מהדורה 46: מחזור ההתלהבות מבינה מלאכותית, ״לא עצה פיננסית״ - הסרט, ההנפקה של ארם, אלקטרו קלאוד, איך מורגן האוסל מנהל את הכסף שלו
״אז מה שקורה הוא שבעיקרון בכל פעם שפלטה של מעבדי אנבידיה מתגלגלת לרציף הטעינה באיזשהו קלאוד כרגע, עוד לפני שמגלגלים אותה מהמשאית, זה כבר משוריין לחברה עשירה כלשהי לשלוש שנים, 24/7״
שישי שמח! פרסמתי השבוע שרשור בטוויטר על נאסים טאלב, יום שני השחור של 1987, פילוסופיית ההשקעה שלו ושל קרן הגידור שהקים, ועל קונספט האנטי-שביר שהוא פיתח. זה מבוסס על דברים שכתבתי במהדורות מספר 36 ו-37. בשבוע שעבר טאלב גם התארח לשיחה מעניינת בפודאקסט של טים פריס, ושיתף בעוד אנקדוטות.
מקווה שתהיה לכם שנה עברית חדשה מוצלחת ושמחה. קדימה למהדורה מספר 46 -
דברים שנתקלתי בהם השבוע
AI Hype Cycle
כתבתי במהדורה 26 על השיחה שבן תומפסון ערך באפריל עם דניאל גרוס (לשעבר מנהל פרוייקטי machine learning באפל ובהמשך שותף ב YCombinator) ונאט פרידמן (לשעבר בכיר במיקרוסופט והמנכ״ל של גיטהאב), והנה הם קיימו עוד שיחה מרתקת ארבעה חודשים אחר כך. שזה בערך מיליון שנה במונחי הקצב שהדברים ב-AI מתקדמים.
שיחה מעניינת הייתה סביב הטוויט הזה של נאט פרידמן. נאט פרידמן היה המנכ״ל של גיטהאב בזמן שהם פיתחו את הגרסה הראשונה של כלי הקו-פיילוט להשלמת קוד (שמאז התקדם מאד). כתיבת קוד מסתמנת כאחד השימושים הכי חזקים למודלי שפה גדולים, אבל מאיפה תבוא ההתקדמות הבאה, אחרי שנעשה כבר שימוש בכל המידע מאתרים כמו StackOverflow באימון המודלים הקיימים.
נאט פרידמן טוען שיש מלחמת צללים שכבר מתחוללת על השגת דאטה לאימון מודלים.
בן תומפסון: אחת השאלות לגבי כתיבת קוד היא ש Stack Overflow ואתרים מהסוג הזה כבר נפגעו מאד, אבל האם זה עתיד בר קיימא? אני חושב שיש שאלה רחבה יותר לגבי האם ייגמר לנו המידע באינטרנט. האם הולכת להיות תעשיה לייצור מידע?
נאט פרידמן: יש כבר. אני חושב שזה הסיפור הסודי שמתרחש מתחת לפני השטח. כולם יודעים על [המחסור של] מעבדים גרפים, חייבים להשיג GPUs, הם מאד יקרים, אנחנו מדברים על שרשרת האספקה של אנבידיה …
אבל גורם המפתח האחר הוא מידע, ודי מהר מגיעים למיצוי עם טוקנים מוכנים שאפשר למצוא באינטרנט. לכן יש כרגע מתחת לפני השטח מלחמת צללים על מידע, שבה מעבדות הבינה המלאכותית הגדולות משקיעות סכומי עתק של כסף, כדי להשיג טוקנים בעלי ערך. או שהם משלמות למומחים כדי לייצר את זה, או שעובדים דרך חברות כמו Scale AI ואחרות שמתייגות מידע. יש גם בציר חדש של סטארטאפים בתחום הזה ואנחנו חושבים שעוד הרבה הולך לקרות שם, זה הולך להיות תחום מעניין לעקוב אחריו.
… חתיכת המידע הממוצעת שתמצאו באתר אקראי באינטרנט די זהה לשאר פיסות המידע שיש לכם, אבל תשלמו הרבה יותר בשביל מידע בעל ערך גבוה לאימון, ולכן אנשים מייצרים את זה. אני לא יודע את המספרים המדוייקים, אבל שמעתי שמועות שגוגל מוציאים מיליארד דולר השנה על ייצור מידע חדש לאימון. הם הרי הולכים להוציא מיליארדים על גבי מיליאדרים בהשקעות הון כדי לבנות קלאסטרים של GPU לאימון, אז להשקיע חלק מזה או אפילו סכום זהה בייצור מידע, שזה גם מעין השקעת הון, זה די הגיוני.
מישהו הציג את זה בתור, ״מומחים הם המעבדים הגרפיים החדשים״, ויש גל של השקעות על מומחים שהולכים לייצר טוקנים שיכולים להיות בעלי ערך …
דניאל גרוס: זה די מצחיק שהמומחה האנושי שצבר את הידע שלו באמצעות קריאה באינטרנט, מקבל כסף כדי להוציא את הידע שצבר דרך מידע שכבר נכלל באימון של המודל, עבור שיפור של המודל. השאלה שלי, האם יש משהו בסיסי ששבור ביכולות של המודל.
נאט פרידמן: אני חושב שיש. כרגע אני חושב שאנחנו בשלב המביך והמשפיל שבו המודלים כבר קראו כל קטע קוד שיש בגיטהאב, כל שאלה ב Stack Overflow, כל ספר על תכנות, כל טוויט שנוגע לכתיבת קוד, תמלול של כל סרטון הדרכה ביוטיוב, והם עדיין לא יכולים לכתוב קוד כמו שאני יכול בכל מצב. יש דברים שאני יכול להבין והם [המודלים] לא וזה מביך עבורם.
אבל, דניאל גם הצביע על הנקודה הזו, יש דברים שפשוט לא נכתבו. כמו המונולוג הפנימי של איך אתם חושבים על דברים. אם אתה ואני עושים pair programming [כותבים קוד יחד], יש שיחות שאנחנו מנהלים ולא מוקלטות בשום מקום. דברים כמו, ״היי, אתה חושב שהבאג אולי כאן, אנחנו צריכים לחפש את זה״. אף אחד לא מקליט את הסשן דיבאגינג שלהם, יש מעט מאד מזה באינטרנט.
אני חושב שאתה צודק. בעיקרון, השלב שאנחנו נמצאים בו הוא מאד רעב למידע, הרבה יותר משבני אדם רעבים למידע, ולכן הדרך שבה המודלים האלה לומדים היא נחותה במובנים מסויימים לאופן שבו אנחנו לומדים.
הרבה נושאים מעניינים עלו בשיחה, למשל ניתוח ההבדלים בין מהפיכת ה PC שקרתה די מהר - די מהר נמצאו שימושים למחשבים האישיים שהופיעו בתחילת שנות ה-80 - לבין מהפיכת האינטרנט שלקחה זמן רב יותר. נטסקייפ הופיע כבר ב-1995, אבל לקח עשור או יותר לבנות תשתיות מספיק מהירות, להמציא את ה feed, ולגרום לדברים כמו e-commerce לעבוד. מהפיכת המובייל גם קרתה די מהר, מרגע שהאייפון הופיע ב-2009 (והקלאוד התפתח במקביל).
היה דיון מעניין בשאלה האם ההופעה של ChatGPT בסוף 2022 הוא ״רגע הנטסקייפ״ של AI (ויכול לקחת עוד עשור או יותר לבנות שימושים אפקטיביים לטכנולוגיה הזו), או ״רגע האייפון״ (והבינה המלאכותית תאומץ ותשנה את באופן שבו החיים מתנהלים בתוך שנים ספורות).
עיתונים הבליטו את הירידה בשימוש ב ChatGPT לאחרונה, אבל נאט פרידמן אמר שהרבה מזה הוא רק ירידת קיץ זמנית. השימוש מספר אחד של תלמידים ב ChatGPT הוא בשביל שיעורי בית, ואין שיעורי בית בקיץ!
ואסיים עם סיפור מטורף - לנאט ודניאל יש קלאסטר GPU משלהם! והם נותנים לסטארטאפים בפורטפוליו שלהם גישה לשם. הזכרתי במהדורה 45 איך ג׳נסן הואנג, מנכ״ל אנבידיה, הפך למעין ממליך מלכים, בגלל שהוא שולט בברז הקצאת המעבדים הגרפיים. יש ביקוש אדיר למעבדים האלה, שנחוצים לאימון של מודלי שפה גדולים, הרבה יותר ביקוש ממה שאנבידיה מסוגלים לייצר.
בן תומפסון: דבר ראשון, למה עשיתם דבר כל כך לא שפוי? דבר שני, איך הולך עם זה? ודבר שלישי, אתם משתמשים ב-H100, זה משהו שאתם הולכים להמשיך לעשות? או שזה רגע בזמן שבו זה מאד שימושי בעולם של מחסור, וזה ערך שאתם יכולים להביא בתור משקיעים?
נאט פרידמן: הדבר הבסיסי הוא שתראה, לא כל סטארטאפ צריך קלאסטר. יש אנשים שבונים סטארטאפים נהדרים ומוצרים נהדרים בלי לאמן מודלים משלהם. הם משתמשים ב GPT-4 או מודל אחר ואנחנו משקיעים גאים בחברות כאלה. אבל יש חלק מחברות ה AI, שהן באמת צריכות לאמן, וזה רכיב קריטי באופן שבו השוק עובד כרגע. אם אתם חברה בשלב מוקדם - נניח גייסתם רק 30 מיליון דולר, לא מאות מיליוני דולרים, אין לכם דרך לקנות גישה לקלאסטר גדול כדי לאמן במשך כמה חודשים.
בן תומפסון: כן, אז אתם מנסים להאיץ קדימה מהשלב שבדומה לשנות ה-90׳ היית צריך ללכת לקנות מחשבי סאן כדי רק להתחיל את העסק שלך. בעוד שאז AWS מגיע, ואז זה פשוט זמין ומגדיל את כמות הניסויים וכמות החברות בשלב המוקדם שיכולות לפעול, ואתם פשוט מנסים לעשות את זה באופן פרטי.
נאט פרידמן: אז מה שקורה הוא שבעיקרון בכל פעם שפלטה של מעבדי H100 מתגלגלת לרציף הטעינה באיזשהו קלאוד כרגע, עוד לפני שמגלגלים אותה מהמשאית, זה כבר משוריין לחברה עשירה כלשהי לשלוש שנים, 24/7. הביקוש האדיר גורם להם לעשות את זה, ולכן אם אתם סטארטאפ שיש לו רק כמה עשרות מיליוני דולרים, ואתם רק רוצים גישה לקלאסטר למשך חודש אחד, המוצר הזה לא קיים. אף אחד לא מציע לשריין זמן בטלסקופ החלל האבל, ״אנחנו רק צריכים כמה שעות של הטלסקופ״.
במשך הרבה זמן אני ודניאל דיברנו על זה וחיכינו לשוק שיתקן את הבעיה הזו. למעשה פנינו גם לסטיה וגם לגוגל ולאמזון, ״היי, לזה נועד הקלאוד, לשכור מחשב, שאין לך יכולת לקנות בעצמך״ ופשוט אף אחד לא בנה את זה. לא דיברנו על זה באופן פומבי, אבל הלכנו וקנינו כמה מאות מעבדים גרפיים לפני 5-6 חודשים, ואז התחלנו להציע את זה לסטארטאפים שלנו. לקחנו את הסיכון ושילמנו עליהם כמה מיליוני דולרים. ביום שישי אחד בערב התחלנו להציע אותם לסטארטאפים שהשקענו בהם, ועד יום שבת אחר הצהריים הכל כבר היה triple booked.
בן תומפסון: אתם כמו מיני ג׳נסן. רק מקצים משאבים <צחוק>
נאט פרידמן: פתאום היינו, אנחנו מפעילים ענן קטן וצריכים לתעדף כמה מאות של מעבדי A-100, שכבר מאז צמחו לאלף מעבדים, שיש לנו.
בן תומפסון: אה, אתם על A-100.
דניאל גרוס: זה היה הגשר שלנו, המנה הראשונה.
בן תומפסון: חשבתי שכשהכרזתם, היה לכם H-100.
נאט פרידמן: יש לנו! בעיקרון, כשהיו לנו בערך 600-700 מעבדי A-100, הסתכלנו אחד על השני ואמרנו, ״אנחנו צריכים להיות רציניים, לבנות פה קלאסטר שיהיה באמת תחרותי״. ואז התחלנו להגיש הצעות ועבדנו עם ספק של אנבידיה כדי לבנות את הדבר הזה שאנחנו קוראים לו קלאסטר אנדרומדה, שזה 2,512 מעבדי H-100, והסטארטאפים שאנחנו משקיעים בהם יכולים לגשת אליהם. זה מעין walled garden cloud.
… ואנחנו הולכים להגדיל את זה כי - תראה, זה לא מספיק גדול כדי לאמן את GPT-5, כן? אי אפשר לאמן את החזית של ה foundation models על זה.
בן תומפסון: אני מצטער לשמוע את זה <צחוק>
נאט פרידמן: זה בסדר, זה לא מה שזה מיועד לעשות. זה נועד לאמן מודלים לדומיין מסוים באיזורים כמו וידיאו, ביולוגיה, קול. אפשר לקרוא לזה מודלים מוצריים, התחום שבו אנשים עובדים עם מודלים גדולים, אבל הם צריכים לאמן מודל ספציפי למוצר שלהם כדי לגשר את המודל הגדול לתוך חוויית המוצר שהם מנסים לבנות. אנחנו חושבים שיש הרבה הזדמנות שם, ואנחנו רואים שהמעבדים שלנו תפוסים כל הזמן.
דניאל גרוס: היה כשל שוק ואני חושב שהחברות שלב-מוקדם האלה יכולות למצוא דרך לקבל מספיק זמן מחשוב כדי לייצר מודל שיאפשר להם לגייס עוד הון. זה היה פשוט לא הוגן בגלל שלא היה אפשר אפילו לקבל דריסת רגל. אני חושב שלחברות שמשתמשות באנדרומדה, זה לא הבית הסופי שלהן, אבל זה כמו תנור פיצה בהשאלה לשף שמשתמש בו לשים בו את הרכיבים שלו ויוצאת פיצה טובה ואז הם יוכלו לפתוח פיצריה משלהם יום אחד. זו התקווה שלנו.
נאט פרידמן: היתרונות הם לסטארטאפים שגייסו רק 20 מיליון דולר; [בלי ההצעה שלנו] במשך תקופת הזמן הקרובה יהיה אפשר להשתמש בקלאסטר רק אם גייסתם 200 מיליון דולר. אז אתה יכול להאיץ את ההתקדמות שלך, אתה יעיל יותר עם הון, שזה מגניב כי חלק מהחברות האלה מגייסות מאות מיליוני דולרים, ואנחנו חושבים שאם רק היה להם גישה למשאב כזה, אז אנחנו כמשקיעים יכולנו להשקיע רק רבע או חמישית ועדיין לאפשר להן להגיע לאותן תוצאות.
בן תומפסון: זה נכון. ואז הכסף שלך מביא אותך הרבה יותר רחוק.
יום אחד אנחנו מצלמים איתו, והוא נכנס לקוסטקו כדי לקנות מיץ סלרי ... ואחרי שיצאנו הוא בודק את המחיר של דוג׳קוין, ובשעה שצילמנו בקוסטקו הוא עשה 179 אלף דולר. ואני שם מזיע וסוחב את המצלמה הכבדה הזו, יוצר סרטים עני שמנסה לעשות דוקומנטרי, ואני חושב לעצמי ״אלוהים, 179 אלף דולר בשעה״. וכמובן שזה טריגר לכל התופעות הפסיכולוגיות האלה, FOMO ולחשוב דברים כמו ״טוב, אני חייב להיכנס לזה״, ״אני לא רוצה לפספס״.
ואחד הדברים הכי מתסכלים שיש בסרט קרה גם לי, אפילו שידעתי מה הדבר נכון, לעקוב אחרי ״עצה פיננסית טובה״.
אז אולי אני הייתי צריך לצלם אותך מצלם אותו. ״זה לא לא לא עצה פיננסית״. ומה, ה FOMO דחף אותך לקנות קצת דוג׳קוין בעצמך? זה לא בסרט, אבל האם קנית?
כן, עשיתי כמה החלטות פיננסיות די מבריקות במהלך התהליך של הפקת הסרט הזה.
זה כריס טמפל, שהפיק לאחרונה סרט בשם ״לא עצה פיננסית״, מתארח בפודקאסט של הווארד לינדזן. הסרט תיעד מקרוב את בועת הקריפטו של 2021. מורגן האוסל, שגם מופיע בסרט בתור אחד המרואיינים, אמר ש״כל אחד צריך לראות את הסרט הזה כדי להבין יותר טוב את היחסים שלו עם כסף״.
השם של הסרט משקף את הטרנד שהתפתח ברשתות החברתיות, לציין משהו כמו ״אל תקחו את העצה שלי״ או ״אין פה עצה פיננסית״ כדי להסיר אחריות משפטית, למרות שהם כן מקדמים רעיונות השקעה בכל מיני מטבעות קריפטו או meme stocks.
לא לבלבל עם הסרט Dumb Money עם סת׳ רוגן שיוצא השבוע לקולנוע, וגם מביא את סיפור שיגעון הקריפטו וה meme stocks של 2021.
הסיפור שציטטתי למעלה היה חלק מהמעקב אחרי ״מיליונר הדוג׳קוין״ גלאובר ״פרו״ קונטסו, מהגר מברזיל שחי בדירה של 20 מ״ר והימר את כל החסכונות שלו על dogecoin. הוא הפך למיליונר וערוץ היוטיוב שלו צבר עוקבים רבים.
נגררתי לתוך העולם הזה של הספקולציה והניסיון להתעשר בין לילה. כשאתה רואה אנשים אחרים עושים את זה, אתה חושב ״טוב, אני יותר חכם מהם, אני צריך להיות מסוגל לעשות את זה גם״. אני חושב שזה המרדף שמתרחש כשאתה משווה את עצמך לכמה סיפורים שיש על אלה שהצליחו בגדול מתוך שבעה מיליארד אנשים באינטרנט.
לעשות את הסרט היה כמו קתרזיס בשבילי, יצא לי לראיין את מורגן האוסל, ג׳וש בראון … ופשוט למדתי איך להימנע מהטריגרים הפסיכולוגיים האלה, וזו הסיבה שאני רוצה לשתף את הסרט. אני רוצה שאנשים יהיו חכמים יותר עם כסף. לפתח את השליטה הזו ולהיות טובים יותר בעתיד …
אמרת ״טוב, אני יותר חכם ממנו״ וזה הרעל. זה כמה אתה חכם לגבי משהו, זה לפעמים שאלה של איך ניהול הסיכונים שלך, איך אתה מנהל את הרגשות שלך, ובסופו של דבר פחד ותאבת בצע.
תראה יש כל כך הרבה אלמנטים סיסטמטיים כאן שמורגן האוסל יודע מצויין להדגיש … יש אי שוויון עצום בעושר ואם יש אנשים שמרגישים שאין להם הרבה אופציות למה לא לקחת סיכון פיננסי ענק, והרבה פעמים אתה רואה שאלו שיש להם הכי מעט הם אלה שמוכנים לקחת את הסיכונים הכי גדולים. אתה רואה את זה עם כרטיסי לוטו … ״פרו״ הוא דוגמא מעולה של זה בסרט.
… יש סצינה בסרט, וידעתי שזה הטופ, כתבתי על זה בזמנו בבלוג שלי, כשאילון מאסק התארח בסאטרדיי נייט לייב ממש אחרי הריצה של dogecoin, זה היה הטופ.
הוא לא ידע את זה כמובן, אמרו לו שהוא צריך למכור לפני שאילון מתארח בתכנית, מה היה המצב רוח שלו בזמן הזה? אני חושב שזה צריך להיות הלקח הכי גדול שאנשים צריכים ללמוד.
כן, ״פרו״, הדמות הראשית, הוא כמעט ב-3 מיליון דולר בלילה שאילון הולך להיות ב-SNL, זה מרגיש כאילו הוא לא יכול להפסיד. זה רק הולך לירח … כל האנשים בטוויטר, ברדיט שולחים לו הודעות ואומרים לו שהוא גאון, אומרים לו להחזיק. אספקט הקהילה של זה הוא מאד גדול בתחום הזה, וזה חלק מהסיבה שגם אני נשאבתי לתוך זה. אנשים אחרים שאומרים לי לקנות דברים, אנחנו ביחד בתוך זה… אני חושב שאפקט הקהילה השפיע מאד על ההתנהגות של פרו ביום הזה.
… עוד עיקרון של מורגן האוסל, הוא מדבר על עמודי השער שזזים. ובשביל פרו, בחור שחי בדירה של 20 מ״ר, מהגר מברזיל, אמא שלו מנקה בתים, אף פעם לא היה לו כסף, עכשיו הוא יושב על 3 מיליון דולר ופתאום זה לא מספיק.
ואז תאוות הבצע נכנסת, וזה משהו כמו ״טוב אני רק צריך שזה יעלה קצת יותר גבוה״, ״אולי אני יכול להרוויח קצת יותר״, עד שבסוף הכל מתרסק.
יחד עם הסרט מתוכננת גם השקה של תכנית לחינוך פיננסי. הנה קליפ קצר מהסרט, שהוקרן במלואו בפסטיבל הסרטים של טרייבקה ביוני האחרון. מיותר לציין שאני מאד רוצה לצפות בו. שלחתי הודעה להפקה עם בקשה לארגן הקרנה בתל אביב לקוראי אופטיקאי מדופלם. אעדכן אם זה באמת ייצא לפועל.
הרבה תכונה סביב ההנפקה של ARM אמש. לאחר שחלון הנפקות הטק היה סגור מזה קרוב לשנתיים, יש הרבה ציפיה לראות האם הוא הולך להיפתח בקרוב. והרבה פוסטים נכתבו כדי לנתח את התשקיף של ARM. החברה הונפקה בשווי של 54 מיליארד דולר, בהנחה לשווי של 64 המיליארד לפיו סופטבנק קנתה את המניות מקרן הויז׳ן שלה. עד סוף יום המסחר אתמול, השווי כבר הגיע מעל ל-64 מיליארד. המחיר הזה נראה מנופח יחסית לביצועים הפיננסיים של החברה. זו השורה התחתונה מתוך הסקירה המעמיקה של דאג אולופלין, כותב הבלוג Fabricated Knowledge:
העבודה שהחברה מונפקת במחיר הרבה יותר מדי גבוה לא אומר שההנפקה שבורה. צריך להעריך את דינמיקות המסחר קצת יותר טוב. ראשית כל, כמו מובילאיי וגלובל פאונדריס, רק חלק מאד קטן מהמניות מוצעות למכירה, ולקוחות מפתח קונים כחלק מההנפקה …
יותר מזה, סופטבנק עובדים עם 24 בנקים, והם ידחפו את ההנפקה הזו לכל חשבון מסחר אפשרי. אני חושב שזה מהונדס ליצור pop, בהינתן ההיצע הנמוך. אמזון, TSMC ולקוחות מפתח אחרים גם ייקנו. זה oversubscribed, והמחיר הולך לזנק. אני עדיין לא רואה הרבה ערך בזה.
… סופטבנק עשו עבודה טובה בייצור pop ביום ההנפקה, אבל עכשיו זה תלוי בהאם תהיה נקודת מפנה בהכנסות. וגם אם תהיה, זה מבוסס על הערכת שווי מצחיקה, ואני יכול לדמיין את המניה מדשדשת במשך חמש שנים או יותר בזמן שיותר מניות נהיות זמינות למסחר ושהעסק צומח לתוך ההערכה המופרזת.
דאג הרחיב גם הרבה מעבר לעובדה שסופטבנק הינדסו הנפקה מוצלחת. אפשר למצוא בפוסט הרבה על ההיסטוריה של העסק, ואני רוצה להתעכב רק על השאלה שתקבע האם ההנפקה הזו תיראה מוצלחת גם בפרספקטיבה של 5-10 שנים מהיום. Arm מספקים מעין ממשק בין התוכנה למעבד. החפיר שלהם הוא מאד חזק, בעיקר בסמארטפונים. השאלות הגדולות הן האם הם ישמרו עליו, האם יצליחו למנף את זה להעלאת מחירים, והאם יצליחו להתרחב לתחומים נוספים.
ביירן הובארט גם כתב על ההנפקה בבלוג שלו. הוא הסביר שהמשקיעים האסטרטגיים (כמו TMSC ואמזון) הם מענייינים משתי סיבות:
1. סופטבנק מציעה למכירה רק 10% מהמניות, וחלק גדול מזה יהיה נעול בידי הקונים האלה. אז כמות המניות שבאמת זמינה למסחר תהיה קטנה מאד. המודל של סופטבנק מתבסס על ניהול טקטי של חוב בהתבסס על הערך של בטחונות שונים, ואם הם יכולים לשמור על השווי של ARM מנופח, זה מקור טוב של יכולת ללוות כסף.
2. הערך של ARM הוא גבוה הרבה יותר לחברות אחרות בעסקי השבבים מאשר כחברה עצמאית. אבל קשה להוציא לפועל עסקת רכישה בסביבה הנוכחית. (הניסיון של אנבידיה לרכוש את החברה נפל בסופו של דבר). מה שהאחזקות האלה מסמלות הוא שחברות באקו-סיסטם של ARM אולי מאמינות שיש סבירות גבוהה לרכישה, ואם זה יקרה - הן לפחות יקבלו רווח קל כפיצוי על אובדן היתרון האסטרטגי.
במהדורה מספר 9 הזכרתי את מטאפורת החשמל של ג׳ף בזוס. הוא הציג אותה בהרצאת טד שנתן ב-2003. במעמקי השפל של קריסת הדוט-קום, הוא היה אז מנכ״ל של סטארטאפ למכירת ספרים באינטרנט שהמניה שלו קרסה ביותר מ-90%, הרבה פחות מוכר, שרירי ומצליח ממה שהוא היום. הוא ניסה לשכנע שלא נכון להשוות את האינטרנט בזמנו לבהלה לזהב, שהייתה זמנית והסתיימה כשלא נשאר זהב באדמה. הוא טען שהאנלוגיה היותר נכונה היא להמצאת החשמל. היו הרבה כאבי גדילה וזה לקח שנים רבות, אבל בסופו של דבר הבעיות נפתרו והטכנולוגיה התבגרה, עד שהפכה לתשתית בסיסית שהחיים של כולנו מבוססים עליה. התחזית האופטימית (והלא-פופולרית בזמנו) של ג׳ף בזוס הייתה אז שאותו דבר יקרה גם עם האינטרנט, ושיש לו עוד עתיד ורוד לפניו.
האנקדוטות שבזוס שיתף בהרצאה, למשל על איך התפשטות החשמל התחילה עם התקנת מנורות בבתים, ולכן לא היו אז שקעי חשמל אלא רק בתי נורה, והמכשירים החשמליים הראשונים באו עם כבל שמתחבר לבית של נורה, עשו אותי סקרן ללמוד עוד על התפתחות ואימוץ החשמל. לשמחתי הרבה ביירן הובארט מהבלוג The Diff חקר את הנושא הזה וכתב עליו פוסט בבלוג שלו. הוא מותח שם קווי דמיון מעניינים בין שלבי האימוץ של החשמל והקלאוד.
סיפור מעניין אחד הוא שבימים הראשונים המודל העסקי לא היה לגמרי ברור. תומאס אדיסון הסכים לספק את כל צרכי החשמל של הלקוח במחיר קבוע, ולנסות להרוויח ממכירה של נורות וציוד נוסף. זה יצר לאדיסון תמריץ מעוות לייצר מנורות באיכות-נמוכה שיהיה צריך להחליף בתכיפות. המספרים הפיננסים של חברת החשמל שלו נעשו גרועים יותר ככל שהטכנולוגיה השתפרה.
זה הזכיר לי פרוייקטי open-source כמו MongoDB, שבהתחלה נהגו למכור רישיון חד-פעמי לשימוש מסחרי בתוכנה, וניסו לעשות כסף מהדרכות, ייעוץ ותמיכה. זה גם ייצר תמריץ מעוות לעשות את התוכנה יותר מסובכת לשימוש, כדי שיותר לקוחות יצטרכו להשתמש בשירותים האלה.
חברות ה open-source מצאו בסופו של דבר דרך לעשות כסף דרך hosting של מערכות התוכנה שלהם בענן וגבייה לפי שימוש. ויש סיפור דומה על סמואל אינסול, שעבד אצל אדיסון ולאחר מכן השתלט על חברת חשמל קטנה בשיקגו ב-1892. הוא גילה שאפשר לתמחר חשמל ע״י ניטור בנקודת השימוש, ולגבות צרכנים לפי כמות החשמל שהם צורכים. היתרון הברור היה שזה איפשר ממש למכור חשמל, במקום למכור פרוקסי לשימוש בחשמל. ובנוסף, זה איפשר להפריד בין ספק החשמל ליצרני המכשירים. אינסול הרוויח יותר מזה שהיו נורות טובות יותר (שצרכו יותר חשמל), שלא לדבר על מכשירים נוספים, לא משנה מי ייצר אותם.
והנה עוד סיפור על אדיסון, שאולי מזכיר התנהלות של חברות טק בשלב לפני שמצאו מודל עסקי שעובד להן:
לאדיסון היה מחסור כרוני במזומן, וזה הרבה פעמים נפל על העוזרים שלו לג׳נגל איחורים בדרישות לתשלום רק כדי לשמור את הפעילות עובדת. בינתיים, אדיסון לרוב שילם לעובדים במניות של החברות הרבות שלו - שילוב של תגמול מבוסס-מניות ותגמול מבוסס מסחר-פנים, מאחר וזה היה חוקי לגמרי לעובדים להחזיק, לקנות או למכור בהתבסס על מידע שהיה להם על הביצועים של החברות השונות.
החשמל יצר מהפיכה בהרבה תחומים. מספיק לחשוב על זה שלאורך עשרות אלפי שנות אבולוציה, ועד לפני כמאה שנה, לאנשים לא היה יותר מדי מה לעשות אחרי שהשמש שקעה. רק העשירים יכלו להרשות לעצמם מנורת נפט שתבער כל הלילה. הנורה החשמלית יצרה דרך זולה להמוני אנשים להישאר ערים כדי לקרוא ספר או לקיים מפגש חברתי גם אחרי השקיעה. מפעלים יכלו להפעיל משמרת לילה ולהגדיל את הייצור שלהם. התקנת מנורות על רכבות איפשרה להן לנסוע מהר יותר בשעות החשיכה, בלי חשש לבטיחות.
הייתה לזה השלכה מעניינת על התוצר הכלכלי הלאומי, כי בשלבים הראשונים הוא דווקא ירד למרות השיפורים האלה. רכבת מהירה יותר גורמת לסחורה להיות זולה יותר. נורה חשמלית היא זולה יותר ממנורת נפט. משמרת לילה היא עוד הוצאה של המפעל, והרווח שלו קטן. לקח זמן לראות את הפירות של הגבלת היעילות הזו בהגדלת התוצר. קצת כמו ששירותי ענן בהתחלה הורידו לאפס את העלות השולית של שליחת מסמכים למדינה אחרת, צילום תמונות או ניהול שיחות ועידה, ולכאורה יצרו פגיעה שלילית על ה-GDP.
והנה עוד נקודה מעניינת, שקצת מזכירה את תהליך המיגרציה של חברות ותיקות מתשתיות מחשוב on-premise אל הענן:
לפני רשת החשמל, למפעל היה מקור כח מרכזי. לרוב קיטור או מים, שהיו מסובבים ציר מרכזי, וכל המכשירים במפעל היו מחוברים אליו דרך מערכת של חגורות וגלגלים. זה היה לא יעיל מבחינה מכנית (כי כח נחלש כשהוא מועבר בצורה כזו) והוביל לארכיטקטורה שבה ציוד היה מפוזר בצורה מעגלית מסביב לציר יחיד. המפעל האופטימלי היה בניין בן כמה קומות; הגישה הכי יעילה מבחינה פיזיקלית הייתה גליל, אבל הם התפשרו על קוביה.
היו לזה כמה אפקטים, כמו למשל הרבה אי יעילות שנבעה מהעברה של חומרים בין קומות שונות, מהצורך לשמן רכיבים ולתקן חגורות וגלגלים שהתבלו ותקעו את הייצור במפעל. בגלל שהיה צריך להביא דלק ישירות למפעל, זה היה הגיוני למקם מפעלים במקום עם רשתות תחבורה צפופות (כמו מרכזי ערים), או ליד מכרות פחם. המפעלים היו לא בטוחים, ועם אוויר מזוהם. החלפה של מקור הכח הייתה השקעה חד-פעמית גדולה, שברוב המקרים דרשה לעצב מחדש את כל המפעל.
רשת החשמל שינתה את כל זה.
עכשיו, ציוד חדש היה יכול להשתמש בכח חשמלי נוסף. במקום להגדיל את העסק על ידי בניית מפעל חדש, יצרניות יכלו להתרחב באמצעות הוספת קווי ייצור למפעלים הקיימים. זה אמר שמפעלים יכלו להיות בניינים חדי-קומה שמתפרשים על יותר שטח, והיו יכולים להיבנות מחומרים פחות חזקים. והם לא היו צריכים להיות במקומות כל כך ספציפיים. (מנוע הבערה הפנימי האיץ את זה גם, כי הרכבת נתנה לעובדים יותר אפשרויות תחבורה. המהפיכה התעשייתית השניה הייתה מאד מוצלחת). האימוץ לקח הרבה זמן, בגלל הבסיס הרחב של השקעה קבועה: מנועים חשמליים בקושי היו בשימוש ב-1900, היוו בערך 20% מכח המפעלים ב-1910, 50% ב-1920, ו-80% ב-1930.
זו עוד דוגמא מעולה לעקומת-S, ומזכירה מאד את הקצב שבו workloads של מחשוב עוברים לקלאוד.
ביירן מתאר גם את ההשלכות הנרחבות של רשת החשמל על תחומים כמו מימון חברות והאופן שבו החברה מאורגנת, עם קווי דמיון מעניינים לקלאוד. אין ספק שג׳ף בזוס פגע טוב עם המטאפורה הזו ב-2003.
אם הייתי צריך לסכם את ההשקפה שלי על השקעות, זה מה שהייתי אומר: כל משקיע צריך לבחור אסטרטגיה שיש לה את הסיכויים הכי טובים להביא אותם בהצלחה ליעדים שלהם. ואני חושב שלרוב המשקיעים, מיצוע-עלות לתוך קרן אינדקס בעלות נמוכה תספק את הסיכויים הכי טובים להצלחה בטווח הארוך.
הספר הנפלא של מורגן האוסל, הפסיכולוגיה של כסף, מביא את המאמרים הכי טובים מהבלוג שלו. הוא מסתיים בכך שהאוסל מספר איך המשפחה שלו מנהלים את הכסף שלהם. זה אדיר שהוא עשה את זה. כמו שטאלב כתב, ״אל תגיד לי מה אתה חושב, תגיד לי מה יש בתיק השקעות שלך״. האוסל מעיר אגב שלפי מורנינגסטאר, חצי ממנהלי התיקים בקרנות הנאמנות באמריקה לא מחזיקים השקעה בקרן שלהם.
וזה לא קורה רק בפיננסים. מאמר בשם ״איך רופאים מתים״ חשף שרופאים שמגיעים לסף מוות בוחרים לעצמם בממוצע טיפולים שונים לגמרי ממה שהם בוחרים למטופלים שלהם. ״מה שחריג לגבי רופאים הוא כמה פחות טיפול הם מקבלים מהחולה האמריקאי הממוצע״. למרות שיש להם גישה לכל המידע לגבי הטיפולים האפשריים, סיכויי ההצלחה, סיבוכים אפשריים וכו׳, הם בוחרים לעצמם טיפולים הרבה יותר מינוריים ממה שהם ממליצים למטופלים שלהם. בזמן שיטיחו כל דבר אפשרי בפציינט חולה-הסרטן שלהם, הם מסתפקים בפחות נסיונות ומרימים ידיים יותר מהר כשמדובר בעצמם.
האוסל מסביר שבבריאות, כמו בפיננסים, החלטות הן מורכבות ומערבות רגשות והשפעות אפשריות על המשפחה שלך. אי אפשר לקבל אותן דרך בניית טבלאות וניתוח לוגי. יש כל מיני שיקולים כמו לישון טוב בלילה או לא לאכזב את בני הזוג או הילדים. הנה מה שהוביל את מורגן האוסל לאסטרטגיה הנוכחית:
התחלתי את הקריירה שלי בתור סטוק פיקר, בוחר מניות. בזמנו החזקנו רק מניות ספציפיות, בעיקר חברות גדולות כמו ברקשייר האת׳אווי ופרוקטר אנד גמבל, בשילוב עם מניות קטנות יותר שההתייחסתי אליהן כהשקעות deep value. בכל נקודת זמן בשנות ה-20 שלי החזקתי משהו כמו 25 מניות ספציפיות.
אני לא יודע איך הלך לי בתור סטוק פיקר. האם הבסתי את השוק? אני לא בטוח. כמו רוב מי שמנסה, לא עקבתי טוב אחרי התוצאות. בכל מקרה, שיניתי את ההשקפה שלי, ועכשיו כל נייר ערך שאנחנו מחזיקים הוא קרן אינדקס בעלות נמוכה.
אין לי שום דבר נגד בחירה אקטיבית במניות, בין אם בעצמכם או דרך הפקדת הכסף שלכם בידי מנהל קרן אקטיבי. אני חושב שחלק מהאנשים יכולים להשיג ביצועים יותר טובים מהממוצע בשוק - זה פשוט מאד קשה, ויותר קשה ממה שרוב האנשים חושבים.
האוסל מזכיר את הסטטיסטיקה ש-85% ממנהלי התיקים האקטיביים לא הביסו את ה S&P 500 במהלך העשור שהסתיים ב-2019. והוא הגיע למסקנה שהביצועים הממוצעים בשוק יספיקו למשפחה שלו להגיע ליעדים הפיננסיים שלהם. הרבה מזה הודות לאורח החיים היחסית פרוגלי שלהם, הם חיים באותה צורה כבר שנים למרות שהמשכורות שלו ושל אישתו עלו לאורך הזמן הזה. הם הצליחו להימנע ממלכודת ״הזזת עמודי השער״, הנטיה של אנשים להעלות את ההוצאה החודשית שלהם ככל שהמשכורת שלהם עולה.
האוסל מסביר שעבורו, עצמאות כלכלית היא מטרה הרבה יותר חשובה מאשר סמלי סטטוס שנועדו להרשים אחרים, כמו מכונית מפוארת או שעון יקר. המשמעות של עצמאות היא שהוא והמשפחה שלו יכולים לבחור מה הם רוצים לעשות כל יום.
החלטה מעניינת של משפחת האוסל הייתה להיות הבעלים של הבית שלהם, בלי משכנתא. הם לא לקחו משכנתא למרות שרכשו את הבית בתקופה בה הריביות היו אפסיות, ולמרות שבארה״ב אפשר לנעול את הריבית על המשכנתא ל-30 שנה (וגם לקבל הטבת מס). האוסל אמר שזו ההחלטה הפיננסית הכי גרועה שהם אי פעם עשו, אבל הידיעה שהבית הוא שלהם ללא חוב גורמת להם לישון יותר טוב בלילה. אז זה מה שהם החליטו לעשות.
הם גם מחזיקים במזומן בעו״ש אחוז גדול מהנכסים שלהם, הרבה יותר ממה שיועץ פיננסי היה ממליץ. בערך 20% מההון הנזיל שלהם. ״אי אפשר להצדיק את ההחלטה הזו על הנייר, ואני גם לא ממליץ לאף אחד לעשות את זה״. האוסל חוזר שוב ושוב על המנטרה הזו - הוא מספר מה עובד טוב בשבילם, ומזכיר שדברים שונים יעבדו בשביל אנשים אחרים. לא הכל הוא בהכרח רציונלי או הגיוני כשמסתכלים עליו דרך טבלת אקסל.
מדי חודש הם משקיעים מה שנשאר מהמשכורת שלהם בקרנות אינדקס - שילוב של קרנות אמריקאיות וקרנות בינלאומיות. כל הנכסים שלהם מסתכמים בבית שהם גרים בו, חשבון עו״ש, וכמה קרנות סל של ואנגארד.
זה לא צריך להיות יותר מורכב מזה בשבילנו. אני אוהב את זה פשוט. אחת מהאמונות העמוקות שלי סביב השקעות היא שיש קורלציה מעטה בין גודל המאמץ בהשקעות לתוצאות של ההשקעה. … אסטרטגיות השקעה פשוטות יכולות לעבוד מעולה כל עוד הן תופסות את המעט דברים שחשובים להצלחה של האסטרטגיה.
אסטרטגיית ההשקעות שלי לא מסתמכת על בחירת המניה הנכונה, או תזמון המיתון הבא. היא מתבססת על שיעור חיסכון גבוה, סבלנות, ואופטימיות שהכלכלה הגלובלית תיצור ערך במהלך העשורים הבאים. אני משקיע כמעט את כל מאמצי ההשקעה שלי בשלושת הדברים האלה - בעיקר השניים הראשונים שהם בשליטתי.
… לא משנה איך נחסוך או נשקיע בעתיד, אני בטוח שתמיד תהיה לנו המטרה של עצמאות, ותמיד נעשה מה שימקסם שינה טובה בלילה. אנחנו חושבים שזו המטרה האולטימיטיבית: שליטה בפסיכולוגיה של הכסף.
מרתק. תודה.
מקסים המעניין כרגיל! רק תיקון לגבי arm
הן לא גשר בין התוכנה למעבד
הם ארכיטקטורת מעבד שונה
עליהם אפשר להריץ כל מיני מערכות הפעלה כמו לינוקס וכו