מהדורה 121: פריכות בהכנסות של בינה מלאכותית, הצמיחה של גוגל קלאוד, מודל חדש לאינטרנט הפתוח?, סולם העושר

״בהרבה מהמוצרים שאנשים השתמשו בהם בתקופת הדוט-קום, בעיקר מוצרים עסקיים, נעשה שימוש מתוך פחד – הפחד של להישאר מאחור. ואז 2000 ו-2001 הגיעו וכולם אמרו יחד, אלוהים אדירים המוצרים האלה הם כולם זבל״

שוב יום שישי. הבלוג ייצא להפוגה (הפעם מתוכננת) החל משבוע הבא. אני מאחל לכולכם קיץ מוצלח. קדימה למהדורה מספר 121 -

פריכות בהכנסות של בינה מלאכותית

חברת Lovable, שמפתחת כלי לפיתוח תוכנה באמצעות AI, הגיעה במהירות הגבוהה ביותר ל-ARR של מאה מיליון דולר. היא שברה שיאים קודמים שנקבעו על ידי Cursor ו OpenAI.

נקודה שחשוב לזכור היא ש ARR מייצג Annualized Recurring Revenue, הכנסות חוזרות שנתיות, בעוד שההכנסות AI האלה הן, אממ, ובכן - לא מאד חוזרות. אולי אפילו לא שנתיות. וזה כי שיעור הנטישה, churn, הוא מאד גבוה! ההכנסות מאד פריכות.

מנכ״ל ריפליט הסביר את זה כשהתארח בפודקאסט של Y Combinator השבוע:

מאז ההשקה של סוכן ריפליט, אנחנו צומחים בקצב compunded של 45% בכל חודש. זה מפעיל הרבה לחץ על החברה, והמערכות שלנו עדיין קטנות יחסית. אני מרגיש שזה עלול לעלות לך לראש, ואתה יכול להתחיל לעשות אופטימיזציות לדבר הלא נכון. זה קל מאד ב-AI להגדיל את ה ARR בגלל שהמשתמשים לא מרוצים. הם מוציאים הרבה יותר ולא מקבלים תוצאות. בחלק מהמקרים [חברות] לא צריכות לצמוח כל כך מהר כי הייתם רוצים שהמשתמשים יקבלו חוויה טובה יותר תמורת פחות כסף. אז זה תחום אחד שאנחנו מנסים לא לפתח אובססיה אליו. למעשה אין לנו יעדי ARR בריפליט. יש לנו יעדים שהם יותר סביב המוצר או יעדי שימור לקוחות.

[...] הכל קצת מטושטש עבור [המשקיעים] כי משקיעים – אני מדבר בהכללה – אבל כשהם מתחילים להסתכל על התחום הם ישתמשו בכל דבר במשך שלוש דקות. וכל דבר במשך שלוש דקות נראה כמו כל דבר אחר.

כן! עוד דוגמא שממחישה בדיוק את העניין הזה: שרשור שמתעד את מסע הוייב-קודינג של ג׳ייסון למקין (SaaStr). הוא מספר שם שביום מספר תשע, הוא התאכזב מכלי אחר וחזר לעבוד עם ריפליט. אבל אחרי שהסוכן של ריפליט מחק את הדאטהבייס של האפליקציה (production database! שלכאורה משמש למידע של משתמשים אמיתיים) - נאלץ לעזוב אותם בחיפוש אחר כלי אחר.

Gergely Orosz

שכותב את הסאבסטאק הפופולרי

The Pragmatic Engineer

התעכב על ההשלכות כאן: מהצד של ריפליט – סטארטאפ AI בצמיחה הייפר-מהירה – הם ראו לקוח חדש עם פרוייקט בסדר גודל של אלפי דולרים לחודש. זה מיתרגם לתוספת של בערך 100 אלף דולר של ARR. אבל אחרי שנמחק לו הדאטהבייס, הלקוח נטש. בפועל הוא כנראה הספיק להוציא אצלם רק מאות דולרים בודדים. אולי אפילו פחות מזה, אם מתחשבים בקרדיטים ותקופת ניסיון.

אורסוז מסכם:

כשאני שומע על כלי וייב קודינג שהולך ״מאפס דולר ל-N מיליון דולר ב-ARR תוך שלושה חודשים״, אני תוהה כמה מהכלים האלה רואים ״ספייקים״ מלקוחות חדשים בדומה לסיפור הזה: הוצאה עצומה בהתחלה (לצד התלהבות עצומה)... ואז המציאות מכה בהם (לגבי כמה זה קשה) והם פשוט מקצצים בחדות.

ומסתבר שזה אולי חלק טבעי ממה שקורה בשלבים האלה של הסייקל;

MBI Deep Dives

הזכיר השבוע ציטוט של מארק אנדריסן, שתיאר תופעה דומה מבועת הדוט-קום של שנות ה-90:

אם היה לכם מספיק הייפ של שיווק ומכירות, או השתמשתם במספיק FUD [ראשי תיבות של פחד, חוסר וודאות, וספק. טכניקה שנועדה להפחיד את הלקוח מההשלכות של לא לקנות את המוצר שלכם - א.מ] – מיקרוסופט כמו IBM לפניהם, היו ידועות בהכרזות-מראש על מוצרים שלא היו אפילו על שולחן השרטוטים, במטרה להקפיא את השוק – יכולתם לבלף את דרככם להצלחה בשוק בזמן שהמוצר שלכם חרק וזייף.

אחד הדברים שהשתבשו בסיליקון ואלי בשנות ה-1990 – ואחד הדברים שגרמו לקריסה בשנת 2000 – היה יותר מדי חברות ואלי שהלכו אחרי הגישה הזו. אז היו לכם יותר מדי חברות ואלי שקמו בשוק מהר מדי והשיקו מוצרים באיכות נחותה. בהרבה מהמוצרים שאנשים השתמשו בהם בתקופת הדוט-קום, בעיקר מוצרים עסקיים, נעשה שימוש מתוך פחד – הפחד של להישאר מאחור. ואז 2000 ו-2001 הגיעו וכולם אמרו יחד, ״אלוהים אדירים, המוצרים האלה הם כולם זבל״. ונטשו את כולם בין לילה, מה שבהרבה מקרים הרג את החברות שמאחוריהם.

זו אבחנה מעולה, מדהים עד כמה טוב זה מתאר את האווירה הכללית סביב כלי וייב קודינג (מה המהנדסים שלכם עדיין לא משתמשים בזה ונהיו 10x יותר פרודוקטיביים?!? אצל המתחרים כן!), וכנראה גם רגע התפכחות בלתי-נמנע שעתיד להגיע.

---

בעודי כותב את השורות האלה, נתקלתי בטוויט של סאטיה נאדלה שמסתדר בצורה מושלמת עם הדינמיקה הזו: מיקרוסופט מכריזה על Github Spark: כלי בתוך גיטהאב שמאפשר פיתוח תוכנה באמצעות פרומפט. הייתי מהמר שהוא יצבור הרבה משתמשים בטווח הקצר. אבל עם הרבה יותר אי וודאות לגבי הטווח הארוך.

הצמיחה של גוגל קלאוד

ייתכן שאחד המרוויחים מהטרנד הוא גוגל קלאוד; גוגל דיווחה השבוע את תוצאות הרבעון השני, כולל האצה בצמיחה של עסק הענן שלה ל-32% לעומת הרבעון המקביל בשנה שעברה; זה לעומת צמיחה של 28.1% ברבעון הקודם, ולמרות שהסתיים האפקט של העלאות מחירים של גוגל וורקספייס בשנה שעברה.

גוגל קלאוד הגיע לקצב הכנסות שנתי של 54.5 מיליארד דולר, ולפי סמנכ״ל הכספים ענת אשכנזי, הסיבה שהוא לא צומח אפילו מהר יותר היא בגלל מגבלות בצד ההיצע; החברה לא מצליחה לקנות מספיק מעבדים גרפיים ולהרחיב את תשתיות הדאטה סנטר מספיק מהר כדי לעמוד בביקוש:

בקלאוד, כפי שציינתי, הביקוש למוצרים שלנו גבוה, כפי שניתן לראות מהצמיחה הממושכת בהכנסות ומה backlog של 106 מיליארד דולר. בעוד שאנחנו עובדים קשה להגדיל את הקיבלות ושיפרנו את קצב התקנות השרתים, אנחנו מצפים להישאר בסביבת ביקוש/היצע הדוקה לתוך 2026.

הכלים שציינתי בחלק הקודם נשענים על מודלי AI שרצים בספק ענן כלשהו; הזכרתי בלמה גוגל קונה את וויז את השאיפה של גוגל למנף את יכולות הבינה המלאכותית המתקדמות שלה כדי למשוך אליה לקוחות מאמזון או מיקרוסופט, ולפי מאמר שפורסם באינפורמיישן בשבוע שעבר, נראה שגוגל קלאוד מצליח לקחת נתח משירות הענן של אמזון. הרבה מהכסף שזורם אל כלי AI Coding, זורם בהמשך לספקיות הענן הגדולות, ונראה שגוגל מצליחה לתפוס חלק ניכר מזה.

עם זאת, יותר ויותר מהכנסות ה-AI האלה גוגל מוצאת את עצמה משקיעה בהוצאות הון: בעיקר רכישה של GPU וציוד לדאטה סנטר. דיברנו לפני למעלה משנה על הגידול המהיר בהוצאות ההון של הביג טק, והטרנד הזה רק מחריף: השקעות של גוגל מתקרבות לכסות כמעט את כל המזומנים שהעסק מייצר.

אשכנזי גם הכריזה על האצה בהשקעות השנה:

בהינתן הביקוש החזק למוצרי ושירותי הענן שלנו, אנחנו כעת מצפים להשקיע בערך 85 מיליארד דולר של הוצאות הון ב-2025, עליה מהערכה קודמת של 75 מיליארד. התחזית המעודכנת שלנו משקפת השקעות נוספות בשרתים, תזמון ההגעה של שרתים, והאצה בקצב בניית הדאטה סנטר, בעיקר כדי לעמוד בביקוש של לקוחות קלאוד.

בן תומפסון כתב על למה זה בוליש מאד עבור גוגל: משרד ה-CFO הוא לרוב זה שמונע השקעות שמאפשרות תופעות של דיסראפשן. במקרה הזה, ה-CFO החדשה ענת אשכנזי היא זו שמדברת בכל שיחת ועידה על הצורך בהשקעות הון נוספות.

עם זאת, אי אפשר להתעלם מכמה מהר ההשקעות מתרחבות. כפי ש

MBI Deep Dives

ציין - ייתכן שעד סוף העשור הן כבר יאכלו את כל המזומן שגוגל מחזיקה על המאזן כעת, ואולי אפילו ידחפו את החברה לגיוס חוב כדי לעמוד בקצב.

מקור: MBI Deep Dives

דיון התפתח אתמול בטוויטר סביב השאלה, האם מדובר בדבר חיובי או שלילי עבור גוגל. אני חשוב שזה תלוי איך הדברים יתגלגלו. כמובן שאם החברה תמשיך להציג תשואות על ההשקעות האלה, בצורה של צמיחה מואצת בהכנסות של גוגל קלאוד, תוך כדי שיפור במרג׳ינים, אז הטעות דווקא תהיה לא להשקיע מספיק.

מצד שני, חיזרו לחלק הקודם: הכספים האדירים שזורמים ל-AI הם מאד פריכים. המוצרים והכלים האלה עדיין לא טובים מספיק. חברות התשתית מרוויחות מהטרנד כל עוד הוא נמשך, אבל חברות התשתית של הדוט-קום נפגעו גם הן כשהמוזיקה נפסקה, והסטארטאפים שמיהרו לקנות שרתי סאן מיקרוסיסטם קרסו. זה תרחיש שעדיין יהיה קשה להסיר לחלוטין מהשולחן בשנים הקרובות: ייתכן שעדיין מדובר בבועה, ושהיא תתפוצץ, ואז יגיעו חברות אחרות שירוויחו מגל ההשקעות הנוכחי. בדומה לאופן שגוגל עצמה קצרה את פירות השקעות העתק של חבורת הטלקום מהניינטיז, שהרבה מהן פשטו רגל.

בינתיים, לפחות, גוגל קלאוד עושה חיל, מה שעושה אותי סקרן לגבי התוצאות של אמזון ומיקרוסופט שידווחו בשבוע הבא.

---

רגע, מה עם הדיסראפשן? נכון, לא התייחסתי לשאלה שמרחפת מעל כל דו״ח רבעוני של גוגל מאז השקת ChatGPT בסוף 2022. ובכן, עדיין קשה למצוא סימנים לפגיעה בעסק החיפוש של החברה. גוגל דיווחה על צמיחה בריאה בהכנסות מפרסום, שמירה על שולי רווח גבוהים, וצמיחה בשימוש של יכולות ה-AI בחיפוש.

עוד נתון מעניין מהשיחה הוא שאפליקציית ג׳מיני – שעומדת בפני עצמה בנפרד מאפליקציית החיפוש של גוגל – הגיעה ל-450 מיליון משתמשים חודשיים. הרבה יותר ממה שהייתי מצפה, וכנראה שניה רק ל-ChatGPT. או שלישית, תלוי אם סופרים גם את AI Overviews בחיפוש בתור אפליקציית AI. היא בראש הרשימה מבחינת ווליום וכמות המשתמשים, הודות לעובדה שגוגל מלבישה AI על מנוע החיפוש הקיים, ומנסה להפוך את AI ל-sustaining innovation. דיברנו על כל זה בסונדאר פיצ׳אי ודילמת החדשנות; ייתכן שהחיפוש ייפגע בסופו של דבר, אבל בינתיים החברה ממש לא מתנהלת כמו האינקומבנט המשותק שהנרטיב הכללי הניח שהיא תהיה.

אה ועוד שורה בדו״ח של גוגל שכולם כבר התרגלו להתעלם ממנה – ההכנסות מרשת הפרסום של גוגל, באתרים באינטרנט הפתוח, המשיכו לרדת.

(גילוי נאות: לונג גוגל)

מודל חדש לווב הפתוח?

אז האם מו״לים ומפיצי תוכן גמורים?

ובכן באופן-כללי כן, אבל זה בכלל שהם היו גמורים כבר מזה זמן רב. אנשים שמשתמשים ב-AI במקום בגוגל – או גוגל משתמשת ב-AI כדי להציג תשובות מעל לינקים – גורמים לעתיד של מוציאים-לאור מבוססי-פרסום להיראות גרוע יותר, אבל זו האצה של דעיכה שהחלה כבר לפני זמן רב.

בן תומפסון פרסם השבוע מאמר ארוך שסקר את המודלים העסקיים סביב יצירה והפצה של תוכן מאז המצאת הדפוס; המצאה ששינתה את ההגמוניה המוחלטת שהכנסיה הקתולית החזיקה באירופה של ימי הביניים, דרך השליטה בספר היחיד – התנ״ך והברית החדשה – ששוכפל והופץ במספר רב של עותקים, באופן ידני; מכונות הדפוס איפשרו הפצה של ספרים (ואיתם, נרטיבים) נוספים, והובילה להופעתן של מדינות עצמאיות. משם דרך האינטרנט (שהביא לדעיכה של עסקי העיתונות), ועד להתפתחויות האחרונות סביב AI.

המאמר הגיע להכרזה של קלאודפלייר שהזכרנו במהדורה הקודמת – הפעלה נרחבת של שירות לחסימת בוטים של חברות AI – שכונתה ״יום העצמאות לתוכן״, והושקה לצד מודל של ״תשלום עבור crawl״. אחת התגובות שקיבלתי היא ממנכ״ל של חברת scarping פופולרית, שטען שהשירות של קלאודפלייר לא עובד בצורה אפקטיבית מבחינה טכנית. יש דרכים להתחכם ולעקוף אותו.

וספק האם זה יעבוד מבחינה עסקית; בן תומפסון כתב על למה המודל החדש כנראה לא יציל את אתרי התוכן:

אני חושב שניתן לבנות שוק להפקת תוכן עבור AI; זה נראה לי סביר, עם זאת, שהשוק הזה לא יציל את יצרני התוכן הנוכחיים. במקום זאת, בדומה לאיך שגוגל יצרה קטגוריה חדשה של אתרי תוכן, אמזון ומטא יצאו קטגוריות חדשות של מוכרי אי-קומרס, ואפל ומטא יצרו קטגוריות חדשות של מפתחי אפליקציות, AI ייצור קטגוריה חדשה של יצרני טוקנים שמפיקים תוכן ספציפית עבור LLMs. יצרני התוכן הקיימים ישתתפו בשוק הזה, אבל לא יהיו שחקן מרכזי [...]

בקצרה, פרסום במטא יצר מפרסמי מטא [מהדורה 102 - א.מ.]; בדומה, עד כמה שקלאודפלייר או כל אחד אחר יצליח ליצור שוק עבור תוכן AI זה עד כמה שאני מצפה שחברות חדשות ישלטו בשוק הזה; מו״לים ויצרני תוכן קיימים יהיו מעוגנים מדי לקהל ולמודל העסקי הקיים שלהם – עם כמה שהוא כבר איבד מכוחו – מכדי להתחרות בצורה אפקטיבית בשחקנים החדשים הללו.

איזה מודל בן תומפסון מציע כדי להתגבר על המציאות הזו? קשר ישיר עם הקוראים. זה דורש מודל עסקי שממקסם את ההכנסה פר-משתמש, כלומר מודל מנויים. אותו מודל עסקי שהוא בעצמו מיישם בהצלחה בסטרטקרי.

בעבר הרחוק, הוצאה לאור יצרה מדינות; ההזדמנות החדשה עבור מוציאים לאור היא לבנות קהילות. זה משהו ש AI, בייחוד האופן שבו נעשה בו שימוש כעת, לא מתאים אליו: כל התוכן שמיוצר על ידי LLM הוא אינדיבידואלי; מה שאתם שואלים, ומה שה AI עונה, הוא נפרד ממה שאני שואל, ומהתשובות שאני מקבל. זה נהדר כדי לעשות יותר דברים, אבל זה חסר תועלת כדי ליצור מכנה משותף.

[...] הסביבה הדיגיטלית, הודות באופן חלקי למאפיינים הכלכליים של פרסום מוכוון אישית, הדחף ל-engagement, ולאחרונה גם המנגנון של ייצור טוקנים, היא מותאמת אישית עבור האינדיבידואל; בעוד ש-LLMs צורכים הכל, כולל מדיה מבוססת-פרסום – ש, בהגדרה, נועדה לפנות לשוק הרחב – הרעב למשהו משותף עומד להתרחב.

כבר יש לנו דוגמא נהדרת של סוג החוויה המשותפת הזו בספורט. ספורט, למרבית האנשים, הוא בעצמו סוג של תוכן: אני לא משחק פוטבול או בייסבול או כדורסל או נוהג במכונית F1, אבל אני נהנה מהעובדה שאנשים סביבי צופים באותם משחקים ומירוצים כמוני, ושהחוויה המשותפת הזו נותנת לי סיבה להתחבר בקבוצות עם אחרים, ומספקת נושא שוטף לשיחה.

תומפסון מסכם שיש צורך קיים בקהילות, ושתוכן – בין אם מאמר, פודקאסט, או וידאו – יכולים לספק את עמוד הטוטם שסביבו קהילות יכולות להיווצר ולהתקיים, ובסופו של דבר גם לתגמל את יוצר התוכן עצמו. ״יש עוד הרבה דברים להבין בהקשר לחלק האחרון, אבל כשנזכרים בכך שתוכן יצר מדינות, הרווח הפוטנציאלי הוא בוודאי די גדול.״

סולם העושר

איזו קלישאה נפוצה של ניהול פיננסי אישי היא בעצם פנטזיה?

ההכי גדולה היא זו שכדי להתעשר, אתם צריכים לקצץ בהוצאות שלכם. שהבעיה היא כי אתם מוציאים יותר מדי. יותר מדי קפה בחוץ, יותר מדי אבוקדו-טוסט, וכו׳. יש כל כך הרבה נתונים שמוכיחים את ההיפך. אני כבר עייף מלהילחם את הקרב הזה [...]

הכנסה ועושר הם בקורלציה כל כך גבוהה – זה הקשר הכי חזק בכל מה שקשור לניהול פיננסים אישי. והסיבה שאני רוצה להיפטר מכל רעיון הלחתוך-הוצאות-כדי-להגדיל-עושר היא בגלל שאין שום נתונים שתומכים בזה.

Jim O'Shaughnessy אירח בפודקאסט שלו את

Nicholas Maggiulli

השבוע כדי לדבר על הספר החדש שלו, סולם העושר. הספר מנתח מה אנשים מפספסים לגבי עושר, ואת הקשר החמקמק בין אושר לבין עושר. את הטענה הסמי-פרובוקטיבית בציטוט למעלה, מאג׳ולי נימק עם נתונים שמביאים למסקנה שאמריקאים שמצליחים להעלות את רמת החיים שלהם עושים את זה באמצעות הגדלת הכנסות, לא דרך קיצוץ בהוצאות שלהם.

המחקר של מאג׳ולי, לגבי האופן שבו אנשים בונים עושר, הביא אותו להגדיר סולם – מכאן השם של הספר – עם שש רמות של עושר:

רמה 1: שווי נקי של מתחת לעשרת אלפים דולר. זה כולל גם את מי שהשווי הנקי שלו שלילי ונמצא בחובות. 40% מהאוכלוסיה הבוגרת בעולם נמצאת לרמה הזו.

רמה 2: בין עשרת אלפים למאה אלף דולר. 43% מאוכלוסיית העולם נמצאים פה.

רמה 3: בין מאה אלף למיליון דולר. 16% מהמבוגרים בעולם נמצאים פה. אבל – ופה מתחילים להבחין בהבדלים בין מדינה סופר-מפותחת כמו ארה״ב לשאר העולם – 43% מהאוכלוסיה הבוגרת בארה״ב נמצאת כאן.

רמה 4: מיליון עד עשרה מיליון דולר. בערך אחוז וחצי מאוכלוסיית העולם, אבל 16.3% מאוכלוסיית ארה״ב נמצאת כאן.

רמה 5: עשרה מיליון עד מאה מיליון דולר. ארבעה מיליון מבוגרים ברחבי העולם מחזיקים בשווי נקי כזה, כמעט אלפית מכלל המבוגרים. חצי מהם נמצאים בארה״ב, ומהווים 1.7% מהאוכלוסיה.

רמה 6: מעל מאה מיליון דולר. יש 30,000 מבוגרים ברחבי העולם עם שווי נקי של מעל מאה מיליון דולר, שבריר של פרומיל אחוז. 10,000 מתוכם נמצאים בארה״ב, ומהווים 0.0075% מהאוכלוסיה הבוגרת.

מאג׳ולי מסביר:

הגדרתי את זה ככה [בקפיצות של פי 10] כי הבנתי שסכומים קטנים של כסף לא משנים את החיים של אנשים בעודם צוברים הון. ברגע שיש לכם מיליון דולר, עוד 10,000 לא הולכים לשנות את החיים שלכם בכלל. אתם אולי תעשו משהו נחמד עם זה, אבל זהו. אורח החיים שלכם יישאר זהה. כדי לשנות את סגנון החיים שלכם, תצטרכו קפיצה לוגריתמית, של 10x, כדי להגיע לשם. אז זה סוג הדברים שהתעמקתי בהם.

אפילו המידע לגבי אושר מראה שמה שמזיז את האושר שלכם הוא הלוג של השווי הנקי. אם יש לכם 5 מיליון דולר, עוד מיליון לא באמת הולך לשנות את כמה מאושרים אתם לטווח ארוך. אבל אם תלכו מ-5 מיליון ל-50 מיליון, תוכלו לראות עליה משמעותית באושר שלכם. אפשר להרחיב על זה עוד הרבה, אבל הרעיון העיקרי בשביל האנשים שנמצאים ברמה הראשונה - רק לעבור מרמה 1 לרמה 2 תשיג כנראה את הקפיצה הכי גדולה באושר שתוכלו לקבל, כי יהיה לכם ביטחון, את הגישה של ״היי, אפשר לדאוג פחות״.

ההקשר לציטוט הקודם הוא שהעצה של מאג׳ולי לאנשים שנמצאים ברמה הראשונה היא למצוא דרכים להגדיל את ההכנסה שלהם. לפני הניתוח שלו, מה שמונע מאנשים להגיע לשם זה כמעט אף פעם לא כי הם מוציאים יותר מדי. כדי לטפס בהצלחה לרמה השניה, הם צריכים, למשל, לצבור עוד כישורים שיאפשרו להם להשיג משכורת גבוהה יותר. זה מאד קשה, אבל זו הדרך שבה אנשים מצליחים לצאת מחובות ולהשיג ביטחון כלכלי בסיסי.

מאג׳ולי גם התייחס לעוד שלב שקשה לטפס בסולם: גם אנשים מצליחים נוטים להיתקע ברמה 4, של מיליון עד 10 מיליון דולר. אולי קשה לרחם על מי שמחזיק בשווי נקי כזה, אבל יש גם אספקט פסיכולוגי מאחורי זה:

לרמה ארבע אני קורא שטח ההפקר של בניית העושר. הדברים שהביאו אותך לרמה 4 הם שונים מאד מהדברים שיוציאו אותך מרמה 4 ויביאו אותך לרמה 5. אתם יכולים להשיג משכורת טובה, לחסוך כסף, להשקיע, ועם הזמן תצברו בין מיליון ל-10 מיליון דולר. זה ייקח זמן, תצטרכו משכורת טובה, תשואות הגונות בשוק, וכן הלאה.

אבל בשביל רמה 5, מעל 10 מיליון, זה מסלול שונה לחלוטין שתצטרכו לקחת כדי להגיע לשם. זה בדרך כלל אומר לבנות עסק משלכם ולמכור אותו, או להצטרף לסטארטאפ מספיק מוקדם כדי שיהיו לכם מספיק אחוזים ושהסטארטאפ יימכר בשביל המון כסף. זו פשוט אסטרטגיה שונה.

נניח שיש לכם ארבעה מיליון דולר, והולך לכם טוב בחיים ואתם מתקדמים בקריירה, ואתם אומרים לעצמכם שאתם ממש רוצים להגיע מעל 10 מיליון. אם אתם באמת רוצים לעשות את זה, אז האסטרטגיה הנוכחית שלכם כנראה לא תביא אותכם לשם. זה ייקח יותר מדי זמן, ואתם לא תגיעו.

הדוגמא של ניק היא ששכר מאד גבוה של 200 אלף דולר בשנה, מוסיף 20% להון שלכם מדי שנה כשיש לכם מיליון דולר, אבל זה ״רק״ 4% בשנה כשיש לכם כבר 5 מיליון דולר. גם אם השכר שלכם יעלה ל-300 אלף – קפיצת שכר מאד מרשימה – אתם מוסיפים 6% בשנה. המשכורת שלכם ככל הנראה לא תעלה באותו קצב של ההון האישי שלכם. התשואה מתיק ההשקעות מאפילה בשלב הזה על ההכנסה מעבודה.

״להיתקע״ ברמה 4 זה כמובן לא דבר רע בהכרח, אבל זה משהו שחשוב להיות מודעים אליו. השינוי התודעתי עלול להיות קשה עבור אנשים שאפתנים וחרוצים שטיפסו בהצלחה בסולם עד לרמה הזו. אחרי שהגיעו לשם, מאג׳ולי טוען שהם צריכים לחשוב מה באמת הם רוצים להשיג בחיים: האם זה באמת עוד כסף? ואם כן - האם הם בונים אסטרטגיה חדשה שתוכל להביא אותם לרמה 5? או שאולי, מה שהם רוצים זה פשוט לעבוד פחות? או לעבור למשרה בשכר נמוך יותר, אבל שתהיה יותר מספקת עבורם?

ועוד נקודה מעניינת לגבי הקשר המבלבל בין עושר ואושר:

קילינגסוורת׳ וכהנמן ישבו יחד ואמרו, אוקיי, אין שום דבר שיכול למנוע אומללות. שום רמת הכנסה, למעשה. עם זאת, להגדיל את ההכנסה מתחיל למנוע אומללות ברמה מסויימת, ואז מפסיק בשלב אחר [...] אם אתם עניים, ממש עניים, ברמה מספר 1 - עוד הכנסה או הון כנראה יעשו אותכם מאושרים יותר. אם אתם מאושרים, עוד הכנסה ועושר בטח יעשו אותכם עוד יותר מאושרים. אבל אם אתם לא עניים ובכל זאת לא מאושרים, יותר משכורת ועושר כנראה לא יעשו אותכם מאושרים יותר [...] באופן כללי אנשים מאושרים יהיו שמחים יותר מעוד הכנסה או הון, אבל זה לא בהכרח נכון בנוגע לאנשים שאינם מאושרים. זה העניין כאן.

אם אתם לא בחובות, ויש לכם משכורת סבירה, ובכל זאת משהו מונע ממכם להיות מאושרים – לצבור עוד כסף לא הולך לפתור את זה. הספר של ניק מאג׳ולי לא יעזור לכם. אתם תצטרכו למצוא את הפיתרון במקום אחר. אבל אחרי שתעשו את זה – הספר של ניק מאג׳ולי כנראה יכול לעזור להבין איפה אתם נמצאים בסולם העושר, מה נדרש כדי לטפס עוד בסולם, והאם אתם רוצים לעשות את זה.

לשיחה המלאה של ניק מג׳ולי עם ג׳ים אושאנסי:

Climbing the Wealth Ladder (Ep. 276)

---

תודה שקראת את הרהורי יום שישי השבוע! למהדורה אפשר להאזין גם בתור פודקאסט.

אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק.

ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:

תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.