שוב יום שישי. במקום המהדורה הרגילה כתבתי משהו קצת שונה השבוע - כמה סיפורים קצרים. הרהורי יום שישי יחזרו בפורמט הרגיל בשבוע הבא.
אני מאחל שנה טובה לכולכם.
ראש השנה של 1987 הייתה ההזדמנות של באפט לקנות נתח מבנק ההשקעות סלומון בראדרס.
רון פרלמן היה אקטיביסט שניסה אז להשתלט על סלומון, אבל ההנהלה ממש לא רצתה לעבוד בשבילו. ג'ון גוטפרוינד, מנכ״ל סלומון בראדרס, חיפש אביר לבן שיציל את סלומון, והוא פנה לוורן באפט. מנכ״ל סלומון ידע שפרלמן – יהודי אורתודוקסי – יהיה אוף-ליין במהלך החג, והוא ניצל את ההזדמנות כדי להזמין את באפט לניו יורק במהלך הסופ״ש של ראש השנה.
באפט הגיע לבד, ובלחיצת יד הסכים להזרים 700 מיליון דולר לסלומון בראדרס. בתמורה, ברקשייר קיבלה מניה מועדפת, עם תשואה צפויה של 15% ומעט סיכון. התנאים המועדפים עוררו זעם בתוך סלומון. אבל מה שבנק ההשקעות קיבל מהדיל הזה לא היה רק הכסף של ברקשייר. הם קיבלו את המוניטין של באפט.
♾️♾️♾️
״אז, וורן, אתה באמת רוצה להשקיע בזה, הא?״ - צ׳ארלי מאנגר העיר בסרקזם, בזמן שהוא ובאפט השקיפו על רצפת חדר המסחר של סלומון בראדרס. מאות טריידרים נדחקו שם מול מסכי מחשב ירוקים, צורחים ומקללים בטלפונים בעודם סוגרים עסקאות של מיליוני דולרים. באפט שתק ובהה, דרך עשן הסיגריות שריחף מעל החדר, בבלאגן הזה שהוא עמד לקנות.
הבלאגן בחדר המסחר שיקף את הבלאגן הכללי ששרר בהתנהלות של החברה. זו ממש לא הייתה מסוג ההנהלות שבאפט ומאנגר העריצו. אבל לא הייתה לו ברירה. ג'ון גוטפרוינד וסלומון עזרו להציל את גייקו, לבקשתו של באפט, בערך עשור קודם. באפט היה חייב להם.
נאמנות הייתה חשובה לבאפט, כדי לשמור על המוניטין שלו. והסיבה הזו דחפה אותו ״למשכן״ את המוניטין שלו בעסקה הזו.
לפחות תיקח מושב בדירקטוריון, מאנגר הזהיר אותו. בחברה שמתעסקת בטרנזאקציות פיננסיות מורכבות, עלולות להתעורר צרות.
באחד הפרקים של סיינפלד, שידועה בתור ״סדרה אודות כלום״, ג׳רי מתבאס כשמתבטלת לו הופעה. מיד אחר כך הוא נדהם כשהוא מקבל הצעה לגבי הופעה אחרת באותו יום. ״אתה יודע מי אתה?״, קרמר אמר לו - ״!even steven״.
וזה המשיך ככה – ג׳רי פספס רכבת ומיד הגיע אוטובוס, ובערב פספס תכנית טלוויזיה שרצה לראות, ואחר כך היה שידור חוזר. כשאיליין שמעה על זה שהכל מתאזן לו, היא האיצה בג׳רי לתת לה 20 דולר. ומיד זרקה את השטר מהחלון. ״בוא נראה אם זה יחזור״ היא הסבירה בהתלהבות.
ג׳רי ההמום אמר לה בכעס, ״את יודעת, יכולת פשוט לזרוק עיפרון מהחלון!״
כשהתארגנו לצאת אחר כך לבית הקפה, ג׳רי לבש את המעיל, ושלף בהתלהבות את מה שמצא בכיס שלו - ״תראי! איליין! שטר של עשרים!״
״הגעתי לראיון ואחרי בערך 10 דקות הם אמרו: ׳תשכח מזה. אתה לא הולך להרווארד׳. המחשבה הראשונה שלי הייתה ׳זה נורא. מה אני אגיד לאבא שלי׳. אבל מסתבר שלא להתקבל להרווארד היה הדבר הכי טוב שאי פעם קרה לי״.
וורן באפט היה אובססיבי לכסף ועסקים מאז גיל 12. זה היה לו ברור שיילך ללמוד בהרווארד. אבל בהרווארד ביזנס סקול, הם ראו את המשימה שלהם בתור, לגדל את מנהיגי המחר. וילד פלא שאובססיבי למניות, זה לא בדיוק מה שהם חיפשו. ״נראיתי כמו בן 16 עם בגרות נפשית של גיל 9״, באפט העיד על עצמו.
♾️♾️♾️
אחרי הדחיה, באפט בדק אופציות אחרות, וזיהה שם מוכר בחוברת של אוניברסיטת קולומביה. בנג׳מין גרהאם היה אחד הפרופסורים שם בביזנס סקול. אבי תורת ההשקעות ערך. המחבר של המשקיע הנבון, הספר שהשפיע מאוד על באפט.
שנת הלימודים כבר עמדה להתחיל, אבל באפט כתב לו מכתב:
״פרופסור יקר. כשקראתי את הספר חשבתי שאתה כבר מת. אבל אני רואה שאתה בחיים ומלמד בקולומביה. אשמח לבוא ללמוד שם״.
באפט התקבל ללימודים. הוא כמובן קיבל A+ בקורס של גרהאם. בן גרהאם הפך למנטור שבאפט מזכיר עד היום, יותר משבעים שנה אחרי שהשתתף בקורס שלו.
לאחר סיום הלימודים, באפט רצה להמשיך ללמוד מגרהאם. הוא פנה אליו וביקש לעבוד אצלו. אבל גרהאם דחה אותו. הוא הסביר שהוא היה שמח להעסיק אותו, הסטודנט הכי טוב שהיה לו, אבל שזה יהיה מנוגד למדיניות שלהם. שותפות ההשקעות גרהאם-ניומן העסיקה רק יהודים.
זה היה בשנת 1952, כמה שנים אחרי השואה. ומלה״ע השניה אולי הסתיימה, אבל בוול סטריט ובאמריקה עדיין שררה אנטישמיות. בנג׳מין גרהאם בעצמו נולד בתור גרוסבאום. המשפחה שינתה את שמה לגרהאם כשעברו מאנגליה לניו יורק, כדי להשתלב ולהימנע מאנטישמיות. אז את מעט המשרות שהיו להם בגרהאם-ניומן, הם רצו לתת ליהודים בתור מעין העדפה מתקנת.
באפט המאוכזב חזר לאומהה.
♾️♾️♾️
בריאיון לסרט הדוקומנטרי שעשו עליו ב HBO, באפט אמר: ״שני הימים המשמעותיים בחיי היו היום שנולדתי, והיום שהתחתנתי עם סוזי״.
סוזן תומפסון עוררה רגשות חמים אצל וורן מאז שהכיר אותה בקולג׳, לפני שנסע לביזנס סקול בניו יורק. אביה היה דיקן באוניברסיטת אומהה, וניהל קמפיינים פוליטיים בשביל הווארד באפט, אביו של וורן. כשהכירו ביניהם, וורן הביישן והאנליטי התלהב מהמוזיקאית החברותית ומלאת החן.
אבל בזמן שבאפט למד בקולומביה, סוזי הייתה במערכת יחסים עם בחור בשם יוג׳ין אברהמס. יוג׳ין היה יהודי. סוזי הייתה קתולית. הופעל עליה לחץ להיפרד ממנו.
קשרים רומנטים עם יהודים לא היה דבר מקובל בזמנו – האנטישמיות באמריקה הייתה די גבוהה בשנות ה-50׳ – ואביה של סוזי, דמות פוליטית ומוכרת באומהה, אסר עליה לצאת עם בחור יהודי.
זה היה בערך בזמן שבאפט חזר לאומהה מהלימודים בניו יורק. סוזי הייתה שוב רווקה, ובאפט חיזר אחריה והצליח לשכנע אותה להינשא לו.
בגלל שהוא לא היה יהודי, באפט לא היה יכול להצטרף לגרהאם-ניומן1; אבל הודות לזה - הוא זכה בסוזי.
לפני כמה שנים, באסיפה של הדיילי ג׳ורנל, אחד האנשים בקהל החמיא לצ׳ארלי מאנגר על הבדיחות שלו. הוא שאל אם יש למאנגר שאיפות להיות קומיקאי. צ׳ארלי צחק ואמר שהוא מחשיב את עצמו ״גוי יהודי״.
״מעניין איך שהעולם עובד, בערך 2% מהאנשים מספקים 60% מההומור״, הוא הסביר.
״וזה מוזר כי זו קבוצה שהיו לה הרבה צרות. אני פשוט אוהב את היהודים, אני אוהב את ההומור. זו הדרך שלי להתמודד. ודרך אגב, אני ממליץ על זה לכולכם״.
♾️♾️♾️
בריאיון שצ׳ארלי נתן בשנה שעברה, התברר שמעבר לערימת הספרים שהוא נוהג לבלוע, הוא גם עושה בינג׳ על הסדרה סיינפלד. רואה את כל הפרקים בפעם השלישית. בקי קוויק, המראיינת, ניסתה להבין למה.
״אני אוהב שזה חבורה של אנשים מרוכזים בעצמם שעושים החלטות לא נכונות״, מאנגר אמר. הוא לא הסכים לאמירה שזו תכנית על כלום. ״זה לא באמת על כלום. זה על ההומור של החיים כדי שיהיה יותר קל להתמודד איתם.״
״ניק״, באפט פתח את השיחה עם שר האוצר ניק בריידי בקיץ 1991, ״זה היום הכי חשוב בחיים שלי״. באפט התקשר לבשר לו שהוא החליט לקחת על עצמו את תפקיד המנכ״ל של סלומון. וביקש את התמיכה שלו ושל הממשל.
זה היה אחרי שנחשף התרגיל שבאמצעותו סוחר בשם פול מוזר הפר את כללי מכרזי האג״ח של משרד האוצר, והרוויח ככה כמה מיליוני דולרים בשביל סלומון. מה שהיה חמור הוא שהדבר נודע לגוטפרוינד, מנכ״ל סלומון, שהבטיח לטפל בזה.
אבל הוא לא דיווח על זה לרגולטורים. הוא לא עשה כלום. גוטפרוינד ״מצץ את האצבע שלו״, כמו שצ׳ארלי מאנגר קרא לזה בדיעבד. ובינתיים, מוזר, שלא פוטר ונשאר בתפקיד שלו - חזר על התרגיל הלא-חוקי חזר על עצמו בעוד מכרזי אג״ח.
כשכל הפרטים נחשפו, גוטפרוינד נאלץ להתפטר מתפקיד. אבל גם זה לא הספיק לפדרל ריזרב, שאיים לנתק את הקשרים עם סלומון בראדרס. כותרת בעיתון תיארה את המצב בצורה מאד ישירה, ״הפדרל ריזרב לסלומון בראדרס: תמותו״
אבל באפט היה נחוש לתקן את כל מה שצריך, לרכוש את האמון של הממשל, ולהציל את סלומון.
♾️♾️♾️
זה לא שבאפט התלהב מהרעיון של להתנדב לתפקיד המנכ״ל. ״אם היו מבקשים ממני לעשות ניתוח לב פתוח, הייתי מתאים לתפקיד באותה מידה״, הוא צחק על זה.
והוא לא היה חייב להכניס את הראש הבריא שלו למיטה החולה של סלומון. אמנם על הכף הייתה מונחת השקעה של 700 מיליון דולר מהכסף של ברקשייר; זה לא מעט כסף, אבל לא סכום גורלי לאדם השני הכי עשיר באמריקה בזמנו, עם הון שמתקרב ל-4 מיליארד דולר. גם אם ההשקעה בסלומון הייתה נמחקת, באפט היה מאבד בערך 10% מהשווי הנקי שלו.
אבל על הכף היה מונח עוד נכס, שהיה הרבה יותר יקר ערך עבור באפט. המוניטין שלו. המוניטין שלו ושל ברקשייר, הוא האמין, היה המפתח למאות מיליארדי הדולרים שהוא עדיין לא הרוויח. ״זה לוקח חיים שלמים לבנות מוניטין״, באפט נוהג להסביר, ״וחמש דקות להרוס אותו״.
♾️♾️♾️
״אם תפסידו לחברה כסף, אני אבין״, היה מה שבאפט אמר לכל אחד מהעובדים בסלומון. ״אבל אם תפסידו גרגר מהמוניטין של החברה, אני אהיה חסר רחמים״.
מעבר לכללים של פיקוח ובקרה, היה קריטי לבנות תרבות חדשה בסולמון. בנק ההשקעות שעליו נכתב ״פוקר שקרנים״, הספר המפורסם של מייקל לואיס. זו התרבות שבאפט היה חייב לעקור מהשורש.
הוא ניהל שיחות עם בכירים במשרד האוצר ובבנק הפדרלי, והבטיח שוב ושוב שהוא יעשה ניקיון יסודי בחברה. שכל ליקוי שיימצא יתוקן באופן מיידי, וידווח באופן מלא. בתמורה, הוא ביקש מהם לא להשעות את הפעילות של סלומון. לאפשר לבנק להישאר בחיים בזמן שהוא מטפל בבעיות.
לפני כמה חודשים, ג׳רי סיינפלד הוזמן לנאום בטקס הסיום של אוניברסיטת דיוק. הוא אמר שאין לו ספק שכל הסטודנטים בקהל יצליחו בגדול. אבל שמה שחשוב הוא לא לאבד את ההומור. זה היה המסר העיקרי שלו בסיום.
״הומור הוא לא איזה אביזר או תכשיט״, הוא הסביר. ״זה בקבוק המים שלכם במסלול ההליכה הארוך והמאתגר של החיים. הומור לא רק עוזר לשחרר לחצים, זה לא רק הכיף של לצחוק. הומור נותן פרספקטיבה אמיתית על כמה מטופש הקיום האנושי״.
וזו, סיינפלד הסביר, הסיבה שחשוב לא לאבד אותו. ״אפילו אם המחיר הוא לפגוע באנשים מדי פעם, זה בסדר. אתם חייבים לצחוק. זה הדבר היחיד בסוף החיים שלכם, שלא תתחרטו שלא עשיתם פחות. הומור הוא הדבר הכי עוצמתי, הישרדותי, והכרחי שאי פעם תצטרכו כדי לנווט דרך החוויה האנושית״.
״תודה רבה״, ג׳רי אמר כשהקהל הגיב בתשואות ומחיאות כפיים. ״קיוויתי שתאהבו את החלק הזה״.
♾️♾️♾️
באסיפה ההיא של הדיילי ג׳ורנל, שבה מאנגר כינה את עצמו ״יהודי גוי״, הוא אמר ש״זה עוזר לעבור את החיים עם קצת הומור״. ״מה שנחמד בטבע האנושי זה״, הוא הסביר, ״שאנשים תמיד עושים דברים מגוחכים לגמרי. אף פעם לא חסרים לך דברים חדשים לצחוק עליהם״.
♾️♾️♾️
הריאיון עם בקי קוויק, שבו דיבר על סיינפלד, צולם לקראת חגיגות יום ההולדת המאה של צ׳ארלי. אבל האירוע המתוכנן לא התקיים. צ׳ארלי מאנגר הלך לעולמו כמה שבועות לפני גיל 100. כשהגיע לבית החולים — שבו יסיים את חייו – אחות שאלה אותו מה שלומו. ״אני עומד למות״, הוא השיב. ״מה שלומך את?״
האסיפה השנתית של ברקשייר ב-2022 הייתה הראשונה שנערכה עם קהל, מאז מגיפת הקוביד. וזה כנראה הכניס את באפט למצב רוח מרומם מהרגיל. ״צ׳ארלי ואני, יחד, בני 190 שנה״. באפט פתח את דבריו לבעלי המניות. ״ואני חושב שבתור הבעלים של החברה, אם יש לכם שני גברים בני 98 ו-91 שמנהלים את העסק, מגיע לכם לבוא ולראות אותם״. הוא אמר, ואז הוסיף בצחוק: ״זה לא הרבה לבקש. אם היה לנו מנהל איפשהו שהיה בן 98, אולי הייתי שולח מישהו מדי פעם כדי לראות אם הוא גוזר בובות מנייר או משהו״.
אחרי שהקהל הפסיק לצחוק, הוא סיפר שלפני כמה שנים היו שני מנהלים, של חברות שברקשייר רכשה, שסבלו מדמנציה. ״כלומר, רק שניים שאנחנו יודעים עליהם״, הוא צחק. אחד מהם היה בחור שצ׳ארלי מאד אהב, וניהל את אחד העסקים של ברקשייר. ורק אחרי הרבה זמן, באפט ומאנגר גילו שהוא סבל מדמנציה. והעסק המשיך לתפקד טוב במשך כל הזמן הזה.
״אז זה הפך להיות המבחן שלנו״, באפט אמר בצחוק. ״אנחנו מנסים לקנות עסקים שבחור עם אלצהיימר יכול לנהל. ואין הרבה תחרות על עסקים כאלה. הבחור שיושב אי שם וגוזר בובות מנייר, זה הבחור שאנחנו מחפשים!״
♾️♾️♾️
"טוב, אני אספר לכם סיפור שאף פעם לא סיפרתי״, באפט הכריז כמה שעות אחר כך בתגובה לאחת השאלות. זה היה מאי 2022. שלושים שנה אחרי שסיים את הקדנציה הקצרה שלו בתור המנכ״ל של סלומון בראדרס.
הוא סיפר שכשהוזמן להופיע בפני הקונגרס, עשרה ימים אחרי שלקח על עצמו את התפקיד, הוא העיד שעל סמך מה שהוא ראה בינתיים, ההתנהלות החשבונאית היא לגיטימית. הוא לא ראה שום דבר נוראי. בינתיים.
ובכן, זו הייתה האמת.
אבל, חודש לאחר העדות הזו, סמנכ״ל הכספים בא ואמר לו, ״וורן, יש משהו שכדאי שתדע״. הוא סיפר לו ש-12 שנים קודם, סלומון התמזגה עם פירמת מסחר אחרת. שתיהן עשו כמויות אדירות של טרנזאקציות, וכל אחת עבדה בגישה חשבונאית שונה. הם לא הצליחו להבין איך לעשות את כל ההתאמות כדי שהספרים יתאזנו.
אז הוא הסביר שהם עבדו עם ארת׳ור אנדרסון, שהייתה פירמת החשבונאות הגדולה במדינה בזמנו, על מנגנון של מספר – ״פקק״, הם קראו לזה – שאת הערך שלו הם מעדכנים כל יום, כדי לגרום לנכסים להיות שווים להתחייבויות.
״אני באמת שמח שהספקתי להעיד לפני שסיפרת לי על זה״, באפט הגיב בצחוק. ״כי אם ישאלו אותי על ההתנהלות החשבונאית שוב, אני אספר להם בדיוק מה שאמרת לי על המספר הזה שזז כל יום כדי לגרום לספרים להתאזן, וכבר 12 שנה עוד לא מצאנו אותו, ואפילו ארת׳ור אנדרסון לא יודעים איפה הוא״.
♾️♾️♾️
בסיום הנאום של ג׳רי סיינפלד באוניברסיטת דיוק, הוא אמר: ״תנסו ליהנות קצת מכמה שהכל מטופש. זו העצה הכי טובה שאני יכול לתת לכם״.
זה לקח לבאפט תשעה חודשים לנקות את הבלאגן בסלומון. הוא הגיע להסדר טיעון עם משרד המשפטים ורשות ניירות הערך, שהסכימו לתשלום קנס של 100 מיליון דולר. ההערכה היא שהטריידים הלא חוקיים – שהכניסו 4 מיליון דולר לסלומון – עלו להם 800 מיליון בקנסות, אובדן הכנסות, והוצאות משפטיות.
במאי 1992 באפט עזב את תפקיד המנכ״ל של סלומון. המחיר הפיננסי, והנפשי, היה כבד. אבל הרווח היה, מוניטין. בעיני הממשל, הקהילה העסקית, הציבור - הוא הפך לגיבור שתיקן את הבנק המושחת עם התרבות הרעילה.
♾️♾️♾️
כשג׳רי סיינפלד התראיין פעם למגזין הניהול של הרווארד, הם העלו את זה שהוא ולארי דייוויד כתבו את סיינפלד יחד, לגמרי בעצמם. בלי חדר כותבים מסורתי, שלוקח על עצמו חלק מהעבודה. ואחת הסיבות שהם הפסיקו את הסדרה הייתה שהם נשחקו. המראיינים שאלו האם מישהו כמו מקינזי היו יכולים לעזור להם למצוא מודל טוב יותר, שהיה מאפשר להם להמשיך לעוד עונות.
ג׳רי סיינפלד, בתגובה, שאל מי זה מקינזי. כשענו לו שזו חברת ייעוץ, הוא שאל אם הם מצחיקים. לא, המראיינים ענו. אז אני לא צריך אותם, ג׳רי הגיב.
״אם אתה יעיל, אתה עושה את זה לא נכון. הדרך הנכונה היא הדרך הקשה. התכנית הצליחה כל כך בגלל שעשיתי לה מיקרו-מנג׳מנט - כל מילה, כל שורה, כל טייק, כל עריכה, כל ליהוק. זוהי דרך החיים שלי.״
♾️♾️♾️
״וורן באפט סיפר לי שלפני הרבה הרבה זמן אמרת לו איך הוא צריך לחיות את חייו״. בקי קוויק אמרה לצ׳ארלי מאנגר, במה שבדיעבד היה הריאיון האחרון שלו. ״שהוא צריך לכתוב את ההספד שלו כמו הוא היה רוצה שהוא ייכתב, ואז לחיות את חייו בהתאם״.
ואז היא שאלה אם צ׳ארלי עשה את אותו הדבר בעצמו. ״כתבתי את ההספד של עצמי מעצם איך שחייתי את חיי״, הוא השיב. ״אם אנשים רוצים לשים לב לזה, זה בסדר מבחינתי. ואם הם רוצים להתעלם, אני גם בסדר עם זה. אני אהיה מת אז מה זה ישנה״, הוא צחק.
ואז הוסיף, ״אבל אני חושב שזה רעיון לא רע״.
כשבקי שאלה אותו אם ההספד שהיה כותב לעצמו בגיל 30, זהה להספד שהיה כותב לעצמו אז — על סף גיל 100 — הוא ענה: בטח.
״אני פשוט מאמין בשיטת ה soldier on. ללכת קדימה״, הוא הסביר. ״הרבה קשיים יגיעו ותהיו חייבים להתמודד איתם ולעבור דרכם. מעט מאד הזדמנויות נדירות יגיעו. אתם חייבים ללמוד לזהות אותן כשהן מגיעות, ולוודא שאתם מעמיסים כמה שיותר, ולא לוקחים מעט מדי מהעוגה כשההזדמנות מגיעה״.
״אלו השיעורים הפשוטים״, הוא סיכם.
בסופו של דבר, וורן באפט הצטרף כאנליסט בגרהאם-ניומן כשנתיים לאחר מכן.
אהבתי את הפורמט, כיף גדול לקרוא!
נהדר כרגיל. תודה!