מהדורה 53: ג׳ו ביידן ובינה מלאכותית, קריפטו וטרור, ווי וורק וציונות, המניה שבאפט הכי אהב, אנרגיה גרעינית (הייתה) יכולה להציל את העולם

״אני רק יודע שיש לנו הרבה הוכחות מהעבר שכל טכנולוגיה חדשה מגיעה עם האלרמיסטים שלה וחששות ואיכשהו האופטימיות מנצחת. למה שהפסימיסטיים ינצחו עכשיו?״

שוב יום שישי. למי שמחפש קצת אסקפיזם - שיר חדש של הביטלס יצא השבוע. מעבר לזה שהוא מעולה ומרגש, בעיניי הוא גם מסמל את האופן החיובי שבו AI יכול להשפיע על העולם. הבינה המלאכותית לא החליפה את ג׳ון לנון בשיר הזה. היא עזרה לחלץ את הקול שלו מהקלטה באיכות ירודה מ-1978. בזכות ה AI דווקא קיבלנו יותר מג׳ון לנון.

קדימה למהדורה מספר 53 -

דברים שנתקלתי בהם השבוע

להאט חדשנות

הנשיא ג׳ו ביידן חתם בשבוע שעבר על צו נשיאותי שיטיל רגולציה ומגבלות למען הבטיחות והאמינות של הפיתוח ושימוש בבינה מלאכותית. מאמר מצויין של סטיבן סינופקי ניתח והסביר הרבה מהבעייתיות בצו הזה.

המסמך הזה הוא עבודה של חיבור הדיעות של וועדה המורכבת מגורמים בעלי עניין, תוך ניסיון לתמרן במסגרת החוק - ממש כל מה שאפשר לעשות כדי לעכב את הבינה המלאכותית באופן חוקי בלי להעביר חוקים חדשים שאולי יעשו את זה. אין שום גורם ברור מאחורי המסמך הזה. אין קונצנזוס מדעי מוביל או כיוון שאפשר לזהות. זה בלתי אפשרי להפריד את המסמך מהתהליך והגישה שמשמשים ״לפקח״ על חדשנות בתחום ה AI … זה ממש לא מסמך של מה צריך להיעשות עם הפוטנציאל של הטכנולוגיה כמו שזה מסמך שדוחק את הגבולות של מה ניתן להיעשות באופן חוקי כדי להאט את החדשנות.

בידיעה של הסוכנות איי פי הופיע הציטוט המדהים הבא:

״הוא התרשם ונבהל כמו כל אחד״, סגן ראש הסגל של הבית הלבן, ברוס ריד, אמר בריאיון. ״הוא ראה תמונות AI מזויפות של עצמו, של הכלב שלו. הוא ראה איך זה יכול ליצור שירה גרועה. והוא ראה ושמע את הטכנולוגיה המדהימה והמבהילה של שכפול קולות, שיכולה לקחת שלוש שניות מהקול שלך ולהפוך אותו לשיחה מזוייפת שלמה״.

נושא הבינה המלאכותית נראה בלתי נמנע עבור ביידן. סוף-שבוע אחד בקמפ דייוויד, הוא נרגע בצפיה בסרט של טום קרוז: ״משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות - חלק ראשון״. הרשע בסרט הוא דמות תבונית (sentient) ובינה מלאכותית מושחתת הידועה בתור ״היישות״ שמטביעה צוללת והורגת את הצוות שלה בדקות הפתיחה של הסרט.

אם הוא לא כבר היה מודאג לגבי מה שיכול להשתבש עם AI לפני הסרט הזה, הוא ראה עוד הרבה דברים לדאוג לגביהם״, אמר ריד, שצפה בסרט ביחד עם הנשיא.

קשה למצוא את המילים! המדיניות של ממשלת ארה״ב נקבעת על פי סרטי מתח בדיוניים שהנשיא צופה בהם במקרה בסופ״ש.

בן תומפסון הציע פרשנות צינית, שגורסת שה-incumbents, השחקנים שכבר מובילים בבינה מלאכותית, הם אלו שעומדים מאחורי הצו הנשיאותי. הצעדים שהוזכרו שם, כמו למשל הדרישה לקבל אישור כדי לעבור את המגבלות האולטרה-ספציפיות על הגודל של מודלים, משחקות לידי החברות המבוססות בתחום. מבין החותמים על מכתב האזהרה מהסכנות בבינה המלאכותית בחודש מאי האחרון, היו 30 חותמים מ-OpenAI, כולל המנכ״ל סאם אלטמן. 15 חותמים מאנתרופיק, כולל המנכ״ל דריו אמודיי. יש שבעה חותמים ממיקרוסופט, כולל ה-CTO קווין סקוט. יש 81 חותמים מגוגל, כולל מנכ״ל DeepMind דמיס האסביס. אין אף אחד מאפל או אמזון, ורק שני עובדים זוטרים ממטא.

קשה שלא להבחין עד כמה ההתפקדות הזו מתיישבת עם הפוזיציה הנוכחית של החברות בשוק. OpenAI היא המובילה, לפחות מבחינת התפיסה של צרכנים ומפתחים, והחברה מייצרת הכנסות משמעותיות מ ChatGPT; אנתרופיק היא השניה, ויש לה עסקאות עם גוגל ואמזון. לגוגל יש מוצרים נהדרים ושיתוק פנימי שמונע להשיק אותם מסיבות שקשורות למודל העסקי; לשדל לזהירות מתיישב טוב מאד עם האינטרסים שלהם. מיקרוסופט נמצאת באמצע: הם עושים כסף מ-AI, אבל לא שולטים במודלים של עצמם. אפל ואמזון שתיהן ממתינות שהשוק יבוא אליהן. […]

הנקודה היא זו: אם אתם מקבלים את ההנחה שרגולציה נועלת את ה-incumbents, אז קשה שלא לשים לב לכך שהמנצחים המוקדמים ב-AI נראים הכי להוטים ביצירת בהלה בוושינגטון לגבי בינה מלאכותית. זה למרות העובדה שהחששות שלהם לא חמורים מספיק כדי, אתם יודעים, לעצור את העבודה שלהם. לא, הם השחקנים האחראיים, אלו שאכפת להם מספיק כדי לקרוא לרגולציה; ומה טוב אם החששות מנזקים דמיוניים חוסמים מתחרים בלתי נמנעים.

כך סינופקי סיים את המאמר שלו:

הגישה הזו לרגולציה לא שמה דגש על חדשנות למרות כל המלל שטוען שהיא כן. הצו הזה נועד לדכא חדשנות ולהעביר את הפלטפורמה הבאה לידיהם של ה incumbents בארה״ב, וסביר יותר לחברות חדשות במדינות אחרות שלא שמו למטרה לעצור את החדשנות לפני שהיא אפילו מתרחשת.

אני בשום אופן לא בטוח אם AI היא הפלטפורמה הטכנולוגית הבאה, מהסוג שיגרום למהפיכת הסמארטפון שבאופן חד משמעי היטיבה עם כל בן אנוש על כדור הארץ, להיראות קטנה. אני לא יודע בעודי יושב כאן היום אם מוצרי הבינה המלאכותית שנמצאים בשוק פחות משנה הם הדבר הגדול הבא. אולי הם יתבררו כנקודת עצירה במסלול של החדשנות. אולי הם יתבררו בתור הרכיבים שכולם משלבים לתור המוצרים הקיימים. יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לא יודעים עדיין.

מה שאנחנו כן יודעים הוא שאנחנו בשלבים המוקדמים ביותר. אין לנו מוצרים בשוק, וזה אומר שאין לנו בעיות בשוק, שעליהן נוכל לבסס חששות או פחדים שדורשים ״פיקוח״ ורגולציה. זורעי בהלה או ״אקזיסטנציאליסטים״ אומרים שיש להם מספיק הוכחות. אם זה נכון אז, שיהיה. אבל הדרך היחידה באמת לטעון את זה היא לצאת לתהליך חקיקה ולהשתמש בדמוקרטיה כדי לוודא את החששות האלה. אני רק יודע שיש לנו הרבה הוכחות מהעבר שכל טכנולוגיה חדשה מגיעה עם האלרמיסטים שלה וחששות ואיכשהו האופטימיות מנצחת. למה שהפסימיסטיים ינצחו עכשיו?

לינק למאמר

---

---

מערבלי קריפטו

להשתמש בקריפטו כדי להלבין כספים לשימוש בטרור, במחשבה ראשונה זה אולי נשמע כמו דבר מובן מאליו, אבל מתברר שזה לא כל כך פשוט. הסברנו את זה במהדורה 50. לביטקוין ומטבעות אחרים יש ledger פומבי, שמאפשר להתחקות אחר הכתובות שמהן מגיעות הכספים, וגם לתפוס את הכספים בבורסות שבהן מנסים להמיר אותם לכסף אמיתי שאפשר לקנות איתו ציוד ונשק.

לעקוב אחרי הטרנזאקציות על הבלוקצ׳יין זה דבר אפשרי אבל מורכב, וזה משחק מתמיד של חתול ועכבר. בכל פעם שפעולות האכיפה סוגרות דרך אחת של העברת כספים, הטרוריסטים מחפשים דרכים חדשות. אחת מהן היא שימוש במיקסרים - מערבלי קריפטו.

זה עובד בערך ככה:

1. אליס היא תומכת טרור שרוצה לתרום כספים דרך בוב, מגייס הכספים של החמאס.

2. הכתובת של בוב ידועה לרשויות האכיפה, ויהיה קל לזהות ולפעול נגד אליס אם היא תעביר לו כסף בטרנזאקציה ישירה.

3. כאן נכנס לתמונה קרלוס, אדם שאין לו קשר לחמאס, אבל רוצה להעביר נכסי קריפטו באופן אנונימי לאדם רביעי בשם דייוויד, מסיבותיו שלו.

4. אליס וקרלוס שניהם יעבירו כספים לגורם שלישי - המערבל. המערבל ינכה את העמלה שלו, ויעביר הלאה את הכספים לשתי כתובות ״נקיות״. אחת מהן תהיה בשליטה של בוב, ואחת בשליטה של דייוויד.

5. רשויות האכיפה לא יכולות לדעת האם הכסף שהגיע מהמערבל לבוב היה במקור מאליס או מקרלוס.

Source: https://www.coincenter.org/education/advanced-topics/what-are-mixers-and-privacy-coins/

אז זו דרך נהדרת להגן על האנונימיות של אליס בתור תומכת פיננסית של טרור, לא?

ובכן.

יש כמה בעיות עם זה. קודם כל, כנראה שאליס וקרלוס לא מנסים שניהם להלבין בדיוק את אותו סכום של כסף. ואם הסכומים הם שונים, זה יכול להצביע על איזו מכתובות היציאה משוייכות לאליס. זה נהיה קשה כשיש כמות גדולה של אנשים שמשתמשים במערבל. עוד עניין הוא שקל לזהות שימוש במערבלים, ולפעמים זה הופך את כל כתובות היציאה ל״חשודות״. בורסת הקריפטו ביינאנס, למשל, חסמה את האפשרות להעביר כספים לכתובות ששייכות לוואסאבי, ארנק קריפטו שמציע שירותי ערבול.

רשויות האכיפה האמריקאיות הפעילו בשנים האחרונות סנקציות אגרסיביות וסגרו מערבלים כמו בלנדר וטורנדו, שהוכח שסייעו בהלבנת כספים עבור צפון קוריאה ורוסיה. ועל רקע המתקפה של חמאס, הם רוצים לסגור את הפרצה הזו ולהפעיל פיקוח על מערבלי קריפטו:

רשת אכיפת הפשעים הפיננסיים של האוצר האמריקאי (FinCEN) שחררה היום [18.10] הצעה של כללים שיסווגו מערבלי מטבעות קריפטו זרים - שירותים שמערבבים כספים דיגיטליים של משתמשים כדי לספק אנונימיות ולהקשות על המעקב שלהם - ככלים להלבנת כספים שמהווים איום לביטחון הלאומי ולכן יתמודדו עם סנקציות ורגולציות חדשות. החוקים החדשים, אם יאומצו בתום תקופה של 90 ימים של קבלת הערות ודיון ציבורי, יהוו את המגבלות הרחבות ביותר שהוטלו על שירותי הערבול, ויעשו את זה הרבה יותר קשה למחזיקי מטבעות קריפטוגרפיים להעביר את הכספים שלהם דרך השירותים האלה לפני שהם פודים אותם בבורסת קריפטו אמריקאית, או אפילו בבורסה זרה שמקבלת לקוחות אמריקאיים. […]

שינוי הכללים ידרוש ממוסדות פיננסיים אמריקאיים, כמו גם מוסדות זרים עם לקוחות אמריקאיים - כולל בורסות למטבעות קריפטו - לעמוד בדרישות נוספות של מעקב ודיווח לכספים שנגעו במערבל קריפטו זר, ואולי אפילו יאפשרו לאוצר לחסום בורסות קריפטו מלטפל בכספים האלה. ״אף פעם לא ראינו משהו כזה״, אומר ארי רדבורד, ראש מחלקת המדיניות הגלובלית של TRM Labs, פירמת ניתוח בלוקצ׳יין. רדבורד ציין שההצעה לא מחרימה באופן מוחלט שירותי ערבול זרים, אלא רק מוסיפה כללים חדשים לאינטראקציה איתם. ״אבל המציאות היא שאוסף הפעולות לפעמים יוצרים אפקט של שיימינג, שבו אנשים פשוט לא רוצים שום קשר לפלטפורמות האלה מהפחד של להיתפס בהלבנת הון או סוג אחר של פעילות לא חוקית״.

המומחים שרואיינו לכתבה הסבירו שקשה להאמין שהתקנות החדשות גובשו בתוך 10 ימים מהמתקפה של החמאס. וגם אין ראיות ברורות שהחמאס עשו שימוש נרחב במערבלים. הכללים האלה כנראה היו בהכנה מזה זמן, ומשרד האוצר האמריקאי ניצל את התזמון כדי להצדיק את היישום שלהן. זה עוד צעד במאבק של שהרשויות האמריקאיות נגד תעשיית הקריפטו בשנה האחרונה.

פירמת המחקר ChainAnalysis פירסמה פוסט שמראה שמימון טרור הוא חלק מזערי מהשימוש במערבלים, והזהירו מפני רגולציה אגרסיבית מדי. חשוב להעיר שגם ChainAnalysis וגם TRM Labs סייעו במחקר לאיתור כתובות וטרנזאקציות שמשוייכות לחמאס וחיזבאללה, והוקיעו את הארגונים האלה והשימוש שלהן בבלוקצ׳יין. מצד שני, הם מזהירים מפני פעולות אגרסיביות שיגבילו שירותים שלא באמת היו רלוונטיים לחמאס, ויפגעו בשימושים לגיטימיים של לקוחות תמימים.

אני מודה שאני דווקא עם משרד האוצר האמריקאי במקרה הזה. אפשר להגיד שאני צבוע, לאור הביקורת שלי על הרגולציה למעלה במקרה של הבינה המלאכותית. אבל זה בדיוק העניין. יש הבדל מאד גדול בעיניי. לא מדובר כאן על חששות בדיוניים שמבוססים על סרט שג׳ו ביידן ראה בסופ״ש. מערבלי קריפטו כנראה מראש הומצאו לצורך של הלבנת הון. עם כמה שאני מעריך את הרצון של אנשים לשמור על פרטיות ולהבטיח את זה שאף ממשלה לא תוכל לעקוב אחרי הכספים שלהם, קשה לי לראות איך יש כאן פוטנציאל לחדשנות שיגדיל את העוגה הכלכלית או ישפר את מצב החברה. לתעשיית הקריפטו היו מעל 10 שנים של רגולציה יחסית חלשה, ולא ראינו חדשנות משמעותית עם אימפקט חיובי על הכלכלה או החברה. ומצד שני, ראינו הרבה מההיפך.

לינק לכתבה

WeWork

השמועות התגשמו, וחברת WeWork הגישה בקשה לפשיטת רגל. ביירן הובארט כתב על חוסר המזל בכך שהם נפגעו מאד מהירידה בביקוש לשולחנות וכסאות בערים גדולות, אבל הטרנד האחר, של ביקוש לשולחנות בזמינות חלקית (שעלה מאד מאז המגיפה) דווקא עבד לטובתם. ״אם הם היו מוקמים מעט מאוחר יותר, והיו מגייסים את הסיבוב הראשון מסופטבנק רק באמצע 2020, הם אולי היו הצלחה מפלצתית״. אבל הם היו מאד מותאמים למבנה הביקוש למשרדים שהיה קיים ב-2019 ולפני, ושרפו הרבה מזומן בניסיון להתרחב מהר ככל האפשר בפרדיגמה ההיא. ״הסוג הכי גרוע של מזל רע הוא שיש לך מזל מטורף ותזמון גרוע״.

ובבסיס שלו, הרעיון של לשכור שטחי משרדים לטווח ארוך ולהשכיר אותם לטווח קצר תמורת פרמיה, הוא רעיון שדווקא יכול לעבוד. מאט לוין כתב על כך שמישהו בטח היה יכול לבנות ״WeWork אבל רציונלי״. לצמוח לאט יותר בסוף שנות ה-2010, להפוך לרווחי, לספוג מכה בקוביד, ואז לשרוד באמצעות מוצר שהוא אטרקטיבי בעולם שלאחר-קוביד.

השאלה שלי היא: האם היית מעדיף לבנות את המוצר הזה, או את WeWork האמיתית? נוימן, המייסד של WeWork האמיתית, נעשה מיליארדר, והוא אפילו לא היה צריך לנהל את WeWork בשנים האחרונות. הערך הצפוי של הצמיחה המתוכננת, העצומה, שנועדה לשנות את העולם, כפי שהיא נמדדה ע״י המחיר שנוימן סחט מסופטבנק עבור התוכניות האלה בשנות ה-2010 המאחורות, הוא אולי הרבה יותר גבוה מאשר הערך הצפוי של ממש לנהל גרסה רווחית וברת-קיימא של WeWork.

שנות ה-2010 המאוחרות היו מוזרות, אחי. אם הייתה יזם עם יכולת מושלמת לחזות את העתיד, והייתה לך בחירה עם מידע מושלם בין ״צמיחה ברת-קיימא, לעשות כסף, ולבנות עסק רווחי שיחזיק מאות שנים״ לבין ״לצמוח הרבה יותר מדי מהר, לקבל את הכסף המתוק מתוק של סופטבנק, ולהתרסק באופן פומבי בתוך כמה שנים״, אני חושב שהבחירה האובייקטיבית הרציונלית צריכה עדיין להיות שתיקח את הכסף של סופטבנק? נוימן הוא כל כך הרבה יותר עשיר מאשר אם הוא היה בוחר אחרת! WeWork לא עבדה טוב, בתור יישות עסקית, וזו קטסטרופה, בתור השקעה של סופטבנק. אבל היא עבדה מאד טוב עבורו.

והנה עוד דרך אפשרית להסתכל על זה: פרוייקטים במימון זר ללא היתכנות כלכלית היו שזורים בפרוייקט הציוני עוד מימיו הראשונים. כבר ב-1882, פקידי הברון חילקו קצבה חודשית מה״נדיב הידוע״ במושבות כמו ראשון לציון, מזכרת בתיה, זכרון יעקב וראש פינה, ללא קשר לתפוקה של האיכרים, והיקצו כספים לשירותי בריאות, דת, חינוך וכו׳. ללא הכספים האלה, במובן מסויים, הברון רוטשילד היה המסאיושי-סאן של סוף המאה ה-19. ״אלמלא עזרתו, היה חשש כבד להתפזרות המתיישבים ולפירוק התיישבות העלייה הראשונה״.

הספר כסף כחול לבן של אורי כץ כולל עוד סיפורים כאלה, למשל איך פנחס ספיר דחף את ישראל פולק להשקיע במפעל טקסטיל בקרית גת, למרות שפולק לא חשב שזה רעיון טוב מבחינה כלכלית. ״מפעלים רבים נוספים הוקמו באמצעות שלל הלוואות וסובסידיות שהעניקה הממשלה ליצרנים על חשבון הציבור, לרוב תוך הפעלת מכבש לחצים וגיוס האתוס הציוני המרגש. בכל המקרים האלו המומחים והשרים סיפרו לציבור שהיוזמות הן הזדמנות כלכלית נהדרת, אבל זה היה שקר ...״ (מתוך: כסף כחול לבן).

אז אולי בעצם, WeWork היא בעצמה התגלמות הציונות. ה Unit Economics לא עבדו. ובכל זאת, אדם נוימן הצליח לדחוף את הפרוייקט הזה יותר ויותר רחוק באמצעות סיפור מרגש על קהילתיות והשתייכות, ותוך כדי לספק חלל עבודה מסובסד להמוני סטראטאפים בראשית דרכם. חלקם גם במגוון לוקיישנים בישראל. אלא שבמקום שיהודי עשיר מצרפת או אמריקה יצטרך לשלם על כל זה, אדם נוימן גרם לסופטבנק לשרוף 11.5 מיליארד דולר על המיזם. סופטבנק אמנם חברה יפנית, אבל המשקיעים הגדולים מאחוריה הם קרן העושר הסעודית, קרן העושר האמירתית, וקרנות של מדינות נוספות במזרח התיכון.

הזכרתי במהדורה 51 את המשחק הכפול שחלק מהמדינות האלה משחקות, שבין היתר כולל השקעה בסטראטאפים במערב, והממ, ובכן, הודות לאדם נוימן יש להם בערך 11.5 מיליארד דולר פחות כדי לעשות את זה. זה הישג שהסתדרות העובדים הכללית לא יכלה לחלום להתקרב אליו אפילו בשיא פריחתה.

לינק לכתבה

---

המלצות מהעבר

המניה שבאפט הכי אהב

במאמר שכתב בדצמבר 1951 תחת הכותרת ״המניה האהובה עליי ביותר״, וורן א. באפט בן ה-21 מנה את כל הסיבות שהופכות את חברת הביטוח גייקו להשקעה אטרקטיבית. חשבתי להזכיר את המאמר הזה לרגל הדו״ח הרבעוני של ברקשייר האת׳אווי שהתפרסם בשבת האחרונה, והציג (בין השאר) צמיחה גדולה ברווחים של עסקי הביטוח של ברקשייר. באופן כללי, באפט הסביר במאמר ההוא, תעשיית ביטוח הרכב היא עמידה למיתון כי מוצר הביטוח הוא הכרח ומתחדש מדי שנה. והם לא צריכים לדאוג מדברים כמו מלאי, גביה, כח אדם, חומרי גלם, או התיישנות של מוצרים וציוד.

מה שייחד את גייקו הוא שלא היו להם סוכנים או סניפים. מודל העלויות הרזה יותר איפשר להם למכור ביטוח בהנחה של עד 30% לעומת סוכנים. והייתה להם רשת של 500 נציגים ברחבי המדינה לצורך טיפול מהיר בתביעות. זה הוביל לצמיחה מהירה של כמעט 40x במספר מחזיקי הפוליסה, וכמעט 80x בשווי הפרמיות, בין 1936 ל-1950. ובאפט טען אז שלגייקו צפוי עוד פוטנציאל צמיחה גדול לפניה.

פוטנציאל הצמיחה הזה נשען על התעריפים הזולים של גייקו, שלטענת באפט ייראו אטקרקטיביים יותר מאשר לבטח דרך הגיס שלך. ואין לחץ מצד סוכנים לאשר פוליסות מפוקפקות או לחדש ביטוח בסיכון גבוה. במדינות עם מבנה תעריפים בעייתי, אפשר לעצור את המכירות. והיתרון הכי גדול של גייקו היה שולי הרווח שלהם - 27.5% ב-1949 לעומת 6.7% בממוצע ל-135 חברות הביטוח האחרות. ב-1950, הממוצע ירד ל-3%, והמרג׳ין של גייקו ירד ל-18%. במחצית הראשונה של 1951, כל החברות למעשה פעלו בהפסד, בעוד ששולי הרווח של גיי׳קו נחתכו לקצת מעל 9%.

יו״ר הדירקטוריון הוא בנג׳מין גרהאם, והנשיא הוא המייסד שהכווין את החברה במהלך שנות הצמיחה שלה. חברי הדירקטוריון של גייקו החזיקו בשליש מהמניות בחברה.

במחיר הנוכחי, גייקו נסחרה במכפיל של שמונה פעמים הרווח של 1950, שנה אומללה בתעשיה, נראה שפוטנציאל הצמיחה האדיר של גייקו לא מגולם במחיר.

איך באפט נתקל בהשקעה הזו? הוא נסע באחד מסופי השבוע למשרדים של גייקו, ודפק על הדלת עד שעובד תחזוקה נתן לו להיכנס. האדם היחיד שהיה במשרד הוא לארי דווידסון, שבהמשך יהפוך למנכ״ל. הוא הסכים לשבת עם באפט ולהסביר לו גם על תעשיית הביטוח, וגם על היתרונות התחרותיים של גייקו (שעליהם הוא כתב במאמר). 

באפט השקיע חצי מההון שלו בזמנו במניה של גייקו. הוא הרוויח תשואה של 50% די בתוך שנה, ומכר את ההחזקה כדי להשקיע במניות זולות יותר. זו התבררה כטעות, כי מחיר המניה של גייקו זינק קרוב ל-100x במהלך 20 השנים הבאות. זה ״לימד אותי לקח לגבי הטעות של למכור החזקה בחברה שברור שהיא נפלאה״, כפי שכתב במכתב למשקיעים של 1995.

25 שנים לאחר מכן, סיפור האהבה בין באפט לגייקו התחדש ב-1976. אכתוב על זה במהדורות עתידיות של ״הרהורי יום שישי״.

לינק למאמר

אנרגיה גרעינית

במאמר דיעה שפירסם כבר ב-2019, סטיבן פינקר הציג מצויין את הטיעונים למה שימוש באנרגיה גרעינית יכולה לפתור את בעיית האקלים, ולמה הדימוי השלילי שדבק בה הוא לא מוצדק.

והוא רלוונטי גם בהקשר לצו הנשיאותי של ביידן על בינה מלאכותית (שהוזכר למעלה), ואולי גם בהקשר של המלחמה הנוכחית והמצב הגיאופוליטי במזרח התיכון.

גרמניה, שהלכה אול-אין על אנרגיה מתחדשת, ראתה הפחתה מועטת בפליטות פחמן, ולפי החישובים שלנו, בקצב שבו גרמניה מוסיפה אנרגיה נקיה ביחס לתוצר הגולמי המקומי, זה ייקח לעולם יותר ממאה שנים להפסיק את פליטות הפחם, אפילו אם המדינה לא הייתה משביתה תחנות גרעיניות מוקדם. מספר קטן של מדינות ברות מזל עם שפע של אנרגיה הידרואלקטרית, כמו נורווגיה וניו זילנד, ניקו את מערכות החשמל שלהן מפחמן, אבל ההצלחה שלהן לא שוכפלה במקומות אחרים. סכרים כבר נבנו בכל אתרי ההידרו הטובים בעולם.

זה לא מפתיע שהתגובה העיקרית לעובדות המרתיעות האלה היא, ״אנחנו גמורים״.

… אבל למעשה יש לנו מודלים מוכחים להפחתה מהירה בפליטת הפחמן שמלווה בצמיחה כלכלית ואנרגטית: צרפת ושוודיה. הן ניקו את מערכות החשמל שלהן מפחמן לפני עשורים, ועכשיו פולטות פחות מעשירית מהממוצע העולמי של פחמן דו-חמצני לקילוואט-שעה. הן עדיין ברשימת המקומות הכי נעימים לגור בהם, ונהנות מחשמל הרבה יותר זול מאשר גרמניה.

הן עשו את זה עם אנרגיה גרעינית. והן עשו את זה מהר, וניצלו את הריכוזיות הגבוהה של אנרגיה פר קילו של דלק שיש בחשמל גרעיני. צרפת החליפה כמעט את כל החשמל מבוסס דלק-המאובנים ברחבי המדינה בחשמל גרעיני בתוך 15 שנים בלבד; שוודיה, בערך תוך 20 שנים. למעשה, רוב התוספות המהירות של אנרגיה נקיה באופן היסטורי הן מדינות שהתקינו חשמל גרעיני. …

עם נכונות פוליטית, סין תוכל להחליף את הפחם בלי להקריב צמיחה כלכלית, ותפחית את פליטות הפחמן העולמיות ביותר מ-10 אחוזים.

ונראה שהמחסום העיקרי הוא פסיכולוגי:

כל זה, אבל, ידרוש להתגבר על החשש האי-רציונלי בקרב הציבור ופעילים רבים. המציאות היא שחשמל גרעיני הוא צורת האנרגיה הבטוחה ביותר שהאנושות אי פעם השתמשה בה. תאונות כריה, קריסה של סכרים הידרואלקטריים, פיצוצים של גז טבעי והתרסקות רכבות נפט, הם כולם דברים שהורגים בני אדם, לפעמים במספרים גדולים, ועשן משריפת פחם הורג אותם במספרים עצומים, יותר מחצי מיליון בשנה.

בניגוד לזה, ב-60 שנים של חשמל גרעיני, רק שלוש תאונות יצרו בהלה ציבורית: אי שלושת המיילים ב-1979, שלא הרגה אף אחד; פוקישימה ב-2011, שלא הרגה אף אחד (הרבה מתו כתוצאה מהצונאמי וחלק מהפינוי המבוהל ליד התחנה); וצ׳רנוביל ב-1986, כתוצאה מרשלנות סובייטית קיצונית, שהרגה 31 בתאונה וכנראה כמה אלפים מסרטן, בערך אותו מספר שנהרגים מפליטות פחם כל יום.

גם לי היה בראש את הדימוי של הומר סימפסון בתחנת הכח הגרעינית שמנוהלת על ידי הבוס תאב הבצע, והקרינה הרדיואקטיבית שמייצרת מוטציות כמו דג עם שלוש עיניים. אבל מתברר שהנרטיב הזה היה שגוי בצורה קיצונית, ונזק אדיר נוצר לאנושות ולכדור הארץ כתוצאה מפעילים למען האקלים שנלחמו נגד השימוש באנרגיה גרעינית.

פסולת גרעינית היא מצומצמת - כלל הפסולת שיוצרה בשישים שנים באמריקה יכולה להיכנס בחנות אחת של וולמארט - ומאוחסנת בצורה בטוחה בארונות ובריכות בטון, ונעשית פחות רדיואקטיבית עם הזמן. לאחר שנפתור את האתגר הדחוף יותר של שינוי האקלים, נוכל לשרוף את הפסולת בתור דלק או לקבור אותה עמוק מתחת לקרקע. זה אתגר סביבתי הרבה יותר קל מאשר פסולת הפחם העצומה ברחבי העולם, שבאופן שוטף מושלכת קרוב לקהילות עניות, ולרוב עמוסה בארסן רעיל, כספית ועופרת שיכולים להישאר לנצח.

המכשולים העיקריים הם פסיכולוגיים, ופוליטיים:

למרות הבטיחות המוכחת שלהן, תחנות כח גרעיניות נוגעות בכמה נקודות פסיכולוגיות רגישות. ראשית, אנשים מעריכים סיכון בהתאם לאופן שבו אנקדוטות על תאונות גרעין ידועות מצטיירות בראש שלהם. שנית, המחשבה על קרינה מפעילה תחושה של גועל, כאילו שכל שביב של קרינה מזהם כל מה שבא איתו במגע, למרות המציאות שבה כולנו חיים בתוך מרק של קרינה טבעית. ושלוש, אנשים מרגישים יותר טוב לגבי הסרה מוחלטת של סיכון פצפון, מאשר למזער את הסיכון הכולל שנובע מכלל המפגעים. מהסיבות האלה, כח גרעיני הוא מפחיד, בעוד שדלקי מאובנים הם נסבלים, בדיוק כמו שמפחיד לטוס למרות שנהיגה היא הרבה יותר מסוכנת.

דעות מושפעות גם ע״י ההשתייכות התרבותית והפוליטית שלנו. מאז סוף שנות ה-70, כשהתנועה הירוקה הפכה את ההתנגדות לנשק אטומי כמטרת הדגל שלה, סימפטיה לכח גרעיני הפכה, בקרב הרבה פעילי סביבה, כסימן לחוסר נאמנות על גבול הבגידה.

למרות האתגרים האלה, פסיכולוגיה ופוליטיקה יכולים להשתנות מהר. כשעוצמה של משבר האקלים מתחילה להיות מובנת והחיסכון בפחמן מאנרגיה מתחדשת לא עומד בציפיות, גרעין יכול להפוך לירוק החדש. להגן על הסביבה ולהרים את העולם המתפתח מעוני הן מטרות פרוגרסיביות. והמילניאלים ודור זי אולי יחשבו מחדש על הערכים המקודשים שהוריהם הבומרים לא בחנו מאז שהאחים דובי שרוק בפסטיבל ה No Nukes ב-1979.

אם הציבור האמריקאי והפוליטיקאים יצליחו להתמודד עם איומים האמיתיים ולהתגבר על פחדים לא מבוססים, נוכל לפתור את האתגר הדחוף ביותר שעומד בפני האנושות ולהשאיר לנכדים שלנו עתיד מזהיר של אקלים יציב ושפע של אנרגיה. נוכל להיפטר, אחת ולתמיד, מהנבואה המגשימה את עצמה שאנחנו גמורים.

מעבר לתסכול מכך שמשבר האקלים רק הוחמר מאז שהמאמר הזה פורסם ב-2019, ומדינות כמו גרמניה וקליפורניה ממשיכות בתהליך הכיבוי של תחנות כח גרעיניות, זה מתסכל גם על רקע המלחמה באוקראינה, שחשפה את התלות האדירה של אירופה בגז הרוסי. נחשף אפילו שבמשך שנים אוליגרכים רוסים מימנו ״ארגונים סביבתיים״ ברחבי אירופה שהטיפו נגד השימוש באנרגיה גרעינית. זה חיזק את גזפרום הרוסית.

וזה מתסכל גם בהקשר של המלחמה בעזה. יש תיאוריה שמסתובבת על כך שתזמון המתקפה של החמאס נעשה על רקע תהליך הנורמליזציה בין ישראל וסעודיה, וההכרזה על המסדרון בין הודו למזרח התיכון ולאירופה, שכביכול יהוו איום על ההכנסות של רוסיה ואיראן מנפט. ניצן פוקס הסביר שהדברים הם הרבה יותר מורכבים, ואי אפשר להסיק שבהכרח זה מה שעמד מאחורי התקיפה ב-7 באוקטובר. בין אם כן ובין אם לא, סביר להניח שאם המאמר של פינקר היה נופל על אזניים קשובות, והעולם היה זז מהר לכיוון של הסתמכות על אנרגיה גרעינית במקום להיפטר ממנה, היו לרוסיה ואיראן הרבה פחות כסף והשפעה. ואגב, גם למדינות כמו קטאר וסעודיה, שכאמור משתמשות בכספי הנפט והגז שלהן כדי לקנות השפעה בעולם המערבי דרך תרומות לאוניברסיטאות והשקעה בחברות טק.

ויש גם קשר לדיון שהוזכר למעלה על בינה מלאכותית. כולנו כבר סובלים מההשלכות החמורות באופן קיצוני של המגבלות שהוטלו על אנרגיה גרעינית, על בסיס חששות מדומיינים. ההתפתחויות בבינה מלאכותית גם נושאות פוטנציאל של קידמה, צמיחה כלכלית, וצמצום אי שוויון חברתי. הטלת מגבלות על ההתקדמות הזו, על בסיס פחדים מתסריט של סרט בדיוני שג׳ו ביידן צפה בו בסופ״ש, עלולה לפגוע בעתיד האנושות הרבה יותר ממה שתעזור.

לינק למאמר

---

תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!

ממש אשמח גם לשמוע מה בדיוק חשבת על המהדורה. אפשר לענות על האימייל או להשאיר הערה כאן. אני מבטיח לקרוא הכל.

אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בטוויטר ובפייסבוק., ואם אתם עדיין לא רשומים לבלוג - אפשר להירשם כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל: