שוב יום שישי. תעודת הסל על ביטקוין אושרה השבוע ע״י ה-SEC. אם פספסתם, איתי צי כתב הומורסקה שממחישה את הפרדוקס שבתעודת סל על מטבע קריפטוגרפי. זה קורע מצחוק.
יש גם עדכון בנוגע לפלטפורמה שדרכה אתם צופים במהדורה הזו, או מקבלים אותה במייל. מתוך הפלטפורמר:
סאבסטאק מסירה כמה בלוגים שמביעים תמיכה בנאצים, החברה הודיעה היום. החברה אמרה שזה לא מייצג שינוי של העמדה הקודמת שלה, אלא התוצאה של בחינה מחדש לגבי איך היא מפרשת את המדיניות הקיימת שלה. כחלק מהמהלך, החברה גם סוגרת את החשבונות של מספר בלוגים שתומכים באידיאולוגיה הנאצית ושהפלטפורמר דיווחה עליהם לחברה בשבוע שעבר. החברה לא תשנה את הטקסט של מדיניות התוכן שלה, היא טוענת, והפרשנות החדשה למדיניות לא תכלול הסרה פרו-אקטיבית של תוכן ששייך לניאו-נאצים וימין קיצוני. אבל סאבסטאק תמשיך להסיר כל חומר שכולל ״איומים ממשיים של פגיעה פיזית״, היא אמרה.
עוד על זה למטה בהמשך.
קדימה למהדורה מספר 62 -
דברים שנתקלתי בהם השבוע
הזדמנות שניה לסטארטאפים
בפברואר 2021, בשיאה של אופוריית ה SaaS, פאקי מק׳קורמיק פרסם מאמר שניסה להצדיק את השווי המנופח של סטארטאפים. לא היה אפשר להסתכל על Price / Earnings (כי לא היו להם רווחים), וזה גם נהיה די קשה להעריך לפי Price / Sales, כשסטארטאפים כבר גייסו בוואליואציה שששיקפה מכפיל של 30 או 50 או 100 פעמים המכירות שלהם. המודל שפאקי הציע היה Price / FAAMG: ההסתברות שהחברה תצמח להיות ענקית כמו מיקרוסופט או אפל.
אם יש לחברה הסתברות של 0.1% להפוך לעסק של טריליון דולר, אז בתוחלת היא שווה מיליארד דולר. ואז להשקיע בה לפי שווי של 100 מיליון, יכולה להיות עסקה לא רעה. גם אם באותו זמן היו לה הכנסות רק של 3 מיליון דולר.
או ככה לפחות הרבה משקיעים בסטארטאפים אמרו לעצמם בפברואר 2021.
המאמר לא התיישן כל כך טוב. אבל הוא לנצח ישמש תיעוד מעולה של הלך הרוח בנקודת הזמן ההיא.
שלוש שנים אחר כך, ההסתברות של הרבה מהסטארטאפים האלה לצמוח לעסק של טריליון דולר נראית אפסית. אבל זה לא בהכרח אומר שכל החברות האלה עכשיו שוות אפס. אולי בינתיים ההכנסות אפילו צמחו קצת מ-3 מיליון ב-2021 ל-5 מיליון ב-2024. אז מה השווי של חברה כזו?
בשביל זה צריך להסתכל על שאר התרחישים שמרכיבים את שאר 99.9% של הההתפלגות. ולא בטוח שקרנות הון סיכון הם המבנה הפיננסי הנכון כדי לעשות את זה.
ככה מאט לוין הסביר את זה:
ווי וורק היא כנראה הדוגמא הכי מצחיקה, אבל יש הרבה חברות כאלה, חברות שמומנו על ידי קרנות הון סיכון בתקופת הגאות לפי יעדי צמיחה שאפתניים ותכניות לשנות את העולם, לא הצליחו להשיג את היעדים השאפתניים, אבל הן, אתם יודעים, סבירות, אמיתיות, אולי אפילו רווחיות יום אחד.
במובן מסויים זו הדרך הכי גרועה להיכשל? לסטארטאפ שהוקם על ידי יזם עם חזון ומומן ע״י הון סיכון? כאילו,
1. התוצאה הטובה היא שאתה משנה את העולם, החברה שלך שווה טריליון דולר, והפאונדרים והמשקיעים הם עשירים וגאונים.
2. התוצאה המאכזבת אבל שאפשר להשלים איתה היא שאתה לא. אתה סוגר את החברה, המשקיעים מוחקים את ההשקעה והפאונדר חוזר לביג טק או מתחיל עוד חברה, אולי עם אותם משקיעי הון סיכון. כולם לוקחים בחשבון שיש סיכוי גבוה לזה, ואף אחד לא מופתע כשזה קורה.
3. התוצאה המביכה, תוצאת המה-אנחנו-עושים-עכשיו היא שאתה לא משנה את העולם, החברה ממשיכה לזחול לאט קדימה, היא עושה מספיק כסף כדי לשלם משכורות ואולי לפתוח משרד בדאלאס ואולי אפילו לכתוב צ׳ק דיבידנד רבעוני למשקיעים שלה. אבל משקיעי ההון סיכון באים בקטע של ״אני לא רוצה צ׳ק דיבידנד רבעוני, צ׳ק דיבידנד רבעוני זה לא מגניב, אתה יודע מה מגניב, טריליון דולר״. והפאונדר עונה משהו כמו ״גבר אני משלם לעצמי 400 אלף דולר בשנה ועובד על הבעיה הזו שהתלהבתי ממנה לפני חמש שנים ואני עדיין לא מיליארדר ולמה אני בדאלאס״.
הצלחה ענקית היא מעולה, כישלון ענקי הוא בסדר, אבל לגמור עם לנהל חברה רגילה נראה כמו אכזבה. ״טוב אז לא הצלחתי לבנות מכשיר טלפורטציה, אבל יש לי וואן ואני יכול להוביל את הרהיטים שלך לצד השני של העיר ב-50 דולר לשעה״.
משקיעים מנערים את שוק ההון סיכון. הם מגייסים כסף כדי לקנות סטארטאפים שמשקיעי ההון סיכון הפנו להם את הגב, ומנצלים את ההאטה הכלכלית כדי לרכוש חברות מבטיחות בהנחה.
בשנים שלפני 2022, משקיעי הון סיכון לקחו אחזקות בעסקים חדשים עם פוטנציאל צמיחה אפילו שלא היה להם מסלול מהיר לרווחיות. עליות חדות בשיעורי הריבית בשנה האחרונה שינו את המגמה, דרדרו את הערכות השווי בשוק הפרטי, ואילצו את קרנות ההון סיכון לסגת ולהשאיר אחריהן שובל ארוך של סטארטאפים בסכנה קריסה.
קבוצות השקעה חדשות מגייסות מימון של עשרות מיליוני דולרים בכוונה לרכוש בעלות ושליטה תפעולית בסטארטאפים כדי להציל את העסקים.
[…] קירסטין אריקסון מ Arising Ventures אומרת שהזדמנויות מגיעות כאשר ״החברה גייסה יותר כסף ממה שהיא הייתה שווה בשוק״. היא הסבירה ש״אנחנו נעשה את העסקה אם אנחנו חושבים שיש עסק אמיתי מתחת״.
במהלך 2023 הקבוצה — שבנויה כחברת אחזקות ולא בתור קרן — קנתה שלט חוצות בלב סן פרנסיסקו עם הסלוגן ״אנחנו משקיעים בהזדמנויות שניות״.
מאט לוין קרא לתהליך הזה גמילה מהון סיכון.
אני אוהב כמה שזה מבייש. ״בטעות בנית עסק אמיתי? תתקשר אלינו, אנחנו יכולים לעזור״. יש משקיעים שאוהבים עסקים אמיתיים! רק, לא משקיעי הון סיכון. יש כאן ארביטראז׳. הנה אורן פלג מ Resurge Growth Partners:
״יש הזדמנות אמיתית כאן לשחק תפקיד מאד חשוב, שהוא לעזור לחברות לעבור מבעלות הון סיכון לבעלות פרייבט אקוויטי. אף אחד לא רוצה להיות זה שיבשר את ההודעה הקשה שאומרת שצריך כאן ריסט, וזה יהיה התפקיד שאנחנו נעשה״.
תראו, בעלות הון סיכון זה לחברות עם צמיחה מהירה ובלי תזרים מזומנים, ובעלות פרייבט אקוויטי היא לחברות עם תזרים מזומנים יציב או דועך. המעבר הוא כואב — תשאלו את ווי וורק — אבל, לפעמים, הכרחי.
בתחילת הקריירה שלי היה לי אפס עניין באינטראקציה עם הממשלה ... עד שנתקלתי בבעיה שאספר לכם עליה תיכף, שדרשה ממני להבין מה קורה בוושינגטון. אז בדקתי עם כמה יועצים שהכירו אותי לעורך דין בדי סי. מסתבר שעורכי דין בוושינגטון די סי עושים הרבה דברים שהם לא עריכת דין ... ואז הוא חזר אליי ואמר, ״ביל מצאתי חבר קונגרס בוועדה שרלוונטית למה שאתה מדבר עליו ואני יכול לארגן פגישה״. ״מעולה״, אמרתי, ״אני אעלה על טיסה״. והוא אמר ״לא לא אל תטוס, הוא מגיע אליך״. אמרתי ״איזה יופי״.
ואז הוא שאל אותי, ״יש לך חדר ישיבות?״, אמרתי, ״אני עובד בהון סיכון, יש לנו המון חדרי ישיבות!״. אז הוא אמר שאני צריך להשיג כמה אנשים והנה הקאץ׳, כל אחד צריך להביא צ׳ק של חמשת אלפים דולר.
אי אפשר לכתוב באינטרנט באופן קבוע בלי לטעות לפעמים. ואני מנסה לקחת בעלות כשאני טועה. כתבתי שעדיף לא להאזין לאול-אין פודקאסט, ולא לעקוב אחרי הכנס שהם ערכו בספטמבר. אבל העצה הזו לא הייתה לגמרי נכונה. את ההרצאה של ביל גורלי שם כולם צריכים לראות.
בסיפור שפתח את ההרצאה, ביל גרלי השיג שישה אנשים שיביאו כל אחד 5,000 דולר. העורך דין אמר שצריך בין 10 ל-12 איש בפגישה. בשלב הזה ביל גורלי הוא הוסיף לפגישה אנשים שלא קשורים לנושא. אחר כך העורך דין שאל אם יש להם גם בני זוג? וביקש שגם הבני זוג יכתבו צ׳ק של 5,000 דולר. ביל גורלי אמר שלא יהיה מקום גם לעורכי דין בחדר ישיבות, והעורך דין אמר, זה בסדר. הבני זוג לא צריכים לבוא. העיקר שיכתבו צ׳ק. 24 צ׳קים כפול 5,000 דולר כדי להיפגש עם חבר הקונגרס.
והנושא שעליו הם רצו לדבר איתו הוא וייפיי פומבי. ביל גורלי השקיע בחברה שפיתחה ראוטרים שיכולים לספק רשת וייפיי עירונית פתוחה. ראשי עיר התלהבו מזה. ראש עיריית פילדלפיה רצה לקנות את המכשירים האלה כדי להציע רשת פתוחה בעיר שלו. זה טוב לעסקים, לתיירים, לביטחון האישי, לחינוך, לשוויון חברתי. אבל זה לא היה טוב למישהו אחד. חברות הטלקום הגדולות. וורייזון וקומקאסט. הסטארטאפ הזה היה עלול להוות איום עליהן.
ביל גורלי נדהם מזה שהחברות האלה יכולות בעצמן לדחוף חקיקה. הוא חיפש חבר קונגרס שיעזור לו בנושא הזה. לשם כך הם ארגנו את חדר הישיבות עם צ׳קים של כל בני הזוג על סך $120,000. אבל הם התמודדו מול לוביסטים עוצמתיים של וורייזון וקומקאסט, שהיו האנשים החזקים ביותר בפנסילבניה. ״היינו כמו ילדים בכיתה ב׳ שמאתגרים את מייקל ג׳ורדן למשחק 1-על-1 על כסף […] אז תנחשו מי בסוף הציע וייפיי ברחבי העיר״.
חברות הטלקום הגדולות העבירו חקיקה (למה חברות מעבירות חקיקה?) שמנעה מעיריית פילדלפיה להשיק את פרוייקט האינטרנט שלה ברחבי העיר. כדי שקומקאסט תוכל להציע שירות כזה בעצמה. בתשלום כמובן.
זה אחד מכמה סיפורים מבאסים שביל גורלי הציג. היה אפשר להרגיש את התסכול והכעס שלו כמעט בכל משפט. התופעה שמשותפת לכולם נקראת שבי רגולטורי.
״תנו לי להכיר לכם את ג׳וזף שטיגלר. הוא זכה בפרס נובל ב-1982 בכלכלה ואבי מושג השבי הרגולטורי. הציטוט המפורסם שלו קובע שככלל, רגולציה מושגת על ידי התעשיה ומתוכננת ופועלת בעיקר כדי לשרת אותה. אני אוהב לומר שרגולציה היא החבר של ה Incumbnet.
היו בהמשך עוד כמה סיפורים מבאסים כאלה, למשל על למה בדיקות קוביד באמריקה עולות 12 דולר, לעומת דולר וחצי באירופה. אני לרוב מנסה לסכם את עיקרי הדברים המעניינים מהרצאות, אבל במקרה הזה הכי טוב שתבלו 24 דקות בלהאזין לביל גורלי מספר אותם בעצמו. אני לא יכול לעשות את זה טוב כמובו. ההרצאה הזו נולדה מאוסף מקרים שתסכלו אותו במשך עשרים שנה כמשקיע בסטארטאפים. ולמה זה רלוונטי עכשיו?
וושינגטון מפנה את עיניה לסיליקון ואלי, וזה משני הצדדים. יש לנו את לינדסי גרהאם יש לנו את אליזבת׳ וורן [...] ואתם שואלים למה הם פתאום מתעניינים בטק? האם למצביעים שלהם זה חשוב? למצביעים שלהם לא אכפת, הם מודאגים יותר מתעשיות ששם יש הרבה שבי רגולטורי. אבל בקונגרס רוצים לרדוף את תעשיית הטק כי הם רוצים אותנו במערכת. כמו הצבא והפיננסים והטלקום. הם רוצים אותנו בתוך המערכת כי יש פה כסף.
אם תיזכרו בצו הנשיאותי לגבי בינה מלאכותית (שהזכרתי במהדורה 53), הוא מיטיב בעיקר עם החברות שכבר פיתחו מודלי שפה גדולים מובילים. ורוב החתומים על המכתב שקרא לרגולציה הם מגוגל או OpenAI. רגולציה שתגביל או תמנע תחרות.
לסיום, הסיבה שבחרתי את הכותרת הזו היא שסיליקון ואלי מרוחק 2,851 מיילים מוושינגטון די סי. ועכשיו כשהאנשים האלה מתחילים להסתכל עלינו, אני רק אציין שהסיבה שהסיליקון ואלי כל כך מצליח היא, שהוא כל כך פאקינג רחוק מוושינגטון די סי.
סין ומדינות ערב
מאי 2018 הייתה הפעם היחידה שנסעתי לאומהה ונכחתי פיזית באסיפת בעלי המניות של ברקשייר האת׳אוויי. הייתה אז מיני-מלחמת-סחר בין ארה״ב לסין, אחרי שהנשיא טראמפ הטיל מכסי ייבוא. הנה כמה דברים שוורן באפט וצ׳ארלי מאנגר אמרו אז על סין:
באפט: ארה״ב וסין הולכים להיות שני הכוחות החזקים של העולם מבחינה כלכלית, ובעוד צורות עם הזמן. יש לנו הרבה אינטרסים משותפים וכמו כל שתי ישויות כלכליות גדולות, בזמנים מסויימים יהיו מתחים. בעיקרון סחר גלובלי זה ווין-ווין. סין וארה״ב הם שני כוחות משמעותיים בזה. אבל יש הרבה אזרחים אחרים בעולם שמתעניינים באיך זה יילך. אין כאן שאלה - מה שנחמד במדינה הזו הוא שגם דמוקרטים וגם רפובליקנים, סך הכל, מאמינים ביתרונות של סחר חופשי … יהיו לנו חוסר הסכמות אחד עם השני ועם מדינות אחרות בנוגע למסחר. אבל זה יותר מדי ברור שהיתרונות הם ענקיים. הקידמה העולמית תלויה בזה באופן משמעותי.
מאנגר: סין מתקדמת מהר יותר כי היא התחילה מבסיס נמוך יותר ויש להם שיעור חיסכון גבוה. מדינה שהייתה שקועה בעוני במשך הרבה זמן ומטמיעה את הטכנולוגיה המתקדמת של העולם ויש לה שיעור חיסכון גבוה, תתקדם מהר יותר מהממלכה המאוחדת או ארה״ב. אני חושב שאנחנו מסתדרים בסדר יחד. אני חושב ששתי האומות יסתדרו … הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא צרות ביחסים ביניהן.
ההיגיון של תורת המשחקים אמר שבגלל ששני הצדדים ירוויחו יותר מלעבוד יחד, הם ימצאו את הדרך לעשות את זה.
בפברואר 2022, מאנגר הביע תסכול שהדברים לא בדיוק הלכו בכיוון הזה:
היינו רוצים שסין וארה״ב יעבדו ביחד טוב יותר. תחשבו כמה טיפשות מאסיבית הייתה בשני הצדדים כשה םאיפשרו למתיחות הקיימת לגבור. הם צריכים לאהוב אותנו ואנחנו צריכים לאהוב אותם.
אולי.
הזכרתי במהדורה 60 את הטיעון ששלטון החוק וחוקי ניירות הערך באמריקה הם חלק מהסיבה שמניות אמריקאיות נסחרות בפרמיה. ושבצורה הפוכה, מניות סיניות כמו עליבאבא נסחרות במחיר נמוך שלא משקף את השווי של העסק. כי אין דרך לדעת מה הממשל בסין יעשה ומה בעצם המשמעות של המניה הזו.
צ׳ארלי מאנגר באופן מפורסם השקיע בעליבאבא לפני כמה שנים כשמחיר המניה החל לרדת. תיזה נפוצה אז הייתה שבסופו של דבר סין תכבד את הנורמות הפיננסיות המערביות ולא תפגע בזכויות של המשקיעים בנאסד״ק. זה יהיה טיפשי מדי לפגוע בהם לוותר על גישה למקורות מימון מערביים.
אולי זה נכון. אבל בינתיים מתפתחות גם אלטרנטיבות:
קרנות השקעה סיניות והחברות שהן מגבות צריכות חברים כרגע. ככל שהיחסים הגיאופוליטיים בין סין לאמריקה מחמיצה, ההשקעות האמריקאיות בסין קורסות. חברות טק סיניות גייסו 1.2 מיליארד דולר ממשקיעי הון סיכון אמריקאיים ב-2022, לעומת 14 מיליארד ב-2018. מיזוגים ורכישות של חברות אמריקאיות בסין צנחו מתחת ל-9 מיליארד דולר ב-2023, לעומת 20 מיליארד דולר חמש שנים קודם לכן. בינתיים עסקאות מיזוגים ורכישות ע״י יישויות מהמפרץ המריאו - מכמעט כלום ב-2019 לכמעט 9 מיליארד דולר ב-2023, לפי מידע מפירמת המידע הפיננסי LSEG.
בחודש שעבר ניאו, חברה סינית שמנסה להיות טסלה, אמרה שהיא קיבלה 2.2 מיליארד דולר מ CYVN אחזקות, חברה בשליטה של ממשלת אבו דאבי שלפני כן השקיעה יותר ממיליארד דולר ביצרנית הרכב החשמלית. קרן ההשקעות NEOM, חלק מפרוייקט סעודי לבניית עיר עתידנית במדבר, גיבתה את Pony.ai, מפתחת סינית של טכנולוגיה לנהיגה-עצמאית. מוקדם יותר השנה סעודי אראמקו, תשלובת הנפט של הממלכה, השקיעה 3.6 מיליארד דולר במזקקה פטרוכימית סינית בשם רונגשנג, ונכנסה להשקעה משותפת עם קרן העושר הסעודית ובאוסטיל, אחת מיצרניות הפלדה הגדולות בסין, לייצור גליונות מתכת באיכות גבוהה בערב הסעודית. קרנות הון סיכון סיניות לא מוסרות מידע באופן פומבי לגבי מי השותפים המוגבלים שלהן, אבל בשיחות פרטיות מאשרות שבמהלך השנתיים האחרונות זינק העניין מצד משקיעים במזרח התיכון.
זה מתוך סיפור שהופיע לאחרונה באקונומיסט. אני לא מבין הרבה בגיאופוליטיקה, אבל זה אולי גם נראה כמו ווין-ווין? לסין יש כישרון וחברות טק והרבה שאיפות. לסעודים והנסיכויות יש הרבה כסף מנפט וגז ותיאבון להשקיע אותו בטכנולוגיה. ואולי יותר קל להם להסתדר אחת עם השניה מאשר עם ארה״ב?
טסלה בשנה שעברה הורידה את המחירים שלה בסין פעמיים, ו-BYD העלתה את המחירים שלה. אנחנו מתחרים ישירים. BYD נמצאת כל כך הרבה לפני טסלה, זה כמעט מגוחך. אם תסתכלו על BYD, ורוב האנשים מעולם לא שמעו עליה, אם תספרו את כל שטח הייצור למכוניות שיש להם בסין, זה יסתכם באחוז גדול מהשטח של האי מנהטן. ואף אחד מעולם לא שמע עליהם עד לפני כמה שנים […]
הייתי אומר שלא עזרתי לעשות שום דבר בברקשייר שהיה טוב כמו [ההשקעה ב] BYD, ועשיתי את זה רק פעם אחת. ההשקעה של 230 מיליון דולר שם עכשיו שווה בערך 8 מיליארד דולר, או אולי 9 מיליארד. זה שיעור תשואה די טוב.
זה צ׳ארלי מאנגר מדבר על השקעה של ברקשייר בחברה סינית, שדווקא הלכה לא רע. בלשון המעטה. BYD. יצרנית המכוניות החשמליות מסין שמוכרת יותר רכבים מטסלה. הסיבה שלא הרבה שמעו עליהם היא שהרגולציה לא מאפשרת להם לפעול באמריקה (אבל הם זמינים בישראל!).
עבדאללה אל-רזואן כתב עליהם רקע די טוב בתור חלק מהניתוח שהוא פרסם על טסלה בספטמבר האחרון (בשירות המחקר שלו, Mostly Borrowed Ideas):
החברה הוקמה בסין ב-1995, והחלה בתור יצרן של סוללות נטענות. בתוך עשור BYD הפכה לספקית הסוללות המובילה בעולם. ב-2003 נכנסה BYD לעסקי הרכבים כשרכשה חברת רכב שהייתה במצוקה פיננסית. וואנג צ׳ואנפו, המייסד והמנכ״ל של BYD, דמיין חזון של לספק סוללות לרכבים חשמליים, וגם לייצר את הרכבים החשמליים עצמם. בספטמבר 2008, ברקשייר האת׳אוויי השקיעה בערך 230 מיליון דולר תמורת אחזקה של כ-10% מהחברה. שווי השוק של BYD כיום הוא בערך 100 מיליארד דולר. ברקשייר, למעשה, רצתה נתח של 25%, אבל וואנג סירב להצעה.
זה מה שלצ׳ארלי מאנגר היה להגיד על וואנג ב-2009: ״הבחור הזה הוא שילוב של תומאס אדיסון וג׳ק וולש - דומה לאדיסון בפתרון של בעיות טכניות, ודומה לוולש בלבצע את מה שהוא צריך לבצע. אף פעם לא ראיתי שום דבר כזה.״
העניין הוא שהמכירות די דשדשו עד 2019. ואז ב-2020 טסלה החלה לפעול בסין. זה יצר מודעות אדירה של הצרכנים לרכבים חשמליים, וגם עזר לפתח שרשרת אספקה יציבה בשבילם. באותו זמן היו ל BYD כמה פריצות דרך בטכנולוגיית הסוללות שלה: Blade Battery (מרץ 2020), e-Platform 3.0 (ספטמבר 2021), CTB structural Battery Design (מאי 2022) וכו׳. ההתפתחויות האלה, בשילוב עם הניסיון הארוך שלהם בטכנולוגיית סוללות, האינטגרציה הרוחבית, והסקייל, נתנו ל-BYD יתרון של 8-11% בעלויות לעומת המתחרים (לפי הערכה של ברנשטיין).
ובדומה למניה של טסלה, גם המניה של BYD זינקה אחרי המגיפה:
Data as of September, 2023; Source: KoyFin (MBI Deep Dives readers get 15% discount; just click here)
למרות ש-BYD מוכרת בעיקר בסין, יש לה יתרון לא קטן על טסלה בנתח שוק הרכבים החשמליים הגלובלי.
מה שמעניין הוא שכשמסתכלים על 10 הרכבים החשמליים הכי נמכרים בעולם, לטסלה יש רק שניים: מודל Y ומודל 3, בעוד שיש שם חמש מודלים שונים של BYD:
הפורטפוליו של BYD הרבה יותר רחב ומגוון בהשוואה לטסלה.
אל-רזואן השווה את BYD לג׳נרל מוטורס, עם הסלוגן שהכריז שיש להם ״מכונית לכל ארנק ולכל מטרה״.
ולסיום הנה שוב מאנגר. את הסיפור של וואנג צ׳ואנפו אפשר גם לתייק תחת ״פנאט אינטליגנט״:
BYD היא אחת מהצלחות ההון סיכון הכי מרשימות בהיסטוריה של העולם. וואנג צ׳ואנפו היה הבן השמיני של איכר. היה לו אח גדול שזיהה שהאח הצעיר הזה היה גאון. והאח המבוגר יותר הקריב את עצמו כדי שבן האיכרים הזה יילך לבית ספר טוב להנדסה. והוא הפך לפרופסור ואחר כך ליזם. כמה פעמים אתם נתקלים בסיפור כזה?
תדמיינו לקנות חברת רכב קטנה שפשטה רגל בסין, ולהפוך אותה למשהו שהשנה ימכור יותר רכבים חשמליים מכל אחד אחר בעולם — בזמן שבו מכוניות חשמליות הן מוצר חם. זה סיפור מדהים. אבל, שוב, בן אדם מאד מיוחד, וואנג צ׳ואנפו.
ודרך אגב, זה לא היה קורה אם וואנג צ׳ואנפו לא היה כל כך יוצא דופן. הוא פשוט גאון. הוא חושב על הדברים הנכונים, 17 שעות ביום, במשך כל החיים שלו. הוא וורקוהוליק ויכול לעשות דברים שבני אדם רגילים לא יכולים לעשות.
השבוע מלאו שלוש שנים לאירוע שבו חסמו פייסבוק וטוויטר, שתי חברות טק ציבוריות אמריקאיות, את החשבונות של נשיא ארה״ב המכהן בזמנו, דונלד טראמפ. זה קרה אחרי אירועי ה-6 בינואר 2021, ההסתערות על הקפיטול.
לא מעט אירועים קודמים בכהונה של טראמפ הובילו לקריאות לחסום את החשבונות שלו ברשתות החברתיות. אבל זה אף פעם לא קרה. פייסבוק וטוויטר תמיד הסבירו שחופש הביטוי וכיבוד הדמוקרטיה הם בראש סולם הערכים האמריקאי. והמשמעות של כיבוד הדמוקרטיה היא לא לצנזר את הנשיא, גם אם לא מסכימים עם המדיניות שלו. לא משנה כמה חריף חוסר ההסכמה או כמה איומה המדיניות שלו בעיניך.
שמירה על עצם הדמוקרטיה כבר נמצאת גבוה יותר בסולם הערכים מאשר כיבוד הדמוקרטיה. וכשנשיא שהפסיד בבחירות מתכחש לתוצאות שלהן, ומנסה למנוע את העברת השלטון למועמד שניצח - עצם קיומה של הדמוקרטיה מוטל בסכנה. ובנקודה הזו החברות מתחו את הגבול ובחרו לפעול.
אבל כל אחת נימקה את זה אחרת. הנה מארק צוקרברג ב-7 בינואר:
האירועים המזעזעים של 24 השעות האחרונות מוכיחים באופן ברור שהנשיא דונלד טראמפ מתכוון להשתמש בזמן שנותר לו בתפקיד כדי לחתור תחת תהליך העברת השלטון השקטה והחוקית למחליף הנבחר שלו, ג׳ו ביידן.
[…] אנחנו מאמינים שהסיכונים שנובעים מלאפשר לנשיא להמשיך להשתמש בשירותים שלנו במהלך התקופה הזו הם פשוט גבוהים מדי. לכן, אנחנו מאריכים את החסימה ששמנו על חשבונות הפייסבוק והאינסטגרם שלו ללא מועד סיום ולפחות במהלך השבועיים הקרובים עד שתסתיים העברת השלטון השלווה.
טוויטר, לעומת זאת, הסתפקה בהשעיה של 12 שעות. לאחר מכן טראמפ קיבל בחזרה גישה לחשבון שלו, וצייץ שוב. החשבון שלו הושעה לצמיתות רק יומיים אחר כך. בהודעה שלהם, טוויטר הסבירו שלאחר שניתחו את הטוויטים של הנשיא, ההערכה שלהם קבעה שהם מפרים את המדיניות שלהם נגד ״האדרה של אלימות״.
בן תומפסון הסביר ששתי החברות בסופו של דבר עשו את הצעד הנכון, אבל הטעות של טוויטר הייתה להחזיר את החשבון לפעילות אחרי 12 שעות. הם לכאורה עשו את זה כדי לעקוב אחרי המדיניות של הפלטפורמה. לפעול לפי ״החוקים״. פייסבוק לעומת זאת הודו שהמקרה של טראמפ מלכתחילה היה חריג. יוצא מהכלל. אקספשן. הוא ציטט את הקטע הזה שכתב מייק מסניק בבלוג בשם Techdirt:
החוקים הרגילים מעולם לא חלו על טראמפ בגלל שטראמפ לא היה אדם רגיל. ו, לא, אפילו לא השוואה למנהיגים זרים היא רלוונטית, כי כמה שייחודיות אמריקאית נשמע טיפשי, ארה״ב היא עדיין שונה מכמעט כל מדינה אחרת בעולם. ו, זה לא רק הפוזיציה שהיא נמצאת בה (לפחות לכמה ימים הקרובים), אלא גם הנכונות של טראמפ להשתמש בחשבון שלו כדי לצאת בהכרזות שלא דומות כמעט לאף מנהיג אחר בעולם (או לפחות, מנהיג עולמי בעל משמעות).
טראמפ הוא, אולי, הדוגמא המושלמת של למה לדרוש חוקים ברורים במדיה חברתית זה מטופש.
בנוגע לשאלה של למה עכשיו? ובכן, די ברור ש, ההקשר השתנה. ההקשר הוא שטראמפ עודד כנופיה של בריונים לפלוש לבניין הקפיטול השבוע, ועדיין קיימים איומים אמיתיים שהעוקבים בכת שלו ימשיכו לעשות נזק משמעותי. בהחלט יש אנשים שהתעקשו שסוג האלימות הזה תמיד הייתה מסוכנת — והיא הייתה. אבל היא לא התפרצה לרמה הזו באופן הזה. שוב, אנחנו מדברים על ההקשר. תמיד יש עוד הקשר. ובהינתן הסיטואציות שהן תמיד מקרי קצה, שההקשר תמיד משנה, ושהדברים תמיד משתנים, אפשר לראות לגמרי למה זו הייתה החלטה סבירה להשעות את טראמפ מהפלטפורמה עכשיו, על בסיס כל מה שקורה מסביב, והסיכוי שהוא עלול לעודד עוד אלימות.
שזה בערך מה שמארק צוקרברג אמר. בן תומפסון ציין שהרבה יותר קל לנהל אוסף עקבי של חוקים אם אתם כנים עם עצמכם לגבי שזה שחשבונות מסויימים ומצבים מסויימים הם יוצאים מהכלל ויש להם טיפול מיוחד; זה גם יותר קל להתמודד עם ההשלכות ארוכות הטווח של החלטות כאלה.
ולגבי סיפור הנאצים בסאבסטאק — עדכנתי בראש המהדורה שהחברה החליטה להסיר בלוגים נאצים מהאתר. אבל אני לא אוהב את האופן שבו הם נימקו את זה. ״החברה אמרה שזה לא מייצג שינוי של העמדה הקודמת שלה, אלא התוצאה של בחינה מחדש לגבי איך היא מפרשת את המדיניות הקיימת שלה״. במובן הזה היא הרבה יותר מזכירה את הגישה שטוויטר נקטה כלפי טראמפ לאחר ה-6 בינואר, מאשר את הגישה של צוקרברג.
אני חושב שהגישה של צוקרברג היא נכונה. זה הגיוני להגדיר אוסף מצומצם מאד של נושאים בתור חריגים יוצאים מהכלל, ולתת להם טיפול מיוחד. ברור שזה חייב להיות כמות מאד מאד קטנה של מקרים, והם חייבים להיות מאד קיצוניים. אירועי ה-6 בינואר יכולים ליפול לקטגוריה הזו. גרתי אז בארה״ב, וראיתי כמה עמוק היה הזעזוע מהאירוע הזה. בארה״ב הדמוקרטיה, הבחירות, וההעברה השלווה של השלטון (peaceful transition of power) נחשבים לעקרונות הכי מקודשים.
ובעיניי גם תמיכה באידיאולוגיה נאצית צריכה להיות קו אדום שמצדיק אקספשן. כבר קיבלנו את את ההוכחה שהאידיאולוגיה הזו מובילה לפגיעה בכל עקרונות המקודשים של הדמוקרטיה והתרבות המערבית. לא צריך לחזור על הניסוי הזה שוב. וזה לא צריך להיות תלוי בהקשר. אני לא חושב שצריך להכניס לכלא את מי שמחזיק בדיעות האלה, אבל זה גם לא אומר שחייבים לאפשר לו להשמיע אותם בכל מקום.
אני מודע לזה שאני חולק את הפלטפורמה הזו גם עם בלוגים שכותבים דברים שאני באופן קיצוני לא מסכים איתם לגבי קוביד, חיסונים, נשק אישי, ולדימיר פוטין, איראן, סין וכו׳. אבל אני לא בטוח גם שצריך לטפל בצורה מיוחדת באף אחד מהנושאים האלה. מדיניות התוכן הכללית של סאבסטאק היא מספיק טובה.
אבל לגבי בלוגים נאצים, הייתי מעדיף שסאבסטאק פשוט היו אומרים באופן ברור משהו כמו, ״תראו, טכנית אולי אפשר לטעון שחלק מהם לא מפרים את מדיניות התוכן שלנו, אבל נוצר מצב חריג שבו הרבה בלוגים נאצים פורחים בפלטפורמה שלנו, ואנחנו פשוט לא רוצים לספק שירותים לבלוגים שמעודדים נאציזם. אנחנו מוסיפים סעיף מיוחד כדי להגביל את זה. נאציזם זה מקרה קיצון בעינינו. זה צעד חריג שאנחנו לא מתכוונים לעשות הרבה פעמים. ואנחנו מוכנים להתמודד עם ההשלכות של ההחלטה הזו״. אני חושב שזו גישה יותר נכונה כאן מאשר ניתוח מדוקדק של האם בלוג בשם ״חדשות הרייך״ מפר או לא מפר כל סעיף במדיניות התוכן הקיימת.
בינתיים אני מרוצה מזה שסאבסטאק עשתה את הצעד הנכון. בינתיים. אני עדיין לא בטוח שזו תהיה הפלטפורמה הנכונה לארח את אופטיקאי מדופלם בטווח הארוך.
אשמח גם לשמוע מחשבות שיש לכם לגבי האירועים האלה.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
Loading...
ממש אשמח גם לשמוע מה בדיוק חשבת על המהדורה. אפשר לענות על האימייל או להשאיר הערה כאן. אני מבטיח לקרוא הכל.
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, ת׳רדס, טוויטר או פייסבוק., ואם אתם עדיין לא רשומים לבלוג - אפשר להירשם כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
כהרגלך, מענין מאוד!