אני חושב שהבדל משמעותי בין המקרים של הקראוון ושל דרופבוקס, זה שבעסק טכנולוגיה אתה לא באמת יכול לדשדש במקום, אתה מתישהו תתחיל לרדת.
קרוואנים, שטיחים, קולה, וכו - כל העסקים שבאפט אהב רוב השנים הם כאלה שתמיד יש להם ביקוש. הרבה יותר קל לאגו שלך פשוט להמשיך לייצר ערך סטטי ולעשות את העבודה שלך טוב, כשברור שזה ימשיך גם בעתיד.
ברגע שמאבדים מהרלוונטיות, אני דווקא לחלוטין מבין את נקודת המבט שלו. הוא הרי יכול למכור הכל ולהתחיל מחדש, אבל הוא מנסה לעשות את זה עם מה שכבר יש לו. הוא פתוח לגבי זה, והמשקיעים יכולים כמובן למכור את המנייה.
אבל ההפך ממה שאתה מציע, זה להגיד "אוקיי, זה מה שיש לי, עכשיו אני ב'חשיבת חוף מזרחי' ואפטום, הגעתי לתקרה". זה גם חרא של מסר לתעשייה, הרי בסוף הרבה פעמים השינויים והמוצרים המהפכניים קרו דווקא בגלל החשיבה הזאת.
מה הלקח השגוי פה? שלא צריך לנסות לחדש?
זה כמו שהיית אומר לבזוס "מה קשור ענן עכשיו? תתמקד במוצר המטורף שבנית".
או לגוגל עם כל הרעיונות הפחות קשורים (כמו המכונית האוטונמית שיצאה אחרי זה כווימו)
ואם מחברים את זה לכל הנושא של ה
distruption
הרי זה בדיוק מה שהתיאוריה ממליצה לחברות גדולות ודיברת על זה הרבה - צוות משימה עם אוטונומיה מלאה, שרץ בצד לחלוטין ועובד על משהו אחר.
אולי הוא עושה את זה בדרך גרועה בדרופבוקס, ופוגע בעסק הליבה, אבל מבחינתי לפחות המסקנה היא לא שצריך לעזוב את ניסיונות החדשנות אלא לעשות אותם בצד.
שורה תחתונה מרגיש לי שהמסר של "תתמקד רק במה שעבד לך" זה מסר עוד יותר גרוע.
יש ספקטרום מאד רחב של חברות בין פייסבוק בקצה אחד, לחברה שמייצרת קראוונים בקצה השני.
ההתעקשות של הרבה חברות להתנהל כמו פייסבוק, ״כי אחרת אנחנו חברת קראוונים״, בעיניי הובילה לזה שאין פלייבוק ושיח על איך לזהות ואיך להתנהל כשאתה חברה סמי-מצליחה, אבל לא תהיה פייסבוק.
אני משתמש בדרופבוקס בתור קייס סטאדי, אבל זה תופעה הרבה יותר נרחבת, וכתבתי במהודורת קודמות על עוד מקרים כאלה.
אז המסר הוא,
לזהות איפה על הספקטרום נמצאים, ולהבין איך נכון להתנהל שם.
זה לא אומר לא להשקיע בכלל בניסויים ובחדשנות, אבל יש טווח בין רחב לאפס השקעה לבין להעלות באש מיליארדי דולרים על רכישות ומשרדים והמצאה מחדש של המוצר.
הנושא של מציאת הפלייבוק הזה הוא מרתק בעיני. איך להחליט מתי לחלק דיבידנד, ומתי להכניס את הכסף חזרה לחברה (שם רגע בצד רכישה עצמית של מניות).
הרי הגישה של אמזון עובדת לה יפה - להחזיר הכל פנימה.
אני חושב שזה מאוד תלוי גם בר קיימא העסק שלך, ואני דווקא מרגיש שזה לא ספקטרום רציף בין קרוואנים לאמזון. זה נכון שגם כל מוצר פיזי יכול להיות דיסראפטד, אבל במוצר נטו טכנולוגיים מרגיש לי שהיכולת שלך ליצור פרה חולבת של עשרות שנים היא מאוד מאוד נדירה. הרי נניח והוא לא יעשה כלום עם דרופבוקס - כנראה שהמוצר הראשי שלהם יתחיל להיכחד, לא?
יכול להיות שהוא בזבז יותר מדי, ובאמת שרף מיליארדים, אבל המסר המקורי מהפוסט הוא "תשלים אם מה שיש לך וחלאס עם הרעיונות הלא קשורים". מתחבר יותר למסר על מציאת מקומך בקשת והתנהלות אחראית בהתאם.
בסוף, אתה מנתח את זה נקודה מנקודת מבט כלכלית והצלחת החברה. אם נכנסים לנעליים של דרו עצמו, אני לגמרי מבין אותו.
הרי הוא כבר השיג את כל הכסף שהוא אי פעם יצטרך. לא מאתגר אותו לעשות את אותו הדבר שנה אחרי שנה ולאפטם. הוא הרי יזם בסוף. במקום לעזוב את החברה ולהקים משהו חדש מאפס, הוא משתמש במשאבים שכבר יש לו (כסף ואנשים) כדי לכוון רחוק יותר.
הרבה פעמים נראה לי זה ההבדל בין מייסד למנכ"ל שבא אחר כך.
כרגיל מעולה! מה שאני אוהב בבלוג הזה שהרמה של הבלוג פשוט מעולה ומשיכה להיות כזאת. לא הבלחה חד פעמית
זה שריר מדהים
אני זוכר שבאחת החברות שעבדתי בהן האוכל היה ברמה סופר גבוהה כזאת שרוב המסעדות פחות טובות ממנה
ששאלתי למה אמרו לי - כמו שאנחנו מצפים ממך להיות הכי טוב במה שאתה עושה ככה גם אנחנו מצפים מהמטבח / שפים
high standards across the board
ואני מאמין שזה באמת נכון כי זה מייצר תרבות של מצוינות
אם השווית את הבלוג שלי לחדר אוכל של גוגל ישראל, אז זו באמת אחת המחמאות הכי טובות שקיבלתי
חיפשתי את החלק החלש והלא מעניין, לא מצאתי. תודה!
כרגיל, הנאה צרופה :)
כולל הדיון אחרי.
אחלה טור
אני עובד בבוקס, חברה מאוד דומה לדרופבוקס אבל מתמקדת בשוק העסקי.
הסיפור שלה בסוף די דומה. בוקס מעט שמרנית יותר אבל גם היא לא מצליחה לצמוח בצורה משמעותית בשוק שבו המוצר הפך לקומודיטי.
בסוף קשה מאוד לצמוח בצורה משמעותית אם אין לך משהו מהפכני שלא ניתן להעתיק בקלות
החלק שבו הבחור מנסה שנים לשחזר את ההצלחה, וללא הצלחה, גרם לי להרהר במייקל סיילור, שתיאר בצורה כזו את הכשלון מול ענקיות הטק ותחושת הייאוש
אחלה של פוסט.
אני חושב שהבדל משמעותי בין המקרים של הקראוון ושל דרופבוקס, זה שבעסק טכנולוגיה אתה לא באמת יכול לדשדש במקום, אתה מתישהו תתחיל לרדת.
קרוואנים, שטיחים, קולה, וכו - כל העסקים שבאפט אהב רוב השנים הם כאלה שתמיד יש להם ביקוש. הרבה יותר קל לאגו שלך פשוט להמשיך לייצר ערך סטטי ולעשות את העבודה שלך טוב, כשברור שזה ימשיך גם בעתיד.
ברגע שמאבדים מהרלוונטיות, אני דווקא לחלוטין מבין את נקודת המבט שלו. הוא הרי יכול למכור הכל ולהתחיל מחדש, אבל הוא מנסה לעשות את זה עם מה שכבר יש לו. הוא פתוח לגבי זה, והמשקיעים יכולים כמובן למכור את המנייה.
אני חושב שלצייר את זה בתור ״טק״ מול ״משהו אפור שבאפט קונה״, זה מקור ה fallacy.
דרופבוקס בדיעבד הוא עסק שהרבה יותר דומה לנעלי ריצה ברוקס (עוד חברה שברקשייר רכשה) מאשר לפייסבוק.
אבל התעקשו לנהל אותה כאילו שזה פייסבוק, ולא כמו שצריך לנהל את ברוקס.
אין לי בעיה עם זה שזה מחריב את המניה (מעולם לא רכשתי אותה), כן יש לי בעיה עם זה שזה מפיץ אשליות ולקחים שגויים ברחבי התעשיה.
אבל ההפך ממה שאתה מציע, זה להגיד "אוקיי, זה מה שיש לי, עכשיו אני ב'חשיבת חוף מזרחי' ואפטום, הגעתי לתקרה". זה גם חרא של מסר לתעשייה, הרי בסוף הרבה פעמים השינויים והמוצרים המהפכניים קרו דווקא בגלל החשיבה הזאת.
מה הלקח השגוי פה? שלא צריך לנסות לחדש?
זה כמו שהיית אומר לבזוס "מה קשור ענן עכשיו? תתמקד במוצר המטורף שבנית".
או לגוגל עם כל הרעיונות הפחות קשורים (כמו המכונית האוטונמית שיצאה אחרי זה כווימו)
ואם מחברים את זה לכל הנושא של ה
distruption
הרי זה בדיוק מה שהתיאוריה ממליצה לחברות גדולות ודיברת על זה הרבה - צוות משימה עם אוטונומיה מלאה, שרץ בצד לחלוטין ועובד על משהו אחר.
אולי הוא עושה את זה בדרך גרועה בדרופבוקס, ופוגע בעסק הליבה, אבל מבחינתי לפחות המסקנה היא לא שצריך לעזוב את ניסיונות החדשנות אלא לעשות אותם בצד.
שורה תחתונה מרגיש לי שהמסר של "תתמקד רק במה שעבד לך" זה מסר עוד יותר גרוע.
זה בכלל לא המסר שניסיתי להגיד.
יש ספקטרום מאד רחב של חברות בין פייסבוק בקצה אחד, לחברה שמייצרת קראוונים בקצה השני.
ההתעקשות של הרבה חברות להתנהל כמו פייסבוק, ״כי אחרת אנחנו חברת קראוונים״, בעיניי הובילה לזה שאין פלייבוק ושיח על איך לזהות ואיך להתנהל כשאתה חברה סמי-מצליחה, אבל לא תהיה פייסבוק.
אני משתמש בדרופבוקס בתור קייס סטאדי, אבל זה תופעה הרבה יותר נרחבת, וכתבתי במהודורת קודמות על עוד מקרים כאלה.
אז המסר הוא,
לזהות איפה על הספקטרום נמצאים, ולהבין איך נכון להתנהל שם.
זה לא אומר לא להשקיע בכלל בניסויים ובחדשנות, אבל יש טווח בין רחב לאפס השקעה לבין להעלות באש מיליארדי דולרים על רכישות ומשרדים והמצאה מחדש של המוצר.
במיוחד כשקשה לראות איך אף אחד מהם יהיה דיסראפטיב.
הנושא של מציאת הפלייבוק הזה הוא מרתק בעיני. איך להחליט מתי לחלק דיבידנד, ומתי להכניס את הכסף חזרה לחברה (שם רגע בצד רכישה עצמית של מניות).
הרי הגישה של אמזון עובדת לה יפה - להחזיר הכל פנימה.
אני חושב שזה מאוד תלוי גם בר קיימא העסק שלך, ואני דווקא מרגיש שזה לא ספקטרום רציף בין קרוואנים לאמזון. זה נכון שגם כל מוצר פיזי יכול להיות דיסראפטד, אבל במוצר נטו טכנולוגיים מרגיש לי שהיכולת שלך ליצור פרה חולבת של עשרות שנים היא מאוד מאוד נדירה. הרי נניח והוא לא יעשה כלום עם דרופבוקס - כנראה שהמוצר הראשי שלהם יתחיל להיכחד, לא?
יכול להיות שהוא בזבז יותר מדי, ובאמת שרף מיליארדים, אבל המסר המקורי מהפוסט הוא "תשלים אם מה שיש לך וחלאס עם הרעיונות הלא קשורים". מתחבר יותר למסר על מציאת מקומך בקשת והתנהלות אחראית בהתאם.
בסוף, אתה מנתח את זה נקודה מנקודת מבט כלכלית והצלחת החברה. אם נכנסים לנעליים של דרו עצמו, אני לגמרי מבין אותו.
הרי הוא כבר השיג את כל הכסף שהוא אי פעם יצטרך. לא מאתגר אותו לעשות את אותו הדבר שנה אחרי שנה ולאפטם. הוא הרי יזם בסוף. במקום לעזוב את החברה ולהקים משהו חדש מאפס, הוא משתמש במשאבים שכבר יש לו (כסף ואנשים) כדי לכוון רחוק יותר.
הרבה פעמים נראה לי זה ההבדל בין מייסד למנכ"ל שבא אחר כך.
אני רואה את זה אחרת ממך, אבל מהטעמים שכבר כתבתי. אין לי עוד טיעונים חדשים להעלות.