לאן (שוב) נעלם אופטיקאי מדופלם

וגם: ויצקי, בינה מלאכותית, מגדל שלום, וצ׳ק פוינט

ויצקי

מגדל שלום הוא אחד המקומות החביבים עליי בתל אביב. אני אוהב ללכת לשם עם הילדים ולהתעכב על תמונות אקראיות מההיסטוריה של העיר או לגלות עוד פרטים שמסתתרים בקיר הפסיפס האייקוני של נחום גוטמן. הסיור שלנו לרוב ממשיך למודל של תל אביב – שם אנחנו מנסים לבחון כמה מבנים ורחובות נצליח לזהות – ומסתיים בעליה לקומה העליונה. אמנם באחד הביקורים השומר טען שאסור לנו לעלות במעלית (כי לא מדובר בשטח ציבורי) אבל אנחנו לא יכולים לוותר על הנוף שנשקף מהחלון המערבי של המסדרון הקטן שמחוץ למעלית בקומה הגבוהה של מגדל שלום: שכונת נווה צדק, הים, והמפרץ של יפו. זו אחת התצפיות היפות בעיר, למרות כל מה שהשתנה מאז מהפרדסים והחולות שמופיעים בפסיפס של גוטמן.

וזו הסיבה שנעצרתי כשראיתי ציור של מגדל שלום, בזמן שהסתובבתי עם אשתי בשוק הפשפשים ביום שישי שעבר. היה לי ברור שאני עומד לקנות אותו. ״אה, אתם מכירים את ויצקי?״ המוכרת שאלה בזמן שבחנו את הציור. ״לא,״ עניתי. אני לא מבין גדול באומנות, והנחתי שזה עוד צייר מתקופתו של גוטמן. אבל כשהמוכרת הראתה לנו את עמוד האינסטגרם שלו, הבנתי שמדובר באדם בן זמננו. אומן שבשנת 2026 מצייר ברחוב עם צבעי מים.

יצירות של ויצקי למכירה. אני לא מכיר אותו ולא מקבל מזה כלום, אבל אשמח לראות אותו מצליח.

ויצקי הוא בוגר בצלאל, כמו נחום גוטמן, וכמוהו סגנון הציור שלו אופטימי וצבעוני. את החלק הפחות חביב עליי בביקורים במגדל שלום – ההליכה לשם לצד האוטובוסים והתנועה הסואנת ברחובות הרצל ואחד העם – הוא השמיט מהציור. אין מכוניות, אין תמרורים, אין כבלים שרצים על עמודים, אין מנועים של מזגנים. רק עצים, אנשים במשקפי שמש, ואפילו השביל אופניים פנוי ועשה לי חשק לרכב בו. ויצקי מעיד שהיופי של תל אביב נותן לו השראה, ויש משהו ממכר בלהסתכל על העיר דרך העיניים שלו.

בינה מלאכותית

עוד משהו שאני אוהב לחשוב עליו בזמן שאני בוהה בציור הוא ש, מי היה מנחש שיהיה אומן שמנסה להתפרנס מציורי רחוב בשנת 2026. בניגוד לתקופתו של נחום גוטמן, יש הרבה מצלמות שזמינות לתעד את נופי הארץ. כולנו מסתובבים עם אחת כזו בכיס שלנו כל הזמן. המצאת המצלמה, לפי התחזיות, הייתה אמורה להחליף את הציירים והאומנים.

ומאז יש גם AI, שיכול לייצר לכם אינסוף ציורים לפי דרישתכם. אבל אני לא חושב שאת הציור הזה היה אפשר לג׳נרט עם AI. אפשר לג׳נרט ציור כלשהו של מגדל שלום עם AI, אבל – גם עם פרומפט מאד סבוך ומפורט – זה לא יהיה הציור של ויצקי. זה לא יהיה בסגנון שבו הוא בחר לעשות דברים, ההחלטות שלו לגבי מה להדגיש ומה להשמיט, טעויות אותנטיות שעשה בזמן שנגע עם המכחול בציור. הציור הזה הרבה יותר משמח אותי – אפילו שהייתי צריך לשלם עליו כסף – מאשר התוצאה שהייתי משיג בכמה שעות של הנדסת פרומפטים.

יכול להיות שיש פה מסר אופטימי על רקע החששות שהבינה המלאכותית תיקח ותייתר הרבה עבודות. אנשים מוכשרים עם תשוקה למה שהם עושים, אולי ימצאו בכל זאת דרך להסתדר.

צ׳ק פוינט

אני אולי קצת מותח את האנלוגיה יותר מדי כאן, אבל יצא לי לחשוב על מגדל שלום השבוע גם כי פרסמתי פוסט על צ׳ק פוינט בבלוג שלי באנגלית. אני אוהב לספר לילדים שלי איך כשהמגדל נבנה, הוא היה הגבוה ביותר בכל יבשת אסיה והמזרח התיכון. בערך 30 שנה לאחר מכן נוסדה צ׳ק פוינט, שייסדה את תעשיית אבטחת הרשתות והפכה לחברה המובילה בתחום. וזה מעניין שעם הזמן נבנו גורדי שחקים בטוקיו, בסינגפור, בנסיכויות המפרץ שהאפילו על מגדל שלום. עכשיו הוא אפילו לא המגדל הכי גבוה ברדיוס של כמה קילומטרים. אפילו לא בטופ 50 הכי גבוהים בתל אביב. מצד שני, הוא גם לא קרס או ננטש. מסתתרת כאן מטאפורה על צ׳ק פוינט. או על טק ודיסראפשן באופן כללי.

המשימה של נדב צפריר, שנכנס לתפקיד המנכ״ל לפני 18 חודשים, היא במובן מסויים – כמו שויצקי עשה עם הציור של מגדל שלום – לחפש יופי פנימי שחבוי בצ׳ק פוינט ולהוציא אותו אל האור. אוקיי, סליחה, הזהרתי שאני מותח את זה יותר מדי. המשימה שלו הייתה להאיץ את הצמיחה בהכנסות. בינתיים זה לא עובד, הסיבה לכך, לדעתי, לא קשורה ליכולות או לחריצות של צפריר. ייתכן שזו פשוט משימה בלתי אפשרית. אפשר לקרוא על זה בפוסט שכתבתי (באנגלית) כאן.

בלוג באנגלית

אה כן, אם לא הזכרתי את זה, אז יש לי גם בלוג שאני כותב באנגלית.

״אין עוד תוכן כזה בעברית״ זה פידבק שאני מקבל מהרבה מקוראים של אופטיקאי מדופלם. ואני חושב שהכוונה היא להחמיא, אבל אני מודה שאני לא בטוח איך לפרש את זה. למה, בעצם, אין עוד תוכן כזה בעברית? אפשרות אחת היא, שיש הרבה תוכן דומה. הוא פשוט באנגלית. השפה של האינטרנט. ואף אחד, חוץ ממני, לא טורח לעקוב ולצרוך תוכן בנושאים הספציפיים האלה וגם לתרגם את זה ביסודיות לעברית. זה בטח היה נכון בשלב המוקדם של הבלוג. אבל האם הערך העיקרי של אופטיקאי מדופלם הוא התרגום לעברית?

אפשרות שניה היא שפשוט אין משהו דומה לזה. יש אולי בלוגים מוצלחים יותר, אבל, אולי, יש גם משהו ייחודי לגבי אופטיקאי מדופלם. ובמקרה זה גם נכתב בעברית. ואם זה ככה, אז אולי זו טעות לסגור את הדלת בפני למעלה מ-99% מהאינטרנט. אני לא בטוח שזה המצב, אבל הייתי רוצה לפחות לנסות לבדוק ברצינות.

אז בשבועות האחרונים, אני מנסה להשקיע יותר תשומת לב בבלוג שלי באנגלית. זה קצת לחזור אחורה בהרבה מובנים; מעבר לכתיבה בשפה אחרת, אני מוצא את עצמי נתקע ומנסה להבין מה הנושאים הנכונים, הסגנון, התימות, הקול. שאלות שהתשובה עליהן ברורה בשבילי כשזה נוגע למהדורה שבועית של הרהורי יום שישי, אבל דורשות ממני הרבה יותר זמן ומחשבה בכתיבה באנגלית. ואני רוצה לנסות לפצח את זה ולראות מה ייצא.

רק להבהיר, זו לא פרידה. אני לא מתכוון לסגור את אופטיקאי מדופלם. אבל אולי הגיע הזמן לעדכן לאן הוא נעלם בשבועות האחרונים.

לאן נעלם אופטיקאי מדופלם

חלק מהסיבה שאני מטייל בשוק הפשפשים בימי שישי הוא העובדה שהפסקתי לפרסם מהדורות של הרהורי יום שישי. עברו 11 שבועות מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה, וחשבתי שהגיע הזמן לשתף קצת בסיטואציה האישית שלי.

חלקכם כתבו לי שהם הופתעו שהפסיקו לקבל מהדורות של הרהורי יום שישי (ופרקים חדשים של אופטיקאסט), כי הם לא ראו הודעה לגבי זה שאני יוצא להפסקה. ובכן, גם אני לא קיבלתי הודעה כזו! ביום שישי הראשון לאחר שהחלה המלחמה האחרונה עוד פרסמתי מהדורת לקט. ביום שישי שאחריו הייתה לי טיוטה שהייתה 70% מוכנה, אבל לא הצלחתי למצוא את האנרגיה והחשק להשלים אותה. בשבועות שלאחר מכן כבר איבדתי את המומנטום.

זה אמנם פריבילגי ואנוכי להתרכז בעצמי בזמן שכל כך הרבה אנשים התמודדו עם קשיים לאין שיעור יותר גדולים, ובכל זאת יש בי עדיין מטענים של כעס ותסכול. אני לא רוצה להרחיב על זה כאן (אולי בפעם אחרת), וגם לא זקוק לעצות. אגיד רק שהחיים כאן דורשים לפתח נקודת מבט כמו של גוטמן או ויצקי, לחפש מה יפה ואופטימי ולפלטר החוצה מהתמונה את כל השאר, ואני מתקשה לעשות את זה כרגע. ה״מרד״ של לא לקפוץ בחזרה על הליכון הפרסום השבועי מיד כשהמלחמה (לכאורה) מסתיימת הוא כנראה חלק מהדרך שלי להתמודד עם זה.

ויש גם סיבה יותר פרקטית שההפסקה הזו נמשכת. אמנם אופטיקאי מדופלם זה לא כל מה שעשיתי בשנים האחרונות, אבל – כמו שלמשוואה אפשר לעשות אופטימיזציה רק סביב פרמטר אחד – תשומת הלב והלו״ז השבועי שלי במידה רבה התארגנו סביב זה. מה שהקשה עליי להשקיע במקביל בפרוייקטים אחרים שרציתי לבדוק. אחד מהדברים שאני מתמקד בו יותר ברצינות בתקופה הזו הוא, כאמור, הבלוג שלי באנגלית. אם הכתיבה שלי חסרה לכם, אתם מוזמנים לעקוב גם אחריו בינתיים. אשמח לשמוע מה חשבתם, ואשמח גם אם תשתפו אותם עם קולגות ומכרים (הנה שוב הלינק).

בכל מקרה, אני עדיין מתכנן להמשיך לכתוב כאן. בעברית. נהניתי לכתוב את אופטיקאי מדופלם מהיום הראשון, תחת פרופיל אנונימי עם תמונה של קוף ובלי שום עוקבים, ואני עדיין נהנה מזה היום. מה גם שבינתיים מעל 4,000 ממכם נרשמו לקבל את האימיילים האלה (הרבה מעבר לההערכות המוקדמות שלי). אני רק לא יכול להתחייב עדיין מתי, באיזו תדירות, ובאיזה פורמט זה יהיה. אני מעריך את זה שאתם סבלניים איתי בינתיים.