מהדורה 122: מה הבינה המלאכותית תעשה לעבודות, ג׳י פי טי 5 - הצלחה או כישלון?, השאלות של בנדיקט אוונס, האם כבר יש בועת בינה מלאכותית, פיקסל 10 והטווח הארוך
״הטייק השנוי במחלוקת שלי עם בינה מלאכותית הוא להיות במרכז … ברור לי שזה הדבר הכי גדול מאז האייפון, אבל אני גם חושב שזה רק הדבר הכי גדול מאז האייפון.״
שוב יום שישי. אופטיקאי מדופלם שב מהחופשה; התכנית המקורית שלי הייתה להצביע על כמה מעט דברים משמעותיים התרחשו בזמן ההפסקה – כפי שבדרך כלל קורה באוגוסט – כדי לטעון (שוב) שאין טעם להשקיע יותר מדי תשומת לב ברחש השוטף של החדשות והרשתות. אבל, לצערי, אני לא יכול לעשות את זה, כי, ובכן – הרבה מאד דברים קרו בחודש האחרון בעולמות התוכן של הבלוג! תישארו איתי בזמן שאני מנסה להדביק את הפערים במהדורות הקרובות.
בנושא דומה, כתבתי במהלך השבוע על המהפך בנרטיב ביחס למניה של גוגל, ועל הפסיקה במשפט ההגבלים העסקיים נגד החברה. אני נוהג לכתוב פוסטים במהלך השבוע, ואם לא מספיק לכם לשמוע ממני רק בימי שישי – אתם מוזמנים לעקוב אחריי גם בטוויטר או בלינקדאין.
אופטיקאסט ישוב מהפגרה בתחילת השבוע הבא, עם פרק חגיגי ומיוחד. אתם מוזמנים לעקוב אחריו בספוטיפיי או אפל פודקאסטס או באפליקציית הפודקאסטים החביבה עליכם.
קדימה למהדורה מספר 122 -
מורגן האוסל ומה הבינה המלאכותית תעשה לעבודות
נכון לעתה, המהירות הגבוהה של השינויים הללו פוגעת בנו ומביאה בעיות שיהיה קשה מאד לפתור. מדינות שאינן בחזית ההתקדמות סובלות. אנו סופגים מחלה חדשה שאולי חלק מהקוראים טרם שמעו את שמה, אבל בוודאי ישמעו אודותיה הרבה מאד בשנים הבאות, וזוהי אבטלה טכנולוגית. הכוונה היא לאבטלה עקב גילוי דרכים חדשות להפחית את ההוצאה על העסקת עובדים, בקצב מהיר הרבה יותר מאשר שאנחנו יכולים למצוא שימושים חדשים לעובדים.
זה אולי נשמע כמו משהו שנאמר לאחרונה על AI, אבל מדובר בציטוט של הכלכלן ג׳ון מיינארד קיינס, אחד האבות המייסדים של המאקרו-כלכלה. הוא כתב את הדברים הללו ב-1930. מורגן האוסל הזכיר את זה בפודקאסט שלו לאחרונה, כדי להמחיש עד כמה החשש מכך שכולם יהיו מובטלים בגלל AI הוא לא דבר חדש. את הפרק שלו על מה AI יעשה לעבודה הוא פתח בזה שמאז המהפיכה התעשייתית, טכנולוגיות חדשות מגיעות וזה תמיד מלווה בחשש שהם יקחו את העבודות שלנו. כמו במאמר של קיינס מ-1930.
במאמר שלו, קיינס דווקא קרא לאופטימיות. הוא הסביר שעם השנים שוק העבודה יתאים את עצמו למציאות הטכנולוגית החדשה, ושהמשפחה הממוצעת תהיה פי כמה וכמה עשירה יותר בתוך מאה שנים. אבל – וכאן הוא טעה – הוא צפה גם שעד 2030, שיפורי הפרודוקטיביות יובילו לכך אנשים יסתפקו רק ב-15 שעות עבודה שבועיות כדי לפרנס את עצמם. שאר הזמן יוקדש לפנאי ואומנות. 5 שנים לפני היעד, זה כמובן לא המצב. שבוע העבודה הטיפוסי הוא עדיין הרבה יותר ארוך מזה.
מה קיינס פספס?
במקום להשתמש בכל היעילות והטכנולוגיה והחדשנות כדי פשוט לעבוד פחות ולשמור על רמת חיים דומה, מה שאנשים עשו היה לשפר את הסטנדרטים שלהם ומצאו דברים חדשים לעשות.
הם מצאו עבודות חדשות.
אפשר לדמיין ב-1930 מישהו שאומר … אם אין יותר עבודות במפעלים, מה יישאר לנו לעשות?
זה היה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לנבא ב-1930 את כל סוגי העבודות שיווצרו בעשורים שלאחר מכן בטכנולוגיה, ברפואה, בבידור, כל התעשיות האלה שלא היה אפשר בכלל לדמיין ב-1930 ונהפכו למעסיקים ענקיים בעשורים שלאחר מכן.
כדי להמחיש את זה, מצאתי סטטיסטיקה מכלכלן ב-MIT בשם דיוויד אוטר, שהעריך ש-60% מהעבודות בארה״ב ב-2018 לא היו קיימות ב-1940
[...] והייתי אומר לא רק שלא היו קיימות, לא היה ניתן אפילו לדמיין מה העבודות האלה יהיו.
אפילו אם הייתם יצירתיים, היה קשה להבין מה פשר העבודות האלה.
תדמיינו ב-1940, להסביר למישהו את העבודה של מפתח אפליקציות או מנהל סושיאל מדיה או מהנדס קלאוד או טכנאי אנרגיה סולרית או אנליסט סייבר סקיוריטי.
האוסל מזכיר בהמשך את התובנה המבריקה של דאגלס אדאמס, על כך שהתגובה של אנשים לטכנולוגיות חדשות מתהפכת אחרי גיל 35 – והם מתחילים לראות בהן סכנה לסדר הטבעי של העולם (מהדורה 81).
יש בחששות גם מידה מסוימת של צדק. לא הכל הלך חלק במהפיכות טכנולוגיות קודמות:
כל זה היה נכון לפני כמה מאות שנים כשהמהפיכה התעשייתית הובילה לזה שהרבה אנשים שעבדו בעבודות ידניות או בחקלאות פתאום מצאו את עצמם ללא עבודה, כי היו טרקטורים ומכונות ומנועים שיכלו לעשות את העבודה שלהם בצורה אפקטיבית יותר.
ואז, הרבה מהאנשים האלה אמרו, מה לעזאזל אני עומד לעשות?
חלק מהם מצאו עבודה במפעלים.
אבל אם הייתם מבוגרים יותר או גרתם באמצע שום מקום ולא היו מפעלים בסביבה, זה היה מבאס.
זה לא היה טוב.
ואלו היו זמנים קשים עבורכם.
האנשים שהיו גמישים יותר וצעירים יותר ועם גב חזק יותר, ויכלו להביא את הכישורים החקלאיים שלהם לעבודה במפעל, היו בסדר.
אבל זה עדיין השאיר חלק גדול מהאוכלוסיה שסבלו.
זה תמיד היה המצב.
אז אי אפשר להגיד, אל תדאגו, יהיו לכם עבודות חדשות בתחום אחר, ולהניח שזה הפיתרון.
אבל האוסל מציע גם דרך אופטימית להסתכל על העתיד:
יש ספר שקראתי לפני כמה שנים, ספר מאד מעניין שגרם לי לחשוב.
זה נקרא ״Bullshit Jobs״. משרות בולשיט.
התיזה של הספר היא שיש הרבה עבודות צווארון לבן שנוצרו במהלך ה 30-40 שנים האחרונות שהן לא נחוצות.
אנחנו שולחים אנשים לעבוד כי הם היו צריכים משהו לעשות.
הם רצו משהו לעשות.
מנהלים היו צריכים להראות שהם מנהלים אנשים.
אז יצרנו כמות עצומה של משרות אדמיניסטרטיביות שלא באמת היו צריכות להיות שם.
אז בלי כוונה לפגוע, במקרה שאתם עובדים באחת המשרות האלה, אבל מנהלי פרוייקטים, מנהלי ביניים, יועצים, רגולטורים – הרבה מהמשרות האלה לא צריכות להיות שם.
הדוגמא הכי חזקה ומדהימה של זה היא כשאילון מאסק השתלט על טוויטר, מה שקרה ב-2022, ופיטר 75% מהצוות.
75% מכל העובדים בטוויטר.
ומה קרה אחר כך?
התשובה היא שלא הרבה.
התשובה הייתה שהרבה מהעובדים האלה היו אנשים טובים, חרוצים, כנים, וחכמים שראויים להערכה ואמפתיה.
אבל הם עבדו במשרות שלא היו נחוצות במיוחד.
הרבה מהמשרות האלה קיימות.
זה דבר מאד לא נח להשלים איתו כי הרבה מאיתנו – אולי אני, אולי אתם – ייתכן שלפחות חלק מהאספקטים של העבודה שלנו נופלים לקטגוריה הזו.
כמו במקרה של חוק פרקינסון (מהדורה 18), זה מעורר קצת אי נוחות לחשוב על זה. גם כשאני נזכר אחורה במשרות שהיו לי – עד כמה שזה הרגיש טוב ואחראי וחשוב, להגיע למשרד מוקדם כדי להתכונן לאיזו פגישה, או להישאר עד מאוחר כדי לסיים איזה מסמך, או לעזור לאנשים שהיו תקועים או צריכים משהו – אולי כל זה היה מיותר?
ואיך כל זה קשור ל-AI? למורגן האוסל יש נקודת מבט אופטימית לגבי העניין הזה: אולי הוא יאפשר לכל המשרות האלה להיעלם. ולאנשים שעבדו בהן, לעבוד במשרות שהם באמת היו רוצים.
אם AI עומד להעלים הרבה מעבודות הצווארון לבן האדמיניסטרטיביות הללו – מה שהוא כנראה הימור די טוב – האם זה עולם רע יותר?
אם במקום לרצות להיות עורך דין או מנהל פרוייקטים או יועץ, אותם אנשים צעירים ישאפו שוב להיות נגרים ושרברבים ואחיות ואולי מורים, האם זה דבר רע?
אם היו פחות עורכי דין ויותר מהנדסים תעשייתיים, האם זה דבר רע?
אם היו פחות סוחרים בשוק ההון, ויותר כבאים ושוטרים, האם זה דבר רע?
אפשר לדמיין תרחיש שבו הרבה מאותן ״משרות בולשיט״ נעלמות בגלל AI, וזה דוחף אנשים צעירים לרצות לעשות דברים שלא בהכרח אפשר לעשות להם אוטומציה … הרשימה כוללת שרברבים, נגרים, מורים, סייעים רפואיים, מה שזה לא יהיה.
אפשר לדמיין את העולם הזה, ויש בי חלק שרוצה להסתכל על העולם הזה ולהגיד שזה אולי לא בהכרח יהיה דבר רע.
חלק מהסיבה שאנשים עובדים ב״משרות בולשיט״ – כמו שהספר מכנה אותן בבוטות – היא שהן משלמות טוב, ושהן מסמלות סטטוס מסויים. אני, למשל, קיבלתי תגובות שונות לגמרי כשהצגתי את עצמי בתור מנהל פיתוח בגוגל, מאשר כשאני מספר לאנשים שאני כותב בלוג באינטרנט. אז הרבה אנשים לוקחים את המשרות האלה – שהן די נוחות בסך הכל, עם משרד נח וממוזג, ויש מוסכמה חברתית שזו עבודה ״מוצלחת״ – ואז כדי למלא את תחושת הריקנות שזה יוצר, משלבים תחביבים כמו נגרות או גינון, או התנדבות עם חולים, בערבים ובסופי שבוע. מה אם הם פשוט היו יכולים להתפרנס מהתחביבים האלה?
מה אם המשרה המשרדית כבר לא הייתה כל כך מתגמלת, ולא מלווה ביוקרה – בגלל ש-AI יכול לעשות אותה בצורה אוטומית?
אבל, איכשהו, אותם אנשים יוכלו להתפרנס מגינון או נגרות או סיוע לחולים?
אפשר להתווכח על עד כמה התסריט הזה הוא ריאלי. קשה מאד לחזות איך ייראה שוק העבודה בעוד 2-3 עשורים מהיום. אבל למה לא לדמיין גם את התרחיש האופטימי שמורגן האוסל מציג.
GPT-5
מתוך הכרזה של OpenAI בחודש שעבר:
אנחנו מציגים את GPT-5, מערכת ה-AI הטובה ביותר שלנו עד כה. GPT-5 היא קפיצה משמעותית באינטליגנציה לעומת כל המודלים הקודמים שלנו, ומציגה ביצועי state-of-the-art בתחומים של קוד, מתמטיקה, כתיבה, בריאות, הבנה ויזואלית, ועוד. זוהי מערכת מאוחדת שיודעת מתי להגיב מהר ומתי לחשוב באריכות כדי לספק תשובות ברמת מומחה. GPT-5 זמינה לכל המשתמשים, כאשר מנויי פלוס מקבלים שימוש רב יותר, ומנויי פרו מקבלים גישה ל GPT-5 פרו, גרסה עם יכולת reasoning מורחבת בשביל תשובות אפילו יותר מקיפות ומדוייקות.
אני חושב שיש שתי סיבות עיקריות לאכזבה שנשמעו בעקבות ההשקה.
אחת, שעליה טימות׳י לי הצביע בפוסט שפרסם היא ציפיות גבוהות מדי:
GPT-2 היה מודל השפה הראשון שהיה יכול לכתוב משפטים ופסקאות קוהרנטיים במרחב גדול של נושאים.
GPT-3 היה מודל השפה הראשון שהיה יכול לבצע מגוון רחב של משימות בתגובה לפרומפט, בלי אימון מחדש.
GPT-4 הביא שיפור כל כך דרמטי בביצועים, שלקח למתחרים שנה להדביק אותו.
אז כמובן שלאנשים היו ציפיות גבוהות עבור GPT-5.
מעבר לקצב ההתקדמות של הגרסאות הקודמות, מה שעוד ניפח את הציפיות גם כנראה היה סאם אלטמן שהשווה את הבניה של GPT-5 לפרוייקט מנהטן או ציין לאחרונה בבלוג שלו ש״יהיה לנו משהו שקרוב ל-AGI ב-2025״ וש״האנושות קרובה לבניית סופר-אינטלגנציה דיגיטלית״. או הטוויט הזה של אלטמן שמזהיר מפני הסכנות של המודל החדש – מאט לוין כתב על הטכניקה הזו, שהוא מכנה ״business negging״:
אם אתם אומרים ״המוצר שלנו טוב ויעשה את העולם טוב יותר״, זה די משעמם; אבל אם תאמרו ״המוצר שלנו כנראה ישפר את העולם אבל יכול להרוס את האנושות, טי הי כמה שובב אני״ - זה מלהיב! אנשים נמשכים לסכנה, ואם תסתובבו ותזהירו אנשים שהמוצר שלכם עלול להרוס את האנושות אז זה בוודאי אומר שאתם חושבים שהוא עוצמתי.
הנקודה היא שהציפיות מ GPT-5 היו מאד גבוהות. וזה לא שהמודל החדש לא מציג שיפור על פני המודלים הקודמים, אלא שהשיפור הוא הדרגתי. אינקרמנטלי. לא פריצת הדרך האקספוננציאלית שתעמוד בגובה ההייפ. טימות׳י לי ממשיך:
כש-OpenAI שחררה את GPT-4.5 בפברואר, טענתי שהיה אפשר לחשוב על זה בתור המודל שכולם ציפו שייקרא GPT-5. זה היה מודל הרבה יותר גדול מ GPT-4 ואומן באמצעות הרבה יותר כח חישוב. לדאבון הלב, הביצועים היו כל כך מאכזבים ש-OpenAI קראו לו במקום זה GPT-4.5. סאם אלטמן לא הציג אותו בלב שלם, אלא קרא לו ״מודל ענק ויקר״ ש״לא ירסק את הבנצ׳מארק״.
OpenAI כנראה הייתה צריכה להעניק את השם GPT-5 למודל o1, מודל ה-reasoning ש-OpenAI הכריזה עליו בספטמבר האחרון. המודל ההוא באמת הביא איתו שיפור דרמטי בביצועים על פני מודלים קודמים. אחריו הגיע o3, שדחף את הפרדיגמה הזו – שמתבססת על reinforcement learning ושרשרת חשיבה ארוכה – לגבהים חדשים. אבל לא ראינו עוד קפיצה גדולה בביצועים בששת החודשים האחרונים, מה שמרמז שפרדיגמת ה-reasoning אולי מגיע לנקודה של תשואה פוחתת (למרות שקשה לדעת בוודאות).
בכל מקרה, OpenAI מצאה את עצמה במקום בעייתי בתחילת 2025. היא הייתה צריכה לשחרר משהו שיוכל להיקרא GPT-5, אבל לא היה לה משהו שיוכל לעמוד בציפיות מרקיעות השחקים שהתפתחו סביב השם הזה.
בנדיקט אוונס העיר שאולי היה יותר נכון לכנות את המודל הזה GPT-4.6. זה היה מציג אותו בתור השיפור ההדרגתי שהוא, לעומת המודל הקודם GPT-4.5, ולא כמודל שמנסה לעמוד בציפיות הענקיות שנוצרו סביב "GPT-5״.
בכל מקרה, קצב ההתקדמות בביצועי המודלים מאט. הוא ממש לא נעצר. GPT-5 הוא שיפור לעומת המודל הקודם. הוא מבצע יותר משימות. הוא הוזה פחות. אית׳ן מוליק ניתח את זה בצורה טובה. הוא פשוט לא קפיצת מדרגה מדהימה כמו שקיבלנו ב-2023 עם השחרור של GPT-4, או ב-2024 עם השחרור של מודל ה-reasoning (מהדורה 92) o1. ב-2025 אנחנו מקבלים רק שיפורים אינקרמנטליים. לעת עתה.
בהקשר לחלק הקודם – שעסק בעתיד העבודה בעידן ה-AI – ההתקדמות האינקרמנטלית של GPT-5 כנראה מחזקת את התחזית ש-AI לא עומד לקחת את כל העבודות ולהשאיר את כולנו מובטלים. או להשמיד את כל האנושות. מצד שני, היא גם מוכיחה שלא נתקענו בקיר. לא מדובר בבועה בלתי-מבוססת (עוד על זה בהמשך).
העובדה שהטכנולוגיה עצמה מגיעה לשלב השטוח יותר של ה S-Curve (לפחות בינתיים), לא אומר שאין עוד מקום לשיפורים במוצר. מה שמוביל לשינוי המשמעותי השני ש-OpenAI הכריזה עליו: החלפת חלונית בחירת המודל.
אם התקשיתם לעקוב אחרי שמות המודלים – o1 ו-o3, לעומת 4o – אתם לא היחידים. זה באמת מבלבל. מודל ה-reasoning החזק הוא o3. אבל צריך לדעת מה זה reasoning כדי ללכת ואקטיבית לבחור בו. בשביל לפתור בעיות מתמטיות מורכבות למשל (אני ניסיתי לפתור בעזרתו תשבץ סוף שבוע). 4o נשמע מתקדם יותר – 4 לעומת 3! – אבל הוא בעצם חלש יותר. אבל יותר מהיר. טוב לשאלות שליפה. אני למשל משתמש הרבה בחלונית הזו ואקטיבית מחליף בין המודלים. וכנראה שגם אתם כאלה, אם אתם מסוג האנשים שטורחים לקרוא את הבלוג הזה. אבל עבור מרבית המשתמשים – לצלוח את המחסומים בדרך ללהשתמש במוצר חדש ומבלבל כזה, זה מספיק. אז הם פשוט הולכים עם הדיפולט. שעד לאחרונה היה 4o. רובם המוחלט לא השתמש במודל reasoning.
לצד השקת המודל GPT-5, נוסף ״ראוטר״ שנועד לבחור בצורה מתוחכמת יותר את המודל עבורכם – בהתאם למורכבות ולאופי של השאלה – בצורה אוטומטית. כדי לפשט את המוצר, חלונית בחירת המודל הייתה אמורה להיעלם לחלוטין מ-ChatGPT, ומודל 4o היה אמור להיסגר. זה הוביל לטרוניות משתי סיבות: אחת היא קבוצה של power users, שרוצים לשלוט במודל בו הם משתמשים. וכעסו על כך שהחברה בוודאי תפנה יותר מהשאילתות שלהם למודל הזול יותר, שלא משתמש ב-reasoning. הטרייד אוף כאן הוא שקבוצה גדולה יותר של משתמשים תזכה להיחשף למודלי ה-reasoning. אבל אפשר להבין את הכעס. עוד גל של תלונות – מפתיע יותר עבורי – הגיע מצד משתמשים שהתאהבו בסגנון השיחה של 4o. אז OpenAI החזירה את חלונית בחירת המודל. ומודל 4o יישאר שם.
בן תומפסון ניתח מקרוב את השינויים האלה, שכמובן לא תרמו לרושם הכללי – השלילי – שנוצר סביב ההשקה הזו. בן אוונס הסביר שזהו שלב טיפוסי בהתבגרות של מוצר: חברות שבונות מוצר נוטות לפשט אותו להוסיף שכבות אבסטרקציה, ולהסיר את הגישה לקרביים עצמם. אבל המשתמשים המוקדמים אוהבים לשחק עם הקרביים בעצמם. אז או שמשאירים את המורכבות הזו ונאלצים להמשיך לתמוך בה (ווינדוס, אנדרואיד) או שמחביאים אותה (מק, אייפון).
השאלות של בנדיקט אוונס
אני מאד נהנה לקרוא ולהאזין לבנדיקט אוונס לאחרונה. בעיקר כי הוא נוטה לפצוח במונולוגים שמשלבים הרבה תובנות היסטוריות מתקופות ה PC והאינטרנט והמובייל, לצד פירוק מצויין של השאלות הפתוחות בנוגע ל AI היום. את ההשקפה הכללית שלו לגבי AI הוא ניסח טוב כשהתארח בפודקאסט The Knowledge Project:
הטייק השנוי במחלוקת שלי עם AI הוא להיות במרכז … זה נראה לי ברור שזה הדבר הכי גדול מאז האייפון, אבל אני גם חושב שזה רק הדבר הכי גדול מאז האייפון. יש הרבה אנשים שחושבים שזה הרבה יותר מזה. שזה לפחות כמו המצאת המחשוב. ויש אנשים שמסתובבים ואומרים שזה אפילו יותר מזה, כמו החשמל או המהפיכה התעשייתית או משהו.
ההנחה הבסיסית שלי היא להגיד שזה עוד מעבר פלטפורמה, וכל הדברים החדשים ייבנו עבור זה במהלך 10-15 השנים הבאות, ואז יהיה משהו אחר. ההשפעה על שיעור התעסוקה תהיה דומה להשפעה על התעסוקה של מעברי פלטפורמה קודמים וככה גם ההשפעה על הכלכלה והפרודוקטיביות וקניין רוחני. יהיו הרבה שאלות שונות ומוזרות, כפי שהיו שאלות שונות ומוזרות בעבר, ואז בעוד 10 שנים זה הכל יהפוך ל״תוכנה״.
טור שכתב השבוע התלונן על היעדר מטריקות רלוונטיות שהיו יכולות לעזור להבין מה קורה ב AI:
כשהאייפון התחיל לתפוס, אפל, רים, ונוקיה פרסמו את מספר היחידות שנמכרו בכל רבעון, וגוגל פרסמה מספיק מספרים עבור אקטיבציות ככה שיכולת לקבל תמונה טובה של כלל השוק. וואטסאפ נהגו להכריז על מספר ההודעות שנשלחו ליום, וסקייפ הראו יוזרים מחוברים. מטא עדיין משחררת משתמשים פעילים יומית היום.
אבל עבור generative AI, שלוש שנים אחרי שהמירוץ החל, אנחנו עדיין די בחשיכה. OpenAI משחררת מספרי משתמשים פעילים שבועית מפעם לפעם – 700 מיליון בתחילת החודש הנוכחי – אבל זה מספר מוזר. אם צ׳אטבוטים משתלטים על העולם, והופכים לחלק מהמחשוב של כולם, ויכולים לעשות, אם עדיין לא הכל, אז בוודאי הרבה דברים שימושיים בכל יום, אז מה זה אומר אם מישהו הוא רק ״משתמש פעיל שבועית״? בוודאי יומית זה מה שמשנה? אחרי הכל, אם מישהו מבין את ChatGPT, ויש לו חשבון, ויודע איך להשתמש בזה… אבל יכול לחשוב על סיבה להשתמש בזה רק פעם או פעמיים בשבוע, אז הם לא באמת משתמשים בכלל.
לפחות זה מספר אמיתי, אבל – אחר כך הדברים נהיים באמת מעורפלים. גוגל נותנת מספרים של AI Overviews, אבל זה מספר שהיא שולטת בו בעצמה, לא מדידה של אימוץ על ידי משתמשים. גוגל ומיקרוסופט לאחרונה נתנו מספרים של טוקנים שיוצרו, שנראה דומה מאד ללתת מספר של ״ביטים שנשלחו״ עבור יוטיוב לפני 20 שנה. אם הייתם אומרים לי שגודל הטראפיק של דאטה ביוטיוב הוכפל, זה נשמע טוב, אבל האם זה אומר שפי שניים אנשים משתמשים בזה, או ששיעור הצפיות הוכפל, או שיש הרבה יותר וידאו באיכות HD? האם זה אומר לנו שהודו עוברת ל 4G? ובינתיים, האם עברתם לאלגוריתם כיווץ יעיל יותר כך שלמעשה השימוש שלכם הוכפל פי 4?
הטרוניות ממשיכות. ההקשר הוא מצגת שנתית שאוונס עומל על הכנתה בימים אלה, ומתקשה ללקט מידע רלוונטי להציג בה. אבל האם זה משנה בעצם. כולם יודעים ש OpenAI מובילה בנתח התודעה של משתמשים – האם באמת צריך גרף שיראה את זה.
אולי כל זה פשטא מצביע על עד כמה מוקדם אנחנו נמצאים באימוץ. הרבה מאד אנשים מנסים הרבה מאד דברים, אבל אנחנו רחוקים מהשלב שבו המוצרים בשלים מספיק, וה use-cases ברורים מספיק. כמו האינטרנט במהלך שנות התשעים.
האם כבר יש בועת בינה מלאכותית
ואם כבר מדברים על האינטרנט בשנות ה-90: כן, שוב שאלת הבועה בבינה מלאכותית. כתבתי לראשונה במהדורה 27 – לפני 28 חודשים(!) – כיצד בועה כזו עשויה להתפתח. האם יש בועת AI היה הכותרת של פרק 27 באופטיקאסט לפני כשנה. כל מעבר פרדיגמה טכנולוגי מביא איתו את ההשוואות לבועת הדוט-קום. ב-2015, למשל, הן התבררו כשגויות לחלוטין (מהדורה 73). שנות ה-2010 היו תור הזהב של המובייל והקלאוד, והטלטלות שהגיעו לאחר מכן ב-2022 הן לא משבר שמתקרב בכלל למימדים של בועת הדוט-קום. אבל אולי הפעם הדברים הולכים רחוק מדי?
מנכ״ל OpenAI סאם אלטמן אולי יגיד שכן, אם להסתמך על הדברים שאמר בריאיון בחודש שעבר למגזין TheVerge:
האם אנחנו בשלב שבו המשקיעים ככלל נלהבים יתר על המידה לגבי AI? לדעתי כן.
[...] כשבועות קורות, אנשים חכמים מתלהבים יותר מדי לגבי גרעין של אמת. אם תסתכלו על מרבית הבועות בהיסטוריה, כמו בועת הטק, היה דבר אמיתי. הטכנולוגיה הייתה באמת חשובה. האינטרנט היה באמת משהו גדול. אנשים התלהבו יותר מדי.
[...]. מטורף לחשוב ששלושה אנשים עם רעיון מקבלים מימון בהערכות שווי כאלה. זו לא התנהגות רציונלית. אני חושב שמישהו הולך להישרף שם.
אני מסכים עקרונית עם אלטמן; אבל — העובדה שיותר מדי כספי הון סיכון שנשפכים על יותר מדי סטארטאפים עם רעיונות מופרכים, זו בפני עצמה לא יוצרת סיכון גדול של קריסה כלכלית ומיתון ממושך כפי שקרה בתחילת שנות האלפיים. זה נכון שהיו אז חברות אינטרנט כמו AOL או אמזון שנסחרו במכפילים קיצוניים (מהדורה 49, מהדורה 86). וזה נכון שהחשש המוגזם מפני באג 2000 הביא להקדמת ביקושים מהעתיד, שהביא לקריסה במניות של חברות IT כמו מיקרוסופט או דל (מהדורה 38). אבל היה אז עוד משהו: בועת הטלקום. חברות טלקום השקיעו כטריליון דולר לצורך פריסת התשתיות של האינטרנט המודרני. הפידבק החיובי מהשוק – ששלח את המניות שלהן לשמיים – הביא אותן לגייס עוד ועוד חוב לצורך כך. עד שההאטה של שנת 2000 הקשתה עליהן להמשיך למחזר אותו, ומרביתן פשטו רגל (מהדורה 63). זה חלק מהותי ממה שעשה את קריסת הדוט קום כל כך כואבת בכל רחבי הכלכלה, ולא רק בסיליקון ואלי.
בכל מה שקשור ל-AI היום – כמובן שיותר מדי כסף זורם ליותר מדי סטארטאפים עם רעיונות יותר מדי מוזרים. וזה נכון שחברות הענן משקיעות סכומי עתק בציוד ומעבדים גרפיים ודאטה סנטרים (מהדורה 78). השקעות שהתשואה עליהן מוטלת בספק (מהדורה 89). והן רוכשות חברות על ימין ועל שמאל, ומארק צוקרברג משלם מאות מיליוני דולרים לחוקרי AI כדי שיצטרפו למטא (מהדורה 119). אבל כל זה יכול להימשך עוד הרבה זמן. כל עוד החברות משתמשות במזומן שכבר נמצא במאזן שלהן. או בכמויות האדירות של המזומנים שהעסקים הסופר-רווחיים שלהן מייצרים. גם אם יידרשו עוד המון שנים כדי להבין את השאלות המוצריות סביב AI ולייצר החזר על ההשקעות האלה – אף חברה לא נמצאת בסכנה של פשיטת רגל. בטח לא כזו שיכולה להוביל לכשל מערכתי. כל עוד אין גיוסי חוב שמעורבים בפרנזי הזה.
בכל מקרה, מתוך הפייננשל טיימס:
חלק מהכלכלנים התחילו לפקפק עד כמה רזרבות המזומנים של ההייפרסקיילרים יכולות להימתח, ומשקיעים רוצים לדעת מתי ההוצאות האלה יתורגמו לרווחים משירותי AI … זה מותיר חור מימוני שאנשי פיננסים נוהרים למלא.
[…] עד 2029, ההוצאה הכוללת על דאטה סנטרים צפויה להגיע לכמעט 3 טריליון דולר, לפי מורגן סטנלי. מתוך זה, רק 1.4 טריליון דולר צפויים להגיע מהשקעות הון של חברות ביג טק, מה שמשאיר סכום אדיר בגובה 1.5 טריליון דולר של מימון שנדרש ממשקיעים ויזמים.
הפער יתמלא על ידי כל דבר, החל מפרייבט אקוויטי, הון סיכון, וקרנות לאומיות, ועד להלוואות מבנקים, אג״ח מסחרי, ופרייבט קרדיט. אבל יותר ויותר, התשובה היא חוב.
בערך 60 מיליארד דולר של הלוואות הולכות לבערך 440 מיליארד דולר של פרוייקטים לבניית דאטה סנטרים השנה, כפול מכמות החוב ב-2024, לפי מצגת לאחרונה מפירמת עורכי הדין נורטון רוז פולברייט.מאמר באותו נושא בבלומברג מדווח על גיוס חוב בגובה 29 מיליארד דולר על ידי מטא.
כל דבר שמכפיל את עצמו מדי שנה – כמו גובה החוב שמגוייס לפרוייקטי דאטה סנטר השנה – הוא משהו שמעניין לעקוב אחריו. במיוחד כשהתחזיות לשנים הקרובות כבר עכשיו מגיעות לטריליוני דולרים של השקעות.
שום דבר מזה עדיין לא מצביע על בועה או סכנה מערכתית לקריסה. עדיין. אבל זה יהיה מעניין לעקוב.
פיקסל 10 והטווח הארוך
מתוך בלומברג בחודש שעבר:
גוגל הציגה שורה חדשה של מוצרי קונסיומר ביום רביעי, כולל מספר סמארטפונים, שעון, ואוזניות חדשות אלחוטיות, הכל במטרה להציג את ההתקדמויות האחרונות של החברה בבינה מלאכותית [...]
בכל מקום, גוגל משלבת יותר ויותר את העוזר האישי Gemini AI – פלטפורמה שהיא צברה בה ביטחון לאחר שבהתחלה נאלצה לצמצם פערים מול OpenAI המפתחת את ChatGPT. גוגל הרחיקה לכת עד כדי לרדוף את אפל בשבועות האחרונים, באמצעות פרסומות שרמזו לעיכובים של יצרנית האייפונים עם הוצאת גרסה חדשה של סירי. אפל תמיד גימדה את מכירות הטלפונים של ענקית החיפוש, אבל עם הסיסמא ״תדרשו יותר מהטלפון שלכם״ החדשה של גוגל עבור קו מוצרי הפיקסל 10, היא חוגגת סיבוב ניצחון מול אפל, שתציג חומרה חדשה משלה בספטמבר.התגובות באינטרנט עסקו בעיקר בגיוס של מנחה תכנית הלילה ג׳ימי פאלון לטובת האירוע, והשתמשו הרבה במילה ״קרינג׳״. אבל אני רוצה להתעכב על תובנה מעניינת אחרת שבן תומפסון הצביע עליה ביחס להשקה הזו.
השילוב של מפורסמים כמו גי׳מי פאלון, שחקן ה-NBA יאניס אדטוקומבו, או נהג הפורמולה 1 לאנדו נוריס, בהחלט הוביל למספר צפיות גדול יחסית באירוע - מעל 8 מיליון, לעומת 1.3 מיליון צפיות באירוע ההשקה של גוגל בשנה שעברה. זה עדיין מתגמד מול אירועי ההשקה של יצרניות הסמארטפונים המובילות – סמסונג ואפל – שגרפו כל אחת 27 מיליון צפיות ביוטיוב בשנה שעברה, גם בלי לשלם לסלבריטאים שיופיעו שם. אבל זו בדיוק הנקודה. הפיקסל הוא עדיין טלפון נישתי – ולא מוצר מהותי עבור העסק של גוגל – מה שמאפשר יותר גמישות וחופש לעשות בו שינויים משמעותיים.
ואיזה שינויים כבר אפשר לעשות? בן תומפסון מנתח את מעבד הטנסור G5 שישולב בטלפונים החדשים:
השבב החדש של גוגל מיוצר באותו תהליך של TSMC כמו השבבים האחרונים של אפל וקוואלקום, אבל ביצועי ה CPU וה GPU שלו הם מאד נחותים; מה שראוי לציון לגבי הביצועים הנחותים הללו הוא שהטנסור G5 החדש הוא למעשה שבב די גדול:
Apple A18 Pro: 105 mm²
Qualcomm Snapdragon 8 Elite: 124 mm²
Google Tensor G5: 121 mm²
מה שנראה סביר … הוא שגוגל מקדישה הרבה יותר מקום על השבב שלהם לעיבוד AI מאשר לפונקציונליות CPU או GPU מסורתית; זה מה שמוביל לטלפון עם מאפייני ביצועים בינוניים שעולה כמו טלפונים הרבה יותר מהירים. הרבה יותר מהירים, כלומר, בדברים שבאופן מסורתי טלפונים שימשו בשבילם, כמו משחקים; ייתכן מאד שטלפוני הפיקסל עומדים להיות הכי טובים ב-AI, לא רק בגלל שהם משתמשים בג׳מיני, אלא גם בגלל שגוגל – מהזיכרון ועד למעבד – בונה את ארכיטקטורת הטלפון עבור AI. כרגע, עם זאת, המשמעות היא להתפשר על כל דבר אחר שיש בטלפון, לפחות אם רוצים להגיע לתמחור של אלף דולר.
השאלה הגדולה היא האם לקונסיומרים יהיה אכפת. בהחלט שווה לקחת סיכון כדי ליידע אותם, וזו הסיבה שאהבתי את אירוע ההשקה המאד לא קונבנציונלי. אני חושד, עם זאת, שהתזמון של גוגל הוא מוקדם מדי; הקרבות הביצועים של בחירה בפיקסל, בייחוד בתמחור הזה, עלולה לא להיות שווה את זה. בטווח הארוך, עם זאת, יש תשואות פוחתות לביצועי CPU ו-GPU; להיות הכי טובים ב-AI, ויותר ויותר טובים-מספיק בביצועי CPU ו-GPU, עשוי להיות חשוב ויותר ויותר ככל שהזמן יתקדם.
בן תומפסון לא צופה הצלחה כבירה לפיקסל 10. הנקודה המעניינת היא לגבי הטווח הארוך. בחירה בארכיטקטורה שלא תישא פרי בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך עשויה להיות מאד אטרקטיבית, ככל ש-AI יילך וישתפר, ויכבוש יותר ויותר ממה שאנשים עושים עם הטלפון שלהם.
חשיבת חוף מערבי, אני קורא לזה פה מפעם לפעם.
וככל שיצרניות טלפונים מובילות יהססו לעשות בחירות דומות בשלב הזה – כי הטלפונים שלהן דומיננטיים, ועיצוב מהסוג הזה לא יישא פרי בטווח הקצר – גדל הסיכוי שטלפון הפיקסל יצליח לבדל את עצמו בעוד כמה שנים.
אולי הוא אפילו יגיע למצב שהטלפונים יכולים למכור את עצמם, בלי צורך בסלבריטיז.
תודה שקראת את הרהורי יום שישי השבוע! למהדורה אפשר להאזין גם בתור פודקאסט.
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.