מהדורה 64: מייקל לואיס על סאם בנקמן-פריד, נטפליקס אמזון ושידורי ספורט, אינטראקטיב ברוקרס, עמק האבק, החדשות של מורגן האוסל

״הסיפור הרבה יותר מעניין מזה. החוסר-זהירות זה מה שהיה מזעזע.״

שוב יום שישי. השבוע פרסמתי פרק ראשון של אופטיקאסט - גרסת הפודקאסט של אופטיקאי מדופלם. זה הניסיון הראשון שלי לשתף תכנים מהבלוג גם בפודקאסט. אתם מוזמנים להאזין כאן, אשמח לשמוע מה חשבתם.

ביום שני כתבתי על האפליקציות שחסרות בויז׳ן פרו החדש של אפל, והתארחתי בתכנית של אבי שטרן כדי לדבר על זה. זה זמן טוב להזכיר שבמהלך השבוע אני מפרסם קצרים, מעין מיני-הרהורים של אמצע-השבוע. אפשר למצוא אותם כאן או ברשת החברתית המועדפת עליכם: לינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. כרגיל, אעריך את זה אם תקראו, תגיבו ותשתפו.

קדימה למהדורה מספר 64 -

דברים שנתקלתי בהם השבוע

מייקל לואיס על סאם בנקמן פריד

לואיס: זה מפריע לי שאנשים רוצים להכניס את סאם בנקמן-פריד לתוך משבצת פשוטה, ואז לשים אותו על המדף, ולא לחשוב על זה יותר מדי.

דאבנר: למה? למה זה מפריע לך?

לואיס: כי הוא כל כך הרבה יותר, והסיפור הרבה יותר מעניין מזה.

החוסר-זהירות זה מה שהיה מזעזע.

מייקל לואיס התארח בפודקאסט פריקונומיקס כדי לדבר על הספר האחרון שלו. שתיעד כמובן את סאם בנקמן-פריד, העליה המטאורית והקריסה של FTX לפשיטת רגל. היקום פשוט נתן לנו מתנה נפלאה במקרה הזה. הכותב הפיננסי הכי נהדר רק במקרה התלווה לראות מקרוב את מה שבדיעבד הוא אחד הסיפורים הפיננסיים הכי גדולים בעשור האחרון.

הספר נפתח בסיפור של איך זה קרה. איך מייקל לואיס התגלגל ללוות מקרוב את סאם בנקמן-פריד, בלי לדעת כמה דרמה תתפתח שם:

שמעתי לראשונה על סאם בקנמן-פריד בסוף 2021 מחבר ש, באופן מוזר, רצה את העזרה שלי להבין מי הוא היה. החבר הזה עמד לסגור עסקה עם סאם שתקשור את הגורלות שלהם יחד באמצעות החלפה של מניות בחברות שלהם בשווי מאות מיליוני דולרים. החבר שלי ביקש ממני להיפגש עם סאם ולדווח מה הייתה ההתרשמות שלי ממנו. כמה שבועות לאחר מכן, סאם היה במרפסת הקדמית שלי בברקלי, קליפורניה. הוא יצא מהאובר במכנס דגמ״ח קצר, טי-שירט, גרביים לבנות רפויות, ונעלי ניו באלנס מרופטות — הבגדים שדי מהר למדתי שהם היחידים שהיו לו. יצאנו להליכה — הפעם היחידה במהלך השנתיים הקרובות שראיתי את האיש הזה, שתמיד לבוש להליכה, באמת יוצא לאחת כזו […]

הדברים שהוא סיפר לי — כולם, אני צריך להגיד, התבררו להיות נכונים — היו מדהימים. בסוף ההליכה כבר השתכנעתי לגמרי. התקשרתי לחבר שלי ואמרתי לו משהו כמו ״לך על זה! תחליף מניות עם סאם בנקמן-פריד! תעשה מה שהוא רוצה!״ מה כבר יכול להשתבש?

והיום אנחנו כבר יודעים שהתשובה היא, כמובן, הכל. הכל השתבש. דיברנו על זה פה ושם.

השבוע סיימתי לקרוא את הספר הזה של מייקל לואיס - Going Infinite. נהניתי ממנו מאד. אני ממליץ. מייקל לואיס מציג שם את האישיות של בנקמן-פריד ובונה את הנרטיב מאחורי הסיפור המדהים הזה בצורה מבריקה. היו שני אירועים מעצבים שהוא הרחיב עליהם בתחילת הדרך.

האחד קרה בג׳יין סטריט. פירמת מסחר בוול סטריט. סאם התחיל את הקריירה שלו בתור מתמחה שם, תוך כדי לימודי הקולג׳ שלו ב MIT. לקראת הבחירות של 2016, סאם הוביל פרוייקט של התחברות למקורות נתונים כדי שהם יוכלו לחזות מוקדם יותר את תוצאות הבחירות. לפני ערוצי החדשות. ברוב המדינות הם היו הראשונים לדעת מה יהיו התוצאות, והם ציפו שהניצחון של דונלד טראמפ ייצור ארמגדון בשווקים. הם בנו פוזיציות של כמה מיליארדי דולרים נגד S&P 500, ורבע מיליארד דולר נגד שווקי מניות של מדינות שהיו אמורות להיפגע מטראמפ, בעיקר מקסיקו.

בהתחלה זה עבד טוב, אבל מתברר שהם לא חזו נכון איך השוק יגיב לבחירה של טראמפ. אפילו שהם ידעו ראשונים את תוצאות הבחירות. שוק המניות באמריקה דווקא זינק למחרת. רווח של 300 מיליון דולר הפך להפסד של 300 מיליון דולר. הטרייד הכי גרוע בהיסטוריה של ג׳יין סטריט. סאם נדהם ממה שקרה אחר כך: כלום. אף אחד לא נענש, או אפילו תוחקר. סאם אהב את איך שהם ידעו להפריד את התהליך מהתוצאה. ״תוצאה גרועה, בפני עצמה, לא מעידה שמישהו עשה משהו לא בסדר, יותר משתוצאה טובה מעידה על זה שמישהו עשה משהו נכון״.

והסיפור השני בהמשך היה בימים המוקדמים של אלמידה, פירמת המסחר בקריפטו שסאם הקים (והיה לה תפקיד גדול בבורסת המסחר בקריפטו FTX שהוא הקים אחר כך). סאם הבחין שחסרה פוזיציה של Ripple בשווי 4 מיליון דולר. בתחילת הדרך זה עדיין היה נחשב הרבה כסף בשבילם. החשש היה שמישהו פרץ לחשבונות של אלמידה, או שיש באג במערכת המסחר. רוב המנהלים והמשקיעים דרשו לעצור את המסחר עד שהם יבינו מה קרה. אבל לסאם הייתה, ובכן, נקודת מבט אחרת.

״להערכתו היה סיכוי של 80% שזה בסוף יצוץ. לכן הם צריכים להחשיב את זה כאילו עדיין יש להם 80% מזה. על זה אחד מהמנהלים הגיב: בסופו של דבר אם לא נקבל את ה Ripple חזרה, אף אחד לא יגיד שזה היה סביר שאמרנו שיש לנו 80% מזה. כולם יגידו ששיקרנו להם. יאשימו אותנו בהונאה״.

זה יצר את מה שמייקל לואיס קרא לו ״הפילוג״. רוב המנהלים עזבו בכעס. אבל סאם המשיך להפעיל את מערכת המסחר. בהתפתחות מדהימה הוא מצא את הכסף! זה היה תקוע באחת הבורסות שאלמידה העבירה אליהם כסף, ולא ידעו שם לאיזה חשבון לשייך את הטרנזאקציה. הם שמחו כשמישהו מאלמידה סוף סוף התקשר, ״לא ידענו איך להשיג אותכם, יש לכם 4 מיליון דולר שתקועים אצלנו״. זה היה אירוע שעיצב בהרבה מובנים את הדרך שבה סאם בנקמן-פריד פעל.

והנה עוד קטע מעניין של מייקל לואיס מדבר על הספר:

כשכתבתי את הספר, אחד הדברים שקפץ לי בראש כל הזמן היה ההקבלה ל AI. זה היה כמו אזהרה של מה יכול לקרות כשמשחררים בינה מלאכותית לעולם עם מטרה — אומרים לה מה לעשות, אבל לא איך לעשות את זה.

נגיד, אם אומרים לה להזמין שולחן במסעדה האהובה עליך מחר בערב, וכשהיא מגלה שהמסעדה מלאה היא מתחילה להרוג אנשים שיש להם הזמנה כדי להשיג לך שולחן. זה סאם בנקמן-פריד.

הוא תכנת את עצמו לעשות כמה שיותר כסף כדי שיוכל לממן איתו אחר כך מניעה של סיכון קיומי לאנושות, בלי הנחיות של מה הוא לא יכול לעשות בשביל זה. הרגשתי שבכל רגע נתון, כשהוא עושה החלטות, הוא תמיד היה על קרקע רעועה עם החישובים שלו.

אני לא יודע מה ההסתברות של בינה מלאכותית שהורגת את כולנו, או מגיפה שעושה את זה, או אסטרואיד שפוגע בכדור הארץ. וגם הוא לא. ועדיין הוא די בביטחון שם מספרים על כל הדברים האלה ופעל לפי המספרים שלו.

לינק לפודקאסט

---

---

המירוץ לאגרגציה של ספורט

הזווית הכי מעניינת בעיניי היא הרעיון של לבנות אפליקציית אגרגציה של ספורט. כתבתי על זה לראשונה לפני שנה כשהיו שמועות ש-ESPN שוקלת את הרעיון, אבל בקצרה:

- משחקי ספורט הולכים ומתפזרים על פני מגוון של שירותי סטרימינג וערוצי טלוויזיה.

- יש צורך בשוק ל״מדריך״ חדש לאירועי ספורט בשידור חי.

- מי שיבנה את המדריך הזה יוכל גם להחזיק בזכויות לחלק מהספורט, אבל גם למכור גישה לשירותים האחרים בזמן אמת, כדי שתוכלו לצפות במשחק.

החלק האחרון - שהוא כל הרווח - הוא הסיבה שאמזון היא אחת הבחירות הברורות לבנות חוויה כזו. לחברה יש את החומרה (מה שאומר שהם הבעלים של הטרנזאקציה), ויש להם את השוק הכי ותיק ובשל - Amazon Channels. מה שחסר לאמזון (ויש לדיסני וגוגל דרך הולו ויוטיוב טי וי בהתאמה), זו דרך לצפות במשחקים בערוץ טלוויזיה (״טלוויזיה לינארית״).

בן תומפסון ניתח את העסקה שבה אמזון רכשה את דיאמונד ספורטס גרופ, חברה לשידורי ספורט עם זכויות ל-37 קבוצות שונות, בבייסבול, כדורסל והוקי.

שימו לב שעם העסקה של דיאמונד, לאמזון פתאום יש גישה להרבה מאד משחקים שהיו בעבר בערוצי טלוויזיה; ברגע ש-ESPN תהיה זמינה over-the-top [דרך Amazon Channels] תהיה להם גישה להרבה יותר. החתיכה החסרה היחידה תהיה שידור טלוויזיה, אבל אם זה כל מה שיישאר אני יכול לראות את אמזון מוכרת אנטנה לבית שלך במקום לנסות למכור חבילת כבלים, מה שלמעשה ייתן להם הכל חוץ מפוקס ספורטס 1.

ובאותו נושא, התבשרנו השבוע שנטפליקס סגרה עסקה ל-10 שנים לתכנית איגרוף של ה-WWE. נטפליקס קונים בפעם הראשונה אי פעם זכויות על ספורט. גם אם זה ספורט מבויים. זה מהלך מאד גדול. הנה בן תומפסון:

- ל-WWE יש בסיס מעריצים מאד נאמן שמתפרש על כל העולם … זו התאמה מצויינת לשירות מנויים עם דריסת רגל בינלאומית.

- WWE הוא אירוע ספורט: אלו אירועים שקורים פעם בשבוע, ופעם בכמה חודשים יש אירוע של תשלום-פר-צפיה (שיהיו זמינים גם למנויי נטפליקס מחוץ לארה״ב); זה בדיוק סוג התוכן שמונע נשירה בשירות המנויים החודשי, עם מנגנון מובנה לרכישת לקוחות חדשים (אירועי התשלום-פר-צפיה).

אולי הגורם הכי חשוב מנקודת המבט של נטפליקס הוא שה-WWE הוא שותף ספורט שמבין ומעריך את החשיבות של להיות חלק מבאנדל. הם ניסו להציע שירות מנויים עצמאי בעבר, רק כדי להבין שחסרה להם ההפצה והעלויות הנמוכות של שותפות עם רשת כמו USA; נטפליקס נותנת להם עסקה אפילו יותר טובה, וה-WWE חכמים מספיק כדי לא לנסות לקחת יותר. אני חושד שיש ליגות אחרות שלא לחלוטין הפנימו את המציאות הזו, ונטפליקס לא הולכת להיות זו שתחנך אותן.

לינק למאמר

המודל של אינטראקטיב ברוקרס

אינטראקטיב ברוקרס הוא אחד מסיפורי ההצלחה הכי טובים של מוצר prosumer [שמשרת professional consumers, לקוחות פרטיים מתוחכמים]: הם ברירת המחדל לקרנות גידור קטנות, אנשים שפרשו מקרנות גידור, סוחרים מתחילים, או בעצם כל סוג של משקיעים פרטיים שהחלו לעשות דברים יותר ויותר מורכבים עד שהבינו שהברוקר שלהם מגביל אותם. יש להם ממשק ש, אם לא טוב, לפחות מאד מקיף.

והעסק עצמו הוא, בהרבה מובנים, פנומנלי: שולי הרווח לפני מס הם לרוב מעל 60%, והיו מעל 70% בשנה שעברה. ההכנסות צמחו בקצב שנתי של 17.7% בחמש השנים האחרונות […]

אבל מה שבעיקר מעניין לגבי אינטראקטיב ברוקרס זה שאפשר להסתכל עליהם כפלטפורמה לבניית שירותים פיננסיים בסקייל קטן.

ביירן הובארט בניתוח מעניין של אינטראקטיב ברוקרס. יש להם שולי רווח מאד גבוהים יחסית לחברת שירותים פיננסיים, והם מרשימים אפילו בתור חברת טק. הנישה המעניינת שהם חצבו לעצמם היא לשרת את שכבת השוק שבין משקיע פרטי מתוחכם לבין קרנות גידור קטנות. וזה מייצר מעגל פידבק חיובי בעסק שלהם.

וגילוי נאות: אני גם לקוח שלהם! אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשעברתי לגור בארה״ב היה לפתוח חשבון דרכם. חוויית המשתמש די גרועה, אבל העמלות נמוכות, הכיסוי של מערכת המסחר הוא מאד נרחב, והם לא מוכרים את ההוראות שלי כמו רוביןהוד. אני אוהב את סדר העדיפויות הזה.

הרווח שלהם הוא למעשה כפול:

1. אינטראקטיב ברוקרס מייצרים נזילות בנכסים לא ידועים שהלקוחות שלהם מעוניינים לסחור, ונוטים להרוויח מהאסטרטגיות האלו, שנקראות liquidity provision. זה בדרך כלל עובד ככה ש״עושה השוק״ — אינטראקטיב ברוקרס במקרה הזה — שולח הוראת קניה והוראת מכירה בו זמנית. כך למעשה הם קובעים את המחיר של הנכס. אם הם קובעים את המחיר בחכמה, הם ירוויחו קצת מהפעילות הזו.

2. זה מייצר אפקט רשת מסויים. כשמדובר במניות שנסחרות בבורסה, כל ברוקר יכול להציע גישה אליהן, וזה לא נועל אף סוחר באף אחד מהברוקרים. אבל כשמדובר בנכסים לא סחירים, שיש בהם נזילות רק דרך פלטפורמה אחת — כל הסוחרים שמעוניינים בהם כנראה יתרכזו בפלטפורמה הזו. ואז תיווצר עוד נזילות. וגם יגדל הסיכוי שהלקוחות האלה יישארו בפלטפורמה הזו.

אינטראקטיב ברוקרס מדברים על קרנות גידור קטנות בתור הקטגוריה העיקרית של העסק שלהם: לקרנות האלה אכפת הרבה יותר ממשקיעי ריטייל לגבי עמלות, סוגי הוראות שונים, וזמינות של נכסים לא נזילים.

וקרנות גידור קטנות הן קטגוריה יותר ויותר יציבה. היסטורית, קרנות גידור נטו לגדול מהר או להיסגר, אבל ככל שהתעשיה התבגרה ישנם שני מודלים שיכולים להחזיק מעמד:

1. קרנות שבנו לעצמן מוניטין וניסיון בקטגוריה מסויימת, שבה הם לא יכולות להתרחב אבל יכולות לייצר אלפא באופן עקבי.

2. קרנות שבאופן מבני מאותגרות מהעליה בעלויות הקבועות של ניהול נכסים, אבל יש להן בסיס יציב של משקיעים נאמנים שמוכנים להמשיך איתן.

המודל הזה שונה ממה שקורה בפירמות הגדולות יותר, שאנשי המכירות שלהן מקפצים בין ציריך, לונדון, דובאי וטוקיו, ומשמנים לקוחות גדולים בארוחות ערב ובילויים, בחיפוש אחרי הון שיזרום חזרה לחברה שלהם בניו יורק או קונטיקט. ההבדל הזה מונע מאינטראקטיב ברוקרס להתרחב למעלה בשוק, אבל גם מגן על הנישה שלה מפני תחרות מצד השחקנים הגדולים.

אף אסטרטגיית יצירת-נזילות ספציפית היא לא יתרון תחרותי ארוך טווח בפני עצמה. מידע proprietary הופך לקומודיטי, אסטרטגיות מסחר משתפרות, ועניין בנכסים לא נזילים בא והולך. אפילו היתרון של להיות חכם יותר מהמתחרים לא יכול להימשך לנצח. ״אבל הדבר הבא הכי טוב הוא מודל שמייצר הזדמנויות חדשות ואז תופס את ההכנסות מאנשים שמנסים לנצל את ההזדמנויות האלה״.

לינק לפוסט

---

המלצות מהעבר

מכתבים מ״עמק האבק״

ואולי זו אנלוגיה טובה למצב ברשתות החברתיות?

אווה, אוקלהומה

8 במרץ, 1936

אוולין היקרה: —

מאז שכתבתי לך, היו לנו כמה ימים קשים של רוח ואבק. ביום הקשה ביותר לאחרונה, סדינים ישנים שמתחנו מעל הדלת ופתחי החלונות, וריססנו עם קרוסין, הפכו שחורים די מהר ועזרו קצת לשמור שלא יצטבר הרבה אבק מעצבן בסלון שלנו. שום דבר שאת רואה או שומעת או קוראת בטח לא יהיה הגזמה של אי הנוחות הפיזית או האובדן החומרי בגלל הסופות האלה. בדרך כלל ניתן פחות דגש לאפקט המנטלי, הבלבול של המוח כתוצאה מהקריסה של כל התכניות לשיפורים או ביצוע של עבודת חווה רגילה, והקושי של לעשות תכניות חדשות, אפילו בצורה טנטטיבית. הנה דוגמא אחת: הצבע של הבניינים שלנו ממש התקלף בגלל הסופות; אנחנו בהחלט צריכים לנסות ׳להציל את שטח הפנים׳; אבל מי יודע מתי יהיה בטוח לעשות פרוייקט כזה? הבוקר הכי יפה שיש עלול להיות רק הקדמה לאחר צהריים שבו כל ׳שטני האבק׳ מתאחדים במתקפה מחרידה אחת. השילוב של צבע טרי עם סופת אבק אמיתית היא לא מראה נעים.

זה מתוך מכתב שכתבה קרוליין הנדרסון. היא ובעלה נשארו בחווה שלהם באוקלהומה במהלך התקופה שכונתה ״שנות השלושים המלוכלכות״. איזור עצום במרכז ארה״ב זכה לכינוי ״עמק האבק״, בגלל סדרה של סופות חול איומות שהרסו בו את החקלאות. המוני אנשים נאלצו לעזוב חסרי כל, ולהשאיר את החוות שלהן מאחור בחיפוש אחרי עתיד להם ולילדים שלהם. המכתבים של קרוליין, שבחרה להישאר, פורסמו במאמר באטלנטיק, ששופך אור על התקופה ההיא.

וכן, הייתי יכול גם פשוט לצטט כמה פסקאות מויקיפדיה, אבל מה הכיף בזה.

הרבה מייחסים את האשמה לשימוש בטרקטורים ומכונות בחקלאות. דיברנו במהדורה 61 על זה שהטרקטור הייתה המצאה שיצרה ערך כלכלי אדיר, שחררה את רובנו מהצורך לעבוד בחקלאות, ובכל זאת זה לקח כמה עשורים לאמץ אותה. וזו אולי הקבלה טובה לאיך שהולך להיראות סיפור האימוץ של הבינה המלאכותית.

הפעם חשבתי להתעכב על סיפור האסון הסביבתי שהטרקטור כנראה עזר ליצור. המכונות החזקות חרשו לעומק ופגעו בשכבה העליונה של האדמה. האוטומציה גם איפשרה לחקלאים להשתמש ביותר שטחים — שלפני כן היו מלאים בגידולי בר — לגידול של יבולים. כשהגיעה בצורת בתחילת שנות השלושים, האדמה הלא יציבה הפכה לאבק, והתפתחו סופות חול ענקיות בכל רחבי המדינה.

והסיפור הזה, של מה שעלול לקרות בשלב הראשון כשמגיעה טכנולוגיה חדשה ועוצמתית, אממ, אולי יכול לשמש בתור אנלוגיה בפני עצמו? גם להסתובב בטוויטר או טיקטוק בתקופה האחרונה עלול להרגיש בהרבה מובנים כמו להיות בתוך סופת אבק.

ואני לא רוצה לסחוט את המטאפורה הזו יותר מדי, אבל אולי האינטרנט והאייפון והרשתות חרשו חזק מדי ועמוק מדי בשכבת שומרי הסף הישנה, ושחררו לאוויר כמויות עצומות של חול ואבק, שנסחפו והתפתחו לסופות מחניקות ומזיקות? רק שבמקום ׳שטני האבק׳ שקרוליין תיארה במכתב שלה, מדובר בצבא של בוטים או סתם יוזרים מרושעים. הזכרתי במהדורה 63 את הטייק הקודר של בן תומפסון לגבי המצב הנוכחי (regretful acceleration).

ההשלכות הכלכליות והחברתיות של ״עמק האבק״ היו חמורות מאד. חלקים מתכנית הניו-דיל של רוזוולט נועדו להקל על חלק מהם. וגם היה שיפור בטכנולוגיה ובדרך שעובדים איתה. אפשר לראות את השילוב הזה בין האסון הגדול, לבין האופטימיות, במכתב של קרוליין:

הסיכויים שנקבל יבול של חיטה ב-1936 הם עדיין מפוקפקים. לא הייתה לחות משום סוג מאז השלג הקל של תחילת ינואר. בנסיעה של 72 מייל אתמול כדי לדאוג לתרנגולות ולמכור את תנובת הגבינה והביצים השבועית שלנו, ראינו יותר חיטה ממה שאני, שרגילה להישאר בבית, ציפיתי לראות. היה מרענן לראות כמה שדות שהיו ירוקים בצורה יפהייפיה. אין ספק ששיטות החרישה והשימור המשתפרות כבר מניבות קצת תוצאות בהפחתת הסחף מרוחות.

שזורים בין האיזורים עם התקווה נמצאים אחרים שננטשו לגורלם. שדה משובץ בגבנוני חול צפופים עד גובה הכתפיים, מחוברים יחד בקוצים ודרדרים, שלא משאירים הרבה מקום לתקווה גם לפעילי הסביבה העקשים ביותר. המסקנה שלי בנוגע ללהציל אדמה כזו היא, ׳מאוחר מדי׳. ובכל זאת שדות כאלה מהווים סכנה לכל האדמה המעובדת או איזורי המרעה מסביב, ומציבים בעיה קשה.

שני הקצוות שתיארתי — כלומר, התקווה הקלושה לתבואה בשדות המעובדים בזהירות, והתנאים המייאשים באדמה הנטושה — מסמנים את שתי הנטיות המנוגדות שניתן לראות ברחבי איזורים נרחבים של הרמה.

מצד אחד אנחנו מציינים נטיה להכיר בטעות, לנטוש את התכניות עם הפסד מינימלי ולהפנות את הזמן והאנרגיה לעבר מטרה חדשה. מצד שני אנחנו צופים בהרבה שנראים נחושים להשתמש בחוויות הקשות של העבר, הטעויות שלהם ושל אנשים אחרים, בתור סימני אזהרה, כדי לסמן את הדרך לשינויים ולשיטות ולמאמצים אפקטיביים יותר היכן שהם נמצאים.

את הגישה הראשונה אפשר להמחיש עם מקרה מהשבוע האחרון, ניסיון של השכנים הקודמים למכור צינור מהבאר שבמשק העכשיו-נטוש שלהם. זה אולי לא ייראה לך משמעותי. אבל לוותיקי ארץ המים-העמוקים הזו, שחסרים בה ערוצי מים זורמים, הרס של באר שמספקת את המים המצויינים והחיוניים שלנו זה מעשה שמתקרב לחטא בל ייכפר כנגד הדורות העתידיים.

[…] עם זאת יש הרבה עדויות למאמצי השימור שכתבתי עליהם. מתחזקי הכבישים שומרים עליהם במצב מצויין. לוחיות רישוי מופיעות על מכוניות ומשאיות. כנסיות, בתי ספר, ותחרויות כדורסל ממשיכים כרגיל. כנסיה בכפר אחד דיווחה על נוכחות של ארבעים אנשים באחד מימי ראשון החשוכים והמאובקים בצורה הכי מסוכנת לאחרונה. מספר הנרשמים ללימודי ארכיאולוגיה גדל השנה. יותר אנשים מצליחים בדרך כזו או אחרת לשמור על קשר עם עולם החדשות והשווקים, פוליטיקה ובידור, באמצעות שירות רדיו.

סוכנות מקומית שלחה הזמנות להדגמה של טרקטור עם הקרנה חינם של סרט על עבודת מכונות. חמש מאות ארוחות הצהריים שהוכנו לאירוע לא הספיקו לקהל שהגיע אליו. כמה ימים אחר כך, החברה כבר קיבלה הזמנות לשלושה טרקטורים בטווח מחירים של $1200 עד $1500. לחלק מהאנשים יש אמונה בעתיד!

אז אולי יש מקום לתקווה גם במעמקי הסופות האיומות של הרשתות החברתיות. יהיה מעניין לקרוא בעוד 90 שנה מהיום את הדיווחים של אלו שהתעקשו להישאר שם ולא ברחו.

ההיסטוריון מת׳יו בונפילד הציג גישה חיובית, וטען שעמק האבק הוא סמל ל״ניצחון של הרוח האנושית והיכולת שלה לשאת ולהתגבר על קשיים״.

מצד שני, אני לא יודע מתי בפעם האחרונה הוא נכנס לטוויטר.

לינק לכתבה

חדשות הטווח הארוך

ניו יורק — במה שהאנליסטים מכנים ״המטריקה הכלכלית הכי חשובה שקיימת״, 360,000 איש נולדו אתמול, 78% מהם צפויים לשרוד עד גיל מבוגר מתקדם. רובם יתבגרו להיות חברים פרודוקטיבים ויצרנים בקהילות שלהם.

כשמפחיתים את 150,000 מקרי המוות ברחבי העולם שדווחו במהלך היום, הכלכלנים אמרו שנטו התווספו 210,000 בני אנוש חדשים לכוכב הלכת ביום שלישי. עם הידיעות על כך ששלושה רבעים מהעולם חיים כיום במצב פוליטי חופשי או חופשי-לרוב, לפחות 100,000 מבני האנוש שהצטרפו לעולם ביום שלישי יזכו להזדמנות ללמוד מהידע המצטבר של 100 מיליארד האנשים שבאו לפניהם.

״השבוע הזה לבד, מספר האנשים בכלכלה הגלובלית יצמח בגודל ששווה לכלל האוכלוסיה של סיאטל, עם הסיכויים לצידם לגדול יותר חכמים ופרודוקטיביים מאשר אתה או אני״, אמר בראיין דאגלס, כלכלן בדויטשה בנק. ״השנה הזו נוסיף כמו כל האוכלוסיה של ניו יורק. אותו דבר בשנה הבאה. זה פשוט מדהים״.

כשנשאל מה התחזית שלו לגבי התוצר ברבעון הרביעי, מר דאגלס נראה מבולבל. ״שמעת מה שהרגע אמרתי לגבי כל האנשים החדשים? זה מה שהולך לשנות בעשורים הקרובים״.

מאמר נפלא של מורגן האוסל.

הוא הזכיר לי למה בכלל יש לי איזור של ״המלצות מהעבר״ בהרהורי יום שישי, במקום לכתוב בכל שבוע על חמישה דברים עדכניים מהשבוע האחרון.

גוגל ואפל דיווחו את התוצאות הרבעוניות שלהן ביום שלישי. לאנליסטים לא היה אכפת, הם ציינו שמה שקורה בחלון זמן של 90 יום לא אומר הרבה על הטווח הארוך.

הריבית על אג״ח ממשלתי ל-10 שנים נפלה מ-4.2% ל-4.18%. גולדמן סאקס, בהודעה ללקוחות, אמרה שאף אחד לא יודע למה זה קרה, ושאם אכפת לכם למה זה קרה, ״אתם צריכים לבחון מחדש את כל חייכם״.

היו דיווחים נרחבים ביום שלישי אודות אנשים שמשחקים עם רעיונות חדשים משוגעים, בייחוד אנשים צעירים שאף אחד לא שם לב אליהם. מעטים מתוכם ייצרו את הדור הבא של עסקים גדולים.

ברחבי העולם, מדווחים על אנשים שלומדים מה עבד ומה לא עבד בעבר ומשתמשים בתצפיות שלהם כדי להשתפר קצת יותר. ״אנשים נעשים 1.5% טובים יותר במה שהם עושים כל שנה״, אמר דאגלס. ״זה אף פעם לא נראה הרבה, וזה יותר קל לשים לב למה שמשתבש בטווח הקצר. אבל כששיפור של 1.5% בפרודוקטיביות כל שנה עושה קומפאונדינג במשך דור שלם זה מדהים״.

בבולטימור, טים דונובן בן ה-24 פתח חיסכון לפרישה בניהול עצמי, והפקיד אליו $500 כדי שיצברו ריבית דריבית במשך 50 השנים הקרובות במכשיר שלא היה קיים לפני 20 שנה. ״זה הדור הראשון שיש לו גישה לשני דברים״, אמר היועץ הפיננסי כריסטי אקרט. ״אופציות השקעה בעלויות סופר נמוכות, ומכשירי השקעה פשוטים ופטורים ממס. אף דור אחר לא התחיל את חיי החיסכון שלהם עם שני היתרונות האלה. אל תפחיתו בערך של איפה שזה ישים אותם בעוד 40 או 50 שנה מהיום״.

דיווחים על בייבי בומרס שמודאגים שלדורות הצעירים חסרים המוטיבציה והמוסר של הוריהם, נפגשו בתמונות מקהילות היפי מ-1974 והבקשה של טראוויס גארנר בן ה-28 שאמר, ״תראו, כל דור בסוף מבין איך לעשות את זה ומוצא את הדרך שלהם. אנחנו נהיה בסדר״.

בקליפורניה, שרה תומפסון בת ה-18 החלה את לימודי התואר הראשון בביולוגיה באוניברסיטת דייויס שם היא תלמד דברים שלא ידענו כשההורים שלה למדו בקולג׳, בעוד שלא ילמדו אותה דברים שמאז הופרכו. ״ככה התקדמות עובדת״, אמרה הפרופסור שלה. ״בעבודה קשה ומתמשכת לאורך הדורות״.

מדד הדאו ג׳ונס ירד ב-48 נקודות ביום שלישי. גרג ג׳ונס, אנליסט במריל לינץ׳, מצפה שעד מחר לאף אחד לא יהיה אכפת מהידיעה חסרת המשמעות הזו.

התאפקתי לא להרוס לכם את הסוף.

המאמר מסתיים במילים ״אף אחת מהידיעות האלו אינה אמיתית״.

לינק למאמר

---

תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!

ממש אשמח גם לשמוע מה בדיוק חשבת על המהדורה. אפשר לענות על האימייל או להשאיר הערה כאן. אני מבטיח לקרוא הכל.

אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל: