מהדורה 141: מחשבים, משהו גדול קורה?, עיתונים, יוצרי תוכנה, נישות שאינן נגמרות

״הטכנולוגיה מדהימה והיא יכולה סוג-של לעשות מגוון של דברים, אבל הרבה פעמים רק סוג-של. לא הכל עובד עדיין, וגם אם כן, זה יכול להיות הרבה יותר קשה לעשות אוטומציה לעבודות ממה שזה נראה למהנדס בסיליקון ואלי״

שישי שמח! השבוע בבלוג שלי באנגלית, פרסמתי פוסט שמסכם כמה מהדברים שכתבתי על מאנדיי לאחרונה. אשמח אם תשתפו עם קולגות או מכרים שאולי יתעניינו, אבל לא דוברי עברית ולא יכולים לקרוא את ״אופטיקאי מדופלם״.

קדימה -

מחשבים

המשמעות המקורית של המונח מחשב (קומפיוטר) הייתה שם של מקצוע – מתוך ויקיפדיה:

מְחַשֵּׁב (באנגלית: computer) הוא אדם שעסק בביצוע חישובים מתמטיים לפני המצאת המחשבים האלקטרוניים. המושג נמצא בשימוש מתחילת המאה ה-17 (הפניה הכתובה הידועה הראשונה מתוארכת לשנת 1613). מסוף המאה התשע עשרה ואילך עבדו צוותי אנשים (לעיתים קרובות נשים) בביצוע חישובים ארוכים ומייגעים; העבודה חולקה בין אנשים אחדים, כך שניתן היה לעשותה במקביל, כאשר אנשים שונים עובדים על שלבים שונים בחישוב וכך מקצרים את הזמן הדרוש לביצוע החישוב כולו. לעיתים קרובות נמסרו אותם חישובים לצוותים נפרדים, כדי לאמת את נכונות התוצאות.

מחשבות הרווארד, שעסקו עיבוד נתונים אסטרונומיים במצפה הכוכבים של מכללת הרווארד, בסביבות שנת 1890.

מקצוע המְחַשֵּׁב, שאמנם בעברית מבטאים אחרת מהמילה מַחְשֵׁב, אבל באנגלית שניהם נקראים ״קומפיוטר״, תרם לתחומים מדעיים (כמו סטטיסטיקה ואסטרונומיה), צבאיים (לייצור טבלאות בליסטיות או ניווט) ואזרחיים (כמו תחזיות מזג אוויר). הסרט Hidden Figures שיצא ב-2016 מבוסס על סיפורן של מחשבות אנושיות שעבדו בנאס”א בשנות ה-1960, והתרומה הקריטית שלהן לשיגור האסטרונאוט ג’ון גלן, הראשון שהשלים הקפה סביב כדור הארץ (תרומה שהוכרה רק בדיעבד; בזמן אמת הן ספגו יחס מפלה ומזלזל בשל היותן אפרו-אמריקאיות).

המחשבים האלקטרוניים, שהחלו להיבנות לאחר מלחמת העולם השנייה, נקראו כך כי, ובכן, הם באופן ישיר החליפו את העבודה של המחשבים האנושיים. מחשב הויצק שנבנה במכון ויצמן – אחד המחשבים האלקטרוניים הראשונים בעולם – החליף צוות של מחשבות אנושיות שלפני כן הועמד לצורך המחקר של פרופ’ חיים לייב פקריס, לאחר שהיגר לישראל מפרינסטון (מהדורה 127).

כדי לעסוק במקצוע המחשב נדרשו תארים מתקדמים במתמטיקה, כמו גם נכונות לבצע עבודה מייגעת שדרשה ריכוז רב. ובכל זאת, המקצוע הפך למיותר ברגע שהמחשבים הופיעו. המכונה האלקטרונית יכלה לבצע חישובים מורכבים יותר לאין שיעור, בדיוק גבוה יותר, בתוך זמן קצר ועלות נמוכה, ממה שמחשבים אנושיים אי פעם יכלו.

זו המשרה הראשונה שהוחלפה בעידן הטכנלוגיה הנוכחי שהחל עם המצאת המחשבים. אחת מיני משרות רבות – כמו מנהלי ספרים וקופאים בבנקים, מפעילות מרכזיות טלפונים, או קלדנים – שהטכנולוגיה והתוכנה החליפו או ייתרו בהמשך. כולם היו עבודות חיוניות וראויות, שדרשו מיומנות וסיפקו פרנסה וסיפוק לאלו שביצעו אותן. עד שהטכנולוגיה התקדמה מספיק, והן כבר לא היו נחוצות יותר.

מפעילות טלפון, קלדניות, מנהלי ספרי חשבונות

ואם היו קיימות רשתות חברתיות כשהמחשבים האלקטרוניים הופיעו בשנות ה-1950 — המחשבים האנושיים, שהמקצוע שלהם הפך ללא-רלוונטי, אולי היו כותבים פוסט ויראלי כדי להזהיר את כולם שהם הבאים בתור.

משהו גדול קורה?

הנה מה שאף אחד מחוץ לטק לא ממש מבין עדיין: הסיבה שכל כך הרבה אנשים בתעשיה משמיעים את האזעקה כרגע היא בגלל שזה כבר קרה לנו. אנחנו לא עושים תחזיות. אנחנו אומרים לכם מה כבר קרה בעבודות שלנו, ומזהירים אותכם שאתם הבאים בתור.

במשך שנים, AI התקדם בהדרגה [...] ואז ב-5 בפברואר, שתי מעבדות AI גדולות שחררו שני מודלים באותו יום: GPT-5.3 קודקס מ-OpenAI, ואופוס 4.6 מאנת׳רופיק (שבנו את קלוד, אחד המתחרים העיקריים ל-ChatGPT). ומשהו התחבר. לא כמו מתג של אור… יותר כמו הרגע שבו הבנת שהמים עלו סביבך ועכשיו הגיעו לקו החזה.

כבר לא צריך אותי יותר בשביל המשימות הטכניות בעבודה שלי.

ככה נפתח פוסט של מהנדס תוכנה מסן פרנסיסקו בשם מאט שומר, שהפך לסופר ויראלי בשבוע שעבר. הוא מזהיר שדבר דומה עומד לקרות לכל העבודות בחודשים הקרובים. לא השתכנעתי (למרות שעם חלק מהטיעונים הסכמתי), ובכל זאת אני ממליץ לקרוא את הפוסט כולו. בצורה ביקורתית. אני חושב שהוא משקף טוב את רוח התקופה, והאווירה הנוכחית בסן פרנסיסקו.

מדי פעם אני חושב איך ייראה בלוג כמו ״אופטיקאי מדופלם״ עשור או שניים מהיום, כשיסתכל אחורה ויכתוב על התקופה הזו, השלבים המוקדמים של עידן ה-AI. יש סיכוי טוב שהפוסט הזה יוזכר שם, כדי להראות את הלך הרוח ב-2026. ואולי גם, עם החוכמה של הסתכלות בדיעבד, יסביר מה אנשים פספסו.

משהו אחד שהפוסט של שומר מפספס לדעתי הוא ההבדל בין מטלה (כמו כתיבה של קוד בג׳אווהסקריפט או גו במקרה של מהנדסי תוכנה) לבין התכלית של התפקיד. הזכרתי במהדורה 137 את האופן שבו ג׳נסן הואנג הסביר את זה: מנכ״ל אנבידיה מבלה חלק ניכר מהיום שלו בהקלדה – זוהי משימה מרכזית בתפקיד שלו – אבל זו לא התכלית של התפקיד. זה מה שהואנג טען לגבי מהנדסי תוכנה:

התכלית של מהנדס תוכנה היא לפתור בעיות ידועות ולמצוא בעיות חדשות לפתור. כתיבת קוד היא אחת מהמטלות. ככה שהתכלית היא לא כתיבת קוד—אם התכלית שלכם היא ממש לכתוב קוד, מישהו אומר לכם מה לעשות ואתם מקודדים את זה, אז אולי אתם עומדים להיות מוחלפים על ידי AI. אבל מהנדסי התוכנה שלנו [...] המטרה שלהם היא לפתור בעיות. ומסתבר שיש לנו כל כך הרבה בעיות בחברה, וייתכן שיש לנו כל כך הרבה בעיות שעדיין לא גילינו. ואז ככל שיש להם יותר זמן ללכת ולחקור בעיות שלא התגלו עדיין, ככה נשתפר יותר כחברה. שום דבר לא ישמח אותי יותר מאשר אם אף אחד מהם לא יכתוב יותר קוד. הם פשוט יפתרו בעיות.

אני כמובן מסכים עם שומר שהתפקיד עצמו עובר מהפיכה משמעותית מבחינת המשימות שמבצעים מהנדסי תוכנה שמשתמשים ב-AI, וידרוש למידה של מיומנויות חדשות (דיברנו על זה בשבוע שעבר). וזו לא הפעם הראשונה או השניה שמעבר פרדיגמה משנה לחלוטין את איך שנראית העבודה של מהנדסי תוכנה. התכלית, עם זאת, במובן הרחב שלה נשארה זהה מאז שהמחשבים האלקטרוניים הראשונים החליפו את המחשבים האנושיים.

ספציפית, מה שהופך כתיבת קוד למטלה שמותאמת לאוטומציה באמצעות מודל שפה גדול היא העובדה שכל הקונטקסט שנדרש לביצוע המטלה – בסיס הקוד, סביבת הבדיקות, טסטים שאפשר להריץ – נמצאים בתוך המחשב, ול-AI יש גישה אליהם. דווארקש פאטל העלה את הנקודה הזו כשריאיין את מנכ״ל אנת׳רופיק דאריו אמודיי לאחרונה. אבל זו תכונה שייחודית לגבי המטלה הזו; עד כמה שאני בטוח שנמצא עוד הרבה דברים מדהימים לעשות עם AI, זה בעייתי להסתכל על ההתקדמות באוטומציה לכתיבת קוד ולהסיק שכל העבודות יהיו מיותרות בתוך מספר חודשים.

---

הרגשתי שבנדיקט אוונס ניסח טוב את התחושות שהיו לי תוך כדי קריאת הפוסט של שומר והמעקב אחר הדרמה המוגזמת שהוא יצר ברשתות; מתוך הניוזלטר האחרון של אוונס:

התחלתי את הקריירה שלי בלעבוד בשביל בנק השקעות באביב של 1999. אחד הדברים שאני זוכר הכי בבירור בזמן שהבועה האצה במהלך השנה היה תחושת האופוריה. אנשים אמרו לא רק שזה הולך לשנות את הכל, ועמד להיות משהו ענק, אלא שזה כבר היה, שהכל כבר עבד עכשיו והכל עמד לקרות היום אחר הצהריים. זה הגיע עם תחושה עצומה שאתם צריכים להיכנע. אתם צריכים לשחרר. תעיפו את הספקות שלכם. תפסיקו להגיד לעצמכם שלרוב האנשים אין עדיין חיבור בפס רחב. סטרימינג של וידאו יעבוד! תפסיקו להגיד לעצמכם שהמניות יקרות. זה הולך לשנות את הכל. האם זה נשמע מוכר?

כמובן, זה באמת שינה את הכל, אבל לא באותו אחר צהריים. הבוס הקודם שלי מרק אנדריסן נהג לומר שכל הרעיונות הכושלים מבועת הדוט-קום יעבדו עכשיו, אבל ׳עכשיו׳ היה 20 שנה לאחר מכן.

נזכרתי בהרבה מזה בזמן שקראתי את המאמר של מאט שומר, והרבה טיעונים דומים בשבועות האחרונים. בבירור, המודלים האלה הם קפיצת מדרגה במה שמהנדסי תוכנה יכולים לעשות. הם יכולים להרים אתר עובד. הם יכולים לבנות prototype באחר צהריים בפחות זמן ממה שזה היה לוקח לתכנן את מה שהייתם עושים לפני שלוש שנים. ואז אתם מבקשים מזה לשים את הריבוע האדום בתוך הריבוע הירוק, וזה לא מצליח. אתם יכולים לשאול את הדבר הזה מה מהפיכת המחשוב האחרונה עשתה לתעשיית הביקורת, וזה ייתן לכם תיאור מרתק, מלא במספרים ודינמיקות בתעשיה, חוץ מזה שחלק מהדינמיקות לא קרו בכלל, ואם תבקשו מקור לחלק מהמספרים, זה יגיד שהמציא אותם.

בעיית ה Hallucination תוקנה? בולשיט. אנחנו אפילו לא יודעים אם זה אפשרי. זה עובר את בחינות הלשכה! בטח. זה לא הופך את זה לעורך דין. זה שימושי מאד לעורכי דין, ברגע שזה עטוף בהרבה ארכיטקטורת מוצר ומידע שנבנו בקפידה, אבל זה לא עורך דין. זה יחליף עיתונאים. באמת? אז, זה יכול להסתובב בבניין העיריה ולחפש מקורות? זה יכול ללכת למינסוטה, לדפוק על הדלתות, ולזכות באמונם של אנשים מבוהלים שהוכו באלימות על ידי בריונים ממשלתיים במסיכות?

האופוריה היא אמיתית, והטכנולוגיה מדהימה, והיא יכולה סוג-של לעשות מגוון רחב של דברים, אבל הרבה פעמים רק סוג-של. לא הכל עובד עדיין, וחשוב מכך, אפילו אם זה כן, זה יכול להיות הרבה יותר קשה לעשות אוטומציה לעבודות ממה שזה נראה למהנדס בסיליקון ואלי.

עיתונים

והייתה גם התגובה הסרקסטית הזו של העיתונאי ג׳ו וויזנטל מבלומברג:

אני רואה הרבה פוסטים ממהנדסי תוכנה שהם כאילו ״AI טורף את העבודה שלי ובקרוב זה יקרה לכולם״. וכאילו אולי, אבל רק כי העבודה שלכם קלה לא אומר שזה ככה אצל כולם.

זה אולי נראה כמו עוד שיטפוסטינג פרובוקטיבי, אבל אני חושב שיש כאן רובד יותר עמוק ממה שזה אולי נראה במבט ראשון.

״כמה קשה זה כבר יכול להיות אם זה הדבר הראשון שמחשב יכול לעשות״, וויזנטל השיב לתגובה שטענה ״הנדסת תוכנה היא לא עבודה קלה!״.

דיברנו פה מספר פעמים בעבר על כך שהעיתונים היו אחד המודלים העסקיים הראשונים להיפגע מהאינטרנט. זה דרדר את המעמד הכלכלי והחברתי שבו החזיקו העיתונים לפני האינטרנט. זה כנראה גם חלק מהסיבה לקמפיין שבו פצחו עיתונים גדולים מסויימים כנגד האינטרנט והרשתות החברתיות בעשור הקודם; אבל ייתכן שמנקודת המבט שלהם, הם פשוט ניסו להשמיע את האזעקה, כי להם זה כבר קרה. נשמע מוכר, לא?

התגובה של תעשיית הטק לאורך העשורים שמאז האינטרנט הייתה, בהכללה גסה, לטעון שהם מגזימים. האינטרנט בסך הכל חשף כמה קלה העבודה של כתבים בעיתון. כמה קשה זה כבר היה יכול להיות, אם כשהאינטרנט הגיע – והסיר את המגבלות על ההפצה – כולם פתאום עושים את זה?

יש פה משהו אירוני: לא היה פוסט ויראלי מתעשיית הטק שהזהיר עיתונאים מפני הרשתות החברתיות, או את נהגי המוניות מפני אובר, או בעלי מסעדות מפני וולט / DoorDash, או בעלי מלונות מפני Airbnb, או בעלי עסקים קטנים שייבאו סחורה זולה מסין ומכרו אותה באינטרנט — מפני אמזון. אבל כשההתקדמות בטכנולוגיה מכרסמת בחפיר של חברות טק – עכשיו זה כבר עניין רציני. משהו גדול קורה.

אני חושב שזה הסאבטקסט בטוויט של וויזנטל, שהוא כאמור עיתונאי (אני, אגב, ממליץ להאזין לפודקאסט Odd Lots של בלומברג, שוויזנטל מגיש יחד עם טרייסי האלאוויי). הזכרתי במהדורה 139 את האנלוגיה שבן תומפסון מתח בין מה שקורה לעסקי התוכנה עם AI לבין מה שקרה לעיתונים עם הגעת האינטרנט:

מה שהשתנה עבור המוציאים לאור היא שעלות ההפצה ירדה לאפס: כמובן שזה היה חיובי לכל מוציא לאור בפני עצמו, אבל היה הרסני למוציאים לאור בתור קבוצה. במקרה של חברות התוכנה, הקלט הוא השינוי בעלות הקוד: זה לא הולך לגמרי לאפס [...] אבל העלות היחסית היא הרבה יותר נמוכה [...]

בטווח הקצר, הסיכון העיקרי שאני רואה לחברות תוכנה היא העובדה שבעוד שהן יכולות לכתוב כמות אינסופית של תוכנה הודות ל-AI, כך גם כל חברת תוכנה אחרת. אני חושד שזה יהפוך לחלוטין את האקוסיסטם היחסית מסודר ומופרד עד אינסוף שהיה הלחם והחמאה של סיליקון ואלי בעשור האחרון: לזהות פונקציה עסקית, למנף קוד פתוח כדי לכתוב אפליקציית SaaS שפותרת את הפונקציה הזו, לגייס צוות מכירות, לעשות ניתוח קוהורטים, הנפקה, ולהגיד לעצמכם שאתם משנים את העולם.

הבעיה עכשיו היא, עם זאת, שבעוד שעסקים לא יוותרו לגמרי על תוכנה, הם לא בהכרח ירצו לקנות עוד [...] זה אומר שסיפור הצמיחה עבור כל החברות האלה נמצא בסימן שאלה – הדירוג מחדש של התעשיה כולה נראה לי מוצדק – מה שאומר שהיישום הכי אופטימלי של יכולות כתיבת הקוד החדשות באמצעות AI יהיה להתחיל לתקוף איזורים סמוכים, גם במטרה להצדיק את הקיום וגם כהזדמנות להעלות מחירים. במילים אחרות, במהלך העשור האחרון הסיפור ב-SaaS היה סביב הגדלת העוגה: העשור הבא הולך להיות להילחם עליה.

וייתכן שקווי הדמיון בין האינטרנט והעיתונים לבין AI ופיתוח תוכנה הם אפילו יותר נרחבים ממה שחשבתי בהתחלה.

יוצרי תוכנה

אז איפה שותים קפה מעולה בירושלים? עכשיו יש תשובה. קבלו את ״ירושלים של קפה״. אפליקציה חדשה שיצרתי, שבה אתם יכולים למצוא את בתי הקפה הכי טובים בירושלים. תראו איך זה עובד.

@shaul_amsterdamski

‎Shaul Amsterdamski | שאול אמסטרדמסקי‎ | ‎איפה שותים קפה מעולה …

ככה נפתח סרטון דמו שבו העיתונאי שאול אמסטרדמסקי מדגים אפליקציה חדשה שבנה.

כן, מה ששמעתם.

אמסטרדמסקי הוא, לפי ויקיפדיה, עיתונאי. והוא השיק רשת חברתית של בתי קפה בירושלים. וזה רק אחד מתוך מספר פרוייקטי תוכנה שהוא עובד עליהם בתשוקה, מאז שהתאהב בקלוד קוד. למעשה, ״אני אוהב אותך, קלוד״ הייתה בדיוק הכותרת של הטור שלו בכלכליסט לפני שלושה שבועות. נהניתי מאד מהטור ההוא, ואני ממליץ לכם לקרוא אותו גם. אמסטרדמסקי מנסח בצורה נהדרת את המגמה הנוכחית סביב Selfware: תוכנה בייצור עצמי, אם תרצו. או תוכנה לצריכה עצמית.

יש כמה סיבות שהופכות למרתק את המסע של אמסטרדמסקי בעולם האפשרויות החדש שקלוד קוד – ופיתוח תוכנה באמצעות AI – מאפשר; אחת מהן היא כמובן ההתלהבות האותנטית והסוחפת שלו. הוא מדווח על החוויה שלו באופן שוטף. ולמרות ש – כפי שהעיד על עצמו – לאמסטרדמסקי לא היו מיומנויות טכניות קודמות, הוא משיק פרוייקטים בזה אחר זה: אתמול השיק מנוע חיפוש לפודקאסט ״חיות כיס״, ו – לפי הפוסט שפרסם השבוע – יש עוד פרוייקטים בקנה.

במענה לתגובה שהביעה סקפטיות, אמסטרדמסקי הסביר שאחת המטרות עבורו היא לראות כמה רחוק הוא יוכל להגיע. אני מודה שזה באמת אחד הדברים שהכי מסקרן גם אותי לעקוב אחריהם לאחרונה:

Shaul Amsterdamski 🤞@amsterdamski2

@GadiAleks מבחינתי אחת המטרות החשובות היא לראות איפה הגבול. איפה אני מוכרח לעצור וזהו זה, אני לא מסוגל יותר להמשיך. בעבר, כשהתנסיתי עם בייס44 ודומיו, הגבול היה מאוד מאוד קרוב לנקודת ההתחלה. מהר מאוד נשברתי. אנחנו לא שם עכשיו ואני סקרן לגלות איפה הגבול

7:12 PM · Feb 14, 2026 · 5.83K Views

---

4 Replies · 1 Repost · 57 Likes

זה לא מאד מפתיע שאמסטרדמסקי הוא בין החלוצים לאמץ את העולם החדש הזה; בתור עיתונאי, הוא כנראה דוגמא בולטת לאלו שמינפו את מלוא ההזדמנות שהאינטרנט מציע, ולצד כתבות מהסוג ה״מסורתי״ יותר, הוא מייצר תוכן בכל מדיה אפשרית – רשתות חברתיות, בלוג, פודקאסטים, סרטוני רילז – שכולם מושכים (בצדק) כמות אדירה של טראפיק. אני חושב שהסיפור של אמסטרדמסקי מצביע על כך ש – לצד נבואות הזעם על אובן העבודות – הזדמנויות חדשות יווצרו בתוכנה הודות ל-AI. האינטרנט איפשר הרבה יותר ״יוצרי תוכן״ מאי פעם קודם לכן, וייתכן ש-AI יאפשר קטגוריה חדשה של ״יוצרי תוכנה״.

נישות של תוכנה

המעקב אחרי הפרוייקטים של אמסטרדמסקי, כמו גם שלל סיפורים נוספים על ״יוצרי תוכנה״ לאחרונה, גרמו לי להיזכר במאמר Never-Ending Niches, שבן תומפסון פרסם ב-2020:

לחברות מדיה שניסו לשרוד באינטרנט היו שלוש אסטרטגיות זמינות. הראשונה, לשרת את גוגל. זה אמר דגש כבד גם על מהירות וגם על SEO, והשקעה בלצפות וליצור תוכן שיענה על שאלות של משתמשים. או שיכולתם לשרת את פייסבוק, מה שאמר דגש כבד על קליק-בייט וסיפורים אנושיים שהיה להם פוטנציאל להפוך לויראליים. שתי הגישות, עם זאת, תעדפו ישויות מדיה שהיה להן את מבנה העלויות הכי טוב, לא התוכן הכי טוב, שהפך לדרך קשה במיוחד בהינתן שהכמויות המאסיביות של התוכן באינטרנט נוצר בחינם.

זה השאיר אלטרנטיבה בודדת: לעקוף את גוגל ופייסבוק, ולהגיע ישירות למשתמשים.

זה מעלה את השאלה לגבי מה הם הווקטורים שבהם ״אתרי יעד״ – אלו שמושכים משתמשים ישירות, באופן עצמאי מהאגרגטורים – מתחרים? שני המועמדים הברורים הם פוקוס ואיכות.

מה שחשוב לציין, עם זאת, הוא שבעוד שאיכות היא יחסית בינארית, מספר הדרכים להיות מפוקסים – כלומר, מספר הנישות בעולם – הוא למעשה אינסופי; הצלחה, במילים אחרות, היא סביב לספק איכות גבוהה במיוחד בנישה שלכם – הרכיב הראשון מוגדר על ידי האחרון.

זה כמובן לא קונספט חדש לקוראים של סטרטקרי — זהו כל הרציונל האסטרטגי של האתר הזה. שוב, עם זאת, העובדה שזה בלוג של אדם-אחד לא אומרת שהמצב התחרותי שלי שונה מזה של הניו יורק טיימס או כל ישות מדיה אחרת באינטרנט. במילים אחרות, עד כמה שהניו יורק טיימס הצליח באינטרנט — והחברה בהחלט הצליחה מאד! — נובע מזה שהחברה ממוצבת טוב גם מבחינת פוקוס וגם איכות, ובסדר הזה.

זה למעשה מתכון אחד של איך למנף בהצלחה את הרעיון שקווין קלי הגדיר בשנת 2008: כדי להצליח בתור יוצר באינטרנט, מספיקים רק 1000 מעריצים אמיתיים (מהדורה 39).

ההצלחה של בן תומפסון עם סטרטקרי – שהיווה השראה לבניה של סאבסטאק, הפלטפורמה שמארחת את ״אופטיקאי מדופלם״ – הראתה שהדרך להתפרנס מ״1000 מעריצים אמיתיים״ בתור כותב היא, לספק באופן עקבי תוכן איכותי ברמה גבוהה בנישה ספציפית.

עם יצירה של אפליקציות תוכנה, עם זאת, זה נהיה הרבה פחות נפוץ מכתיבה; אמנם נוצרה תעשיה של תוכנת-אינדי, לאחר שהקלאוד ושלל פרוייקטי open-source הורידו לאפס את עלויות ה-IT שנדרשו כדי לבנות תוכנה. זה בין השאר הוביל גם לתופעה של הקמת חברות בוטסטראפ, שלא גייסו הון-סיכון, וכיוונו לשרת נישות שוק קטנות. אבל עדיין נדרשה עלות של ללמוד איך לכתוב קוד, ממש לעשות את זה, ולתחזק אותו באופן שוטף.

בגלל העלות הגבוהה שנדרשה כדי לפתח תוכנה איכותית, המודל העסקי הפופולרי – גם בעידן הקלאוד – היה המודל העסקי המסורתי של טק: לגייס כספי הון סיכון, להשקיע סכום גבוה בפיתוח, ואז – לנסות למנף את זה על פני בסיס לקוחות גדול ככל האפשר בעלות שולית אפסית (מהדורה 47 / אופטיקאסט - פרק 9).

כל זה מוביל אותי לתהות האם עכשיו, הודות לעובדה ש-AI מפחית באופן דרמטי גם את העלות והמאמץ שכרוכים בכתיבת התוכנה עצמה – וגם לאור קווי הדמיון המסתמנים בין יצירת תוכן באינטרנט לבין פיתוח תוכנה עם AI – נראה גל גדול יותר של ״יוצרי תוכנה״?

הסיפור של שאול אמסטרדמסקי ודומיו מצביע על כך שהתשובה היא אולי כן: מה יותר נישתי מרשת חברתית, בעברית, בשביל בתי קפה בירושלים? בדומה לסטרטקרי, ואינספור הבלוגים המקצועיים שנוצרו בהשראתו (ישירות או בעקיפין), שפועלים בכמות אינסופית של נישות — האם נראה גם אינספור אפליקציות נבנות כדי לשרת כמות בלתי נגמרת של נישות, באמצעות תוכנה שתציע חוויה איכותית כפי שמייצרים סטארטאפים שגייסו מיליוני דולרים בהון סיכון? עכשיו זה באמת יהיה, משהו גדול שיקרה.

---

תודה שקראת את הרהורי יום שישי השבוע! למהדורה אפשר להאזין גם בתור פודקאסט.

אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק, ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:

תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.