מהדורה 4: קריסות פיננסיות, סם בנקמן-פריד וצ׳ארלי מאנגר על קריפטו, אדיין, לא-סכום-אפס ומספרי סיפורים, אנרון, אל תשיקו את המבנה הארגוני שלכם

״אם אתם רוצים שהמנהלים שלכם יסיימו את הספר יותר מהר, תקנו להם עוד עותקים״

למקרה שפספסתם, פרסמתי השבוע פוסטים בעקבות הדו״חות האחרונים של ריסקיפייד, פייבר ו-Wix. המוטיב החוזר שם (וגם בחברות ישראליות נוספות) הוא בעיניי אלמנט של underpromise & overdeliver. זה מעניין להשוות בין ההתייעלות האפקטיבית אך שקטה יחסית בחברות הישראליות, לבין המכתבים הנרגשים בסיליקון ואלי (שהזכרתי במהדורה 3), ולדעתי משקף גם את הבדלי התרבויות.

דברים שנתקלתי בהם השבוע

FTX

וידוי אישי: אני מכור לסיפורים על קריסות פיננסיות. כמו שיש אנשים שעושים בינג׳ על עונה שלמה של סדרת מתח בלילה אחד, או לא יכולים להוריד מהיד ספר מותח על פרשיית רצח - ככה אני הרגשתי כשקראתי את הספרים על אנרון, חברת הים הדרומי, או LTCM. אכתוב עליהם אולי בעתיד.

מרתק אותי לראות את התבניות שחוזרות על עצמן - שקרים קטנים שהופכים לרמאויות הולכות וגדלות, משקיעים נבונים ומתוחכמים שמסונוורים מתחושת FOMO, ואנשים חכמים מאד שבטוחים בסיכויי ההצלחה שלהם, ומצליחים להאמין לשקרים של עצמם גם כשהכל כבר קורס. אני עוקב אחרי כל אינטראקציה בסיפורי ״הפורנו הפיננסי״ האלה ומנסה לדמיין מה האנשים המעורבים חשבו לעצמם בכל נקודה בזמן ומה הניע אותם. מה שמדהים הוא ששום דבר באופי האנושי לא משתנה, ואפשר למתוח קווי דמיון בין כל המקרים האלה (ומקרים דומים שיחזרו בעתיד).

השבוע התבשרנו שמייקל לואיס, הכותב הפיננסי האהוב עליי, בילה מספר חודשים עם מייסד FTX סאם בנקמן-פריד ויכתוב עליו את הספר הבא שלו. הוא רמז על זה בריאיון שנתן באוגוסט, כשאמר ש״מצאתי דמות שדרכה אפשר לכתוב על - זה באופן מוזר משלב ביןFlash Boys, The Big Short and Liar’s Poker״. עוד לפני שהספר נכתב, אני כבר ממליץ לכל העוקבים לקרוא אותו ובטוח שהוא יהיה מרתק.

הקריסה של FTX עדיין מתגלגלת, אבל למי שרוצה להתעדכן בפרטים, בן תומפסון נתן סקירה די טובה בפודקאסטים דית׳רינג ו-SharpTech. שניהם בתשלום, אבל יש גישה בחינם לבעלי מנוי ל Stratechery (אני לא חושב שיש ערך יותר טוב שאפשר לקבל תמורת $10 בחודש). אהבתי את התובנה שלו לגבי האירוניה בנרטיבים - בנקמן-פריד נחשב ל״איש הטוב״, האקטיביסט שמקדם את העולם באמצעות הגישה לקריפטו ופעולות פילנתרופיות, בעוד שמנכ״ל ביינאנס CZ נחשב לציניקן שרק מעוניין להרוויח כסף ולא ״מאמין אמיתי״ של מהפיכת הקריפטו. האירוניה היא כשמתברר מי באמת היה הנוול בסיפור.

צ׳ראלי מאנגר התארח השבוע ב CNBC ונשאל על הנושא. זה כרגיל מהנה לשמוע אותו מדבר (״אף אחד אף פעם לא אומר ׳אני רוצה למכור לך חרא׳ - זה בלוקצ׳יין!״), ויש גם חוכמה עמוקה שפזורה בין הבדיחות.

ואם אתם לא מנויים ל-Stratechery, ובכל זאת לא מסתפקים במאנגר ומעוניינים בסיכום של השתלשלות האירועים עד כה, קיילה סקנלון פירסמה סרטון של 11 דקות שמסכם את זה טוב. אני אוהב את היכולת שלה להבין דברים לעומק ולהסביר אותם בצורה קלילה שדחוסה לתוך סרטונים קצרים.

אדיין: לגייס כשכולם מפטרים

במהדורה 3 הזכרתי את מכתבי הפיטורים בסיליקון ואלי, ואת התיאור החוזר של ״אפקט באג 2000״ שגרם לחברות לגייס יותר מדי, והסתיים בצורך לפטר עובדים. אחת השאלות שקיבלתי בתגובה הייתה מי החברות שקראו נכון יותר את התמונה ופעלו באופן אחראי ומחושב. התשובה הגיעה במכתב שונה מהאחרים שפרסם המנכ״ל של חברת אדיין:

כעת אני בטוח שכולכם קראתם את החדשות על כך ששאר תעשיית הטכנולוגיה עוסקת בצמצומי כח אדם. אני כותב לכם היום כדי להסביר למה אנחנו באופן מודע בוחרים שלא לקחת חלק בתרגילים כאלה. עם סביבת תשלומים מתפתחת וסוויטת המוצרים הפיננסיים שלנו שעדיין בחיתוליה, יש לנו עוד מסלול ארוך לפנינו. אנחנו במוד השקעה, והגדלת הצוות במספר דומה של קולגות חדשות ב-2023 כמו שעשינו השנה היא הכרח כדי להגשים את השאיפות ארוכות הטווח שלנו.

המכתב די קצר, ופיטר ואן דר דאס (מנכ״ל אדיין) חושף בדיוק את התכנית שלהם - הגדלה של כח האדם ב-2023, ורגיעה ב-2024. המכתב של החברה ההולנדית, שיש כאלה שמכנים אותה ״סטרייפ האירופאית״, שונה מאד מהמכתבים שראינו בסיליקון ואלי לאחרונה. החברה עצמה מאד מסקרנת ולפני כמה חודשים יצא פרק פודקאסט מעניין שסוקר את ההיסטוריה והפעילות שלה.

לינק למכתב

NZS (Non-Zero Sum) Capital Q3 Letter

אני מאד אוהב את החשיבה של קרן NZS מאז ששמעתי את התיאור המעמיק שלהם על תעשיית ה-semiconductors לפני שנתיים. הם פרסמו גם סדרה מעניינת של מאמרים שמתארים את הפילוסופיה לפיה הם פועלים. השבוע הם פרסמו את מכתב הרבעון השלישי שלהם, ומצאתי שם כמה פסקאות מעניינות:

השקעה בשוק ההון היא כמו קניית כרטיס לסרט שבו מעט מאד ידוע מראש. אנחנו יכולים לבצע ניחושים מושכלים על בסיס השם והטריילר, אבל לפעמים מה שנראה כמו קומדיה רומנטית קלילה הופך לסיפור אימה. התנודתיות הנוכחית בשוק מראה את המתח בין שתי עלילות שונות של איך הכלכלה העתידית תיראה. סרט אחד הוא סיפור יום הדין שבו קובעי מדיניות ממשלתית, בניסיון לשכתב את תסריט מדיניות-המגיפה שזכה לביקורות גרועות, שולחים את הכלכלה ליפול מעבר לצוק בזמן שמתיחות גיאו-פוליטית שולחת את המין האנושי לתוך אסון גרעיני. כאן אין גיבור, והדרך היחידה החוצה היא באמצעות זמן וסבלנות. כמו מייג׳ור קינג שרוכב על הפצצה בד״ר סטריינג׳לאב, הסרט מסתיים עם יותר אי ודאות ושאלות מאשר הוא התחיל. לתסריט השני, לעומת זאת, יש סיום שמח יותר. הבסיס של הנרטיב השני הוא היכולת של הכלכלה לרפא את עצמה, עם חדשנות ותקווה שמביאות מחזור ארוך של שגשוג כמו לאחר מלחה״ע השניה, השקעות בטכנולוגיה ירוקה, וגידול מתמיד של העמידות של הכלכלה הגלובלית. הסיפור הראשון מניח שארבעים השנים האחרונות של גלובליזציה, שיעורי ריבית נמוכים, כוחות דיפלציוניים, וגידול באי השוויון יסתיימו בעונש ארוך וקשה. מהצד השני, בסיפור האחר באות לידי ביטוי העמידות והתושיה שנטבעו במין האנושי במהלך האבולוציה. כמובן שיש אלפי דרכים שבהם זה יכול להתגלגל, ואנחנו לא יודעים מה יהיה הסיום עד שהאורות יידלקו והוילון ייסגר.

כמו העולם המורכב שמסביבנו, הכלכלה הגלובלית נשלטת על ידי power laws ומקרי קיצון. בני אדם, לעומת זאת, נוטים לחשוב באופן לינארי, אז אנחנו יכולים לפספס אירועים מתהווים שיכולים לשנות את המשחק, אלא אם כן נאמן את עצמנו להסתכל מעבר לגבולות המנטליים הרגילים ולבחון מה קורה מחוץ אליהם. כמה מהסיפורים הכי טובים של העתיד אולי ייכתבו במקומות מפתיעים וישלבו נושאים וטכנולוגיות שונות בדרכים שלא חשבנו עליהן בעבר. חשוב מזה, בזמנים של תנודתיות, שינויי מדיניות, ומהפכות טכנולוגיות, משאבים כלכליים לפעמים זזים ומשנים את המיקוד שלהם לאיזורים חדשים. סדרה של אירועים, כמו שהעולם חווה לאחרונה, יכולים ליצור נקודות מפנה לחברה. ... בעוד שאנחנו לא יכולים לדעת את קו העלילה המדוייק של מה שיקרה בהמשך, אנחנו יכולים להתכונן בצורה נכונה לכל ההסתעפויות האפשריות בעלילה.

לינק למכתב

---

מה אתה קורא?

“האנשים הכי חכמים בחדר״ נכתב ע״י בת׳אני מק׳לין, הנה מה שנכתב עליה במאמר בוושינגטון פוסט:

״בת׳אני מק׳לין, כתבת במגזין Fortune בת 31 עם קול רך מאד, החליטה לבחון לעומק את אנרון בחודש ינואר האחרון.

חברת האנרגיה מיוסטון לא אהבה את השאלות שלה. המנכ״ל, ג׳פרי סקילינג, כינה אותה לא-אתית וניתק לה את הטלפון. היו״ר, קנת׳ ליי, התקשר לעורך הראשי של Fortune כדי להתלונן. סמנכ״ל הכספים, אנדרו פסטאו, טס לניו יורק כדי להגיד למק׳לין ולעורכים שלה שאנרון הייתה במצב מצויין.

מק׳לין סירבה להירתע. ״החברה עדיין נראית אטומה במבט מבחוץ״ היא כתבה במאמר שלה ב-Fortune ב-5 במרץ 2001. ״איך בדיוק אנרון עושה את הכסך שלה? קשה להגיע לפרטים בגלל שאנרון שומרת הרבה מהם חסויים … לא נראה שלאנליסטים יש מושג.״ כל זה הצטבר ל״דגל אדום״ ש״עלול להגדיל את הסיכויים להפתעה לא נעימה.״

מרתק האופן שבו התפתחה ההונאה של אנרון, שנחשבה ליקירת וול-סטריט (למרות שכאמור אף אחד לא הבין איך הם עושים כסף). זה הגיע למצבים אבסורדיים בהם סמנכ״ל הכספים הקים מהצד קרנות שגרפו רווחי עתק כשסיפקו הלוואות לחברה, בגלל שזה סייע לה להסתיר את החובות שלה מהדו״חות הכספיים. כשאנדרו פסטאו נסע לניו יורק לגייס כספים לקרנות האלה, בנקאי ההשקעות לא האמינו. הוא נתן להם לדבר עם מנכ״ל החברה, שאישר להם שהדבר נעשה בידיעתו.

״הסיפור של אנרון הוא סיפור של חולשה אנושית, של היבריס וחמדנות ואשליה-עצמית; של שאפתנות שיצאה משליטה; של ניסוי ענק בעולם ללא רגולציה; של מודל עסקי שלא עבד; ושל אנשים חכמים שהאמינו שההימור הבא יכסה על האסון הקודם שלהם - ושלא יכלו להודות שהם טעו.״

---

המלצה מהעבר

הזכרתי אתמול את חוק קונוויי בפוסט שכתבתי על Wix, כשכתבתי על איך הקמפוס החדש שלהם המחיש בעיניי שוב את ההבדל בינם לבין אוטומטיק, החברה שמאחורי WordPress:

זו עוד המחשה בעיניי לשוני הגדול בין וויקס לאוטומטיק, שפועלת כחברה fully remote מיום הקמתה ב-2005. חוק קונוואי טוען שחברות נוטות לבנות ארכיטקטורת תוכנה שדומה למבנה ולתרבות הארגונית שלהן ("you ship your org chart"), ואני חושב שהוא גם כאן בא לידי ביטוי בזה שאוטומטיק, שהעובדים שלה מבוזרים לחלוטין על פני הגלובוס, בנתה פלטפורמה שמספקת על אוסף הולך וגדל של plug-ins. המשתמש הוא זה שצריך לחבר ביניהם, ובאופן שוטף לתחזק ולסנכרן ביניהם. וויקס לעומת זאת בנתה לעובדים שלה משרד מרכזי שהוא די מפואר ומפנק לפי הסיפורים, ומשם הם ימשיכו לבנות ולהפעיל את הפלטפורמה שלהם - שמציעה שירותים רבים ללקוחות שלה במקום מרכזי אחד, וחוסכת מהלקוחות הרבה מהסיבוכים מאחורי הקלעים.

מלווין קונוויי הציג את התובנה הזו לראשונה ב-1968, כשטען שמערכות מהוות תמונת מראה של צורת התקשורת בארגון שבנה אותן, והעיקרון הזה התפרסם בזכות הספר ״The Mythical Man-Month” שיצא לאור ב-1975. הבדיחה הידועה שעוזרת להבין את המסר של הספר היא שאם אתם רוצים שהמנהל/ת שלכם יקראו יותר מהר את הספר, פשוט תקנו להם עוד עותקים. המסר הוא שתוספת של עוד מהנדסים לצוותי פיתוח תוכנה לאו דווקא תגרום להם לסיים את הפרוייקט יותר מהר, ובמקרים מסויימים אפילו תאט אותם.

הספר הזה היה חביב על ג׳ף בזוס, ובהשראתו הוא פיתח את קונספט צוותי השתי-פיצות. מתוך ״The Everything Store״:

מהנדס תוכנה משפיע מציג את הטיעון הלא אינטואיטיבי שקבוצות קטנות של מהנדסים הן יותר אפקטיביות מאשר קבוצות גדולות יותר בהתמודדות עם פרוייקטי תוכנה מורכבים. הספר מציג את התיאוריה מאחורי צוותי שתי-הפיצות של אמזון.

הסיפור המפורסם הוא שבמהלך פגישה שבה מנהלים באמזון הציעו דרכים לעודד יותר תקשורת בין צוותי פיתוח בחברה, ג׳ף בזוס באופן מפתיע נעמד והתנגד: ״לא, תקשורת זה נורא! אנחנו צריכים למצוא דרכים להפחית את התקשורת בין צוותים״. כך נוצר הקונספט של צוותי שתי-הפיצות עם הממשקים המוגדרים היטב ביניהם, והתרבות הזו הביאה ליצירה של פלטפורמה מוצלחת (״טרוניית הפלטפורמות של סטיבי״ מהמהדורה הקודמת נותנת תיאור טוב של איך זה קרה).

מה שבזוס הבין היטב הוא שאי אפשר להילחם בעיקרון קונוויי, אלא צריך לאמץ אותו. המערכת שתבנו תיראה כמו הארגון שלכם, וצריך לעצב את הארגון בצורה טובה כדי שיבנה תוכנה עם ארכיטקטורה מוצלחת.

סטיבן סינופסקי היה הנשיא של חטיבת ה-Windows של מיקרוסופט. במאמר ארוך שכותרתו היא ״Don’t ship your org chart״ הוא סוקר את ההשפעה האיומה שהייתה למבנה הארגוני המורכב במיקרוסופט על המורכבות של המוצרים השונים שלה, והקושי לתקן ולפשט אותם. דוגמא אחת היא החלון הזה שהיה חלק מתהליך ההתקנה של אאוטלוק 98׳:

החלון המבלבל הזה הוא התוצאה של נסיון לדחוס למוצר אחד קוד שנכתב על ידי שלושה צוותים שונים שלא קרובים אחד לשני בעץ הארגוני.

הכותרת של המאמר היא ״אל תשיקו את המבנה הארגוני שלכם״, אבל הפיתרון היה בסופו של דבר רצף של שינויים ארגוניים שעזרו ליצור ממשקי עבודה טובים יותר בין צוותים שעבדו על חלקים קרובים של הקוד. המסקנה שלי היא שג׳ף בזוס פשוט הבין מוקדם שאי אפשר להילחם בתופעה הזו, ועד כמה חשוב לעצב נכון בשלב מוקדם את המבנה הארגוני וממשקי העבודה בין הצוותים.

לינק למאמר

---

תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!

אם עוד לא נרשמתם, אפשר להירשם כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:

אתם מוזמנים לקבל ישירות למייל גם פוסטים חדשים בבלוג שלי - אופטיקאי מדופלם - בו אני כותב יותר לעומק על כל מיני רעיונות (אפשר לנהל את העדפות המייל שלכם דרך סאבסטאק), וגם לעקוב אחריי בטוויטר ובפייסבוק.