מהדורה 22: בינה מלאכותית ובאנדלינג של תוכנה, קרדיט סוויס, ביג טק וחזרה למשרד, עימאד מוסטאק ובינה מלאכותית פתוחה, סטיב ג׳ובס וביל גייטס ב-1995
״אנחנו נוטים להעריך יותר מדי את השינויים שיקרו בטווח של שנתיים, ולא להעריך מספיק את השינויים שיקרו בעוד עשור״
שישי שמח! הרבה מנויים נרשמו לבלוג לאחרונה, אז תזכורת קצרה לגבי איך הדברים עובדים:
- ״הרהורי יום שישי״: מדי שבוע אני מפרסם מהדורה בניוזלטר, ובה לינקים לחמש המלצות תוכן: שלושה דברים שנתקלתי בהם בשבוע האחרון, ושתי המלצות מהעבר.
- פוסטים ארוכים: בערך אחת לחודש אני מפרסם פוסט עם מחשבות שלי על חברות טק ישראליות ונושאים שונים. הפוסט האחרון שכתבתי היה על וויקס וצ׳ק פוינט.
עבורי כתיבת המהדורות של הניוזלטר הזה הן חוויה שונה לגמרי מכתיבה של פוסטים בבלוג, וזו כנראה הסיבה שאני מקפיד להפריד ביניהם. אני יכול להבין למה מנקודת מבט של קורא זה לא לגמרי ברור. אני שומע מהרבה קוראים שזה קצת מבלבל אותם.
כדי לנסות להסביר, בארבעת הפסקאות הבאות אני משתף קצת על חווית הכתיבה של הבלוג הזה. אפשר לדלג עליהן ולעבור היישר למהדורה עצמה.
הצד של צריכת המידע אצלי הוא זהה: אני תמיד קורא וחושב על דברים ומנסה למצוא תשובות לשאלות שמעניינות אותי. מאז שאני זוכר את עצמי, הרבה שנים לפני שהיה לי בלוג. בצד הפלט שני התוצרים האלה הם חוויה שונה לגמרי מבחינתי - בשביל הניוזלטר אני בוחר חמש המלצות וכותב עליהן כמה מחשבות. זו עבודת Curation. זה עדיין דורש לא מעט זמן ומאמץ, אבל משהו שפחות קשה לי לעשות בלו״ז שבועי גם כששאר החיים עמוסים. ולפי הפידבק שאני מקבל מקוראים שיש להם תחומי עניין דומים לשלי - הם מקבלים מזה ערך. מדי שבוע אני חופר עבורם בגודש המידע שיש ברחבי אינטרנט, ומלקט להם את התובנות הכי טובות שמצאתי.
הפוסטים בבלוג הם גם תוצאה של אותה צריכת מידע, אבל האופן שבו הם באים לעולם הוא שונה לגמרי מהניוזלטר. אני לא כותב בהם על תובנות של מישהו אחר. אני מנסה לארגן בפוסט כמה תובנות ורעיונות משלי. לקוראים זה אולי מרגיש דומה ל״הרהורי יום שישי״ - זה בסך הכל כמה תובנות על נושא שמעניין אותם. אבל עבורי תהליך הכתיבה מרגיש שונה לגמרי, לכתוב על תובנות של אנשים אחרים לעומת לשתף ברעיונות משלי.
האתגר העיקרי שלי בפוסטים האלה על הרעיונות שלי הוא לצמצם ולהתרכז במעט תובנות מעניינות. במילותיו המפורסמות של פסקל, ״הייתי כותב קצר יותר, אבל לא היה לי זמן״. כשאני מתעניין בחברה כמו צ׳ק פוינט או בנושא כמו SaaS Unit Economics, אני נתקל בהמוני תובנות ופרטים ודוגמאות לאורך הדרך, והרבה יותר קל לדחוף את כולם לתוך פוסט של 6,000 מילים. זה דורש הרבה יותר עבודה לצמצם את זה זה לפוסט של 1,500 מילים (שגם לפעמים מרגיש ארוך להרבה אנשים). אם תחזרו אחורה לפוסטים ישנים בבלוג, הם היו הרבה יותר בסגנון של ״הנה כל מה שאני יודע על הנושא + עוד כמה נושאים שנזכרתי בהם לאורך הכתיבה״, ועם הזמן הפוסטים נהיו פחות מבולגנים. יש עוד מקום להשתפר.
ובגלל שכל זה דורש הרבה עבודה, אני מצליח לעשות את זה רק בערך פעם בחודש. ואז זה יותר קשה כי זה דוחף אותי לנסות לדחוף כמה שיותר תובנות לפוסט, כי בטח יעבור עוד חודש עד שאכתוב עוד פוסט. קצת כמו שקורה בצוותי פיתוח עם תרבות code review גרועה - בגלל שמפתחים מתעצלים ומתעכבים עם ה review, אז מפתחים אחרים נוטים לדחוף לאותו pull request אוסף של דברים לא קשורים (כי עד שכבר מישהו עושה review למשהו וקוד הולך להיכנס, בואו נוסיף כמה טסטים למודול אחר ונתקן גם איזה technical debt על הדרך).
הייתי רוצה להגיע לקצב שבועי גם בפוסטים. ושיהיו מרוכזים ומצומצמים יותר. אולי אמצא את הדרך לעשות את זה בשלב מסויים בהמשך.
תודה שקראתם ושאתם לוקחים חלק במסע הזה.
ועכשיו קדימה למהדורה השבועית -
דברים שנתקלתי בהם השבוע
בינה מלאכותית ובאנדלינג של תוכנה
אחת התובנות שבן תומפסון כתב על הכרזות ה “Office AI” של מיקרוסופט משבוע שעבר היא סביב ״ביזנס צ׳אט״ - חוויית צ׳אט בוט שמאפשרת לשלוף מידע מסיכומי פגישות, שיחות עם לקוחות, אירועים ביומן וכו׳, ושזמינה בכתיבת אימייל או בעריכה של מסמכים ומצגות.
בן תומפסון טוען שבעוד שמוצרי הקו-פיילוט הם מרשימים, אפשר לצפות מחברות אחרות להשיק מוצרים באיכות דומה. הבעיה המרכזית בעיניו עם stack ארגוני שמורכב מ-Workspace של גוגל + אפליקציות SaaS רוחביות - זה לרוב האלטרנטיבה לאופיס 365 של מיקרוסופט - היא שהאפליקציות האלה לא נועדו לעבוד ביחד. הוא הסביר את זה בעבר בהקשר של Microsoft Teams:
אם אתה מתחייב לאקוסיסטם של מיקרוסופט באופן מלא, אפליקציה אחת משלבת את אנשי הקשר, שיחות, התכתבויות, גישה לקבצים, ואפליקציות צד-שלישי באופן ש״פשוט עובד״ … זה מה שסלאק - וסיליקון ואלי באופן כללי - לא הצליחו להבין בקשר ליתרון התחרותי של מיקרוסופט: החברה לא מנצחת רק בגלל שהיא מוכרת באנדל, או בגלל שיש לה מערך הפצה חזק יותר. ע״י כך שהיא עושה את הכל, גם אם באופן בינוני, החברה מספקת שלם שהוא הרבה יותר גדול מסכום חלקיו, בעיקר עבור עובדים מחוץ לטק, שזה למעשה רוב השוק. סלאק אולי הכניסו אהבה לתוך מוצר הצ׳אט שלהם, אבל שימוש בצ׳אט הוא לרוב אמצעי ולא המטרה, ולפעמים נראה שמיקרוסופט הם היחידים שמבינים את זה….
מוצר ה Business Chat לוקח את יתרון האינטגרציה ומשלב אותו עם חוויה הרבה יותר מפתה: אפשר פשוט לבקש מידע לגבי כל פרוייקט או לקוח או מה שרק אפשר לחשוב עליו, וביזנס צ׳אט יכול למצוא כל מה שרלוונטי ולתת לך תשובות (עם לינק למקור) - כל עוד התוכן המבוקש הוא בתוך ה-״Microsoft Graph״. פה בדיוק טמון האיום: קל לראות איך הדמו הזה ירשים CIO שנחוש לחסוך כסף גם במובן של פרודוקטיביות וגם בתשלום על תוכנה; עכשיו מיקרוסופט יכולה להדגיש שהתוצאות יהיו הרבה יותר טובות ככל שמשתמשים ביותר כלים של מיקרוסופט, מ-CRM ללקיחת notes ולתקשורת (ובמידה והם יפתחו את ביזנס צ׳אט, זו תהיה האחריות של כל חברת vertical SaaS להתאים את עצמם לקופסא שמיקרוסופט תספק להם).
בקצרה, למיקרוסופט תמיד היה את החזון לאינטגרציה של תוכנה לעסקים; רק במהלך השנים האחרונות באמת היה לה מימוש שנראה הגיוני בענן. עכשיו אבל, מיקרוסופט יכולה להציג סיבה-לעבור שהיא מאד ממשית ושאף אחד, חוץ מאולי גוגל, יכול להתחרות בה.
בן תומפסון מוסיף גם אזהרה לסיליקון ואלי שפחדו מאד ממיקרוסופט בשנות ה-90, ומאז עידן סטיב באלמר נוטים לזלזל בהם (וכשהוא שאל חברים מהסיליקון ואלי מה דעתם על הדמו הזה, התשובות שקיבל היו “what demo”). הוא טוען שזה נראה שהם זזים מאד מהר בכל מה שקשור לבינה מלאכותית, באופן שמזכיר לו את מיקרוסופט של שנות ה-90. והוא זקן מספיק כדי לזכור מה זה אומר למי שהם נתקלים בו בדרך.
זו נקודה מאד מעניינת, על כך שממשק צ׳אט מייצר תמריץ ללקוחות לשלב באנדל של מוצרים מחברה אחת, כדי שכמה שיותר מידע יהיה זמין באותה חוויית צ׳אט. ראיתי תיזה דומה בבלוג הזה, שקרא לתופעה הזו בשם ״The AI-Driven Re-Bundling of Software״. הניתוח שם הוא של סיילספורס, חברה שמתיימרת לספק ללקוחות שלה אוסף של מוצרי SaaS B2B שעובדים מעל מודל מידע מאוחד, אבל למעשה (בגלל שורת הרכישות), מספקת אוסף של מוצרים עם שכבת ETL עבה שמחברת אותם ל database של סיילספורס:
זה גורם ללקוחות לא להתחייב רק לסיילספורס, והם משלבים כמה מוצרים של סיילספורס עם מוצרים של חברות אחרות, שיכולים להתחבר לאותה שכבת ETL:
סיילספורס השיקו לאחרונה את EinsteinGPT, שעובד במודל דומה לביזנס צ׳אט של מיקרוסופט: חוויית צ׳אט בוט שיכולה לשלוף במהירות מידע מכל מוצרי סיילספורס. זה מייצר תמריץ מאד חזק ללקוחות לעבור להשתמש בעוד מוצרים של סיילספורס, כדי שלאיינשטיין יהיה גישה לכמה שיותר מהמידע שלהם, והלקוחות יוכלו ליהנות מאוטומציה משמעותית לתהליכים העסקיים שלהם:
מאט לוין על קרדיט סוויס
״אפשר למצוא באינטרנט ביטויים שונים של תדהמה על כך שבנק ותיק וגדול כמו קרדיט סוויס שווה רק 3 מיליארד דולר. אבל זו, לדעתי, לא הדרך הנכונה להסתכל על זה. קרדיט סוויס לא שווה 3 מיליארד דולר, הוא שווה חצי טריליון דולר, פחות או יותר. העניין הוא שכמעט כל הערך - יותר מ-99% מזה - שייכים לנושים של הבנק. בנק UBS ישתלט על הנכסים של קרדיט סוויס המוערכים במאות מיליארדי דולרים וישתמש בהם כדי לשלם את מאות מיליארדי הדולרים בהתחייבויות של קרדיט סוויס, ויש את השכבה הדקיקה - בערך 3 מיליארד דולר - שנשארה לבעלי המניות.
ה-3 מיליארד דולר האלה הם די טעות עיגול בהערכת השווי של קרדיט סוויס; זה באותה מידה היה יכול להיות 5 מיליארד, או 1 מיליארד, או חפיסת טובלרון. השווי והמכניקה של העסקה לא תלויים הרבה במחיר של ההון העצמי, כמו שאפשר לראות מהעובדה ש-UBS שילשה את המחיר בתוך כמה שעות.
זה באמת היה יכול באותה מידה להיות אפס, אבל מנומס לתת לבעלי המניות משהו, פרס ניחומים קטן בדרך החוצה.״
עוד סוף שבוע, עוד חילוץ של בנק במצוקת נזילות. אף אחד לא מסביר את הדברים האלה טוב כמו מאט לוין. נושא מעניין אחד שהוא מעלה - התהליך שבו הרגולטור כופה עסקה כזו לא ממש מעוגן בחוק. והוא נעשה באופן שיכול להיות די מבלבל או מכעיס לאנשים מבחוץ - לפי העדויות, קרדיט סוויס הפסידה 35 מיליארד פרנקים שווייצריים בשלושה ימי מסחר בשבוע שעבר, בנקים בינלאומיים כמו HSBC חתכו את הקשרים איתם, והרגולטור הגיע למסקנה שהבנק לא יוכל להיפתח ביום שני. זה הוביל אותם, באותה פגישה שבה אישרו מענק חירום של 50 מיליארד פרנקים, להעביר את המסר: ״אתם תתמזגו עם UBS ותכריזו ביום ראשון בערב לפני הפתיחה באסיה. זה לא אופציונלי״.
מצד שני, ההכרזה שפורסמה לאחר הפגישה הזו, אמרה שהבנק המרכזי של שווייץ ״מאשר שקרדיט סוויס עומדים בדרישות ההון והנזילות הגבוהות שחלות על בנקים גדולים״, וש״אין אינדיקציות של סיכון ישיר למוסדות שווייצריים בעקבות הסערה בשוק הבנקאות האמריקאי״. בזמן שהרגולטורים אמרו לשוק שהכל היה בסדר ושאין שום בעיה עם קרדיט סוויס, הם בעצם אמרו לקרדיט סוויס שהסיפור נגמר.
הנה מאט לוין:
זה תהליך די סטנדרטי בשביל, אתם יודעים, משבר בנקים של פעם בעשור או שניים, אבל זה לא באמת כתוב בשום מקום, חוץ אולי מאשר בסופו של דבר בספרי הזכרונות של ראשי בנק המרכזי ורגולטורים. בעיקר מסיבות טובות, לא יהיה חוק שאומר, כאילו, ״אם ראש הבנק המרכזי מודאג שיש 20% סיכוי של קריסת בנקים שיוצאת משליטה, היא יכולה לבחור בנק אחר ולהכריח אותו לקנות את הבנק הבעייתי במהלך סוף שבוע, ולקבוע את המחיר בעצמה״. זה רק ש, אם אתה הרגולטור, אתה סוג של יודע שאתה יכול לעשות את זה, ואתה יודע שאתה צריך, ואתה יודע שהבנקאים הרלוונטים גם יודעים את זה.
ואז אם אתם נפגשים עם המנכ״ל של הבנק הבעייתי ביום חמישי ואתם אומרים ״היי המתחרה הגדול שלך הולך לקנות אותך במהלך הסופ״ש בהנחה של 90% למחיר המניה שלך בסוף המסחר מחר״, והוא אומר ״מה, לא, מה נותן לך את הזכות לעשות את זה״, אתם יכולים פשוט סוג של לבהות בו למשך דקה ואז הוא יגיד ״אה נכון״ ויסכים לעסקה.
הוא בנקאי והצד השני של העסקה הוא בנקאי ואתם רגולטור של בנק וכולכם יודעים את החוקים הלא כתובים, אבל כל שאר האנשים לא בהכרח יודעים אותם. למשל, בעלי המניות של הבנק הבעייתי עלולים לכעוס על כך שמכריחים אותם למכור את המניות שלהם בהנחה של 90%. ״זה לא חוקי, יש לנו זכויות״ הם עלולים להגיד. והתגובה שלכם עשויה באופן סביר להיות ״ובכן, לא, אם לא היינו עושים את העסקה הזו במהלך סוף השבוע, הבנק היה קורס לתוך פשיטת רגל בלתי נשלטת, שהיו לה עוד הרבה השלכות מאד חמורות, הרבה יותר חמורות מהעובדה שהמניות שלך יהיו שוות אפס, אז תהיה שמח שקיבלת משהו.״
אבל התגובה שלהם עלולה להיות: ״מה? תוכיח. אני לא בטוח שהבנק היה יורד לאפס במהלך הסופ״ש, ולמעשה ביום רביעי אתה בעצמך אמרת שפוזיציית ההון שלו הייתה נהדרת ושלא הייתה שום סיבה לדאוג. עכשיו אתה אומר לי שזה שווה אפס, אבל אני לא מאמין לך״.
ומהרבה סיבות, יהיה קשה מאד להוכיח שהבנק עמד להיות שווה אפס. בתור התחלה, אתה בעצמך המשכת להגיד שהכל בסדר.
נוסף על כל זה, אחד הסיפורים הגדולים בעקבות העסקה הזו הייתה המחיקה של אג״ח ה-AT1 של קרדיט סוויס. מחזיקי אג״ח לרוב קודמים בעדיפות לבעלי מניות, אבל במקרה הזה הרגולטור הפעיל סעיף מיוחד של מכשיר אגרות חוב שנוצר אחרי המשבר של 2008, ומאפשר לרגולטור לאפס את השווי של אגרות החוב. לבעלי המניות עדיין נשאר (מעט) כסף. בעלי האג״ח הזה כמובן מאיימים בהליכים משפטיים.
הסיפור מסתבך עוד יותר, כי מסתבר שלקרדיט סוויס היה הרגל נפלא של לשלם לעובדים בונוסים באמצעות נכסים מוזרים של הבנק - לכאורה זה היה אמור לשמור על האינטרסים שלהם מיושרים עם בעלי המניות, כי אם המנהלים מבצעים השקעות מסוכנות הם עלולים למצוא את עצמם הבעלים של חלק מהנכסים האלה, אבל מצד שני זה גם איפשר להם לבחור לעצמם את הנכסים האיכותיים ביותר מתוך המאזן הבעייתי של הבנק.
בסופו של דבר זה נעשה קצת יותר סטנדרטי, ככה שבמקום לשלם לעובדים באיזה חשיפה מוזרה שבמקרה שכבה שם, קרדיט סוויס התחילה לשלם חלק מהבונוסים בחשיפה מוזרה אחת מסויימת. זו הייתה … הו לא… זו הייתה AT1 נוספת. הדבר הזה שאופס במהלך הסופ״ש! בחירה גרועה.
רק שהבונוסים לא שולמו בדיוק באותן אגרות חוב AT1 שנסחרו באופן ציבורי ואופסו במהלך הסופ״ש. במקום זה, הם שולמו באמצעות “Contingent Capital Awards” עם תנאים מאד דומים, כולל שהמענק יכול להיות מאופס אם ההון של הבנק נפל יותר מדי כדי למנוע פשיטת רגל או חילוץ בכספי ציבור. אז הם כן אופסו במהלך הסופ״ש ביחד עם אג״ח ה-AT1 הציבורי, או לא? אני לא יודע! אולי לא? …
תראו, אם אני הייתי הרגולטור (או UBS), אולי הייתי מעדיף לאפס את ה-AT1 של השוק הציבורי אבל לא את של העובדים: השווי של האג״ח שמוחזק ע״י העובדים יחסית קטן [כ-400 מיליון דולר לעומת 17 מיליארד דולר בשוק הציבורי], ואיפוס שלהם לא חוסך כל כך הרבה הון, והמוטיבציה של העובדים גם ככה הולכת להיפגע מאד כרגע, אז לתת להם משהו נראה כמו רעיון טוב לעתיד ארוך הטווח של העסק. מצד שני, המחזיקים של אג״ח ה-AT1 הציבורי כבר מאיימים בהליך משפטי בגלל שאיפסו אותם בעוד שבעלי המניות קיבלו משהו, והם הולכים לזעום אם קרדיט סוויט תשלם על אג״ח AT1 פחות או יותר דומה שמוחזק ע״י העובדים, ולא על האג״ח שלהם. כל חילוץ בנק הולך לדרוש כמה החלטות שרירותיות, אבל האבחנה הזו נראית מסובכת.
ביג טק רציניים לגבי לחזור למשרד
שאלה: ״אם אני עכשיו גר רחוק מהמשרד, האם אני עדיין אצטרך להתחיל להגיע למשרד 3 ימים בשבוע?״
תשובה: ״כן. אנחנו מצפים מכל העובדים לחזור למשרדים שאליהם הם משוייכים לפחות שלושה ימים בשבוע כשהבניין שלהם יהיה מוכן. אם יש סיבה שבגללה אינך יכול לעשות זאת, אנא פנה למנהל/ת שלך כדי לבחון אפשרויות כמו דחיה זמנית שתאפשר לך לעבור לגור קרוב לאיזור אליו את/ה משוייך/ת, או מעבר לצוות אחר שקרוב למקום המגורים שלך.״
אמזון הכריזו לפני כחודש על מדיניות חדשה בנוגע לעבודה מרחוק, והחל מ-1 במאי הם מצפים מכל העובדים להתייצב לפחות 3 ימים בשבוע במשרד. החזרה למשרדים זכתה בקורפורייט אמריקה לראשי התיבות RTO - Return To Office, ומההדלפות נראה שאמזון מתכוונים לזה ברצינות הפעם.
המצב באמריקה מאד שונה מישראל - בעוד שכאן אנשים חזרו למשרדים כבר במאי 2020 (״נגמרה הקורונה!״), בחוף המערבי ההחלטה הזו נדחתה ונדחתה בהמתנה לחיסונים ואז לסופם של גלי הדלתא והאומיקרון. החברות הגדולות דרשו מהעובדים לחזור באופן רשמי למשרד רק באביב 2022. וגם אז הם לא ממש הגיעו. המשרדים בסן פרנסיסקו למשל עדיין הרגישו די נטושים, ואנקדוטלית הכרתי הרבה שהיו עושים בבוקר פגישות מהבית, מגיעים רק לקראת 12 כדי לאכול ארוחת צהריים חינם במשרד, ועוזבים בסביבות 2 כדי להמשיך לעבוד מהבית.
בלי להתיימר להיות סוציולוג, הפרשנות שלי היא שהתרבות הישראלית מבוססת הרבה יותר על אינטראקציה פנים-אל-פנים ותקשורת לא פורמלית, ופחות מצטיינת בא-סנכרוניות והתבטאות בטקסט. אני גם לא מכיר ישראלים בטק שניצלו את הטרנד החדש, ועזבו את תל אביב לטובת וילה רחבת ידיים בגליל או בנגב, עם ״חדר זום״. באמריקה זה כן קרה, ונראה שמה שהיה נראה כמו גישה קיצונית של אילון מאסק (״ועובדים של טסלה שלא רוצים להתייצב במשרד, יכולים להעמיד פנים שהם עובדים מהבית בשביל מישהו אחר״), הופך לקונצנזוס שאולי מחלחל גם לביג טק.
בלוג בשם ״Pragmatic Engineer״ הדליף עוד פרטים ממה שמתרחש באמזון, חברה שמעל 30% מהעובדים שלה הצטרפו ב-18 החודשים האחרונים, מתוך הבנה שהמשרה שלהם יכולה להתבצע ב-remote. הרבה מהם לא גרים בקרבת משרדים של אמזון. מעל 30,000 עובדים חתמו על עצומה שמבקשת לבטל את ה RTO, ולאפשר להם להמשיך לעבוד מרחוק. בתגובה ההנהלה לא עדכנה את המדיניות החדשה, והוסיפה חלק של “Frequently Asked Questions” - אחת מהן ציטטתי פה למעלה.
הבלוג מספר על אווירה די קודרת בתוך החברה, הרבה מהנדסים שגרים במקומות מרוחקים תולים את תקוותיהם בהגשת בקשה ל-Exception (שדורשת אישור מחבר בצוות הנהלה המצומצם - S-Team), או שייאלצו במאי להתפטר ולחפש משרת Remote אחרת, בתקופה לא קלה בשוק העבודה (בלשון המעטה).
נראה שמהלך דומה יקרה גם בפייסבוק, שבמאי 2020 הכריזה שעובדים יוכלו באופן קבוע לעבור לעבוד מהבית גם אחרי המגיפה. ועכשיו הם רומזים על פניית פרסה - במכתב שמארק צוקרברג פרסם בשבוע שעבר הוא הסביר ש:
״הניתוח שלנו מראה שמהנדסים שהצטרפו למטא במשרד הציגו ביצועים יותר טובים בממוצע מאשר אנשים שהצטרפו לעבודה מרחוק. הניתוח הזה מראה גם שמהנדסים בשלב מוקדם בקריירה שלהם מציגים ביצועים טובים יותר בממוצע כשהם עובדים in-person עם חברי הצוות שלהם לפחות שלושה ימים בשבוע. זה דורש מחקר נוסף, אבל התיזה שלנו היא שזה עדיין קל יותר לבנות אמון בעבודה פנים-אל-פנים, ושמערכות היחסים האלה עוזרות לנו לעבוד בצורה יותר אפקטיבית … אני מעודד את כולכם למצוא עוד הזדמנויות לעבוד עם הקולגות שלכם in-preson״.
להדגיש את החשיבות של בניית יחסי עבודה in-preson זה שינוי כיוון די משמעותי יחסית למי שלפני לא הרבה חודשים עוד הציג חזון שבו נעבוד מהבית עם משקפי VR ונשב בחדרי ישיבות במטאוורס. כתבתי עוד על המכתב של צוקרברג במהדורה 21, ואני חוזר על כמה שאני מתרשם מהפרגמטיות של צוקרברג, ועל כך שהאגו שלו לא מונע ממנו להכיר בטעויות שעשה.
וככה ״Pragmatic Engineer״ מסביר את הטרנד עד כה:
כדאי לשים לב למה שאמזון עושה, החברה הזו קראה היטב את השוק בעשורים האחרונים: גם מבחינה עסקית, וגם מבחינת איך לגייס ולשמר מהנדסי תוכנה בצורה פרוגלית. העובדה שהנהלת אמזון לא מצמצה, ומסרבת לרכך את מדיניות החזרה למשרד מסמנת שאו שהם לא מצפים שהרבה עובדים יעזבו בגלל זה, או שהם מחושבים לגבי attrition נוסף [שיעור נטישה של עובדים]. אם מתחשבים בכך שהחברה בעיצומו של סבב פיטורים, יש סיכוי לא רע שמדיניות החזרה למשרד היא דרך להגדיל את שיעור ה attrition.
באופן אישי הייתי מעלה את החשש שהעובדים שיעזבו בגלל מדיניות שלא נוחה להם הם דווקא העובדים המוכשרים יותר שקל להם למצוא אלטרנטיבה, ומי שיישאר אלו עובדים בעלי אופי פחות פרו-אקטיבי, אבל אולי צריך לתת לאמזון את הקרדיט שהם יודעים מה הם עושים. כנראה שנגלה בהמשך.
המלצות מהעבר
עימאד מוסטאק, מנכ״ל Stability AI
כתבתי בשבוע שעבר על עימאד מוסטאק, המנכ״ל Stability AI, שתוקף את OpenAI על כך שהם לא באמת Open, ורומז שבקרוב הם הולכים לשחרר מודל LLM פתוח:
זה הולך להיות מאד מעניין לראות לאן זה יוביל.
כדי להבין יותר טוב מה עומד מאחורי האסטרטגיה שלהם, חשבתי לחזור להמלצה שהופיעה במהדורה הראשונה של ״הרהורי יום שישי״ - פרק שבו התארח עימאד מוסטאק, מנכ״ל Stability AI, בפודקאסט (המעולה) של ג׳ים אושאנאסי. ג׳ים גם במקרה השתתף בסיבוב ההשקעה ומשמש כיו״ר הדירקטוריון, ומשתף הרבה מהשיקולים שהביאו אותו לעשות את זה, מה שהפך את השיחה לאפילו יותר מעניינת.
אמנם עברו רק 21 שבועות מאז מהדורה מספר 1, אבל זה מרגיש שבתחום הבינה המלאכותית כל כך הרבה דברים קרו. ChatGPT אפילו לא יצא עדיין כשהפודקאסט הזה הוקלט.
מעניין לחזור ולשמוע את השיחה שלהם לגבי הויכוח של AI פתוח או סגור:
AI סגור היה ההיסטוריה שלנו, פייסבוק וגוגל ורוב החברות שעשו כסף מהאינטרנט עשו את זה דרך AI סגור …. המודלים הגדולים האלה צריכים מחשבי על, כמות אדירה של structured data, וכמה מהגאונים הגדולים בעולם המחשבים כדי ליצור אותם. וכרגע אנחנו עוקבים אחרי הפרדיגמה הישנה של לשמור על המודלים האלה סגורים, מסיבות של בטיחות וגם מסיבות פיננסיות. יקר לאמן את המודלים האלה, זה עולה מיליונים, אם לא עשרות מיליוני דולרים, והחברות רוצות החזר על ההשקעה הזו ויש מעט מאד חברות שיכולות לבנות אותם.
אני לעומת זאת חושב שזה מאד מסוכן, בגלל שפרסומות זה דבר מאד משכנע. כל מודל הפרסום מבוסס על מניפולציה של המח ושכנוע. והמודלים האלה הם הרבה יותר עמוקים ומשכנעים, וצריך שנוכל להבין איך הם עובדים … הם מרחיבים את היכולת שלנו לבטא את עצמנו, אבל אם הם בשליטה של חברות הביג טק, לא תוכל להבין אותם, לא תוכל לפרש אותם, ומעט מאד אנשים יוכלו לכוון אותם ... אז זה יגדיל את הפערים ואי השוויון, וגם יעכב חדשנות.
מערכות ההפעלה הכי בטוחות בעולם, שרוב התשתית שלנו רצה עליהן, מבוססות על לינוקס, שהיא מערכת open source. הראינו שוב ושוב שמערכות פתוחות הן עמידות, יציבות ובטוחות יותר מאשר מערכות סגורות, שהרבה פעמים הופכות ללא-יציבות.
אז אם אנחנו רוצים להתמקד בחלקים הטובים, אנחנו צריכים לעשות אותם נגישים יותר ע״י זה שנעשה אותם פתוחים. ואם אנחנו רוצים מערכות עמידות יותר, אנחנו צריכים לעשות את זה פתוח. וזו הסיבה שנכנסנו למשחק כדי לספק אלטרנטיבת open source למערכות הסגורות של החברות הגדולות, שרק מחזקות את היתרון התחרותי שלהן.
ולמה AI סגור הוא מודל עסקי גרוע:
אם מסתכלים על AI סגור, אז על מה אתה מהמר בעצם? יש לי תוכן יותר טוב, יש לי מחשבים מהירים יותר, או שיש לי אנשים חכמים יותר. יש לי secret sauce. המודלים האלה מסובכים, אבל הם לא מסובכים בצורה קיצונית בהשוואה למודלים הספציפיים של העבר. ארכיטקטורה דומה יכולה לשמש מודלים מסוגים שונים. וידאו ואודיו ודברים אחרים יכולים להתבסס על טכנולוגיה דומה במחשבי על שעכשיו נהיים נפוצים יותר … מחשב העל שלנו יהיה מדורג במקום העשירי ברשימת עשר מחשבי העל בעולם הציבורי, שזה די מטורף. זה פי שמונה יותר מהיר מנאסא … במחשוב על יש מירוץ כרגע ויש עוד בדרך. אז זה לא יהיה פער.
מבחינת מידע, שחררנו את ה open source data sets הכי טובים, שיותר טובים אפילו מהמודלים הפרטיים שבשימוש על ידי החברות הגדולות - בשפה, בתמונות, ובקרוב וידאו ואודיו ואחרים. אז זה לא יתרון.
ובסוף יש גם אנשים. זה קשה לאמן את המודלים האלה, אבל תסתכל אצלנו ב Stability עכשיו יש צוות של מעל מאה אנשים, PhD אחד ועוד בערך 20 אנשים שעובדים על הדוקטורט שלהם. הם יצרו מודלים שמתחרים עם השחקנים הגדולים בגלל שיש לנו אנשי טכנולוגיה חזקים, ועכשיו אנחנו הולכים לגייס עוד 100 PhDs או יותר. נכשיר עוד אנשים ונשתף בכל הידע שלנו לגבי איך לאמן את המודלים האלה. אז יהיו לך יותר ויותר אנשים שמאמנים את המודלים האלה…
ולבסוף, אנחנו משחררים את ה data sets. אז איפה יהיה היתרון שלך אם אתה מנסה לשמור מודלים סגורים כשיש שחקן כמונו שמתחרה? זה מאד קשה.
מעבר לזה היו עוד המון תובנות מעניינות לגבי אופטימיות או פסימיות בנוגע לעתיד עם בינה מלאכותית, וההשפעות שיהיו על תחומים כמו חינוך או מדינות מתפתחות. זו שיחה מרתקת ונהניתי להאזין לה עכשיו שוב.
ביל גייטס וסטיב ג׳ובס על האינטרנט ב-1995
״ה-web זה דבר מרגש כי בהרבה מובנים זה התגשמות של הרבה מהחלומות שלנו … ודבר שני, זה מרגש כי זה לא בבעלות של מיקרוסופט, ובגלל זה יש המון חדשנות.״
ייתכן שעם ההתקדמויות בבינה מלאכותית, אנחנו ניצבים בפיתחה של מהפיכה טכנולוגיה בסדר הגודל שהביא איתו האינטרנט. חשבתי שמעניין להיזכר בכמה תחזיות מהימים המוקדמים של האינטרנט.
הציטוט למעלה הוא של סטיב ג׳ובס ב-1995, עם תחזיות מעניינות לגבי ההשפעות של האינטרנט על תקשורת בין אנשים, על E-Commerce, ועל השפעות סוציאליות. ״אני חושב שזה יהיה ענק״:
ביל גייטס אולי לא היה הבעלים של האינטרנט, אבל הוא פירסם באותה שנה ספר בשם ״The Road Ahead״ (שהיה זמין גם בתור CD מולטימדיה על וינדוס). הוא גם שיתף אז תחזיות מרחיקות לכת לגבי עוצמת השינוי שיביא איתו האינטרנט:
״האינטרנט הוא ההתפתחות החשובה ביותר שהגיעה מאז ש-IBM הציגה את המחשב האישי ב-1981 … זה הולך להיות המרכז של כל כך הרבה סוגי תקשורת שאנשים ישתמשו בזה רק כדי לשמור על קשר אחד עם השני, בין אם זה באמצעות אי-מייל, שליחת תמונות הדדיות, שליחת וידיאו, או שיחות ועידה שבהן הם יכולים לראות אחד את השני כשהם מדברים. אז אני רואה את זה ככלי התקשורת המרכזי של העתיד.״
בהמשך לזה, הוא גם הסביר למה האינטרנט יוביל ליכולת לעבוד מרחוק. זה די מרשים שהוא חשב על כל זה כל כך מוקדם, ומצד שני קצת מצחיק לקרוא את זה שוב בתקופה שבה חברות כמו אמזון ופייסבוק מחזירות את העובדים למשרד…
״דוגמא נוספת של איך העולם ישתנה הוא האופן שבו אנשים עובדים. עם היכולת לגשת למידע ולתקשר עם אחרים מכל מקום, סביבת המשרד המסורתית תהפוך לפחות חשובה. אנשים יוכלו לעבוד מהבית או מכל מקום שהם יהיו בו …
עבודה מהבית או מקומות מרוחקים אחרים הולכת להיות שינוי גדול להרבה אנשים, אבל אני חושב שזה יעשה את החיים טובים יותר בהרבה מובנים … הצד הכי מרגש של צורת העבודה החדשה היא שזה יאפשר לאנשים לקחת יותר שליטה על החיים שלהם …
ככל שהאינטרנט נהיה טוב יותר ויותר, זה יהפוך ליותר ויותר קל לאנשים לעבוד ביחד אפילו אם הם בצדדים הפוכים של הגלובוס. וככל שאנשים ירגישו בנח יותר עם הרעיון של לעבוד מהבית, הם יהיו יותר מוכנים לקחת עבודות שלא דורשות מהם לחיות בעיר או איזור מסויים.״
ב-2020 ביל גייטס כתב פוסט לרגל 25 שנים לספר, שבו הוא חזר אחורה והסתכל על כמה מהתחזיות שצדק לגביהן, וגם כמה פספוסים שהיו לו. הנקודה שמעניינת בעיניי היא לא התחזיות הספציפיות, אלא כמה זמן לקח לתחזיות האלה להתממש. סטיב ג׳ובס צדק, אבל האייפון הראשון הגיע רק 12 שנים אחרי הריאיון הזה. וזה לקח עוד כמה שנים של איטרציות להגיע לרמת ביצועים שתאפשר את כל החלומות שהוא ציין.
היכולת לעבוד מהבית כמו שביל גייטס חזה לקחה אפילו יותר זמן, עד שהקלאוד ואפליקציות SaaS ארגוניות הגיעו לבשלות. אם קוביד היה קורה 5-10 שנים לפני 2020, אני לא בטוח שזה היה כל כך פשוט לכל כך הרבה אנשים לעבור לעבוד מרחוק בין לילה. וכמו שראינו למעלה, עבודה מרחוק עדיין לא יכולה להחליף את המשרד באופן מלא.
זה מביא אותי לתובנה בספר של ביל גייטס, שבעיניי היא יותר חשובה ומעניינת מכל תחזית:
טכנולוגיה מתקדמת באופן אקספוננציאלי, לא לינארי … לכן אנחנו נוטים להעריך יותר מדי את השינויים שיקרו בטווח של שנתיים קדימה, ולא להעריך מספיק את השינויים שיקרו בעוד עשור.
נקודה שחשוב בעיניי לזכור כשמנסים לחזות את ההשפעות של AI על חיינו וכמה זמן זה ייקח.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
אם עוד לא נרשמתם, אפשר להירשם כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
נהדר כמידי שבוע.
מחכה לך....