האם למונייד בונה חדשנות טק משבשת?
למונייד בשוק הציבורי, למונייד כהשקעת הון סיכון, למונייד וחדשנות משבשת
כשהשוק הציבורי נותן לך לימונים
הנה שתי דרכים אפשריות להסתכל על למונייד:
1. למונייד היא חברת ביטוח חדשנית שנהנית מיתרון טכנולוגי מבני שיתבטא בעלויות הפסד ועומס הוצאות נמוכים. החברה הוקמה על ידי יזמי טק, שבנו מערכת דיגיטלית מקצה לקצה, משובצת ברכיבי בינה מלאכותית שמסבים עונג ללקוחות, חוזים תוצאות ומכמתים סיכונים. למונייד קמה כסטראטאפ בעידן האפליקציות, הבוטים, והבינה המלאכותית. זה נותן לה יתרון תחרותי בר-הגנה אל מול חברות שהיסודות שלהן הונחו בעידן שלפני האינטרנט. לחברת ביטוח שהיא דיגיטלית במהותה יש פוטנציאל גבוה – שלא לומר בלתי נמנע – לפתח אוטומציה ודיוק מובילים בתעשיה, שבהמשך יספקו חוויית משתמש מהשורה הראשונה, ועם הזמן יחס הפסד ויחס הוצאה מצויינים. למונייד עדיין לא שם, אבל היא צועדת בדרך הזו, ואם מסתכלים מבעד לכאבי הגדילה והאתגרים המחזוריים בתעשיה, כבר אפשר להבחין ביתרונות המבניים באים לידי ביטוי.1
2. למונייד היא חברת ביטוח צומחת עם חוויית משתמש מעולה, אבל חיתום חלש עד בינוני.
הלב, כמובן, רוצה להאמין בפרשנות הראשונה. הצוות המוכשר והאיכותי, הפלטפורמה המרשימה, חויית הלקוח שמעלה חיוך, הממשק של האפליקציה, החדשנות, העשיה החברתית. כל הרעננות הזו שהם מביאים לתחום כל כך אפור. איך אפשר לא לרצות שהם ינצחו. הם הטד לאסו של תעשיית הביטוח.
אנליסטים בשוק הציבורי, לעומת זאת, מסתכלים על למונייד כמו על עוד חברת ביטוח. חברות ביטוח נמדדות לפי שני פרמטרים עיקריים: יחס ההפסד הגולמי, כלומר כמה סנטים היו צריכים לשלם על תביעות, מתוך כל דולר שהרוויחו על פרמיות, ויחס ההוצאה הכללי, שמסתכל על כלל ההוצאות של חברת הביטוח – כמו למשל החתמת לקוחות חדשים, פעילות החיתום, שירות הלקוחות – ביחס להכנסות. והמספרים האלה גורמים ללמונייד, בינתיים לפחות, להיראות יותר כמו הפרשנות השניה.
האופוריה של 2020-2021 הביאה לשוק הציבורי נחיל של סטארטאפים טכנולוגיים עם שווי שנקבע לפי מכפיל של ההכנסות שלהן. זה ייצר תמריץ מאוד חזק לפאונדרים של חברות להצמיח את ההכנסות בכל מחיר, כדי לרכב על הטרנד המוזר ולמכור את המניות שלהם בשווי מנופח ומופרז. וביטוח היא תעשייה שקל מאד למכור בה שטרות של דולר תמורת 90 סנט. כמו שוורן באפט הסביר ב-2003:
אם אתם מוכנים לעשות דברים טיפשיים בביטוח, העולם ימצא אותכם. אתם יכולים להיות על סירה באמצע האוקיינוס וללחוש, ״אני מוכן לחתום על [הפוליסה] הזו״, ולציין מחיר טיפשי. וברוקרים כבר ישחו אליכם. אתם תראו את הסנפירים שלהם.
ובפראפרזה על זה, אם אתם מוכנים לשלם על חברה לפי מכפיל של ההכנסות שלה, ולהתעלם מההפסדים וממבנה ההוצאות שלה, העולם ימצא אותכם. אתם יכולים להיות על סירה באמצע האוקיינוס וללחוש, ״אני מוכן לשלם מכפיל 20 על הכנסות של חברת ביטוח אם היא במקרה גם סטארטאפ טק כי זה מה שסטארטאפים בטק שווים״, ודי מהר אתם תהיו מוקפים בסנפירים.
יש פאונדרים של חברות שעונות לתיאור הזה, שכבר לא נמצאים שם. הם פדו את כרטיס הלוטו הזוכה שלהם והמשיכו הלאה. מישהו אחר עכשיו מנסה לקחת את מה שהם השאירו אחריהם, ולבנות מזה חברת ביטוח שיש לה זכות קיום גם בעולם שבו חברות כבר לא מקבלות מכפיל 20 על ההכנסות רק כי הן מחזיקות צוות של מהנדסים.
הפאונדרים של למונייד, לעומת זאת, עדיין שם. ועדיין בונים את פלטפורמת הביטוח שלהם לאור החזון שתיארו במכתב שצירפו לתשקיף ההנפקה ב-2020.
העניין הוא שהחזון הזה פוגש אנליסטים שמתמחים בביטוח. הם אלו שמכסים את למונייד. אפילו לא אנליסטים של טכנולוגיה. בניתוח שלהם הם מסתכלים על דברים כמו יחס הפסד, יחס הוצאה, פוליסות בתוקף, מחירי פרמיה, שיעורי שימור לקוחות. בדברים האלה עסקו כל השאלות של האנליסטים ביום המשקיעים ובשיחות הרבעוניות. לא בחזון של ההנהלה. במודל באקסל אין איפה להכניס חדשנות טכנולוגית. התוצאה היא שהמחיר שלמונייד נסחרת בו משקף משהו שהרבה יותר קרוב לחברת ביטוח לא מוצלחת, מאשר ל״חברת טק חדשנית שהופכת תעשיה שלמה מלמעלה למטה״.
למונייד נסחרת בשווי שוק של 1.2 מיליארד דולר. זה לא הרבה מעבר לכ-900 מיליון דולר שהם מחזיקים במאזן שלהם. והם מתכננים להשתמש בכסף הזה, אז תלוי איך מתחשבים בו, אבל בכל מקרה, גם אחרי העליה בעקבות הדו״ח האחרון, המניה נמצאת יותר מ- 90% מתחת לשיא של 2021, ובערך 75% מתחת למחיר ההנפקה ביולי 2020. לפני הדו״ח האחרון היא הייתה 85% מתחת למחיר ההנפקה.
אולי זו הייתה טעות להנפיק מוקדם כל כך. למונייד הגיעה לבורסה של ניו יורק בתוך 5 שנים מהקמתה. הרבה לפני שהצליחה לבנות מודל עסקי מבוסס שמשתקף בנתונים הפיננסיים. השקפים שאיתם למונייד ״מוכרת״ את עצמה דורשים ממשקיעים לקחת leap of faith, לעשות אקסטרופלציה מניצנים של דאטה חיובי, לדמיין עתיד של גידול אקספוננציאלי. דברים שמשקיעי הון סיכון בסבבי צמיחה רגילים לראות ומרגישים בנוח איתם. אבל הם כנראה מייצרים אי נוחות אצל אנליסטים ומשקיעים בשוק הציבורי, שכנראה פשוט מדלגים על השקפים האלה. הם מעריכים את למונייד לפי הנתונים הפיננסיים שלה כרגע.
באחד הפוסטים הראשונים בבלוג קראתי לזה ״חשיבת חוף מזרחי מול חשיבת חוף מערבי״. והסיטואציה הזו מקשה על החברה לגייס מזומן. מזומן שהם עדיין צריכים בשביל לצמוח. זה מאוד מבאס למכור מניות לפי שווי של כמה מאות מיליונים בניכוי המזומן, אחרי שכבר ב-2019 הם גייסו כסף מסופטבנק לפי שווי של שני מיליארד דולר, והנפיקו ב-2020 בארבע מיליארד.
האירוניה היא שאם למונייד מעולם לא הייתה מנפיקה, יכול להיות שהשווי שלה היה הרבה יותר גבוה היום. דיברנו כבר על הפרדוקס הזה. השוק הפרטי הוא לא יעיל. השווי נקבע על פי המשקיע האופטימי ביותר. ומשקיע פרטי, למשל כזה שנוטה לכתוב צ׳ק ליזמים שאומרים מספיק פעמים ״בינה מלאכותית״, אולי היה משקיע בעוד סיבוב צמיחה לפי הערכת שווי של 4 מיליארד דולר. לו רק המניה לא הייתה כבר נסחרת בשוק הציבורי לפי שווי הרבה יותר נמוך.
אולי יש כאן לקח שימושי לסטארטאפים אחרים. בשביל להנפיק חברה צריכים להגיע לשלב מספיק בוגר בעסק שיוכל להיות מובן ומוערך על ידי משקיעים בשוק הציבורי. כל עוד הוא מוערך רק על בסיס החזון והשאיפות, אולי עדיף להישאר עם משקיעי הון סיכון וקרנות צמיחה.
האם למונייד היא חברת טק?
אבל האם למונייד היא בכלל השקעה נכונה עבור משקיעי הון סיכון?
מודל ההון סיכון התפתח יחד עם תעשיית השבבים, שם נדרשה השקעה התחלתית עצומה כדי לפתח שבב חדש, אבל עלות שולית מזערית כדי לייצר עוד יחידה נוספת שלו. הון סיכון הוא דרך אפקטיבית לתמוך בזה. התוכנה, ובעיקר SaaS (תוכנה בתור שירות מעל האינטרנט) דחפה את זה אפילו יותר רחוק. נדרשת השקעה עצומה כדי לבנות ולשווק מערכת תוכנה ולצבור בסיס לקוחות גדול ואוסף יכולות עשיר; אבל לאחר מכן, העלות השולית של לשרת לקוח נוסף היא אפסית, וכמות הלקוחות הפוטנציאליים היא ענקית, כמספר האנשים שמחזיקים בחיבור לאינטרנט. יש פה עניין של הערכת הסתברויות – האם ההשקעה בכלל תצליח, ועד כמה – אבל התשואה האפשרית היא בלתי מוגבלת.
בעשור האחרון זה נהיה קצת מבלבל. האם נטפליקס היא חברת טק? האם אובר או ווי וורק או פלוטון? כולן קיבלו השקעות הון סיכון ענקיות, ויש להם צוותי פיתוח שבונים טכנולוגיה מרשימה, אבל המוצרים והשירותים שהן מוכרות ללקוחות שלהן – צפיה בסרט, נסיעה במונית, משרד להשכרה או אופני כושר – מזכירים מאד, ובכן, מוצרים של חברות שאף פעם לא נחשבו לטכנולוגיות. איך אפשר לנתח את זה?
במאמר ״מהי חברת טק״ בן תומפסון כתב שפעם זה היה קל. IBM הייתה חברת הטק, וכולם היו הלקוחות שלה (ולא חברת טק). בהמשך הוא ניסח חמישה קריטריונים שעוזרים לבחון האם מודל עסקי של חברה באמת נהנה מהמאפיינים שגרמו מלכתחילה לתוכנה להיות כל כך אטקרטיבית להשקעות הון סיכון. הוא הראה שם איך דרך הפרמטרים האלה, נטפליקס היא בהחלט חברת טק, בעוד שווי וורק היא ממש לא. המאמר נכתב ב-2019, והוא התיישן יחסית לא רע. נטפליקס היא חברה רווחית וצומחת, בעוד שווי וורק הגישה לאחרונה בקשה לפשיטת רגל2.
זה יכול להיות תרגיל מעניין לבחון את למונייד דרך חמשת הקריטריונים האלה.
- הקריטריון הראשון הוא שתוכנה יוצרת אקוסיסטם. ללמונייד אין אקוסיסטם.
- הקריטריון השני הוא שלתוכנה יש עלות שולית אפסית. ללמונייד, לעומת זאת, יש פרופיל פיננסי של חברת ביטוח. ברבעון האחרון היא צמצמה את שיעור ההפסד ל-83% ״בלבד״. שיא היסטורי עבור החברה. אבל זה עדיין אומר שהיא שמרה לעצמה רק 17 סנט מכל דולר של פרמיה שהיא הכניסה. וזה עוד ברבעון ללא קטסטרופות. היא יכולה לקוות להתקרב לשיעור הפסד שישאיר לה 35-40 סנט מכל דולר של פרמיה, הסטנדרט בתעשיה לחברת ביטוח מוצלחת. אבל זה עדיין פחות מחצי מחברת תוכנה טיפוסית, ששומרת לעצמה 80-90 סנט של רווח גולמי מכל דולר של הכנסות.
- קריטריון שלישי: תוכנה משתפרת עם הזמן. זה בהחלט נכון בהרבה מובנים לגבי למונייד.
- הקריטריון הרביעי הוא שתוכנה מאפשרת מינוף אינסופי. זה לא נכון לגבי ביטוח. הרגולציה דורשת השקעה גדולה של זמן, מאמץ, וכסף כדי להציע סוג ביטוח חדש במדינה נוספת באמריקה. שלא לדבר על איסוף מידע והתאמות שצריך לעשות במודלים של החיתום ובבוטים של הצ׳אט.
- קריטריון חמישי: תוכנה מאפשרת עלות אפסית לטרנזאקציות. זה בהחלט נכון לגבי למונייד, שיכולה למכור ביטוח במודל של שירות-עצמי באמצעות הצ׳אטבוט מאיה.
המודל העסקי של למונייד מקבל שתיים מתוך חמש במבחן הזה. היא לא ממש עוברת בתור חברת טק. במובן של, מודל עסקי שיכול ליהנות מהיתרונות הכלכליים של חברת טק, ולייצר תשואה שתצדיק השקעת הון סיכון.
זה כמובן מבחן מומצא ולא מאד מבוסס, אבל הוא עוזר להבחין בנקודות הבעייתיות בתיזה. אין אקוסיסטם פעיל (שפותח אפשרויות של מונטיזציה, כמו במקרה של פייבר). שולי הרווח הגולמי נמוכים מאד, וכל התרחבות דורשת חיכוך והשקעה משמעותית.
מצד שני, disruption. נכון?
חברות הביטוח הגדולות הן incumbents בנות מאה שנים שהוקמו הרבה לפני האינטרנט. למונייד היא סטארטאפ טכנולוגי עם פלטפורמה שתוכננה מההתחלה לעידן הסמארטפון והבינה המלאכותית. Innovator's Dilemma, לא?
Lemonade and Disruption
הבעיה עם הפופולריות שתיאוריית ה-Disruption של קליי כריסטנסן צברה, היא שאנשים התחילו להשתמש במילה הזו כדי לתאר כל שיפור טכנולוגי. ולמעשה כל דבר שמאפשר לייצר דברים או לספק שירותים בצורה יעילה יותר, הוא שיפור ״טכנולוגי״. זו המשמעות של המילה טכנולוגיה, שנוצרה הרבה לפני הסיליקון ואלי, בתקופה שבעמק סנטה קלרה עוד גידלו תפוזים. אבל האם זה הופך כל חברה שמייעלת איזשהו מאפיין של מוצר ל disruptor?
כדי לענות על זה, קליי כריסטנסן הבחין בין שני סוגים של חדשנות: בין טכנולוגיות תומכות (sustaining) לבין טכנולוגיות מהפכניות (disruptive). דיברנו על זה כאן שוב ושוב ושוב. טכנולוגיות שמשפרות מוצרים קיימים – גם אם בצורה דרמטית – הן sustaining technologies. אלו רוב ההתקדמויות הטכנולוגיות. והן לרוב מיטיבות עם החברות המבוססות. טכנולוגיות שהן באמת disruptive מביאות הצעת ערך שונה באופן דרמטי. הן מאפשרות לשוק חדש להיווצר, או שהן משרתות הרבה יותר טוב לקוחות שהיו שוליים עבור החברות המובילות. ככה בן תומפסון הסביר שזה בא לידי ביטוי בעידן האינטרנט:
רוב השיפורים הטכנולוגיים הם sustaining technologies. והם מחזקים את החברות הקיימות. הם לא משנים את המבנה התחרותי בשוק. וזה אומר, שאם אימוץ של טכנולוגיה פשוט מחזק את העסק הנוכחי שלכם, בניגוד למאפשר לעסק שלכם בכלל להתקיים, אתם לא חברת טק. זה, למשל, למה הלקוחות של IBM לא היו חברות טק יותר מאשר המשתמשים של רוב אפליקציות ה SaaS המודרניות.
לעומת זאת, disruptive technologies מאפשרות משהו שלא היה אפשרי לפני כן, או מחיר שלפני כן לא הייתה לו היתכנות כלכלית [...]3 ההגדרה הזו תקפה גם לגבי נטפליקס, Airbnb, ואובר; כולן הפכו לדיגיטלי משהו שהיה חיוני למתחרים שלהן, בין שזה זמן או אמון. אני לא בטוח, אבל, שזה תקף לגבי ווי וורק: עד כמה שהחברה ייחודית, נראה שהיא מסתמכת בעיקר על גישה חסרת תקדים להון. זה אולי יהיה מספיק, אבל זה לא אומר שווי וורק היא חברת טק.
וזוהי השאלה הגדולה לגבי סיפור ה-disruption של למונייד. אין ספק שזה מרשים לראות אופרציית ביטוח דיגיטלית מקצה לקצה. אבל קשה לשים את האצבע על, מה היא נותנת שלא היה אפשרי גם בלעדיה?
1. למונייד נוטה לצייר את התחרות שלה כחבורת סוכנים מיושנים וזועפים שמדברים בטלפון ועובדים עם קלסרים וניירת. זה לא ממש מדוייק. באפט הסביר במאמר שכתב ב-1951, איך היתרון של גייקו היה בכך ששיווקה ביטוח ישירות (ללא סוכנים) כבר מאז מלחמת העולם השניה.
2. חברות כמו גייקו, פרוגרסיב, סטייט פארם, כולן מאפשרות לרכוש ביטוח בתוך דקות דרך האינטרנט.
3. למונייד רכשה את מטרומייל, שמשתמשת בטלמתיקה לביטוח רכב כדי להעריך סיכונים טוב יותר, אבל רק ביום שישי האחרון דיברנו על סיפור ההצלחה של פרוגרסיב, שמשתמשת בטלמתיקה כבר למעלה מעשור ומציעה בהצלחה ביטוח מבוסס-שימוש, מה שאיפשר להם לעקוף ולפתוח פער מגייקו.
4. למונייד מספקת חוויית לקוח יוצאת מהכלל. וזה באמת מרשים שלמונייד מקבלת ציוני שביעות רצון גבוהים כמו טסלה והאייפון, אבל אנשים מבלים הרבה זמן כל יום במכונית שלהם, שלא לדבר על הטלפון. הם משוויצים בהם וברור שיסכימו לשלם פרמיה תמורת הנוחות והחוויה העדיפה. האם זה באמת יתרון דרמטי בביטוח, מוצר שנתפס כקומודיטי? (ולקוחות שלא רואים אותו כקומודיטי, נוטים לרצות סוכן!)
5. המודל העסקי של למונייד מתבסס על מחקר של דן אריאלי, ומעודד לקוחות להימנע מניפוח תביעות. זה נשמע טוב. אבל טרם ראינו עדויות שיתמכו בתיאוריה הזו. (ומאז גם התפרסמו כמה דברים על דן אריאלי ששמים בעירבון מוגבל את המחקר שלו על אמון ואמירת אמת) [ואנקדוטה אישית, הח״מ שלח פעם מייל לנציג של Homesite להגיד שהייתה להם טעות בטופס שהשמאי שלהם הגיש אחרי שבא לראות נזק מנזילה אצלנו במטבח. הוא בטעות הכפיל כמעט פי עשר את הגודל של הנזק, והסכום שהם אישרו היה הרבה יותר מדי גבוה. עד כמה שידוע לי, לא הפעילו עליי טריקים מתחום הכלכלה ההתנהגותית. פשוט לא הרגשתי בנח להרוויח כסף רק מזה שהשמאי עשה טעות בטופס.].
6. ללמונייד יש צ׳אט בוטים להחתמה של לקוחות חדשים ולטיפול בתביעות, בעוד שבחברות אחרות ממלאים טופס ווב באתר, אבל האם זה נותן להם יתרון כל כך משמעותי? ועד כמה הוא יהיה בר הגנה בעידן שבו אפשר לבנות צ׳אט בוט מאד מתוחכם עם כמה קריאות API ל-Azure.
7. למונייד לא מגדילה את השוק. בניגוד לאובר שהגדילה את שוק הנסיעות בתשלום, או Airbnb שעושה את זה למקומות לינה, או פייבר שעושה את זה לשימוש בפרילנסרים, למונייד לא מוכרת פוליסות ביטוח שלא היו נמכרות אחרת.
זה משאיר את הבינה המלאכותית. הנה דניאל שרייבר, מנכ״ל למונייד, מסביר את זה ביום המשקיעים בנובמבר 2022:
במאה ה-17, הרבה קרה בעולם הסטטיסטיקה. פסקל ופרמה הניחו את יסודות תיאוריית ההסתברות. ג׳ייקוב ברנולי ניסח את חוק המספרים הגדולים. ופתאום, הסטטיסטיקה הונחה על יסודות יציבים, באופן שהיא מעולם לא הייתה עד לאותו רגע.
עכשיו, ביטוח במהותו הוא עסק של מונטיזציה לסטטיסטיקה ונתונים. ולכן זה לא מפתיע שהייתה חדשנות לא רציפה בתחום המידע והסטטיסטיקה שחשפה קרע שיצר disruption בעולם הביטוח. ושזה שם ביתרון אנשים וחברות שנוסדו לאחר הקרע הזה. וכך זה היה. אף חברת ביטוח, והיו כאלה במשך אלפי שנים רבות – לא הייתה חברת ביטוח אחת מהעידן שלפני שלפני פסקל ופרמה ששרדה את המהפיכה המדעית, בעוד שהחברות החדשות שהוקמו בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 והשתמשו ברעיונות החדישים האלה לגבי איך לטפל בסטטיסטיקה ומידע, ובכן, לא רק שהן שרדו, אלא שהן שגשגו במשך 300 השנים הבאות.
אבל אל לנו לבלבל אריכות ימים עם אַלמָוֶת. כי מה שאנו חווים כיום, המהפיכה הדיגיטלית, היא ברת השוואה למהפיכה המדעית בשינויים שהיא יוצרת בעולם הסטטיסטיקה והמידע.
אז הנה. מצאנו. תיאוריית ה-disruption של למונייד הולכת בערך ככה:
ה-flywheel הזה ימשיך להסתובב לעוד ועוד איטרציות, וכשאיכות האלגוריתמים תהיה בשלה מספיק כדי שיהיה אפשר להבחין ביתרון הברור שלהם, זה יהיה מאוחר מדי עבור חברות הביטוח המבוססות. למונייד כבר תהיה שם כדי להציע פוליסות ביטוח במחירים הרבה יותר נמוכים, ועדיין תיהנה מיחס הפסד טוב יותר מהתחרות. השחקנים המובילים-לשעבר ינסו לרדוף אחרי למונייד ולשפר את האלגוריתמים והאוטומציה שלהם, אבל זה כבר יהיה מאוחר מדי עבורם.
כלומר, אם אתם מאמינים בכל זה.
הגילוי הנאות הוא, שהייתי מאד רוצה שזה יקרה. לא כי אני מחזיק במניות של למונייד (אני לא), אלא כי אני מחזיק בבלוג שעוסק בסיפורים כאלה, וזה יהיה פוסט שאני מאד אהנה לכתוב.
אבל האם אני חושב שסביר שזה יקרה?
קשה להגיד. כל המהות של ביטוח זה להתאים בצורה הכי טובה בין סיכון לבין מחיר. וזה נראה משכנע שלמונייד יכולה לשלב הרבה יותר נתונים בקבלת ההחלטות של האלגוריתמים שלה. השאלה היא האם בכל קטגוריה (רכב, בית, בע״ח, וכו׳) היא תמצא פרמטרים שהחברות המסורתיות לא משתמשים בהם, ושיזיזו את המחט בצורה מספיק משמעותית. והשאלה הבאה, האם זה יהיה מספיק קשה ויקר לחברות המבוססות בכל קטגוריה לעשות אותו דבר (ולשלב גם את אותם פרמטרים בתהליכי התמחור שלהן), למשך מספיק זמן שיאפשר ללמונייד לפתוח פער מספיק משמעותי.
השקעה לפי הנרטיב ש״למונייד היא disruptor בתעשיית הביטוח״ היא, יותר מכל דבר אחר, עדיין השקעה בסטארטאפ. עוד אין לה מודל מוכח שרק צריך לעשות לו scale. יש כמה נקודות בסיסיות וקריטיות בתיזה שעדיין צריך לעשות להן ולידציה. ואמנם למונייד מציגה ניצנים של נתונים מעודדים. אבל זה חוזר לנקודה מפתיחת הפוסט. למונייד נסחרת בבורסה של ניו יורק ומכוסה על ידי אנליסטים שמתמחים בחברות ביטוח. לא בסטארטאפים או בחדשנות. ובבורסה של ניו יורק מעריכים את השווי שלה על בסיס, ובכן, הנרטיב ש״למונייד היא חברת ביטוח צומחת עם חוויית משתמש מעולה, אבל חיתום חלש עד בינוני״.
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין כאן המלצה לבצע השקעות. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.
כדי להשלים את תמונת הציונים לתחזיות שבמאמר: גם אובר ו Airbnb, שזכו לציון חיובי, חוו הצלחות מאז. כישלון התחזית היחיד היה פלוטון, שנקבע כי היא חברת טק, אבל החברה לא התאוששה מהטלטלות שחוותה במהלך המגיפה.
דילגתי על החלק שעסק בפלוטון, החלק בתחזית שבדיעבד התברר כטעות לאחר המגיפה.
ניתוח יפה מאוד
אחלה!