מהדורה 89: החזר על השקעות בבינה מלאכותית, רכבות רוקפלר וחוק שרמן, ארה״ב נגד גוגל, מאנגר על השקעה בבועות, החדשנות של גוגל
״היו אלו המשקיעים ברכבות — אלו ששילמו את העלות ההתחלתית הגבוהה כדי להניח את המסילות מתוך תקווה לרווחי עתק שייעשו בשירות עם עלות שולית נמוכה — שיצאו הפראיירים בסיפור.״
שוב יום שישי. כתבתי השבוע פוסט בטוויטר על כך שהתזמון של שינוי הריבית ביפן, בזמן שבנקאים בכירים נמצאים בחופשת קיץ, כנראה החמירה את התנודתיות שנוצרה בשווקים בעקבות זה.
גם הבלוג הזה, במידה מסוימת, הלך בעקבותם של מנהלי המסחר הבכירים בוול סטריט, והאט את הקצב במהלך הקיץ. עד לסוף אוגוסט אני מתכנן רק פרק אחד של אופטיקאסט שיתפרסם בשבוע הבא, ויעסוק במהפיכות טכנולוגיות והבועות הפיננסיות שמתלוות אליהן. הפרק שלאחר מכן, והמהדורה הבאה של הרהורי יום שישי, יתפרסמו בשבוע הראשון של ספטמבר. כרגיל, אתם יכולים לנצל את הזמן כדי להשלים פערים עם פרקים ומהדורות קודמות, או - האפשרות המומלצת יותר - לנצל את ההפסקה ממני כדי לגעת בדשא ולבלות זמן עם אנשים שחשובים לכם בעולם האמיתי.
כתבתי השבוע גם פוסט על סוזן ווייציצקי, מנכ״לית יוטיוב לשעבר שהלכה לעולמה בשבוע שעבר. זו הזדמנות טובה להזכיר שמדי פעם אני משתף בטוויטר מחשבות או דברים מעניינים שאני נתקל בהם, ולא נכנסים לבלוג. אתם מוזמנים לעקוב אחריי גם בטוויטר.
קדימה למהדורה מספר 89 -
דברים שנתקלתי בהם השבוע
The ROI of AI
השאלה שהכי מורכב לענות עליה היא מה בדיוק יהיה ה ROI, החזר על ההשקעות ב AI. אפשר בקלות לטעון שיש בזה ערך ושאפשר לעשות את זה בצורה רווחית כשרק משתמשים במודל בינה מלאכותית בשביל לבצע inference תמורת כסף. הבעיה היא שכשמסתכלים מקרוב על עלויות האימון, במיוחד העלות של לעשות סקיילינג למודלים שבחזית, זה מתחיל להיות קשה יותר להצדיק את זה. מהו בדיוק ה ROI?
דיברנו כאן במהדורות קודמות על השקעות העתק של ההייפרסקיילרים — חברות הביג טק — בבניה של AI, על הסקפטיות סביב כמה תשואה ההשקעה הזו תייצר, ועל כך שההשקעה הזו תקרה גם ללא תשואה שתוכל להצדיק אותה.
דאג או׳לופלין כתב מאמר שמנסה להבין את זה דרך האנלוגיה למכרז על שטר של דולר. הזכרנו במהדורה 75 את הפרדוקס לפיו התוצאה שמתקבלת היא ששחקנים רציונליים משלמים יותר מדולר תמורת שטר של $1. הרעיון בניסוי הזה הוא שגם המשתתף השני, שהפסיד במכרז, נדרש לשלם את ההצעה שהגיש — בלי לקבל את השטר. ואז, במצב שבו משתתף ב׳ הציע דולר אחד, ומשתתף א׳ קודם לכן הציע 90 סנט. א׳ עשוי לבחור להציע $1.05 על פני להפסיד בוודאות 90 סנט.
דינמיקה תחרותית יוצרת הרבה השפעות שליליות כשמסתכלים עליה מנקודת מבט של ניהול הפסדים. כשלחמשת חברות הטק הגדולות בעולם יש המון מה להפסיד ולא הרבה להרוויח, זה יכול לעוות את הדינמיקות של המכרז. ה״סיכון״ של להשקיע מעט מדי נראה כמו להפסיד במכרז על דולר, וניצחון מובטח ששילמת עליו יותר מדי הוא הרבה יותר טוב מלא לקבל כלום […]
ומעבר לזה, יש משהו שאני כל הזמן שואל את עצמי לגבי הקונצנזוס העצום ש AI הולך להיות גיים צ׳יינג׳ר ענק כמו שכולם חושבים. אני אפילו לא בטוח שאנחנו מגישים הצעות במכרז על דולר? אני חוזר הרבה להיסטוריה, והיום יש לי אנלוגיה שלדעתי מתאימה פה […]
כשמסתכלים על ההיסטוריה, אחת הדרכים הכי טובות לחשוב עליה היא האנלוגיות המגושמות שהשתמשו בהן אז ומה אמרו הספקנים. אנחנו סוף סוף מקבלים סקפטיות לגבי AI (תודה לאל), מה שעוזר לי להבין ״איפה אנחנו״ במחזור ההון.
התקופה המצחיקה שאני כל הזמן נזכר בה היא שלב אוטוסטרדת המידע של האינטרנט. Information Superhighway. העולם אז ניסה להבין מה הולכת להיות ההשפעה של האינטרנט.
המונח ״אוטוסטרדת המידע״ היה נפוץ בתחילת שנות התשעים, ומיוחס במקור לסגן הנשיא לשעבר אל גור. מסמך שנכתב ב-1994 פרש חזון שכלל הרבה מהדברים שבסופו של דבר קרו באינטרנט — משחקים, סרטים, שיחות טלפון, מוזיקה — אבל הוא לא תיאר בדיוק איך הדברים האלה יקרו. או באיזה תזמון. כמו שקורי וואנג נוהג לכתוב, לא קשה לנחש את העתיד, כמו שקשה לנחש מתי בדיוק הדברים יקרו.
ואולי משהו דומה קורה היום עם בינה מלאכותית. אנחנו יודעים שזו טכנולוגיה מהפכנית, ואנחנו יכולים לדמיין המון תעשיות ופעילויות שיושפעו ממנה, אבל זה עדיין די מעורפל. כמו האינטרנט בימים המוקדמים שבהם הוא עדיין כונה ״אוטוסטרדת המידע״.
אם תקראו ספרים מאותה תקופה, אוטוסטרדת המידע הייתה הדרך של אנשים לחשוב על החזון של יותר ערוצי טלוויזיה (הפלטפורמה המובילה בזמנו) ואינטראקציה עם, כמובן, הטלוויזיה כדי לרכוש תוכן ולהשתמש באינטרנט.
… היום אנחנו יודעים שזה לא קרה ככה. ולפעמים, זה איך שאני מרגיש שאנחנו מנסים לנצל AI היום; אנחנו משווים את זה לאינטרנט, אבל המציאות, השימוש שנגיע אליו יהיה מעט שונה ממה שאנחנו חושבים. לחשוב על האינטרנט אל מול AI אולי יהיה כמו לחשוב על טלוויזיה אל מול האינטרנט. התוצאה שבאמת תקרה תהיה מאד שונה ממה שחשבנו, כמו שחזון אוטוסטרדת המידע דרך הטלוויזיה שלכם מעולם לא התממש.
האינטרנט הפך להיות המנצח היחידי של עולם שלושת הרשתות מהתרשים הזה, ומי שהכי חדש וגדול אכל את הגרסאות המוקדמות יותר.
מי יודע מי ״ינצח״? כמו אוטוסטרדת המידע, זה ברור שאנחנו רואים את הפוטנציאל של AI, אבל כנראה שאנחנו נמצאים מרחק רב מתשואה אמיתית על ההשקעה.
או׳לופין מזכיר שבערך 4% מאוכלוסיית האנושות משתמשים בבינה מלאכותית היום. אם משווים את זה לשיעור החדירה של האינטרנט, זה מקביל לנקודה ב-1996 שבה 4% מאוכלוסיית העולם השתמשו בו. הייתה משם עוד דרך ארוכה עד שהגענו לשלב האינטגרציה של האינטרנט, בערך עשור לאחר מכן.
וגם אם זה מוקדם, והתשואה על השקעות העתק עדיין לא נראית באופק, או׳לופלין מזהיר שזה לא חכם להמר נגד טכנולוגיות מהסוג הזה. הוא מזכיר את הסקפטיות לגבי מחשבים אישיים ב-1982, כמו גם נגד כרכרות-ללא-סוס בתקופת מהפיכת הרכב.
הדוגמא הטובה מכולן היא של הכלכלן זוכה פרס הנובל פול קרוגמן, שכתב ב-1998 שהצמיחה של האינטרנט עומדת להאט, ובסופו של דבר ההשפעה של האינטרנט על הכלכלה תתברר כלא גדולה יותר מההשפעה של מכונות הפקס.
התחזית של דאג היא ש, כמו עם מהפיכות טכנולוגיות אחרות שדיברנו עליהן פה, יתברר שהסקפטיים שגו, ההשפעות הכלכליות של AI יהיו אדירות יותר ממה שאפשר לדמיין היום, ושבכל זאת - זה יסתיים בדמעות עבור הרבה אנשים שיפסידו כסף בדרך לשם. הניחוש של דאג הוא שזה יהיה משמעותי יותר מהטריליון דולר של בועת הטלקום. ושההשקעה ב AI תתרחב מעבר לחברות הביג טק שכרגע מוציאות את עיקר ההשקעה הזו.
זהו מכרז בדלתיים סגורות, עם חמישה משתתפים והשתתפות מועטה מעבר לשרשרת האספקה. אבל אנחנו יודעים שיש הרבה יותר תיאבון מזה. הון שמחכה בשוליים ישמח להיכנס ופשוט מחפש הימור pure-play עם מאפיינים כלכליים יציבים שיהיו קלים בצד הטכנולוגיה וכבדים בצד השקעות ההון. קשה שתהיה בועה כשיש אוליגופול כשרוכשים את המוצר.
זה מביא להשערה בסוף המאמר, שאולי נראה עליה של ניאו-קלאודס. ספקיות ענן עבור GPU. מועמדת לעשות הנפקה שתפתח את שערי הבועה — בדומה להנפקה של נטסקייפ ב-1995 — יכולה להיות CoreWeave, שותפה של אנבידיה שמציעה גישה למעבדים גרפיים מחוץ לספקיות הענן הגדולות.
אם CoreWeave תגיע להיסחר בהערכת שווי גבוהה … זה יפתח שיטפון של עוד עסקים שיצטרפו לעדר, יגדילו את ההיצע , ו, כמובן, ינסו להנפיק או לגייס הון.
יכול להיות שעדיין לא ראינו כלום, ושהפרנזי האמיתי יתחיל רק אחרי שיגיעו הנפקות מהסוג הזה.
רכבות, רוקפלר, וחוק שרמן
הנה סיפור שרלוונטי גם לשאלת ההחזר על ההשקעה בבינה מלאכותית, וגם לתבנית של בועות פיננסיות שהתלוו למהפיכות טכנולוגיות שדיברנו עליהן בעבר — אפילו שבן תומפסון בכלל הביא אותו בתור רקע למאמר שלו על ההפסד של גוגל בתביעת ההגבלים העסקיים.
רכבות היו, בתיאוריה, עסק אטרקטיבי: בעוד שהבניה עלתה הרבה כסף, ברגע שזה נבנה, העלות השולית של הסעת מטענים נוספים הייתה נמוכה בצורה קיצונית; כמובן, היה צריך ממש להפעיל רכב, מה שדרש דלק ועובדים וגרם לפחת של הציוד, אבל העלויות האלה היו מינימליות בהשוואה להכנסות שהיה אפשר לקבל תמורת הסעת מטענים עבור לקוחות שהיו חייבים לשלם תמורת גישה לשוק הלאומי שנפתח ע״י הרכבות הללו.
הבעיה עבור יזמי הרכבות במאה ה-19 הייתה שהיו רבים מהם: כשטכנולוגיית התחבורה התקדמה והפכה לסטנדרט, וייצור הפלדה הפך לתעשיה עצומה בפני עצמה, התפתחה תחרות חריפה על חיבור החלקים השונים בארה״ב. זו הייתה בעיה עבור המאפיינים הכלכליים האטרקטיביים-לכאורה של הרכבות: בטח, העלות השולית הייתה נמוכה, אבל זה אמר מרוץ לתחתית במונחים של תמחור (שהתבסס על כיסוי ההוצאות השוליות, ולכן, המשמעות הוצאות שוליות נמוכות היא רצפה נמוכה במונחים של מחיר שיווי משקל בשוק). היו אלו המשקיעים ברכבות — אלה ששילמו את העלות ההתחלתית הגבוהה כדי להניח את המסילות מתוך תקווה לרווחי עתק שייעשו בשירות עם עלות שולית נמוכה, ושלרוב התחרו על (ובסופו של דבר אל מול) מענקים ממשלתיים של אדמה וסובסידיות, שתדלקו עוד את הגאות — שיצאו הפראיירים בסיפור.
הסיפור הזה, כמו הרבה מהפיכות טכנולוגיות אחרות, הסתיים בקריסה, במקרה הזה הפאניקה של 1873. הטריגר לפאניקה היה […] עליה חדה בשיעורי הריבית. זו הייתה בעיה גדולה למשקיעי הרכבות שלא יכלו יותר לקיים את החובות שלהם; פשיטות הרגל שלהם הובילו לסחף של בנקים כושלים ואפילו לסגירה זמנית של הבורסה של ניו יורק, מה ששלח גלים ברחבי הכלכלה, והוביל לשפל רב-שנתי וסגירה של מעל 100 חברות רכבת בתוך שנה.
בינתיים, נפט, שאז שימש בעיקר לתאורה, התגלה בטיטוסוויל, פנסילבניה ב-1859, ברדפורד, פנסילבניה ב-1871, ולימה, אוהיו ב-1885. המזקקות היעילות ביותר בעולם, הודות גם לאינטגרציה אנכית וחדשנות מוצרית בשימוש בפסולת מתהליך זיקוק הנפט, כולל השימוש החדשני בבנזין בתור מקור כח, הופעלו על ידי ג׳ון ד. רוקפלר בקליבלנד. היעילות של רוקפלר הובילה לגאות עצומה בביקוש לתאורת נפט, ורוקפלר היה נחוש לעמוד בו; יתרון המחיר שלו — שהונע מחדשנות — איפשר לו לחתוך את המתחרים, ולהכריח אותם להימכר לרוקפלר, שיכל לשפר את היעילות שלהם, מה שהגדיל את היצע הנפט הזול, ודחף לאפילו יותר ביקוש.
התהליך כולו כלל הובלה של הרבה מוצרים ממקום למקום בכמויות גדולות: נפט גולמי צריך להישלח למזקקות, ונפט לתאורה לערים בורגניות ברחבי המידווסט והחוף המזרחי. זו היה מתת-אל עבור תעשיית הרכבות המתקשה: במקום המאבק המתמיד למלא רכבות עם משלוחים קטנים וארעיים, הם יכלו לחתום על הסכמים ארוכי טווח עם סטנדרט אויל [החברה של רוקפלר]; הובלת הנפט המובטחת כיסתה את העלויות השוליות, ושחררה את הרכבות לגבות תעריפים גבוהים יותר, ורווחיים, על משלוחים קטנים וארעיים. החוזים האלה סיפקו עבור סטנדרט אויל יתרון מחיר יציב במונחחי נפט: לאחר שרכשו את כל תעשיית הזיקוק באוהיו באמצעות יתרון מחיר שהתבסס על חדשנות ויעילות, סטנדרט אויל הייתה עכשיו יכולה לעשות אותו דבר למדינה כולה באמצעות יתרון מחיר שהתבסס על חוזים עם חברות הרכבת.
היה, יש לציין, רווח אדיר לצרכן בעקבות הפעולות של רוקפלר: סטנדרט אויל, יותר מכל יישות אחרת, ממש הביאה את האור להמונים, אפילו אם ההמונים לא לחלוטין הבינו את הדרכים שבהם הם הרוויחו מהתחבולות של רוקפלר; אלו היו האנשים שהבינו את העלויות — בייחוד העסקים הקטנים והחקלאים של המידווסט באופן כללי, וספציפית באוהיו — שהקימו מהומה. הם עמדו מאחורי ה״משלוחים קטנים וארעיים״ שציינתי למעלה, והעובדה שהם היו צריכים לשלם הרבה יותר עבור תחבורת רכבות בעולם של סטנדרט אויל מאשר הם שילמו בתקופה הקודמת של הספקולציה ועודף-השקעה, תפסה את תשומת הלב של פוליטיקאים, ספציפית סנאטור ג׳ון שרמן מאוהיו.
סנאטור שרמן לא הפגין עניין קודם בנושא של מונופול והגבלים עסקיים, אבל היו לו שאיפות נשיאותיות, והוא ניצל את חוסר שביעות הרצון מסטנדרט אויל והרכבות כדי להחיות כתב חוק שבמקור נכתב על ידי סנאטור מוורמונט בשם ג׳ורג׳ אדומונדס; החלקים הרלוונטיים מתוך חוק ההגבלים העסקיים של שרמן היו קצרים ולעניין וכוונו ישירות אל תחבולות ההסכמים של סטנדרט אויל.
בן תומפסון מצטט שני סעיפים מתוך החוק. הראשון מכריז שהסכמים שנועדו להגביל סחר ופעילות עסקית הם לא חוקיים. הסעיף השני קובע שניסיון ליצור מונופול בחלקים מהסחר או הפעילות העסקית הם לא חוקיים. החוק מסמיך את בית המשפט להטיל קנסות ו/או עונשי מאסר בגין עבירות מהסוג הזה.
וכך, אנחנו מגיעים לגוגל.
[…] בעוד שהקונגרס העביר מספר חוקי הגבלים עסקיים, ראויים לציון חוק ההגבלים העסקיים של קלייטון ב-1914 וחוק נציבות הסחר הפדרלית ב-1914, המקרה של גוגל הוא ישירות תחת חוק שרמן, ספציפית סעיף 2, והפרשנות והתקדימים שנלווים אליו.
[…] אני מוצא את כתב הדיעה של [השופט] מהטה כתובה-היטב ומקיפה, אבל ההחלטה היא בסופו של דבר פשוטה כמו חוק שרמן: גוגל יצרה מונופול בחיפוש דרך חדשנות, אבל לאחר שהשיגה את זה, אסור לה להרחיב את המונופול דרך שימוש בהסכמים חוזיים כגון עסקאות החיפוש הדיפולטי שיש לה עם מפתחי דפדפנים, יצרני מכשירים, וספקיות תקשורת. זה הכל!
ארה״ב נגד גוגל, ומה יקרה עם אפל
יש הרבה ניואנסים כאן.
בית המשפט הפדרלי קבע שעסק החיפוש של גוגל הוא מונופול שפעל באופן לא-חוקי לשמירת המעמד המונופוליסטי שלו. בניגוד למקרים אחרים שבהם בן תומפסון ביקר בחריפות את הפעולות של רגולטורים (למשל באיחוד האירופי), המאמר שלו על הסכמי מנוע החיפוש הדיפולטי הציג שיקולים לשני הצדדים, שהופכים את המקרה הזה למורכב מאד.
אני אנסה להזכיר כאן קטעים מתוך הפרק בפודקאסט שארפ טק שבו תומפסון דיבר על הדברים האלה, מתוך תקווה שזה יעזור לכם לגבש את הדיעה האישית שלכם. אבל אני יכול לדמיין אנשים שונים שקוראים את אותו מאמר של בן תומפסון ומגיעים למסקנות הפוכות זה מזה.
רק הבהרה מהירה [כשאומרים שגוגל משלמת 400 מיליון דולר בשנה עבור להיות ברירת המחדל בפיירפוקס, ובכך מספקת 80% מההכנסות השנתיות של חברת מוזילה שמתחזקת אותו] -
זה לא שגוגל אומרים, היי מוזילה ניתן לכם 400 מיליון דולר. הם אומרים, ניתן לכם חלק יחסי מההכנסות שאנחנו עושים בחיפושים שהתחילו בדפדפן שלכם. זה משתנה בהתאם לשימוש, אז אם פתאום מוזילה נהיית סופר פופולרית, הם ירוויחו יותר […] זו הבחנה חשובה להגנתה של גוגל.
[…] השאלה האמיתית שהקייס הזה מעלה, וזה מה שניסיתי לחתור אליו במאמר שלי השבוע, היא לא האם גוגל אשמה או לא כאן, אלא […] מה זה בעצם אומר להתמודד עם הההשלכות של החוק הזה, הכלל שקובע שמונופולים צריכים להתנהל באופן שונה.
[…] שאלה גדולה בקייס הזה, שגוגל בוודאי תדגיש בערעור, היא האם ברירת מחדל מהווה מעין נעילה. אם גוגל הייתה מעבירה תשלומים ואומרת, חייב להיות רק גוגל על המכשיר שלכם, זו הייתה תביעה שברור מאד איך נכון להכריע בה. זה אומר שהם בעצם קונים בלעדיות על ערוצי הפצה.
אבל מה שגוגל אומרת כאן זה, תראו זו חלוקת הכנסות, כל אחד יכול להגיש הצעה כדי להיות הדיפולט, ודרך אגב כל אחד יכול לשנות את הדיפולט. אפשר ללכת להגדרות באייפון או באיזה מכשיר שיש לכם, ולבחור מנוע חיפוש אחר. אז הנקודה של גוגל היא שזו תחרות פתוחה להיות ברירת המחדל — שדרך אגב, זה לא נעילה כי אפשר להחליף את זה — וגוגל במקרה ניצחה בתחרות. ודרך אגב, אם יש תחרות - איך זה הוגן שאסור לנו להשתתף בתחרות?
בכנות, זו ביקורת די חזקה. אם תחשוב על זה, מה שעומד לטובת משרד המשפטים זה, קודם כל - לברירות מחדל יש הרבה כח. עכשיו האם זה צריך להיות עניין של חקיקה, רק בגלל שרוב האנשים לא מודעים לדיפולט שלהם או לא טורחים לשנות אותם, האם זה הופך את זה ללא-חוקי.
שנית, וזה נוגע להנחת היסוד שבליבת החוק, האם נכון להגיד ״גוגל, בגלל שאתם מונופול, אתם לא יכולים להתחרות על עמדת הדיפולט, שדרך אגב אתם לא משלמים לאף אחד כדי לקבל, אתם רק מציעים חלוקת הכנסות״. ואם התשובה היא ״מצטערים גוגל, אתם לא יכולים לעשות את זה. לברירת מחדל יש יותר מדי כח ואתם מונופול אז אתם לא יכולים לעשות עסקאות כאלה״, אז מה שאתם בעצם אומרים — וכל מי שתומך בקייס הזה, כולל אותי, צריכים להיות כנים לגבי זה - הוא שאנחנו אומרים ״המתחרים שלכם, כולל מיקרוסופט, זה לא רק שאנחנו משווים את תנאי המשחק עבורם, אלא אנחנו גם נותנים להם יתרון ענק ביחס אליכם״.
ההשלכות של תסריט כזה יכולות להיות די חריפות לא רק עבור גוגל, אלא גם עבור אפל ויצרניות מכשירים אחרות כמו סמסונג, או דפדפנים כמו פיירפוקס או אופרה:
עכשיו מיקרוסופט יכולים להיכנס ולהגיש הצעה על מעמד מנוע החיפוש הדיפולטי [עבור בינג]. הם יכולים להציע מחיר הרבה יותר נמוך כי המתחרה הכי גדול בשוק אפילו לא משתתף במכרז. ודרך אגב, זה גם אומר להגיד ליצרניות כמו אפל או סמסונג- כמו כל האחרים - ״אתם הולכים לקבל פחות כסף כי אסור לכם למכור את זה לחברה שיכולה לשלם הכי הרבה״. וגוגל הם אלה שיכולים לשלם הכי הרבה לא כי הם מתנהגים בצורה נכלולית, אלא כי יש להם את הווליום הכי גבוה, ואת מנוע המונטיזציה הכי טוב לפרסומות בחיפוש. הם יכולים לשלם יותר כתוצאה מזה שהם טובים יותר והכל משתלב ועובד טוב יחד. זו הסיבה שאני חושב שהקייס הזה הוא מאד מאד מעניין.
זה קל לשבת ולהגיד משהו כמו - גוגל ואפל גדולות מדי, יש להן יותר מדי כח, צריך להגביל את זה. אבל כשנכנסים לפרטים, קשה להבין מה הדרך הנכונה לתקן את זה. כתבתי על זה פוסט בטוויטר השבוע.
דרך קלה עבור הרגולטור להרגיש שהם עשו מעשה יכולה להיות, לדרוש מיוזרים לבחור את מנוע החיפוש הדיפולטי שלהם כשהם מתקינים מכשיר חדש. ככה עשו באיחוד האירופי עם דפדפנים. אבל התוצאה כנראה לא תהיה מאד שונה מהמצב היום — אם יידרשו לבחור, הייתי מנחש שכמעט כולם יבחרו בגוגל, כמו שהמשתמשים באיחוד האירופי ממשיכים לבחור כרום (או ספארי) בתור הדפדפן שלהם. במצב כזה החיפוש של גוגל ימשיך לקבל את אותה כמות של טראפיק ולייצר אותה כמות של הכנסות. מי שייפגע במצב כזה הם חברות כמו אפל, שתפסיק לשלם את החלק שלה מההכנסות האלה. אלא אם כן ההסדר החדש יהיה שהמשתמשים בוחרים את מנוע החיפוש הדיפולטי, אבל המנוע הנבחר עדיין חולק את הכנסות הפרסום שלו עם יצרנית המכשיר/דפדפן. זה פשוט יחזיר אותנו לאותו מצב שהיה לפני התביעה.
הפיתרון שבן תומפסון תומך בו, מסיבות שהוא מנמק במאמר שכתב, הוא לאסור רק על גוגל לעשות הסכמים מהסוג הזה. כן, זה יפגע גם בחברות כמו אפל וסמסונג ומוזילה בטווח הקצר, ואפילו במשתמשים, שבטווח הקצר יופנו למנוע חיפוש נחות יותר, כמו בינג. המרוויחה הגדולה היחידה תהיה מיקרוסופט, חברת מגה טק בפני עצמה עם שווי שוק גבוה יותר משל גוגל. קשה לחשוב עליה בתור עסק קטן שנדרס על ידי מונופול.
אחד הקוראים שאל בדיוק את זה: אם גוגל השקיעה הרבה יותר ממיקרוסופט בחדשנות, ובנתה מנוע חיפוש מוצלח יותר, למה תומפסון תומך בהחלטה שתעניק למיקרוסופט פרס בדמות אחוז ניכר מתעבורת החיפוש? הנימוק של תומפסון — ואפשר לא להסכים איתו — הוא שבטווח הקצר זו אכן תהיה התערבות שתשנה את השוק ויהיו לה השלכות שנראות בלתי-הוגנות לכמה מהמשתתפים. אבל בטווח הארוך, הוא מאמין שזה יעורר יותר תחרות. כמו מה שקרה לאחר שגוגל איבדה את המיקום שלה בתור אפליקציית המפות הדיפולטית באייפון. אפל מאפס הייתה אפליקציה נוראית בהתחלה, אבל השתפרה מאד לאחר כמה שנים, וזה דחף גם את גוגל לשפר את אפליקציית המפות שלה. התחזית של תומפסון היא, שזה שזו תהיה קריאת השכמה שתדחוף את גוגל לשפר את מנוע החיפוש שלה, כדי לזכות ביותר משתמשים שיחליפו את ברירת המחדל שלהם; ואולי זה אפילו ידחוף את אפל סוף סוף לבנות מנוע חיפוש משלה.
סרטון הוידאו הבא הוא רק כמה דקות מתוך השיחה בפודקאסט שארפ טק על הנושא הזה. אם יש לכם מנוי לסטרטקרי, אני ממליץ להאזין לשיחה המלאה. היא מכסה נושאים כמו גישת ההגבלים העסקיים שתומפסון מציע כלפי אגרגטורים ועסקים באינטרנט באופן כללי, למה הוא תקף את האיחוד האירופי וה FTC בהרבה מקרים אחרים אבל דווקא תומך בקייס של משרד המשפטים במקרה הזה, ומה יכול לקרות בהמשך עם אפל.
ואם אין לכם מנוי לסטרטקרי, אני שוב ממליץ לכם לעשות כזה.
גילוי נאות: לונג גוגל
המלצות מהעבר
מאנגר על השקעות בבועות פיננסיות
מה שהופך מחירי מניות לדבר שקשה לחזות הוא שבשוק כללי ונזיל עבור מניות נוצרת, מפעם לפעם, בסקטורים מסויימים או בשוק כולו, הונאת פונזי.
במילים אחרות, יש לכם תהליך אוטומטי שבו אנשים נשאבים פנימה ואז אנשים אחרים מצטרפים כי זה בחודש הקודם או בשנה שעברה. וזה יכול להיבנות עד לרמות מגוחכות לחלוטין, והרמות האלה יכולות להישמר לתקופות ממושכות.
לנסות לחזות איך דברים מהסוג הזה, הונאות פונזי אם תרצו, יתערבבו לתוך מחירי המניות - בהגדרה זה הולך להיות מאד, מאד קשה לחזות. זה מה שהופך שורט על מניות לכל כך מסוכן, אפילו אם הן overvalued, נסחרות במחירים גבוהים מדי.
קשה לדעת כמה overvalued הן יכולות עוד להיות. ואני לא חושב שתצליחו לחזות את האפקט של הונאת פונזי בשווקים רק מהסתכלות על מחיר הזהב או כל קורלציה אחרת.
זה צ׳ארלי מאנגר באסיפה השנתית של ברקשייר ב-2002, שנערכה שנתיים לתוך הקריסה של בועות הדוט-קום והטלקום. נרחיב על הקריסות האלה בפרק הבא של אופטיקאסט.
אלה הדברים שבאפט הוסיף לאחר מכן:
צ׳ארלי ואני … בטח הסכמנו על לפחות מאה חברות, אולי יותר, שהרגשנו שהן הונאה, בסגנון-בועה. ואם היינו פועלים ועושים שורט עליהן במהלך השנים, אולי היינו מרוששים עכשיו. למרות שצדקנו לגבי מאה מתוך מאה, זה קשה מאד לחזות כמה רחוק תגיע מה שצ׳ארלי מכנה הונאת פונזי.
זו לא בדיוק הונאה במובן שזה לא מאורגן, ברוב המקרים, על ידי אדם אחד. זו מעין תופעת טבע שנראה שמטופחת על ידי משווקים ובנקאי השקעות ומשקיעי הון סיכון וכן הלאה. אבל זה לא שהם יושבים יחד בחדר ועובדים על זה.
זה פשוט משחק על הטבע האנושי בדרכים מסויימות, ויוצר מומנטום משלו. ובסוף זה גם מתפוצץ. אף אחד לא יודע מתי זה הולך להתפוצץ, וזה למה אי אפשר להיות בשורט, או לפחות אנחנו לא מוצאים שיש היגיון בלעשות שורט על הדברים האלה.
אבל אפשר לזהות אותם. אתם יודעים כשאתם מתעסקים עם הדברים המשוגעים האלה, אבל אתם לא יודעים כמה גבוה הם יגיעו או מתי זה יסתיים. אנשים שחושבים שהם כן יכולים, לפעמים משתתפים בזה. ואז אנשים אחרים יודעים איך לנצל אותם, אין ספק לגבי זה. לא צריך 200 נקודות IQ כדי לראות תקופה כזו ולהבין איך ליצור העברת עושר גדולה מאנשים אחרים אליכם. וזה נעשה בסקייל נרחב בשנים האחרונות. זה לא האספקט הכי ראוי להערצה של הקפיטליזם.
לינק לאסיפה של ברקשייר, 2002 (שאלה מספר 13)
גילוי נאות: לונג ברקשייר
לארי פייג׳ על טכנולוגיה ויזמות, 2002
יש טעות נפוצה בעיקר בביזנס סקולס … שמוצרים לא כאלה חשובים, או טכנולוגיה היא לא כזו חשובה, ויש כמה דוגמאות נפוצות שאנשים נותנים. אחת היא VHS מול בטא … בטא הייתה טכנולוגיה טובה יותר מאשר VHS [ובכל זאת VHS ניצחה בתור הטכנולוגיה הסטנדרטית לוידאו - א.מ.], ולמעשה הטכנולוגיות לא כאלה שונות ולאנשים בטח אכפת יותר ממחיר וזמינות ודברים מהסוג הזה. אז זו לא דוגמא כזו טובה.
אותו דבר לגבי מיקרוסופט מול אפל. למיקרוסופט באמת היה מערך הפצה הרבה יותר גדול, הם היו יותר פתוחים באופן שבו עשו את ה distribution שלהם, והייתי טוען אפילו שלתקופה מסויימת היה הבדל בין המוצרים אבל בהחלט אין פער כזה גדול כרגע. אז זו גם לא דוגמא טובה.
[…] אנשים חושבים שהטכנולוגיה היא לא חשובה בתחום האנטרפרייז כי, כמה מסובך זה כבר לבנות מערכת שעוקבת אחרי הפיננסים שלכם. זו לא בעיה טכנית מורכבת, זה בעיקר בעיה עסקית כרגע. מי עושה מה בעסק, איך מנהלים אותם, איך שולטים על ההוצאות ודברים מהסוג הזה.
אני חושב שגוגל היא דוגמא טובה של למה הטכנולוגיה שמאחורי המוצר היא חשובה.
זה מתוך הרצאה שלארי פייג׳, אחד הפאונדרים של גוגל, נתן בבית הספר למנהל עסקים של סטנפורד, בשנת 2002. זה היה בערך ארבע שנים אחרי שהוא וסרגיי ברין עזבו את לימודי הדוקטורט שם כדי לבנות את גוגל (בגראז׳ שהם שכרו מסוזן ווייציצקי, שהלכה לעולמה בשבוע שעבר). זה מצחיק לראות אותו מספר קצת על הרקע שלו ושל החברה בפתיחת ההרצאה, ההצלחה של גוגל ב-2002 עדיין לא התקרבה למה שהיא עמדה להיות בשני העשורים שלאחר מכן.
אני חושב שזו הרצאה שמרתק לצפות בה ממרחק הזמן כי היא ממחישה בדיוק את הגישה שהביאה את גוגל לחברה שהיא הפכה להיות. הזכרתי למעלה שבן תומפסון כתב שגוגל השיגה מונופול בתחום החיפוש בעזרת חדשנות ועליונות מוצרית, ואז המשיכה להגן עליו באמצעות חוזים והסכמים (בדומה לג׳ון ד. רוקפלר שהשתלט על שוק הנפט באמצעות חדשנות ותהליך זיקוק יעיל יותר, ואז פנה להתרחב באמצעות חוזים עם חברות הרכבת). ההרצאה הזו של פייג׳ ממחישה איך קרה החלק הראשון, בניית דומיננטיות דרך חדשנות ועליונות מוצרית.
הגישה המקובלת היא ששיווק זה מה שבאמת משנה, זה מתבסס על זה שהטכנולוגיה של המוצר עצמה היא לא חשובה. אני חושב שזה מפספס עיקרון מרכזי והוא האינטרנט. האינטרנט משנה את העולם; אם תסתכלו על הטרנד שהאינטרנט מייצג תראו שעם האינטרנט יהיה לכם מידע טוב יותר על מוצרים. ואם תניחו שלאנשים יהיה מידע טוב על מוצרים … הם כנראה יקנו מוצרים על סמך מידע ולא על סמך הפרסום שלכם. האינטרנט גם נותן לכם יכולת הפצה, אפשר להגיע להרבה אנשים בלי להוציא הרבה כסף.
[…] עוד דבר שאנשים מפספסים הוא שמוצרים יכולים מאד להשתפר. רוב הדברים [במחשבים וטכנולוגיה] לא עובדים מספיק טוב. לא הכל זה משחת שיניים. אין הרבה הבדל בין משחות שיניים, זה די עובד. במוצרים מהסוג הזה רואים הרבה שיווק כי אין משהו אחר שאפשר לעשות. הייתי טוען שרוב החברות מחדשות בעיקר בתחום העסקי ולא בטכנולוגיה. אני חושב שיש לזה הרבה סיבות, לא בגלל שאין הזדמנויות ענקיות בטכנולוגיה, אלא בגלל שזה דורש הבנה רחבה של הצד הטכני של העסק, צריך להבין לעומק חומרה ותוכנה.
גוגל נתפסת בתור חברת אינטרנט אבל חלק מהחדשנות שלנו הייתה שימוש בחומרה בעלות נמוכה […] אנחנו קונים את המחשבים שלנו הרבה יותר זול מכל אחד אחר, מה שעזר לנו כי זה מה שאיפשר לתוכנה שלנו [לכסות כמות עצומה של אתרי אינטרנט]. אז אפשר לעשות דברים מעניינים כשיש לכם הבנה רחבה.
אין הרבה דוגמאות טובות של הרבה חברות שבאמת הצליחו כי הייתה להן טכנולוגיה מצויינת. גוגל לדעתי היא דוגמא די טובה.
חשוב להסתייג שללארי פייג׳, והמהנדסים המוקדמים בגוגל, הייתה גם מידה של מזל. יצא שהמוצר שהם עבדו על לשפר את הטכנולוגיה שלו — מהשרתים, דרך החומרה, מערכת ההפעלה, ועד לאופן שבו קבצים מנוהלים ופרוטוקולי הרשת עובדים — באמת היה התגשמות החלום הרטוב של כל מהנדס. בניה של טכנולוגיה טובה יותר עבור מנוע החיפוש באמת הביאה להצלחה עסקית גדולה יותר. דיברתי בפרקים 13 (גוגל, פייסבוק ותיאוריית האגרגציה) ו-18 (גוגל, אנדרואיד ומלחמת הסמארטפונים) על איך זה קרה.
זה לא תמיד מה שקורה. הרבה פעמים עליונות מוצרית וטכנולוגית היא לא מה שמנצח. הרבה דברים הם כן משחת שיניים, ברוח ההשוואה של פייג׳ למעלה. אולי אפשר לשפר גם הרבה מוצרי תוכנה, אבל זה לא יהיה בווקטורים שבאמת חשובים ללקוחות, וייצרו הבדל מספיק משמעותי עבורם.
אבל במקרה של גוגל זה עבד, וזה מה שיצר שם בתחילת שנות ה-2000 תרבות שמקדשת יסודיות, העמקה, הנדסה, ובניה של טכנולוגיה טובה יותר. ובאמת היה להם מזל. זו פריבילגיה שאין להרבה חברות תוכנה, שמוצאות את עצמן מעגלות פינות במרדף האינסופי אחרי התקנות ודדליינים ודרישות מהלקוחות וסגירת פערים מהמתחרות.
מנכ״ל של מנוע חיפוש בסביבות 1997 אמר כשהם הפכו לפורטל ש, מנוע החיפוש שלהם הוא 80% טוב כמו האחרים. למעשה הוא אמר שהם עשו מחקר מעמיק ושהם לא חושבים שהאיכות של החיפוש משנה, כי אנשים לא שמים לב להבדל. זה לא ממש נתן לנו השראה לרצות לעבוד איתו, באותו זמן רצינו למכור טכנולוגיה לחברה הזו וזה לא קרה, חלקית בגלל הסיבה הזו.
זה מעניין כי המנהלים של החברות האלה לא הבינו שטכנולוגיית החיפוש תשתפר. הם חשבו שחיפוש היה מוצר שהושלם. שצריך להתקדם לדברים אחרים כמו הורוסקופים או מה שזה לא יהיה, ושחיפוש יהיה משהו שיש לכולם ושעובד בערך אותו דבר.
אתן לכם כמה מספרים, כשהתחלנו ב-1998 היו בערך 30 מיליון עמודי אינטרנט באינדקס שלנו, וזה היה די תחרותי. עכשיו יש לנו את האינדקס הגדול ביותר, עם מעל שלושה מיליארד עמודים, שלוש שנים לאחר מכן. זה לא פשוט קורה מעצמו, זה דורש המון עבודה וצריך להשקיע כמות גדולה של כסף כדי לפתח את הדברים הנכונים שיאפשרו את זה.
מאד חשוב שיהיה חזון לגבי לאן הדברים הולכים. אנחנו צמחנו למעשה ללא הוצאה על פרסום, ובתוך שלוש שנים הפכנו למנוע החיפוש הכי גדול באינטרנט. זה בעיקרון בגלל שיש לנו מוצר שאנשים רוצים.
מה שמעניין הוא שהגישה שלארי פייג׳ מציג פה היא די הפוכה מזו של אפל. הזכרתי פה במהדורה 87 את הגישה שסטיב ג׳ובס הציג ב-1997: אי אפשר לראות איזה טכנולוגיה טובה יש לנו ומה אפשר לעשות איתה. צריך להתחיל מחוויית הלקוח ולעבוד אחורה לטכנולוגיה שדרושה בשביל זה. ובכל זאת, לארי פייג׳ וגוגל הצליחו בדיוק עם הגישה של להתחיל קודם מהטכנולוגיה העדיפה, ואז לחפש מה אפשר לעשות איתה. מסתבר שיש יותר מדרך אחת לנצח במשחק הזה.
עוד יותר מעניין לראות איך גם ממרחק של בערך 25 שנה מאז שג׳ובס ופייג׳ פרשו את הפילוסופיות ההפוכות שלהם לגבי בניה של מוצרים טכנולוגיים, ובערך עשור מאז ששניהם עזבו את תפקידי המנכ״ל (13 שנה במקרה של ג׳ובס, 9 שנים במקרה של פייג׳) — החברות שלהם עדיין פועלות בהתאם לתבניות שהם היתוו עבורם. גם בבינה מלאכותית.
אפל לא עשתה שום דבר פורץ דרך בהקשר של AI. אבל Apple Intelligence, בהנחה שהמוצר יעמוד ברף שהודגם בכנס WWDC האחרון, נראה כמו דרך מבטיחה למנף AI לטובת שיפורים משמעותיים בחוויית השימוש באייפון. בן תומפסון אמר על זה, ״זה חוזר לאמת של סטיב ג׳ובס, על זה שכולם בטק אובססיביים לביצועים, והם שוכחים מהחוויה, ה look and feel של שימוש במוצר.״
בגוגל זה באמת עובד הפוך. הם אלו שאובססיביים לביצועים יותר מכולם. זה מה שהוביל אותם להמציא את הטרנספורמר מלכתחילה, פריצת הדרך שאיפשרה את הגל הנוכחי של Generative AI. זו הגישה שהובילה את גוגל לפתח בעצמם שבבים לבינה מלאכותית (שמתברר שגם אפל השתמשו בהם לאימון המודלים שלהם). זה מה שמאפשר להם לספק חלון קונטקסט עצום הרבה יותר מכלי צ׳אט אחרים. על גבי זה הם מחפשים את ה use case, ובסופו של דבר גם בונים הרבה דברים די מוצלחים. אבל זו גם הסיבה שזה אף פעם לא יהיה חלק ומדהים כמו אצל אפל.
מצד שני, זו גם הסיבה שקשה לדמיין את אפל מאמנת בהצלחה מודל שפה גדול שיהיה state of the art, ומתחרה מול המודלים שבחזית.
זו גם הסיבה שהשותפות בין גוגל לאפל — יצרנית מנוע החיפוש הטוב ביותר, עם יצרנית הסמארטפון הכי טוב — הייתה מוצלחת עבור המשתמשים. (לא שאני מנסה לטעון שאין בעיות מאחורי כמות הכח ששתי החברות צברו בזכות זה, כמו שכתבתי למעלה — זה מורכב ויש פה הרבה ניואנסים). זה יהיה מאד מסקרן לראות אם אכן תביעת ההגבלים העסקיים תוביל אותה לבנות מנוע חיפוש משלה עבור האייפון, ואיך הוא ייראה.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
איך הייתה מהדורה מספר 89? אשמח לפידבק שלכם - אפשר לענות על האימייל או להשאיר הערה כאן. אני מבטיח לקרוא הכל (גם אם אני לא תמיד מספיק לענות).
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.
אחלה כרגיל! תודה רבה על ההשקעה.
שאלה: בדרכ שהיית כותב על גוגל הייתי מצייו למטה: לונג על גוגל. אתה כבר לא? והאם לא -- האם זה בגלל התביעה הזאת? מה השתנה בנקודת המבט שלך ולמה? (בהינתן שזה באמת שינוי שקרה ושאני לא נתפס פה לעניין פרוצדורלי חסר חשיבות)
מרתק!