מהדורה 94: הפייסבוק, ניוז פיד, הצעד הבא והכאב שכרוך בו, ריאליטי לאבס, מטאוורס ובינה מלאכותית, אוריון

״זה די ברור מה חייבים לעשות, והרבה מהשאלה היא האם אתם יכולים לסבול את הכאב שכרוך בזה.״

Oct 11, 2024

שוב יום שישי. קוראים ותיקים אולי זוכרים שפעם הייתי פותח את המדורה ב״שישי שמח!״. המהדורה האחרונה שנפתחה ככה התפרסמה ב 6.10.23. את המהדורה הראשונה שאחרי השבעה באוקטובר, פתחתי ב״שוב יום שישי, למרות שמצאתי את עצמי השבוע מופתע שספירת הימים ממשיכה כרגיל״. ומאז, מזה שנה, אני ממשיך לפתוח את המהדורות ב״שוב יום שישי״. אמרתי לעצמי שאעשה את זה עד שכולם יחזרו בבטחה לביתם ולשגרת החיים הרגילה; אני מקווה שזה יקרה בקרוב, וירגיש הגיוני לחזור לפתוח ב״שישי שמח!״.

בשבוע הבא לא תתפרסם מהדורה של הרהורי יום שישי (הזדמנות טובה לקחת הפסקה ממני ולבלות זמן עם המשפחה שלכם). אני עדיין על הגדר לגבי השבוע שאחריו. בכל מקרה, לאחר סוכות הבלוג יחזור לתכנית הרגילה.

קדימה למהדורה מספר 94 -

הפייסבוק

היי, קוראים לי סלים שיידי.
סתם צחקתי, קוראים לי מארק (לאלו מכם שלא מכירים אותי) ואני גר בעיירה קטנה ליד העיר העצומה ניו יורק.
אני כרגע בן 15 ובדיוק סיימתי את השנה הראשונה של הלימודים בתיכון.

הטקסט הזה הופיע בדף "About Me״ של אתר שכנראה נבנה ע״י הטינאייג׳ר מארק צוקרברג בשנת 1999. לחיצה על ההייפרלינק ״The Web״ הייתה מובילה אותכם לאפליקציית ג׳אווה שציירה את גרף הקשרים בין האנשים שמארק הכיר. הוא ביקש מהחברים שלו לסמן את הקשרים שלהם באתר שלו, כדי שיוכל לבנות את הגרף החברתי בתיכון שלו.

זה אולי יהיה רומנטי לתאר את זה בתור האיטרציה הראשונית של מה שהפך להיות פייסבוק כמה שנים אחר כך, אבל זה גם יהיה לא נכון. בשביל צוקרברג הנער, הגרף החברתי שהתבסס על אפליקציית ג׳אווה – טכנולוגיית ווב פופולרית בסוף שנות ה-90 – היה רק דרך ללמוד טכנולוגיות חדשות ולנסות רעיונות שסיקרנו אותו. בדומה לאפליקציה בשם Vader Fader שפיתח לאמריקה אונליין – פלטפורמת האינטרנט המובילה בסוף שנות ה-90 – ושניסה לקדם דרך האתר שלו. אבל הוא לא היה נעול לאף אחד מהדברים האלה. כשעולם הטק הלך קדימה, והשאיר מאחור את אפליקציות הג׳אווה ואת אמריקה אונליין, צוקרברג התקדם גם וזנח את האתר הזה. זו לא תהיה הפעם האחרונה שזה קורה.

חמש שנים אחר כך, בתור סטודנט בקולג׳, הוא נענה לקריאה של עיתון הסטודנטים של הרווארד. מאמר מערכת שהתפרסם שם בסוף 2003 העלה את הרעיון של גרסה אלקטרונית ל Facebooks, הספרים שהאוניברסיטה נהגה לפרסם עם תמונות הדיוקן של הסטודנטים מכל המחזורים, כדי שיוכלו לזהות אחד את השני. בתחילת ינואר 2004, צוקרברג קנה את הדומיין Thefacbook.com, וב-4 בפברואר 2004 האתר – שלקח את הרעיונות מפריינדסטר ורשתות חברתיות אחרות – עלה לאוויר עם ההודעה הבאה:

הפייסבוק היא ספריית אונליין שמחברת אנשים דרך רשתות חברתיות בקולג׳ים … אפשר להשתמש בזה כדי: לחפש אנשים בקולג׳ שלך; למצוא מי איתך בקורסים; לחפש חברים של חברים; לראות ויזואליזציה של הרשת החברתית שלך.

בתוך ארבעה ימים נרשמו 650 סטודנטים ל״הפייסבוק״, ועד סוף החודש היו שם 75% מהסטודנטים בהרווארד.

ניוז פיד

מתוך ״איך האינטרנט קרה״:

[הרעיון היה] שבמקום רק תמונת פרופיל, משתמשי פייסבוק יוכלו לשתף כל תמונה, קבוצות של תמונות, אלבום תמונות שלם. במייספייס, אקו-סיסטם של חברות צד שלישי כמו פוטובאקט וסלייד קמו כדי לשרת את המטרה הזו. וכמובן, אתרים כמו פליקר הראו שאנשים היו להוטים לשתף תמונות אונליין … התיאוריה מאחורי [פיצ׳ר] התמונות הייתה שזו אפליקציה שתעבוד טוב יותר מעל פייסבוק מאשר בתור אפליקציה עצמאית … אולי אם פייסבוק תמנף את מה שהיא הייתה ממש טובה בו – אפקט הרשת – היא תוכל ליצור משהו אפילו יותר עוצמתי.
פייסבוק Photos הושק באוקטובר 2005. זו הייתה אפליקציה מינימלית, שהיו חסרים בה הרבה מהפיצ׳רים של אפליקציות יותר מתקדמות ומשוכללות כמו פליקר. אבל היה שם חידוש מרכזי אחד: אם העליתם תמונה שחברים מופיעים בה, יכולתם ״לתייג״ אותם, והם היו מקבלים נוטיפיקציה שפרסמתם תמונה שלהם אונליין. פייסבוק פוטוס המריאה מיד. בתוך שלושה שבועות, היו בפייסבוק יותר תמונות מאשר בפליקר. אחרי חודש, 85% מהמשתמשים בשירות תויגו לפחות בתמונה אחת. צוקרברג ושאר הצוות נדהמו שמוצר לכאורה נחות יותר יכול להדיח את המובילים כל כך מהר. המרכיב הסודי היה חייב להיות אפקט הרשת … הגרף החברתי יכול לשמש בתור מערכת הפצה, מנגנון ההפצה היה מערכות היחסים בין אנשים.
פייסבוק לא המציאה את התיוג. זה היה אחד הרעיונות הגדולים שהסתובבו בתקופת ה Web 2.0. אבל השילוב בין תיוג בתמונות לבין הרשת הייחודית של פייסבוק של קשרים חברתיים אמיתיים, הוכיח את עצמו בתור משהו בלתי ניתן לעצירה. אנחנו קופים שאוהבים לדבר אחד עם השני – שאוהבים לראות ולהיראות. כשמישהו מתייג אותכם בתמונה, איך תוכלו להתאפק ולא להסתכל?

ההצלחה של הפיצ׳ר הזה הביאה את מארק בהדרגה לגבש את החזון שלו לגבי הרשת החברתית שלו, שבשלב ההוא עדיין הייתה פתוחה רק לסטודנטים בקולג׳. זה הוביל אותו להבין מה צריכות להיות הקפיצות הבאות:

הדרך העיקרית שבה צוקרברג מדד את ההצלחה של פייסבוק הייתה על ידי התבוננות בתדירות החזרה של משתמשים, וכמה קליקים הם עשו בזמן שחזרו. אחרי התמונות, הוא ראה שטראפיק המשתמשים החוזרים של פייסבוק זינק בצורה משמעותית … זה היה חלק מרכזי במה שהוביל לחזון של מארק להתגבש ….
התיאוריה הלכה בערך ככה: החברה האנושית היא כולה סביב הקבוצה הקטנה של אנשים שאתם מכירים ואכפת לכם מהם. פייסבוק הצליחה בלתפוס את זה, למנף את זה, ולשכפל את זה, לפחות בקרב סטודנטים בקולג׳. אם פייסבוק באמת פגעה באחד הדחפים האנושיים הכי חזקים בקרב ילדים בקולג׳, למה שזה לא יעבוד גם על כל השאר? מוצר כמו מיקרוסופט ווינדוס היה בשימוש כמעט על ידי כל מי שהיה להם מחשב. מיליארדי משתמשים. אבל מוצר כמו קוקה-קולה היה ידוע כמעט לכל אדם שהיה חי, והיה בשימוש כמעט על ידי כל אדם בעולם. האם פייסבוק והגרף החברתי יוכלו להיות עד כדי כך חזקים?

אבל עוד לפני שהצמיחה המהירה בקרב תיכוניסטים, והעובדה שגם לאחר סיום הקולג׳, משתמשים המשיכו לבקר בתדירות גבוהה בפייסבוק, הובילו את צוקרברג להחלטה לפתוח את ההרשמה לכלל האנושות – היה עוד פיצ׳ר שהוא תכנן להשיק. גם זה התבסס על תובנה שהגיע אליה מהתבוננות אובססיבית בדאטה ובאופן שבו אנשים השתמשו במערכת שלו:

בזמן שחקרו את ה״טראנס-פייסבוק״, זה שהוביל יוזרים לעשות עוד ועוד ועוד קליקים, צוקרברג והאחרים ראו שהסיבה שאנשים נשאבו כל כך לאתר הייתה שהם היו חייבים לשוטט כדי לבדוק מה השתנה בכל אחד מהפרופילים של החברים שלהם. מה חדש זה מה שהכי עניין את המשתמשים. בכל פעם שמשתמש פשוט החליף תמונת פרופיל, הלוגים של פייסבוק הראו שזה הוביל לעליה ממוצעת של 25 צפיות חדשות בפרופיל. אם הצעת הערך של פייסבוק הייתה היכולת לגלות מה חדש עם האנשים שאכפת לכם מהם, אז אולי הם יוכלו לעצב מערכת טובה יותר למידע הזה. זה יהפוך להיות הניוז פיד.

הקונספט של פיד לא היה מהפכני. למעשה כל פרופיל משתמש יתפקד בתור מעין RSS feed, בדומה לאיך שבלוגים כבר עבדו; ה News Feed יאסוף את כל העדכונים, התמונות, ושינויי הסטטוס מכל החברים שלכם, כדי להציג אותם במקום מרכזי אחד – בדיוק כמו ש feed reader אוסף פוסטים מבלוגים. לא תצטרכו לבקר בכל פרופיל של כל אחד מהחברים שלכם בכל פעם; פייסבוק פשוט יגידו לכם כל מה שחדש בכל פעם שתיכנסו לאתר.

זה הציב אתגר טכני לא קטן ב-2006; במקום לשלוף מידע של פרופיל אחד בכל פעם, המערכת עכשיו תצטרף לשלוף מידע מכל החברים שלכם בכל פעם שאתם נכנסים למערכת, ולאסוף את כל העדכונים שעדיין לא צפיתם בהם. והיה צריך גם למיין את העדכונים, לפי אלו שהכי סביר שיעניינו אותכם. זה כבר דרש מערכת שמזכירה את גוגל – לאסוף סיגנלים, לכייל את המשקלים שלהם, להריץ ניסויים. לרשתות חברתיות אחרות בזמנו לא היה דבר כזה.

בדיעבד, הניוז פיד היה ה״קילר אפליקיישן״ של פייסבוק, עד כדי כך שקשה לדמיין היום שהיו רשתות חברתיות בלי פיד. אבל ביום ההשקה, 5 בספטמבר 2006, התגובות היו שליליות מאד. שטף של פוסטים תקפו את הפיצ׳ר החדש, ולקבוצת פייסבוק בשם ״סטודנטים נגד הניוז פיד״ הצטרפו 700,000 חברים בתוך שלושה ימים. רוב התלונות עסקו בפרטיות. ״אנחנו לא רוצים שכולם אוטומטית יידעו כל עדכון שאנחנו עושים״, נכתב באחד הפוסטים, ״ניוז פיד זה פשוט קריפי מדי״.

במשרדים של פייסבוק, זה הרגיש כמו פוטנציאל למשבר קיומי. רשתות חברתיות באותם ימים קמו ונפלו כל הזמן; כשאתר אחד התחיל לאכזב, המשתמשים עזבו אותו לטובת אתר חדש ומבטיח יותר. זה מה שקרה לאתרים כמו פריינדסטר או דיג, שלרגע מסויים כבשו את הפסגה, ולאחר מכן נעלמו. החשש היה שהניוז פיד יהיה מה שידחוף משתמשים לעזוב את פייסבוק, אבל צוקרברג התנגד להצעות לכבות את הפיצ׳ר. במקום זה, הוא פרסם הודעה למשתמשים ״תירגעו, תנשמו, אנחנו מקשיבים לכם״. במהרה נבנו הגדרות פרטיות שאיפשרו למשתמשים לשלוט במה יופיע בפיד. הסיבה שהפיצ׳ר נשאר באוויר הייתה, כמובן, הדאטה. צוקרברג היה אובססיבי לדאטה עוד מהימים הראשונים של פייסבוק, והוא ראה שהשימוש באתר הכפיל את עצמו לאחר ההשקה של הניוז פיד. אנשים אולי טענו שהם שונאים את זה, אבל הם לא הפסיקו להשתמש בו. זה קצת אירוני אבל למעשה הניוז פיד היה הדרך שבה אנשים גילו על קבוצת ״שונאי הניוז פיד״, הוא מה שאיפשר לה להפוך לכל כך ויראלית כל כך מהר, מה שבמובן מסויים הייתה הוכחה לאפקטיביות של המגנון הזה.

הניסיון הזה חיזק את האמונה של צוקרברג במשמעות האמיתית של פייסבוק. ההרשמה הפתוחה הושקה שלושה שבועות בלבד אחרי הניוז פיד. גם זה עורר חששות, מה אם סטודנטים בקולג׳ לא יאהבו את זה שפתאום ההורים שלהם שולחים להם בקשת חברות ורואים את מה שהם מפרסמים. אבל החששות התבדו. מקצב של 20,000 משתמשים חדשים ביום, הצמיחה האיצה ל-50,000 ביום, והמשיכה לצמוח בקצב שנראה כמו מקל הוקי.

ערב ההרשמה הפתוחה, היו 8 מיליון משתמשים בפייסבוק. זה צמח ל-180 מיליון שנתיים לאחר מכן, ו-350 מיליון משתמשים ב-180 מדינות ב-2009. שתי ההשקות של ספטמבר 2006 – הניוז פיד והרישום הפתוח בפייסבוק – סיימו את מלחמת הרשתות-החברתיות. המנצח היחיד בזירה נשאר מארק צוקרברג.

הצעד הבא, והכאב שכרוך בו

אחד הנושאים המרכזיים בבלוג הזה הוא, מה מניע פאונדרים. עוד לפני ההשקה של הניוז פיד וההרשמה הפתוחה, לצוקרברג היו הזדמנויות למכור את החברה ולהפוך למולטי-מיליונר כבר בגיל עשרים. מארק קיים סדרה של פגישות עם מנכ״לים שחיזרו אחריו - מאימפריות מדיה כמו ויאקום, ניוזקורפ, טיים וורנר - אבל במקום לדבר על מכירה של הפייסבוק, הוא דווקא ניצל את ההזדמנויות האלה כדי לחקור אותם על העסקים שלהם, והשתמש בזה כמעין מסלול MBA מזורז. הייתה לו תחושה שפייסבוק יכולה להיות משהו הרבה הרבה יותר גדול מזה.

הסצינה המפורסמת בסרט ״הסושיאל נטוורק״ היא כשצוקרברג, שרק הגיע לסיליקון ואלי, פוגש את שון פארקר, מייסד נאפסטר, שאומר לו ״מיליון דולר זה לא קול. אתה יודע מה קול? מיליארד דולר״. ובכן – חודשיים לפני הניוז פיד, בקיץ 2006, פייסבוק קיבלה הצעת רכישה, במזומן, בשווי המגניב של מיליארד דולר. המשקיעים חשבו שצריך לשקול ברצינות את ההצעה, כנראה כלקח מהסיפור של פריינדסטר, הרשת החברתית הראשונה; כמה שנים קודם, המשקיעים של פריינדסטר ייעצו לפאונדרים לסרב להצעת רכישה מגוגל, ובמקום זה ״לכוון לירח״. לירח פריינדסטר לא הגיעה, והמשקיעים של הפייסבוק פחדו שהם גם יפספסו הזדמנות לאקזיט גבוה כל עוד המומנטום לטובתם.

אבל צוקרברג היה די נחרץ. ״ברור שאנחנו לא הולכים למכור פה״, הוא אמר לדירקטוריון. פיטר ת׳יל, אחד המשקיעים הראשונים בחברה, הצביע על זה שמדובר בהרבה כסף, ואפשר לעשות עם זה הרבה דברים. צוקרברג ענה: ״אני אפילו לא יודע מה אני יכול לעשות עם הכסף. בטח אבנה עוד רשת חברתית. ואני די אוהב את זו שכבר יש לי״.

מה שהניע את צוקרברג, וכנראה מניע אותו עד היום, זה לא הרצון להתעשר, אלא התחושה של כמה גדולה ומשמעותית פייסבוק יכולה להיות. החזון הזה שהלך והתגבש עם הזמן, הוא מה שדחף אותו לסרב להצעות הרכישה, וגם יצר מעין חוסר-שביעות רצון מתמיד, סירוב לנוח על זרי הדפנה, וחיפוש מתמיד אחר הפלטפורמה או הזדמנות הצמיחה הבאה שצריך לתקוף. בזמן ההנפקה, שהייתה ב-2012, מעבר הפלטפורמה הבא היה מאפליקציות ווב למובייל. כשהתארח באירוע של הפודקאסט Acquired, צוקרברג שיחזר את הסיפור הזה, ודיבר על הקושי שבלעשות את המעבר הזה בתור חברה צעירה בשוק הציבורי:

ההתחלה שלנו הייתה לבנות אתרי אינטרנט והתרגלנו לבנות דבר אחד ובאופן שוטף לפתח ולהשיק וזה התאים למודל האיטרטיבי שלנו … עכשיו, פתאום, מגיע מודל האפליקציה, ואנחנו צריכים לבנות אחת שונה לכל טלפון ולעבור תהליך אישור ולחכות כמה שבועות לפני שאנחנו יכולים להשיק.
… אז היה לנו רעיון … לבנות פלטפורמה מבוססת ווב שתאפשר לנו לעדכן את האפליקציות כל יום, ונוכל להשיק משהו אחד שיעבוד באנדרואיד ואייפון ובלקברי ווינדוס מובייל … וטעינו. הסתבר שהאינטגרציה למכשיר הייתה קריטית בשביל שהאינטראקציה תרגיש טוב. אז בעצם עברנו תקופה שבה היינו צריכים לכתוב מחדש את האפליקציות שלנו מאפס.
זה היה באותו זמן שמובייל צמח באופן דרמטי, ולא היו לנו הכנסות במובייל. זה נראה דומה אבל היה הבדל גדול. בדסקטופ הייתה האפליקציה והיה עוד איזור בצד שבו היה אפשר להציג פרסומות. במובייל היינו צריכים להבין איך לשלב פרסומות בתוך החוויה … למפרסמים היו פורמטים מסויימים שהם עבדו איתם, הרעיון שנציג את הפרסומת בתוך הפיד היה אתגר גדול עבורם […]
אז היינו צריכים לפתור את זה, ולשפר את האפליקציות שלנו, ובמשך יותר משנה פשוט עצרנו את הפיתוח של פיצ׳רים חדשים בחברה כי זה מספיק קשה לכתוב משהו מחדש. אם תסתכלו על ההיסטוריה של תעשיית הטק, יש דוגמאות כמו נטסקייפ שניסו לכתוב מחדש, היו צריכים לייצב את הפלטפורמה הטכנית שלהם, וגם להוסיף פיצ׳רים. והם אף פעם לא השלימו את זה. זה סיכון אמיתי כשמשנים לחלוטין את הפלטפורמה הבסיסית שלכם.
אז כדי להפחית את הסיכון, החלטנו לא להשיק פיצ׳רים חדשים, רק לכתוב את האפליקציות שיעבדו טוב יותר. בזמן שעשינו את זה, השימוש במובייל גדל, והאחוז מהטראפיק שיכולנו לעשות לו מונטיזציה התכווץ, כי החלק של הווב התכווץ והמובייל צמח.
[...] אבל זה היה די ברור מה היינו צריכים לעשות … זה משהו שיותר קשה לעשות כשמנצחים. כשהכל הולך טוב, קשה לחשוב מה הצעד הבא כדי ללכת מלנצח ללנצח יותר. אבל כשאתם מפסידים, זה די ברור מה חייבים לעשות, והרבה מהשאלה היא האם אתם יכולים לסבול את הכאב שכרוך בזה. הרבה מזה היה, אוקיי, אנחנו מנפיקים והמשקיעים ממש לא יאהבו את זה שלא נרוויח כסף במשך שנה וחצי. אבל, טוב, אם מסתכלים על כל התמונה, שנה וחצי זה תקופה קצרה. בואו נעשה את זה. ועשינו את זה, זו הייתה שנה וחצי די כואבת, אבל יצאנו מזה במצב מאד טוב.
[...] הייתה סדרה של תקופות במהלך החיים של החברה שהיו, לא יודע, לא היו הזמנים הכי כיפיים, למרות שזו ספציפית בדיעבד, נראית די טוב. שווי השוק של החברה נחתך בחצי למשך שנה וחצי. אני אומר, אוקיי, אחלה, אני אקח את זה.

זה היה רחוק מלהיות הדילוג האחרון שצוקרברג עשה. מאז המעבר למובייל הגיעו גם הרכישות של וואטסאפ ואינסטגרם, שהרחיבו את החברה מ״פייסבוק״ ל״משפחה של אפליקציות״; סנאפצ׳אט שהובילה לפיתוח של סטוריז, והמעבר של מרכז הכובד מהניז פיד לשם; רילז, כדי להעתיק את טיקטוק, שלראשונה לא הציף תוכן של החברים והמשפחה והקבוצות שלכם, אלא תוכן של אנשים זרים מרחבי הפלטפורמה, על בסיס אלגוריתם שמנחש את תחומי העניין שלכם. בדומה לתקופה שאחרי ההנפקה, כל מעבר כזה לווה בתנודתיות גבוהה במחיר המניה של פייסבוק, למרות שבסופו של דבר החברה ניווטה אותם בהצלחה מרשימה, ויצאה יותר מחוזקת מכל אחד מהם.

אחד האתגרים הגדולים היה כשאפל השיקו את ATT, מדיניות הפרטיות שפגעה בצורה חזקה בעסקי פרסום באפליקציות באייפון. מטא דיווחה על אובדן של 10 מיליארד דולר בהכנסות כתוצאה מזה ב-2022. הם אמנם הצליחו לעשות את מה שצריך כדי להתגבר גם על האתגר הזה, אבל הצלקות שהאירוע הזה הותיר אצל צוקרברג, הן כנראה חלק ממה שהוביל אותו להבנה שמטא לא יכולה להסתפק רק באפליקציות ושירותים, ולהשאיר את השליטה בפלטפורמה לחברות אחרות. הנה מה שאמר על זה ב Acquired:

יש את העניין של לשלוט בגורל שלנו. יש לזה הרבה ערך אסטרטגי. עשינו את החישוב בשלב מסויים של של כמה כסף אנחנו מפסידים במשפחת האפליקציות שלנו על המיסים השונים שהפלטפורמות גובות, כשהן אומרות לנו שאנחנו לא יכולים לנהל את עסק הפרסום שלנו כמו שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים להיות מסוגלים לעשות, או כשהם אומרים לנו לא להשיק מוצרים מסויימים … קשה להעריך את זה בדיוק, אבל אני חושב שהיינו פי שתיים יותר רווחיים אם היינו הבעלים של הפלטפורמה. מהפרספקטיבה הזו, זה שווה המון, מבחינה פיננסית טהורה, שהיא לא הדרך שבה אני בד״כ חושב על הדברים האלה.
… אני אולי לא אוכל לשכנע את כל המשקיעים שאנחנו צריכים להשקיע כמות כזו בריאליטי לאבס … אבל לפחות אני יכול לנסח את הטיעון של למה אני משוכנע שזה יתברר בתור צעד נכון עם הזמן.

ריאליטי לאבס

אנדרו בוסוורת׳ היה אחד המרצים בקורס ״מבוא לבינה מלאכותית״. בין הסטודנטים היה תלמיד-שנה-ראשונה בשם מארק צוקרברג. כמה שנים לאחר מכן, כשפייסבוק עבדו על הניוז פיד, הם הבינו שהם צריכים מישהו שמבין ב AI כדי לבנות את האלגוריתם. צוקרברג נזכר בבוסוורת׳, וגייס אותו להוביל את פרוייקט הניוז פיד. בהמשך בוסוורת׳ ניהל את חטיבת הפרסום של פייסבוק, וב-2017 מונה למנהל של ריאליטי לאבס, חטיבת המציאות המדומה של החברה שבהמשך שינתה את שמה למטא, סביב חזון המטאוורס.

בוסוורת׳, היום ה CTO של מטא, התארח לאחרונה לריאיון אצל בן תומפסון, מיד אחרי ההשקה של משקפי אוריון. נגיע לדבר גם עליהם בהמשך; קודם, הנה הקטע שבוא הוא מספר איך הגיע לנהל את ריאליטי לאבס:

אמרתי לו, ״מארק, אתה משוגע. אני לא חושב שאנחנו בכלל צריכים לעבוד על זה״. אבל הוא איתגר אותי ואמר ״אוקיי, תשקיע קצת זמן ותחשוב איך זה צריך להיראות בשביל שתחשוב שזה רעיון טוב״.
ולמה בזמנו חשבת שאתם לא צריכים לעבוד על זה?
… אתה רוצה בהירות כשאתה בשכבת האפליקציה, יש תחושת ניקיון נפלאה שבאה מלאמץ את זה שאתה בשכבת האפליקציה … במובייל השלמנו עם זה שאוקיי, אנחנו רק אפליקציה, אבל אנחנו הולכים לבנות את האפליקציה הכי טובה שאפשר, והיא תהיה בכל מקום. זה היה כל כך משחרר ומתגמל. אבל הנה אנחנו שוב.
צוללים לתוך הפלטפורמה.
צוללים חזרה לצד הפלטפורמה, וזה הרגיש לי כמו טעות אפשרית בניווט. אין לנו את הניסיון בשביל זה. אז אמרתי למארק ״לא״, והוא ביקש שאכתוב איך זה צריך להיראות, וכתבתי את המסמך הזה. זה התמקד מאד ב-VR, מציאות מדומה בזמנו. Augmented Reality עדיין היה תכנית מחקר … VR הייתה ההשקעה הגדולה אז. כתבתי שזה לא יכול להיות רק מכשיר למטרות בידור, זה חייב להיות מכשיר שישתלב בצורה עמוקה במרקם של מה שאנחנו עושים. וזה מביא למקום של, ״וואו, אוקיי, אם היו לנו אוואטרים סופר ריאליסטיים, והיה לנו מוצר בסגנון של חדרי עבודה שאנשים יכולים להיות נוכחים בהם יחד, אז לחברות עם צוות עובדים גלובלי זה יוכל לחסוך את הטירחה של להגיע פיזית למשרד כדי ליהנות מהיתרונות שיש כשאנשים רואים אחד את השני ועובדים יחד באותו משרד פיזי״.
פתאום הסביבה היא הרבה יותר אטרקטיבית בגלל שלא רק שאפשר לעשות את כל הדברים שאפשר לעשות פיזית ביחד, עכשיו יש גם מרחב דיגיטלי אינסופי; ואז באמת התחלתי להתלהב מהתמונה הגדולה. אנשים שוכחים שבתקופת ה Rift [סדרת קסדות מציאות מדומה שפייסבוק השיקה ב-2016], זה היה מכשיר קצה בשביל גיימינג.

בוסוורת׳ אולי השתכנע בחזון המטאוורס, אבל בכל זאת, מכשירי הקווסט שהושקו החל מ-2019 לא ממש תפסו. בינתיים מטא השקיעה עשרות מיליארדי דולרים בחטיבת המציאות המדומה, שהמשקיעים מחקו בתור מעין ״מיסי מטאוורס״ שהם צריכים לשלם על זה שצוקרברג הוא המנכ״ל, בלי ציפיה שהם אי פעם ייצרו רווח. ההשקעות ההולכות ותופחות במטאוורס, לצד חששות מטיקטוק, אפל, והרגולטורים - זה מה שיצר את אפקט הלולהפאלוזה שהביא את המניה של מטא לשפל של נובמבר 2022. היא אגב עלתה מאז ב-550% תוך פחות משנתיים. זה עוד מקרה שמפריך את תיאוריית השוק היעיל. אבל העליה במניה הייתה הודות להכרזה של צוקרברג על ״שנת היעילות״, והביצועים המרשימים של משפחת האפליקציות. המטאוורס עדיין נותר בתור בור ששואב 10-12 מיליארד דולר לשנה, ושהמשקיעים מעריכים ששווה אפס.

אבל עוד משהו קרה בנובמבר 2022: ChatGPT הושק, גל הבינה המלאכותית החל לתפוס תאוצה, ובאופן מעניין, זה אולי מה שסוף סוף ידחוף קדימה גם את פרוייקט המטאוורס.

מטאוורס ובינה מלאכותית

בן תומפסון כתב את ״מטאוורס ועלות שולית אפסית״ כבר באפריל 2022, אחרי ההשקה של הכלי DALL-E ליצירת תמונות, ועוד לפני ש ChatGPT הושק:

יצירה של משחקים, בעיקר האומנות שלהם, היא יקרה, והעלות גבוהה יותר ככל שהחוויה יותר מקיפה. מדיה חברתית, מצד שני, היא זולה בגלל שהיא משתמשת בתוכן שמיוצר על ידי משתמשים, אבל התוכן הזה תקוע במדיות בסיסיות – טקסט, תמונות, ורק לאחרונה וידיאו. כמובן שהתוכן הזה לא חייב להיות מוגבל לרשת שלכם – אלגוריתם יכול להציג כל דבר בפלטפורמה לכל משתמש.
מה שמרתק לגבי DALL-E הוא שזה מצביע על עתיד שבו הטרנדים האלה יכולים להשתלב …
מפתחי משחקים דחקו את הגבולות של טקסט, אח״כ תמונות, אח״כ וידיאו, ואח״כ תלת-מימד.
מדיה חברתית דחפה לאפס את עלויות יצירת התוכן של טקסט, אח״כ תמונות, אח״כ וידיאו.
מודלים של Machine Learning יכולים עכשיו ליצור תמונות וטקסט בעלות שולית אפסית.
בטווח הארוך זה מצביע על חזון מטאוורס שהוא הרבה פחות דטרמיניסטי ממשחק הוידיאו הטיפוסי, ועדיין הרבה יותר עשיר ממה שמוצאים ברשתות החברתיות. דמיינו סביבות שלא צויירו ע״י אמנים אלא נוצרו ע״ AI: זה לא רק מגדיל את האפשרויות, אלא חשוב יותר, מפחית את העלויות.

התובנה הזו מתבררת כנכונה מאד, שנתיים וחצי אחר כך: מטא משקיעה בתכנית הבינה המלאכותית שלה למעלה מעשור, במטרה להפוך את המשלים לקומודיטי. המשלים הוא, ובכן, כל מי שמייצר את התוכן שנצרך במשפחת האפליקציות של מטא. ואחרי שצלחה את הקפיצה למודל הטיקטוק – צריכה אלגוריתמית של תוכן שמיוצר מחוץ לרשת האנשים שאתם מכירים – רק טבעי לעשות את המעבר הבא. אם אתם שמחים לצרוך תוכן שיוצר ע״י אנשים שאתם לא מכירים, למה שלא תיהנו מתוכן שיוצר ע״י AI.

כל זה רלוונטי מעבר למשפחת האפליקציות. זה מה שאולי יהפוך את המטאוורס מפרוייקט מדע בדיוני להצלחה אמיתית. החוויות שהגרסאות המוקדמות של הקווסט הציעו עוצבו על ידי מפתחים ואמנים. AI מאפשר הרבה יותר אפשרויות מזה – סביבה שלא תוכננה מראש על ידי אף אחד. היא מתפתחת ומתעצבת ספציפית עבורכם בהתאם להתנהלות שלכם במשחק, או בחוויה. חוויה שיכולה להיות הרבה יותר עשירה ומסקרנת ממה שאפשר למצוא בפיד או בסטורי או בטיקטוק.

אולי משקפי מציאות מדומה הם הדרך האידיאלית לצרוך תוכן שמיוצר על ידי AI, לא הצ׳אט בוטים או העוזרים הקוליים או הקו-פיילוטים שכולם מיהרו לבנות עד עכשיו.

מארק צוקרברג הסביר את זה כשהציג לראשונה משקפיים שמשלבות AI לפני שנה:

לפני פריצות הדרך של השנה האחרונה ב AI, חשבתי שמשקפיים חכמות יאומצו באופן מלא רק אחרי שנצליח לבנות פנימה הולוגרמות ומסכים וכל זה, דברים שאנחנו מתקדמים בהם, אבל ייקחו עוד זמן. עכשיו, אני דווקא חושב שחלק ה AI עומד להיות הפיצ׳ר הכי חשוב שיוביל לאימוץ נרחב של המשקפיים החכמות.

ייתכן ש Generative AI יהיה ה״קילר אפליקיישן״ של המטאוורס, בדיוק כמו שהניוז פיד עשה לרשתות חברתיות. ובשנה שעברה עוד היה מדובר ״רק״ במשקפיים חכמות, שנראות כמו משקפי שמש אופנתיות (במקום קסדה מגושמת), ובאות עם Meta AI — עוזרת קולית שמחוברת לאינטרנט. בחודש שעבר היה הדמו שהציג עוד קפיצת מדרגה מדהימה -

אוריון

מתוך המצגת של מארק צוקרברג בכנס מטא קונקט, 27 בספטמבר 2024:

עם אוריון אנחנו מתקרבים להגשמת החלום של ריאליטי לאבס, ליצור את פלטפורמת המחשוב הגדולה הבאה, שתייצר חוויית נוכחות עמוקה כאילו שאתם ממש שם עם עוד מישהו. לשם אנחנו הולכים. איפה אנחנו נמצאים היום? … אם נהיה כנים, עם אוריון השגנו הרבה יותר ממה שחשבנו שנצליח כשהתחלנו עם זה. אבל יש לנו עוד כמה דברים להשלים לפני שנשיק את זה בתור מוצר לצרכנים: אנחנו הולכים לדייק את מערכת התצוגה כדי לעשות אותה חדה יותר, אני רוצה לעבוד על העיצוב ככה שיהיה קטן יותר וקצת יותר אופנתי, ואנחנו הולכים לעבוד על הייצור כדי שהמחיר יהיה הרבה יותר נמוך.
[...] כשתהיה לנו הגרסה הבאה של החומרה הזו, היא תהיה מוכנה להיות משקפי ה AR ההולוגרפיים המלאים הראשונים שלנו.

אני ממליץ לצפות בהכרזה על אוריון. זה היה דמו מאד מלהיב, שעורר השוואות לאירוע ההשקה של האייפון. ההבדל העיקרי הוא שהאייפון הושק קצת אחרי האירוע המכונן בתחילת 2007, בניגוד למשקפי אוריון שעדיין לא מוכנים לצרכנים. יחידה אחת עולה כרגע 10,000 דולר, יש עוד הרבה דברים לשייף בהם, מטא צריכים לבנות יכולת ייצור בסקייל נרחב, ולעבוד על פיתוח של תוכנה ותוכן עבור המשקפיים. זה יכול לקחת כמה שנים.

ועם ההסתייגות הזו, הנה מה שבן תומפסון כתב אחרי שנכח באירוע ההשקה וזכה לנסות את הדמו:

אוריון גורמים לכל מכשיר VR או AR שאי פעם ניסיתי להרגיש כמו טעות - כולל הויז׳ן פרו של אפל. הן נוחות בצורה מדהימה, בתור התחלה. מה שהיה הכי מדהים עבורי זה שהמגבלות הברורות – בעיקר רזולוציה נמוכות – הרגישו חסרות משמעות. ההבדל לעומת הקווסט או ויז׳ן פרו הוא שלהסתכל על המציאות זה שונה באופן דרמטי אפילו מיכולות ה pass-through המדהימות של הויז׳ן פרו, עד כדי כך שאיכות הוידיאו ההולוגרפי לא באמת משנה. אפילו שכבת התצוגה הכי איכותית תהיה נחותה לעומת המציאות; זה, באופן לא אינטואיטיבי, מאפשר הרבה יותר מרחב תמרון מבחינת של מה נחשב ״טוב מספיק״. איכות התמונה של איריון – הודות חלקית לשדה הראיה הרחב בצורה מדהימה של 70 מעלות – היא טובה מספיק. היא מעולה, למען האמת. למעשה – ואני לא אומר את זה בקלות – זה טוב מספיק ש, לראשונה אי פעם, הרגשתי שאני יכול לדמיין עולם שבו אני לא חייב לקחת איתי סמארטפון.

משקפי אוריון הם נוחים כל כך – במשקל של רק 100 גרם – הודות לעובדה שבנוסף צריך גם לשאת Puck, מעין יחידת מחשוב קטנה, שמתחברת באופן אלחוטי למשקפיים, ושם רצה מערכת ההפעלה והחיבור לאינטרנט. במשקפיים עצמם מתבצעות רק פעולות חישוב שדורשות זמן תגובה מאד נמוך. בנוסף יש צמיד שקורא (בצורה מדהימה) תנועות אצבעות, באמצעות פולסים חשמליים שזורמים במפרק שלכם.

אפשר לדמיין איך, בסופו של דבר, ה Puck ישתלב בסמארטפון והצמיד ישתלב בשעונים חכמים. זה יוביל לחוויה הרבה יותר טבעית מאשר הקסדה המגושמת והסוללה הכבדה של הויז׳ן פרו או הקווסט. הדמו הזה המחיש עד כמה אפל עשו בחירות לא נכונות בדיעבד עם התכנון של הויז׳ן פרו. החדשות הטובות עבורם הן שיש להם עדיין זמן לתקן, עד שמטא תצליח לבנות אופרציית ייצור בסקייל ובעלויות נמוכות. זה משהו שאפל כבר עושה יותר טוב מכל חברה אחרת על פני כדור הארץ.

זה מוביל לשאלה, למה מטא חשפו עכשיו את אוריון, במקום לחכות שהמשקפיים יהיו בשלות להשקה? זה מספק לאפל roadmap ברור, שאולי יאפשר להם להגיע לשוק לפני מטא. בן תומפסון העלה כמה השערות; הראשונה היא הפחתת הלחץ מצד וול סטריט סביב ההשקעה בריאליטי לאבס. הדמו הזה המחיש פוטנציאל אמיתי לבנות את פלטפורמת המחשוב הבאה אחרי הסמארטפון, וגרם למשקיעים להבין שאולי יש שווי, גדול ממש מאפס, לפעילות המטאוורס. שיקולים אחרים יכולים להיות פנימיים יותר: להרים את המורל, וליצור התלהבות ותחושת הישגיות אמיתית סביב ריאליטי לאבס מצד אחד, ומצד שני – להפעיל לחץ פרודוקטיבי להשיק את אוריון כמה שיותר מהר. לפני אפל.

הדמו של אוריון שכנע, בפעם הראשונה, ש AR הולך להיות דבר אמיתי. אבל זה ייקח עוד זמן עד שהדברים יתבהרו. בריאיון לבן תומפסון, ה CTO בוסוורת׳ התעקש ש״מדובר בשנים, לא עשורים״; אבל קשה לדעת. ב-2013, אנדריסן-הורוביץ׳ וקליינר-פרקינס, קרנות ההון סיכון המובילות בסיליקון ואלי, הכריזו ״כן, זה העתיד״, וגייסו קרן שתשקיע באקוסיסטם של הגוגל גלאס — המשקפיים החכמות שגוגל בנתה אז. כשעברתי לקליפורניה שנה לאחר מכן, סרגיי ברין כבר הסתובב איתם בקמפוס של גוגל. אבל בדיעבד, התזמון היה מוקדם מדי, והפרוייקט נכשל. קשה לצפות כמה זמן ייקח לטכנולוגיה להבשיל.

צוקרברג סיכם את זה טוב: ״הדרך הנכונה להסתכל על אוריון היא כמו על מכונת זמן. המשקפיים האלה קיימים, הם אדירים, וזו הצצה לעתיד שאני חושב שהולך להיות די מלהיב״.

תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!

המהדורה תהיה זמינה בתור פרק באופטיקאסט בתחילת השבוע הבא.

אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:

תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.