מהדורה 10: רעיונות ששינו את חיי, מסע בארץ התשלומים, תחזיות בשוק ההון, הדבר החדש החדש, הפסיכולוגיה של חוסר שיקול הדעת
שלום לכם! פירסמתי ביום רביעי את סיכום 2022 של ״אופטיקאי מדופלם״, שבו הסתכלתי אחורה על הכתיבה שלי מאז שהתחלתי את הבלוג לפני שבעה חודשים. הזכרתי את הפוסטים הפופולריים בבלוג, הפוסט החביב עליי, דברים שכתבתי בטוויטר, וגם את ״הרהורי יום שישי״ שהתחלתי באוקטובר (תזכורת: אפשר לראות את כל המהדורות הקודמות כאן). לא פספסתי אף מהדורה בעשרת השבועות הראשונים, ואני סקרן האם אצליח לשמור על הרצף לאורך השנה הבאה. אני יותר סקרן איזה נושאים ותובנות אמצא כשאסתכל אחורה בסוף 2023.
אני רוצה גם לחזור על התודה שכתבתי שם לכם הקוראים והעוקבים, זה הדלק שדוחף אותי להמשיך לכתוב, ואני נהנה מהשאלות והפידבק שאני מקבל. אשמח לשמוע עוד מחשבות שיש לכם על הכתיבה שלי.
אתם יכולים לקרוא את הסיכום המלא כאן:
ועכשיו למהדורה מספר 10 של ״הרהורי יום שישי״ -
דברים שנתקלתי בהם השבוע
מורגן האוסל על ״רעיונות ששינו את חיי״
הכתיבה של מורגן האוסל תמיד כל כך קולחת ומלאה בתובנות מעניינות, שזה כמעט מעורר קנאה. החודש הוא פרסם פוסט קצר על כך שמספר קטן של רעיונות שינו את האופן שבו הוא חושב, ומשפיעים על רוב האמונות שלו. זה כנראה נכון לכל אחד מאיתנו, אם אנחנו מודעים לזה או לא. הפוסט מפרט כמה רעיונות שהשפיעו על החשיבה שלו, בצורה ממוקדת עם דוגמאות רלוונטיות.
אהבתי את כל הרעיונות שהוא הזכיר, ובחרתי אחד לצטט כאן:
״החוויות האישיות שלך מהוות אולי 0.00000001% ממה שקורה בעולם אבל אולי 80% מאיך שאתם חושבים שהעולם עובד. אנשים מאמינים במה שהם ראו שקרה אספוננציאלית יותר מאשר מה שהם קראו שקרה לאנשים אחרים, אם הם בכלל קראו על אנשים אחרים. כולנו מוטים על בסיס ההיסטוריה האישית שלנו. כולם.״
הדרך היחידה באמת להבין התנהגות של אנשים היא להניח שכולם מנותקים, באופן תמים ולא מכוון. זה קשה ולא נוח, אבל צריך להתאמץ להסתכל על מה שקורה מכמה נקודות מבט, ולהשתדל להימנע מלהתאים הכל לנקודת המבט של ההיסטוריה האישית שלך.
אני ממליץ לקרוא את הפוסט, הוא הרבה יותר מוצלח מהניסיון שלי לסכם אותו.
מסע בארץ התשלומים
גילוי נאות: בעבר הייתי “payment geek״ לתקופה די ארוכה, ובשלב מסויים גם ביליתי מספר שנים בבניה של מערכות תשלומים. לכן התלהבתי כשדייוויד קים, הכותב של הבלוג המעולה scuttleblurb.com, בחר לסגור את השנה עם תמונת מצב של ויזה ומאסטרקארד.
הבלוג דורש מנוי, אבל ״רופא השיניים״ שכותב על מערכות תשלומים בטוויטר (כן, יש חשבון כזה) צירף כמה ציטוטים מהפוסט, בתגובות לטוויט הבא:
הנה ציטוט אחד שמראה על אופן החשיבה והניתוח בפוסט:
״במקום להסביר את ה moat של ויזה או מאסטרכארד, שבשלב הזה מאד מובנים ומוערכים, זה יהיה מועיל יותר לדבר על אתגרים אפשריים. זה ״conviction by subtraction״, לראות כמה נשאר אחרי שמכרסמים באבן העודפת של איומים תחרותיים.״
והנה עוד נקודה מעניינת שאולי לא מובנת או נדונה מספיק:
״על ידי אינטגרציה של רשתות התשלומים שלהם עם דרכי תשלום אלטרנטיביות, ויזה/מאסטרכראד הציבו את עצמם כנתב התשלומים הגלובלי, שהחליף חיבורים דו-צדדיים מסורבלים בנקודה מרכזית אחת שמחוברת למיליארדי חשבונות בנק וכרטיסים, ומשרתת מגוון רחב של תהליכים ודרכי תשלום.״
אני אוהב את המחשבה על זה שתמורת פחות ממה שאני משלם על נטפליקס כל חודש, יש לי אנליסט מוכשר כמו scuttleblurb שעובד עבורי. מאד נהניתי מהפרספקטיבה שלו בניתוח הזה.
לינק למאמר המלא (דורש מנוי)
תחזיות בשוק ההון
זו התקופה בשנה שאנליסטים מפרסמים את התחזיות שלהם לגבי מה השוק יעשה ב-2023. טרן גריפין בדרכו ההומוריסטית מזכיר לנו בסדרת טוויטים שעדיף לא לייחס הרבה תשומת לב לתחזיות האלה, ע״י כך שהוא מצטט מה היו התחזיות של אנליסטים בבנקי השקעות מובילים לשנת 2022:
תזכורת קצרה: האינפלציה המשיכה להשתולל במהלך השנה, מדד ה S&P 500 ירד בלמעלה מ-20% מאז תחילת השנה, הנאסדאק ירד קרוב ל 35%. הנה עוד תחזית שלא בדיוק פגעה קרוב:
יש עוד כמה טוויטים בסדרה עם תחזיות אנליסטים שצפו ירידה חדה באינפלציה ב-2022, תשואות אג״ח נמוכות, וחוזקה של נכסי קריפטו. תמונות ה GIF שגריפין בחר מעבירות מעולה את המסר - התחזיות האלה התבררו כשגויות עד כדי גיחוך.
ואי אפשר שלא לסיים עם האמירה של צ׳ארלי מאנגר, ״אני לא נותן לאנשים לעשות תחזיות עבורי, כי אני לא אוהב להקיא על השולחן שלי״. כולם היו רוצים לדעת את העתיד, אבל כנראה שאין ברירה אלא להמתין ולראות מה יקרה.
מה אתה קורא?
ג׳יימס קלארק היה אחד היזמים הכי המובילים ומעניינים בשנות ה-90׳ בסיליקון ואלי. בעודנו ממתינים בקוצר רוח לספר של מייקל לואיס על בם בנקמן-פריד, חשבתי להזכיר את הספר שהוא כתב על ג׳ים קלארק - The New New Thing.
קלארק היה האדם הראשון שהקים שלוש חברות טכנולוגיה שונות בשווי של מיליארדי דולרים. הוא הקים את סיליקון גראפיקס בשנות ה-80׳ וב-1994 חבר למארק אנדריסן כדי להקים את נטסקייפ. מייקל לואיס מביא דרכו גם את הסיפור של סיליקון ואלי באותה תקופה. ההנפקה של נטסקייפ ב-1995, שעשתה לקלארק יותר ממיליארד דולר וגרמה להרבה מהעובדים להתעשר, נחשבת לאירוע הפתיחה של בועת הדוט-קום. לואיס בחר דמויות מעולות להביא דרכן את סיפור התקופה - למשל הילד העני שגדל בהודו על סף רעב והפך למיליונר בין לילה, והחבר שונא הסיכון שלו שסירב להצטרף איתו למיזם החדש של קלארק, כי העדיף את העבודה הבטוחה והיציבה יותר, ופספס הזדמנות להתעשר.
ההיסטוריה של סיליקון ואלי בסגנון כתיבה קומי וציורי כמו של Liars’ Poker או The Big Short, מה עוד אפשר לבקש בספר.
ג׳יימס קלארק מזכיר בהרבה מובנים יזמים מאוחרים יותר כמו סטיב ג׳ובס או אילון מאסק. מעבר לכך שהרוויח מיליארדים בבניה של כמה חברות חדשניות שדחפו קדימה את עולם המחשבים, הוא גם למד להטיס מסוק בדרך של ניסוי וטעיה. אמנם הוא לא ניסה להטיס חללית, אבל היה אובססיבי לפרוייקט שלו לבנות את היאכטה הגדולה ביותר בעולם, מנוהלת כולה על ידי מחשבים. מייקל לואיס מביא גם משם הרבה סיפורים ואנקדוטות שמלמדות על האיש וגם על רוח התקופה.
ואם אתם מעדיפים אודיו, דיוויד סנרה המעולה מפודקאסט ״הפאונדרים״ הקליט פרק על הספר.
המלצה מהעבר
צ׳ארלי מאנגר, שכמו שמוזכר למעלה מקיא על השולחן שלו כשהוא קורא תחזיות, הוא עורך דין בהכשרתו, ובשלב מאוחר יותר עבר לעסוק בהשקעות ובעסקים והפך לשותף של וורן באפט בברקשייר האת׳אוויי. אין לו הכשרה או רקע בפסיכולוגיה, אבל לפי מה שהוא מספר - הוא ראה הרבה חוסר היגיון באיך שאנשים מתנהגים, וספרי הפסיכולוגיה שהיו זמינים בשנות ה-50׳ לא הסבירו את ההתנהגויות האלה. תחום הפסיכולוגיה התמקד אז בטיפול. עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, שבהמשך ייסדו את תחום הכלכלה ההתנהגותית, עוד היו סטודנטים לפסיכולוגיה באותה תקופה (כתבתי עליהם בפוסט ״שיעורי בסיס״).
מאנגר מספר שיצר לעצמו רשימה של התבניות שזיהה בהתנהגות לא-רציונלית אנושית, והעניק שם משלו לכל אחת מהן. בהרצאה שנתן בהארוורד ב-1995 הוא הציג את הרשימה הזו, בצורה ״מאנגרית״ טיפוסית, עם דוגמאות מעניינות שנתקל בהן לאורך השנים.
התבנית הראשונה בהרצאה היא חוסר ההבנה של הכח של תמריצים, שמתואר בסיפור על פדקס. מישהו הבין שאפשר לשלם לעובדי הלילה לפי משמרת במקום לפי שעה, והפלא ופלא - זמן המיון וההכנה של המשלוחים התקצר דרמטית.
עוד דוגמא הוא ההטיה להימנעות מאי-עקביות, והאנלוגיה של המח האנושי לביצית. כמו שלביצית יש מנגנון נעילה, וברגע שזרעון ראשון נכנס הנעילה מופעלת ולא מאפשרת לזרעים אחרים להיכנס, כך המח האנושי מתנהג עם רעיונות. הדיעה הראשונה שאנחנו שומעים על נושא מסויים גורמת למח ״להינעל״, ולא להיות פתוח לדיעות אחרות באותו נושא. קשה לנו מאד לשנות את ההשקפה שלנו במשך שנים אחר כך.
אני מאד ממליץ לראות את ההרצאה כולה, היא די מהנה וכנראה תזהו בעצמכם גם מקרים של חוסר שיקול דעת שנופל לתבניות האלה. אני חושב שזה רעיון טוב גם לחזור ולשמוע אותה כמה פעמים.
כמובן שמאז שנות ה-50׳ התקדם הרבה המחקר האקדמי בנושא, וכהנמן זכה בפרס נובל לכלכלה על העבודה שלו ושל עמוס טברסקי. גם על הצמד הזה יש ספר נהדר של מייקל לואיס, The Undoing Project.
עשר שנים לאחר מכן, ב-2005 מאנגר כתב על בסיס ההרצאה הזו מאמר הרבה יותר מקיף, שגם משלב הרבה מהמחקר האקדמי בתחום. אפשר למצוא אותו כאן, הוא עדיין מכיל הרבה דוגמאות מעניינות ולא מעט בדיחות.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
אם עוד לא נרשמתם, אפשר להירשם כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
נהדר!
נהדר!