שישי שמח! החלטתי להקדים את מהדורת הלקט שתכננתי למהדורה מספר חמישים, ואעשה אותה כבר בשבוע הבא, במהדורה מספר 49 (בעיקר כי אני מתכנן להיות בחופש ולהתנתק לשבוע).
נהניתי מאד להכין את הלקט הקודם במהדורה מספר 25, בעיקר כי זו הייתה הזדמנות טובה לחזור אחורה ולעבור על 125 מודולים שונים, לבחור מבין כאלה שאהבתי גם במבט הזמן, ובעיקר להיות מובך מכאלה שממש לא אהבתי במבט לאחור. זו כנראה הדרך הכי טובה להשתפר. ומאז הצטברו עוד 23 מהדורות, עם 5 מודולים בכל אחת.
לפי קצב ההצטרפות של עוקבים לבלוג, רובכם לא קראתם את מהדורה 25 (כנראה כי לא שמעתם אז עדיין על אופטיקאי מדופלם). אז זו תהיה גם הזדמנות טובה לשתף אותכם בכמה דברים מוצלחים שאולי פספסתם.
ואם עולה לכם בראש משהו שכתבתי עליו ומאד אהבתם, ואתם חושבים שאני צריך לשתף אותו שוב - אשמח אם תכתבו לי. זה יעזור לי לבחור מה לכלול במהדורת הלקט בשבוע הבא.
סוכות שמח, וקדימה למהדורה מספר 48 -
דברים שנתקלתי בהם השבוע
רשות הסחר הפדרלית תובעת את אמזון
בן תומפסון הצביע על זה בתור פיסקת המפתח מתוך כתב התביעה של ה-FTC נגד אמזון:
התביעה הזו היא על האופן הלא-חוקי שבו אמזון נוקטת כדי לחסום תחרות, לפגוע בצמיחה של המתחרים, ולבסס את הדומיננטיות שלה. האלמנטים של האסטרטגיה הזו מחזקים אחד את השני. אמזון משתמשת באוסף טקטיקות שמונעות ממתחרים לצמוח דרך הצעת מחירים נמוכים יותר, ומשתמשת בטקטיקות של כפיה שמערבות את שירות משלוח ההזמנות שלה כדי למנוע מיריבים להשיג את הגודל שהם צריכים כדי להתחרות באופן משמעותי. אמזון מיישמת את האסטרטגיה הרב-צדדית הזו כדי לחסום כל נתיב משמעותי של תחרות - כולל מחיר, מגוון מוצרים, איכות, וחדשנות - בשווקים הרלוונטיים לחנויות אונליין ושירותי שוק אונליין.
בפוסט שכתב לאחר הגשת התביעה, בן תומפסון התמקד בשתי האשמות עיקריות; הוא ציין שהאופן החשדני שבו מוצגים דברים כמו תכניות-חבר (פריים), חבילות, מותג עצמי (למשל אמזון בייסיקס), ופרסום, לא עוזרים לקייס של ה-FTC. העובדה שהם מנסים לאפיין שיטות שהיו נפוצות בקמעונאות במשך עשורים בתור מזימה מרושעת, גרמה לו לפקפק בפסקה הזו מתוך ההודעה לעיתונות:
התביעה מאשימה שאמזון הפרה את החוק לא כי היא גדולה, אלא בגלל שהיא עוסקת בפעילות שמונעת ממתחרים קיימים לצמוח וממתחרים חדשים להופיע. ע״י הגבלת התחרות במחיר, מגוון מוצרים, איכות, וע״י מניעה של היריבים הקיימים או העתידיים מלמשוך מאסה קריטית של קונים ומוכרים, אמזון מבטיחה שאף יריב קיים או עתידי יוכל לאיים על הדומיננטיות שלה. המזימות הנרחבות של אמזון משפיעות על מאות מיליארדי דולרים במכירות קמעונאיות בכל שנה, נוגעות במאות אלפי מוצרים שנמכרים ע״י עסקים גדולים וקטנים ומשפיעה על מעל מאה מיליון קונים.
האשמה אחת, שנראית מגוחכת, היא שאמזון מחייבת מוכרים, שרוצים שהמוצרים שלהם יהיו זכאים לטיפול פריים, להירשם לשירות ה Fulfillment by Amazon (“FBA”). זה אומר ששירות הלוגיסטיקה של אמזון יטפל במשלוח של המוצר (תמורת עמלה).
הצעת הערך של אמזון פריים - שאיתה השירות הזה הושק לפני 18 שנה - הוא הבטחת המשלוח. בן תומפסון מביא ציטוטים מההכרזה על אמזון פריים ב-2005. זה נראה הגיוני שאמזון דורשת לטפל בעצמה במשלוח של מוצרים שכוללים הבטחת משלוח.
בן תומפסון מביא אוסף של טיעונים, אבל הם כולם ״מחווירים בהשוואה לחוצפה של ההתעקשות של ה-FTC שהם יכולים לקחת את מה שאמזון בנו ולהפיץ את זה לכל מי שרוצה בכך״.
בהאשמה אחרת הוא דווקא מצא היגיון. כתב התביעה מציין שאמזון מנטרת את האינטרנט ומחפשת הנחות שאולי יאיימו עליה. כשהיא מוצאת מוצר שנמכר במחיר זול ממה שאותו מוכר מציע באמזון, היא מענישה את המוכר. התיאור נשמע רע, ובמבט ראשון, אנטי-תחרותי.
אבל כשחושבים על זה, ״להעניש״ מוכרים שדורשים מחיר גבוה באמזון, ולקדם במקומם הצעות זולות יותר (כולל של אמזון עצמה), לא בדיוק פוגע בצרכנים. הניתוח המשפטי הוא קצת יותר מורכב (ומפורט בפוסט). אי החוקיות מתבססת על הכרזה של אמזון בתור מונופול. ובשביל לבסס את הטיעון הזה, צריך להגדיר בדיוק מהו השוק שבו היא מונופול.
ה-FTC הגדירה את השוק, בצורה מאד נוחה, בתור ״the online superstore market״. זה לא כולל את כל החנויות הפיזיות, ואת כל המוכרים העצמאיים (שלמשל משתמשים בשירותים של Shopify). ההגדרה הצרה הזו היא קריטית. כי אם מסתכלים על כל תחום המסחר הקמעונאי, לאמזון יש אחוז חד-ספרתי מהשוק. וגם אם מתמקדים רק במסחר אונליין, לאמזון יש בערך 35% מהשוק. וכל מה שאפשר למצוא באמזון אפשר גם למצוא במקומות אחרים - אף אחד לא מכריח את הלקוחות להשתמש באמזון, הם בוחרים לעשות זאת מרצונם החופשי בגלל הערך שהם מוצאים בשירות של אמזון. בכל זאת, הוא היה פחות סקפטי לגבי ההאשמה הספציפית הזו.
כדי להמחיש את הצד השני של הסיפור הזה, בן תומפסון הזכיר את היזם מולסון הארט, ששיתף בסיפור שלו בתור מוכר באמזון במאמר במדיום ובפודקאסט:
הסיבה שאני חושב שיש טעם בהאשמה הזו היא שאני מרגיש לא בנוח לגבי השימוש באכיפת התאמת המחירים ושאר הדרכים הלא-אורגניות של הגבלת התחרות; זה, יחד עם רכישות ופרסום דיגיטלי, היה אחד משלושת מקורות הדאגה שהדגשתי במאמר מ-2019 שהסביר מה שאבירי הגבלים-עסקיים לא מצליחים להבין לגבי אגרגטורים שצוברים כח שוק לא דרך שליטה באספקה אלא על ידי משיכה של הביקוש.
העניין הוא שצריך לטפל בדאגות האלה באמצעות יצירת חוקים חדשים. ניסיון ליישם רגולציית הגבלים עסקיים שנוצרו עבור העולם האנלוגי בסביבה דיגיטלית הוא פשוט לא הגיוני, ובסבירות גבוהה, כמו כל כך הרבה פעולות של ה-FTC לאחרונה, ייכשל בבית המשפט.
תחרות היא בלאגן. כמו שפיטר ת׳יל מסביר במאפס לאחד, לחברות קומודיטי יש תמריץ להגזים בחוזקות התחרותיות שלהן, כדי לגרום למניה לעלות ולשלם למנהלים הבכירים; למונופולים יש תמריץ להמעיט בכח שלהם כדי שלא יפעילו עליהם רגולציה וכדי שלקוחות לא יתלוננו.
התוצאה של זה היא שקל להתבלבל בפוזיציה התחרותית של חברה, מתבוננים מבפנים ובמחוץ יכולים לפתח השקפות מאד שונות. למשל, ב-2007 רוב האנשים עם דעות חזקות על חיפוש חשבו שהמוצר של גוגל הוא הכי טוב בפער גדול, והשוק הסכים איתם. השווי של גוגל הגיע למעל 150 מיליארד דולר, בהשוואה ליאהו עם חמישית מזה.
אבל מצגת מהתקופה ההיא מציינת שנתח השוק רגיש מאד לבחירת דף הבית של המשתמשים: העברת דף הבית לגוגל מגדילה את כמות השאילתות השבועית ב-15%, בעוד שמעבר מגוגל בתור דף הבית הפחית אותן ב-27%.
המצגת שביירן הובארט התייחס אליה היא אחד מהמסמכים הפנימיים שדלפו במהלך משפט ההגבלים העסקיים שמתנהל עתה כנגד גוגל. השופט בינתיים הורה למשרד המשפטים האמריקאי להוריד את המסמכים האלה מהאינטרנט, אבל אפשר עדיין למצוא אותם באתר של העיתון The Verge.
והציטוט של פיטר ת׳יל הוא רלוונטי כאן, כי כמובן אם גוגל מאמינים שיש להם מונופול ביד, הדבר הנכון לעשות הוא להפחית מערכו כלפי חוץ, ולהדגיש את התחרות, האתגרים והקשיים שהם מתמודדים איתם. אבל כלפי פנים, השיח אמור לשקף יותר טוב את מה שהם באמת מאמינים בו. ומה שמעניין הוא שביירן מצביע על כמה נקודות לאורך העשורים האחרונים, בהם היה חשש פנימי גדול בגוגל מפני אובדן נתח שוק.
המצגת מ-2007 העלתה חששות מפני אובדן גדול של תעבורת החיפוש, במקרה שמיקרוסופט (ששלטה אז בשני שליש משוק הדפדפנים עם אינטרנט אקספלורר) תהיה אגרסיבית יותר, אם אם יאהו (מנוע החיפוש הגדול המתחרה) תשיק דפדפן משלה. גירסה אחרת של המצגת נכנסה לעומק של תגובות אפשריות, כולל תשלום לספקיות אינטרנט כדי לקבל מעמד של דף בית ברירת-מחדל, וקידום דפדפנים שאינם אינטרנט אקספלורר. המסקנה היא שאפילו כשגוגל שלטו בתחום הליבה שלהם, הם לא שלטו בדרך שבה אנשים ניגשים למוצר.
האמירה ש״התחרות היא במרחק של קליק אחד״ לא נועדה רק להדוף את הרגולציה מעליהם, היא באמת הלחיצה בכירים בגוגל לאורך השנים. וזה מעניין לראות את הדרכים שבהם גוגל מינפה את כח השוק שלה כדי לשמר את היתרונות התחרותיים.
ביירן מסכם שחבל שאין לנו מסמכים מהשנה האחרונה. גוגל הגיבה להצלחה של ChatGPT בסדרת השקות ששילבו AI ישירות בדף החיפוש, אבל היה יכול להיות מעניין לראות מאחורי הקלעים מה הייתה ההשפעה של ChatGPT על מטריקות השימוש בחיפוש של גוגל, והדיונים (הכנראה-לוהטים) שהתנהלו בעקבות זה. מה שכן אפשר ללמוד מהמסמכים שדלפו הוא שגם בחברות שנראות בלתי מנוצחות מבחוץ, פנימית יש הרבה דאגה מסיכונים שיגרמו להן להישאר מאחורה.
זה היה יום חמישי, הבוקר של 28 בינואר 2021, בסביבות 6 בבוקר זמן מזרחי. ה-CTO שלנו טוביאס, שיושב בקופנהאגן, התקשר למנכ״ל ג׳ניק מאנינג ושאל ״מה קורה? יש לנו כבר יותר נרשמים היום מאשר כל היום אתמול. ואתמול היה היום הכי טוב שלנו אי פעם בפי 2 [מהיום השני הכי טוב]״.
כך נפתח השרשור של ליף אברהם, קו-פאונדר ומנכ״ל שותף של Public. זו אפליקציה למסחר במניות שאפשר להגיד שמתחרה ברוביןהוד. הוא נכתב בעקבות יציאת הסרט Dumb Moneyלבתי הקולנוע באמריקה החודש. הסרט מספר את שיגעון מניות ה-meme של פברואר 2021, שהתחיל עם קבוצת הרדיט WallStreetBets שתיאמה ניסיון לשורט סקוויז במניית גייםסטופ.
בתזמון קריטי, רוביןהוד העלימה את כפתור ה״קניה״ של מניית גיימסטופ מהאפליקציה. היא חסמה את האפשרות לקנות מניות. הטענה הרשמית הייתה עניינים של נזילות אצל עושי השוק של רוביןהוד. אנשי WallStreetBets האשימו שרוביןהוד מנסה לעזור לקרנות הגידור הגדולות בוול סטריט. הנושא עדיין בבתי משפט. בכל מקרה, ליף שיתף בשרשור את הסיפור המטורף של אפליקציית פאבליק, שעדיין איפשרה מסחר במניית גיימסטופ באותו יום.
לא היה לפאבליק משרד (בגלל קוביד), ובדיוק באותו שבוע הצטרפו סמנכ״ל כספים וסמנכ״ל תפעול חדשים לחברה. ״ברוך הבא, ותחגרו חגורות חברים״.
בסביבות 8:30 בבוקר שמענו שהמתחרה שלנו בחוף המערבי עמד להקפיא את הקניה של מניות מסויימות, כולל גיימסטופ. בנקודה הזו ידענו שהיום הולך להיות משוגע. אנשים חיפשו אלטרנטיבות ולפאבליק היה סיכוי לקחת את המשתמשים האלה.
מתחרים נכשלו בעבר, אז היו לנו תכניות של איך לנצל את זה, למשל פרסומות טוויטר של ״העבר את החשבון שלך לפאבליק״ שהוכנו מראש כדי להיות לייב בתוך שניות. קראנו לזה ה ״Black Swan Playbook״. רשימת צעדים כשהאירוע יכה.
… אחרי צמיחה של 13x ב-2020, אחד המהנדסים הבכירים שלנו, קלאוס, הזהיר שנצטרך לכתוב מחדש את הליבה של מערכת המסחר אם נכפיל את בסיס המשתמשים שלנו. אחרת המערכת תקרוס. ובכן קלאוס, אנחנו עומדים להכפיל את כמות המשתמשים שלנו תוך 48 שעות.
צוות המהנדסים יצר שיחת זום ״24/7״, וכולם נשארו שם כל עוד הם פיזית יכלו. הם עשו כל שביכולתם לשמור על המערכת למעלה. קוד אושר ונדחף מהר. אנשים ירדו רק כדי לתפוס כמה שעות שינה, וחזרו מיד כשהם התעוררו.
לקחנו חמישה משתמשים חדשים בשניה. הספקים שלנו התחילו להאט אותנו. חשבון הטויליו שלנו עדיין היה על כרטיס דביט שמתמלא אוטומטית כל $50. סרותי, סמנכ״ל הכספים, עשה טלפונים נואשים עם ספקים כדי לנסות להעביר אותנו לתכניות שוטף+ לפני שהכרטיסים היו קורסים.
… ב-11 בבוקר, Apex, פירמת ה-clearing שלנו, נאלצה לעצור את הקניה של שלוש מניות. כולל גיימסטופ. הלב שלנו נפל. הבסיס להצלחה שלנו באותו יום היה היכולת לשרת את הלקוחות … למרבה המזל, ב 2:30 בצהריים הן חזרו.
מה שקרה היה חסר תקדים. ה״ערך בסיכון״ נסק (Value at Risk, כסף שפירמות ה-clearing צריכות להחזיק בזמן שהעסקה מיושבת), ובשילוב עם ווליום מאסיבי, היה צריך כמויות אדירות של הון כדי להמשיך את המסחר במניות. קודוס ל-Apex על זה שהם הושפעו רק לכמה שעות.
עד לסיום המסחר ביום שישי, פאבליק בערך הכפילה את בסיס המשתמשים, עברה את טינדר ב app store, שמרה על המערכת למעלה. עכשיו כשהשווקים נסגרו לסופ״ש, הם יכלו לקחת פסק זמן ולנשום.
במהלך הסופ״ש הם שלפו שני רעיונות מהמגירה - האחד הוא להפסיק למכור הוראות של לקוחות (Payment For Order Flow). זו הדרך העיקרית שרוביןהוד עושה כסף (כשהטרנזאקציות הן בחינם), וזה עורר הרבה זעם כי זה למעשה שם אותם בצד של קרנות הגידור והאלגוטריידינג, שמנסות לגזור קופון מכל פעולה של הלקוחות. המטרה של פאבליק הייתה ליישר את האינטרסים של החברה עם הלקוחות שלה.
הדבר השני היה לאפשר ללקוחות להשאיר טיפ. לתת להם להחליט האם וכמה הם רוצים לשלם בתור עמלה על כל פעולה. הרעיון היה לשלוח מסר ברור באיזה צד הם: בצד של הלקוח.
אחד החברים בדירקטוריון אמר להם, ״כשפאונדרים מחליטים לעשות את הדבר הנכון, זה כמעט אף פעם דבר שגוי לעשות״. הרעיון השלישי שעלה היה לנצל את ההזדמנות כדי לגייס כסף. היה להם עוד הרבה מזומן בבנק מהגיוס הקודם, אבל זו נראתה כמו הזדמנות טובה.
הם גייסו 200 מיליון דולר בתוך עשרה ימים. הם היו בשוק רק 18 חודשים, ועם 45 עובדים. בפברואר הם שיחררו סרטון פרסומת עם מייקל בולטון - זמן להיפרד מהברוקר שלכם - שקיבל 3 מיליון צפיות בתוך 48 שעות.
כשרק הצגנו את רעיון השקעות הסושיאל של פאבליק לאנשים, קיבלנו הרבה ״האם זה משהו שאנשים באמת רוצים לעשות?״. אפילו אלו שכן השקיעו בנו לא ציפו שכל האינטרנט יתחיל לסחור ביחד.
כשאני חושב אחורה על התקופה המטורפת הזו, אני מתחרט שלא סחטנו יותר מהרגע הזה. במבט לאחור, תמיד קל לראות יותר דברים שהיה אפשר לעשות.
אחד המשקיעים אמר לנו בסוף של אותו שבוע: ״אחרי אירוע כזה, אי אפשר להחזיר את השד לבקבוק. זה כאן כדי להישאר״. הוא צדק, השקעות ריטייל השתנו לתמיד, ולאחרונה הגיעו שוב לגבהים חדשים.
הסרט עצמו, אגב, צפוי להגיע לישראל ב-19 באוקטובר. אני מחכה בקוצר רוח לצפות בו.
תחזית: תיקון גדול בשוק הולך להגיע. הייתי מהמר את החווה על זה, אם הייתה לי חווה. זה אולי יגיע השנה, שנה הבאה, או בשנה שהבוסטון רד סוקס יזכו באליפות בבייסבול (אל תעצרו את הנשימה שלכם!); במוקדם או במאוחר, זה יקרה. קראתם את זה כאן קודם.
לאור הפאניקה שאוחזת בשוק בשבוע האחרון, חשבתי שזה זמן טוב להיזכר במאמר הזה של פיטר לינץ׳ מספטמבר 1995. גם לפני 28 שנים היו חששות מקריסה מתקרבת בשוק. וברוח התחזית הזו, אני יכול לומר בוודאות שאנחנו בדרך למיתון. אנחנו תמיד בדרך למיתון. השאלה היא מתי הוא יקרה - אולי כבר בחודש הבא ואולי רק בעוד עשר שנים.
התחזית בפתיחת המאמר מתבססת על העובדה שמחירי המניות ירדו ב-10% או יותר 53 פעמים במהלך המאה העשרים. בערך פעם בשנתיים. ב-15 מתוכם, המניות ירדו 25% או יותר. זה תיקון די אכזרי, שידוע גם בשם ״שוק דובי״, שמגיע כל שש שנים.
לינץ׳ מסביר שבזמן הכתיבה, הוא לא יודע מה יקרה עד שהוא יגיע לדוכני העיתונים. אולי אלוהי המניות יחכו עד שהן יעלו עוד 50% לפני שיחליטו להחזיר אותן למחיר הנוכחי. המחיר הגבוה של היום הוא המחיר הנמוך של מחר. או שהן יכולות לצנוח 50% מהמחיר שלהן באותו יום.
תיקונים בשוק הם דבר מפחיד. אנשים מאבדים ביטחון בכלכלה, בפורטפוליו שלהם, בחברות שהם מושקעים בהן. זה כמו סערה שמגיעה ומשחירה את השמיים. הפחד מחלחל פנימה.
אנחנו זוכרים את ירידת אלף-הנקודות של הדאו מאוגוסט ועד אוקטובר 1987, התיקון הכי מפחיד לאחרונה. אבל אנחנו שוכחים את העליה של אלף נקודות בדאו במהלך 11 החודשים לפני אותה ירידה - רווח מהיר בצורה יוצאת דופן, בהתחשב בכך שזה לקח לדאו ארבע שנים לצבור את אלף הנקודות הקודמות. אם היינו יושבים בבידוד כמו חבר מושבעים במהלך כל 1987, היינו מגיעים למסקנה שהשוק נשאר במקום במשך השנה, ואף אחד לא היה נבהל.
אבל יש לנו אינדקסים ואנחנו עסוקים במעקב אחרי העליות והירידות שלהם, אז יהיו לנו תיקונים מבהילים.
… בהנחה שאתם מסכימים עם התחזית שלי, איך אנחנו יכולים להתכונן? בעיקר על ידי לא לעשות כלום.
זה האופן שבו סערה בשווקים שונה מסערה מטארולוגית. מאחר שלמדנו לפעול כדי להגן על עצמנו מפני סופות שלג והוריקנים, זה טבעי שננסה להכין את עצמנו לתיקוני שוק, אפילו שזה המקרה היחיד שבו להיות נכון כמו בצופים עלול להיות הרסני. משקיעים הפסידו הרבה יותר כסף בזמן שהתכוננו לתיקונים או שניסו לצפות את התיקונים בשוק, מאשר הפסידו במהלך התיקונים עצמם.
פיטר לינץ׳ עובר על הטעויות שמשקיעים עושים מתוך כוונה להגן על התיק שלהם מפני מיתון. הטעות הראשונה היא גידור. הם משתמשים באופציות וחוזים עתידיים כמעין ביטוח. זה נראה זול בהתחלה, אבל פג תוקף כל כמה חודשים. אם המניות לא יורדות בזמן, אנשים צריכים לקנות עוד ועוד אופציות כדי לחדש את הפוליסה. פתאום, זה לא פשוט להשקיע. משקיעים לא מצליחים להחליט אם הם רוצים שהמניות ייכשלו, כדי שהביטוח ישתלם, או שירוצו למעלה, כדי שהפורטפוליו שלהם יחזיר תשואה.
הטעות השניה היא הטקס הידוע בתור דילול. הפעם, המשקיעים העצבניים שלנו, חוששים מהמיתון המתקרב, מוכרים חלק או את כל המניות שלהם. הם יושבים על המזומן שלהם, וממתינים לקריסה. הם אומרים לעצמם, ״נחכה ליום ההארה, שבו כל הפראיירים שלא ראו את זה בא מייבבים וחורקים שיניים, ואז אחטוף את כל המציאות בשוק״. כשהשוק מגיע לתחתית, יושבי-המזומן לרוב ממשיכים לשבת עליו. הם מחכים לעוד ירידות שלעולם לא מגיעות, והם מפספסים את הזינוק חזרה.
הם אולי קוראים לעצמם משקיעים ארוכי-טווח, אבל הם לא. הם הפכו את עצמם למתזמני שוק, ואלא אם כן הם ממש טובים בזה, השוק יברח מהם.
לאחרונה, פורבס פירסמו את מצעד האנשים העשירים ביותר בעולם, וזה הזכיר לי שאף פעם לא היה מתזמן-שוק ברשימה. אם זה היה אפשרי לחזות את התיקונים, היית מצפה שמישהו ירוויח מיליארדים מלעשות את זה.
העובדה שאף אחד לא עשה את זה חייבת להגיד לנו משהו על הסיכויים שלנו להתחמק מהנפילות. וורן באפט נמצא במקום השני ברשימה של פורבס. הוא הגיע לשם על ידי בחירה של מניות, לא על ידי כניסה ויציאה מהן.
באפט יצא ממניות פעם אחת בקריירה שלו, בסוף שנות ה-60, כשוול סטריט התאהבה בצורה כל כך מוגזמת בקבוצה נבחרת של חברות צמיחה שאף מחיר לא היה גבוה מדי בשבילן. בנקודת שיא חוסר ההיגיון, מקדונלד׳ס נמכרה תמורת מכפיל רווח של 83 ודיסני ב-76; בעוד שבזמנים שפויים יותר, הם אולי היו נסחרים במכפיל רווח של 20. שתי החברות האלה, ו-48 אחרות בחבורה המכונה ניפטי-פיפטי, היו במחיר כל כך מופרז שלקח להם 10 שנים להשלים את הפער. אז אם אתם מחפשים עצה יותר קונקרטית ממה שנתתי עד עכשיו, קחו טיפ מוורן באפט ותצאו ממניות שנסחרות במכפיל רווח של 83. מעבר לזה, תישארו במסלול ותתנגדו לפיתוי לנסות לנצח את התיקונים.
״עצם הידיעה על מחוייבות עלולה לפעמים להדאיג יום שלם…״ - צ׳ארלס דיקנס
פול גרהאם כתב ב-2009 את אחד המאמרים הכי טובים שלו, על ההבדל בין לו״ז של מנהל, לבין לו״ז של מייקר - אדם שבונה או יוצר דברים. הוא הסביר שם שהסיבה שמתכנתים כל כך שונאים פגישות היא שיש להם סדר יום שונה לגמרי מזה של אנשים אחרים. פגישות עולות להם הרבה יותר.
לו״ז של מנהל הוא לבוסים. זה מגולם ביומן הפגישות המסורתי, בו כל יום נחתך לאינטרבלים של שעה אחת. אפשר לחסום כמה שעות לטובת משימה אחת אם צריך, אבל לרוב אתם משנים את מה שאתם עושים מדי שעה. כשמשתמשים בזמן בצורה הזו, זו לא בעיה להיפגש עם מישהו. חפשו משבצת פנויה ביומן שלכם, תשריינו אותה, וסיימתם.
האנשים הכי חזקים הם על לו״ז של מנהל. זה הלו״ז של הפיקוד. אבל יש דרך אחרת להשתמש בזמן, שנפוצה בקרב אנשים שיוצרים דברים, כמו מתכנתים או כותבים. הם לרוב מעדיפים להשתמש בזמן שלהם ביחידות של חצי יום לפחות. אי אפשר לכתוב תכנית טובה ביחידות של שעה. זה בקושי מספיק זמן כדי להתחיל משהו.
אם אתם פועלים בלו״ז של יוצר, פגישות הן אסון. פגישה אחת יכולה להרוס אחר צהריים שלם, כי היא תחלק אותו לשתי חתיכות שכל אחת קטנה מדי בשביל לעשות בה משהו קשה. ובנוסף צריך לזכור ללכת לפגישה. זו לא בעיה למישהו בלו״ז של מנהל. תמיד יש עוד משהו שמגיע בשעה הבאה; השאלה היחידה היא מה. אבל כשלמישהו בלו״ז של יוצר יש פגישה, הם חייבים לחשוב על זה. …
כל לו״ז עובד בסדר בפני עצמו. הבעיות צצות כשהם נפגשים. מאחר והאנשים הכי חזקים פועלים בלו״ז של מנהל, הם יכולים לכפות על כולם להתאים את עצמם. אבל החכמים מביניהם מגבילים את עצמם, אם הם יודעים שחלק מהאנשים שעובדים עבורם צריכים מרווחי זמן ארוכים כדי לעבוד בהם.
פול גרהאם מזכיר ש Y Combinator, שהיה די צעיר ב-2009, פועל בלו״ז של יוצר. והם יכולים להיפגש עם הרבה סטארטאפים באמצעות המכשיר הקלאסי כדי להתאים בין לו״ז של מנהל ללו״ז של יוצר: שעות קבלה. הוא משריין בלוק של כמה שעות מדי פעם בסוף היום, והוא בנה תכנית שמאפשרת להירשם אליהן. בדרך הזו, הפגישות האלה הן אף פעם לא הפרעה למהלך היום שלו. הן אולי הפרעה ללו״ז של הצד השני, אבל הם יכולים להחליט אם זה שווה בשבילם כדי להירשם.
כשאתם פועלים בלו״ז של מנהל אתם יכולים לעשות משהו שלעולם לא תרצו לעשות בלו״ז של יוצר: פגישות ספקולטיביות. אתם יכולים לפגוש מישהי או מישהו רק כדי להכיר. אם יש לכם משבצת פנויה ביומן, למה לא? אולי ייצא שאתם יכולים לעזור אחד לשני איכשהו.
אנשי עסקים בסיליקון ואלי (ובכל העולם, בעצם) עושים פגישות ספקולטיביות כל הזמן. הן למעשה לא עולות כלום אם אתם על לו״ז של מנהל. הן כל כך נפוצות שיש שפה מיוחדת כדי להציע אותן: להגיד שאתם רוצים ״לשבת לקפה״, למשל.
אבל פגישות ספקולטיביות הן יקרות נורא אם אתם על לו״ז של יוצר.
גרהאם מסביר שזה יוצר להם בעיה בתור משקיעים בסטארטאפים. כולם מניחים שגם הם פועלים בלו״ז של מנהל. וזה יוצר בעיה כשמכירים להם מישהו וממליצים ש״ייפגשו לקפה״. שתי האפשרויות לא טובות: או להיפגש ולהפסיד בגלל זה חצי יום של עבודה; או להתחמק מהפגישה וכנראה להעליב אותם.
עד לאחרונה לא הבנו בדיוק את שורש הבעיה. לקחנו את זה כמובן מאליו שאנחנו צריכים לחרב את הלו״ז שלנו או לפגוע באנשים. אבל עכשיו שהבנו מה קורה, ייתכן שישנה אפשרות שלישית: לכתוב משהו שמסביר את שני הסוגים של הלו״ז. אולי בסופו של דבר, אם הקונפליקט בין הלו״ז של המנהל והלו״ז של היוצר יתחיל להיות מובן על ידי יותר אנשים, זו תהיה פחות בעיה. אלו מאיתנו שעל לו״ז של יוצר מוכנים להתפשר. אנחנו יודעים שנצטרך לעשות כמה פגישות. כל מה שאנחנו מבקשים הוא שאלה שעל לו״ז של מנהל יבינו את העלות.
ובונוס לסיום: שיתפתי השבוע את הטוויט הזה, שבו פול גרהאם ממש ענה למישהו שביקש המלצות למאמרים הכי טובים של פול גרהאם. זה הוביל לשיחה על מהם המאמרים הכי טובים שלו בעיניי, ומפה לשם - כתבתי בטוויטר על המאמר שהכי השפיע עליי. איך לעשות את מה שאתם אוהבים.
אפשר לקרוא את החלק הראשון כאן, והחלק השני כאן. וזה הלינק למאמראיך לעשות את מה שאתם אוהבים של פול גרהאם.
הוא יחסית ארוך, וזו כנראה הסיבה שאף פעם לא כללתי אותו בהרהורי יום שישי.
במקום זה, כתבתי במהדורה השבוע על לו״ז של יוצר ולו״ז של מנהל, עוד מאמר שמאד אהבתי, ושיותר קל לכתוב עליו בקצרה.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
Loading...
ממש אשמח גם לשמוע מה בדיוק חשבת על המהדורה. אפשר לענות על האימייל או להשאיר הערה כאן. אני מבטיח לקרוא הכל.
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בטוויטר ובפייסבוק., ואם אתם עדיין לא רשומים לבלוג - אפשר להירשם כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
כיף כרגיל כמו בכל שישי, רק קצת קשה עם העברית - אנגלית כאן..
מעולה, כל כך הרבה תובנות חדשות, תודה וחג שמחר