מהדורה 88: גוגל והשקעות בבינה מלאכותית, סוגים של בולשיט, תוכנה היא החומרה החדשה, מהפיכות טכנולוגיות ובועות פיננסיות, מניות בזמן דיסראפשן
״שקרים, ברגע שמבחינים בהם, הם מובהקים והנזק שלהם הוא ברור. אבל בולשיט עוצר רגע לפני שזה שקר, מערבב יושרה של אמת עם תרמית של שקר באופן שנותן גם את למפיץ הבולשיט וגם לצד המקבל תחושה של שביעות רצון.״
שוב יום שישי. הפרק השבוע באופטיקאסט עקב מקרוב אחרי ההתנהלות של רים בשנים שלאחר השקת האייפון. נהניתי מאד משני הפרקים על הבלקברי, אני חושב שזה אחר מסיפורי הדיסראפשן המובהקים והמרתקים שיצא לי ללמוד. אפשר להאזין לפרק גם כאן, או בספוטיפיי | אפל פודקאסט | אפליקציות נוספות.
בשבוע הבא הבלוג ייצא לחופשה, לא ייצא פרק של אופטיקאסט ולא תתפרסם מהדורה של הרהורי יום שישי. אני מתכנן הפסקה דומה גם בשבוע האחרון של אוגוסט.
קדימה למהדורה מספר 88 -
דברים שנתקלתי בהם השבוע
בינה מלאכותית, גוגל, מיקרוסופט, ואתרי אינטרנט
הדו״חות של גוגל היו קצת רכבת הרים השנה: המניה ירדה בערך 7 אחוזים אחרי שהחברה דיווחה את התוצאות של 2023 בסוף ינואר, וזינקה בערך 10 אחוזים אחרי תוצאות הרבעון הראשון באפריל; הפעם המניה ירדה בערך 9 אחוזים מאז היום שלפני פרסום התוצאות, בזמן שהיא עדיין עלתה 21% השנה. אלו תנודות די גדולות לחברה כל כך מבוססת, אבל אני משער שהן מעידות על אי הוודאות שיש בקרב משקיעים לגבי ההשפעות ארוכות הטווח של AI על החיפוש.
בן תומפסון כתב את העדכון התקופתי שלו לאחר פרסום הדו״ח של גוגל בשבוע שעבר. מה שכולם ממהרים לחפש כשגוגל מפרסמת תוצאות זה, כמובן, סימן לפגיעה ע״י AI. זה קצת מצחיק בעיניי; ChatGPT יצא רק בנובמבר 2022, ובכל רבעון מאז משקיעים ממהרים לחפש את הסימנים לפגיעה בעסקים של גוגל. גם אם AI בסופו של דבר יפגע בעסקים של גוגל (וזו אכן אפשרות אמיתית), זה לא יקרה תוך רבעון או שניים. גם במקרה של רים, יצרנית הבלקברי שחוותה דיסראפשן יחסית מהיר, זה לקח ארבע שנים מההכרזה על האייפון ועד שסימני הפגיעה ניכרו בנתונים הפיננסיים של רים. זה היה הנושא של הפודקאסט השבוע, ונתעכב על זה עוד בהמשך המהדורה.
בינתיים לפחות, בן תומפסון טוען שאין ראיות לפגיעה בעסקי החיפוש של גוגל: ההכנסות מחיפוש (הקו הכחול בגרף שלו) ממשיכות לצמוח, גם בהשוואה לרבעון המקביל לפני שנה, שהיה חזק במיוחד.
המקום שבו תומפסון מנחש שכן ניכרת פגיעה של AI הוא מה שמכונה Google Network: פרסומות שגוגל מוכרת באתרים ואפליקציות שלא בבעלותה:
הייתה נקודת מפנה משמעותית ב-2023: יוטיוב והחיפוש האיצו את הצמיחה לאחר ההאטה של קוביד ו-ATT, בעוד ששהכנסות של Network החלה לדעוך, כולל ירידה משמעותית ברבעון האחרון.
עסק ה Network לא מקבל הרבה תשומת לב בדברי ההנהלה או שאלות האנליסטים, כנראה בגלל שרבים מחקו אותו בתוך חלק מתכווץ מההכנסות של גוגל במשך שנים. אני חושב, בכל זאת, שהתזמון של השינויים האלה בגרף למעלה מספק רמזים לגבי מה שקורה.
הגורם הראשון הוא ATT. בעוד שהתמקדתי בעיקר בהשפעות על יוטיוב, ובייחוד הקושי לקשר בין פרסומות ביוטיוב לבין conversions באתרים ואפליקציות של צד שלישי, ההשפעה על Network בוודאי הייתה חמורה יותר, בהינתן שזה לא רק ה conversions אלא גם הפרסומות עצמן מתרחשות בנכסים של צד שלישי. אני חושב שזה ההסבר הכי סביר לגבי למה שיעור הצמיחה בהכנסות Network הפסיק לעקוב אחרי Search ויוטיוב.
הגורם השני הוא המקום שבו אני חושב שאנחנו מתחילים לראות את ההשפעה של Search Generative Experiences (SGE), כלומר תוצאות החיפוש מבוססות AI של גוגל. גוגל הפעילה את SGE לכלל המשתמשים באמצע הרבעון האחרון, וזו כנראה הסיבה שהכנסות ה-Network האיצו את הדעיכה שלהן מ 1%- שנה-על-שנה ברבעון הראשון ל 5%- שנה-על-שנה ברבעון השני; אם ההשערה הזו נכונה אז הדעיכה צריכה להיות אפילו גבוהה יותר ברבעון הקרוב.
חשוב לזכור ששני הטיעונים לגבי מדוע generative AI לא יפגע בעסק החיפוש של גוגל הם ש (1) רוב החיפושים הם לא-מסחריים מטבעם ו (2) גוגל יכולה למצוא דרך לשלב פרסומות בתוך תוצאות חיפוש מבוססות AI. אבל שימו לב, שאף אחד מהם לא מקל את הכאב על אתרי צד-שלישי: החיפושים ה״לא-מסחריים״ האלה הובילו בעבר אנשים לאתרים עם פרסומות, בעוד שפרסומות ב-SGE יתחרו בלינקים שיוצעו למשתמש כחלק מהתשובה מבוססת AI. בקצרה, החיפוש של גוגל אולי יהיה בסדר בעידן ה AI, לפחות בינתיים, אבל מתחילות להצטבר ראיות לכך שאתרי אינטרנט יסבלו.
עוד נושא שמשך תשומת לב בשיחת הועידה של גוגל הוא ההשקעה האדירה בתשתיות של בינה מלאכותית. דיברנו במהדורה 78ובמהדורה 86 על השקעות העתק של הביג טק בתשתיות AI, ועל כך שלא ברור האם הם ייצרו מספיק הכנסות כדי להצדיק אותן. הנה ההתייחסות של סונדאר פיצ׳אי, מנכ״ל גוגל, לשאלה של אחד האנליסטים בנוגע לאפשרות שההשקעה הזו היא מוגזמת:
אנחנו בשלב המוקדם של מה שאני רואה בתור עידן חדש, ובטכנולוגיה כשעוברים את המעברים האלה, להשקיע מוקדם באגרסיביות בקטגוריה חשובה, בייחוד באזורים שאפשר למנף על פני כל תחומי המוצרים שלנו, כולל חיפוש, יוטיוב, ושירותים אחרים, כמו גם לתדלק את הצמיחה בקלאוד ולתמוך בחדשנות של פרוייקטים ארוכי טווח ו Other Bets זה בהחלט משהו שהגיוני עבורנו לעשות.
אני חושב שדרך אחת שבה אנחנו חושבים על זה היא כשעוברים דרך עקומה כזו, הסיכון של להשקיע מעט מדי הוא באופן דרמטי רב יותר מאשר הסיכון של להשקיע יותר מדי בשבילנו כאן, אפילו בתרחישים שבהם יתברר שהשקענו יותר מדי. אלו תשתיות ששימושיות עבורנו באופן נרחב. יש להם אורך חיים ארוך […]
אני חושב שלא להשקיע כדי להיות בחזית, ייצור סיכון הרבה יותר גדול. […]
בשיחת הועידה של מיקרוסופט השבוע, סאטיה נאדלה גם הכיר בהשקעות הגבוהות על AI, והציג את הגישה שלו:
הצמיחה ב Azure AI, זה הדבר הראשון שאנחנו מסתכלים עליו. זה מה שמניע את רוב השקעון ההון, בעיקרון, זה סיגנל הביקוש כי חייבים לזכור, אפילו בהשקעון ההון שלנו, יש קרקע ויש בניית data centers, ומעל 60% זה הציוד, שיירכש רק עבור inferencing וכל השאר אם יהיה סיגנל של ביקוש […]
הנכסים, כפי שאיימי אמרה, הם ארוכי-טווח, זה נכון לגבי הקרקע וה data center שאגב, אנחנו אפילו לא בונים עד הסוף, אנחנו יכולים לבנות דברים שיהיו חצי-מוכנים, אנחנו קוראים לזה מדפים קרים וכן הלאה. אנחנו יודעים איך לנהל את הוצאות ההון שלנו כדי לבנות נכסים ארוכי טווח והרבה מזה מתרחש כשיש לנו את סיגנל הביקוש.
בהחלט יש הוצאות על אימון. אפילו שם, כמובן, אנחנו נגדיל את האימון ככל שנראה ביקוש … חשוב לתפוס את ההזדמנות עם פורטפוליו המוצרים הנכון שמייצר ערך. בחזית הזו, אני מרגיש טוב לגבי ההצעה הנרחבת של מיקרוסופט, בין שזה בצד ה consumer, ובין שזה בצד המסחרי בתשלום לפי כסא או לפי שימוש. זה, אני חושב, המניע המשמעותי.
הזכרתי את זה בפרק של אופטיקאסט השבוע, והשמעתי את הדברים של סונדאר, בתור אנלוגיה להשקעות העתק של וורייזון בבניית רשת 4g ב-2010. זה לא היה נראה הגיוני למייק לזרידיס, המנכ״ל השותף של רים, והוא סירב לייצר מכשיר בלקברי 4g (ובמקום זה נתן למנהלים של וורייזון הרצאה על פיזיקה כדי להסביר שההשקעה שלהם היא לא הגיונית). אבל זה חלק ממה שהאיץ את הנפילה של בלקברי. וזה לקח שממחיש שבתקופות של מעברים טכנולוגיים, כפי שהסביר סונדאר פיצ׳אי, הסיכון שבלהשקיע מעט או מאוחר מדי, גדול מהסיכון של להשקיע יותר מדי.
גילוי נאות: לונג גוגל
לפני שממשיכים - מכירים מישהי או מישהו שגם יתעניינו? שתפו איתם את המהדורה
יש שלוש עובדות חשובות לגבי בולשיט: זה בכל מקום, זה משפיע, וזה מסוכן.
כמות המידע הפומבי היום הייתה דבר בלתי נתפס לפני 10 או 20 שנים. מה שבעבר היה נסתר הוא היום זמין ובשפע, ממידע פיננסי לחדשות עולמיות לאופן שבו רשתות חברתיות מראות שמיליוני אנשים חיים. אבל האם אנחנו מודעים יותר? האם אנחנו פחות נוטים לקבל החלטות רעות? לפעמים כן. אבל הרבה פעמים התשובה היא לא, וחלק מהסיבה היא שמידע הופך לבולשיט באותה קלות שקרח הופך למים.
מורגן האוסל עם כמה תובנות מצויינות בפרק האחרון בפודקאסט שלו.
שקרים, ברגע שמבחינים בהם, הם מובהקים והנזק שלהם הוא ברור. אבל בולשיט עוצר רגע לפני שזה ממש שקר, מערבב את היושרה של האמת עם התרמית של שקר באופן שמשאיר גם את מקפיץ הבולשיט וגם את הצד המקבל בתחושה של שביעות רצון.
אם חברה אומרת למשקיעים שלה שיש לה 20 מיליון דולר בבנק כשלמעשה יש לה רק 10 מיליון, זה שקר. אבל אם חברה אומרת למשקיעים שהיא רווחית אם מתעלמים מחצי מההוצאות שלה, זה בולשיט. והדבר הזה נמצא בכל מקום, בכל תעשייה, בכל פינה של החברה.
כמה דוגמאות לבולשיט הם צניעות מזוייפת, תחזיות כלכליות, מוסר כפול, צביעות. האוסל ממפה ארבע קטגוריות:
1. לחזות דברים שבלתי אפשרי לדעת.
היזהרו מההבדל שבין תחזית ונבואה. נבואה מתיימרת לדעת דברים שלא ניתן לדעת אותם.
- מתוך הספר תחילת האינסוף.
הדוגמא הכי בולטת היא לחזות מה יהיו מחירי מניות בתקופות מסויימות בעתיד.
שווי של מניות (או כל השקעה) מוערך לפי לקחת מספר מהיום ולהכפיל אותו בסיפור לגבי המחר. קל למצוא את המספרים — קחו את ההכנסות או הרווחים או הדיבידנדים … הסיפור תלוי באופטימיות, או פסימיות, או כמה משקיעים כועסים על הפוליטיקאים, או כמה חכמים הם מרגישים, או כמה משכנע היועץ שלהם היה. זה המכפיל של כמה משקיעים מוכנים לשלם עבור המספרים. ואת המכפיל הזה בלתי אפשרי לדעת, כי זה משקף את מצב הרוח של האנשים בנקודת זמן. איך מישהו יכול לדעת מה יהיה המצב רוח של אוסף אנשים זרים בעוד שנה מהיום? אני לא יודע מה יהיה מצב הרוח שלי היום בערב.
2. להציג תגמול אפשרי בלי להתייחס לעלויות הנלוות
ב״עלויות״ אני לא בהכרח מתכוון לתג המחיר. כל דבר ששווה להתאמץ בשבילו בחיים בא עם מחיר, אבל את רוב המחירים האלה משלמים בלחץ, חרדה, אי ודאות ופקפוק עצמי.
כל ההיסטוריה של השקעות היא פשוטה: תשואות ארוכות-טווח יכולות להיות מדהימות, אבל כדי להשיג אותן צריך להשלים עם מצעד אינסופי של תנודתיות, טירוף, ופאניקה. שני צדדים של אותה משוואה. כשמציגים רק צד אחד, תשואה אפשרית, בלי השני, תנודתיות וכאוס, בעצם מספרים בולשיט לגבי כל הסידור הזה. זה כאילו מישהו היה אומר ״פרארי זה ממש נחמד״, בלי להזכיר שהם נחמדים כי הם עולים שליש ממיליון דולר.
יום אחד, הבנתי שכל האנשים האלה שאני מקנא בהם, אני לא יכול לבחור רק אספקט אחד מהחיים שלהם. אני לא יכול להגיד, אני רוצה את הגוף שלו, הכסף שלה, האישיות שלו. חייבים להיות הבנאדם הזה. האם הייתם רוצים להתחלף עם האדם הזה, עם כל התגובות, הרצונות, המשפחה, רמת האושר, המחשבות שלהם על החיים, התפיסה העצמית שלהם? אם אתם לא מוכנים לעשות החלפה מלאה, 24/7, מאה אחוז עם האדם האחר, אז אין טעם לקנא.
הספר הזה הוא קצר בגלל שרוב הספרים על כתיבה מלאים בבולשיט. חשבתי שככל שהספר יהיה קצר יותר, ככה יהיה בו פחות בולשיט.
4. התעלמות מהמזל של עצמכם או חוסר המזל של אחרים
לא כל הצלחה היא הודות לעבודה קשה ולא כל כישלון הוא בגלל עצלות. אפילו אם אתם מסכימים עם זה, זה מדהים כמה קל לקפוץ מהר מדי למסקנות.
[…] מה שמפריד בין מיליארדרים לבין פושטי רגל יכול להיות תנועה אחת קלה — בחירה של לקוח, החלטה של שופט, פוקס כשהגורל הלך בכיוון אחד ובאותה מידה היה יכול ללכת בכיוון אחר […]
צורה אחת של בולשיט מגיעה כשמתעלמים מזה, והצלחה משמשת כדי להצביע על עליונות לעומת אלו שהצליחו פחות. האמת היא שהרבה פעמים המצליחים פחות הם חכמים לא פחות מעמיתיהם המצליחים יותר, אלא שהם מצאו את עצמם בצד חסר המזל של הסיכון.
כלל האצבע שלי כדי להימנע מסוג כזה של בולשיט אומר שככל שיש לכם יותר מזל אתם צריכים להיות יותר נחמדים.
אם מבלים הרבה זמן בלנסות להצדיק את הקייס להשקעות deep tech, מתחילים להעריך איזה עסקים נהדרים יש לחברות תוכנה. יש הוצאות קבועות גבוהות, אבל רוב ההוצאות האלה נהיות קבועות בשלב שהחברה מבוססת. בינתיים, את העלות השולית של לספק את המוצר אפשר לעגל לאפס, וזה אומר שלחברות יש גמישות עצומה לגבי כמה מעט הם יגבו עבורו — אבל אינטרקאציה עם כל מוצר תוכנה מספקת גם זרם קבוע של מידע עבור מי שיצר אותו […]
דיברנו כאן הרבה על הייחודיות של עסקי תוכנה מבחינת העלות השולית של לשרת משתמשים חדשים, ועל כך שזה מה שאיפשר בניה של עסקים בסקייל שמעולם לא נראה. ובכן, ביירן הובארט כתב לאחרונה על כך שבעידן ה AI, נראה שהמאפיינים הכלכליים של חברות תוכנה נראים דומים יותר למאפיינים הכלכליים שהיו באופן מסורתי לחברות חומרה. זה מתקשר לנושא ההשקעות בתשתיות AI שדיברנו עליהן בהקשר של גוגל ומיקרוסופט למעלה.
כל זה משתנה. העלות השולית של לכתוב קוד יורדת, בעוד שהעלות השולית של להריץ אותו — תלוי במידה שבה הקוד החדש הזה משתמש ב inference, או מבצע משימות אחרות שדורשות כח מחשוב גדול — עולה. זה בדיוק ההיפך מרוח הגב הכלכלית שדחפה את המשכורות של מהנדסי התוכנה ואת התשואות של המשקיעים בתוכנה.
המוצר המשלים לכל מוצר תוכנה הוא הרבה יותר תוכנה! זה חלק מהתעלומה של Docusign, כלומר למה יש להם כל כך הרבה עובדים? ולמה מישהו אחר לא פשוט בונה תחליף זול יותר? […]
למוצר הכי גדול לרוב יש את הכי הרבה אינטגרציות, וככל שהעלות של השקת מוצרי SaaS חדשים פוחתת, ההשקעה הדרושה כדי לבנות את האינטגרציות הנכונות עבור 99% ממקרי השימוש של הלקוחות למעשה עולה.
אז מה התחזית שלו בעצם?
הפרופיל הפיננסי מתחיל להיראות אחרת. זה נראה הרבה פחות כמו עסק של עלויות קבועות-גבוהות / שוליות-נמוכות, והרבה יותר כמו עסק עם עלויות קבועות נמוכות יותר, אבל עלויות שוליות גבוהות יותר. קל יותר מאי פעם לבנות את גרסה 0.1, וזה לוקח יותר זמן לחבר אותה עם כל מה שצריך כדי להגיע לרמה של 1.0.
זה מקרה שבו, באופן פרדוקסלי, כלי שחוסך בעבודה מגדיל את עלויות העבודה שדרושות לכל הגדלה של ההכנסות […]
בינתיים, עלויות נמוכות ליצירה של תוכנות חדשות אומרות גם אורך חיים קצר יותר לכל פיסה של קוד. אם מעדכנים APIs יותר בתכיפות, יהיו הרבה יותר פעמים שבהם זה הגיוני לסגור אותם, וספקי API יניחו שגם לגבי הלקוחות שלהם, הנטל של העדכון הוא קל יותר. […]
באופן אירוני, בעולם שבו הדרך הכי נקיה להמר על טרנד התוכנה של AI היא לקנות מניות של אנבידיה, המאפיינים הכלכליים של תוכנה מתחילים להתכנס עם אלו של החומרה. יהיו מחזורי החלפה בלתי צפויים, ועלויות שוליות גבוהות יותר. תוכנה יכולה להיות קטגוריה מוצלחת, בחלקים הנכונים של הסייקל […]
זו תיזה מעניינת להרהר בה. הובארט מותח עוד כמה קווי דמיון ומעלה כמה השערות לגבי האופן שבו AI ישפיע על הפעילות של חברות תוכנה, והמאפיינים הפיננסיים שלהן, לפני שהוא מסכם:
היתרון של כל זה הוא, שאפילו עם עליה בכמות התוכנה המיוצרת, ואפילו עם זה שממשקים יתאימו את עצמם טוב יותר למשתמשים אינדיבידואליים, התגמול הכלכלי בוודאי לא יהיה גבוה כפי שהיה. וזה יכול להוביל לתחזיות אופטימיות לגבי כל דבר אחר שאנשים טכניים/אנליטיים יוכלו לעשות במקום לכתוב קוד. עדיין יהיה הרבה כסף בתוכנה, בדיוק כמו שיש הרבה כסף בחומרה. אבל הדו״חות הפיננסיים לא יהיו שונים זה מזה כמו בעבר.
מה שמדהים הוא התזמון שבו קרלוטה פרז פרסמה את הספר שלה, Technological Revolutions and Financial Capital. הוא יצא ב-2002, עמוק בתוך החורף שירד על תעשיית הטק לאחר קריסת בועת הדוט קום. הטענה המרכזית של פרז הייתה שמהפיכת האיי טי והאינטרנט ממש לא מתה, אלא הייתה במהלך המעבר הטבעי שבין תקופת ה Frenzy לבין תור הזהב שעומד להגיע. בדיעבד היא צדקה בגדול, שנות ה-2010 היו במידה רבה תור הזהב של האינטרנט.
כדי להצדיק את התחזית הזו, המחקר של פרז הלך אחורה מאז תחילת העידן התעשייתי ב-1770 בבריטניה, וזיהה חמש תקופות של גלי מהפיכות טכנולוגיות משמעותיים שקרו מאז. כל תקופה כזו נמשכה בערך חמישים שנה, ועקבה אחרי תבנית די דומה שפרז פירטה בספר.
התבניות לא מתרכזות רק בהתפתחות הטכנולוגית עצמה; שינויים טכנולוגיים מחלחלים להשפעות גם על התעשייה הפיננסית שמממנת אותם, כמו תעשיית השבבים שיצרה את מודל ההון סיכון בשנות ה-70, או הקלאוד שאיפשר לסטראטאפים להתחיל מצ׳ק של 5,000 דולר והוביל לפיצוץ של משקיעי אנג׳ל.
מהפיכות טכנולוגיות משפיעות באופן כללי גם על איך שהחברה כולה מאורגנת. מהפיכת הרכב הפרטי היא מה שהובילה ליצירת הפרברים באמריקה, וכל אורח החיים מסביבם אחרי מלחמת העולם השניה. האינטרנט, המובייל, והקלאוד שינו במידה רבה את אורח החיים המודרני. שינויים כאלה קרו גם במהפיכות מוקדמות יותר. גם תופעות של קיטוב ואי שקט חברתי הם חלק סטנדרטי ממהפיכות טכנולוגיות.
הסתייגות שחשוב לציין היא, שלפעמים יש נטיה לייצר תבניות גם כשהן לא שם. אי אפשר באמת לחזות את העתיד רק על סמך העבר. גם קרלוטה פרז בעצמה הוסיפה את ההסתייגות הזו בספר. אבל זה גם לא אומר שאין שום ערך בללמוד את ההיסטוריה ולזהות קווי דמיון ותבניות, גם אם האנלוגיות הן לא מושלמות. כמו שצ׳ארלי מאנגר נהג להסביר, מי שחי בלי להכיר את ההיסטוריה, חווה את העולם כמו ילד.
כל מהפיכה טכנולוגית, לפי פרז, מתחילה עם רגע מכונן, המפץ הגדול שיוצר אותה:
- המהפיכה התעשייתית החלה בבריטניה ב-1771, עם פתיחת מפעל הכותנה של ארקרייט בקרומפורד.
- עידן הקיטור והרכבות החל ב-1829, עם נסיעת המבחן של קטר הרוקט מליברפול למנצ׳סטר.
- ב-1875 תומאס אדיסון המציא את הנורה החשמלית, ומפעל הפלדה קרנגי בסמר נפתח בפיטסבורג: זה מה שהחל את עידן החשמל והפלדה.
- ב-1908 הנרי פורד בנה את מכונית המודל טי, ועידן הרכב החל.
- ב-1971 הוכרז האינטל 4004, ה microprocessor הראשון, בעמק סנטה קלרה שבקליפורניה – שיכונה בהמשך עמק הסיליקון. זה מה שהחל את עידן ה IT.
לאחר המפץ הגדול, כל מהפיכה טכנולוגית, שנמשכת בערך 50 שנה, עוברת דרך ארבעה שלבים עיקריים, שלכל אחד יש מאפיינים פיננסיים, חברתיים, פוליטיים וכלכליים משלו. לשלב הראשון פרז קוראת התפרצות. הטכנולוגיה המהפכנית מופיעה, ואנשים ממהרים לחפש דרכים להשתמש בה בעולם האמיתי. שם מתחיל הפיצול הטכנו-כלכלי: תעשיות ישנות דועכות והאבטלה עולה.
השלב הבא הוא ה Frenzy. כאן נוצרות בועות פיננסיות. יש השקעה אדירה במהפיכה הטכנולוגית, המערכת כולה מתנתקת. עולה הקיטוב בין עשירים – אלו שהתמזל מזלם לקחת חלק במהפיכה הטכנולוגית, לבין עניים – כאלה שעדיין שייכים לעולם שפתאום הפך להיות ״ישן״, ולא נהנים מכל העושר הזה שנוצר פתאום.
לשני השלבים הראשונים האלה, פרז קוראת ביחד שלב ה Installation, ההתקנה של פרדיגמה טכנולוגית כלכלית חדשה בחברה:
מהפיכה מתחילה עם הקרב כנגד הכח הישן, שמושרש במבנה הייצור המבוסס ומוטמע בסביבה הסוציו-תרבותית ובמבנה המוסדות. רק לאחר הניצחון בקרב הפרדיגמה יכולה להתפשט ברחבי כל הכלכלה של המדינות המובילות ובהמשך ברחבי העולם.
בהפשטה, כל מהפיכה עוברת שתי תקופות בעלות טבע מאד שונה, שכל אחת מהן נמשכת בערך שלושה עשורים.
כפי שרואים בתרשים 4.1, המחצית הראשונה יכולה להיקרא תקופת ההתקנה. זה הזמן שבו טכנולוגיות חדשות מתפרצות בכלכלה מתבגרת ומתקדמות כמו בולדוזר שמשבש את הרקמה המבוססת ומגדיר רשתות תעשייתיות חדשות, מייצר תשתיות חדשות ומפיץ דרכים חדשות וטובות יותר לעשות דברים. בתחילת התקופה, המהפיכה מלווה במעט עובדות ובהבטחות גדולות; בסוף, הפרדיגמה החדשה היא כח משמעותי, שהתגבר על ההתנגדות של הפרדיגמה הישנה, ומוכן לשרת כמנוע של צמיחה נרחבת.
החצי השני הוא תקופת ה deployment, אז הכלכלה כולה נרקמת מחדש ומעוצבת על ידי הכח המודרני של הפרדיגמה המנצחת, שבשלב הזה הפכה לנורמה, מה שמאפשר לממש את פוטנציאל העושר המלא שלה.
ב-2002, בתקופת השפל שלאחר קריסת הדוט-קום, 9/11, והקריסה של הונאות ענק כמו אנרון — פרז איבחנה נכון שהכלכלה האמריקאית הייתה בנקודת המפנה. בדיוק בין שני החצאים הללו.
אני לא בטוח איך לתרגם את המילה Frenzy לעברית. המשמעות שלה היא תקופה של התלהבות בלתי נשלטת והתנהגות פרועה. אז אולי שלב הטירוף, או שלב ההשתוללות. זה מה שמגיע אחרי תקופת ההתפרצות, ולפני נקודת המפנה ותור הזהב, של המהפיכה הטכנולוגית.
ה Frenzy הפיננסי הוא כח משמעותי בהפצת המהפיכה הטכנולוגית, במיוחד בניית התשתית שלה, וחיזוק – אפילו בהגזמה – של עליונות המוצרים התעשיות והטכנולוגיות החדשות. ההצלחה הפומבית והראוותנית דוחפת את הלוגיקה של הפרדיגמה החדשה לקדמת הבמה, והופכת אותה לאידיאל של מה שנחשב לנכון ובריא באותה תקופה. ה Frenzy גם תורם לשינוי במוסדות, לפחות מבחינת החלק של ה״הרס״ בתהליך ההרס היצירתי.
באותו זמן, ההתלהבות מפלגת את החברה, מגדילה את הפערים בין עשירים לעניים, והופכת את החברה לפחות עמידה. ישנם שני סוגים של חוסר איזון שהולכים וגדלים הופך גם את הכלכלה ללא יציבה. אחד מהם הוא חוסר ההתאמה בין פרופיל הביקוש ופוטנציאל ההיצע: התהליך שבו התבצעה ההשקעה האינטנסיבית התאפשר ע״י ריכוזיות של ההכנסה בחלק העליון של הספקטרום, וזה הופך למכשול בפני הרחבת הייצור של כל מוצר בפני עצמו והשגת economies of scale. חוסר האיזון השני הוא הפער בין שווי על הנייר ושווי אמיתי. המערכת כולה נהיית לא יציבה ולא יכולה להמשיך לצמוח במסלול הזה.
עם הקריסה מגיע גם מיתון – לפעמים ממש שפל – שמחזיר את ההשקעות הפיננסיות למציאות. זה, יחד עם לחצים חברתיים הולכים וגוברים, יוצר את התנאים לבניה מחדש של מוסדות. נוצרת אווירה כללית של דחיפות, והרבה מההמצאות החברתיות שהתפתחו בהדרגה בתקופת הההתקנה, ישתלבו עם התפתחויות בתעשיה הפיננסית וסקטורים נוספים, כדי לייצר סביבה שתעודד את החיבור מחדש והמימוש המלא של פוטנציאל הצמיחה.
התהליך הקריטי של חיבור מחדש מתרחש בנקודת המפנה שמשאירה מאחור את התקופות הקשות של ההתקנה ומעבר הפרדיגמה כדי להיכנס לתור הזהב שיכול להגיע בהמשך, אם מתבצעות ההחלטות המוסדיות והחברתיות הנכונות.
זה בהחלט מתאר היטב את בועת הדוט-קום, ומעניין להתעכב על זה בזמן שאנחנו עוקבים אחרי הדינמיקה המתפתחת ב AI; ההשקעה העודפת והתיקון הם בלתי נמנעים, השאלה היא מה תהיה מידת העוצמה שלהם; קריסת הדוט קום הייתה הרסנית לא רק עבור מי שהימר על המניות האלה, אלא לכלכלה כולה, גם אם הרבה מהתשתיות שנבנו אז תדלקו את תור הזהב של תקופת ה Deployment של האינטרנט בעשורים שלאחר מכן.
הספר הזה של פרז הוא אחד הספרים הכי מעניינים שקראתי. הכתיבה עצמה מרגישה די יבשה ואקדמית. אבל התוכן — קווי דמיון המשותפים בין תקופות שונות עם טכנולוגיות שונות — זה מרתק בעיניי. הקוראים חדי העין בוודאי יזהו איך זה מתאר היטב גם התפתחויות טכנולוגיות שדיברנו עליהן במהדורות קודמות.
כשחברות גדולות ומובילות חוות קשיים, והמניות שלהן יורדות - זוהי לרוב שעתם של משקיעי הערך. הם קראו את הספר של בן גרהאם, למדו היטב מבאפט, מתמקדים בטווח הארוך, ומתעלמים מהשגיונות של מיסטר מרקט שדואג יותר מדי מהטווח הקצר. לפעמים זה מתברר כצעד שגוי (כמו ההשקעה של באפט באיי בי אם ב-2011), ולפעמים זה מתברר כהצלחה אדירה, כמו בסיפור ההשקעה באמריקן אקספרס בשנות ה-60 (מהדורה 87), ההשקעה בגייקו בשנות ה-70 (מהדורה 54), או ההשקעה באפל ב-2016 (מהדורה 78).
ובכן, גם במקרה של בלקברי, שבו עסקו שני הפרקים האחרונים של אופטיקאסט, היה משקיע ערך מפורסם שהימר בגדול על התאוששות מהנפילה. וורן באפט הקנדי, זה הכינוי של פרם וואסטה, המייסד והמנכ״ל של פיירפקס פייננשל הולדינגס. ובכן, מי יותר מתאים ממנו לקחת פוזיציה בחברה המצליחה מקנדה — בלקברי — לאחר שנתקלה בקשיים. במשך עשור, וואסטה החזיק את הפוזיציה בבלקברי והיה חבר בדירקטוריון, בציפיה שהמנכ״ל ג׳ון צ׳ן יצליח לסובב את החברה. בסוף 2023, הפוזיציה בבלקברי הייתה כמעט 15% מתיק המניות של ווסאטה. אבל ה turnaround לא הצליח, וההשקעה הזו, כפי שוואסטה הודה בפתיחות במכתב האחרון שלו למשקיעים, הסתיימה בהפסד משמעותי, במיוחד אם לוקחים בחשבון את העלות האלטרנטיבית (הציטוט הרלוונטי בהמשך).
חשבתי שיהיה גם מעניין לבחון איך המניה של רים התנהגה בזמן שהדיסראפשן התרחש1. עם ההסתייגות שחכמה בדיעבד היא חכמה קטנה מאד, אני חושב שהיו מספיק הזדמנויות למשקיע נבון שקנה מניות של רים ערב ההכרזה על האייפון, להכיר בכישלון התיזה ולמכור את המניות ללא הפסד משמעותי, לפני שהשוק הפנים שהחברה עברה דיסראפשן.
בזמן ההכרזה על האייפון — כשרים עדיין נראתה כמו חברה עם חפיר עוצמתי, הנהלה מבריקה, צמיחה מרשימה ואחד המוצרים הטובים בהיסטוריה — המניה שלה נסחרה סביב $44. בהמשך היא הרקיעה שחקים לשיא של קרוב ל-$150, אבל גם בתחתית השפל של המשבר הפיננסי העולמי של סוף 2008, בזמן שמכשיר הסטורם המאכזב יצא לשוק וקיבל ביקורות איומות, המניה של רים עדיין הייתה בערך באותו מחיר כמו ערב ההכרזה על האייפון.
המניה עלתה עם ההתאוששות מהמשבר במהלך 2009; ואפילו כשוורייזון — השותפה של בלקברי שקידמה באגרסיביות את הבלקברי סטורם בשנה הקודמת — הכריזה בסוף 2009 על מכשיר דגל מבוסס אנדרואיד מבית מוטורולה, המניה של רים נסחרה במעל $66, 50% מעל המחיר שלה ערב ההכרזה על האייפון.
שנה אחר כך, כשהאייפד כבר היה מוצר מצליח וטאבלט הפלייבוק של רים התעכב והעלה הרבה סימני שאלה — המניה עדיין הייתה ב $61.29. כשמערכת ההפעלה אנדרואיד הדיחה את רים מהמקום הראשון בארה״ב, המניה של רים עדיין נסחרה במעל $66. בשלב הזה כבר היה ברור שנשברה לחלוטין התיזה שגיבש המשקיע התיאורטי שלנו למעלה מארבע שנים קודם, ערב ההכרזה על האייפון.
המסקנה בעיניי היא, שהפרדוקס בלב של תיאוריית הדיסראפשן, שבו עסק מוביל ומצליח עושה טעות שפוגעת בו רק שנים לאחר מכן, מייצר גם הרבה תנודתיות במחיר המניה. ציפיות השוק נעות כמו מטוטלת בין ההנחה שהביצועים הטובים של העסק יימשכו לטווח הארוך, ושסימני הפגיעה הם רק בעיות זמניות שההנהלה תתגבר עליהם, לבין פסימיות לגבי הרלוונטיות והעתיד של החברה. זה כנראה מסביר חלק מהתנודתיות הגבוהה במחירי המניות של חברות ענק מבוססות כמו גוגל ומיקרוסופט במהלך השנה האחרונה.
בחזרה לבלקברי - מרבית האירועים בגרף קרו לפני ההשקעה המשמעותית של פרם וואסטה, שהימר (וטעה) על היכולת של ג׳ון צ׳ן לסובב את החברה, לאחר שנכנס לתפקיד המנכ״ל בסוף 2013 (והחליף את תורסטן היינס, שהוזכר בפרק השבוע באופטיאקסט). הנה מה שוואסטה כתב על זה במכתב האחרון שלו:
זה מוביל אותי להודאה בטעות גדולה! התחלנו להשקיע בבלקברי ב-2010 ועזרנו לג׳ון צ׳ן להפוך למנכ״ל בנובמבר 2013 ע״י השקעה של 500 מיליון דולר בחוב להמרה באותו זמן. בלקברי ירדה מ $148 למניה (ירידה של 95%) והיו לה 10 מיליארד דולר במכירות. הצטרפתי לדירקטוריון ב-2013. ההשקעה הכוללת שלנו בבלקברי בתחילת 2014 הייתה 1.375 מיליארד דולר (500 מיליון בחוב להמרה ו-787 מיליון במניות רגילות).
כשג׳ון הצטרף לחברה, בלקברי דיווחה על הפסד של 1.0 מיליארד דולר - ברבעון אחד ורוב האנליסטים צפו פשיטת רגל! בלקברי אכן הייתה בקשיים! ג׳ון הציל את החברה ע״י זה שהביא אותה מהר למצב שבו היא לא שורפת מזומנים ואז גם לא מפסידה כסף. אף מנכ״ל לא עבד קשה יותר אבל, לחוסר מזלו, ג׳ון לא הצליח לגרום לחברה לצמוח! ההכנסות בשנה שהסתיימה בפברואר 2023 היו 656 מיליון דולר. ג׳ון פרש מהחברה בתום החוזה שלו ב-14 בנובמבר 2023, ואני פרשתי מהדירקטוריון ב-15 בפברואר 2024. קיבלנו בחזרה את הכסף שלנו על החוב להמרה (167 מיליון דולר ב-2020, 183 מיליון דלור ב-2023, 150 מיליון דולר ב-2024) יחד עם הכנסה מצטברת מריבית של 200 מיליון דולר. פוזיציית המניות שלנו בתום 2023 (162 מיליון דולר או 8% מהחברה) שנרכשה בעלות של $17.16 למניה הוערכה במאזן שלנו לפי $3.54 למניה. עוד השקעה איומה ע״י יושב הראש שלכם. כדי להחמיר את המצב, דמיינו שהיינו משקיעים את זה במניות פאאנג! העלות האלטרנטיבית לכם בעלי המניות שלנו הייתה עצומה! בבקשה אל תעשו את החישוב! בלי השקעות בטכנולוגיה בשבילי.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
איך הייתה מהדורה מספר 88? אשמח לפידבק שלכם -אפשר לענות על האימייל או להשאיר הערה כאן. אני מבטיח לקרוא הכל (גם אם אני לא תמיד מספיק לענות).
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.
חשוב לזכור את המשבר הפיננסי העולמי, והקריסות במחירי המניות בין ספטמבר 08׳ למרץ 09׳, והעליה המהירה שהגיעה אחריו. לדינמיקה הכללית בשוק גם היה חלק משמעותי בתנודתיות הגבוהה בתקופה הזו.
ההכנסות של רים בארה״ב ירדו כבר במהלך 2010, אבל ההכנסות הבינלאומיות עוד צמחו בקצב מהיר, מה שיצר צמיחה גדולה בהכנסות הכוללות. אבל ההתרחבות של אייפון ואנדרואיד מחוץ לארה״ב הייתה צפויה, ואיתה הפגיעה הבלתי נמנעת בעסקים של רים ברחבי הגלובוס.
מעולה כרגיל. השאלה מה רים יכלה לעשות? גם לבנות אייפון? אולי זול? כלומר להיות האנדרואיד של העולם לפני שהאנדרואיד הגיע? (בהינתן צוות קטן באמת מנותק וכו) חוץ מזה לא מצליח לחשוב על עוד משהו
מעניין ומושקע כרגיל.
הערה אחת לגבי הפרק "תוכנה היא החומרה החדשה" - זאת הפעם הראשונה שיש חלק שלא הבנתי, גם אחרי שקראתי אותו יותר מפעם אחת...
בתור אחד שקרא והבין את כל מה שכתבת מהפוסט הראשון של אופטיקאי, אני נוטה לחשוב שאולי זה פשוט פוסט שדורש חידוד או הסבר מעמיק יותר.
זה נראה פרק עם פוטנציאל להיות מעניין מאוד...
מעולה כרגיל. השאלה מה רים יכלה לעשות? גם לבנות אייפון? אולי זול? כלומר להיות האנדרואיד של העולם לפני שהאנדרואיד הגיע? (בהינתן צוות קטן באמת מנותק וכו) חוץ מזה לא מצליח לחשוב על עוד משהו