שישי שמח! נקודת ציון נחמדה נרשמה השבוע במסע של אופטיקאי מדופלם, כשמספר המנויים לבלוג חצה את ה-1,000. אני מאד נהנה מההזדמנות לשתף לא מעט אנשים בדברים שמעניינים ומעסיקים אותי כל שבוע. תודה שוב שאתם לוקחים חלק במסע הזה!
ועכשיו לי יש טובה לבקש ממכם: עזרו לי להגיע לאלף המנויים הבאים. אם אתם נהנים לקרוא את הבלוג, ומכירים עוד מישהי או מישהו שאולי ימצאו את זה מעניין - שתפו איתם את המהדורה הזו. או פוסט אחר שאהבתם.
הסיפור המלא מובא במאמר מצחיק וקצת מרושע של הוול סטריט ג׳ורנל:
״לא רק שאנחנו משקיעים בצורה פזיזה,״ [מנכ״ל סופטבנק מאיאושי] סאן אמר למשקיעים ב-2018. ״אנחנו מתרכזים בתחום אחד בלבד, והוא AI.”
למרות שטף ההוצאות חסר התקדים שסאן אמר ב-2020 שיהפוך את סופטבנק ל״חברת ההשקעות של מהפיכת הבינה המלאכותית״, אחד ממשקיעי הטכנולוגיה הפורים ביותר בעולם פספס את השיגעון ב generative AI, התת-תחום הלוהט שבו מוצרים כמו ChatGPT למדו מ-datasets ענקיים כדי ליצור טקסט או תמונות ייחודיות.
הקונגלומרט שמבוסס בטוקיו השקיע רק באחד מתוך 26 הסטארטאפים שעוסקים ב generative AI ומוערכים במעל מיליארד דולר, לפי PitchBook … סופטבנק פספסו את רווחי הענק של יצרנית השבבים למשימות AI, אנבידיה: המשקיע מטוקיו השקיע בערך 4 מיליארד דולר בחברה ב-2017, כדי למכור את המניות שלו ב-2019. המניה של אנבידיה עלתה בערך פי 10 מאז.
ובכן.
מצד אחד יש את הדחף העז ללעוג לסופטבנק ולשמוח לאידם. מצד שני, אולי הם באמת רק התחילו מוקדם, אבל ״אולי סופטבנק באמת הצליחו לבחור את כל החברות שיעשו את העבודה הכי טובה של שימוש ב-AI כדי להגדיר מחדש את התעשיות שלהן, ובתוך 10 שנים כולנו נעבוד במשרדים של WeWork בגלל שהם יהיו טובים בצורה יוצאת דופן בשימוש במודלים של AI כדי, אתם יודעים, לכוון את הטמפרטורה המזגן ולתמחר שולחנות פנויים בצורה דינמית וכאלה״. אוקיי גם זה לעג בעצם.
ומעבר לצחוקים, אני חושב שיש גם לקח רלוונטי שאפשר לקחת מכאן. מאט לוין הצביע עליו:
תיזה שאומרת ״הבינה המלאכותית תגדיר מחדש את כל התעשיות״ מתבטאת בלהשקיע בכל התעשיות, ולבחור את החברות בכל תעשיה שיעשו את השימוש הכי טוב ב-AI, לא בלהשקיע במפתחים שבונים generative-AI. אם תלך ותכריז ״אנחנו חושבים ש-AI ישנה כל תעשיה ואנחנו מתכננים להשקיע כמויות מגוחכות של כסף בהתאם לזה״, אז אולי מישהו שבונה חברת generative-AI יבוא אליך ויבקש ממך חלק מהכסף הזה. אבל בטוח שאנשים שבונים סוכנויות נדל״ן או חברות להשכרת משרדים או חברות למשלוחי פיצה יגידו ״הא, הבחור הזה עם כל הכסף רוצה להשקיע ב׳AI מגדיר מחדש כל תעשיה׳, בואו נשיג חלק מהכסף הזה״, והם יוסיפו שקפים למצגות שלהם בסגנון ״איך נשתמש ב-AI כדי להגדיר מחדש את משלוחי הפיצה״ עם אנימציה של רובוט ושל פיצה, והעיניים שלך יידלקו כשתראה את השקף ואתה תגיד ״הנה, זה בדיוק מה שאני מדבר עליו, AI הולך להגדיר מחדש את כל התעשיות, הנה 375 מיליון דולר״.
וזו באמת בעיה. אם תכריז שאתה מתכוון להשקיע בפזרנות לפי theme מסויים, בוודאות יגיעו לך הרבה הצעות השקעה שמספרות סיפור טוב סביב ה-theme הזה. אבל זה לא בהכרח יביא אליך את היזמים הכי מוכשרים ורלוונטיים בתחום הזה.
ביירן מ The Diff הציג את זה ככה שאם יש קבוצה אחת של משקיעים שמתמקדת בפאונדרים, וקבוצה שניה שמתמקדת בתיזה רחבה, אז המשקיעים מהקבוצה השניה יסיימו עם פורטפוליו שיש בו סיפורים הרבה יותר טובים, אבל תוצאות גרועות יותר. הדרך לשלב את האסטרטגיות האלה היא לזהות מוקדם תיזה שהסטארטאפים הנכונים ירכבו עליה, אבל זה תהליך רב-שלבי: לא רק לבחור את הקטגוריה שתייצר הרבה רווחים, אבל גם לבחור אחת שהסוג הנכון של פאונדרים יבחרו בתזמון הנכון.
סקר ה-CIO של מורגן סטנלי נתן המחשה טובה לתופעה שהוזכרה לא מעט בבלוג הזה. הקוביד הוביל להקדמת ביקושים מהעתיד, בעיקר לכל מה שקשור לקלאוד, SaaS, מחשבים, שבבים. זה יצר צמיחה אדירה, שהתפרשה (בדיעבד באופן שגוי) בתור האצה של טרנדים ארוכי טווח. כתוצאה מזה, החברות הגדילו בצורה משמעותית את ההוצאות שלהם, כדי לתמוך בביקושים המוגדלים. בדיעבד, הביקוש רק הוקדם מהעתיד - וכשה״עתיד״ הזה מגיע, הביקוש כבר לא שם.
עכשיו כבר כולנו יודעים שזה מה שקרה, אבל פוסט של מנהל ההשקעות ויטאלי כצנלסון צפה את זה כבר ביוני 2022. באותו שלב המניות של סקטור הטק כבר קרסו, אבל זה היה לפני גלי הפיטורים והמכתבים של המנכ״לים שהודו שהם לקחו את ההימור הלא נכון.
הוא גם הסביר איך תופעה דומה קרתה במהלך בועת הדוט-קום: הרבה חברות הקדימו את שדרוג מערכות המחשוב שלהם ל-1999, בגלל הפחד מבאג 2000. הזכרתי את זה במהדורה מספר 18:
״השוק כבר היה רותח ומבעבע בסוף שנות ה-90׳. ב-1999 חברות היו מודאגות שעם תחילת המאה החדשה, שעוני מחשב יילכו בחזרה ל-1900, במקום להתקדם מ-1999 ל-2000. למרות שזה היה סיכון אמיתי רק ל mainframes ישנים, זה יצר צונאמי של שדרוגים בכל מקום. זה היה נראה כאילו כל חברת פורצ׳ן 10,000 שדרגה את המחשבים שלה למערכות חדשות.
השילוב של הפחד מבאג 2000 והביקוש שנוצר על ידי כל חברות הדוט-קום החדשות, שהיו אמורות לרכב על הגל של האינטרנט ולבצע מהפיכה עולמית, הוביל לעליה משמעותית במכירה של יצרניות מחשבים וחברות טכנולוגיה אחרות, והגדיל את הרווחים שלהם משמעותית.
ואז השעון התחלף למאה חדשה.
חברות הטכנולוגיה גילו שהמכירות שלהן לקראת שנת 2000 משכו ביקוש מהעתיד, ושלחברות הדוט-קום נגמר המימון שקיבלו מכסף של אנשים אחרים לצורך צמיחה לא רווחית (נשמע מוכר כבר?). משקיעים ציפו שהעליה החדה במכירות תמשיך, אבל במקום זה התמודדו עם ירידה בהכנסות.
מניות טכנולוגיה התמוטטו.
אני לא מדבר רק על Pets.com כאן, אלא חברות אמיתיות מהסוג של דל, סיסקו, ומיקרוסופט. חלק ראו את המכירות שלהן יורדות במשך כמה שנים ואז חוזרות לצמוח. זה היה המקרה עם סיסקו; בעוד שאחרים, כמו דל, ראו עצירה בצמיחה במשך שנה; וכמה חברות ברות-מזל, כמו מיקרוסופט, ראו את ההכנסות שלהן גדלות כאילו ששום דבר לא קרה.״
והגרף הבא ממחיש את רכבת ההרים הזו של הביקוש ל-IT. כמה קשה ומבלבל להיות אחד מהספקים בתחום שההוצאה בו גדלה ברבעון אחד פי 4 מהמתוכנן, ואז נחתכת ב-60% שני רבעונים אחר כך.
״אנחנו ב׳תחום הסכנה׳ של להפסיד ל-AI כבר במשך עשר שנים וזה עדיין לא קרה. אבל ממשיכים להגיד לנו שזה עומד לקרות.״
יש שתי סיבות למה הבינה המלאכותית עדיין לא גרמה להרבה מתרגמים אנושיים לאבד את העבודה שלהם. הראשונה, מתרגמים אנושיים עדיין עושים עבודה טובה יותר בתחומי התמחות כמו משפטים או רפואה. טעויות תרגום בתחומים האלה יכולות להיות יקרות מאד, אז לקוחות מוכנים לשלם אקסטרה תמורת תרגום באיכות אנושית.
שנית, הייתה צמיחה מהירה בשירותי תרגום היברידיים, שם המחשב מייצר טיוטה ראשונית ומתרגם אנושי עובר עליה כדי לתקן טעויות. השירותים ההיברידיים נוטים להיות 40% זולים יותר מאשר תרגום אנושי מסורתי, ולקוחות מנצלים את הירידה במחיר כדי לתרגם יותר מסמכים. מתרגמים מקבלים פחות תשלום פר-מילה, אבל הם מסוגלים לתרגם יותר מילים בשעה.
טימותי לי שכותב את הבלוג Understanding AI, כתב על איך הבינה המלאכותית משפיעה על מתרגמים, מקצוע שבו שירותים אוטומטיים וזולים שמבוססים על AI זמינים כבר מספר שנים.
הזכרתי במהדורה 32 את התחזית של פאקי מק׳קורמיק על הביקוש המושרה לאינטלגנציה. ובכן, נראה שזה מה שקרה במקצוע התרגום בשנים האחרונות. הנה פאקי:
ביקוש מושרה הוא אחד העקרונות המצחיקים ביותר בכלכלה, ואני חושב שזה משהו שחשוב להבין בסביבה של שפע, בין אם פיזי או דיגיטלי.
הנה הגדרה פשוטה: ביקוש מושרה מתרחש כשהגדלה של ההיצע או הקיבולת של מוצר, שירות או משאב מובילה להגדלה בצריכה. ההיצע מעלה את הביקוש.
זה לא נכון לכל דבר כמובן. הגדלת ייצור המשקאות המוגזים פי 10 לא תגדיל את הצריכה של משקאות מוגזים פי 10. ביקוש מושרה עובד בעיקר במקרים שבהם יש ביקוש נסתר, כשאנשים היו משתמשים ביותר ממשהו אם הוא רק היה קיים, או אם היה להם נח מספיק להשתמש בו.
תחבורה היא הדוגמא הסטנדרטית והסופר-מתסכלת. הרעיון הוא שהוספה של כבישים או נתיבים חדשים לא עוזרת בכלל להפחית את הפקקים. יותר מכוניות פשוט עולות על הכביש כדי למלא את הקיבולת החדשה, והפקקים חוזרים בדיוק לאותו מצב. התוצאה היא שיותר אנשים תקועים בהם.
… הפרדוקס של ג׳בונס, שנקרא על שם הכלכלן וויליאם סטנלי ג׳בונס שהבחין בו לראשונה בספרו מ-1856 שאלת הפחם, קובע שכשמשהו נהיה יעיל יותר, אנשים צורכים יותר ממנו. ג׳בונס הבחין שכשמנוע הקיטור נהיה יעיל יותר, כשהוא היה יכול לעשות יותר עם פחות פחם, צריכת הפחם למעשה גדלה. אנשים לא השתמשו במנועי קיטור כדי לבצע את אותם דברים יותר בזול; הם התחילו להשתמש במנועי קיטור כדי לעשות יותר דברים.
פאקי כתב שם על איך השימוש בכלי AI יעודיים למשימות משפטיות עשוי דווקא להגדיל את הביקוש לעורכי דין. ושאותה לוגיקה יכולה לעבוד למספר גדול של מקצועות. ״חלק מהעבודות בוודאי ייעלמו בעקבות האוטומציה, אבל אני סקרן כמה מקצועות דווקא יגדלו בגלל AI.״ ובכן, ייתכן שכבר מצאנו אחד מהם!
נראה שהיה ביקוש מושרה לתרגום של מסמכים: ״השירותים ההיברידיים נוטים להיות 40% זולים יותר מאשר תרגום אנושי מסורתי, ולקוחות מנצלים את הירידה במחיר כדי לתרגם יותר מסמכים. מתרגמים מקבלים פחות תשלום פר-מילה, אבל הם מסוגלים לתרגם יותר מילים בשעה.״
“בהרבה מקרים לא נדרש דיוק מושלם,״ אומר ארלה לומל , אנליסט בפירמת מחקר השוק CSA, בריאיון שנערך לאחרונה. ״ברור שאנשים יעדיפו שהכל יבוצע ע״י המתרגם הכי טוב בעולם, אבל בדרך כלל האלטרנטיבה היא לא לתרגם בכלל, וזה לא עוזר לאף אחד.״
… הרבה מהמתרגמים שדיברתי איתם נשארים סקפטיים לגבי הגישה הזו. הם אמרו לי שתרגום מבוסס מכונה הוא לרוב כל כך גרוע, שזה לוקח יותר עבודה לתקן את זה מאשר לעשות את כל התרגום בעצמם מאפס. חלק היו כל כך מתוסכלים מהחוויה הזו, שהם הפסיקו לעבוד בה.
בכל זאת, לומל אומר שהמידע של הפירמה שלו מראה שתרגום לצד מכונה צומח מהר יותר משירותי תרגום אנושיים מסורתיים. בגלל שללקוחות שקונים שירותי תרגום זולים ואוטומטיים-למחצה לא אכפת מהאיכות, השירותים האלה יכולים להסתדר עם מתרגמים פחות מוכשרים.
אני רואה קווי דמיון פה לאופן שבו הסמארטפון שינה את תעשיית המוניות במשך ה-15 שנים האחרונות. לפני שלכולם היה סמארטפון, נהיגה במונית דרשה ידע נרחב של הרחובות המקומיים. ואכן, ניו יורק דרשה בעבר שנהגי מוניות יעברו מבחן בגיאוגרפיה לפני שהם יכלו לקבל רישיון.
הסמארטפונים שינו את זה. האפליקציות אובר וליפט מספקות הנחיות נסיעה שאיפשרו לנהגים לא מנוסים לנהוג ללא שום הכשרה מיוחדת או ניסיון קודם. זו לא הייתה התפתחות חיובית לנהגי המוניות בגלל שזה הפחית את הערך של כישורי הניווט שהם פיתחו בעבודה קשה. אבל זה היה טוב לצרכנים, שקיבלו שירותי מוניות זולים וזמינים יותר. וזה היה טוב גם להרבה נהגים חדשים - במיוחד כאלה שהשתמשו באובר או ליפט בתור מקור הכנסה זמני או חלקי.
ואם האנלוגיה הזו נכונה, הדרך לעשות כסף משירותי תרגום תהיה להיות באחד משתי הקצוות: או להתמחות בתרגום בתחום מאד ספציפי, שבו איכות גבוהה ונקיה מטעויות היא קריטית, או להיות מאד יעיל בתרגום של כמות גדולה של מסמכים בעבודה היברידית עם מחשב (ולהסתדר עם הפשרות באיכות).
המידע מלשכת הסטטיסטיקה של משרד העבודה בינתיים מסתדר עם הפרשנות הזו. מספר המתרגמים צמח ב-19% בין 2010 ל-2021: מ-58,400 ל-69,400. אבל ההכנסה החציונית, מתואמת לאינפלציה, ירדה ב-8%. מ-$60,357 ב-2010 (במונחי דולרים של 2023), ל-$55,483 ב-2021.
מעניין לחשוב איזה עוד מקצועות ייראו אפקטים דומים. מסר אחד מרגיע במאמר הוא שהשינויים האלה לוקחים למעלה מעשור, ולא קורים בתוך חודשים בודדים. זה אומר שלהרבה אנשים יהיה מספיק זמן לנסות להתאים את עצמם, ולמצוא איך להמשיך להתפרנס גם לאחר שמהפיכת ה-AI תגיע לתחום שלהם. הנושא הבא יכול להציע דרך שימושית לחשוב על זה.
עקומה מחייכת היא המחשה של פוטנציאל יצירת הערך של רכיבים שונים בשרשרת הערך של תעשיית ה-IT … לפי התובנה של שי [הפאונדר והמנכ״ל של Acer], בתעשיית המחשבים האישיים, שני הקצוות של שרשרת הערך חולשים על ערך מוסף רב יותר מאשר החלקים שבאמצע השרשרת. אם התופעה הזו הייתה מיוצגת בגרף שבו ציר ה-Y מייצג את הערך המוסף וציר ה-X מייצג את שרשרת הערך (השלבים השונים בייצור), העקומה שנוצרת כתוצאה מזה נראית כמו חיוך. סמיילי.
Created by Rico Shen for Wikipedia
בן תומפסון הזכיר את הקונספט הזה מ-1992 במאמר שכתב ב-2014:
מה שהופך את האבחנה הזו לאירונית במיוחד הוא ש Acer היא החברה הטיפוסת בתחתית העקומה. הם מרכיבים מחשבים אישיים, אבל אלו היו יצרני הרכיבים הקריטיים כמו ווינדוס ואינטל שתפסו את רוב הערך בצד שמאל, ואינטגרטורים או resellers עם ערך מוסף כמו IBM או Accenture שתפסו את רוב הערך שבצד ימין. Acer והחבורה העליזה של שמונת ה-OEMs התחרו אחד בשני עד למרג׳ין חד ספרתי ובסופו של דבר גם צמיחה שנעצרה. פשוט אין יותר מדי כסף בחלק המרכזי שבו אין יתרון תחרותי.
הוא המשיך להראות איך אותו קונספט יכול להסביר את שרשרת הערך של ייצור התוכן באינטרנט:
כשאנשים עוקבים אחרי לינק בפייסבוק (או גוגל או טוויטר או אפילו במייל), הצפיה שנוצרת כתוצאה מכך היא לא בגלל שלמשתמש יש חיבה מיוחדת למוציא לאור שמארח את הלינק, וספק האם החיבה שלהם תגדל לאחר שקראו את המאמר. אם כבר, יותר סביר שהקורא ייחס רגשות חיוביים (אם יהיו כאלה) לכותב של המאמר, ואולי יציץ בארכיון שלהם או בפיד שלהם בטוויטר.
עם הזמן, ככל שהמעגל הזה חוזר על עצמו ואנשים מתרגלים לקבל את רוב ה״חדשות״ שלהם מפייסבוק (או גוגל או טוויטר), הערך נע אל הקצוות, בדיוק כמו שקרה בתעשיית ייצור המחשבים:
מימין יש אגרגטורים של תוכן, שמות שכולם מכירים: גוגל (369.7 מיליארד דולר ב-2014), פייסבוק (209 מיליארד דולר), טוויטר (26.4 מיליארד), פינטרסט (פרטיים ב-2014). הם שווים לאין ערוך יותר מכל אחד אחר בדיון הזה.
מוציאים לאור מסורתיים, בינתיים, תקועים באמצע. הניו יורק טיימס, המוציא לאור המכובד והמוערך מכולם, שווה בנקודה הזו בסך הכל 2.03 מיליארד דולר.
אחד הפרדוקסים הגדולים עבור העיתונים היום הוא שיש קשר הפוך בין העתיד הפיננסי שצפוי להם ובין גודל השוק שהם פונים אליו. אפילו אחרי שההכנסות מפרסום התרסקו - בהתאמה לאינפלציה, ההכנסה מפרסום היא באותה רמה שהייתה בשנות ה-1950 - עיתונים יכולים עכשיו להגיע לאוכלוסיות שלא מוגבלות רק לעיר הבית שלהם, אלא ממש בכל רחבי העולם.
הבעיה עבור מוציאים לאור היא, שההפצה החינמית שמאפשר האינטרנט היא לא בלעדית. זה זמין גם לכל עיתון אחר. ומעבר לזה, זה גם זמין למוציאים לאור מכל סוג, אפילו בלוגרים כמוני.
בקצרה, למוציאים לאור אין יותר בלעדיות על שום דבר בעידן האינטרנט. הם כמו Acer, שמציעים את אותו מחשב אישי כמו כל חברה אחרת, ורואים את החלק הארי של הרווח זורם לאנשים שממש שמים את התוכן מול הקוראים.
במאמרים לאורך השנים, בן תומפסון הראה איך אותה עקומה רלוונטית גם לתעשיות אחרות בעידן האינטרנט, השפע, ועלות ההפצה האפסית. אחת מהן היא תעשיית ייצור הסמארטפונים:
וגם הקלאוד (נכון ל-2017, הדומיננטיות של אינטל פחות מובטחת היום):
רציתי לשתף במאמר הזה גם בגלל הניתוח המבריק של בן תומפסון, שמספק תובנות מעולות בנוגע לתוכן באינטרנט שהרבה אנשים אולי עדיין מפספסים גם תשע שנים לאחר מכן. אבל גם בגלל עוד סיבה נוספת.
ייתכן מאד שהתיזה של סופטבנק מ-2018, שתוארה בחלק הראשון של המהדורה למעלה, על כך שמהפיכת ה-AI תעצב מחדש את כל התעשיות, תתברר כנכונה. אני במידה רבה מאמין בה (למרות שאני לא בטוח לגבי כמה זמן זה ייקח, הייתי מהמר שמדובר בעשורים).
אבל כדי להשקיע בהתאם לתיזה הזו, צריך לדעת איפה הערך יווצר. ואת זה קשה לצפות מראש. יכולתם להיות צודקים לחלוטין שהסמארטפונים הולכים להתפוצץ, לכולנו יהיה אותם והחיים שלנו ייראו אחרת בגללם. ועדיין, השקעה בהרבה יצרניות טלפונים ורכיבים לטלפונים, כמו למשל Foxconn, לא הייתה עובדת טוב במיוחד. אותו דבר היה נכון כשמניות של חברות לייצור ראוטרים וציוד תקשורת התפוצצו במהלך בועת הדוט-קום, למרות שבדיעבד רוב הערך הכלכלי שנוצר מהאינטרנט לא זרם אליהן. המניות האלה התרסקו לאחר מכן.
וזה מעניין לחשוב על זה בהקשר של המהפיכה (אולי) הנוכחית. איך שרשרת הערך של הרבה תעשיות, כמו למשל פיתוח תוכנה ואולי אפילו גם משלוחי פיצה, ייראו לאחר שה-AI יגדיר אותן מחדש. מה שקורה בתעשיית התרגום אולי מספק הצצה מסויימת לעתיד - רוב ה״ערך״ זורם לקצוות; בצד אחד שירותי תרגום מבוססי-אוטומציה שיכולים להציע תרגום זול של הרבה מסמכים, גם אם לא באיכות מאד גבוהה. ובקצה השני, מתרגמים אנושיים עם מומחיות לתחומים מסויימים שבהם תרגום ללא טעויות הוא קריטי. בחלק האמצעי, למשל מתרגמים אנושיים לתחומים כלליים, המשכורת הממוצעת יורדת.
בעיקר חשוב לזכור את הנקודה הזו. זה לא מספיק להיות צודקים לגבי התיזה הרחבה ולזהות תחום מלהיב שבאמת הולך להתפוצץ ולהצליח. רוב הערך יזרום לקבוצה קטנה של מנצחים, וקשה מאד בשלבים המוקדמים לזהות מי הם יהיו.
כריס רוק צחק שביל גייטס היה קופץ מהחלון אם הוא היה קם בבוקר ומגלה שהוא עשיר כמו אופרה. כמו רוב הבדיחות, זה מצחיק כי יש בזה גרעין של אמת.
… מעבר לרמת הכנסה מסויימת, היכולת הפיננסית הכי מאתגרת היא להפסיק להזיז את העמודים של השער. … גארי קרמן, הפאונדר של Match.com, השווה פעם את ההצלחה שלו לשכנים שלו בסיליקון ואלי: ״עם 10 מיליון דולר אתה כלום כאן״. מתואם לאינפלציה, השווי הנקי של ג׳ון ד. רוקפלר בשיא של 1913 היה 23.4 מיליארד דולר [הוא היה האדם העשיר בעולם בזמנו, א.מ.], זה כמה מיליארדים פחות ממה שהתווסף להון של ברנרד ארנאו בעשרת החודשים האחרונים.
אין מידה אובייקטיבית של עושר, בגלל שאנשים משווים את עצמם לכסף של אנשים אחרים.
ככה נפתח פוסט של מורגן האוסל מ-2019, שבשבוע שעבר הוא גם פירסם בפודקאסט שלו. במקום למדוד האם אתם עשירים באמצעות בדיקה של כמה כסף יש לכם, הוא מציע ספקטרום שמתאר במילים את השלבים השונים של העושר. זה דרך חשיבה הרבה יותר אפקטיבית לחיים מאושרים, שגם ממחישה שלא צריך כמויות גדולות של כסף כדי להגיע לשלבים העליונים בסולם העושר.
השלב הנמוך ביותר הוא כמובן הסתמכות מוחלטת על טוב ליבם של זרים. זהו עוני עמוק. השלב מעל זה הוא, יש לכם הכנסה מעל הממוצע, אבל אתם מוצפים בקנאה ותחושות שאתם פחות טובים ממי שמרוויח יותר מכם. זהו עוני עמוק פסיכולוגי.
עוד בשלבים הנמוכים אפשר למצוא פשיטת רגל חברתית (כשאתם מרוויחים הרבה כסף אבל בדרך שגורמת לאנשים לסלוד ממכם), עוני אדפטיבי (כשהציפיות מאורח החיים שלכם גדלות מהר יותר מהמשכורת והנכסים), עוני אירוני (כשיש לכם כל כך הרבה כסף שאתם יכולים לא לעשות כלום, וזה מביא לשיעמום או להרס עצמי), ועוני בהשהיה (כשיש לכם הכנסה גבוהה והרבה נכסים, אבל העושר שלכם עדין ולעיתים ממונף, ועלול להיעלם ברגע ולהותיר אותכם מתגעגעים לכסף שהייתם רגילים אליו).
עד כאן שלבי העוני. יש בסך הכל 19 שלבים בסולם של מורגן האוסל, ולא אזכיר כאן את כולם. העליה בסולם היא לא בהכרח ככל שהמשכורת וכמות הנכסים שלכם עולים, אלא בעיקר עם היציבות שלהם, היכולת לחיות חיים שמחים עם הכסף שיש לכם, לבלות את הזמן שלכם כמו שהייתם רוצים, ולקיים מערכות יחסים עם אנשים שאתם אוהבים. ואלה השלבים העליונים בסולם של מורגן האוסל, שלבי העושר:
14: אתם יכולים להפסיק להרוויח משכורת מחר, ואורח החיים שלכם יישאר אותו דבר לנצח.
15: אתם יכולים ללכת לישון ולקום מתי שאתם רוצים. יש לכם זמן להתאמן, לאכול נכון, ללמוד, לחשוב לאט, ולנקות את היומן שלכם מתי שאתם רוצים. Health Wealth. עושר של בריאות.
16: אתם יכולים, ואתם רוצים, להשתמש בעושר שלכם כדי לעזור לאחרים. ואתם רוצים לעזור להם בגלל שאכפת להם מהר, ולא בגלל שזה יגרום לכם להיראות טוב או שהם ״יהיו חייבים לכם״.
17: אתם באופן אמיתי לא מרגישים תועלת מסימנים חברתיים של עושר, בגלל שכל מי שאתם רוצים שיאהב אותכם, עדיין יאהב אותכם גם אם לא הייתם עשירים. אז כל מה שאתם מוציאים עליו כסף זה לצרכים שימושיים, לא בשביל ראוותנות.
18: האנשים שאתם הכי אוהבים עדיין יצטרכו לעבוד קשה בחיים, אבל העושר שלכם מספק להם רשת הגנה שתעזור להם להימנע ממצוקה במקרה של חוסר מזל.
19: מכבדים ומעריכים אותכם האנשים שהייתם רוצים שיכבדו ויעריכו אותכם, בלי קשר למצב הפיננסי שלכם. מבחינה פסיכולוגית, אתם ברשימת המיליארדרים של פורבס.
יש אולי כמה התאמות קטנות שהייתי עושה כדי לשקף את איך שאני חושב על החיים שלי, אבל באופן כללי אני חושב שזו דרך מצויינת למדוד את העושר שלכם. זה רעיון טוב מדי פעם לחזור לרשימה המלאה, כדי להבין באיזו נקודה אתם עומדים והאם אתם נעים בכיוון הנכון בספקטרום.
וורן באפט סיכם את הגישה הזו בצורה מצויינת לפני כמה שנים:
הייתה לנו חברה שהגיעה מאושוויץ. לפחות בן משפחה אחד שלה מת שם. יותר משישים שנה אחר כך, ועדיין כשהיא מסתכלת על אנשים, בתור יהודייה פולניה, השאלה שהיא שואלת את עצמה כשהיא מנסה להבין מי באמת חבר שלה היא, ״האם הם היו מחביאים אותי?״
אם הגעת לגיל 70 ויש לך הרבה אנשים שהיו מחביאים אותך, חיית חיים מוצלחים. אני מכיר אנשים שיש להם כמויות אדירות של כסף, אבל אף אחד לא היה מחביא אותם. אפילו הילדים שלהם לא היו מחביאים אותם. גם לא השותפים שלהם בעסקים.
הם השיגו הרבה תשומת לב עם הכסף שלהם. אבל אף אחד לא באמת אוהב אותם. הילדים אולי מסתדרים איתם מתוך תקווה שהם ישנו את הצוואה שלהם או משהו, אבל האמת היא שאף אחד לא היה מחביא אותם.
כשרגע האמת היה מגיע, הילדים מיד היו אומרים ״הם בעליית הגג״.
אם בגיל 70 יש לך הרבה אנשים שהיו מחביאים אותך, ניהלת חיים מאד מוצלחים.
עוד דבר מעניין לגבי פחם הוא שהשימוש המרכזי ברכבות היה להביא את הפחם, אבל די מהר הרכבות נהפכו להיות צרכניות הפחם הגדולות ביותר
פרק מעולה!
מעניין, מחדש משכיל.