מהדורה 3: כוכב הצפון שלי, מייקל מובאסון וטוד קומבס, המאמרים של פול גרהאם, פיטורים ובאג 2000, אנחנו עיוורים לאקראיות, ככה לא בונים פלטפורמה
״אם בעבר היו הפתעות, אז למה אנחנו מניחים שהעתיד שלנו יהיה זהה לעבר״
פרסמתי אתמול בערב פוסט שבו ניסיתי להגדיר את המטרות והערכים של הבלוג, ואשמח לשמוע ממך פידבק או כל מחשבה שיש לך על הכתיבה שלי.
דברים שנתקלתי בהם השבוע
מייקל מובאסון מארח את טוד קומבס
אם תקראו רק לינק אחד מכל מה שאני משתף השבוע - תקראו את זה. טוד קומבס הוא אחד משני מנהלי ההשקעות שעובדים בברקשייר האת׳וואי (״טד וטוד״) ולאחרונה גם המנכ״ל של גייקו. המראיין הוא אחד האנשים החכמים והאהובים עליי בעולם ההשקעות. מאד נהניתי ללמוד על האופן שבו הם מסתכלים על העולם.
קומבס נזכר שהשאלה הראשונה שצ׳ארלי מאנגר אי פעם שאל אותו הייתה איזה אחוז של העסקים ב S&P 500 יהיו ״עסק יותר טוב״ בעוד חמש שנים. קומבס האמין שזה לא יותר מ-5% מהעסקים, בעוד שמאנגר ציין שזה פחות מ-2%. יכול להיות לך עסק נהדר, אבל זה לא אומר בהכרח שהוא יהיה יותר טוב בעוד חמש שנים. קצב השינוי בעולם הוא משמעותי, מה שהופך את זה לתרגיל קשה, אבל זה משהו שצ׳ארלי, וורן וטוד חושבים עליו.
באופן אישי אני מאמין שמי שעוסק בלחשוב על שאלות כאלה ינצח על פני זמן את מי שמקדיש הרבה תשומת לב לדיווח האינפלציה הקרוב או האם חברה ספציפית עשתה ברבעון מסויים יותר או פחות טוב מהתחזיות. זה גרם לי לחשוב האם לחברות שאני עוקב אחריהן יש היום עסק יותר או פחות טוב מאשר היה להן לפני חמש שנים, ואיך העסק שלהן יהיה בעוד חמש שנים לעומת היום. והאם ברקשייר תהיה עסק טוב יותר בעוד חמש שנים לעומת היום? שאלות מעניינות לחשוב עליהן.
האמירה הידועה של צ׳ארלי היא שאתה מקבל מה שאתה מתמרץ. אם להנהלה יש תמריץ למצוא חן בעיני וול סטריט, הם עלולים להתנהג בצורה שתשמיד ערך. קומבס אומר שזה דגל אדום אם חברה מתמקדת יותר מדי על קשרים חיצוניים. קומבס ציין איך יש לו הרבה תחומי אחריות וזמן מועט, אבל אם הוא יכול להקדיש 150% מהזמן שלו לניתוח חברות, הוא היה מתמקד בדיווח על הבדלים, ומסתכל מה ההנהלה משנה בין דו״ח לדו״ח. ב-2005, בר סטרנס שינו משהו מאד משמעותי בדו״חות שלהם בזמן שאמרו משהו אחר לגמרי לאנליסטים.
סימן גדול מאד בשביל קומבס זה כשהנהלה משנה את ה-KPI (יעדי הביצועים) שעליהם היא מקבלת תגמולים, כביכול בגלל שההנהלה מעריכה שלא תקבל תגמול אם ה-KPI יישאר כמו שהוא.
קומבס מעריך שבפורצ׳ן 500, בערך 20% מהחברות משנות את מטריקות התמריצים להנהלה. זה לא מקרי.
הזכרתי את החשיבות של נושא התמריצים כשכתבתי על ההשקעה של סטארבורד בוויקס. לקרוא טפסי פרוקסי זה לא הדבר הכי מלהיב, אבל אפשר לזהות ככה דברים די מעניינים. אני ממליץ על הבלוג של מייק (NonGaap@ בטוויטר) כדי ללמוד על ״האומנות האפלה של ממשל תאגידי״.
טוד גם מסביר עיקרון דומה למה שאני קראתי לו ״הארביטראז׳ של פאלו אלטו״:
…יש ארביטראז׳ בסיטואציות שבהן רוב האנשים מתמקדים רק במטריקות פיננסיות, אתם צריכים לעשות התאמות לחשבונאות שיכולה להיות מאד מטעה. למשל, בברקשייר אחזקות במניות מדווחות לפי מחירי השוק אבל לא אנחנו לא מתייחסים אליהם כרווחים אמיתיים. יכול להיות לך עסק SaaS שמכיר בהוצאה של 100 סנט מהדולר ביום הראשון ובהמשך ירוויח את ה LTV של הלקוח. חייב להיות לך הערכה שתעזור לך להבין איך תיראה התמונה הפיננסית. למשל ״בימים המוקדמים של וולמארט ואמזון, לא הייתי מתמקד יותר מדי בעובדה שהמלאים נראו גדולים ולא הגיוניים. תראו לאן זה לקח אותם. אני בונה את ה unit-economics (במקרה של וולמארט מסתכל על חנות אינדיבידואלית), וזה המצפן שלך. אני מחשב אחורה, ומגיע ל CAC, LTV וכן הלאה.״
והנה עוד על unit-economics וכמה תובנות שיכולות להיות רלוונטיות להרבה חברות קלאוד:
שינוי משמעותי לאחרונה הוא המעבר מהשקעות מוחשיות ללא-מוחשיות בברקשייר. בהמשך, הם דיברו על שימור לקוחות גבוה ואיך זה משפיע על הערכות שווי.
קומבס מתמקד ב unit economics. ״קודם כל צריך להבין את ה CAC וה-LTV של גייקו. יש לך את המידע של איפה הם גרים, איזה סוג רכב, וזה ה-LTV של הלקוח. קומבס חושב שהאופן שבו אנשים טועים הוא שהם חושבים שהם יודעים מה ה CAC וה-LTV שלהם, אבל זה במבט שטחי מדי. כשחותכים את המידע, יש שם כיסים גדולים שבהם ה LTV הוא שלילי, ושם הפוטנציאל לשפר את המרג׳ין״.
עוד דוגמא ״כדי להסביר את הנושא הזה יכול להיות בנק גדול, ששם התשואה הכוללת על הנכסים היא גבוהה, אבל בתוך זה יכולים להיות לך כיסים של נכסים עם תשואות גבוהות ונכסים עם תשואות נמוכות. אז, זה חשוב לפרק ולהפריד כדי לראות את ה unit economics האמיתיים.
… במידה מסויימת, כשמעריכים עסק, מתעלמים מהדו״חות הכספיים, ומקדישים תשומת לב ל unit economics. קומבס אפילו אמר, ״תזרוק החוצה את החשבונאות״!
אלה רק כמה חטיפים קטנים, ממליץ לקרוא את הריאיון המלא שמלא בעוד המון פיסות חוכמה.
המאמרים של פול גרהאם בפודאקסט הפאונדרים
פול גרהאם הוא אחד המקימים של YCombinator, האקסלרטור המפורסם שממנו יצאו חברות כמו Stripe, AirBnB, DoorDash, Coinbase ועוד הרבה מהחברות המצליחות בסיליקון ואלי. הוא גם ידוע במאמרים שהוא כותב כבר למעלה מ-20 שנה, והפכו לקריאת חובה ליזמים.
פודקאסט ה״פאונדרים״ עשה את העבודה של לקרוא את כל המאמרים ולהסביר הרבה מהתובנות המעניינות שעולות מהם. בחלק מהמקרים הוא מוסיף גם דוגמאות מעניינות מהמחקר שהפודאקסט עשה על פאונדרים.
בגלל שהמאמרים מלאים בתובנות וחוכמה, ואין בהם הרבה ״fluff״ או מלל מיותר, קשה לסכם אותם. הפודקאסט יצא בשני חלקים, והובטחו עוד פרקי בונוס בהמשך. אני ממש ממליץ להאזין לשני החלקים (ומקווה גם למצוא זמן לקרוא יותר מהמאמרים עצמם).
קשה לבחור מבין כל האמירות מעוררות ההשראה, בחרתי להזכיר את הסיפור על ״התקנת קוליסון״:
סטרייפ היא אחת החברות הכי מצליחות שמימנו, והבעיה שהם פתרו הייתה קריטית. אם מישהו היה יכול לשבת בנוחות ולהמתין למשתמשים, זו הייתה סטרייפ. אבל למעשה הם מפורסמים בקרב YC באגרסיביות שבה גייסו משתמשים בשלבים המוקדמים.
לסטארטאפים שבונים דברים בשביל סטארטאפים אחרים יש אוסף גדול של משתמשים פוטנציאליים בקרב החברות האחרות שמימנו, ואף אחד לא ניצל את זה יותר טוב מסטרייפ. ב-YC אנחנו משתמשים במונח ״התקנת קוליסון״ כדי לתאר את הטכניקה שהם המציאו. פאונדרים ביישנים יותר ישאלו ״האם תסכים לנסות את הבטא שלנו?״ ואם התשובה היא כן, הם יגידו ״יופי, נשלח לך לינק.״. אבל האחים קוליסון לא התכוונו לחכות. כשמישהו הסכים לנסות את סטרייפ הם אמרו ״אוקיי, איפה הלפטופ שלך״ וחיברו אותם לסטרייפ בו במקום.
פודאקסט - חלק 1 פודאקסט - חלק 2
מכתבי פיטורים ו״אפקט באג 2000״
ואם כבר דיברנו על סטרייפ, הנה כמה ציטוטים מתוך המכתב שפרסם המנכ״ל פטריק קוליסון, שהזכירו לי את רוח הדברים שכתב טובי לוטקה מ-Shopify:
בביצוע השינויים האלה, אתם בוודאי תוהים בצדק האם ההנהלה של סטרייפ עשתה טעויות בשיקול הדעת. אנחנו נלך יותר רחוק מזה. בראיה שלנו, עשינו שתי טעויות עם השלכות חמורות, ואנחנו רוצים להדגיש אותם כאן מכיוון שהן חשובות:
היינו אופטימיים מדי לגבי הצמיחה של כלכלת האינטרנט ב-2022 ו-2023 והערכנו בחסר את הסבירות וההשלכות של האטה רוחבית.
הגדלנו את הוצאות התפעול מהר מדי. על בסיס ההצלחה שראינו בכמה מאיזורי המוצר החדשים שלנו, הגדלנו את הציפיות ואיפשרנו לעלויות התיאום לגדול ולחוסר יעילות תפעולית להתגנב פנימה.
אנחנו הולכים לתקן את הטעויות האלה. אז, בנוסף לשינויים בכח האדם שציינו (שיחזירו אותנו לכח אדם של כמעט 7,000 עובדים שהיה לנו בפברואר), אנחנו נשתלט בנחישות על כל מקורות ההוצאה. העולם מלא באי וודאות כרגע, אבל אנחנו מצפים שהשינויים האלה יכינו אותנו לייצר תזרים מזומנים יציב ברבעונים הבאים.
מדהים כמה שהתיאור הזה מתאים בדיוק למה שויטאלי כצנלסון תיאר בתור ״אפקט באג 2000״. החלק העצוב בסיפור הוא העובדים שמאבדים את מקום העבודה שלהם, אבל אפשר אולי להתנחם בכך שבאופן רוחבי, תקופת הכאב שהגיעה אחרי ה״האנג אובר״ גרמה לחברות להתייעל, להתמקד בדברים הנכונים ולהיות הרבה יותר פרודוקטיביות בשנים שלאחר מכן. אני מקווה שגם האנשים שמשלמים את המחיר כרגע במסגרת הפיטורים, לא יאבדו תקווה ויצליחו למצוא הזדמנויות שיאפשרו להם להיות מאושרים ומתוגמלים בעתיד.
הזכרתי את הנושא הזה גם בפוסט שפרסמתי אתמול על הקשיים בקלאוד. הוא נכתב לפני ההכרזה על הפיטורים במטא, וגם במכתב של מארק צוקרברג אפשר למצוא את אותו הסבר:
בהתחלה של קוביד, העולם עבר מהר לאון-ליין והזינוק ב e-commerce הביא לצמיחה יוצאת דופן בהכנסות. הרבה אנשים חזו שזו תהיה האצה קבועה שתמשיך גם אחרי שתסתיים המגיפה. גם אני חשבתי כך, אז אני עשיתי את ההחלטה להגדיל משמעותית את ההשקעות שלנו. למרבה הצער, זה לא התממש באופן שבו ציפיתי. לא רק שמסחר באינטרנט חסר לטרנד הקודם, ההאטה הכלכלית, תחרות מוגברת, ואובדן מידע בפרסום גרמו להכנסות שלנו להיות הרבה יותר נמוכות ממה שציפיתי. אני טעיתי בזה, ואני לוקח את האחריות לכך.
אני חייב להודות שהתרשמתי לטובה מהמהלך של מארק צוקרברג. הביקורת הייתה שהוא מתעקש מדי על המטאוורס, שזכויות ההצבעה שלו בדירקטוריון יעשו אותו עיוור לביקורת, ושהמכתב שקרא לו ״להיכנס לכושר״ ימנע מהאגו שלו לעשות את הדבר הנכון. זה עצוב לפטר אלפי עובדים ביום אחד, במיוחד שהרבה מהם עובדים על פרוייקטים שבעיניו חשובים מאד, והם גם בני אדם עם משפחות ונסיבות אישיות שסמכו עליו כשהצטרפו לעבוד בחברה. זה מרשים בעיניי שהוא הודה בטעויות שלו, לקח אחריות עליהן, ועשה את מה שבעיניו נכון עבור החברה בטווח הארוך.
מה אתה קורא?
״תעתועי האקראיות״ שכתב נאסים טאלב ב-2001 הוא אחד הספרים הכי משמעותיים שקראתי בחיי. קניתי אותו במקרה כשחיפשתי ספר לקרוא בטיסה, ולא הצלחתי להניח עד שסיימתי את הספר. למדתי ממנו ומהספרים הבאים בסדרה של טאלב - ברבור שחור, Antifragile, Skin in the Game - הרבה על איך לחשוב כמעט על כל אספקט בחיים.
החשיבה שלנו היא דטרמיניסטית, למרות שאנחנו חיים בעולם הסתברותי שהאקראיות משחקת בו תפקיד משמעותי. אנחנו עיוורים לאקראיות בחיי היום-יום שלנו, ובגלל זה קשה לנו להבחין ברעש (שנוצר מאקראיות). אנחנו מקדישים לו המון תשומת לב ומושפעים ממנו. זו הסיבה למשל שהשוק מגיב בצורה מוגזמת לנתוני אינפלציה של חודש בודד כשהם מעט יותר או פחות טובים מהצפוי. אנחנו מרגישים צורך להסביר את הרעש ולפתח נארטיב סביבו.
אני חושב גם שטאלב כותב בצורה נהדרת. הסגנון שלו אמנם מאד תוקפני ויהיר (לדעתי היהירות שלו מוצדקת במידה מסויימת), אבל הכתיבה שלו מאד קולחת ומהנה. הוא ממציא דמויות בדיוניות (כמו טוני השמן, סוחר האופציות האיטלקי מברוקלין, שחסר השכלה פורמלית אבל מבין את השווקים יותר טוב מרוב הפרופסורים למימון) כדי להעביר את הנקודות שלו בצורה נהדרת. כמו במאמרים של פול גרהאם, גם אצלו אין בכלל fluff ואין דרך לתמצת את הספרים שלו. הם פשוט עמוסים בתובנות נהדרות. קראתי אותם כמה פעמים, וכל פעם מחדש אני מגלה עוד תובנות מצויינות שלא שמתי לב אליהן בפעמים הקודמות.
הנה נקודה אחת שמעניין לחשוב עליה, ואני נזכר בה כשמנסים לסווג את המשבר הכלכלי הנוכחי כתואם 2008 / הדוט קום / שנות השבעים, ולנבא בהתאם איך הדברים יתפתחו:
אם העבר, בעצם זה שהיו בו הפתעות, לא היה דומה לעבר הרחוק יותר (מה שאני קורא לו ״העבר של העבר״), אז למה שהעתיד שלנו יהיה זהה לעבר הנוכחי שלנו
המלצה מהעבר
״טרוניית הפלטפורמות של סטיבי״ הוא אחד המסמכים החשובים בהיסטוריה של הטכנולוגיה בעיניי. הוא פורסם כבר ב-2011 על ידי עובד שבילה מספר שנים באמזון ואז בגוגל. הוא מסביר שם את ההבדל בתרבויות בין החברות ואת האופן שבו ג׳ף בזוס התייחס לבנייה של פלטפורמת AWS כבר מהיום הראשון. הוא מסביר גם למה למרות היתרונות שלדעתו יש לגוגל, לאמזון יהיה יתרון משמעותי עליה כי הם מתמקדים בבניה של פלטפורמה. זה מרתק לחזור ולקרוא את זה במבט לאחור, כשיודעים איך הדברים התפתחו.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
אם עוד לא נרשמתם, אפשר להירשם כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
רשומים לבלוג אבל לא מקבלים את הרהורי יום שישי במייל? עדכנו את ההעדפות שלכם כאן:
אתה כותב מצוין מוסף הכלכלי לסופשבוע למה אתה לא גובה על כך תשלום.