מהדורה 33: ג׳נסן הואנג ואנבידיה, רשות ניירות הערך נגד קריפטו, סאם אלטמן, פנאטים אינטליגנטיים, צוקרברג וההשקעה במטאוורס

״חזרה לשאלה של האם שווה להשקיע בזה מיליארדי דולרים… כל מה שאנחנו יודעים זה שזה משפר את הסיכויים שלנו לבנות משהו ענק״

שישי שמח! הנה מהדורה מספר 33 -

דברים שנתקלתי בהם השבוע

ג׳נסן הואנג באוניברסיטת טאיוואן

ג׳נסן הואנג, הפאונדר והמנכ״ל של אנבידיה, נשא נאום בטקס הסיום של בוגרי האוניברסיטה הלאומית של טאיוואן. זה עורר השוואות לנאום של סטיב ג׳ובס בסטנפורד ב-2005 (שהוזכר במהדורה 24). אני חושב שזה היה מעורר השראה, אבל כיוון לאתוס שיותר אופייני לדרום-מזרח אסיה, מאשר האתוס הסיליקון ואלי בנאום של סטיב ג׳ובס.

הנה סיפור אחד מעורר השראה על התמודדות עם כשלונות באנבידיה:

היישום הראשון שלנו היה גרפיקה תלת מימדית למשחקים. המצאנו גישה חדשה בשם ״forward texture mapping" ועקומות. הגישה שלנו הייתה בעלות הרבה יותר נמוכה. זכינו בחוזה עם סגה לבנות את הקונסולה שלהם, מה שהיה אמור למשוך משחקים לפטפורמה שלנו, ולספק מימון לחברה שלנו. אחרי שנה של פיתוח הבנו שהארכיטקטורה שלנו לא הייתה האסטרטגיה הנכונה. היא הייתה חלשה מבחינה טכנית. ומיקרוסופט עמדה להכריז על ווינדוס 95 Direct 3D שמתבסס על “inverse texture mapping” ומשולשים. הרבה חברות כבר עבדו על שבבים לתלת מימד כדי לתמוך בזה.

אם היינו מסיימים את הקונסולה של סגה, היינו בונים טכנולוגיה נחותה, שלא תואמת עם ווינדוס, והיינו נשארים מאחורה מדי בשביל לסגור את הפער. אבל היה נגמר לנו הכסף אם לא היינו מסיימים את החוזה. בכל מקרה, החברה הייתה נכשלת.

יצרתי קשר עם המנכ״ל של סגה, והסברתי לו שההמצאה שלנו היא הגישה הלא נכונה. שסגה צריכה למצוא שותף אחר. ושלא נוכל להשלים את החוזה ואת הקונסולה. היינו חייבים לעצור. אבל הייתי צריך שסגה ישלמו לנו את החוזה במלואו, או שאנבידיה תפשוט רגל. הייתי נבוך לבקש. מנכ״ל סגה אירימג׳ירי, לזכותו, ולתדהמתי הרבה, הסכים. ההבנה והנדיבות שלנו נתנו לנו שישה חודשים לחיות.

עם זה בנינו את ה RIVA 128. בדיוק כשעמד להיגמר לנו הכסף. ה RIVA 128 זעזע את שוק התלת מימד הצעיר, שם אותנו על המפה, והציל את החברה. הביקוש החזק לשבב הזה הוביל אותי בחזרה לטאיוואן, אחרי שעזבתי בגיל 4, כדי לפגוש את מוריס צ׳אנג ב-TSMC, והתחלנו שותפות שנמשכה 25 שנים.

להכיר ולהתמודד עם הטעות שלנו, ולבקש עזרה בצורה ענווה, זה מה שהציל את אנבידיה. התכונות האלה הם הקשות ביותר לאנשים המבריקים והמצליחים ביותר, כמוכם [שיושבים פה בטקס הסיום].

הואנג סיפר גם על ההחלטה ליצור את CUDA ב-2007, שכבת התוכנה שמאפשרת לעבוד בצורה אפקטיבית עם המעבדים הגרפיים של אנבידיה. זה היה מהלך ארוך טווח, והם סבלו מהרבה שנים של ביצועים פיננסיים חלשים, וביקורת מהמשקיעים בזמן שהם נתנו לחוקרים להשתמש בזה בחינם, ואפילו בנו ספריות עבורם עם מימוש של אלגוריתמים שונים. בסופו של דבר זה השתלם בזכות האקוסיסטם והמומחיות שנוצרו סביב CUDA. כתבתי בשבוע שעבר על כך שזה אולי יתברר בתור המקור לחפיר ויתרון תחרותי ארוך טווח עבור אנבידיה.

בהמשך היה הרבה על מהפיכת ה-AI וההזדמנויות שיווצרו. במיוחד לאנשים צעירים ושאפתניים שמסיימים היום את הלימודים שלהם.

והנה מילות הסיום של הואנג. סגנון מאד שונה מהמסר ״תעשו מה שהלב אומר לכם והנקודות יתחברו במבט לאחור״ של סטיב ג׳ובס. אבל גם מעורר השראה בעיניי, בעיקר לאור הסיפורים על התקופות המאתגרות שאנבידיה עברה בדרך.

מה אתם תבנו? מה שזה לא יהיה, רוצו אחרי זה כמו שאנחנו עשינו. רוצו, אל תלכו.

תזכרו, או שאתם רצים כדי למצוא אוכל, או שאתם רצים כדי לא להפוך לאוכל. והרבה פעמים, אי אפשר לדעת איזה מהם. בכל מקרה, רוצו.

וקחו כמה מהלקחים שלי למסע שלכם. שתהיה לכם הענווה להתמודד עם כשלונות, להודות בטעות, ולבקש עזרה. אתם תצטרכו להכיל כאב וסבל, כדי להגשים את החלומות שלכם. ותצטרכו לעשות הקרבות כדי להקדיש את עצמכם לחיים מלאי משמעות, ולעשות את עבודת חייכם.

SEC vs. Crypto

רשות ניירות הערך האמריקאית הגישה תביעות נגד בורסות הקריפטו הגדולות באייננס וקוינבייס. במצבים כאלה אני מיד הולך לניוזלטר של מאט לוין:

יש למעשה שתי דרכים שבהם בורסת קריפטו יכולה להיכנס לצרות עם ה-SEC.

הדרך הטובה שהם יכולים להסתבך בה היא על הפעלת בורסת ניירות ערך לא חוקית. באפריל, ה-SEC תבעו את ביטרקס, על לכאורה הפעלה של בורסת ניירות ערך לא חוקית; כל דרך סבירה לקרוא את כתב התביעה של ביטרקס הבהירה שתביעות דומות מגיעות נגד קוינבייס ובאייננס. רק לפעול בתור בורסת קריפטו בארה״ב זה, בעיניי ה-SEC, לא חוקי.

הדרך הרעה שבה אפשר להסתבך היא על גניבת כל הכסף של הלקוחות. בדצמבר האחרון, ה-SEC תבעה את FTX מסחר בע״מ … אני משוכנע לחלוטין שה-SEC חושבים ש-FTX הפעילו בורסת ניירות ערך לא חוקית בארה״ב. אבל זה אפילו לא מופיע בתלונה. יש יותר מדי דברים אחרים. FTX לכאורה גנבה את כל הכסף! כשבורסה גונבת את כל הכסף, ה-SEC מתמקדים בזה. כשהיא לא גונבת את כל הכסף, ה-SEC מתמקדת בענייני הבורסת ניירות ערך הלא חוקית.

ואז שאלה אחת לגבי התביעות של השבוע היא: האם ה-SEC תובעים את קוינבייס ובאייננס על היותן בורסות קריפטו, או על היותן בורסות קריפטו רעות? האם הטענה פה ״אתם נותנים לאנשים לסחור בקריפטו, שלדעתנו זה לא חוקי״, או האם זה ״אתם נותנים לאנשים לסחור בקריפטו וגונבים את הכסף שלהם״?

לגבי קוינבייס, מאט לוין טוען שהתשובה די ברורה. הם די שומרי-חוק, עד כמה שבורסות קריפטו יכולות להיות. זו חברה ציבורית אמריקאית, שרשומה בדלאוור, ונסחרת בנאסדק. הם דיווחו ל-SEC נתונים פיננסים נרחבים במהלך ההנפקה שלהם ב-2021, והדו״חות שלהם עוברים ביקורת ע״י דלוייט. ״אני מהסס לצאת בהצהרות חותכות על איזשהו שחקן קריפטו, ועשיתי טעויות בעבר, אבל הרושם שלי הוא שקוינבייס לא גנבו את הכסף״.

התביעה של ה-SEC נגד קוינבייס היא די יבשה ומבוססת בעיקר על העובדה שקוינבייס לא רשומה בתור בורסה לניירות ערך. בעיניי ה-SEC, כל בורסת קריפטו מפרה את חוק ניירות הערך של ארה״ב. אבל קוינבייס עושים את זה בצורה יחסית מנומסת. בנוגע לבאייננס, התשובה היא יותר מעניינת.

באייננס הם, עד כמה שבורסות קריפטו יכולות להיות, שומרי-חוק במידה ממוצעת? הם מסתוריים, המטה שלהם לא ממוקם בשום מקום, רשת של ישויות מבלבלות שנועדה להימנע מרגולציה. (ה-SEC מצטטים את ראש ה-compliance אומר, ב-2018, ״אנחנו לא רוצים שבאייננס.קום תהיה נתונה אי פעם לרגולציה״). כמו FTX, יש להם טוקן משלהם, שנקרא BNB; יש להם פירמות מסחר שקשורות אליהם; יש להם פלטפורמה נפרד ללקוחות אמריקאים ואחת לשאר העולם.

… ה-SEC רומזים שהם עשו דברים מפוקפקים … אבל הם לא הרחיבו הרבה על הטענות האלה. ובעיקר ההאשמה נגד באייננס היא אותה האשמה נגד קוינבייס: באייננס מואשמת בהפעלת בורסת קריפטו שהייתה פתוחה ללקוחות אמריקאיים ורשמה למסחר מטבעות קריפטו שהם ניירות ערך, בלי להירשם כבורסת ניירות ערך אמריקאית. אני מתפתה לקרוא את התביעה של אתמול כסוג של חותמת אישור לפעילות של באייננס ע״י ה-SEC. ה-SEC, ולפניהם ה-CFTC, חקרו את באייננס ביסודיות וכתבו תביעה של 136 עמודים על כל דבר רע שהם יכלו למצוא, וכל מה שהם מצאו זה שבאייננס מפעילה בורסת קריפטו.

ולמרות שההאשמה דומה, יש הבדל בגישות של שתי החברות. השאלה העיקרית היא האם מטבעות קריפטו שהיו רשומים למסחר בבאייננס ובקוינבייס הם ניירות ערך. אם כן, אז כנראה שקוינבייס ובאייננס (וגם ביטרקס וכל האחרים) מפעילים בורסות ניירות ערך לא חוקיות; ואם הם לא ניירות ערך אז הכל בסדר. קוינבייס זיהו שזה סיכון פוטנציאלי, והקימו וועדות ותהליכים כדי לבחון ולהקטין את הסיכון הזה.

לפי כתב התביעה, בדצמבר 2018 קוינבייס הכריזו על ״Coinbase Crypto Asset Framework״, שכללה טופס בקשה לרישום למנפיקים ומפיצים של נכסי קריפטו. הפרטים שהם התבקשו לספק נגעו ישירות לניתוח Howey של הנכס. זה מבחן שנועד לקבוע האם נכס הוא נייר ערך. ב-2019 הם ייסדו, יחד עם כמה חברות קריפטו אחרות, את ה Crypto Rating Council (“CRC”). ה-CRC פירסמה רשימה של שאלות כן-או-לא לניתוח נכסי קריפטו, שנועדה לפשט את הפרמטרים של מבחן Howey. בהכרזה על היצירה של ה-CRC, קוינבייס ציינה ש״למרות שה-SEC פירסמה הנחיות מועילות, האם נכס קריפטו נתון הוא נייר ערך היא שאלה שבסופו של דבר דורשת ניתוח מעמיק״. זה אחראי מאד, אבל ה-SEC לא מסכימים עם המסקנות של קוינבייס, ויש להם טענות לגבי התהליך:

מסוף 2019 ועד סוף 2020, קוינבייס יותר מהכפילו את מספר נכסי הקריפטו שזמינים למסחר בפלטפורמה, ויותר מהכפילו את המספר שוב ב-2021. במהלך התקופה הזו, קוינבייס איפשרו מסחר בפלטפורמה שלהם של נכסי קריפטו ברמת ״סיכון״ גבוהה, לפי המבחן של ה-CRC שהם עצמם אימצו. במילים אחרות, כדי לאפשר צמיחה אקספוננציאלית של פלטפורמת קוינבייס ולהאיץ את רווחי המסחר שלהם, קוינבייס עשתה החלטה אסטרטגית להוסיף נכסי קריפטו לפלטפורמת קוינבייס אפילו שהם הכירו בכך שלנכסי הקריפטו יש מאפיינים של ניירות ערך.

בניגוד לכל זה, הנה המסקנה של ה Chief Compliance Officer הנפלא של באייננס: ״אנחנו פועלים בתור פאקינג בורסת ניירות ערך בארה״ב ללא רישיון אחי״.

השאלה העיקרית היא כאמור, האם נכסי קריפטו הם ניירות ערך או לא. ומי יותר טוב בלהסביר את זה מאשר מאט לוין, שיש לו רקע משפטי, פיננסי, וגם, ובכן, הכתיבה שלו מלאה בהומור וכיפית לקריאה. אשאיר לכם לקרוא בטור שלו את ההסבר על מהו מבחן Howey, איך ה-SEC מיישמת אותו על מטבעות קריפטו, ומהם טיעוני ההגנה של קוינבייס ובורסות קריפטו אחרות. ואדלג ישר לסוף.

מה יקרה הלאה? מאט לוין שוטח כמה תרחישים, החל מ״ה-SEC מנצחת, וקריפטו הוא פחות או יותר אסור לשימוש באמריקה״ ועד ל״הקונגרס מתערב כדי לשנות את החוקים, ואומרים משהו כמו, כן כל הדברים האלה הם טכנית לא חוקיים תחת החוקים הקיימים, אבל זה טירוף לחנוק חדשנות בצורה הזו, אז ניצור חוקים חדשים שיאפשרו מסחר של קריפטו בארה״ב״.

אני רוצה לומר שה-SEC באופן די ברור מהמרים על התוצאה הראשונה. זו הסיבה שהם מביאים את התביעות האלה עכשיו, אחרי הקריסה של FTX וכל כך הרבה פירמות קריפטו אחרות, אחרי שמחירי הקריפטו קרסו, אחרי שכל משקיעי ההון סיכון עברו הלאה ל-AI. התביעות האלה, נגד באייננס וקוינבייס, הם תיקים בסיכון גבוה עבור ה-SEC: קוינבייס ןבאייננס הן חברות ממומנות היטב עם עורכי דין טובים ולוביסטים, יש להם את המשאבים והמוטיבציה להילחם נגד המקרים האלה עד הסוף, ויש להם טיעונים משפטיים סבירים. ה-SEC עלולים להפסיד! אבל הם מתנהלים בצורה אסטרטגית כדי למקסם את הסיכויים שלהם: כתבתי בפברואר:

״כשהקריפטו פופולרי ומלהיב ועולה למעלה, אם אתה רגולטור שאומר ״לא, אנחנו חייבים לעצור את זה״, אתה נראה כאילו באת לבאס. משקיעים רוצים לשים את הכסף שלהם בדברים שעולים למעלה, והם יכעסו עליך אם תעצור אותם. פוליטיקאים אוהבים דברים שעולים למעלה, ויקיימו שימוע לגבי האופן שבו אתה חונק חדשנות. יזמי קריפטו הם עשירים ופופולרים ויבקרו אותך בטוויטר ויקבלו הרבה לייקים וריטוויטים. עובדי הרגולציה שלך, ששמים עין על המשרה הבאה שלהם במגזר הפרטי, רוצים להיות מובילים בחדשנות קריפטו, ולא פשוט לאסור על הכל.

כשהקריפטו יורד וכל כך הרבה פרוייקטים מתאדים בהונאות ופשיטות רגל, אפשר סוג של להגיד ״אמרתי לכם״. יש הרבה יותר תיאבון לרגולציה, או אני מניח פשוט לסגור את הכל. ״אתה חונק את החדשנות״, יכול להגיד יזם נאשם של חברת קריפטו שפשטה רגל, אבל לאף אחד לא יהיה אכפת.״

זהו ההימור שה-SEC לוקחים. עכשיו נראה אם הם צודקים.

הזכרתי במהדורה מספר 15 את מאמר הדיעה שצ׳ארלי מאנגר כתב בפברואר האחרון, ובו קרא לאסור על שימוש בקריפטו באמריקה. נראה שיש סיכוי שזה יקרה.

לינק למאמר

סאם אלטמן והתכניות של OpenAI

לא נכחתי באירוע של סאם אלטמן בתל אביב, אבל הנה כמה תובנות מתוך ריאיון מעניין שהתקיים איתו בשבוע שעבר. הוא דיבר על התכניות הקרובות של OpenAI, וחלק מהאתגרים שהחברה מתמודדת איתם.

נושא שחזר במהלך השיחה היה שכרגע OpenAI מאד מוגבלת בגלל מחסור ב-GPU, וזה מעכב הרבה מהתכניות שלהם בטווח הקצר.

…. אי אפשר להשיק קונטקסט בגודל 32k ליותר אנשים. … OpenAI עוד לא התגברה על סיבוכיות של O(n^2) באלגוריתם ה-attention, ולכן למרות שזה נראה סביר שיהיה להם חלון קונטקסט של 100 אלף - מיליון טוקנים בקרוב (השנה), כל דבר מעבר לזה ידרוש פריצת דרך מחקרית.

… הממשק לביצוע fine tuning גם כרגע מוגבל בגלל זמינות של GPU. הם עדיין לא משתמשים בטכניקות fine tuning יעילות כמו Adapters או LoRa ולכן הרצה וניהול של fine tuning דורשים הרבה משאבי מחשוב. תמיכה טובה יותר ל fine tuning תגיע בעתיד. הם אולי אפילו יציעו marketplace של מודלים שנבנו בקהילה.

ג׳נסן הואנג יכול לעצור לחייך לרגע, לפני שהוא ממשיך לרוץ.

עוד כמה נקודות מעניינות מהריאיון:

למרות ההתלהבות המוקדמת שלי מהפלאג-אינים, סאם אלטמן טוען שאנשים לא משתמשים בהם, ואין שם product-market fit. ״הרבה אנשים חשבו שהם רוצים את האפליקציות שלהם בתוך ChatGPT, אבל מה שהם באמת רוצים זה ChatGPT בתוך האפליקציות שלהם״.

סאם אלטמן גם ניסה להרגיע מפתחים שחוששים לבנות מעל ה-API שלהם, רק כדי ש-OpenAI מתישהו יבנו מוצר מתחרה. הוא הסביר שהם בנו את ChatGPT, שהוא מוצר מעל פלטפורמת המודלים שלהם, כדי להתנסות בלהיות הלקוחות של עצמם, מה שיגרום להם לשפר את ה-API שלהם. אבל הם לא ישיקו עוד מוצרים מלבד ChatGPT. ״החזון ל-ChatGPT הוא להיות עוזר סופר-חכם לעבודה, אבל יהיו גם הרבה use-cases אחרים עבור GPT, ו-OpenAI לא ייגעו בהם.״

עוד שאלה חשובה מאד הייתה לגבי האפקטיביות של להמשיך להגדיל את המודלים:

הרבה מאמרים לאחרונה טענו ש״עידן מודלי הבינה המלאכותית הענקיים כנראה הסתיים״. זוהי לא דרך נכונה להציג את מה שנאמר. המידע הפנימי של OpenAI מראה שחוקי ה-scaling עבור ביצועים של מודלים ממשיכים להחזיק, והגדלה של המודל ממשיכה ליצור ביצועים טובים יותר.

השאלה שתקבע עד כמה רחוק תגיע מהפיכת ה-AI הנוכחית, תלויה בעד כמה המודלים יכולים להפוך לטובים יותר, אם נגדיל אותם ונשקיע בהם עוד משאבים. האם נראה תפוקה שולית פוחתת? האם צריך להמתין לפריצת דרך חדשה בסגנון ה-transformer כדי שהביצועים ימשיכו להתקדם?

לינק לריאיון

---

המלצות מהעבר

פנאטים אינטליגנטים

״אם אתה מקבל הזדמנות להיכנס לעסק נפלא שמנוהל ע״י פנאט אינטליגנטי ואתה לא קונה בכל הכח, זו טעות גדולה.״

זה צ׳ארלי מאנגר, שבדרך אגב טבע את הביטוי ״פנאט אינטליגנטי״ (Intelligent Fanatic). אחת הדוגמאות הבולטות לפנאטית אינטלגנטית בתפיסה של מאנגר היא רוז בלומקין, שהייתה ידועה בכיוני גברת בי, והקימה את Nebraska Furniture Mart. כתבתי על הסיפור שלה, ועל ההערצה שוורן באפט וצ׳ארלי מאנגר רכשו אליה, במהדורה מספר 30.

אבל מה הופך מנכ״ל לפנאט אינטלגנט? איאן קאסל לקח את השאלות האלה כל כך ברצינות, שהוא הקים את ״פרוייקט הפנאטים האינטליגנטיים״, שכלל שורה של מחקרים ו case studies, ובמסגרתו פירסם שני ספרים שמביאים את סיפורם של מנכ״לים כאלה.

״זה די מעניין לחשוב על וול-מארט שהתחילו מחנות בודדת בבנטונוויל, ארקנסו נגד סירס, רובאק עם השם שלהם, המוניטין וכל המיליארדים. איך בחור בבנטונוויל, ארקנסו בלי כסף עוקף את סירס, רובאק? והוא עושה את זה במהלך חייו - למעשה, במהלך חייו המאוחרים, כי הוא כבר היה די מבוגר (44) כשהתחיל עם החנות הקטנה הבודדת הזו….״ - צ׳ארלי מאנגר.

איך וול-מארט הצליחו?

התשובה היא סאם וולטון. אם הייתה לך האפשרות להשקיע בוול-מארט בשנות ה1960 כשהיו להם רק כמה חנויות, לא הימרת על וול-מארט, הימרת על סאם וולטון. אפילו אחרי שוול-מארט צמחה למאות חנויות, ומעל 200 מיליון דולר בהכנסות, סאם וולטון עדיין הסתובב במטוס הקטן שלו כדי לחפש ולנהל מו״מ על מקומות לחנויות חדשות.

הסיפור של סאם וולטון הוא מקרה מרתק של פנאט אינטליגנטי. איאן קאסל ניסה ליצור הגדרה למושג הזה:

פנאט אינטליגנטי = (חזון לטווח-ארוך + פוקוס + אנרגיה + יושרה + אינטליגנציה) x ביצוע

השילוב של כל התכונות האלה, מוכפל ע״י execution, הוא מה שיוצר פנאט אינטליגנטי. הרבה משקיעים טועים לחשוב שמנהל עם כריזמה הוא פנאט אינטליגנטי. זה לא המקרה, ולמעשה, הרבה פנאטים אינטליגנטים הם לא כריזמטיים … אל תטעו ותחשבו שמנכ״ל כריזמטי שיודע לספר סיפורים הוא פנאט אינטליגנטי. פנאטים אינטליגנטיים נותנים ל-execution לעשות את הדיבורים.

אז איך כן אפשר לזהות אותם? הפוסט מפרט כמה מסקנות מהמחקר שבוצע במסגרת פרוייקט הפנאטים האינטליגנטיים. בתור התחלה, איאן קאסל משתמש בביטוי איקונוקלאסט. הפירוש הישיר הוא ״מנתץ סמלים (אייקונים)״, אבל המשמעות היותר רחבה של הביטוי הוא אדם שנחוש להיות שונה, גאה להיות אקסצנטרי. האיקונוקלאסטים המקוריים באו מחוץ לחברות (ולמקדשים) ששם שכנו האייקונים; הם איתגרו את הנורמות החברתיות, ופחדו מהם ביוון העתיקה.

הם לא עשו הכל הפוך באופן עיוור. הם היו איקונוקלאסטים באופן אינטליגנטי שהתבסס על ניתוח קפדני, והרבה פעמים בא לידי ביטוי במטריקות פיננסיות לא רגילות שהיו שונות מאד ממה שהיה מקובל בתעשיה או בוול סטריט.

זה היה נראה שהם פועלים ביקום מקביל, כזה שמוגדר ע״י תשוקה לסט ערכים משותף, תפיסת עולם, שנתנה להם אזרחות בכפר אינטלקטואלי קטן.

יש כמה תכונות וערכים אופיניים שחוזרים על עצמם בקרב גברת בי, סאם וולטון, ופנאטים אינטלגנטיים אחרים. הראשון הוא שרובם הם owner-operator, כלומר הם לא שכירי חרב, אלא מחזיקים בנתח משמעותי מהעסק שהם מנהלים. ההון העצמי שלהם מוטל על הכף, ולכן כל החלטה נעשית למען הטווח הארוך של העסק. הם מתייחסים למניות שלהם כמו לזהב. הם לרוב מושכים משכורת נמוכה בגלל שהם מצפים להתעשר מהמניות שלהם. הפוסט מזכיר את אילון מאסק, שהרוויח 165 מיליון דולר מהמכירה של פייפאל לאי ביי ב-2002, ומיד השקיע את כל ההון שלו בטסלה, ספייס אקס, וסולר סיטי. הוא שילם לעצמו משכורת מינימום בזמן שהלך ״אול אין״.

איקונוקלאסטים פנאטים אינטליגנטיים גם מרחיקים את עצמם מוול סטריט. גיאוגרפית וגם מנטלית. הם לא מתעסקים בקידום של המניה שלהם. הם חושבים שלשווק את המניה שלהם לאנליסטים ומשקיעים זה בזבוז של זמן ומשאבים. הם מתקשרים עם בעלי מניות, אבל לא על חשבון ההתמקדות בעסק עצמו. ״היזהרו ממנכ״ל שמדבר על מחיר המניה שלהם לפני שהם מדברים על העסק״.

פנאטים אינטליגנטיים מתמקדים בטווח הארוך. כשמדובר ב owner-operator שמחזיק בנתח משמעותי מהבעלות בחברה, כמו ג׳ף בזוס באמזון, הם יכולים להסתכל רחוק בגלל שהם יכולים להרשות לעצמם להתעלם מתנודתיות של המניה בטווח הקצר או הבינוני. אין להם בונוסים שהם מנסים לקטוף, וסיום הקדנציה שלהם הוא לא מעבר לפינה. פנאטים אינטליגנטיים לרוב לא מדברים על טווחי זמן קצרים, ולרוב לא מספקים תחזיות.

״אם יש לנו רבעון טוב זה בגלל עבודה שעשינו לפני 3, 4, או 5 שנים. זה לא בגלל עבודה טובה שעשינו ברבעון הזה.״ - ג׳ף בזוס

הרבה פנאטים אינטליגנטיים מנהלים פעילות מאד לא ריכוזית. ברקשייר האת׳אוויי היא דוגמא מעולה בהקשר הזה. במטה של החברה, שמעסיקה מאות אלפי עובדים בין חברות הבת השונות, יש רק כמה עשרות אנשים.

מנהיגות חזקה ותרבות ארגונית הם המפתח להצלחה של ארגונים מבוזרים. מנהיגות ותרבות נוצרת מהראש למטהבדרך שמשפיעה על ההתמדה של העובדים והחיבור שלהם למשימה.

פנאטים אינטליגנטיים יודעים שהם לא יכולים להיות בכל מקום בו זמנית. הם יודעים מה שהם לא יודעים, וממלאים את הפערים האלה עם אנשים מוכשרים… פנאטים אינטליגנטיים מעסיקים אנשים מוכשרים מההתחלה, ומתמקדים בבניית מנהיגים כדי לקדם אותם מבפנים.

״מנהיגים לא יוצרים עוד עוקבים, הם יוצרים עוד מנהיגים״ - תום פטרס.

אסיים עם עוד תכונה אחת שמאפיינת פנאטים אינטליגנטיים - הם מעולים בהחלטות שקשורות להקצאת הון. ומבינים שזה אחד התפקידים החשובים של המנכ״ל. הם יודעים מתי להשקיע חזרה בעסק, מתי להשתמש במניה כמטבע לביצוע רכישות, ומתי לקנות בחזרה מניות. הדוגמא המושלמת הוא הנרי סינגלטון מטלדיין, שהוזכר גם במהדורה מספר . בשנות השישים, הנרי סינגלטון ביצע 130 רכישות כשהמניה שלו הייתה יקרה, ובשנות ה-70 וה-80 קנה 90% מהמניות של טלדיין בחזרה כשהיא הייתה זולה. אוטוזון היא עוד דוגמא מצויינת ויותר עדכנית.

אני נהנה לקרוא על סיפורים כאלה, ולנסות לבחון מנכ״לים וחברות שאני מכיר. למשל, איזה תכונות של פנאטים אינטליגנטיים אפשר למצוא בנאום של ג׳נסן הואנג שהזכרתי למעלה. פרופסור סאנג׳יי באקשי פרסם ב-2015 מצגת על שבעה מנכ״לים פנאטים אינטליגנטיים שזיהה בהודו. מעניין אם אפשר לזהות כאלה גם בין החברות הישראליות.

לינק לפוסט

מארק צוקרברג וההשקעה במטאוורס

חזרה לשאלה של האם שווה להשקיע בזה מיליארדי דולרים… החלק שהכי קשה להעריך הוא שאי אפשר להגיד בצורה מוחלטת שאם נעשה איקס, אנחנו נצליח. יש הרבה חלקים גדולים להרכיב באקוסיסטם הזה, והרבה דרכים שאחרים יוכלו לעצור אותנו. כל מה שאנחנו יודעים זה שזה משפר את הסיכויים שלנו לבנות משהו ענק.

כך מסתיים מייל שכתב מארק צוקרברג ביוני 2015, לפני שמונה שנים, תחת הכותרת ״אסטרטגיית AR / VR”. מעניין לחזור ולקרוא אותו בשבוע שבו אפל הכריזה על Apple Vision. המוצר של אפל נראה מדהים, ולפי הסיפורים של אנשים שניסו אותו - בפער עצום לפני ה Oculus.

הבהרה קטנה לפני שממשיכים, אני לא מתכוון לרדת על מארק צוקרברג. אני חושב שהוא בשורה הראשונה של הפאונדרים הפנאטים-אינטליגנטיים המרשימים בהיסטוריה, ושאנשים נוטים להמעיט בערכו בצורה לא מוצדקת. עם זאת, אני חושב שסיפור המטאוורס של פייסבוק הלך רחוק מדי מבחינת הזמן, הכסף, והתשומת לב שהושקעו שם, עד הפיבוט של סוף 2022. כמובן שזה מאד קל להגיד בדיעבד.

המייל שבו צוקרברג שטח את תיזת ההשקעה שלו בתחום המציאות המדומה בנוי בצורה מאד משכנעת. הוא נפתח בחזון - AR / VR יהיו בתוך 10 שנים פלטפורמת המחשוב הבאה. ולפייסבוק יש שלוש מטרות עסקיות, בנוסף לייצור ערך עבור כלל האנושות כמובן:

1. מטרה אסטרטגית: זו הנקודה הכי ברורה, אפל ופייסבוק שולטות בפלטפורמות המובייל, וזה שם את פייסבוק בעמדת חולשה. מאז שזה נכתב ב-2015, ראינו דוגמא מוחשית של איך אפשר לנצל את החולשה הזו כדי לפגוע בפייסבוק, עם סיפור ה-ATT שבו אפל השיקה עדכון למערכת ההפעלה של האייפון, וגרמה לפייסבוק לאבד למעלה מעשרה מיליארד דולר. מארק צוקרברג זיהה את הסכנה הזו מוקדם (ויכול להיות שהסיפור הזה הוא חלק ממה שגרם למארק צוקרברג להאיץ אפילו עוד יותר את ההשקעות במטאוורס, ולהביא אותן לרמות שנראו מופרכות. הוא חזר בו ושינה כיוון רק בסוף 2022.)

2. מותג: צוקרברג מסביר שפייסבוק איבדה את הברנד שלה בתור חברה חדשנית. ״הרשת החברתית שלנו לא נתפסת כמשהו חדש, internet.org מרחיב משהו קיים ולא מייצר משהו חדש, ו-AI הוא לא משהו ממשי עדיין. אפשר לעשות יותר כדי לספר את הסיפור שלנו בכל אחד מהאיזורים האלה, אבל להצלחה ב AR / VR יש את הפוטנציאל חדשנות הכי גדול ב 5-10 שנים הבאות״. ובכן. זה לא בדיוק התגלגל ככה. בדיעבד הייתי אומר שסיפור ה Facebook Reality Labs פגע במותג של פייסבוק יותר מאשר חיזק אותו. ודווקא AI הגיח משום מקום ב-2022 ונותן לפייסבוק הזדמנות לתפוס מקום במרכז במת החדשנות. אבל אני לא חושב שאפשרי לצפות את התזמון שבו דברים מהסוג הזה יקרו. אף אחד לא צפה את זה לפני שנה, ובטח שלא ביוני 2015.

3. מטרה פיננסית: בחלק הזה צוקרברג הרחיב די הרבה. יש פה דיון מרתק לגבי החלקים השונים של האקוסיסטם, איזה מהם צוקרברג חושב שצריך לפתוח, ומאיזה חלקים הוא מצפה להרוויח. מאד מרשים לראות את העומק של הניתוח והנימוקים שמרכיבים את החזון המוצרי הזה.

אני חושב שאפשר לחלק את האקוסיסטם לשלושה חלקים עיקריים: אפליקציות / חוויות, שירותי פלטפורמה, וחומרה / מערכות. בחזון שלי של AR / VR בכל מקום, הם רשומים בסדר החשיבות שלהם (למרות שיש לציין שאפל בנו את החברה בעלת הערך הגדול ביותר בעולם עם חזון שהפך את הסדר הזה).

האפליקציות העיקריות הן מה שהייתם מצפים: תקשורת חברתית וצריכת מדיה ... אגיד רק שבניית שירותי סושיאל היא החוזקה העיקרית שלנו, אז אשאיר את הדיון הזה לפעם אחרת.

חזון הפלטפורמה הוא סביב שירותים עיקריים שהרבה אפליקציות משתמשות בהם: זהות משתמשים, מרקטפלייס לתוכן ולאוואטרים, חנות להפצת אפליקציות, פרסומות, תשלומים ועוד. השירותים האלה חולקים מאפיינים משותפים של אפקט רשת ושל מחסור, ולכן יש להם פוטנציאל למונטיזציה. ככל שיותר מפתחים משתמשים בשוק התוכן או חנות האפליקציות או מערכות התשלומים שלנו, כך הם נהיים טובים יותר ואנחנו יכולים לעשות כסף בצורה יותר אפקטיבית.

שווה לציין כמה דברים. ראשית, שירותי הפלטפורמה צריכים להיות corss platform ... באנדרואיד, אנחנו יכולים לטרוח להציע חנות הפליקציות ולהציע הרבה מהשירותים האלה לאפליקציות שמופצות דרך Play - אם אפליקציה תעבור למרקטפלייס שלנו, לא נצטרף אפילו לשלם לגוגל 30% מההכנסות. שנית, הפלטפורמה הזו היא לא בדיוק מערכת הפעלה במובן הטכני. במערכות הפעלה מודרניות, רוב הערך מגיע מיתרון לשירותי הפלטפורמה של ספק מערכת ההפעלה, על המכשירים שבהם מערכת ההפעלה שלו מותקנת. אני חושב שאסטרטגיית הפלטפורמה העיקרית שלנו לא צריכה להתמקד בבניית מערכת הפעלה עצמאית לחלוטין, אלא להיות הבעלים של שירותי הפלטפורמה האלה על פני כל המערכות. זה יהיה מאתגר כי מערכות הפעלה ינסו לדחוק אותנו החוצה, אבל אם נבנה שירותים טובים יותר ונספק דברים שמערכות הפעלה צריכות (כמו למשל תמיכה ביוניטי), אז יש לנו סיכוי טוב להצליח.

החלק האחרון של האקוסיסטם הוא חומרה / מערכות. הקטגוריה הזו כוללת את כל הטכנולוגיות שדרושות כדי לגרום לאיי אר וי אר לעבוד, אבל שיש להן מעט מאד ערך עסקי ארוך טווח בפני עצמן: המשקפיים, השלטים, חיישני הראיה, ממשקי לינוקס וגרפיקה. לדוגמא, סמארטפונים היו צריכים מסכי מגע טובים, ניהול סוללה, טכנולוגיית רדיו, וכו׳, אבל ... זה החלק הכי קשה באקוסיסטם לבנות בו עסק גדול. אפילו כשחברות מצליחות, אף חברת חומרה לא משיגה נוכחות מלאה כמו שהחזון שלנו דורש מאיתנו לעשות עם האפליקציות.

פיתוח חומרה ומערכות low-level הם חשובים מכמה סיבות. זה עוזר לנו להאיץ ולהשפיע על הפיתוח של איי אר וי אר. זה נותן לנו הזדמנות משמעותית לשלב את שירותי הפלטפורמה שלנו בכל המערכות (לא רק שלנו). ואם נתמיד בלעשות עבודה מעולה, זה יכול אולי להפוך למקור הכנסות חשוב כמו במקרה של אפל.

החזון הכולל שלנו לשוק הזה הוא שאנחנו נבנה אפליקציות מעולות שנוכחות בכל מקום, יהיה לנו כיסוי מאד חזק בשירותי פלטפורמה (כמו שלגוגל יש עם אנדרואיד), ונהיה חזקים מספיק בחומרה ומערכות כדי לכל הפחות לתמוך ביעדים של שירותי הפלטפורמה שלנו, ובמקרה הטוב להפוך את זה לעסק בפני עצמו.

החזון הזה נשמע מאד הגיוני! ומהנקודת מבט הזו, זה לא כל כך נורא אם ה Apple Vision הוא באמת בפער אדיר מהקווסט של מטא, ואולי תמיד יהיה. בשביל לתת ללקוחות שלהם ערך מיטבי, זה האינטרס של אפל שמטא יבנו אפליקציות מעולות שיעבדו בצורה מדהימה גם במשקפיים של אפל. ובגלל הקרב הצפוי על שירותי ליבה כמו מערכות תשלומים וחנויות אפליקציות, זה הגיוני שלמטא תמשיך להיות מוצר חומרה משלה. אבל הוא לא צריך להיות החלק המרכזי של האסטרטגיה.

בהמשך צוקרברג שוטח את כל הצעדים שהוא מתכנן לעשות כדי לממש את החזון הזה. גם אם הדברים לא התגלגלו בדיוק כמו שהוא תכנן שם, זו עדיין דוגמא מאלפת בעיניי לעבודה של אחד מאנשי המוצר הכי טובים בעולם. הוא מסיים במילים האלה:

בהינתן ההזדמנות הכוללת של חיזוק הפוזיציה שלנו בגל המחשוב הגדול הבא, אני חושב שזו קריאה ברורה לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי להגדיל את הסיכויים שלנו. כמה מיליארדי דולרים זה יקר, אבל אנחנו יכולים להרשות לעצמנו את זה. בנינו את העסק שלנו כדי שנוכל לבנות דברים אפילו גדולים יותר למען העולם, וזה אחד הדברים הכי גדולים שאני יכול לדמיין אותנו בונים למען העתיד...

ההשקעה במטאוורס הגיעה להרבה יותר מ״כמה מיליארדי דולרים״, אבל זו בגדול גישה מאד נכונה ומשכנעת. שאגב, קשה לדמיין מנכ״ל שהוא לא owner-operator פנאט אינטליגנטי, מוציא אסטרטגיה כזו לפועל מתוך מחשבה לקצור את הפירות עשר שנים לאחר מכן. וכמו שאפשר לראות, בניית מוצר החומרה הכי טוב הוא לא החלק הקריטי בחזון הזה. לצוקרברג עדיין יש סיכוי טוב להיות בפוזיציה חזקה גם בעידן ה AR / VR.

השאלה שנותרה היא האם עדיין צריך להמשיך לקרוא לחברה מטא, או שאפשר כבר לחזור לפייסבוק?

לינק למייל

---

תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!

ממש אשמח גם לשמוע מה בדיוק חשבת על המהדורה. אפשר לענות על האימייל או להשאיר הערה כאן. אני מבטיח לקרוא הכל.

אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בטוויטר ובפייסבוק., ואם אתם עדיין לא רשומים לבלוג - אפשר להירשם כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל: