מהדורה 11: ניק סליפ וחשיבה לטווח ארוך, ניק קוקונאס וטוק, שנת עיכול בדאטה סנטר, עשיר חכם שמח, צ׳ארלי מאנגר חוגג 99
״כל מה שאני רוצה לדעת הוא היכן אני עומד למות, כדי שלא אלך לשם״
ברוכים הבאים לפוסט הראשון של 2023, נקפוץ ישר פנימה -
דברים שנתקלתי בהם השבוע
ניק סליפ על לחשוב לטווח ארוך
פוסט חדש של ניק סליפ הוא בהחלט דבר לפתוח איתו את המהדורה!
ניק סליפ (יחד עם שותפו קאייס זאקריה), נחשב למשקיע מצליח, שגם קנאי מאד לפרטיות שלו ולמרבה הצער שומר על פרופיל נמוך. למרות התזמון המאתגר שבה פתחו סליפ וזאק את קרן ההשקעות Nomad בספטמבר 2001, היא השיאה תשואה מצטברת של 921.1% עד שנסגרה בסוף 2013, לעומת תשואה של 116.9% לאינדקס העולמי (או 125% ב S&P 500).
הסיבה שהם החליטו לסגור את הקרן היא שניק סליפ טען שהדבר הנכון באותה נקודת זמן הוא להתרכז בשלוש מניות בלבד - אמזון, ברקשייר האת׳אוויי וקוסקו - ולהחזיק אותן לחמש שנים לפחות. סליפ טען שאין סיבה לגבות דמי ניהול מהלקוחות עבור תיק כזה, והם יכולים להחזיק את שלושת המניות האלה באופן ישיר. אשאיר לכם לבדוק את הביצועים של תיק שלושת-המניות הזה מאז 2014.
את כל המכתבים מתקופת הפעילות של הקרן אפשר למצוא כאן, ואחרי כמה שנים של שתיקה - לאחרונה ניק פירסם (לשמחתי) מאמר על חשיבה קצרת טווח מול ארוכת טווח.
… וורן באפט נשאל במה הוא שונה ממשקיעים אחרים ומספק מילה אחת בתגובה: ״סבלנות״. זאק ואני אולי מוטים, אבל אנחנו חושבים שהקליפ הזה הוא רגע משמעותי.
סבלנות היא תוצר של ביטחון ואמון.
אם זאק ואני לא בטוחים בניתוח שלנו ו/או, אם אנחנו לא סומכים על הבחור השני אז, ללא שני החברים האלה, איך אפשר להיות סבלניים? וללא סבלנות, אין שום כח שמונע את ההיסחפות לעבר הטווח-הקצר, עם כל ההתנהגות מחריבת ה moat שזה גורר.
לדעתנו, סבלנות (הגיונית), אמון (מוצדק) וסבלנות (כתוצאה מזה) הם מה שנראה שחסר בהרבה עסקים, עמותות צדקה, ומערכות פוליטיות.
ניק גם צירף כמה טבלאות שמבחינות בין מאפיינים של טווח-קצר לבין טווח ארוך, הנה חלק ממנה:
קריאה נעימה.
ניק קוקונאס עוזב את טוק
ניק קוקונאס הוא אדם מרתק - בעברו סוחר נגזרים מצליח, שפתח מסעדה בשיקגו שזכתה בשלושה כוכבי מישלן, ובמקביל בנה שירות SaaS להזמנת מקום במסעדות שנמכר ל Squarespace ב-400 מיליון דולר. את הסיפור שמאחורי Tock, החברה שמכר ואותה עזב השבוע, אפשר לתאר כמעין ״מאניבול למסעדות״.
אני ממש ממליץ להכיר אותו ואת החשיבה המעניינת שלו. נתקלתי בו בפעם הראשונה כשהתארח בפודקאסט של Invest Like The Best, ותיאר איך התגלגל לפתוח את Alinea, ובהמשך להקמה של Tock. היו הרבה תובנות מרתקות שהגיע אליהן דרך חוסר נכונות לקבל את הסטטוס קוו, הפעלת חשיבה ביקורתית על האופן שבו מסעדות פועלות, ועקשנות לנסות פתרונות אחרים מהמקובל.
דוגמא אחת הייתה התובנה שהוא מכנה ״מחירים דינמיים לעסקי time-slot״ - כמו רופאי שיניים או עורכי דין.
אם כולם רוצים את הפגישה של 10 בבוקר ביום שבת בגלל שעות העבודה שלהם, למה זה לא עולה יותר ללכת לרופא שיניים בשעה הזו או למספרה או כל דבר מהסוג הזה? למאמנים אישיים ב-10 בבור ביום שלישי אין אותה כמות לקוחות כמו ב-6 בבוקר ביום שלישי. עבורי, כל הדברים האלה צריכים להיות מתומחרים בצורה דינמית. הכלים לעשות את זה הם לא זמינים בצורה נרחבת. אבל אם תסתכל על משהו כמו אמזון ושופיפיי למסחר, הם כבר עושים את זה. זה מקובל למוצרים פיזיים, זה פחות מקובל לשירותים. זה בלתי נמנע שזה יקרה.
בעקבות התובנה הזו, השירות טוק מאפשר למסעדות לתמחר בצורה שונה שולחן ביום שני אחר הצהריים (כשאין הרבה ביקוש למסעדה) לעומת שולחן בשבת בערב (בשיא הביקוש). עוד שתי תובנות מעניינות: אחת הייתה לגבי העובדה שהזמנה במסעדה היא למעשה אופציה שמתומחרת בחינם. הלקוח יכול להגיע (ולממש את האופציה), או לא להגיע (בלי לשלם קנס). לאור הרקע של ניק במסחר באופציות, הוא הבין שלא ייתכן לאופציה אין מחיר, ובנה מנגנון תשלום על הזמנות שגם מנע את הצורך בתרגילים כמו overbooking שמסעדות נוהגות לעשות לשעות העומס.
תובנה נוספת שניק הסביר שמסעדה מציעה מספר ״מוצרים״ שונים - ישיבה על הבר לעומת השולחן הפינתי שמשקיף על כל המסעדה, או היכולת להיכנס ללא הזמנה ולשבת בשולחן קהילתי. כל אחד מהם צריך להיות מתומחר בצורה שונה. אנקדוטה שמאד אהבתי הייתה כנראה על מסעדת המישלן היקרה The French Laundry באיזור נאפה (הוא לא נקב במפורש בשם המסעדה, אבל זה הניחוש שלי). ניק סיפר שאחרי שהטמיעו את טוק במסעדה, המארחים התלוננו על הרבה בעיות במערכת וטענו שצריך להפסיק לעבוד איתה. זה היה מפתיע בגלל שהמערכת הייתה כבר בשלב די בוגר שבו הרבה מסעדות יוקרה דומות היו מרוצות וקיבלו הרבה ערך מהשימוש בטוק. לאחר בדיקה התברר שטוק מאפשרת לאנשים לשלם תוספת כבר במהלך ההזמנה כדי לקבל שולחן בחדר הפנימי המבוקש יותר, משהו שלפני זה היה נעשה על ידי בקשה ישירה מהמארח/ת והחלקה של שטר של מאה דולר (או כמה שטרות כאלה). מסתבר שמארחים במסעדה היו מרוויחים מאות אלפי דולרים בשנה רק מהתוספת שאנשים היו משלמים על שולחן מבוקש יותר, סכום שבעזרת טוק הלך ישירות למסעדה והתחלק בין כל הצוות.
יש פרק ב״Chef’s Table״ בנטפליקס שמוקדש למסעדה של ניק - Alinea (עונה 2, פרק 1), והוא גם התארח בעוד מספר פודאקסטים - של טים פריס, דיוויד פרל, וג׳ייסון קלאקאניס. בכולם מאד נהניתי לשמוע את הגישה המעניינת שלו והסיפורים לאורך הדרך.
״שנת עיכול״ בדאטה סנטר
דאג מהבלוג Fabricated Knowledge, אחד מהאנליסטים הכי טובים באינטרנט לסמיקונדקטורים, פרסם פוסט עם תחזיות לקראת 2023. זוהי תקופה מאתגרת בתחום השבבים אבל בחלק מהתחומים הוא ניסה להצביע על ניצנים של אופטימיות באופק.
נקודה מעניינת לגבי הביקוש של data centers: דאג מסביר שזה היה הסגמנט החזק בשנה האחרונה, אבל נראה שהביקושים היו מעל לטרנד. הקונצנזוס הוא סביב תסריט של ״שנת עיכול״ בדומה ל-2019. המספרים שם עדיין חזקים, אבל דאג צופה שהסגמנט הזה הולך להיחלש בקרוב.
עד עכשיו יש לנו מספר נקודות מידע שמובילות אותי להאמין שאין מנוס מהיחלשות במספרים של הדאטה סנטר, ואנחנו הולכים לראות שנת עיכול מאסיבית בדומה לתקופת העיכול של 2019:
מיקרון הודיעה על חולשה במלאים לדאטה סנטר
פייסבוק וספקיות ענן אחרות עוצרות השקעות הון
כבר הייתה האטה לפני הפיטורים; פיטורים כמעט מבטיחים קיצוצים בהוצאה על דאטה סנטר
אם זה מעודד, דאג מסכם באמירה ש״הדאטה סנטר הוא עדיין אחד השווקים הכי טובים בטווח הארוך״, ומסביר שהאתגרים בתקופה הקרובה אולי יספקו הזדמנויות השקעה אטרקטיביות.
מה אתה קורא?
השבוע אמליץ על הספר הנהדר "Richer, Wiser, Happier״. וויליאם גרין כתב את הספר לאחר שבילה כמות גדולה של זמן במשך מספר שנים עם משקיעים מצליחים וידועים כמו מוניש פאבראי, הווארד מרקס, אד ת׳ורפ, גו׳אל גרינבלאט - וגם ניק סליפ שהזכרתי בפתיחת המהדורה, וגם לסיפור שלו מוקדש פרק מרתק בספר.
את ההקדמה לספר וויליאם מסיים במילים ״הדמויות שתפגשו כאן ניהלו יחד טריליוני דולרים עבור מיליוני אנשים. התקווה שלי היא שהמשקיעים יוצאי הדופן האלה יאירו - ויעשירו - את החיים שלכם. הייתי מהמר על זה.״
אני חושב שהכרתי כבר לפני הקריאה את כל המשקיעים שהוזכרו בספר, ועדיין למדתי דברים חדשים על הסיפור האישי שלהם דרך הספר, ונהניתי מאד מהתובנות. מרגישים כמה וויליאם גרין היה מחוייב ואובססיבי לתהליך הריאיונות והכתיבה של הספר. אפשר לשמוע אותו מדבר על זה כאן:
בנוסף לספר, וויליאם גרין מפרסם ריאיונות שהוא מקיים עם משקיעים שהופיעו בספר, וגם עם אנשים מעניינים שמתאימים לרוח הכללית של הספר. אפשר למצוא אותם כאן.
המלצה מהעבר
צ׳ארלי מאנגר חגג השבוע יום הולדת 99 (!), ולרגל המאורע אתן לו את הכבוד להופיע שבועיים ברצף בחלק הזה של הניוזלטר. הפעם איעזר בטרן גריפין המעולה, שבנוסף לספר שכתב על מאנגר, גם אסף את הציטוטים הכי טובים של מאנגר לפי נושאים, וגם כתב בבלוג שלו 12 פוסטים שונים תחת הכותרת ״12 דברים שלמדתי מצ׳ארלי מאנגר על״.
באחת השנים כשנסעתי לאסיפת בעלי המניות השנתית של הדיילי ג׳ורנל קורפוריישן, ״האחות הקטנה״ של האסיפה השנתית של ברקשייר וכוללת רק את מאנגר (שמשמש כיו״ר החברה), השתתפתי גם בארוחת הערב שפיטר קאופמן נוהג לארגן בערב שלפני. בדברים שנשא בתחילת הארוחה, פיטר קאופמן ציין כמה זה מדהים שאנשים מעל גיל 90 לרוב רק מחפשים מישהו שיהיה מוכן קצת להאזין לדברים שיש להם להגיד, ולעומת זאת בשביל לשמוע את מאנגר מדבר בגיל הזה אנשים מגיעים ללוס אנג׳לס מכל רחבי העולם.
ביל גייטס אמר שמאנגר הוא ״truly the broadest thinker I have ever encountered״.
חזרה לבלוג של טרן גריפין - אני ממליץ לקרוא את כל 12 הפוסטים, הם עושים עבודה טובה של לארגן הרבה מהרעיונות וההסברים המעולים של מאנגר לפי נושאים. אזכיר פה אחד מהם - ״12 דברים שלמדתי מצ׳ארלי על Inversion (כולל על החשיבות של להיות לא-טיפש באופן עקבי)״.
מאנגר מספר שהתובנה הזו התפתחה אצלו כששירת בתור מטרולוג בחיל האוויר במהלך מלחמת העולם השניה. התפקיד שלו היה לספק תחזית של מזג האוויר, ששימשה את המפקדים בקבלת החלטות על משימות. די מהר מאנגר הבין שהמידע היחיד שבאמת מעניין הוא מה מידת הסיכון לטיסה, בעוד שהרבה מאמצעים שהושקעו בלחזות במדוייק את הטמפרטורה ועוצמת הרוח היו לא רלוונטיים כל עוד לא נשקפה סכנה למטוס. הגישה שהוא פיתח הייתה שונה - במקום לשאול ״מה יהיו תנאי מזג האוויר״, השאלה יחידה שהוא ניסה להתמקד בה הפכה להיות ״האם יהיו תנאי מזג אוויר שיגדילו את הסיכון שמטוס יתרסק״.
משם נולדה תפיסת העולם שהוא סיכם במשפט ״כל מה שאני רוצה לדעת הוא היכן אני עומד למות, כדי שלא אלך לשם״. הוא טוען שבברקשייר האת׳אוויי אין שום דבר גאוני, אלא בעיקר הימנעות מטיפשות. עוד משפט שמזוהה איתו הוא “Invert, always invert״. במקום לשאול האם החלטה היא טובה, צ׳ארלי טוען שצריך לשאול האם זו יכולה להיות החלטה גרועה שתייצר אפקט הרסני. הרבה יותר חשוב להימנע מהחלטות הרסניות, מאשר למצוא החלטות מבריקות.
״זה מדהים כמה יתרון ארוך-טווח יצרנו על ידי ניסיון עקבי להיות לא-טיפשים, במקום לנסות להיות מאד אינטלגנטיים.״
יום הולדת שמח לצ׳ארלי מאנגר!
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
אם עוד לא נרשמתם, אפשר להירשם כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
כרגיל, תענוג!