מהדורה 114: ההכרזה של באפט, לעבור עמוד-עמוד, גברת גרהאם היקרה, חפש את המטמון, רגעי הזדמנות, עוד סלמון אחד
״זה מדהים מה שאתם יכולים למצוא כשאתם פשוט עוברים עמוד-עמוד... מעט מאד אנשים באמת עוברים עמוד-עמוד, והם לא הולכים לספר לכם מה הם מוצאים. אז אתם חייבים לעשות את זה בעצמכם.״
שוב יום שישי. הפרק השבוע באופטיקאסט עסק באחד העקרונות הכי חשובים בטק: חברות חכמות מנסות להפוך את המשלים של המוצר שלהן, לקומודיטי. אפשר להאזין לו כאן.
פרסמתי פוסטים חדשים גם בבלוג שאני כותב באנגלית. הרבה שאלו אותי האם מדובר בתוכן שונה או תרגום של אופטיקאי מדופלם לאנגלית, והתשובה היא: גם וגם. יש חפיפה בין התכנים, ויש גם תכנים שכתבתי באנגלית ולא הזכרתי כאן. אתם מוזמנים לבדוק את זה!
היום לפני שלוש שנים פרסמתי את הפוסט הראשון בבלוג הזה, שהסתיים במילים:
לי יש עוד הרבה מה ללמוד, והדבר הכי טוב שיכול לקרות לי הוא שבזכות הבלוג הזה אפגוש קוראים שיוכלו לאתגר אותי ולעזור לי ללמוד עוד.
אשמח שתצטרפו אליי למסע הזה.
השאיפה הזו בהחלט התממשה עבורי – העוקבים שהצטרפו לאורך שלוש השנים האחרונות דחפו אותי להמשיך לכתוב, ובשביל זה גם לחקור ולהבין יותר לעומק נושאים שסקרנו אותי. ובחלק מהימים גם הצלחתי ללכת לישון חכם יותר ממה שקמתי. תודה שהצטרפתם למסע הזה!
קדימה למהדורה מספר 114 -
ההכרזה של באפט
המהדורה הזו תעסוק בעיקר באסיפת בעלי המניות של ברקשייר האת׳אוויי, שנערכה ביום שבת האחרון. נתחיל מהסוף – הנה ההכרזה הדרמטית שאיתה וורן באפט סגר את האסיפה:
אני רוצה לעבור לנושא שאני רוצה לשוחח עליו איתכם במשך כמה דקות [...] מחר תהיה לנו ישיבת דירקטוריון של ברקשייר, ויש לנו 11 דירקטורים. שני דירקטורים שהם ילדים שלי, האווי וסוזי, מכירים את מה שאני עומד לדבר עליו, ועבור השאר זה יהיה חדשות.
אני חושב שהזמן הגיע עבור גרג להיות המנכ״ל של החברה בסוף השנה. אני רוצה להעלות את זה בפני הדירקטוריון בתור ההמלצה שלי, ולתת להם את הזמן לחשוב על שאלות או מבנים או כל דבר שהם רוצים. בפגישה הבאה שתהיה בעוד מספר חודשים נפעל באופן שבו נחליט. אני מניח ש-11 חברי הדירקטוריון יתמכו פה אחד. וזה אומר שבסוף השנה גרג יהיה המנכ״ל של ברקשייר.
וורן באפט הוא כנראה הגיבור הכי גדול של הבלוג הזה, וההכרזה המפתיעה הזו הייתה רגע מעט רגשי עבורי. הקטע הזה מתוך הטבלה שבאופן קבוע מלווה את הדו״חות של ברקשייר, הסתובב בטוויטר לאחר האסיפה:
הרקורד שוורן באפט משאיר אחריו הוא תשואה של מעל 5.5 מיליון אחוזים במהלך שישים שנותיו בתור המנכ״ל של ברקשייר. כפי שמורגן האוסל ציין, גם אם המניה תקרוס מחר ב-99%, היא עדיין תביס את מדד ה S&P 500 על פני כלל התקופה.
ג׳ייסון צוויג כתב טור נהדר בוול סטריט ג׳ורנל השבוע, תחת הכותרת ״למה לעולם לא יהיה עוד וורן באפט״. ככה הוא הסתיים:
כל עוד מרבית מנהלי הקרנות יכולים להרוויח משכורות פאר על ביצועי חסר לעומת השוק, הסיכון האמיתי עבורם יהיה לנסות משהו שונה. חזירים יצמיחו כנפיים לפני שמישהו יעז לנסות באמת לחקות את וורן באפט.
העמיתים שלו בשוק ההון בעיקר התעשרו על ידי גביה של עמלות גבוהות (2/20) על כמויות גבוהות של נכסים תחת ניהולם, בעוד שבאפט שילם לעצמו מעט מאד בברקשייר, ומרבית העושר שלו מגיע מעליה בערך המניות שלו.
דרך אגב, כשמסתכלים על הטבלה הזו, תזכרו שב-2006, באפט החזיק 474,998 מניות A של ברקשייר, או 42.5% מהמניות שהיו בזמנו. הוא תרם קרוב ל-60% מהן מאז. אם הוא לא היה כל כך נדיב, הוא היה שווה בערך 365 מיליארד דולר היום.
[...] ועמיתיו לטבלת המאה-מיליארדרים? כמעט כולם בנו עסקים פנומנליים שצמחו סופר-מהר באופן אורגני: בזוס, זאק, ג׳נסן, אליסון, גייטס, בלומברג… הכי קרוב לבאפט ברשימה הוא כנראה ברנרד ארנאו, אבל המסלול שלו מאד שונה ועדיין בעיקר נבנה על צמיחה של תעשיה ספציפית.
באפט יצר את הכל מהאוויר, בעיקר על ידי קריאה, חשיבה, ביצוע של שיחות טלפון, וקניה של כמה מניות ציבוריות שכל אחד היה יכול לראות.
הוא לא המציא מוצר. הוא לא עשה דיסראפשן לתעשיה. לא היה לו להיט אחד שיצר 99% מהעושר שלו.
הוא פשוט המשיך להתקדם, ועשה קומפאונדינג להון שלו בסבלנות. זה ייחודי.
לעבור עמוד-עמוד
השאלות באסיפה עסקו גם בהרבה נושאים שוטפים — סביב המכסים, הפוליטיקה האמריקאית, המצב הנוכחי בכלכלה — אבל יש חוט מקשר, מעניין בפני עצמו, שנראה שחזר לאורך הנושאים השונים שבאפט דיבר עליהם.
במהדורה 60 הזכרתי הרצאה שבה מוניש פבראי סיפר על ההרגל של באפט בנעוריו לאסוף כרטיסי הימורים מהרצפה ומפחי האשפה במסלול מירוצי הסוסים באומהה. הוא היה עובר עליהם אחד-אחד, ולעיתים נדירות היה מוצא כרטיס מנצח שמישהו זרק בטעות. זו גם הייתה הגישה של באפט בתחילת דרכו כמשקיע, לעבור עמוד אחרי עמוד במדריך המניות עב הכרס של מודי׳ס, בחיפוש אחר אנומליות, מניות שנסחרו בפער קיצוני מתחת לשווי ההוגן עבורן. כמו כרטיס הימורים מנצח שמישהו לא שם לב וזרק לפח.
באותה הרצאה פבראי סיפר שראה מדריך דומה, של מניות יפניות, על שולחן העבודה של באפט ב-2012. הניחוש של פבראי היה שגם בעשור התשיעי לחייו – באפט היה אז בן 82 – בעודו מנהל את אחת מהחברות הגדולות ביותר בעולם, הוא עדיין עסק בתחביב האהוב עליו: לעבור עמוד-עמוד בחיפוש יסודי אחר הזדמנות השקעה – ״כרטיס הימור מנצח״ – שכולם מפספסים. פבראי נזכר בספר הזה כמה שנים אחר כך, כשהתפרסמה ההשקעה של ברקשייר בחמשת חברות המסחר הגדולות ביפן, ב-2020. הוא שיער שבאפט מצא את ההזדמנות הזו – שייצרה כבר עשרה מיליארד דולר של רווח לברקשייר האת׳אוויי – באמצעות מעבר עמוד-עמוד באותו מדריך מניות.
ו, באופן מעניין, באסיפה האחרונה באפט נשאל על ההשקעה ביפן, וסיפר שבדיוק כך הגיע אל ההשקעה הזו:
זה סיפור מדהים. וחלפו שש שנים כפי שציינת. אני פשוט עברתי על ספר קטן שבטח כלל אלפיים או שלושת אלפים חברות יפניות. בעיה אחת שיש לי היא שאני כבר לא יכול לקרוא את הספר הזה יותר, כי הכתב קטן מדי. והנה היו שם חמשת חברות המסחר – יש להן שם מיוחד ביפן – והן נמכרו במחירים נמוכים בצורה מגוחכת. זה לקח לי בערך שנה לרכוש את המניות שלהן, ואחר כך הגענו להכיר את האנשים שם טוב יותר, וכל מה שגרג ואני ראינו - אהבנו יותר ויותר עם הזמן. אז הגענו די קרוב למגבלת בעלות של 10% שהבטחנו לחברות שלעולם לא נחצה ללא הרשות שלהן. לאחרונה שאלנו אותם בצורה מנומסת אם נוכל להעלות את המגבלה הזו, וזה נמצא בתהליך.
אני אדבר גם בשמו של גרג, שאני מקווה שבמהלך 50 השנים הבאות – ואני מקווה שהוא זה שינהל את העניינים – לא נקדיש מחשבה ללמכור את המניות האלה. הרקורד של יפן יוצא מהכלל.
גברת גרהאם היקרה
סיפור ההשקעה בחברות היפניות, ומערכות היחסים שברקשייר רוקמת איתם, מאד מזכיר את סיפור ההשקעה של וורן באפט בוושינגטון פוסט חמישים שנה קודם לכן. ביוני 1973 קיבלה קת׳רין גרהאם, מנכ״לית הוושינגטון פוסט, מכתב מאיש עסקים לא-ידוע מאומהה בשם וורן באפט, שמיידע אותה שרכש 5% מהחברה שלה:
הרכישה הזו מייצגת התחייבות גדולה עבורנו–ומחמאה מדידה באופן כמותי לפוסט בתור עסק ועבורך כמנהלת הכללית שלו. כתיבת צ׳ק מבחינה בין אמונה לדיבורים. אני מכיר בכך שהפוסט נשלט ע״י משפחת גרהאם ומנוהל ע״י משפחת גרהאם. זה מצויין מבחינתי.
[...] המניה [של הוושינגטון פוסט] נסחרת בחסר באופן דרמטי ביחס לערך הפנימי של הנכסים בעסק, למרות שזה נכון לגבי הרבה ניירות ערך בשווקים של היום. אבל, האטרקציה שנלווית לתמחור הזול היא עסק שהפך להיות מילה נרדפת לאיכות בתקשורת. כמה יותר מספק זה הולך להיות להתבונן בהשקעה בפוסט צומחת במהלך השנים מאשר זה יהיה להחזיק בסתם מניה כלשהי ש, למרות שהיא זולה, אין לה תחושת שליחות.
בנוסף אני מתרשם מתחושת האחריות שמופגנת על ידי התקשורות שלך לחבריי בעלי המניות. הן עובדתיות, מלאות ומעניינות בגלל שאת מביאה את הסטנדרטים שביססת בתחום העיתונות סביב יושרה ואמינות לתחום החדש יותר של דיווח תאגידי.
[...] את יכולה לראות שלפוסט יש מעריץ די נלהב אי שם באומהה.
חברי הדירקטוריון של הוושינגטון פוסט הזהירו את גרהאם מפני מה שהם פירשו כניסיון השתלטות ע״י המשקיע האנונימי הזה מאומהה, וכדי לרכוש את אמונה באפט סיפק לה התחייבות – בכתב – שלא ירכוש ולו מניה אחת נוספת של הוושינגטון פוסט ללא האישור שלה. זה מה שהזכיר לי את הסיטואציה עם חברות המסחר ביפן.
באפט פיתח מערכת יחסים עמוקה עם גרהאם לאורך השנים; גרהאם הזמינה אותו להצטרף לדירקטוריון של הוושינגטון פוסט, והוא הפך למורה הפיננסי עבור מי שנכנסה לתפקיד המנכ״לית ללא השכלה פורמלית או ניסיון רלוונטי, וספגה באופן קבוע זלזול מהגברים שבהם הייתה מוקפת. כפי שהיא מספרת, באפט היה נוהג להגיע עם ערימה של מאזנים ודו״חות פיננסיים כדי לעזור לה להבין את המספרים. התרומה של גרהאם – מעבר לתשואה של אלפי אחוזים במניה של הפוסט – הייתה, בתור דמות מרכזית בוושינגטון הבירה, לחבר את באפט, שלא היה ידוע במיוחד בשנות ה-70, לחברה הגבוהה ולדמויות בעלות השפעה במדינה.
במהלך האסיפה האחרונה, וורן באפט נתן המלצה על סרט תיעודי שיצא לאחרונה על קת׳רין גרהאם (באמזון פריים וידאו). צפיתי בו ואני מצטרף להמלצה. הוא עשוי מצויין, ומשלב קטעי קריאה של גרהאם (כשהקליטה את עצמה מקריאה את האוטוביוגרפיה – הנהדרת – שכתבה). הרבה מהסרט מתעכב על מסמכי הפנטגון ופרשיית ווטרגייט, ואפשר להבין למה באפט התכוון כשכתב על ההערצה שלו לתחושת השליחות, היושרה, והאמינות של הפוסט.
חפש את המטמון
הנה עוד כמה דברים שבאפט אמר ביחס להשקעה ביפן:
ההשקעה ביפן ממש התאימה לנו [...] זו מערכת יחסים מושלמת, הלוואי שהיינו יכולים שיהיו לנו עוד כמה כאלה. מעולם לא חלמתי על זה כשהרמתי את הספר הקטן, בעצם הוא לא כל כך קטן, הוא די עבה. לפעמים שתי חברות בדף וכמה אלפי דפים. זה מדהים מה שאתם יכולים למצוא כשאתם פשוט עוברים עמוד-עמוד.
[...] הייתי אומר שלעבור עמוד-עמוד זה מרכיב חשוב אחד להביא לתחום ההשקעות. ומעט מאד אנשים באמת עוברים עמוד-עמוד ואלו שאכן עוברים עמוד-עמוד לא הולכים לספר לכם מה הם מוצאים, אז אתם חייבים לעשות את זה בעצמכם.
באפט הזכיר שוב את מוטיב הלעבור עמוד-עמוד – ואיך בעשור התשיעי לחייו, הוא הביא אותו להשקעה ביפן – בתגובה לשאלה על פוזיציית המזומן ההולכת וגדלה של ברקשייר, שלאחר המכירות האחרונות של מניות אפל ובנק אוף אמריקה, הגיע ל-335 מיליארד דולר:
אנחנו חושבים שנצליח קצת יותר אם נתנהג בצורה לא רגולרית. אם הייתם אומרים לי שאני חייב להשקיע – ובכן, יש לנו בערך 40 מיליארד שמגיעים כל שנה ואנחנו מתחילים עם 335 – אם הייתם אומרים לי שאני חייב להשקיע 50 מיליארד כל שנה עד שנרד ל-50 מיליארד, זה יהיה הדבר הכי מטומטם בעולם, להשקיע באופן הזה.
דברים נהיים אטרקטיביים באופן קיצוני מדי פעם. המגמה ארוכת הטווח היא למעלה. אף אחד לא יודע – אני בוודאי לא יודע, גרג לא יודע, אג׳יט לא יודע – מה השוק הולך לעשות מחר או בשבוע הבא או בחודש הבא. ואף אחד לא יודע מה העסקים יעשו מחר, בשבוע הבא, בחודש הבא. אבל [אנשים] מבלים את כל הזמן שלהם בלדבר על זה כי קל לדבר על זה. אבל אין בזה שום ערך. מעולם לא מצאתי מישהו שאני רוצה להאזין לו בנושא הזה.
מצד שני, מצאתי [ערך] בלעבור על דברים כמו הספר היפני הגדול שאני לא יכול לקרוא יותר.
זה כמו משחק ״חפש את המטמון״, ומדי פעם אתם תמצאו משהו, לעיתים רחוקות, מאד רחוקות, אבל זה יקרה שוב. אני לא יודע מתי – זה יכול להיות בשבוע הבא, זה יכול להיות במרחק של חמש שנים, אבל לא במרחק של 50 שנה – אנחנו נהיה מוצפים בהצעות, ונהיה שמחים שיש לנו את המזומן בשבילן. זה יהיה הרבה יותר כיף אם זה יקרה מחר אבל זה מאד לא סביר שיקרה מחר. אבל זה לא בלתי סביר שיקרה בעוד חמש שנים, וההסתברות עולה ככל שמתרחקים.
זה קצת כמו מוות – אם אתם בגיל 10 הסיכויים שתמותו ביום הבא הם די נמוכים, אם אתם מגיעים לגיל 100 זה כמעט וודאי. בעיקר אם אתם גבר, כל השיאים מוחזקים על ידי נשים במונחים של גיל. אני ניסיתי לשכנע את צ׳ארלי לעבור שינוי מין כדי לבדוק … בואו נגיד שהוא הגיע די רחוק יחסית לגבר.
שוב אותם נושאים שבאפט חזר עליהם לאורך האסיפה: לעבור עמוד-עמוד, ולהמתין להזדמנות גדולה בכל חמש שנים. במהדורה 19 הזכרתי את הדברים האלה שבאפט כתב במכתב השנתי של 2022:
ב-58 השנים שאני מנהל את ברקשייר, רוב החלטות הקצאות ההון שלי היו לא יותר טובות מ״ככה-ככה״. ... התוצאות משביעות הרצון שלנו הם התוצאה של בערך 12 החלטות מאד טובות - זה אומר בערך אחת כל חמש שנים.
האחרונה מבין 12 ההחלטות המצויינות האלה – ואולי הטובה מכולן – הייתה ההשקעה באפל ב-2016; עברו יותר מחמש שנים מאז, לבעלי המניות של ברקשייר מגיעה עוד הצלחה אדירה כזו. כנראה שההשקעה ביפן עונה על הקריטריון. היא אמנם לא מזיזה את המחט באופן מהותי ביחס לגודל של ברקשייר (עוד על זה בהמשך), אבל זו הצלחה פנומנלית לייצר כמה מיליארדי דולרים מהאוויר.
זה מעניין בעיניי שבאפט הזכיר את סטטיסטיקות התמותה בגיל 100. בעוד חמש שנים הוא יהיה על סף גיל 100, אותו גיל שבו צ׳ארלי מאנגר הלך לעולמו. ואולי מבין השורות נשקפת התקווה שלו, שנשארה לו עוד החלטה מדהימה אחת לעשות. הוא רק צריך להישאר חי וצלול במשך חמש שנים נוספות בשביל שהיא תגיע. אני לא יודע אם הוא שוקל ניתוח לשינוי מין כדי לוודא שיישאר בסביבה מספיק זמן.
רגעי הזדמנות נדירים
ביחס למערכת היחסים עם חברות המסחר ביפן, הנה עוד כמה דברים שבאפט אמר בנוגע לתכנית העתידית:
[...] זה לטווח סופר-ארוך. יש להם מנהגים שונים וגישות שונות לעסקים. וזה נכון בכל העולם. אין לנו שום כוונה לנסות לשנות את האופן שבו הם פועלים כי הם מאד מצליחים. הפעילות העיקרית שלנו היא רק לעודד ולמחוא כפיים, ואת זה אני עדיין יכול לעשות בגיל 94. אז אנחנו נחזיק במניות האלה, ולא נמכור אף מניה במשך עשורים.
אני מניח שהם ימצאו דברים – כי הם די מכסים את כל העולם, חמשת חברות המסחר – הם ימצאו מדי פעם דברים שעשויים להיות מאד גדולים לכל חברה בפני עצמה. ואולי הן יסתייעו בעזרה שאנחנו נוכל להביא לסיטואציה. אנחנו נרחיב את מערכת היחסים הזו.
זה חבל שברקשייר נהייתה כל כך גדולה כפי שהיא כי אנחנו אוהבים את הפוזיציה הזו, והייתי רוצה שהיא תהיה הרבה יותר גדולה ממה שהיא, אבל אפילו עד כמה שחמשת חברות המסחר הן מאד גדולות, אתם יודעים – יש לנו בערך 20 מיליארד דולר מושקעים, אבל הייתי מעדיף שזה יהיה 100 מיליארד. אני מרגיש ככה לגבי כמה השקעות אחרות שיש לנו. גודל הוא האוייב של ביצועים בברקשייר, ואני לא מכיר דרך טובה לפתור את הבעיה. אבל צ׳ארלי תמיד אמר לי שזה טוב בשבילי שיהיו לי כמה בעיות … זו לא בעיה בלתי אפשרית.
הגודל של ברקשייר מגמד אולי את מידת ההצלחה של ההשקעה הזו, אבל באפט – אולי בהשראת הגישה הסטואית של שותפו המנוח – לא יאפשר לזה לרפות את ידיו. זו לא בעיה בלתי אפשרית. אולי המפתח לפיתרון טמון ביתרונות שהגודל מביא איתו.
עוד רמז אולי היה אפשר למצוא בהבהרות שבאפט סיפק להכרזת הפרישה שלו, בסיום האסיפה:
אני עדיין אהיה בסביבה ואוכל אולי לעזור בכמה דברים, אבל המילה הסופית תהיה מה שגרג יגיד, בנוגע לתפעול או הקצאות הון או מה שזה לא יהיה. אני מאמין שאוכל להיות לעזר בכמה היבטים, אם ניתקל בתקופות של הזדמנות גדולה או משהו כזה. אני חושב שלברקשייר יש מוניטין מיוחד שבמהלך תקופות של צרה עבור הממשלה, אנחנו נכס ולא נטל. זו פוזיציה שקשה להשיג כי בדרך כלל הציבור והממשלה נהיים שליליים מאד לגבי עסקים בזמן כזה. אז אני חושב שעשוי להיות זמן שבו אני אהיה שימושי. אבל גרג יחזיק במפתחות, והוא יחליט, ואני חושב שהדירקטוריון יהיה פתוח יותר לתת לו סמכות בנוגע לרכישות גדולות ככל הנראה אם יידעו שאני בסביבה. אבל גרג יהיה המנכ״ל, נקודה. זו התכנית. וגרג כמובן לא ידע שום דבר לגבי זה עד מה שהוא שומע כרגע.
[...] אין לי שום כוונה, אפס, למכור אפילו מניה אחת של ברקשייר האת׳אוויי. זה יימסר [לצדקה] בהדרגה לאורך זמן. תודה [מחיאות כפיים], תודה רבה, אוקיי שתו את הקוקה קולה שלכם ותירגעו. אני אוסיף שההחלטה להמשיך להחזיק בכל המניות היא החלטה כלכלית, כי אני חושב שהעתיד של ברקשייר יהיה טוב יותר תחת הניהול שלו מאשר שלי. אבל אני אמשיך להגיע, ואולי יגיע רגע שבו נקבל הזדמנות להשקיע הרבה כסף, ואם הזמן הזה יגיע אני חושב שזה אולי יעזור לדירקטוריון, אם יידעו שאני עדיין מחזיק את כל הכסף שלי בחברה ושאני חושב שזה חכם ושראיתי מה גרג עשה.
אז אלה החדשות להיום חברים, תודה רבה לכם שבאתם.
אולי זה הפיתרון לבעיה: לפעמים מגיעים רגעים נדירים של הזדמנות, שמאפשרים להשקיע כמות עצומה של כסף בצורה אטרקטיבית. במצבים האלה, הגודל – כמות עצומה של מזומן זמין להשקעה מיידית – אולי אפילו יהיה הכרח. עוד יתרון יהיה הקשרים והמוניטין שאותם באפט מטפח במשך עשורים רבים – עוד מהימים שהיה מצטרף לארוחות הערב שבהן קאת׳רין גרהאם אירחה שגרירים ובכירים בממשל ובכלכלה – ויאפשרו לו לסייע לגרג אייבל לנצל בהצלחה את ההזדמנות הזו, אם וכאשר היא תגיע. ויש סיכוי טוב שרגע מהסוג הזה יגיע במהלך חמש השנים הקרובות, ויאפשר לבאפט עוד אקורד סיום מוצלח, לרקורד הכבר-מדהים שהוא משאיר מאחוריו.
ועד שהרגע הזה יגיע, בזמן שכולם עסוקים בלדבר על מה יקרה בשוק מחר או בשבוע הבא, באפט יוכל להמשיך לעשות את מה שהוא אוהב, ו״לעבור עמוד-עמוד״; אמנם הוא כבר לא יכול לקרוא את הספרים הדחוסים שאהב בעבר, אבל יש לו עכשיו את מערכות היחסים עם חברות המסחר היפניות, ואולי משם תגיע ההזדמנות כזו.
עוד סלמון אחד
זו האסיפה השניה של ברקשייר מאז שצ׳ארלי מאנגר – עוד גיבור מרכזי של הבלוג הזה – הלך לעולמו. הרגשתי מאד בחסרונו, למרות שבאפט הזכיר אותו בחיבה מדי פעם.
יש אנלוגיה אחת לגבי השקעות ששמעתי את מאנגר אומר באחד הכנסים של הדיילי ג׳ורנל, וחשבתי עליה הרבה במהלך האסיפה ביום שבת:
אתם צריכים להיות כמו האדם שעומד עם חנית לצד פלג הנחל. רוב הזמן הוא לא עושה כלום. כשהסלמון העסיסי שוחה בקרבתו, האדם צד אותו עם החנית. ואז הוא חוזר לא לעשות כלום. ייתכן שיחלפו שישה חודשים לפני שהסלמון הבא יעבור שם.
אני חושב שהמשל הזה מתאר את תכנית הפרישה של באפט: הוא מעביר את הניהול של ברקשייר לידיו של גרג, אבל הוא מתכוון להמשיך לעמוד ליד הנחל – עם החנית בידו – בתקווה שיספיק לתפוס עוד סלמון עסיסי אחד.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.
תודה רבה! בהחלט יחיד בדורו
נהדר!!!!