עדכון אישי: סיכום ביניים בבלוג

״אופטיקאי מדופלם״ - כמה מחשבות לגבי שלושת החודשים האחרונים ולגבי ההמשך

לפני שלושה חודשים התחלתי את הבלוג ״אופטיקאי מדופלם״ ופרסמתי את הפוסט הראשון.

לא הייתה לי תכנית לגבי הבלוג (עדיין אין לי), והדברים איכשהו התגלגלו מעצמם.

אם אתם קוראים של הבלוג, אני מודה לכם מאד שהקדשתם לו זמן!

המטרה של הפוסט הזה היא להסתכל אחורה וגם לשתף בכמה מחשבות לגבי ההמשך:

למה פרופיל אנונימי?

קודם כל אני לא חושב שהפרופיל שלי הוא ״פייק״, הוא פסאודו-אנונימי. אני לא רוצה לנפנף בדוגמאות של פרופילים פסאודו אנונימיים מאד מצליחים ורציניים (חלקם משרתים קהל ענק ומספקים יותר ערך מרוב העיתונים הכלכליים למשל) כי אני לא מתיימר להשוות את עצמי אליהם, אבל אני גם לא חושב שהעובדה שפרופיל משתמש ב״שם עט״ היא סיבה לקחת אותו פחות ברצינות.

באופן אישי בחרתי בזה משתי סיבות עיקריות:

1. זה איפשר לי פשוט להתחיל לכתוב ולפרסם בלי עכבות. היו הרבה פוסטים (בעיקר בהתחלה, אבל גם בהמשך) שלא הייתי שלם איתם, הרגשתי שהם 70-80 אחוז שם, ולא באמת היה לי זמן לעשות את העבודה הקשה של להביא אותם ל-90% (שלפי עיקרון פארטו, הייתה כנראה דורשת פי 4 זמן). העובדה שהבלוג לא מקושר לשם ולזהות שלי הקלה עליי פשוט לשים את הפוסטים האלה באינטרנט ולראות מה קורה.

אני בהחלט רוצה להשתפר בכתיבה שלי ולהרגיש יותר בנח עם הפוסטים שאני כותב, אבל השימוש בפרופיל אנונימי איפשר לי להתחיל להתאמן ונסות להשתפר תוך כדי תנועה, ולא להיות חסום ע״י רף גבוה מדי שהייתי מצפה מעצמי.

2. אני מרגיש שזה מכריח את השיח להיות על המהות והתוכן עצמו, ומפחית טיעוני אד-הומינם שרואים (שלצערי) בהרבה מהשיח בטוויטר ובאינטרנט. אם לא יודעים את הרקע שלי, איפה גדלתי / למדתי / עבדתי, מה הגיל או המצב המשפחתי שלי, אז אי אפשר להגיד דברים כמו ״ברור שאתה חושב ככה, זה כי עבדת ב-" או ״כי אף פעם לא היית ב-" או כי ״הגיל שלך הוא ״ ואתה צעיר/מבוגר מדי. אין ברירה אלא להתרכז בתוכן עצמו.

הסיבה שאני משתמש בפרופיל אנונימי היא כמובן לא כי אני חושב שאני חשוב מדי או כי יקרה משהו אם אחשוף את הזהות שלי. זה פשוט עובד לי יותר טוב, מהסיבות שתיארתי. אני עדיין מתייחס לזהות הזו מאד ברצינות, גם אם היא פסאודו-אנונימית. ייתכן גם שאחשוף את הזהות האמיתית שלי בשלב מסויים, כנראה כשארגיש ששתי הסיבות שהזכרתי הן כבר לא רלוונטיות.

מה גרם לי להתחיל את הבלוג?

זו שאלה מצויינת. אני חושב שמצד אחד בתקופה האחרונה זה היה נחמד לראות שפידטק ופינטוויט הישראליים מוצאים את עצמם ומתחילים לייצר שיח מעניין בעברית. מצד שני הרגשתי שבפרופיל האמיתי שלי, אני נע בין כותבים וקהילות שונות ולא מצליח למצוא שיח שאני מתחבר אליו ונהנה להרגיש חלק ממנו. בחלק מהמקרים הרגשתי שהשיח מפספס הרבה ניואנסים שמעניינים אותי או חשובים בעיניי, או סתם שהשיח נעשה דרך פרספקטיבה שאני לא מרגיש שמתאימה לי. אני לא חושב שאני יותר טוב מאף אחד, אבל כל אחד מחפש סגנון שונה ובאופן אישי לא הצלחתי ליהנות מלעקוב או להשתתף באופן עקבי בשיח שראיתי בעברית.

זה שונה ממה שחוויתי בשיח הכללי בטוויטר, ברור שבכל השפות יש בטוויטר המון שטויות ורדידות ורעלים, אבל באנגלית יש כמות כזו עצומה של כותבים ושל תוכן מכל הסגנונות וההשקפות, והצלחתי למצוא שם מעגלים שמאד נהניתי להיות חלק מהם והרגשתי שהערך שאני שואב מהם היה גדול מאד.

במקום לרטון ולהתלונן, חשבתי שהדבר הנכון הוא לעשות מעשה, לכתוב בעברית את המחשבות שלי, ולנסות לייצר שיח בסגנון שהייתי רוצה לראות ממנו יותר. התקווה שלי הייתה שזו תהיה מעין ״תקיעת דגל״ בקרקע, שימשוך סביבו את אנשים שחולקים את אותה פרספקטיבה, סגנון ותחומי עניין. אני רואה ניצנים של זה, ואני מודה לכל אחד מכם שכתב לי או הגיב על הפוסטים, אבל מבין שאני גם אצטרך עוד הרבה סבלנות כי הבלוג שלי בינתיים נחשף לקהל די קטן של אנשים.

בפאראפרזה על המשפט הידוע של צ׳ארלי מאנגר, אני מאמין שאתה מקבל את קהל הקוראים והעוקבים שמגיע לך. יש לי בראש פרופיל של מי הקוראות והקוראים שהייתי רוצה שיתעניינו בבלוג וישתתפו בשיח סביבו, וכשאני כותב אני מנסה להיות ראוי אליהם. אני לא מנסה באופן אקטיבי לשווק את הבלוג או למשוך טראפיק, אלא רק מקווה שאצליח להיות ראוי לסוג הקוראים שהייתי רוצה שיהיו לי, ושלאורך הזמן הם ימשיכו להגיע.

לצורך ההבהרה, אני ממש לא חושב שאני יודע הכל (להיפך). אני בטוח שאני טועה ומפספס הרבה דברים (וזה ימשיך לקרות בעתיד). הדבר הכי טוב שיכול לקרות מבחינתי הוא שייווצר שיח מספיק רחב מסביב לבלוג, שקוראים יצביעו על דברים שאני מפספס או יציעו דרכים אחרות מעניינות להסתכל על דברים, וכל התהליך יגרום לי ללמוד ולהתפתח (וזה למעשה כבר קרה במקרים מסויימים עם פידבק שקיבלתי, אבל שוב, קהל הקוראים עדיין די קטן).

על איזה נושאים אכתוב?

אני פשוט כותב על נושאים שמעניינים אותי. התקשיתי מאד לתת כותרת לבלוג כשהתחלתי, ואני עדיין לא חושב שאני יודע איזה תווית לשים עליו או איזה כותרת לתת לו.

התחלתי מ״איך מעריכים עסק״ אבל כתבתי גם על הסתברות, על פסיכולוגיה, על חדשנות טכנולוגית, על ניתוח של חברות ספציפיות. לא היה לי roadmap לשלושת החודשים האלה, ואני לא מתכוון לגבש כזה גם להמשך.

הייתה פעם בודדת שבה פשוט תרגמתי תוכן מאנגלית (את המאמר של באפט משנות ה-70 על האינפלציה), בעיקר כי חשבתי שהרבה אנשים יוכלו להרוויח מהתובנות החשובות שם. באופן אישי אני לא אוהב את הטרנד של לתרגם פודקאסט או כמה פוסטים מאנגלית לעברית - אני חושב שכמו התנגדות במעגל חשמלי, הרבה ערך וניואנסים הולכים לאיבוד ככה. אני הרבה פעמים נעזר בציטוטים מספרים או מאמרים כדי להסביר רעיון או מחשבה שיש לי, אבל משתדל להתמקד בראיית העולם שלי והמחשבות שמעסיקות אותי באותה נקודה בזמן.

כנראה שפשוט אמשיך ככה, אכתוב על נושאים שמעניינים אותי באותו רגע, ושיש לי מחשבות שמעסיקות אותי מספיק בשביל לנסח אותן בכתב, לשתף, ולקבל עליהן פידבק. אני חושב שרק אם איהנה מהדרך אצליח להתמיד בזה לאורך זמן.

סיכום אישי

למען הכנות, כל פוסט דרש הרבה יותר זמן ומאמץ ממה שחשבתי שהוא ייקח - לרוב רעיונות שתכננתי לכתוב עליהם פוסט קצר ופשוט, התבררו כפוסטים ארוכים אפילו בלי שהצלחתי להתייחס לכל מה שחשבתי שאזכיר באותו נושא. למשל פוסט קצר שחשבתי לכתוב על AWS והפך לסדרה של ארבעה פוסטים שלקח לי כל חודש יולי כדי לכתוב, וגם שם לא הצלחתי להכניס רבע מהדברים שחשבתי שמעניין להתייחס אליהם בהקשר של הקלאוד.

בכל זאת, אני מרגיש שאני מרוויח די הרבה מההשקעה הזו בכתיבה בשביל להצדיק להמשיך לעשות אותה: התהליך של להפוך רעיונות שיש לי בראש לתוכן כתוב גורם לי לפעמים לשאול את עצמי שאלות כמו ״למה בעצם זה ככה״ או ״עד כמה זה באמת נכון״ או ״מה לגבי העניין הזה״. זה דוחף אותי לחקור ולבדוק דברים יותר לעומק, ולפתח הבנה יותר עמוקה של נושאים שמעניינים אותי וחשבתי שאני מבין אותם עד הסוף. הסיפוק האישי שקיבלתי מהכתיבה בבלוג עד כה עלה על הציפיות שלי.

באופן אנוכי אני גם מקווה שהבלוג ישרת אותי בעתיד כדי לזכור איך חשבתי על כל מיני נושאים בנקודה מסוימת בזמן. אני בטוח שלפחות חלק מהדברים שאני כותב היום ייראו לי מגוחכים בעוד כמה שנים (ואולי זה אפילו יביך אותי שכתבתי אותם), אבל הכתיבה בבלוג תעזור לי לפתח את החשיבה והמודל המנטלי שלי.

״שנה שבה לא ריסקת את אחד מהרעיונות הכי אהובים שלך היא כנראה שנה מבוזבזת.״

מה הלאה?

כרגע אני מתכנן להמשיך במתכונת הנוכחית, ולראות לאן השילוב בין האינטרנט לבין הסקרנות שלי יובילו. אין לי יעדים ואין לי תכנית לצעדים הבאים.

כנראה שאעצור לחשוב על זה שוב בעוד כמה חודשים.

תודה לכם שוב שקראתם ועל שאתם לוקחים חלק במסע הזה!

- אופטיקאי מדופלם