מהדורה 124: מקינטוש, ההשקות של אפל, מלכודת מי הסוכר, אורקל, מטא ריי באן

״אתה רוצה למכור מי סוכר לשארית חייך, או שאתה רוצה לבוא איתי ולשנות את העולם?״

Sep 19, 2025

שוב יום שישי. השבוע מלאו 40 שנים לאירוע שבו סטיב ג׳ובס עזב במרירות את חברת אפל, וזה גם היה הנושא של אופטיקאסט השבוע.

פרסמתי פוסט השבוע – אורקל, אמזון, וקללת המנצח – בבלוג שאני כותב באנגלית. הוא משלב כמה סיפורי קלאסיקה של אופטיקאי מדופלם, יחד עם אירועים מהשבוע האחרון. אם יש לכם קולגות או מכירים שאינם דוברי עברית, ואולי יתעניינו בנושאים של אופטיקאי מדופלם – אשמח אם תשתפו אותם את הבלוג שלי באנגלית.

הקראה של המהדורה תתפרסם הפעם רק בשבוע הבא. קדימה למהדורה מספר 124 -

מקינטוש

השנה היא 1958. איי בי אם מוותרת על ההזדמנות לקנות סטארט-אפ צעיר שהמציא טכנולוגיה חדשה בשם Xerography (העתקה אלקטרונית). שנתיים לאחר מכן נולדת Xerox, ומאז איי בי אם מתחרטים על הפספוס הזה.
אנחנו עכשיו עשר שנים לאחר מכן. בסוף שנות השישים דיג׳יטל אקוויפמנט - DEC - ואחרות ממציאות את המיני-קומפיוטר. איי בי אם מבטלת את המיני קומפיוטר כקטן מדי בשביל לעשות מחשוב רציני. ולכן חסר חשיבות עבור העסקים שלה. חברת DEC צומחת לשווי של מאות מיליוני דולרים לפני שאיי בי אם סוף סוף נכנסת לשוק המיני קומפיוטר.
אנחנו עכשיו עשר שנים לאחר מכן. ב-1977, אפל, סטארט-אפ צעיר בחוף המערבי ממציאה את האפל 2. המחשב האישי הראשון כפי שאנחנו היום מכירים אותו. איי בי אם מבטלת את המחשב האישי כקטן מדי בשביל לעשות מחשוב רציני. ולכן חסר חשיבות עבור העסקים שלה.
שנות השמונים המוקדמות. ב-1981 האפל 2 הופך להיות המחשב הנפוץ ביותר בעולם. אפל צומחת לחברה של 300 מיליון דולר. אחת מהחברות הצמיחה המהירות ביותר בהיסטוריה העסקית באמריקה. עם מעל 50 מתחרים שמנסים לנגוס בנתח מהשוק.
איי בי אם נכנסת לשוק המחשבים האישיים בנובמבר 1981 עם ה IBM PC.
1983. אפל ואיי בי אם עולות כשתי המתחרות החזקות בתעשיה. כל אחת מוכרת בערך מיליארד דולר של מחשבים אישיים ב-1983. כל אחת תשקיע יותר מ-50 מיליון דולר במחקר ופיתוח. ו-50 נוספים בפרסום בטלוויזיה ב-1984. ביחד כמעט רבע מיליארד דולר. הקרב בעיצומו.
חברה גדולה אחת פושטת רגל. ואחרות מתנודדות על סף התהום. סך ההפסדים בתעשיה ב-83 מגמדים אפילו את סך הרווחים של אפל ואיי בי אם במחשבים אישיים.
השנה היא 1984 …

במילים האלה פתח סטיב ג׳ובס את אירוע ההשקה של מחשב המקינטוש בינואר 1984. זה אחד הרגעים המכוננים בהיסטוריה של תעשיית הטק. דיברנו על זה בהרחבה בפרקים האחרונים של אופטיקאסט. מעבר לכריזמה הידועה של סטיב ג׳ובס, מדהימה בעיניי כמה עמוקה ההבנה שלו של המגמות ההיסטוריות בתעשיה, והיכולת להתנסח ולתקשר את המסרים שלו בצורה כל כך ברורה ומשכנעת. הוא עדיין לא היה בן 29 באירוע הזה.

ג׳ובס יצר כאן סטנדרט חדש להשקה של מוצרי טק, שעד אז הורכבו בעיקר מהצגת נתונים לגבי החומרה והביצועים והיכולות. זה גם יגיע בהמשך ההצגה; אבל ההכרזה נפתחה בציטוט מתוך שיר בוב דילן, האומן הנערץ על ג׳ובס, וסמל לתרבות ההתמרדות וה counter-culture של מי שגדל בשנות השישים (ג׳ובס נולד ב-1955):

Come writers and critics
Who prophesize with your pen 
And keep your eyes wide 
The chance won't come again 
And don't speak too soon 
For the wheel's still in spin 
And there's no tellin' who 
That it's namin' 

For the loser now 
Will be later to win 
For the times they are a-changin'

בהמשך הוקרן סרטון שנועד להמחיש את זה – הפרסומת המפורסמת שגם שודרה בסופר בול של 1984. נערה צעירה תוקעת גרזן בדמות ״האח הגדול״, ומונעת ממנו לשטוף את מוחם של ההמונים.

לאחר סרטון שמציג את ממשק המשתמש הגרפי – החידוש הענק שהביא איתו המקינטוש – סטיב ג׳ובס מדהים את הקהל כשהוא פותח את התיק שהניח על הבמה בתחילת האירוע. מתוך התיק הוא מוציא מחשב מקינטוש! הוא שולף דיסקט מכיס החליפה שלו, מכניס אותו, ומפעיל את המחשב. דמו חי! כזה שעלול להיכשל! כמה זה שונה מהאירוע המוקלט של אפל בשבוע שעבר (עוד עליו בהמשך). אפשר ממש לראות את מבט ההקלה על הפנים של ג׳ובס בסיום, כשהכל הלך חלק.

זה מעניין לצפות בכל הסרטון במבט לאחור. יש שם לא מעט רגעים מדהימים, כמו בהדגמה של תוכנת הצייר, והאופן שבו העכבר מאפשר למחוק חלק מהציור. הקהל צורח מהתרגשות.

זה מצחיק לצפות בזה היום, כששימוש כזה בעכבר נראה כל כך טריוויאלי ומובן מאליו. ואולי מרמז גם על איך הילדים שלנו יגיבו להרבה דברים שהיום AI עושה ונראים לנו שומטי-לסתות.

עוד משהו שמרגישים כשצופים במצגת הזו, עד כמה הצוות גאה במה שהוא עשה. סטיב ג׳ובס לא היה מנהל שקל לעבוד איתו, במיוחד בצעירותו, אבל צוות הפיראטים של המקינטוש חשב שזה שווה את זה. הם הרגישו שהם משנים את העולם, ובמידה רבה הם אכן עשו את זה.

כשדיבר על השנים הראשונות שלו באפל, סטיב התמקד בדבר אחד: מקינטוש, המחשב ש, יחד עם צוות מגובש, הוא הציג לעולם ב-1984. עבור סטיב, מקינטוש היה כל מה שטכנולוגיה אמורה להיות. הוא היה פרקטי וקל לשימוש, פשוט ומתוחכם, כלי שנועד לעשות אנשים יצירתיים יותר כמו גם יותר פרודוקטיביים.
בתקופה אחרת, סטיב האמין, האנשים בצוות המקינטוש היו כותבים, מוזיקאים, או אומנים. ״הרגשות והתשוקה שאנשים השקיעו בזה היו זהים לחלוטין לאלו של משורר או צייר,״ הוא אמר. הוא התייחס לעבודה שלהם בתור דרך לביטוי אהבה ולמוצר שלהם "a computer for the rest of us״. מחשב להמונים. עם עכבר כמו גם מקשי חצים, אייקונים על שולחן העבודה במקום פקודות תכנות, ו, בהפעלה, במקום סמן מהבהב: חיוך.
מקינטוש גם ייצג את הפעם הראשונה שסטיב הוביל צוות שפיתח מוצר שהוא האמין ששינה את העולם. ״הוא הוביל מהפיכה,״ סטיב נזכר 23 שנים מאוחר יותר, בזמן ההשקה של חדשנות משנה-עולם אחרת: האייפון. ״אני זוכר את השבוע לפני שהשקנו את המק, התכנסנו יחד, ואמרנו ׳כל מחשב עומד לעבוד ככה. אי אפשר כבר להתווכח עם זה. אפשר להתווכח כמה זמן זה ייקח, אבל כבר אי אפשר להתווכח לגבי זה.׳״

(מתוך: Make Something Wonderful - אוסף ריאיונות, נאומים ומכתבים שפורסם על סטיב ג׳ובס לאחר מותו)

Apple Day

אני חושב שהאייפונים החדשים הם מעולים.
- בן תומפסון בשבוע שעבר.

אירוע ההשקה האחרון של אפל לא נראה בשום אופן דומה לאירוע ההשקה של המקינטוש לפני כמעט 42 שנים; האירוע היה מוקלט וערוך היטב, בלי דמו לייב, בלי קהל חי, בלי מוצרים פורצי דרך שייצרו את פרדיגמת המחשוב הבאה. לפני עשור, כשגרנו בסן פרנסיסקו, זה הרגיש שכולם מסביבנו צפו באירועי ההשקה השנתיים של אפל. אחרי שגם בילו שבועות לפני כן בלנחש מה יוכרז שם. באירוע הנוכחי, לעומת זאת, אשתי הופתעה כשראתה אותי צופה בו.

ובכל זאת, למרות הסנטימנט הכללי השלילי כלפי ההכרזות של אפל – שהפוסט הזה מבטא טוב – בן תומפסון התעקש שהוא כן התרשם:

זה בכנות מאד מבלבל עבורי: התוכן של הפוסט עומד בסתירה מוחלטת לתמונה! רק תסתכלו על רשימת הפיצ׳רים:
- יש חומר ועיצוב חדשים לחלוטין עבור הגוף של המכשיר
- יש שבב מהיר יותר, עם מעבדים גרפיים שממש עוצבו עבור שימושים של AI (תזכורת לכך שלאפל יש מנוע נוירונים שעוצב לאלגוריתמי machine learning בסיסיים הרבה יותר, לא מודלי שפה גדולים)
- יש תוספת של 50% לזיכרון
- לחיישן המצלמה הקדמית יש פי 2 פיקסלים, והוא מרובע
- לעדשות הטלפוטו יש פי 4 פיקסלים, מה שמאפשר זום של פי-8 בחומרה
- יש סוללה הרבה יותר גדולה, הודות לכך שדגם הפרו משתמש בטריק של דגם האייר, של להכניס את כל רכיבי האלקטרוניקה לבליטה גדולה אך אסטית למראה.
- יש הרבה יותר קירור, מה שמאפשר ביצועים טובים יותר לאורך זמן
- יש הטענה מהירה יותר

הנטיה ללעוג לאירוע ההשקה כנראה נובע מגובה הציפיות. אפל של ימי סטיב ג׳ובס ניסתה לשנות את העולם; אפל של היום מציגה חדשנות מרשימה בחומרה ואייפונים או אוזניות טובים יותר ממה שהיה אפשר לצפות, אבל מדובר בשיפורים אינקרמנטליים. לא בחידושים מהפכניים כפי שהיה המקינטוש למשל. עוד על זה בהמשך.

מבחינה עסקית, כמה חודשים לאחר הביטול המביך של גרסת הסירי שמעולם לא הייתה לה היתכנות (מהדורה 110), תומפסון מסביר אפל נראית במצב מצויין. העיצוב התעשייתי החדש של האייפון 17 פרו, והוספת דגם האייפון אייר, מוכיחים שהחברה לא איבדה את היכולות והאנרגיה שלה. סגמנט השירותים ממשיך לצמוח, וכבר אחראי למרבית הרווחים של החברה (יותר ממכירת מוצרי חומרה). אמנם הרבה מזה מתבסס על תשלומים מגוגל (עוד על זה בהמשך) ועמלות App Store, אבל זה רק מעיד על המעמד הדומיננטי של אפל בשרשרת הערך; מעמד דומיננטי שהיא אולי תוכל לתרגם גם לצמיחה רווחית בעידן ה-AI, אם הוא יאפשר לה להיות ממליכת המלכים, או ה gatekeeper, שיאפשר לחברות ה-AI גישה לבסיס המשתמשים העצום והאיכותי של אפל. דבר אחרון שעומד לזכותה של אפל – בטווח הקצר לפחות – היא הוצאות ההון הנמוכות שלה, ביחס לכל שאר חברות הביג טק שעוסקות במירוץ ההתחמשות של מעבדים גרפיים.

״מתי זה נהיה פשע לא רק לשמור אלא אפילו לשפר את שולי הרווח, כפי שאפל עשתה במהלך השנים האחרונות?״ בן תומפסון סיכם.

מלכודת מי הסוכר של אפל

אתה רוצה למכור מי סוכר לשארית חייך,
או שאתה רוצה לבוא איתי ולשנות את העולם?

הזכרנו בפרק של אופטיקאסט השבוע את המשפט המפורסם הזה שסטיב ג׳ובס אמר לג׳ון סקאלי ב-1983.

סקאלי היה מנכ״ל פפסי בזמנו. בשוק שנשלט על ידי קוקה קולה, סקאלי הצליח -- באמצעות טקטיקות מרקטינג מוצלחות -- לכבוש נתח שוק משמעותי בשביל פפסי. ג׳ובס מאד רצה שסקאלי יבוא לנהל את אפל. הוא קיווה שיוכל לשחזר את ההצלחה שלו מול קוקה קולה, בתחרות של אפל מול IBM. וגם שינהל את הפעילות השוטפת של אפל בצורה יותר בוגרת ומקצועית, בזמן שג׳ובס יוכל להתמקד בחזון טכנולוגי ופיתוח של מוצרים פורצי דרך.

אחרי תקופת חיזור הדדית של כמה חודשים, סקאלי הודיע לג׳ובס שהוא החליט סופית לוותר על התענוג. עד כמה שהוא העריך את ג׳ובס, לעבור לסיליקון ואלי כדי לנהל סטארטאפ שבונה מחשבים - זה לא היה בשבילו. הוא יישאר בפפסי. ג׳ובס הגיב להחלטה שלו עם המשפט המפורסם שהזכרתי למעלה. סקאלי סיפר שזה פגע לו כמו אגרוף בבטן. וזה עבד, (גם) הוא נשבה בקסמי הכריזמה של ג׳ובס.

בצירוף מקרים, בן תומפסון (שכנראה עדיין לא מאזין לאופטיקאסט) הזכיר את המשפט הזה בהקשר לאירוע של אפל בשבוע שעבר:
אייפונים הם עסק נהדר – אחד העסקים הכי טובים אי פעם, למעשה – בגלל שאפל הצליחה לחבר בין הגמישות של תוכנה לבין המוחשיות ופוטנציאל המונטיזציה של חומרה. אכן, העובדה שתמיד נצטרך חומרה כדי להשתמש בתוכנה – כולל AI – מצביעה לא רק על הרווחיות אלא גם על העמידות של המודל של אפל.
הבעיה היא, עם זאת, שפשוט להישאר בנתיב שלהם, שמחים להיות ספק החומרה שמאפשרת את החדשנות של אחרים, מרגיש הרבה יותר כמו סקאלי מאשר ג׳ובס.

בן תומפסון הזכיר בהקשר הזה ציטוט מתוך הביוגרפיה של ג׳ובס:

התשוקה שלי היא לבנות חברה עמידה שבה לאנשים יש מוטיבציה לבנות מוצרים מעולים. כל השאר היה משני. בטח, זה מעולה לעשות רווח, כי זה מה שמאפשר לך לבנות מוצרים מעולים. אבל המוצרים, לא הרווחים, היו המוטיבציה. סקאלי הפך את העדיפויות האלה ככה שהמטרה הייתה לעשות כסף. זה הבדל עדין, אבל בסוף הוא משפיע על הכל: האנשים שמגייסים, מי מקבל קידום, על מה מדברים בפגישות.

זה אולי לא לגמרי הוגן; אפל לא מוכרת בדיוק את אותם מי סוכר כל שנה, במעין משחק סכום אפס מול חברות מי הסוכר האחרות. מי הסוכר של אפל – האייפון, האוזניות, מחשבי המק, השעון – משתפרים כל שנה, ותומפסון ציין ש״התרכיז השנה היה טעים במיוחד״. גם היום, אף חברה לא יכולה להשתוות ליכולות הליבה של אפל בייצור טלפונים, מחשבים, או אביזרים אחרים. בן תומפסון מבהיר:

מה שאי אפשר להתעלם ממנו, עם זאת, הוא שבעוד שהחברה עדיין בונה מוצרים חדשים – אני בהחלט מתכוון לקנות את האייר פוד פרו 3s החדשים – החברה כן, במסגרת המרדף אחר רווח קל, הגבילה את התחום שבמסגרתו היא בונה חדשנות.
זה לא שינה במשך הרבה זמן: סמארטפונים היו מרכז החדשנות, ואפל כתוצאה מכך הייתה במרכז עולם הטק. כעת, עם זאת, אפל נדחקת יותר ויותר לשוליים, ואני חושב שזה, יותר מהכל, מה שמבאס אנשים: לא, אפל היא אולי לא משווקת של מי סוכר, אבל הם גם נהיים הרבה יותר רחוקים מלשנות את העולם.

אורקל ומלכודת מי הסוכר

יש לי עוד נקודת מבט להציע לגבי ההכרזות של אורקל בשבוע שעבר. הזכרתי את החוזה הענק שלהם לספק גישה למעבדים גרפיים עבור OpenAI, מה שהקפיץ את צפי ההכנסות בשנים הקרובות, ובהתאמה המניה זינקה במעל 35% ביום בודד. הזינוק במניה הוא כנראה מה שגרם לי להסתכל בציניות על ההתפתחות הזו, ולהעלות (שוב) את התרחישים בנוגע לבועת AI. אל תבינו אותי לא נכון, אני עדיין עומד מאחורי הטייק הזה, וייתכן מאד שבמבט לאחור ההיסטוריה תזכור את האירוע הזה בתור יריית הפתיחה של בועת ה-GPU. אבל יש דרך נוספת להסתכל עליו.

אם הביקורת על אפל היא שהם אמנם ממשיכים לחדש ולהתקדם, אבל עושים את זה במסגרת גבולות הנתיב שלהם וכבר לא ממש מנסים לשנות את העולם – ראוי להעריץ חברה כמו אורקל, שמהמרת בענק על הפרדיגמה החדשה. מהם ״מי הסוכר״ במקרה שלה? עסק הצמיחה המוצלח של החברה בשנים האחרונות הוא אירוח דאטהבייסים בענן. המון תוכנה נכתבה במהלך שנות ה-80, ה-90, וה-2000 מעל הדאטהבייס של אורקל, והותקנה בחדרי שרתים on-premise. בשנות ה-2010 המאוחרות, מהפיכת הענן הגיעה גם אל הארגונים שמריצים את כל התוכנה הזו – אלו שבמודל Crossing The Chasm (מהדורה 69) כנראה יסווגו כ"רוב המאוחר״ או ״״. שהם חששו מהסיכונים וההשלכות הטכניים שהיו מעורבים בזה. אורקל פיתחה עבורם פיתרון שאיפשר לבצע ״lift and shift" – העברת הדאטהבייס הקיים שלהם, על כל הסכימה והמידע שהוא כולל, אל הענן. לפני שנתיים אורקל גם התחילה להציע את הפיתרון הזה, בתור Platform-as-a-Service, בשלושת העננים הגדולים - AWS, אז׳ור, וגוגל קלאוד.

מסתבר שיש די הרבה כסף לעשות מלהעביר לענן את הלקוחות המסורתיים של אורקל, ולהציע להם דאטהבייס מנוהל עם חיוב לפי צריכה. פיתרון המולטי-קלאוד הזה מציג צמיחה תלת-ספרתית ברבעונים האחרונים. ואורקל הייתה יכולה להמשיך להתרכז בנישה הזו.

אבל, גם בגיל 81, נראה שמייסד ונשיא אורקל לארי אליסון לא רוצה לבלות את שארית חייו בלמכור דאטהבייס מנוהל בענן ללקוחות הישנים שלו. הוא עדיין רוצה לשנות את העולם, או לפחות לנסות.

לצד הציניות שמתעוררת ממה שנראה כמו ניסיון להמם את השוק ולהקפיץ את המניה כדי לממן רכישה מאסיבית של מעבדים גרפיים, אני חושב שראוי גם להתלהב מגודל ההימור והסיכון שאורקל לוקחת כאן.

זה אולי לא מפתיע שלארי אליסון היה חבר קרוב של סטיב ג׳ובס. ג׳ובס התייעץ עם אליסון באופן שוטף לגבי החזרה שלו לאפל ב-1997, וביקש ממנו להצטרף לדירקטוריון של אפל לאחר מכן. נרחיב לגבי זה עוד בפרק הבא של אופטיקאסט. לאחר שג׳ובס הלך לעולמו, אליסון קרא לו ״החבר הכי טוב שלי מזה 25 שנים. הוא היה מבריק. הוא היה האדיסון שלנו. הוא היה הפיקאסו שלנו״.

זה מרשים לראות שבשלב שבו החברה המפוארת שסטיב ג׳ובס הקים ובנה והותיר אחריו בוחרת להגביל את החדשנות שלה לגבולות המוצרים שנוצרו בתקופתו של ג׳ובס, בחברו הטוב לארי אליסון עדיין בוער הצורך לנסות לפרוץ הרבה מעבר לפלח השוק הדומיננטי שלו. גם אם זה עלול להעמיד בסכנה את עסק הליבה המבוסס של החברה.

לצד דגלי האזהרה שציינתי בשבוע שעבר, יש כאן גם סיפור שיהיה מעניין לעקוב אחריו. בסיום הפרק האחרון של דית׳רינג, ג׳ון גרובר ובן תומפסון תהו מה לארי אליסון חושב על אפל בימים אלה – לאור החדשנות המוגבלת שהם מציגים, או ״מלכודת מי הסוכר״, ומה לדעתו חברו הטוב סטיב ג׳ובס היה חושב על אפל של 2025.

מטא ריי באן

עוד מישהו שמסרב ליפול למלכודת מי הסוכר הוא מרק צוקרברג; הוא היה יכול אולי להסתפק בלמכור מי סוכר לשארית חייו — או: פרסומות, שמוצגות בפלטפורמות מרובות המשתמשים של החברה — אבל הוא מתעקש להמשיך לנסות לשנות את העולם. במהדורה 94 הזכרתי בהרחבה את חזון המטאוורס, האופן שבו AI יכול להפוך אותו להזדמנות אמיתית, וקונספט משקפי האוריון שצוקרברג הציג לפני כשנה.

מה שמשך את תשומת הלב בכנס Meta Connect השנה היו דווקא שני כשלונות בדמו: צוקרברג ניסה שוב ושוב להתחבר לשיחת וידאו (ונכשל), ומהנדס של מטא לא הצליח להיעזר ב-AI כדי שידריך אותו במתכון.

אני לא חושב שזה מביך במיוחד; אלה דברים שקורים, וגורמים לי דווקא להעריך את מטא שמבצעת את ההכרזות וההדגמות שלה בצורה חיה. לאפל של היום, שמקליטה מראש, זה כמובן לא יכול לקרות. אבל אפילו לסטיב ג׳ובס בעצמו זה קרה ב-2010, כשלא יכל להדגים את מסך הרטינה של האייפון 4, לאחר המתנה ארוכה שדף אינטרנט ייטען. ג׳ובס המאוכזב ביקש מאנשים בקהל שיתנתקו מהוייפיי.

מה שהיה ראוי שימשוך את תשומת הלב היה אולי המחיר, הזול באופן יחסי: 799 דולר, לגרסה של משקפי ה AI שמכילה — לצד יכולות האודיו מהדגם הקודם — גם תצוגה; לא מדובר על משקפי האוריון, אבל משקפי הריי באן מקבלים שדרוג: תצוגה, לצד הצמיד שמזהה את התנועות של כף היד שלכם. בן תומפסון השווה את זה לשילוב המבריק של ממשק המולטי-טאץ׳ באייפון. וכל זה ב-800 דולר.

השאלה העיקרית היא, האם עכשיו יימצא לזה שוק. בריאיון ל

Alex Heath

, צוקרברג הסביר:

האם יש עולם שבו, בעוד חמש או שבע שנים, מרבית המשקפיים הם משקפי AI במידה מסויימת? אני חושב שזה כמו שכשהאייפון יצא ולכולם היו flip phones. זה פשוט היה עניין של זמן עד שכולם נהיו סמארטפונים.

אני לא בטוח לגבי ההשוואה הזו; אנשים הסתובבו עם טלפונים ניידים (שהיום מכונים בדיעבד, טיפשים) במטרה להיות מחוברים. הסמארטפון היה מוצר עדיף בכמעט כל פרמטר, מה שהפך את המעבר לבלתי נמנע. אולי לא בדור הראשון של האייפון, אבל בתוך שנים בודדות זו כבר הייתה החלטה בלתי הגיונית לדבוק בטלפון טיפש. עם משקפיים, זה שונה.

אני לא מרכיב משקפיים כדי להיות מחובר לשירותי אינטרנט. זה אביזר רפואי שנועד לתקן את הראיה שלי. אנשים מסתובבים עם משקפי שמש בתור אביזר אופנתי. האם משקפי AI הם מוצר שבהכרח יהיה עדיף על כל זה? אני לא בטוח. מדובר על שימושים שונים לחלוטין. וזה יהיה תלוי במה יהיה לעשות עם המשקפיים הללו.

MBI Deep Dives

שיתף בכמה מחשבות השבוע. הוא עצמו משתמש יומי נלהב של משקפי הריי באן. אבל כשקראתי על הסיבות, לא יכולתי שלא לחשוב שמדובר בצעצוע של גיקים נלהבים. לא במוצר שקרוב לחצות את התהום אל עבר המיינסטרים. מה שאולי יתקשה להמשיך להצדיק את סכומי העתק שמושקעים בפיתוח של קו המוצרים הזה:

אני חושב שהשעון צריך לתקתק עבור המציאות המדומה. אני משער שמטא אולי מפסידה בערך 8-10 מיליארד דולר בשנה על ההשקעות ב-VR ובהינתן חוסר המומנטום כאן מאז 2021, אני חושב שההשקעות צריכות לקטון משמעותית לסביבות 1-2 מיליארד דולר אם אפילו AI לא יכול לשנות את הכיוון בצורה רצינית בתוך שנתיים […]
כל כנס קונקט מרגיש כמו משאל עם עבורי בשאלת ההפסדים של מעבדות המציאות של מטא. בעוד שאולי לא הגיוני להתחשב בהפסדים האלה כשמעריכים את השווי של מטא, כנס קונקט השנה לא היה סופר-מעורר-השראה לחשוב שההפסדים האלה עומדים לשנות את הכיוון שלהם בקרוב.
source

תודה שקראת את הרהורי יום שישי השבוע! המהדורה תתפרסם גם בתור פודקאסט בתחילת השבוע הבא.