מהדורה 130: ביל גייטס ופספוסים בטק, מיקרוסופט והאינטרנט, עסקי האם-סנדביץ׳, סטיב באלמר, כמה מחשבות לסיום
״בחרו את הגיבורים שלכם מאד בזהירות ואז נסו לחקות אותם. לעולם לא תהיו מושלמים, אבל תמיד תוכלו להיות טובים יותר.״
שישי שמח! זה שבוע מעט תנודתי בשווקים, אבל כפי שאנחנו נוהגים כאן מאז המהדורה הראשונה, לא נתעכב על זה; במקום, ננסה לעסוק בדברים יותר מעניינים – לדעתי – שתוקפם לא יפוג בתוך ימים או שבועות בודדים.
קדימה למהדורה מספר 130 -
ביל גייטס ופספוסים בטק
בקיץ 1998, וורן באפט וביל גייטס התארחו יחד לסשן שאלות ותשובות באוניברסיטת וושינגטון. מרתק לצפות במופע הזה של וורן וביל במבט לאחור. הנה משהו שגייטס אמר שם בנוגע לקושי בעסקים מהסוג של מיקרוסופט:
בעסק טכנולוגיה יש הרבה תפניות ופיתולים. חלק מהסיבה שזה עסק כל כך כיפי היא שאף חברה לא יכולה לנוח על זרי הדפנה. IBM הייתה הרבה יותר דומיננטית משחברה כלשהי אי פעם תהיה בטכנולוגיה [...] והיו להם את האנשים הכי חכמים והיה להם כל הפידבק מהלקוחות ובכל זאת הם פספסו כמה פניות בכביש.
זה גורם לכם לקום כל יום במחשבה, הממ, בואו ננסה לוודא שהיום לא יהיה היום שבו אנחנו מפספסים פניה בכביש. בואו נבין מה קורה בזיהוי שפה, בואו נבין מה קורה בבינה מלאכותית, בואו נוודא שאנחנו מגייסים את סוג האנשים שיוכלו לחבר את הדברים האלה יחד ולוודא שאנחנו לא מופתעים.
ביל גייטס ראה מקרוב איך IBM – למרבה מזלו של גייטס – לוקחת פניה לא נכונה, ובהמשך יורדת מגדולתה. דיברנו במהדורה 72 על העסקה שבנתה את מיקרוסופט. העובדה שבטק מגיעות מדי פעם טכנולוגיות חדשות שמתבררות כדיסראפטיב, ומכשילות חברות שנראות דומיננטיות, היא הסיבה שבאפט נמנע ממניות טכנולוגיה באותם שנים. והנה מקרה אחד שהפתיע גם את גייטס בעצמו:
לפעמים אנחנו כן נתפסים מופתעים, למשל האינטרנט הגיע וזה היה אצלנו בעדיפות מספר חמש או שש.
דיברנו במהדורה 92 על אוטוסטרדת המידע, Information Superhighway, הפרוייקט שהעסיק את ביל גייטס – בשיתוף עם המנכ״לים המובילים של תעשיות המדיה, כולם מדור הבייבי בומרס – בתחילת שנות ה-1990, אבל לא צבר תאוצה; גייטס הופתע מכך שדווקא ה World Wide Web – שפותח על ידי טים ברנרס-לי, בשנת 1991 – היה זה שהתרומם. זה קרה במידה רבה הודות לעבודה של מרק אנדריסן – שהיה צעיר מגייטס ב-16 שנים, וחלק מדור ה-X – על הדפדפן מוסאיק שהושק ב-1993, ובהמשך על נטסקייפ.
ביל גייטס ממשיך:
זה לא שמישהו אמר לי אינטרנט, ואני אמרתי, אה אין לי מושג איך מאייתים את זה. אמרתי, כן זה בסדר, זה ברשימה שלי.
אבל הגיעה נקודה שבה הבנו שזה קורה הרבה יותר מהר וזו הייתה תופעה הרבה יותר עמוקה מכמה שהאסטרטגיה שלנו זיהתה את זה. אז זה היה מקרה שבו כאקט של מנהיגות הייתי צריך ליצור תחושה של משבר, ולעבור כמה חודשים שבהם כולנו זרקנו רעיונות, הרצנו אימיילים ויצאנו לכמה ריטריטים. בסופו של דבר התכנסנו לכמה רעיונות שבהם אמרנו, אוקיי, הנה מה שאנחנו הולכים לעשות כאן, איך נמדוד את עצמנו פנימית. והנה איך העולם צריך לחשוב ומה אנחנו הולכים להגיד להם על מה שאנחנו הולכים לעשות.
משבר מהסוג הזה סביר שיופיע בכל שלוש או ארבע שנים.
האקט המנהיגותי שגייטס מזכיר פה הוא כנראה המכתב הפנימי המפורסם ששלח למנהלים במיקרוסופט במאי 1995, ״The Internet Tidal Wave״. הצונאמי של האינטרנט. דיברנו עליו במהדורה מספר 28 – הנה מה שגייטס כתב שם בנוגע לנטסקייפ, החברה שהוביל אנדריסן:
מתחרה חדש ש״נולד״ באינטרנט הוא נטסקייפ. הדפדפן שלהם הוא הדומיננטי, עם 70% מהשימוש, מה שמאפשר להם לקבוע אילו רשתות יתפסו. הם מוציאים לפועל אסטרטגיית מולטי-פלטפורם שבה הם מעבירים את הממשק העיקרי לצד הלקוח, כדי לעשות קומודוטיזציה למערכת ההפעלה … אנחנו חייבים להשוות ולהביס את ההצעה שלהם, כולל לעבוד עם MCI, עיתונים, ואחרים ששוקלים את המוצרים שלהם.
למעשה נטסקייפ איימה לעשות למיקרוסופט בדיוק את מה שמיקרוסופט בעצמה עשתה ל-IBM; לגייטס היה את הראיה האסטרטגית כדי לזהות את זה מוקדם.
אפשר לטעון שהממו הזה היה צריך להגיע לפחות שנתיים קודם לכן, כשהדפדפן מוסאיק הראשון הושק, אבל 1995 עדיין היה שלב מאד מוקדם: ״האקט המנהיגותי״ שגייטס תיאר כאן הוביל את מיקרוסופט להסתער חזק על האינטרנט, עד כדי כך שזה הוביל לתביעת ההגבלים העסקיים שעסקה בעיקר באינטרנט אקספלורר. בזמן שגייטס ובאפט ישבו פה על הבמה בקיץ 1998, אינטרנט אקספלורר כבר עקף את נתח השוק של נטסקייפ, ומלחמת הדפדפנים הוכרעה.
כמה חודשים לאחר מכן, נטסקייפ עתידה להימכר ל AOL, ובהמשך להיעלם. החוויה של לבנות פרדיגמת מחשוב חדשה, רק כדי להידרס על ידי מיקרוסופט, היא אולי מה שייצור את המרירות שתוביל את מרק אנדריסן לבנות קריירה שעוסקת במימון ושיגור של חברות חדשות שנועדו לאתגר את מיקרוסופט וחברות הביג טק. ליטל טק, הוא קרא לזה בשנה שעברה (מהדורה 86).
מיקרוסופט והאינטרנט
עוד מישהו שנדרס על ידי מיקרוסופט, והיה חדור תחושת נקמה, היה כמובן סטיב ג׳ובס, עוד מאז שמיקרוסופט העתיקה את המקינטוש ב-1985 עם הגרסה הראשונה של ווינדוס (אופטיקאסט פרק 57).
מה שאירוני הוא שהצוות במיקרוסופט שעבד על אינטרנט אקספולרר יצר, במטרה להביס את נטסקייפ, ממשק בשם XmlHttpRequest, שלימים יאפשר ליצור אפליקציות ווב – הזכרתי את ההסבר של בן תומפסון במהדורה 129:
XMLHttpRequest, שהושקה יחד עם אינטרנט אקספלורר 5 בשנת 1999, איפשרה לג׳אווהסקריפט לעשות קריאות HTTP א-סינכרוניות בלי לטעון מחדש את הדף; עד אז כדי לשנות משהו בעמוד ווב היה צריך לטעון מחדש את הכל. עכשיו, עם זאת, יכולתם לבצע אינטראקציה עם דף ושהוא יתעדכן במקום, בלי טעינה מחדש.
מה שהופך את ההמצאה הזו לאירונית הוא שזו הייתה היכולת המרכזית שהפכה את הדפדפן מאפליקציה לצריכת מדיה לאפליקציה פרודוקטיבית, ואלו היו יכולות הפרודוקטיביות שהחלו את הקריסה הממושכת של חפיר האפליקציות של מיקרוסופט. ברגע שעבודה יכלה להתבצע בדפדפן, היא יכלה להתבצע בכל מקום, לא רק בווינדוס; זה, בטווח הארוך, יצר את התנאים למהפיכת הסמארטפון וסוף הדומיננטיות של ווינדוס.
בפרק האחרון של אופטיקאסט הזכרנו את האופן המפורסם שבו ג׳ובס הציג את האייפון. באחד מהציטוטים האייקוניים ביותר בתולדות תעשיית הטק, הוא הכריז על שלושה מוצרים מהפכניים – אייפוד עם מסך רחב ושליטה באמצעות טאץ׳, טלפון נייד מהפכני, ומכשיר פורץ דרך לתקשורת אינטרנט. ואז – הדהים את הקהל כשהכריז שמדובר במכשיר אחד. בן תומפסון הצביע על כך שבדיעבד, מצחיק עד כמה יכולת הגלישה באינטרנט עוררה הרבה פחות התלהבות בקהל לעומת העובדה שהאייפון היה אייפוד עם מסך רחב שהוא גם מכשיר טלפון.
צפיתי בקטע הזה מאות פעמים, והבלבול בקהל בנוגע ל״מכשיר תקשורת אינטרנט״ קורעת אותי כל פעם מחדש; למעשה, זה היה הפקטור המשמעותי בלהמציא מחדש את הטלפון, כי זה היה הגשר שחיבר את המכשיר בכיס שלכם לעולם המחשוב הגדול, דרך האינטרנט.
ג׳ובס מנה את יכולות האינטרנט הראשוניות בהמשך ההכרזה שלו:
עכשיו בואו נסתכל על מכשיר תקשורת אינטרנט, שהוא חלק מהאייפון. מה הסיפור כאן? ובכן, יש לנו כמה פריצות דרך אמיתיות פה: בתור התחלה, יש לנו אימייל rich HTML באייפון. בפעם הראשונה, אימייל באמת עשיר על מכשיר מובייל, וזה עובד עם כל שירות אימייל IMAP או POP. יש לכם את שירות המייל החביב עליכם, זה ככל הנראה יעבוד איתו, וזה אימייל rich text.
רצינו את דפדפן הווב הכי טוב לטלפון שלנו, לא דפדפן-בייבי או WAP, דפדפן אמיתי, ובחרנו את הכי טוב בעולם: ספארי, ויש לנו את ספארי רץ באייפון. זה הדפדפן הראשון שזמין-במלואו על טלפון.
דבר שלישי, יש לנו את גוגל מאפס. מפות, תמונות לווין, ניווט, ותנועה. זה בלתי ייאמן, חכו עד שתראו את זה. יש לנו ווידג׳טים, בתור התחלה למזג אויר ומניות. אה, וזה מתקשר עם האינטרנט מעל נקודות קצה או ווייפיי, ואייפון אוטומטית מזהה ווייפיי ועובר לשם באופן חלק. אתם לא צריכים לנהל את הרשת, זה פשוט עושה את הדבר הנכון.
אפל אמנם תשיק חנות אפליקציות רק בשנה שלאחר מכן, אבל ההשקה הזו במידה רבה כבר איפשרה את פרדיגמת האפליקציות שתלויות באינטרנט כדי לתפקד. וההשראה נבעה מאפליקציות ווב — כמו גוגל מאפס או ג׳ימייל — שהחלו לצבור מומנטום בשנים לפני כן. יחד עם AWS שהושק שנה קודם לכן, נפרץ לחלוטין חפיר האפליקציות שהגן על הדומיננטיות של ווינדוס בעידן ה PC.
זה אירוני לחשוב על כך שבזמן שגייטס ישב על הבמה באותו אירוע, ולכאורה בדיוק ניצח במלחמת הבראוזרים וכבש את האינטרנט, מיקרוסופט עמדה להשיק את ה API (ספציפית, XmlHttpRequest) שיאפשר את המפלה של ווינדוס בעשור שלאחר מכן. וזה יתבצע על ידי אפל, חברה שבה רק שנה לפני כן, גייטס השקיע מתוך רחמים (מהדורה 125), והציל אותה כשהייתה מרחק של 90 יום מפשיטת רגל.
עסקי האם-סנדביץ׳
לזכותו של גייטס, הוא צפה שיהיו מהמורות בדרך; רק תחזרו למשפט האחרון בציטוט למעלה, ״משבר מהסוג הזה סביר שיופיע בכל שלוש או ארבע שנים.״ את התובנה הזו לגבי עסקי טק כמו מיקרוסופט – שתמיד נתונים תחת סכנה של דיסראפשן מפתיע ומהיר, גם כשנראה שהם דומיננטיים ומחופרים היטב – גייטס ובאפט ראו עין בעין. הנה איך ששניהם דיברו על האינטרנט באותו אירוע ב-1998:
וורן באפט: [...] לא הבנתי את זה בהתחלה אבל זה ענק. זה ישנה את העולם, המהפיכה הטכנולוגית, בדרכים דרמטיות. באופן אירוני, הגישה שלנו לזה היא בדיוק ההיפך מזו של ביל; שלו היא הדבר הנכון עבור העולם, שלנו היא הדבר הנכון עבורי.
אני מחפש עסקים שבהם אני חושב שאני יכול לראות איך הם ייראו בעוד 10 או 15 או 20 שנה. אנחנו לא מחזיקים בזה אבל אם תיקחו את המסטיקים של ריגלי – אני לא חושב שהאינטרנט הולך להשפיע על איך אנשים לועסים מסטיק, אתם יודעים. ביל כנראה חושב שכן… (צחוק מהקהל)
אבל אני לא חושב שזה הולך להשפיע על העובדה שקוקה-קולה יהיה המשקה המועדף, ויעלה בצריכה לנפש ברחבי העולם. אני לא חושב שזה ישנה את האם אנשים מתגלחים או איך הם מתגלחים. או העובדה שהם היו רוצים מערכת גילוח טובה יותר, כמו שהמאך 3 עומד להיות בקרוב אם יורשה לי להוסיף.
אז אנחנו מחפשים את מה שצפוי מאד, ולא תמצאו דברים צפויים מאד במה שביל עושה. אתם תמצאו את הדברים המרגשים יותר, הדברים שעומדים לשנות את החברה האנושית יותר. אז יש לי דעה קצת אחרת; בתור משתתף בחברה האנושית אני מוחא כפיים למה שהוא עושה, ובתור משקיע אני נזהר ושומר מרחק מזה.
זו גישה שונה להשקעות. רוב האנשים חושבים על כל ההזדמנויות הרבות, כפי שאכן יש, כל מניית אינטרנט התחילה להשתגע בחודשים האחרונים. אבל אני לא יודע איך לבחון את זו או את האחרת ולהגיד מי תהיה המנצחת.
ביל גייטס: זה תחום שבו אני מסכים מאד עם וורן. אני חושב שהמכפילים של מניות טכנולוגיה צריכים להיות קצת יותר נמוכים מהמכפילים של חברות כמו קוקה-קולה וג׳ילט, כי אנחנו נתונים לאפשרות של שינוי מוחלט בחוקים. אני מבין טוב מאד שבעשור הקרוב, אם מיקרוסופט עדיין תהיה מובילה, יהיו בוודאי שלושה או ארבעה משברים שבהם נצטרך להוכיח את המצויינות שלנו.
ישבתי פעם בפאנל עם המנכ״ל של קוקה-קולה ואמרתי משהו כמו, אני לא אוכל לנהל את העסק שלי כשאגיע לגיל 60 כי זה עסק קשה, לא כמו קוקה-קולה. ופגעתי בו בלי להתכוון.
וורן באפט: אתה לא הולך להעליב אותי. אני רוצה להיות בעסק שאני יכול לנהל בגיל 100 כי אני מתכנן לעשות את זה. אני הולך לפרוש בערך חמש שנים אחרי שאמות (צחוק מהקהל).
אי אפשר כמובן שלא להתאכזב מכך שבאפט לא עמד בהבטחה המבודחת הזו, לאור העובדה שהוא יפרוש מתפקיד המנכ״ל של ברקשייר בסוף השנה. 4 שנים ושמונה חודשים לפני שיגיע לגיל 100 (עוד על זה בהמשך); מצד שני, זה מדהים שהוא הגיע כל כך קרוב.
האירוע שגייטס הזכיר כאן, בו העליב את מנכ״ל קוקה-קולה, מתואר בהרחבה בביוגרפיה של באפט, הסנואובול:
דון קיאו, חברו הותיק של באפט מאומהה, היה כעת הנשיא של קוקה-קולה. הבוס שלו, מנכ״ל קוקה-קולה האריסטוקרטי ממוצא קובני רוברטו גויזווטה, היה מוערך בעולם העסקים בשל היצירה של המותג הידוע ביותר בעולם באמצעות סלוגנים כמו ״Coke Is It״ ו “I’d like to buy the world a Coke.״ באפט הרגיש שקוקה-קולה הפכה בשלב הזה לעסק שיכול לקיים את עצמו—והוא העריץ את גויזווטה על שהביא אותה לשלב הזה.
ב-1997, [ביל] גייטס הצטרף לבאפט וגויזווטה בדיון פאנל בסאן ואלי בהנחיה של קיאו.
״הייתי אז מדבר עם ביל כל הזמן, ותמיד הייתי משתמש בביטוי הזה ש-ham sandwich1 היה יכול לנהל את קוקה-קולה. וביל לא היה כל כך מבויית בזמנו. אז ישבנו בפאנל הזה, על הבמה לפני כל הקהל, וביל אמר משהו על כך שזה די קל לנהל את קוקה קולה.״
״ניסיתי להסביר עד כמה קוקה קולה היא עסק נפלא,״ אומר גייטס, ״ואמרתי משהו על כך שאני הולך לעזוב את התפקיד במיקרוסופט לפני שאגיע לגיל 60 כי זה עסק קשה ויהיה צריך שם אדם צעיר כדי להתמודד עם הפניות בכביש. אבל זה יצא כאילו חשבתי שמיקרוסופט היא מרגשת יותר, ובטח אמרתי משהו כמו ׳בניגוד לקוקה-קולה…׳
״גויזווטה חשב שאני איזה ילד שחצן ויהיר שהציג תמונה כאילו שאני עוסק באיזה פעילות אומנותית מורכבת על בסיס יומי בעוד שכל אחד יוכל לעזוב את המשרד בצהריים וללכת לשחק גולף אם הם ניהלו את קוקה-קולה.״
״ורוברטו שנא את ביל מהנקודה הזו הלאה.״
באפט נמנע ממניות טכנולוגיה חלקית בגלל שהעסקים הדינמיים האלה לעולם לא יוכלו להיות מנוהלים על ידי האם-סנדביץ׳. הוא לא חשב שזו בושה שעסק מגיע למצב שהוא יכול להיות מנוהל על ידי האם סנדביץ׳; הוא רצה להביא את ברקשייר האת׳אוויי לנקודה שבה גם היא תוכל להיות מנוהלת על ידי האם-סנדביץ׳—אבל לא לפני הפרישה שלו.
האם-סנדביץ׳ היה יכול לנהל את קוקה-קולה. ובאפט בעצם אמר את זה כמחמאה למנכ״ל גויזווטה, על כך שהביא את העסק למצב הזה. את מיקרוסופט, לעומת זאת, האם-סנדביץ׳ לא היה יכול לנהל, גם לאחר שביל גייטס הביא אותה לפסגת העולם. ככה באפט האמין. כי בטק יש ״פניות שאפשר לפספס לאורך הדרך״, כמו שגייטס כינה את זה, בעוד שהאינטרנט לא הולך להשפיע על עסקים כמו קוקה-קולה וג׳ילט.
וזה, כמובן, התברר כלא-נכון. ״אני לא חושב שזה ישנה את האם אנשים מתגלחים או איך הם מתגלחים. או העובדה שהם היו רוצים מערכת גילוח טובה יותר, כמו שהמאך 3 עומד להיות בקרוב אם יורשה לי להוסיף,״ באפט אמר על האינטרנט. וטעה.
אמנם זה לקח עוד 15 שנים מאז אותה הרצאה, אבל האינטרנט איפשר את Dollar Shave Club, שלראשונה מזה עשורים רבים, הובילה להתכווצות בנתח השוק של ג׳ילט, ואילצה אותה להוריד מחירים. בניגוד לטענה של באפט, אנשים לא באמת רצו לשלם יותר כסף על יותר להבים; ג׳ילט פשוט לא השאירה להם ברירה. החפיר שלה התבסס על פרסום והפצה בעידן שלפני האינטרנט, ונוטרל באמצעות פלטפורמות שנבנו באינטרנט (מהדורה 82). זה עדיין אחד מ״פספוסי הטק של באפט״ החביבים עליי, ואחד מפרקי הפודקאסט שהכי נהניתי להכין (אופטיקאסט - פרק 21: הדיסראפשן של הכל).
הביקורת על באפט, שהוא זקן מדי כדי להבין את הכלכלה החדשה של האינטרנט, הגיעה לשיאה, יחד עם מדד הנאסד״ק, במהלך שנת 1999; רק בתחילת שנות ה-2000 התברר שהוא דווקא צדק. מי שקנה מניה של ברקשייר האת׳אוויי באותו יום שבו באפט הסביר על הבמה באוניברסיטת וושינגטון שהוא נמנע ממניות אינטרנט, עשה תשואה של 2.9% עד תחילת 2003. התשואה הזו הייתה גבוהה יותר אם באפט לא היה עושה את הטעות של להמשיך להחזיק את קוקה-קולה, מניה שגם הגיעה למחיר מופרך באופוריה של 1999 (מהדורה 91). אבל, לפחות התשואה של ברקשייר הייתה חיובית; מדד הנאסד״ק, שזינק פי 4 עד לשיא של תחילת שנת 2000, היה עדיין בתשואה שלילית של 17.42%-, ביחס לקיץ 1998, באותה נקודת זמן בתחילת 2003.
באפט, אגב, הוא לא היחיד שהגיע למסקנה לא נכונה לגבי העתיד וההשפעות של האינטרנט -
סטיב באלמר
השאלה האחרונה באירוע עסקה במה באפט וגייטס מתכננים שיקרה לחברות שלהם לאחר שכבר לא ינהלו אותן בעצמם. שימו לב להבדל בין האופן המתבדח שבו באפט מגיב לשאלה, לבין התשובה הרצינית והשקולה של גייטס:
וורן באפט: ובכן ההנחה שלך שגויה כי אני מתכנן להמשיך לעבוד עד חמש שנים אחרי שאמות, ונתתי לדירקטורים לוח ויג’י ואני אהיה בקשר (צחוק מהקהל). אבל אם הלוח ויג׳י לא יעבוד, יש לנו אנשים מדהימים שיכולים לעשות את מה שאני עושה, וזיהינו את האנשים לעשות את זה והדירקטוריון של ברקשייר יודע מי הם.
למעשה יש לי מכתב, כבר שלחתי מכתב שאומר מה צריך להיעשות, ויש לי עוד מכתב שייצא בזמן הזה והוא נפתח במילים ״אתמול מתתי״ (צוחק). ואז זה פשוט אומר מה הם חשבו שהיא התכנית בשביל החברה, ושהכל טופל, הכל טוב. הוספתי למטה ״”dictated but not read” (צחוק).
ביל גייטס: כן הגישה שלי דומה מאד לוורן. אני רוצה להמשיך לעשות את מה שאני עושה במשך זמן רב מאד. אני חושב שבערך עוד עשור, אפילו שעדיין ארצה להיות מעורב לחלוטין במיקרוסופט כי זו הקריירה שלי, אני אבחר במישהו אחר להיות המנכ״ל.
וורן באפט: אני רואה כמה ידיים בקהל (צחוק מהקהל)
ביל גייטס: זה מעבר גדול בשביל חברה. לפעמים אתם מוצאים מישהו שמצליח יותר ולפעמים אתם לא. לא, למעשה אני מעוניין לשמוע על אנשים שיהיו מעוניינים בתפקיד, יש לו צדדים כיפיים.
(צחוק ומחיאות כפיים)
למרות שביל גייטס הוא בן גילם של הילדים של באפט – מערכת היחסים בין השניים למעשה נוצרה דרך ההורים של גייטס, שהיו להם חברים משותפים עם באפט – הקטע הזה גורם לחשוב שדווקא גייטס הוא זה שמבוגר ב-25 שנים מבאפט, ולא ההיפך. האחרון הוא זה שמפגין גישה ילדותית ביחס לאפשרות שיפרוש יום אחד, כמו אדם בן 20 שעדיין חושב שיחיה לנצח. גייטס, בסך הכל בגיל 43, הוא זה שמפגין גישה בוגרת ושקולה. אפשר לראות שמחשבות על הפרישה והמחליף שלו העסיקו אותו כבר אז.
שנתיים קצרות לאחר מכן, גייטס עזב את תפקיד המנכ״ל של מיקרוסופט; כנראה שמשפט ההגבלים העסקיים הוא במידה רבה מה שהוביל אותו לפרוש בגיל כל כך מוקדם. אבל נראה שהמחשבות על פרישה, כאמור, הטרידו אותו בשנים שלפני כן.
האדם שאותו בחר גייטס להיות אחראי על כך שמיקרוסופט לא תפספס פניות בכביש היה סטיב באלמר. גייטס הזכיר אותו מספר פעמים באירוע באוניברסיטת וושינגטון, ודיבר באופן חיובי על ההערכה שרכש כלפי באלמר, שהיה נשיא מיקרוסופט בזמנו. הוא כנראה באמת היה מספר 2 המושלם עבור גייטס. אי אפשר שלא לשים לב לאופן החנוני וחסר הכריזמה שבו גייטס מדבר פה בסרטון. זה היה אופייני עבורו. ההתנהלות של באלמר הייתה בדיוק הפוכה: מלא באנרגיה סוחפת. לצד כישורי המכירות המפותחים שלו, שבנו את עסק האנטרפרייז המשגשג של מיקרוסופט בשנות ה-1990.
יש ציטוט של המשקיע אלעד גיל שמתאר טוב את הדינמיקה הזו:
פאונדרים יוצאי דופן לרוב מגייסים מספר שתיים (למשל COO או מנהל חזק בתפקיד בכיר) שמשלימים באופן מושלם את החולשות שלהם. הפאונדר אולי יהיה מנהיג עם חזון / ממוקד-במוצר, ומספר שתיים יהיו מומחים ב execution או operations. הדינמיקה הזו אפקטיבית בצורה יוצאת דופן כל עוד הפאונדר מעורב. הבעיה צצה כשהפאונדר עוזב (או מתקדם לתפקיד יו״ר / דירקטוריון בלבד), ומספר 2 מקודם למנכ״ל. בגלל שהחוזקה של מספר 2 הייתה בלהשלים את הפאונדר, לרוב חסרים להם יכולות החזון או הובלת המוצר. פתאום, החברה מאבדת את המסלול הייחודי והאגרסיבי שהפאונדר הוביל, ומאטה או מתעכבת כי המנכ״ל החדש הוא למעשה אופרטור מעולה, לא מנהיג בעל חזון.
זו תובנה מרתקת; בפרק של אופטיקאסט בשבוע הבא – אזהרת ספויילר – נדבר עליה בהקשר של אפל לאחר לכתו של סטיב ג׳ובס. והיא מתארת מצויין את הבעיה עם מיקרוסופט בהובלת סטיב באלמר: היו לו יכולות execution מהמרשימות בתעשיה, אבל הוא מעולם לא היה איש אסטרטגיה או חזון. אותו אוסף תכונות שהפכו אותו למספר 2 המושלם של ביל גייטס, היה בעוכריו כשנותר להוביל את החברה ללא גייטס.
תחזרו למשפט של גייטס מהציטוט למעלה, ״אני מבין טוב מאד שבעשור הקרוב, אם מיקרוסופט עדיין תהיה מובילה, יהיו בוודאי שלושה או ארבעה משברים שבהם נצטרך להוכיח את המצויינות שלנו.״ ובכן, אחד המשברים האלה היה האייפוד, ומשבר נוסף היה האייפון. שלא לדבר על מנוע החיפוש של גוגל, והדפדפן כרום. מיקרוסופט לא הוכיחה בהם את המצויינות שלה, בלשון המעטה.
בכל המקרים האלה, באלמר הגיב באותה גישה שעבדה טוב למיקרוסופט בשנות ה-80 וה-90: ליצור גרסה של מיקרוסופט שמעתיקה את הדבר החדש, ולמנף את יתרונות ההפצה של ווינדוס ושאר המשאבים של מיקרוסופט, כדי לדחוף בכל הכח את הגרסה של מיקרוסופט ולדרוס את המתחרים. זה עבד כל כך טוב בעבר עם דברים כמו סוויטת האפליקציות של אופיס, או עם אינטרנט אקספלורר.
אבל זה כבר לא עבד עם ה Zune (מהדורה 128), וזה בטח שלא עבד במובייל; התגובה המפורסמת הזו שבה באלמר מזלזל בהשקת האייפון, הפכה לסמל לחוסר ההבנה האסטרטגי שבו הוביל את מיקרוסופט:
(צוחק) 500 דולר, בסבסוד מלא, עם תכנית. הייתי אומר שזה הטלפון הכי יקר בעולם. וזה לא פונה ללקוחות עסקיים כי אפילו אין לזה מקלדת, מה שלא הופך את זה למכונת אימיילים כ״כ טובה.
יכול להיות שזה ימכור טוב.
לנו יש את האסטרטגיה שלנו. יש לנו מכשירים מעולים של ווינדוס מובייל בשוק היום. אתם יכולים לקנות טלפון מוטורולה קיו עכשיו ב-99 דולר. זו מכונה עם הרבה יכולות. היא עושה מוזיקה, היא עושה אינטרנט, היא עושה אימייל, היא עושה הודעות. אז אני מסתכל על זה ואומר, אני אוהב את האסטרטגיה שלנו. אני אוהב אותה מאד.
[...] כרגע אנחנו מוכרים מיליונים על גבי מיליונים על גבי מיליונים של טלפונים בשנה. אפל מוכרת אפס טלפונים בשנה. בעוד שישה חודשים יהיה להם הטלפון הכי יקר בפער אי פעם בשוק. ובואו נראה [...]
נרטיב נפוץ הוא שעם באלמר, מיקרוסופט פספסה את מובייל, אבל הוא לא נכון: שימו לב למה שבאלמר אמר כאן – כשהאייפון רק הוכרז, מיקרוסופט כבר מכרה מיליונים על גבי מיליונים של טלפונים עם מערכת ההפעלה ווינדוס מובייל. הבעיה הייתה שמיקרוסופט הגיעה למובייל עם האסטרטגיה הלא-נכונה, ובאלמר סירב להכיר בכך שהיא לא עובדת.
בן אוונס סיכם את זה במאמר תחת הכותרת ״Capitulation״ (מהדורה 80):
האפשרות הישנה, מעידן באלמר, הייתה להפעיל את מלוא המשקל של ווינדוס ואופיס בדסקטופ כדי לדחוף את ווינדוס לתוך שוק המובייל, להשתמש רק בכח כדי להגיח מאחור (כמו שמיקרוסופט עשתה הרבה פעמים בעבר). למנף את ווינדוס ואופיס אחת כנגד השניה. להרכיב, באיחור ובשלבים, מערכת הפעלה שתוכל לענות ל iOS. לשלם למפתחים כדי ליצור אפליקציות לווינדוס פון כדי להתחיל את השוק, אם חייבים. לשים את אופיס בפלטפורמות שלך קודם, בלי קשר להיכן נמצאים המשתמשים. כשהכל נכשל ונוקיה אומרת לך שהם מרימים ידיים, תקנה אותם ותייצר את הטלפונים בעצמך.
אפשר אולי לטעון שבתחילת שנות ה-2000, עם העליה של מובייל, מיקרוסופט לא הייתה חברה שאפילו האם-סנדביץ׳ יכול לנהל; סטיב באלמר לא היה הבחירה הנכונה.
כמה מחשבות לסיום
לחבריי בעלי המניות:
אני כבר לא אכתוב עוד את הדו״ח השנתי של ברקשייר או אדבר בלי סוף באסיפה השנתית. כמו שהבריטים היו אומרים, אני ״אהיה בשקט״. Going quiet.
בערך.
גרג אייבל יהפוך לבוס בסוף השנה. הוא מנהל מצויין, עובד ללא הרף ומתקשר בצורה כנה. אחלו לו כהונה ממושכת.
אני אמשיך לדבר איתכם ועם הילדים שלי על ברקשייר דרך מכתב הת׳נקסגיבינב השנתי שלי.
במילים האלה נפתח מכתב שוורן באפט פרסם השבוע. זה היה רגע קצת עצוב בשבילי, בעיקר כי מדובר בסופה של תקופה. אני לא יכול להגזים עד כמה למדתי מהמכתבים של באפט והאסיפות השנתיות של ברקשייר לאורך השנים.
אפשר לראות עד כמה באפט התבגר מאז 1998, בכל מה שקשור להזדקנות ופרישה. המכתב כלל חלק שמתפרק בנוסטלגיות על אומהה, העיר בה נולד ומתגורר עד היום, והאנשים שחיו בה. אחד מהם הוא דון קיאו, נשיא קוקה-קולה במהלך סקנדל ״קולה החדשה״ (מהדורה 128).
ב-1959, דון קיאו ומשפחתו הצעירה חיו בבית שממוקם בדיוק מעבר לכביש מול הבית שלי ובערך 30 מטר מהבית שבו חיה משפחת מאנגר. דון היה אז איש מכירות של קפה אבל נועד להפוך למנכ״ל קוקה-קולה כמו גם דירקטור מסור של ברקשייר.
כשפגשתי את דון, הוא הרוויח 12,000 דולר בשנה בזמן שהוא ואשתו מיקי גידלו חמישה ילדים, כולם יועדו לבתי ספר קתוליים (עם דרישות שכר לימוד).
המשפחות שלנו הפכו לחברים הכי טובים. דון הגיע מחווה בצפון מערב איווה ולמד באוניברסיטת קרייטון שבאומהה. מוקדם מאד, הוא התחתן עם מיקי, נערה מאומהה. לאחר שהצטרף לקוקה קולה, דון הפך לאגדה בכל רחבי העולם.
ב-1985, כשדון היה הנשיא של קוקה-קולה, החברה השיקה את קולה חדשה שנועדה לכישלון. בנאום מפורסם דון התנצל בפני הציבור והחזיר את הקולה ה״ישנה״. השינוי בגישה קרה אחרי שדון הסביר שמכתבים שהגיעו לקוקה קולה ממוענים ל״אידיוט העליון״, Supreme Idiot, הונחו על השולחן שלו. נאום ה״נסיגה״ שלו הוא קלאסיקה ואפשר לצפות בו ביוטיוב. הוא הכיר בשמחה בכך ש, למעשה, המוצר של קוקה-קולה היה שייך לציבור ולא לחברה. המכירות נסקו לאחר מכן.
קיאו גם היה זה שהנחה את הפאנל שבו קרתה תקרית ההאם-סנדביץ׳, שבו ביל גייטס העליב את המנכ״ל גויזווטה. באפט אולי למד את הלקח מאותה תקרית, ולא ציין במכתב שהוא משאיר את ברקשייר במצב כל כך טוב, שאפילו האם-סנדביץ׳ יכול לנהל אותה מכאן. זו הרי הייתה השאיפה שלו, לפי איך שהביוגרפיה שלו מתארת את זה. אבל הוא לא אומר את זה במפורש, ובמקום זה מציין שגרג ״הוא מנהל מצויין, עובד ללא הרף ומתקשר בצורה כנה״. מה שכנראה גם נכון, ולמזלו הוא ככל הנראה לא יצטרך להתמודד עם סוג הסכנות והמשברים שבאלמר היה צריך להתמודד איתם במיקרוסופט.
המכתב של באפט נגמר ב״כמה מחשבות לסיום״:
תובנה אחת שאולי אנוכית. אני שמח להגיד שאני מרגיש טוב יותר לגבי החצי השני של חיי לעומת הראשון. העצה שלי: אל תלקו את עצמכם על טעויות עבר – תלמדו לפחות קצת מהן ותמשיכו הלאה. זה אף פעם לא מאוחר מדי להשתפר. תמצאו את הגיבורים הנכונים ותעתיקו אותם [...]
תזכרו את אלפרד נובל, שבהמשך זכה לתהילה של פרס נובל, ש – לפי הדיווחים – קרא את ההספד של עצמו שבטעות הודפס כשאח שלו נפטר ועיתון בלבל ביניהם. הוא נחרד ממה שקרא והבין שהוא צריך לשנות את ההתנהגות שלו.
אל תסמכו על מערכת עיתון שתתבלבל: תחליטו מה אתם רוצים שיהיה כתוב בהספד שלכם ותחיו את החיים שצריך כדי להיות ראויים לזה.
גדולה לא מגיעה דרך צבירת כמויות גדולות של כסף, כמויות גדולות של פרסום או כח גדול בממשלה. כשאתם עוזרים למישהו בכל אחת מאלפי דרכים, אתם עוזרים לעולם. טוב-לב לא עולה כלום וזה גם לא יסולא בפז. בין שאתם דתיים או לא, קשה להביס את חוק הזהב [וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ - א.מ.] כמדריך להתנהגות.
אני כותב את זה כאחד שהיה בלתי-מתחשב אינספור פעמים ועשה הרבה טעויות אבל גם היה בר מזל ללמוד מכמה חברים נפלאים איך להתנהג טוב יותר (עדיין מרחק גדול ממושלם, עם זאת). תזכרו שהמנקה היא בן אדם באותה מידה כמו היו״ר.
* * * * * * * * * * * *
אני מאחל לכל מי שקורא את זה חג ת׳נקסגיבינג שמח. כן, אפילו למי שמתנהג כמו חמור; זה אף פעם לא מאוחר מדי להשתנות. תזכרו להודות לאמריקה על מקסום ההזדמנויות שלכם. אבל היא גם – באופן בלתי נמנע – קפריזית ולעתים משוחדת בחלוקת הרווחים.
בחרו את הגיבורים שלכם מאד בזהירות ואז נסו לחקות אותם. לעולם לא תהיו מושלמים, אבל תמיד תוכלו להיות טובים יותר.
באפט דיבר על החשיבות של בחירת הגיבורים שלכם באותו אירוע עם גייטס ב-1998, וציין שלדעתו ״אם תגידו לי מי הגיבורים שלכם, אני יכול להגיד לכם איך אתם הולכים להתפתח״; ובכן, הוא באופן די ברור הוא אחד הגיבורים המרכזיים של הבלוג הזה עוד מאז הפוסטים הראשונים שפורסמו כאן, אז אני מקווה שהוא צודק. באפט אמנם ״going quiet״, אבל השאיר לנו מספיק מכתבים והרצאות כדי שנוכל לנסות לחקות אותו ולהיות טובים יותר.
גילוי נאות: לונג ברקשייר
תודה שקראת את הרהורי יום שישי השבוע! למהדורה אפשר להאזין גם בתור פודקאסט.
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק, ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.
בעברית זה אולי ״כריך חזיר״ או ״כריך שינקן״, או אולי אפילו ״כריך פסטרמה״. המשכתי להתייחס לזה בתור ״האם-סנדביץ׳״ כדי להיות נאמן לביטוי המקורי. תכולת הכריך לא באמת רלוונטית לנקודה של באפט כאן.
תענוג סופש :)