מהדורה 20: סיילספורס לוחצים על כפתור ההייפר-ספייס, פרסומות בבינג צ׳אט, הפסיכולוגיה של הכסף, באפט על חלוקת אופציות לעובדים, פייק ניוז על פייק ניוז
״זו הייתה אחת הנורות שנדלקו אצלי לגבי איך עושר עובד. כולם חושבים שהם היו רוצים להיות הנהג, אבל אף אחד לא באמת מתייחס לנהג.״
למקרה שפספסתם, פרסמתי השבוע פוסט עם כמה מחשבות שהיו לי אחרי דו״חות הרבעון הרביעי של וויקס וצ׳ק פוינט. אפשר למצוא אותו כאן.
הרבה דברים מושכים תשומת לב ביום שישי לאחר סגירת המהדורה - הרבה עיניים מצפות לדו״ח המשרות החודשי שיתפרסם באמריקה, שי ג׳ינפינג מונה לכהונה נוספת (וחסרת תקדים) כנשיא סין, ובעיקר משבר נזילות מתגלגל בסיליקון ואלי בנק. לגבי האחרון, אני מנחש שהרבה דברים עוד יקרו בימים הקרובים, ויהיה מעניין (וקצת מפחיד) לעקוב.
בינתיים, הנה מהדורה מספר 20 -
דברים שנתקלתי בהם השבוע
SaaS: Pushing the Hyperspace button
אפשר להירגע. כולם יכולים להפסיק לכתוב טוויטים ופוסטים על אפקט הדילול של תגמול מבוסס-מניות (Stock-Based Compensation), שנסתר כשמסתכלים על מספרי non-GAAP / adusted EBITDA / Free Cash Flow.
בסיליקון ואלי הבינו את המסר.
בפוסט שכתבתי ביום שני הראיתי את הצעדים שוויקס מבצעת מאז חודש אוגוסט האחרון. הנה מה שקורה בחברת SaaS אחרת, שגם שינתה את הגישה שלה בערך מאז שקרן סטארבורד האקטיביסטית רכשה בה אחזקה.
מארק בניוף, מנכ״ל Salesforce:
לפני שישה חודשים, ביום המשקיעים שלנו בספטמבר, חלקנו איתכם את תכנית הטרנספורמציה המפורטת שלנו, יום חדש לצמיחה רווחית. אבל דברים השתנו. כשנכנסנו לרבעון הרביעי, הבנו שהיינו צריכים להאיץ באופן קיצוני את לוח הזמנים של תכנית הטרנספורמציה. היינו צריכים ללחוץ על כפתור ההייפר-ספייס ולהקדים במהירות יעדים שתוכננו לעוד שנתיים, ולעבור אותם.
בניוף מפרט את הצעדים שהם עשו במסגרת התכנית וההאצה, ומדגיש עד כמה הם הקפידו לשמור על תקשורת קרובה עם בעלי המניות. כנראה שהקרנות האקטיבסטיות שרכשו פוזיציות משמעותיות, ודרשו צעדים שיפור הרווחיות, היו חלק מאותן שיחות.
כמו שאמרתי, לחצנו על כפתור ההייפר-ספייס מאז שדיברנו איתכם לפני רבעון, ואני נלהב מההתקדמות שעשינו. שינויים שהיו לוקחים לנו חודשים עכשיו קורים תוך שבועות. שינויים שהיו לוקחים שבועות עכשיו קורים בתוך ימים. ושינויים שהיו לוקחים ימים עכשיו קורים בתוך שעות …
עכשיו אנחנו נכנסים לשלב הבא של הטרנספורמציה לצמיחה רווחית. השקנו את התכנית העסקית החדשה שלנו בשיתוף עם כלל העובדים ברחבי העולם. כולם בחברה עכשיו מיושרים סביב העדיפויות הגבוהות והשאיפות שלנו … אבל זה לא הכל, אנחנו גם משגיחים על מספר המניות הכולל שלנו.
סיילספורס צופים לראשונה להציג רווחיות על בסיס GAAP ברבעון הבא, וצופים להציג שולי רווח נקי של 10% במהלך השנה. מסתבר שתוכנה כן יכולה להיות רווחית אחרי הכל!
והנה עוד דוגמא מהשבועות האחרונים:
ג׳ק דורסי, ״ראש-בלוק״ (מנכ״ל בלוק, לשעבר סקוור):
את מסגרת ההשקעה שלנו אפשר לנסח במשפט אחד: בלוק וכל אחת מהחטיבות שלנו צריכה להראות דרך אמינה לשימור רווח גולמי של מעל 100%, וכלל ה-40 על בסיס הכנסה תפעולית. זהו יעד שאפתני, במיוחד בגודל שלנו, ואחד שאנחנו לא עומדים בו כיום. אנחנו משתפים את זה היום כדי לתת שקיפות מלאה לאופן שבו אנחנו רוצים להוביל את העסק, ואיך אנחנו רוצים שישפטו אותנו.
שיתפתי ב״קשיים בקלאוד״ את הסיפור האישי שלי כשחיפשתי עבודה בסיליקון ואלי, ונדהמתי מכמה קשה היה לי להשיג תוספת זעומה לשכר הבסיס גם מחברות שמאד רצו לגייס אותי, אבל את רכיב ה-RSU בהצעות הם די מהר הגדילו בעשרות אחוזים כדי לשכנע אותי לעבוד שם. ראיתי ממבט ראשון עד כמה שונה האופן החופשי שבו החברות האלה מעניקות SBC, לעומת האופן האחראי שבו הן מקפידות על שכר במזומן. נראה שזה כבר לא יהיה המצב למי שיחפש עבודה בחברת בלוק בתקופה הקרובה:
… היסטורית, הסתכלנו על צמיחה ברווח הגולמי פלוס שולי Adjusted EBITDA. ב-2022, הסכום הזה היה 52%, או 42% אם מנכים את Afterpay, שסיפקה תוספת חד-פעמית לצמיחה בשנה שעברה. למרות ש Adjusted EBITDA margin היא אחת ממטריקות הרווח שדיווחנו והתמקדנו בהן בעבר, אנחנו מכירים בכך שהיא לא כוללת הוצאות מסויימות כמו תגמול מבוסס-מניות, שהוא עלות אמיתית ומתמשכת של הפעילות העסקית שלנו. זו לא הוצאת מזומן אבל זו הוצאה אמיתית, אז אנחנו הולכים לכלול אותה באופן שבו אנחנו מעריכים את ההשקעות והביצועים שלנו, וכדי לעשות את זה, אנחנו מפתחים סיגנלים יותר טובים סביב זה. כתוצאה מזה, אנחנו מעבירים את הפוקוס שלנו לשולי הכנסה תפעולית מתואמת (Adjusted Operating Income margin). עם המטריקה הזו, שולי הרווח יכללו הוצאות שאינן במזומן, כמו תגמול מבוסס מניות ופחת. עם כלל ה-40, אנחנו מכוונים לכך שסכום הצמיחה ברווח הגולמי ושולי ההכנסה התפעולית המתואמת יהיה לפחות 40% בטווח הארוך. היעד הזה רלוונטי על בלוק ברמת החברה כולה, וגם בכל אחת מהאקו-סיסטם שלנו. לשם השוואה, ב-2022, הצמיחה ברווח הגולמי פלוס שולי ההכנסה התפעולית המתואמת היה 33%, או 23% בניכוי AfterPay.
עכשיו נותר לראות אם גם ג׳ק דורסי הולך ללחוץ על כפתור ההייפר-ספייס.
פרסומות בבינג צ׳אט
בן תומפסון הזכיר את הסקרינשוט הזה באחד העדכונים היומיים שלו השבוע:
זה מעלה כמה מחשבות מעניינות לגבי ההשלכות - מצד אחד, הפרסומות עלולות להרוס את האשליה של שיחה עם יישות אינטלגנטית. מצד שני, האייקון ״Ad״ נראה די בבירור, ובמנועי חיפוש די התרגלנו לזה. הדאגה היותר גדולה היא שבניגוד למנוע חיפוש, שבו המשתמש בוחר את המנצח, כאן מופיעה רק פרסומת אחת. זה יותר דומה למודל של display advertising מאשר מודל של מכרז שבו המשתמש בוחר את המנצח.
כל הניתוח בפוסט מבוסס על הסקרינשוט למעלה, בגלל שבן תומפסון לא הצליח לשחזר את זה ולחוות פרסומת בעצמו:
כנראה שמיקרוסופט זזים די מהר עם הניסויים, ומשנים הרבה דברים מדי יום. וכנראה שנראה עוד איטרציות של שילוב פרסומות בדרכים שונות.
ואם כבר מדברים על בינג צ׳אט, שווה להזכיר את האמירה הסרקסטית של ליברטי השבוע:
📞🤖😈 זוכרים שגוגל הראו דמו של גוגל דופלקס עושה שיחות טלפון וקובע תורים..? (זה היה ב-2018 - הזמן טס!)
מתי נקבל דמו של סידני עושה שיחות זועמות לשירות לקוחות בשבילנו? יש פה שוק לא מנוצל! (אני מדמיין את הג׳וקר מהאביר האפל לבוש כמו אחות, מדבר בטלפון).
גוגל דופלקס אגב התחיל בתור פרוייקט של צוות ישראלי בגוגל, אם מישהו מהם קוראים את הניוזלטר שלי ועובד על שירות של שיחות זועמות לשירות לקוחות, אנא פנו בפרטי. אשמח להיעזר בזה…
לינק לפוסט של בן תומפסון לינק לניוזלטר של ליברטי
הפודקאסט של מורגן האוסל
מורגן האוסל כותב נהדר על האופן שבו אנשים מתנהגים עם כסף. ״הפסיכולוגיה של הכסף״, הספר שפרסם ומכיל כמה מהפנינים הכי טובות מהבלוג שלו, מכר כבר מיליוני עותקים (ואני ממליץ שגם אתם תשיגו אחד אם עוד לא קראתם). ועכשיו גם יש לו פודקאסט. בדומה לכתיבה שלו, כל פרק כולל סיפור מעניין ואנלוגיות שקשורות לגישה בריאה לחיים.
אחת התובנות שאהבתי היא בנוגע לצורך להרשים אנשים אחרים, הוא קורא לה ״פרדוקס האיש-במכונית״:
כשהייתי בקולג׳, עבדתי בתור valet במלון יוקרתי בלוס אנג׳לס. הייתי בשנות ה-20 המוקדמות שלי, והיו אורחים שמגיעים בפרארי ולמבורגיני ורולס-רויס. ואני הערצתי את זה, אני בחור של מכוניות, אני אוהב את זה. ויום אחד זה היכה בי שכשהמכוניות האלה נכנסו, אף פעם לא הסתכלתי על הנהג ואמרתי ״זה בחור מגניב״. מה שעשיתי זה לדמיין את עצמי בתור הנהג וחשבתי שאנשים אחרים יחשבו שאני מגניב אם אנהג במכונית כזו. הייתי אז רק בן 20, ואני חושב שזו הייתה אחת הנורות שנדלקו אצלי לגבי איך עושר עובד. כולם חושבים שהם היו רוצים להיות הנהג, אבל אף אחד לא באמת מתייחס לנהג.
אנשים רק מדמיינים את עצמם. אנשים חושבים על עצמם הרבה יותר משהם חושבים על אנשים אחרים. אבל כל אחד מאיתנו חושב שכל האחרים מסתכלים עליו, אני חושב שזה דבר אוניברסלי. כולם חושבים - היי, האיש הזה מסתכל עליי, בטח הרשמתי אותו. לרוב זה לא המצב, הם חושבים על עצמם ואיך אנשים אחרים אולי יתרשמו מהם.
אני מקווה שהוא ימשיך עם הפודקאסט, וממליץ להוסיף אותו לרשימה שלכם.
המלצות מהעבר
אסיפת בעלי המניות של ברקשייר האת׳אוויי, 2002
עד 2006, חוקי החשבונאות עודדו חברות לדווח על חלוקת מניות ואופציות לעובדים כעל הוצאה, אבל לא חייבו אותן, והרבה אכן בחרו להתעלם מהמניות לעובדים בדו״ח הרווח וההפסד שלהן. ב-2006 עודכנו חוקי החשבונאות וחייבו חברות להכיר בחלוקת מניות ואופציות כהוצאה. זה הוביל לטריק החדש של הצגת רווח Non-GAAP או התמקדות ב Free Cash Flow, וכמו שראינו למעלה - חברות כמו סיילספורס ובלוק נאלצות להיזכר שאי אפשר להתעלם מחלוקת מניות לעובדים, ולמצוא דרכים להשתלט על המענקים המופרזים שחולקו בתקופת האופוריה.
תופעה דומה של חלוקת מענקים נדיבה, והתעלמות מהם בדו״חות, קרתה גם בימי האופוריה של הדוט קום. באפט היה מאלה שדחפו לחייב חברות להכיר בהוצאה הזו, והנה מה שהיה לו להגיד על זה באסיפה השנתית של 2002, לאחר התפוצצות הבועה:
שאלה מהקהל: מר באפט ומר מאנגר, שמי הו נאם, ואני מסן פרנסיסקו, קליפורניה. יש לי שאלה בנוגע לויכוח של האם חלוקת אופציות צריכה להיות מוכרת כהוצאה ולהופיע בדו״ח ההכנסה של חברות. במערכת הנוכחית, בעלי המניות נושאים בנטל של אופציות מאחר שהמימוש שלהן מדלל את הרווח למניה. כבעל מניות של חברות שמחלקות אופציות, אני בסדר עם זה, במיוחד בחברות יזמיות שאולי אין להן מספיק מזומנים כדי למשוך טאלנט מחברות גדולות, או במקרים שבהם יש עובדים צעירים יותר שאין להם כסף לקנות מניות בלי להשתמש באופציות … אם השימוש באופציות יבוטל, האם זה עלול להשפיע על התחרותיות של חברות יזמיות שעוזרות לדחוף לחדשנות וצמיחה, וליצור הפרדה בין בעלי מניות לבין עובדים?
וורן באפט: … ובכן, הטיעון שאנשים משתמשים בו הוא שחלוקת אופציות עושה יותר עבור החברה מאשר לתת לאנשים שכר במזומן. זה אולי גם יותר נח מאשר שכר מזומן, לחברות צעירות וצומחות. אבל העובדה היא שאתה עושה משהו במובן של לשלם לאנשים בדרך שאתה טוען שהיא יותר אפקטיבית מאשר לשלם במזומן, ולהגיד שבגלל זה אתה לא צריך להכיר בתשלום, זה טיעון שאני לא מצליח להבין.
אין לי התנגדות לאופציות בתנאים מסויימים, אף פעם לא הייתה לי עמדה מוחלטת שאופציות הן חטא או משהו בסגנון הזה. אני רק אומר שהן הוצאה. וכדי להיות כן והוגן עם אנשים לגבי כמה אתה מרוויח, אתה צריך להכיר בהוצאה. ואם חברה לא יכולה להרשות לעצמה לומר את האמת, אז יש לי בעיה עם זה.
וניקח כדוגמא, אתה יכול לשלם לי את פרמיית הביטוח שלך באופציות, יש הרבה חברות שאני אשמח לקחת אופציות מהן ולתת להם קרדיט. אני אקח אופציות מעל למחיר השוק. תן לי אופציה לעשר שנים 50% מעל מחיר השוק בהרבה חברות, ואנחנו ניקח את זה - מספר מתאים של מניות - וניקח את זה במקום מזומן. אבל זה אומר שאנחנו אוהבים את הערך שאנחנו מקבלים יותר מהערך השקול במזומן, ואנחנו חושבים שהחברה שנותנת לנו את זה ביצעה הוצאה. קיבלנו משהו בעל ערך, הם נתנו לנו משהו בעל ערך, וזו הכנסה עבורנו והוצאה בשבילם.
ואני חושב שכל ההתנגדות, בסופו של דבר, להכרה באופציות באה מאנשים שיודעים שהם לא הולכים לקבל אותה כמות של אופציות אם היו צריכים להכיר בהן כהוצאה. והם היו מעדיפים שגם מזומן לא יוכר כהוצאה, אבל אף אחד לא ייתן להם לעשות את זה … אם היה כלל חשבונאות שקובע שהמשכורת למנכ״ל במזומן לא צריכה להיות מוכרת כהוצאה, תאמין לי, המנכ״לים היו נלחמים לשמור על הכלל הזה. כי הם ירגישו שהם הולכים לקבל הרבה יותר מזומן אם זה לא מוכר כהוצאה, ועם אופציות זה אותו דבר.
עוד טיעון שאני משתגע ממנו, קראתי שהם אומרים ש״קשה מדי להעריך שווי של אופציות״ … וחברה שאומרת ״אנחנו לא יכולים להבין מה הערך של אופציות, ולכן אנחנו לא יכולים להכיר בהן כהוצאה״, ובאותו זמן מחלקת אופציות בשווי מיליארדי דולרים, הם בעצם אומרים ״אנחנו קונים או מוכרים אופציות בשווי מיליארדי דולרים, אבל אנחנו לא יודעים בכלל מה הערך של הדברים האלה״, זה נראה לי קצת לא אמין - קצת נתק, דיסוננס קוגניטיבי כמו שאומרים.
צ׳ראלי?
צ׳ארלי מאנגר: כן, אני לא לגמרי נגד אופציות בהון סיכון, למשל. אבל הטיעון שמשקיעי הון סיכון מובילים הציגו, שזה נכון לא להכיר בהוצאה של אופציות כי אחרת סופרים אותן פעמיים, זה טיעון משוגע בעיניי. האופציה היא גם הוצאה וגם דילול, וחוקי החשבונאות צריכים להתחשב בשני ההיבטים האלה.
ג׳ון דואר, משקיע ההון סיכון שטוען ההיפך, מציג עמדה פומבית שאם היו מציעים לי אותה בתור חלק מהעבודה שלי, הייתי מעדיף להתפרנס מלנגן בפסנתר בבית זונות.
וורן באפט: אנחנו תמיד מגיעים לחלקים העסיסיים אחרי הצהריים. אני מקווה שהילדים כבר במיטות.
ואם עקבתם עד כאן, השאלה הבאה באסיפה גם הייתה מעניינת ואולי רלוונטית לתקופה הנוכחית:
שאלה מהקהל: שמי בוב ביידן מרוצ׳סטר, ניו יורק. מר מאנגר, הזכרת הבוקר את יפן כדוגמא לביצועים חלשים של אינדקס משמעותי על פני פרק זמן ממושך. ואכן, ה S&P 500 ירד למעלה מ-60 אחוז, במונחים ריאליים, מתחילת שנות ה-60׳ ועד אמצע שנות ה-70׳. תוכל לדבר על הדרך שבה אתה חושב על ההשפעה של אינפלציה או דפלציה על החלטות ההשקעה שלך, וההסתברות שאחת מהן תקרה בעשור הקרוב?
צ׳ארלי מאנגר: ובכן, זה חלקית קל וחלקית קשה. אם שיעורי הריבית הולכים לעלות, כמובן שנראה הרבה דפלציה במחירי המניות. והרבה מזה קרה באמריקה בתקופה שאתה מדבר עליה.
מה שמעניין לגבי יפן הוא שאני לא חושב שאף אחד חשב שדמוקרטיה קיינסיאנית מודרנית, עם תרבות טובה של הנדסה, איכות מוצר, חדשנות וכן הלאה, תוכל לחוות תקופה שבה יש תשואות שליליות במשך 13 שנים בלי שפל רציני. ושזה יקרה בזמן ששיעורי הריבית יורדים, לא עולים. אני חושב שזה כל כך חדש שהמודלים של העבר נכשלו לגמרי בלחזות את זה.
אבל אני חושב שהאנומליות האלה הן תמיד מאד מעניינות, ואני חושב שזה משוגע שאמריקאים מניחים שמה שקורה בארגנטינה, מה שקרה ביפן, לא ניתן להעלות על הדעת שאי פעם יקרה באמריקה. זה לא לגמרי בלתי אפשרי.
וורן באפט: הייתה בועה גדולה במחירי המניות ביפן, ועכשיו יש שערי ריבית שירדו לאפס. והזמן חולף, המדינה לא נעלמה. אנשים הולכים לעבודה כל יום, והניקיי הוא שליש ממה שהוא היה שווה לפני שנים לא רבות. זו תופעה מעניינת.
צ׳ארלי מאנגר: ותמריצים פיסקליים אדירים במשך כל התקופה מהממשלה.
וורן באפט: תקופות פוסט-בועה, אני חושב, תלוי כמה גדולה הייתה הבועה וכמה השתתפו בה, אבל תקופות פוסט-בועה יכולות לייצר קריסות שלא כולם יצליחו לחזות בצורה טובה.
Zero Trust Information
המחקר שמתואר בטוויט הזה מפריך ״פייק ניוז״ על נושא ה״פייק ניוז״: הוא מראה שמידע שקרי לא מתפשט מהר יותר באינטרנט מאשר אמת, ושאנשים לא סומכים עליו בצורה עיוורת. זה הזכיר לי מאמר מרתק של בן תומפסון ממרץ 2020.
בתחילת ימיה של מגיפת הקוביד והבלבול הרב ששרר סביבה, בן תומפסון שיתף תובנות שעיצבו את החשיבה שלי בנוגע לאינטרנט והדרך שבה מידע (פייק או אמיתי) מתפשט. המקרה שהוזכר שם היה השרשור הזה מהראשון במרץ 2020 - בלית ברירה, ולאחר חוסר שיתוף פעולה מצד המוסדות הרלוונטיים, צוות המחקר מסיאטל פנה לטוויטר כדי לשתף בממצאים שלהם ומה הוביל אותם למסקנה שמחלת הקוביד כבר מתפשטת במדינת וושינגטון. זה היה מנוגד לחלוטין לעמדה של ממשל טראמפ.
אפשר למתוח קו ישיר משרשור הטוויטר הזה להתחלה של צעדי ריחוק חברתי, בעיקר בחוף המערבי: הרבה חברות עברו לעבודה מהבית, צניחה בכמות הטיסות והנסיעות, כנסים בוטלו … המידע שהגיע לא מגוף בעל סמכות או משומרי הסף, אלא מטוויטר, בהחלט עזר להציל חיים.
מה שמדהים לגבי ההחלטות האלה הוא שהם נעשו ללא מידע רשמי. הנשיא במשך שבועות המעיט בחשיבות המשבר הממשמש ובא, ה CDC וה-FDA כבלו את ידיהם של מעבדות ציבוריות ופרטיות אפילו שהם פישלו לחלוטין בהשגת ערכות בדיקה שהיו חושפים את המספר המשמעותי והגדל במהירות של מקרים … המגבלות האלה היו רלוונטיות גם לצוות של בדפורד … צוות המחקר מסיאטל בסופו של דבר בחר להתעלם מה CDC …
וכך הגיעה סערת הטוויטר של בדפורד, וצעדי תגובה של חברות פרטיות ואינדיבידואלים. למרות שזה היה צריך לקרות כבר כמה שבועות קודם, זה עדיין היה הרבה יותר מוקדם ממה שזה היה קורה בעולם של שומרי סף.
הטיעון היותר רחב שבן תומפסון מנסה להציג במאמר הזה הוא שהאינטרנט מביא לכמות עצומה הרבה יותר של מידע. זה מגדיל מצד אחד את כמות המידע השגוי והשקרי, אבל מצד שני גם את כמות המידע האיכותי שזמין בזכות האינטרנט. שומרי הסף המסורתיים שאיבדו מכוחם בעקבות האינטרנט, נוטים להתמקד רק בנקודה הראשונה (הגדלת כמות המידע השקרי). בן תומפסון מזכיר כתבה של הניו יורק טיימס, שטענו שלמרות המאמצים של גוגל, פייסבוק וטוויטר להסיר פוסטים של מידע שגוי לגבי המגיפה, הכתבים הצליחו להריץ חיפוש ולמצוא כמות גדולה של פוסטים שקריים לגבי וירוס הקורונה. התגובה שלו:
הביטוי ״חיפוש שנעשה על ידי הניו יורק טיימס״ הוא המפתח פה: הכח של חיפוש בעולם שמוגדר על ידי שפע של מידע הוא שכל אחד יכול למצוא את מה שהוא רוצה; אולי באופן לא מפתיע, הניו יורק טיימס רצה למצוא מיס-אינפורמציה בפלטפורמות הטק הגדולות, ובאופן אפילו פחות מפתיע, הם הצליחו.
דוגמא אחת לערך שמתקבל מכמות מידע גדולה יותר באינטרנט, היא המקרה המדהים של צוות המחקר מסיאטל, שהפיל את האסימון לגבי הגעת המגיפה לאמריקה ותחילת ההתפשטות של הקוביד.
הדרך שבה שתומפסון מציע להתייחס למידע באינטרנט דומה למודל ה Zero-Trust Networking שהתפתח לאבטחת רשתות של ארגונים בעידן האינטרנט. הגישה המסורתית לאבטחה הייתה של ״טירה וחומה״ (the castle and the moat), והייתה מבוססת על בניית אמצעי אבטחה חזקים מסביב לרשת הארגונית. ההנחה הייתה שתקשורת בתוך הארגון היא בטוחה ואפשר לתת בה אמון. עם טרנדים כמו עבודה מרחוק ושימוש באפליקציות SaaS שלא מותקנות בתוך הארגון, המודל הזה מאבד מהרלוונטיות שלו, והתחלף במודל חדש שמתאים יותר לאופי של האינטרנט, ומבוסס על ״אפס אמון״. אין טירה בצורה ומאובטחת, שצריך להיכנס אליה כדי להתנהל בחופשיות. כל תקשורת צריכה להיות מאומתת, וכך אפשר להתנהל בכל רחבי הממלכה.
בחזרה לסיפור צוות המחקר של השפעת מסיאטל:
מה שמנע מהם לבצע מחקר קריטי היה יותר מדי ריכוזיות של סמכות וקבלת החלטות בירוקרטית; מה שבסופו של דבר גרם למחקר שלהם להאיץ את התגובות של אינדיבידואלים וחברות בכל רחבי המדינה היה קודם כל האומץ ותחושת השליחות, ושנית העובדה שבאינטרנט כל אחד יכול לפרסם כל דבר.
מהסיבה הזו, במקום לנסות להילחם באינטרנט - לנסות לבנות טירה וחומה סביב המידע - כמה יותר ערך יהיה אם נאמץ את השטף? כל העדויות מצביעות על כך שאנשים צעירים מבינים את החשיבות של ביצוע וידוא עצמאי …
שוב, הטענה היא לא שהכל בסדר, לא מבחינת וירוס הקורונה בטווח הקצר או הרשתות החברתיות ומידע בלתי-אמצעי בטווח הבינוני. עם זאת, יש מקום לאופטימיות, ואמונה שהמצב ישתפר, ככל שנאמץ יותר מהר את הרעיון שפחות שומרי סף ויותר מידע יובילו ליותר חדשנות ורעיונות טובים ביחס דומה להצפה של מידע שקרי, שאנשים שגדלו בתקופה של האינטרנט כבר לומדים להתעלם ממנו.
בן תומפסון מזכיר גם כמה מחקרים שמצביעים על ריאיות דומות למחקר המקיף שמוזכר בטוויט שהזכרתי בהתחלה. האירוניה היא שדווקא שומרי-הסף-לשעבר, שמתמקדים במיס אינפורמציה שקיימת באינטרנט, כמו הניו יורק טיימס באמריקה, הם בעצמם למעשה אלו שמפיצים פייק ניוז. נקודה למחשבה ביחס לכמה עיתונאים ישראלים שחרטו על דגלם את המלחמה בחברות הטכנולוגיה, למרות שהטורים שלהם עצמם גדושים במיס-אינפורמציה. מזל שיש לנו את היכולת לוודא את הדברים בעצמנו בעזרת האינטרנט.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
אם עוד לא נרשמתם, אפשר להירשם כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בטוויטר.
מעשיר מאוד. תודה.
מהדורה משובחת. כתיבה מעניינת ומעשירה ובו זמנית מבדרת ולעיתים קונטרברסאלית. תודה אופטיקאי 👓