מהדורה 79: השקות האביב בבינה מלאכותית, אף טי אקס מצאו את הכסף, רובוטים והעבודות שלנו, ביל גייטס וסטיב ג׳ובס, ג׳ים סימונס
״תנו ליופי להדריך אותכם, תעבדו עם האנשים הכי חכמים שאתם יכולים, אל תוותרו בקלות״
שוב יום שישי. הפרק השבוע באופטיקאסט עסק בגיוס הענק שוויז הכריזה עליו בשבוע שעבר, וכמה מחשבות סביב זה. ביום שלישי גם כתבתי בטוויטר על חזרתן של ה meme stocks.
משהו שלא כתבתי עליו השבוע, אבל מאד נהניתי לראות הוא הנאום שג׳רי סיינפלד נתן בטקס הסיום של אוניברסיטת דיוק. מדי פעם אני כותב עליו כאן, ובעיניי גם את הנאום הזה הוא בנה בצורה מושלמת.
קדימה למהדורה 79 -
דברים שנתקלתי בהם השבוע
השקות האביב של OpenAI ושיתוף פעולה עם אפל
OpenAI השיקו ביום שני את GPT-4o, והכריזו על אוסף שיפורים ל ChatGPT ולמודל GPT-4. אני ממליץ לצפות בכל הסרטון הדמו שלהם נראה מדהים. מועד ההכרזה כנראה נקבע במכוון יום לפני Google I/O, כנס המפתחים השנתי של גוגל, מתוך ניסיון לקחת את תשומת הלב. על ההשקעות של גוגל לא כתבתי הפעם, אפשר למצוא
הדבר העיקרי שהיה מדהים בעיניי בדמו הוא המהירות. התגובות הן מיידיות. יכולת הדיבור התווספה כבר מזמן לאפליקציה של ChatGPT, אבל עם latency גבוה, וזה לא יצר חוויית משתמש כל כך טובה. עכשיו OpenAI הצליחו ליצור חוויה שמרגישה כמו תקשורת אנושית. אחת ההשערות היא שהם משתמשים בעוד מודל קטן ומהיר שנועד לייצר ״טקסט filler״, בזמן שהמודל המלא מייצר את המשך התגובה. זה קצת מזכיר בני אנוש אמיתיים, שפותחים תשובות ב ״זו נקודה מעניינת, ….״, כדי לקנות לעצמם עוד זמן לנסח את המשך התגובה.
ועוד נקודה שדי קשורה לעניין המהירות, הנה מתוך כתבה בבלומברג:
אפל סגרה הסכם עם OpenAI להשתמש בטכנולוגיה של הסטארטאפ באייפון, כחלק ממאמץ נרחב להביא יכולות בינה מלאכותית למכשירים שלה, לפי אנשים שמעורים בנושא.
שני הצדדים משלימים את התנאים לשיתוף פעולה שיביא יכולות של ChatGPT למערכת ההפעלה הבאה של האייפון, iOS 18, אמרו האנשים, שביקשו לא להזדהות בגלל שהמגעים הם חשאיים. אפל גם ניהלה שיחות עם גוגל לגבי רישיון לצ׳אטבוט ג׳מיני. השיחות הללו לא הובילו להסכם, אבל נמשכות.
כמו שבן תומפסון כתב על זה, יש פה הרבה למה להתייחס.
ראשית, בחזרה לנקודה הקודמת, האספקט הכי מרשים — ובעיניי, הכי חשוב — של GPT-4o הוא המהירות; בהחלט חלק גדול מהשיפור הוא בזכות שיפורים במודל, אבל האם יש גם שיפורים כלליים בתשתית? האם GPT-4o יותקן על תשתית נרחבת יותר כדי להפחית את זמן התגובה?
שנית, הסיבה שהשתכנעתי בשמועות לגבי אפל וג׳מיני הייתה שהאייפון מבטיח להביא איתו כמות שימוש מאסיבית לצ׳אטבוט שאיתו ישתף פעולה; ההנחה שלי היא שרק לגוגל הייתה את התשתית לטפל ברמת שימוש כזו. האם גם ל OpenAI ומיקרוסופט?
דבר שלישי, אחת ההכרזות החשובות לגבי GPT-4o היא שזה יהיה זמין למשתמשים חינמיים, לא רק משתמשים משלמים (משתמשים חינמיים כרגע מקבלים את GPT-3.5 טורבו). זה גם דורש גידול מאסיבי בקיבולת של OpenAI.
ועוד נקודה מעניינת היא לגבי OpenAI, שהחלה כמעבדת מחקר, ועם הזמן מאמצת את ההפיכה שלה לחברת consumer. זה מתוך הבלוג של סאם אלטמן:
הרעיון הראשוני שלנו כשהקמנו את OpenAI היה שניצור בינה מלאכותית ונשתמש בה כדי לספק כל מיני יתרונות לעולם. במקום זה, עכשיו זה נראה שאנחנו ניצור בינה מלאכותית ואז אנשים אחרים ישתמשו בה כדי ליצור כל מיני דברים מדהימים שכולנו נרוויח מהם.
בן תומפסון ציין שכל ההכרזה הזו הרגישה כמו השקה של מוצר consumer:
כן, גם המודל עצמו השתפר, אבל זה לא GPT-5, וזה לא העיקר; השיפורים האמיתיים הם בחוויית המשתמש ובמוצר ChatGPT עצמו. זה מה שנדרש כדי לנצח ב-consumer, הרבה יותר מאשר באנטרפרייז.
יתר על כן, נראה שהגישה הזו מסתדרת טוב עם שותפות עם אפל. הזכרתי את מגבלות החומרה קודם לכן; מהר ככל ש GPT-4o נראה, עדיין יש את ההתעסקות של להוציא את הטלפון, לפתוח אותו, להתחיל אפליקציה, ולהיכנס למצב קולי; מה אם הפונקציונליות הזו תהיה זמינה באותו אופן שסירי זמינה היום?
מצד שני, מה יש לאפל להציע בשביל ChatGPT? ה-distribution היא בהחלט מסיבית, ואפל אולי תשלם עבור הגישה; הם מספקים גם funnel נרחב למנויי ChatGPT פרימיום. באותו זמן הם גם חברה עם הרבה מזומן: האם הגידול הדרמטי ביכולות ה-inference של OpenAI הם רק פונרציה של שיפורים במודל, או האם אפל משלמת כדי לוודא שהביצועים של ChatGPT יהיו חזקים יותר, עד כדי כך שזו תהיה אלטרנטיבה אפשרית לג׳מיני של גוגל עבור הצרכים של אפל?
כנראה שבקרוב נקבל תשובות לחלק מהשאלות האלה. כנס Google I/O נערך השבוע, יום לאחר ההכרזה של OpenAI; לא כתבתי עליו, אבל אפשר למצוא את הוידיאו המלא כאן, או גרסה מקוצרת יותר כאן. בשבוע הבא ייערך כנס Build של מיקרוסופט, ובחודש הבא ייערך כנס WWDC של אפל. מה שבטוח הוא ש OpenAI מתכוונים לשחק תפקיד משמעותי במה שיקרה בהמשך.
אף טי אקס מצאו את הכסף
הסיום המופרע לסיפור הוא ש FTX הייתה לא נזילה, אבל כן בעלת solvency (כושר פירעון).
בורסת מטבעות הקריפטו FTX צברה מיליארדי דולרים יותר ממה שהיא הייתה צריכה כדי לכסות את ההפסדים של הלקוחות בקריסה של נובמבר 2022, מה שיאפשר להם לקבל החזר מלא, בתוספת ריבית, תוצאה נדירה בהליכי פשיטת רגל בארה״ב.
נושים בעדיפות-נמוכה לרוב מקבלים רק פני בודדים על הדולר עבור ההחזקות שלהם, אבל FTX הרוויחה מעליות חדות במטבעות קריפטו שכלל את סולנה, מטבע שגובה על ידי הנוכל המורשע ומייסד FTX סאם בנקמן-פריד. החברה גם מכרה עשרות סוגי נכסים אחרים, כולל פרוייקטי הון סיכון שונים כמו החזקה בחברת הבינה המלאכותית אנת׳רופיק.
״בכל פשיטת רגל, זו תוצאה שלא תיאמן״, אמר מנכ״ל FTX, ג׳ון ריי, שהשתלט על החברה לאחר שקרסה.
אדם אחד שכן היה מאמין הוא כנראה מייקל לואיס. לאחר הספר (הנהדר!) שפרסם, הוא ספג ביקורת על כך שהוא לא מיישר קו עם הנרטיב הכללי שנוצר, על כך שסאם בנקמן פריד ״גנב״ כסף מהלקוחות של FTX ושרף אותו על בתי יוקרה ודברים מהסוג הזה. מייקל לואיס הסכים, ותיאר בהרחבה, את האופן הכיאוטי והבלתי-מפוקח שבו נוהלו הפיננסים של FTX, ואת העובדה שלא נשמרה הפרדה בין כספי הלקוחות בבורסה של FTX, לבין אלמידה, ״קרן הגידור״ של FTX. אבל הספר הסתיים בטענה שמייקל לואיס לא הצליח לשים את האצבע על הנקודה בזמן שבה FTX איבדה את כושר הפירעון שלה. והסיבה שמייקל לואיס טען שהוא לא הצליח לזהות בדיוק מתי ל FTX כבר לא היה מספיק הון כדי להיות מסוגלת לשלם בחזרה את הכסף של הלקוחות, היא, שבעצם לא הייתה נקודה כזו. הטענה של מייקל לואיס הייתה שהכסף נמצא שם, בתוך מה שהוא כינה ״המערה של סאם״, אוסף גדול ולא מתועד היטב של השקעות במטבעות קריפטו וסטארטאפים. הבעיה הייתה נזילות, לא כושר פירעון.
מקרה דומה קרה בתחילת הדרך של FTX, והיה אירוע שעיצב את האופי של החברה. הזכרתי אותו במהדורה 64. כמה מיליוני דולרים הלכו לאיבוד (זה היה נחשב לסכום גדול בשלב ההוא של FTX), וסאם היה די אדיש לגבי זה — הוא טען שיש סיכוי של 80% שזה בסוף יצוץ, לכן צריך להתייחס לזה כאילו יש להם 80% מהכסף. חלק מהמנהלים עזבו בכעס, וטענו שזו תהיה הונאת משקיעים לטעון זאת. מי שנשאר בחברה הוא מי ש, ובכן, זרם עם הגישה הזו של סאם. בסופו של דבר הכסף ההוא צץ! וזה עיצב את האופי והגישה של החברה.
מה שמדהים זה שגם עכשיו, כשהיה מדובר במיליארדי דולרים שהיו חסרים, הכסף צץ בסוף. קצת מאוחר מדי עבור בנקמן-פריד, שכבר נכנס לתקופה ממושכת בכלא. הוא טען לאורך כל הדרך שהכסף נמצא שם, מה שהתברר כנכון, אבל זה לא מספיק טוב למצוא את הכסף אחרי שהחברה כבר נכנסת להליכי פשיטת רגל.
תכנית פשיטת הרגל העדכנית שפרסם צוות הפירוק של ריי מעריכה שהלקוחות והנושים יקבלו בין 118% ל-142% מהשווי של החובות כלפיהם. נקודה מעניינת היא שהשווי הזה נקוב בדולר ארה״ב. כשמדובר במטבעות קריפטו דיגיטליים, השווי הזה נקבע לפי השער שלהם בזמן פשיטת הרגל, בנובמבר 2022. פשיטת הרגל נגרמה, בין השאר, בגלל קריסה בשווי של מטבעות קריפטו בשבועות שקדמו לה. אבל השווי של חלק מהמטבעות זינק מאז; למשל השווי של סולנה (מטבע שסאם בנקמן-פריד קנה הרבה ממנו), שהיה שווה $136 באפריל 2022, קרס לשווי של $12 בנובמבר 2022 כשהבורסה פשטה רגל, ולו הם רק היו ממתינים - השווי של סולנה זינק לסביבות $200 במרץ 2024. גם ביטקוין זינק מ-17 אלף דולר בנובמבר 2022 למעל 65 אלף דולר היום. זה אומר שלקוחות שהחזיקו את המטבעות האלה ב-FTX בזמן פשיטת הרגל, יקבלו 118% מהשווי שהיה למטבעות בשפל, בעוד שהשווי שלהם היום היו יכולים להיות מאות אחוזים יותר. אז התוצאה הזו היא אולי לא משמחת עבורם כמו שהכותרות גורמות לזה להיראות.
הנה שתי הערות של מאט לוין על הסיפור הזה:
זה פשוט איך שפשיטת רגל עובדת […] חלק מהנושים טוענים אחרת, אבל זה די מורכב לחשוב על מערכת אחרת. זה לא כאילו של FTX היו בדיוק מספיק סולנה/ביטקוין/מה-שזה-לא-יהיה כדי לשלם את כל התביעות בסולנה/ביטקוין/מה-שזה-לא-יהיה — זה היה הרעיון של פשיטת הרגל! — ולכן למכור הכל ולחלק את הדולרים זה בטח הכי טוב שאפשר לעשות.
עכשיו, כמובן שזה היה יכול ללכת בכיוון ההפוך. בנובמבר 2022, בזמן ש FTX קרסה, זה הרגיש סביר לחשוב שכל השקעות הקריפטו של FTX — אולי כל הקריפטו בכלל! — עלולות לרדת לאפס. אם גיליתם בנובמבר 2022 שהכסף שלכם יהיה נעול ב FTX לשנתיים-שלוש, ושלקבל את הכסף בחזרה תלוי בזינוק במחירי הקריפטו, אולי זה היה הגיוני לוותר. הרבה תביעות תשלום מ FTX נסחרו החל מ-3 סנט על הדולר מיד לאחר פשיטת הרגל, לפי בלומברג.
עדיין, זה לא מרגיש כמו טרייד? פשיטת רגל, עבור בורסת קריפטו, (1) ממירה את כל הפקדונות של הלקוחות לדולרים במחירים של היום ו (2) נותנת לכם כמה שנים כדי לשלם להם חזרה. אם אתם חושבים שמחירי קריפטו הם מחזוריים, מאד תנודתיים, אבל בגדול נעים מעלה עם הזמן, אז אולי זו נראית כמו אפשרות מאד רווחית. מחירי קריפטו נופלים, אתם אומרים ״אופס אנחנו פשטנו רגל״, אתם מקפיאים את הפקדונות בדולרים, ויש להם שנתיים לראות אם המחירים יתאוששו. אם כן, אתם מוכרים את הקריפטו שלכם, משלמים חזרה לכולם, ושומרים את מה שנשאר. […] בסוף מישהו יבין איך לעשות את זה. לא להיכנס לכלא זה חלק חשוב מהטרייד הזה, ואף אחד עדיין לא פיצח את זה.
דבר אחרון לסיום: מה לגבי סאם בנקמן-פריד? הוא קיבל 25 שנות מאסר בגלל שיצר הפסדים של מיליארדי דולרים ללקוחות של FTX. הוא ביקש הקלה בעונש על בסיס התיאוריה שלא היו הפסדים, דבר שאני חושב שהוא לא נכון עובדתית (לקוחות הביטקוין הפסידו כסף) וחוקית (אם תיקחו כספים של לקוחות כדי לקנות לעצמכם בית, ואז צוות פשיטת הרגל תופס את הבית, עדיין לא הייתם אמורים לקחת את הכסף).
יותר בכלליות, הוא טען מהרגע ש-FTX קרסה שהייתה לה בעיית נזילות, לא בעיית כושר פירעון, ושהיה שם מספיק כסף כדי לשלם בחזרה לכל הלקוחות, אם רק היו נותנים לו עוד שבוע-שבועיים לסדר את הכל. הם לא נתנו לו. אבל לג׳ון ריי היו עוד 18 חודשים למצוא את הכסף, והוא הצליח.
האם הבינה מלאכותית תיקח את העבודות
אחד החששות הנפוצים לגבי AI הוא הסיכון שזה ייקח חלק משמעותי מהעבודות שבני אדם כרגע עושים, מה שיוביל לשבר כלכלי משמעותי. לרוב הכותרות האלה מגיעות ממחקרים כלכליים שמסתכלים על עבודות שונות ומעריכות את ההשפעה שיכולה להיות לבינה המלאכותית על התפקידים האלה, ומשם מסיקות את ההשפעה על מצב התעסוקה. מה שהדו״חות האלה לרוב טועים בו הוא שהניתוח נעשה בוואקום, ובאופן מפורש מתעלם מההחלטות שחברות עושות כשהן נתקלות בשיפורי פרודוקטיביות כתוצאה מטכנולוגיה חדשה — בעיקר בהינתן הטבע התחרותי של רוב התעשיות.
כך נפתח פוסט שכתב אהרון לוי, המייסד והמנכ״ל של חברת בוקס. השבוע, בזמן שבקליפורניה הוצגו ההשקות החדשות של OpenAI וגוגל, בכנסת ישראל נערך דיון בנוגע להשפעות הבינה המלאכותית על עולם התעסוקה. בנק ישראל הציג ההערכה ש״בינה מלאכותית תשפיע על 67% ממשלחי היד בישראל״, ומנכ״ל למונייד דניאל שרייבר הזהיר ש״30% אבטלה זה תרחיש סביר״1. לכן חשבתי שזה יהיה זמן טוב להציג גם את הטייק הזה.
החשיבה הכללית אומרת שאם חברה תוכל, למשל, להיות 50% יותר פרודוקטיבית בפונקציה מסויימת, אז תהיה ירידה באותו יחס בכמות המשרות בתחום הזה. למשל, אם פונקציה כמו הנדסה או מכירות דרשה 10 יחידות של עבודה קודם לכן, אז עם 50% שיפור בפרודוקטיביות, בעתיד אותה הפונקציה תצטרך רק בערך 7 יחידות של עבודה.
האתגר עם סוג החשיבה הזה הוא שזה מניח שחברות כבר הביאו למקסימום את כמות העבודה שהם היו רוצות שתהיה להן עבור פונקציה מסויימת, בעוד שבמציאות הרבה פונקציות מכילות כח אדם רק ברמה שהחברה יכולה להרשות לעצמה.
יתר על כן, זה מניח שהחברה לא פועלת בתחום תחרותי, ושהחברה תהיה מרוצה ושמחה עם יצירה של אותה תפוקה כמו קודם, פשוט עם עלויות נמוכות יותר.
לבסוף, זה מתעלם מהעובדה ששיפורי פרודוקטיביות בשוק יובילו לתגובה מוגברת מצד התחרות, דבר שחברות נדרשות להגיב לו עם יותר פרודוקטיביות ולא בהכרח יותר רווח.
פעם אחר פעם זהו הסוג של החשיבה הפגומה שאנחנו נוטים להסיק ממחקרים כלכליים רוחביים על צרכי העבודה בכלכלה.
וורן באפט הבין את הנקודה הזו, לגבי זה ששיפורים בפרודוקטיביות ובמבנה העלויות נוטים לזרום לצרכן בשוק תחרותי, כבר לפני יותר מחמישים שנה, כשברקשייר האת׳אוויי עוד היו בעסקי הטקסטיל. זה היה עסק קומודיטי נוראי. כשאנשים סיפרו לבאפט בהתלהבות על מכונת אריגה חדשה עם הספק כפול, התגובה שלו הייתה, ״וואי, אני מקווה שזה לא יעבוד כי אם כן, אני הולך לסגור את המפעל״. (מהדורה 61).
האנלוגיה המפורסמת של באפט היא לקהל גדול שמתבונן במצעד - ״חלק עומדים על קצות האצבעות, ואז כולם חייבים לעמוד על קצות האצבעות. כולם מצליחים לראות אותו דבר כמו קודם, אבל לכולם פחות נח״. טכנולוגיה חדשה שמביאה שיפורים בפרודוקטיביות לשוק תחרותי, זה כמו לעמוד על קצות האצבעות בין קהל גדול של אנשים.
בהמשך אהרון לוי הביא דוגמא של חברת תוכנה עם הכנסות שמאפשרות להעסיק עשרה מהנדסים. כמובן שכמות הדברים שהלקוחות רוצים מהמוצר היא הרבה מעבר למה שעשרה מהנדסים יוכלו לבנות בקרוב. האתגר הוא בכך שזה כל מה שההכנסות של היום יכולות לאפשר. ואז החברה מחליטה לממש AI, והתרחיש הטוב ביותר מתממש: כל מהנדס/ת נהיים באורח פלא 50% יותר פרודוקטיביים. בין-לילה, יש לחברה מחלקת הנדסה שוות ערך ל-15 מהנדסים, בעלות הקודמת של 10 מהנדסים. עם התפוקה הזו החברה יכולה סוף סוף לבנות את שאר הדברים ב roadmap שהלקוחות מבקשים. היכולות הנוספות גורמות למוצר להיות טוב יותר, מה שיגדיל את המכירות. בהנחה שמרנית, צמיחה של 10% בהכנסות.
מה יהיו ההשלכות? קודם כל, צמיחה בהכנסות לפעמים מביאה לצמיחה בפונקציות של העסק שדרושות כדי לתמוך בלקוחות נוספים, מה שבאופן ישיר ייצור משרות חדשות. בנוסף, החברה עכשיו צריכה להחליט האם היא מרוצה עם עשרת המהנדסים שלה שמייצרים תפוקה של 15, או שעם ההכנסות הנוספות היא תרצה לשכור עוד מהנדסים שיבנו *עוד* יכולות שיהפכו את המוצר לאפילו טוב יותר. אלא אם כן מדובר במונופול נדיר, החברה תרצה לבנות עוד יכולות כמה שיותר מהר כדי לצמוח מהר יותר. זה אומר שהבינה המלאכותית גרמה לחברה — בניגוד לאינטואיציה — לגייס יותר מהנדסים מאשר לפני כן. הפרודוקטיביות של כל מהנדס/ת היא עכשיו גבוהה יותר, מה שמאפשר לחברה להשיג תשואה גבוהה יותר על כל מהנדס/ת, ולכן יותר הכנסות.
זו דוגמא מאד קונקרטית לרעיון הביקוש המושרה לאינטלגנציה שפאקי מק׳קורמיק כתב עליו בשנה שעברה (״סופר-שפע של אינטלגנציה״, מהדורה 32). חשוב לציין שגם אהרון לוי כנראה מוטה במידה מסויימת, בתור מנכ״ל של חברה שמוכרת מוצר תוכנה לארגונים; הלקוחות של בוקס משלמים על מספר רשיונות לפי כמות העובדים שלהם, והאינטרס שלו יהיה לשכנע את עצמו שמספר העובדים אצל הלקוחות יגדל, ולא יקטן, כתוצאה משילוב של בינה מלאכותית. בכל זאת, אני חושב שהנקודה שלו היא חשובה ומעניינת.
המלצות מהעבר
ביל גייטס וסטיב ג׳ובס
זה אחד מהסרטונים האלה שמדהים לצפות בהם במבט לאחור. ב-2007 ביל גייטס וסטיב ג׳ובס ישבו יחד לריאיון משותף. זה מתקיים כמה שנים לאחר שביל גייטס כבר עזב את תפקיד המנכ״ל של מיקרוסופט (וסטיב באלמר החליף אותו), וכמה שנים אחרי שסטיב ג׳ובס חזר לנהל את אפל. זה אחרי ההצלחה שלו עם האייפוד, ומעט אחרי ההכרזה על האייפון. מערכת ההפעלה ווינדוס של מיקרוסופט עדיין הייתה דומיננטית ומצליחה.
מה שמעניין זה לראות פה את ההבדל בגישות, שיאפשר לאייפון להדיח את ווינדוס מעמדת מערכת ההפעלה המובילה. למשל אחרי שהמראיינים הצביעו על זה ששתי החברות למעשה מייצגות את עידן המחשב האישי, שהיווה Rich Client - סביבת קליינט עשירה - ושאלו האם ייתכן שהרבה מזה יעבור לצד השרת - לקלאוד - והמחשב האישי יוחלף על ידי חומרה קלה וזולה יותר. גייטס וג׳ובס שניהם מביעים התלהבות מהטכנולוגיה החדשה, אבל גייטס מציג תמונת עולם שבה המחשב האישי (מבוסס הווינדוס כמובן) עדיין נותר במרכז, בעוד שהתפיסה של ג׳ובס גמישה מספיק כדי לזהות חזון אחר, שבו אולי הטלפון יהיה במרכז.
מראיין: בעוד חמש שנים, האם המחשב האישי עדיין יהיה החוליה הקריטית של כל זה?
ביל גייטס: ובכן, אפשר לומר שכבר לפני חמש שנים היו תחזיות שזה לא יהיה. אתם יודעים, מחשב הרשת הרי השתלט עלינו ואנחנו נעלמנו. זוכרים את המחשב הייעודי? היה מישהו שאמר שמחשבים לשימוש כללי הם רעיון טיפשי. המיינסטרים הוא תמיד תחת מתקפה. מה שאנשים לא מבינים הוא שתמיד תהיה לך פונקציונליות עשירה מקומית, ככה לפחות אנחנו מהמרים, זו הדרך לקבל מהירות, ממשק טבעי. השאלה היא איך להשתמש בעושר המקומי הזה יחד עם עושר שנמצא במקומות אחרים.
אם תסתכלו על מה שמתחבר לטלוויזיה או במכונית, יש חומרה קלה יותר שמחוברת לאינטרנט, אבל כשמגיעים ל[חוויה] העשירה של מסך מלא [ופעולות כמו] לערוך מסמך או ליצור דברים, אנחנו עדיין לא קרובים לאיפה שאנחנו יכולים להיות מבחינת לעשות את זה חזק יותר.
סטיב ג׳ובס: אתן לכם דוגמא קונקרטית. אני אוהב את גוגל מאפס, אני משתמש בזה במחשב שלי בדפדפן. וכשבנינו את האייפון, חשבנו שזה יהיה נהדר שיהיו מפות על האייפון. והתקשרנו לגוגל […] בסופו של דבר אנחנו כתבנו קליינט לממשק שהם פתחו עבורנו בשרת שלהם, והאפליקציה שכתבנו … כל כך הרבה יותר טובה מכל קליינט של גוגל מאפס בדפדפן. אותו מידע מגיע מהשרת, אבל חוויית השימוש יותר טובה בצורה שלא תיאמן לעומת המחשב … וזה תוצאה של הרבה טכנולוגיה בצד הקליינט. כשהראנו להם את זה, הם נדהמו מכמה שזה טוב. אי אפשר לעשות את זה בדפדפן.
אנשים מוצאים דרכים לעשות יותר בדפדפן … אבל זה מתקדם די לאט. עדיין יש הרבה דברים שאפשר לעשות בסביבת קליינט עשירה. באותו הזמן, החומרה מתקדמת ככה שאפשר להריץ קליינט עשיר על מכשירים פחות ופחות יקרים שצורכים פחות ופחות חשמל. אז יש דברים די מגניבים שאפשר לעשות בצד הקליינט.
מראיין: … אולי לא הבנתי נכון אבל הדוגמא שלך היא על קליינט עשיר שהוא לא מחשב אישי.
סטיב ג׳ובס: מה שאני מנסה להגיד הוא, אני חושב שהחיבור בין אפליקציות לקוח מעולות ובין שירותי קלאוד מעולים הוא עוצמתי מאד, ויכול להיות הרבה יותר עוצמתי מאשר פשוט להתקין דפדפן בצד הלקוח.
וזו השאלה הבאה. ביל גייטס מכיר בפוטנציאל של הטלפון והטאבלט, אבל מניח שהם יהיו מעין מכשירי לוויין של המחשב האישי. קצת כמו שהיום השעון והאוזניות הם מכשירי לוויין של הסמארטפון. הוא כמובן טעה.
מראיין: בעוד חמש שנים, מה המכשיר שתסתמכו עליו הכי הרבה?
ביל גייטס: אני לא חושב שיהיה לך רק אחד, אני חושב שיהיה לכם מכשיר אחד עם מסך מלא שתוכלו להסתובב איתו, ותעשו איתו הרבה קריאה. אני מאמין במודל של הטאבלט. אני חושב שיהיה שם קול, אני חושב שתהיה דרך להוסיף מקלדת במצבים מסויימים. ויהיה את המכשיר שנכנס לתוך הכיס שלכם … השאלה של כמה יכולות צריך לשלב שם תדרוש מידה מסויימת של ניסויים .. שני המוצרים האלה יהיו תחליפיים, אם יהיה לך אחד יש סיכוי גבוה יותר שיהיה לך את השני.
[…] מראיין: המכשיר שהיה ידוע בתור הטלפון הסלולרי, איך שנרצה לקרוא לו — מכשיר הכיס — מה היית אומר שיהיו הפונקציות הבסיסיות שלו בעוד חמש שנים?
ביל גייטס: כמה מהר כל הדברים האלה שקודם הייתה להם התמחות — מכשיר הניווט, הארנק הדיגיטלי, הטלפון, המצלמה, מסרטת הוידיאו — כמה מהר הם כולם יתחברו, קשה לתאר את זה, אבל בסופו של דבר תוכלו לעשות משהו שיש לו את היכולת לעשות כל אחד מהדברים האלה.
ובכל זאת בגלל הגודל הקטן, עדיין לא תרצו לכתוב את שיעורי הבית שלכם או לערוך סרט על מסך בגודל הזה, ואז יהיה לכם משהו שמאפשר לכם לעשות קריאה ועריכה וכל הדברים האלה. אם אי פעם יהיה לנו מסך שאפשר לגלגל אותו כמו סרט, אז אולי יוכל להיות לכם מכשיר שעושה את הכל.
התשובה הזו של ביל גייטס מזכירה הרבה מומחים שמנסים היום לחזות את העתיד בנוגע לבינה מלאכותית. לביל גייטס יש הבנה עמוקה ומקרוב של טכנולוגיה חדשה, אבל אין לו את החזון של מה הולך להגיע.
סטיב ג׳ובס לעומת זאת, הכיר בכנות בחוסר הוודאות לגבי העתיד, והציג בדיוק את הגישה הנכונה לבנייה של חדשנות אמיתית. סקרנות שמאפשרת לגלות מקרי שימוש חדשים שנוצרים כל הזמן, ניסויים תכופים, ופתיחות מחשבתית שמאפשרת לבחון מה עובד טוב ועל מה עדיף לוותר.
סטיב ג׳ובס: אני לא יודע.
הסיבה שאני לא יודע היא כי לא הייתי חושב שיהיו על זה מפות לפני חמש שנים. אבל משהו הגיע, הפך לפופולרי, אנשים אהבו את זה, אז אתם רוצים את זה שם.
אנשים ממציאים דברים כל הזמן ואני חושב שהאומנות היא לאזן מה שיש שם ומה שלא — זו פונקציית העריכה.
ג׳ים סימונס הלך לעולמו
ובכן, הסיפור בקצרה הוא ככה.
עשיתי הרבה מתמטיקה.
עשיתי הרבה כסף.
ונתתי כמעט את כולו.
זהו סיפור החיים שלי.
הקליפ הנהדר הזה הסתובב הרבה בטוויטר, לאחר שג׳ים סימונס הלך לעולמו בשבוע שעבר בגיל 86. כנראה שאפשר להגיד שהוא היה מנהל קרן הגידור המצליח ביותר בהיסטוריה, למרות שלא היה לו רקע או הבנה בפיננסים. במילים שלמעלה הוא פתח הרצאה נהדרת שנתן לפני שנתיים.
ג׳ים סימונס סיפר על עצמו שאהב מתמטיקה מאז שהיה ילד קטן. זה מה שהוא למד בתואר הראשון ב MIT, והמשיך לדוקטורט בברקלי בגלל העניין שגילה בגיאומטריה דיפרנציאלית, ושם היה פרופסור שהוביל את המחקר בתחום. הוא הצטרף ליחידה של מתמטיקאים ב NSA שעבדו על שבירת הצפנים הסובייטים בתקופת המלחמה הקרה, ובהמשך גם ניהל את מחלקת המתמטיקה של אוניברסיטה בניו יורק. הוא אחראי לתיאוריה פורצת דרך, שהתבררה כמועילה מאד בכמה תחומים בפיזיקה (״לא ידענו שום דבר על פיזיקה, לא עלה בדעתנו שזה יהיה רלוונטי בפיזיקה. אבל זה היופי במתמטיקה — אתם אף פעם לא יודעים לאן זה יכול ללכת״). הגישה שלו לגבי מחקר מתמטי מזכירה לי קצת את הגישה של סטיב ג׳ובס למעלה — עם ראש פתוח וסקרן, אפשר להיתקל בדברים מעניינים בסוף.
על סיפור החיים המלא של סימונס יש פרק בפודקאסט הפאונדרים, ולאחרונה יצא בפודקאסט Acquired פרק על קרן הגידור שהקים, Renaissance Technologies. הוא היה החלוץ והראשון שהקים קרן גידור שהתבססה על אלגוריתמים וזיהוי תבניות. נקודה שמקפידים לציין היא שקרן הדגל שלו, מדליון, החזירה תשואה שנתית של 66% במשך שלושה עשורים. וזה מאד מרשים! אין אף אחד שהתקרב לזה. אבל נקודה מעניינת לא פחות בעיניי היא העובדה שהוא החל להתעניין במסחר יותר מעשור קודם לכן. עוד במהלך הדוקטורט בברקלי הוא נהג לנסוע מוקדם בבוקר לבורסת הסחורות בסן פרנסיסקו ולעקוב אחרי התנודתיות במחירים.
אל התחום החדש הזה — מסחר אלגוריתמי — הוא ניגש באותה סקרנות אינטלקטואלית שבה הוא ניגש למחקר מתמטי. ״אף פעם אי אפשר לדעת לאן זה יכול ללכת״. והדבר שהכי הרשים אותי בסיפור היה ההתמדה. הרבה ממערכות המסחר שסימונס ניסה לבנות נכשלו, ובחלק מהמקרים הפסידו הרבה כסף. אבל הוא פשוט התייחס לזה כחלק מהלימוד. הפיק את הלקחים הנכונים, וניסה שוב. והוא כבר היה בן 40 כשהוא התחיל עם כל זה! את קרן מדליון המצליחה הוא הקים רק בגיל 50. בדיעבד אנחנו יודעים שהיא ייצרה את הרקורד הטוב בהיסטוריה, אבל הוא לא ידע את זה כשהיה בן 45 למשל, אחרי כמה נסיונות כושלים. ובכל זאת הוא לא נתן לכשלונות לעצור אותו.
בהרצאה שהוא נתן ב MIT ב-2019, ג׳ים סימונס שיתף בכמה עקרונות שהדריכו אותו לאורך הדרך:
תנו ליופי להדריך אותכם. אסתטיקה. זו יכולה להיות הדרך שחברה מנוהלת, או הדרך שניסוי מתבצע, או הדרך שתיאוריה מדעית יוצאת. יש תחושה של יופי כשמשהו עובד ממש טוב. יש אסתטיקה בזה. זה ערך אחד.
תעבדו עם האנשים הכי חכמים שאתם יכולים. בתקווה חכמים יותר ממכם. כי זה מגדיל את האפקטיביות שלכם, בזה שאתם עובדים עם אנשים מאד חכמים.
אל תוותרו בקלות. תדבקו במה שאתם מנסים לעשות. לא עד לנקודה שבה זה נהיה משוגע להמשיך הלאה, אבל תתמידו. לא לוותר בקלות, זה אחד העקרונות שלי.
אני אסיים עם מה שמורגן האוסל כתב בשבוע שעבר:
רק משקיע אחד יכול להגיד שהיתרון התחרותי שלו זה ״אני חכם יותר מכל האחרים״ וברור שזה היה ג׳ים סימונס.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
איך הייתה מהדורה מספר 79? אשמח לפידבק שלכם - אפשר לענות על האימייל או להשאיר הערה כאן. אני מבטיח לקרוא הכל.
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.
צפיתי בדיון וחושב לציין שחלק מהדוברים הציגו גם פרספקטיבות מנומקות היטב ויותר אופטימיות, אבל הכותרות בעיתונים בחרו להדגיש את תחזיות האבטלה הגבוהה שחלק אחר מהמשתתפים הציג.
כיף ומעשיר לקרוא.
תודה.
מעולה כרגיל! לגבי ״העצות״ של ג׳ים סימונס ואחרים -- מעניין לקחת איזה יוז קייס (סליחה על העברית אבל הימין-שמאל מחרפן) של בנאדם שעובד נניח בטק (גוגל, פייסבוק, סטרטאפ) או כעו״ או כמורה וכו ולראות איך תכלס אפשר ליישם את זה בפרקטיקה. איזה שאלות בעצם בנאדם צריך לשאול את עצמו ואיזה מטריקות יכולות לתת לו תשובות לשאלות האלה -- אנשים הכי חכמים? אולי במשרד עו״ד אחר הם יותר חכמים או בבית ספר אחר וכו -- אולי גם שם אפשר להגיד חכמים מספיק עם מטריקה מסוימת (לדוגמא הולך לישון כל יום קצת יותר חכם מאתמול :) ובדרכ זה מגיע מהקולגות שלי וכו)