מה קורה עם ההייטקס
על אי היעילות של מנגון גילוי המחיר בשוק ההון סיכון, מה קרה עד כה ומה אולי יקרה בהמשך
השמש כבתה
״אני מאשים את מיקרוסופט אקסל״ אמר הווארד לינדזן כשנשאל בפברואר 2022 למה מניות של חברות טכנולוגיה ירדו מהר כל כך עם העליה בריבית, בעוד שהערכות שווי של סטארטאפים עדיין לא השתנו. ״אם אנליסטים היו צריכים לעבוד עם דפים ועפרונות כדי לעדכן את השווי לפי שיעור הנחה גבוה יותר, זה היה לוקח להם הרבה יותר זמן״ הוא הסביר. הווארד לינדזן גם הצביע על זה שמשקיעים בשוק הפרטי נוטים להתעלם ממה שקורה בשוק ההון הציבורי, ״עד שסקויה מפרסמת מכתב שאומר שהעולם הולך להיגמר, ואז כולם מתעוררים ומיישרים קו״.
ראיתי את הדיכוטומיה הזו דרך חברים שהתייעצו איתי על עסקאות secondary שעשו באותה תקופה (חלק מהם מכרו וחלק קנו עוד מניות בסטארטאפים שהשקיעו בהם). בתור מי שעוקב אחרי חברות טכנולוגיה הייתי מרותק מעוצמת הקריסה במניות, כשכבר בינואר השנה למעלה מחצי מהמניות בנאסדאק ירדו לפחות 50% מהשיא. זה היה מוזר עבורי לראות עסקאות secondary במחירים של 2021 לפני הקריסה. מניות בחברות פרטיות עם צמיחה גבוהה אבל הכנסות של כמה עשרות מיליוני דולרים וקצב שריפת מזומן גבוה החליפו ידיים לפי valuation של מיליארדי דולרים - אותו שווי שבו נסחרו בשוק ההון חברות ציבוריות שכבר הוכיחו הובלה בשווקים גדולים כמו Squarespace או Fiverr. אמנם לאחרונות יש צמיחה איטית יותר (כי הן בשלב בוגר יותר במחזור החיים), אבל הן גם עם בסיס הכנסות גדול פי 10 שלא בטוח שהחברות הפרטיות ההן יצליחו בכלל להגיע אליו.
באחת השיחות מישהו העלה את ההשוואה לכך שהקרינה שאנחנו מרגישים מהשמש ברגע זה בעצם נשלחה מהשמש לפני שמונה דקות (כי כדור הארץ מרוחק כשמונה דקות אור מהשמש) - לכן אם השמש תכבה, יעברו שבע דקות עד שנרגיש את זה בכדור הארץ. בפברואר 2022 יזמים ומשקיעים בסטארטאפים המשיכו לחיות בסביבה חמימה ומוארת, למרות שהשמש בשוק הציבורי כבתה כבר כמה חודשים לפני כן.
סקויה פרסמו כזה מכתב שלושה חודשים אחרי שהווארד לינדזן חזה את זה, ובעקבותם גם YCombinator וכל קרן הון סיכון עם חשבון בטוויטר. המסרים היו זהים: המסיבה נגמרה, תשיגו כמה שיותר מזומן כמה שיותר מהר, תקטינו את ה burn rate, תחפשו נתיב לרווחיות, תנמיכו ציפיות בנוגע ל valuation.
אבל למרות שעברו 11 חודשים מאז שהשמש כבתה בשוק הטק הציבורי, וחמישה חודשים מאז המצגת של סקויה שמבשרת על כך בשוק הפרטי, אנחנו עדיין רואים סיפורים מהסוג הזה:
זו אולי אנקדוטה אחת, אבל מה מאפשר את זה? אנחנו לא רואים מנכ״לים של חברות ציבוריות כמו היפו או אוטונומו, שהמניה שלהן ירדה ב-95%, שולחים מיילים ומנסים למכור מניות במחיר שגבוה מהשווי שקיבלו בהנפקה.
נתונים יותר מבוססים הגיעו בימים האחרונים כשסיליקון ואלי בנק, דרכו מתנהלת כ-50% מפעילות ההון סיכון בארה״ב, דיווח את מספרי הרבעון השלישי.
למרות ירידה של 54% בפעילות ההשקעה לעומת סוף 2021, חברות פרטיות המשיכו לשרוף מזומן בקצב כפול לעומת הממוצעים שלפני 2021. בשוק הציבורי השמש כבתה כבר לפני אחד עשר חודשים, והמנכ״לים התאימו את עצמם די מהר. בשיחות הרבעוניות כבר לא שומעים על hypergrowth אלא הבטחות על profitable growth, ורוב החברות סוגרות פרוייקטים לא רווחיים ומבטיחות רווחיות ושולי רווח תפעולי.
לעומת זאת בשוק הפרטי, למעלה מחמישה חודשים אחרי המצגת של סקויה, ״someone didn't get the memo". מה מאפשר את זה? רק בגלל שאין אנליסטים שגוהרים מעל המספרים שלהם מדי רבעון, חברות פרטיות יכולות להמשיך, כמאמר השיר של פרינס, לחגוג כאילו השנה היא 1999 (או 2021)?
מציאת מחיר שיווי המשקל בבורסה
בשנת 1933 חוקק בארה״ב The Securities Act, שקבע את הצורך בדיווחים עבור מניות ציבוריות. החוק נועד למנוע את סוג ההונאות והמניפולציות שנראו בשנות ה-20׳ של המאה הקודמת, ובמידה מסויים גרמו לקריסה של השפל הגדול (או לפחות עשו אותו כואב יותר). ה-SEC נוצרה שנה לאחר מכן, ולאורך השנים נבנו תשתיות ונוצרו סטנדרטים רבים שנועדו ליצור שקיפות טובה ולהפיץ אותה ביעילות למשקיעים. לא אנסה לטעון שלא נראתה מאז אי יעילות או מקרים רבים של הונאות וסחר לפי מידע פנים, אבל נעשתה עבודה רבה כדי ליצור מגרש הוגן ככל האפשר.
בשוק המניות הציבורי יש נזילות אינסופית, והספר Flash Boys של מייקל לואיס מתאר בצורה נהדרת את כמות הכסף והמשאבים האדירה שקרנות גידור כמו Citadel השקיעו רק כדי למקם את השרתים שלהם קצת יותר קרוב לשרתים של הבורסה. באופן אירוני אגב, רוב העסקאות ב״וול סטריט״ מתבצעות בכלל מחוץ למנהטן, בין שרתי הבורסה שממוקמים בעיירה בניו ג׳רזי, והשרתים של קרנות האלגוטריידינג הגדולות שמשלמות סכומי עתק כדי למקם את השרתים שלהם בסמוך.
זה מאפשר למידע לנוע בקצב מהיר מאוד בשוק הציבורי (כמספר הננו-שניות שלוקח לשלוח הוראת פעולה ממוחשבת משרת אחד בניו ג׳רזי לשרת הסמוך). פרסום של נתוני אינפלציה או ספקולציה חדשה לגבי המהלכים הקרובים של הבנק הפדרלי מתבטא באופן כמעט מיידי בעדכון מחירי המניות. הווארד לינדזן אולי האשים בהומור את מיקרוסופט אקסל, אבל האשם האמיתי הוא הנזילות המיידית. השוק כל כך משוכלל שמחירי מניות יכולות למצוא נקודות שיווי משקל שמשקפות את סך הדעות הנוכחיות של המשקיעים בכל רגע נתון.
מחירי המניות נעים מאוד בחדות לאחרונה, ולמתבונן מהצד זה אולי נראה כאילו המערכת כולה שבורה. זה סימפטום שמאפיין מצבים של אי ודאות גבוהה ומערכת מורכבת שמנסה למצוא את נקודת שיווי המשקל שלה (כמובן לצד ספקולציות רבות). התחזיות של המשקיעים לגבי העתיד נעות בחדות בין אופטימיות לפסימיות, אבל הנקודה היא שבכל פעם שהדיעה משתנה - ההשתקפות שלה במחירי המניות הוא כמעט מיידי.
Silicon Valley Shuffle
המצב עובד באופן שונה לחלוטין בשוק הפרטי. זה אולי לא נראה כמו סיפור גדול ב-1933, היו כל כך מעט אמריקאים שיכלו להשקיע בחברות פרטיות, וכנראה שהמשפחות האלה גם הכירו אחת את השניה ותקשרו ביניהם. לאורך השנים בהן התפתחו התקנות והתשתיות של הבורסות הציבוריות, לא התרחשה התקדמות רבה בשוק הפרטי. גם לא היה בכך צורך כל עוד חברות נהגו להנפיק בשלב די מוקדם - אמזון ב-1997 הונפקה עם שווי שוק של פחות מ-500 מיליון דולר.
הקטע הזה של ״סיליקון ואלי״ הוא קורע מצחוק בגלל האופן הגס שבו ארליך באקמן מתייחס למשקיעים, אבל הוא גם ממחיש חלק מהעיוותים ואי היעילות שקיימת בשוק הפרטי: החברה נוסעת לאורך Sand Hill Road בפאלו אלטו ועורכת בעצמה מכרז בין מספר מצומצם של קרנות. הקרן האופטימית ביותר, שהציעה את השווי הכי גבוה - היא זו שקובעת את השווי של החברה. אין פה מנגנון של שיווי משקל. בסוף הפרק מוניקה מציגה שיקולים שמשכנעים אותם לבחור בהערכת שווי נמוכה יותר (מתוך מחשבה על סבבים עתידיים)1:
אני נדהם כל פעם מחדש מכך שהמשקיע האופטימי ביותר בשוק קובע את השווי של החברה למשך השנים הבאות. אני לא יכול ״להמר נגדו״ ולמכור מניות בשורט או לקנות אופציות put. גם עסקאות secondary שהתחילו להתרחש בשנים האחרונות לא הוסיפו המון יעילות למנגנון הזה, כל עוד הן נעשות באופן של משא ומתן ידני או מכרז, כמו בדוגמאות שהזכרתי בהתחלה2.
המירוץ לאנדקס את שוק הצמיחה הפרטי
בעקבות הונאות ענק כמו אנרון ו-WorldCom, רפורמת סרבנס-אוקלי שנכנסה לתוקף בתחילת שנות האלפיים ודרשה גילויים נרחבים יותר מחברות ציבוריות. זה כמובן גם יצר עלויות גבוהות יותר וסרבול רב יותר לחברות שבחרו חברות ציבוריות, וחברות בחרו להישאר פרטיות במשך תקופה ארוכה יותר.
אמנם כבר ב-2015 ביל גורלי טען בנחרצות ש״כל הערכות השווי האלה הן פייק, זה הכל על הנייר, זה הכל מיתוס … אנחנו חייבים לחזור להסתכל על ההנפקה בתור היעד, מה אתם מסמנים לאנשים כשאתם אומרים להם שאתם מפחדים מדי לשחק?״, אבל באנדריסן הורוביץ׳ ביטלו אותו והישוו אותו לניומן, השכן המעצבן של סיינפלד. המוצלחות מבין החברות הללו באמת הגיעו בסופו של דבר לשוק הציבורי. בשנים שלאחר מכן היה גל הנפקות של חברות כמו Dropbox, Uber ו-Square, שהעשיר מאד את משקיעי ההון סיכון - גם אלה שהשקיעו בסיבובי הצמיחה המאוחרים.
הנרי ווארד, המנכ״ל והמייסד של קארטה הסביר מה קרה לאחר מכן כשהתארח בפודאקסט Invest Like the Best:
אם אתה מסתכל למה הערכות שווי בשוק הפרטי עלו כל כך הרבה, זה בגלל שבשנתיים האחרונות הרבה מקרנות הצמיחה וה crossover הגדולות כמו טייגר גלובל ראו את פער המחירים בין כך שיש שמונה מתחרים בסיבובי הצמיחה המאוחרים ויש מספר אינסופי של קונים שוליים בשוק הציבורי. ותמיד יהיה תמחור גבוה יותר בשוק הציבורי בגלל ששם זמינים רוב הקונים. ולכן הם ניסו לבנות מעין קרן אינדקס על סיבובי צמיחה פרטיים מאוחרים, כדי לנצל את הארביטראז׳ בין שמונה רוכשים בשוק הצמיחה הפרטי, ולבין אינסוף רוכשים בשוק הציבורים. כמובן שזה השתנה מאד לאחרונה, אבל זו הייתה האסטרטגיה.
גם הווארד לינדזן (שהזכרנו בתחילת הפוסט) תיאר את התחרות בין אנדריסן הורוביץ׳, טייגר גלובל ושאר הקרנות הגדולות בניסיון לאנדקס את שוק הצמיחה הפרטי. הוא הסביר שזה מאוד אטרקטיבי - בעוד שוואנגארד גובים שברירי אחוז על תעודות הסל שהם מפעילים בשוק הציבורי, קרנות הצמיחה יכלו לגבות 2 ו-20 על מוצר שהוא למעשה תעודת סל.
בזכות חוסר היעילות של השוק הפרטי, הארביטראז׳ הזה נותר קיים מספיק זמן כדי שהקרנות הגדולות יספיקו לגייס מאות מיליארדי דולרים כדי לצמצם אותו. אבל המידע בסופו של דבר נע גם דרך המנגנון האיטי והידני של השוק הפרטי. קרנות שמשקיעות בסיבובי A ו-B ראו את השוויים המנופחים בהם טייגר גלובל משקיעים בסיבובי D ו-E, ובהדרגה הסכימו לשלם מחירים גבוהים יותר גם לסיבובי הצמיחה המוקדמים. וברגע שקרן אחת עושה את זה, זה מתחיל לייצר סטנדרט חדש ששאר העסקאות מסתכלות עליו להשוואה. בסופו של דבר, בדרכו האיטית והאי-יעילה של השוק הפרטי, המידע חלחל כל הדרך אל סיבובי הסיד והפרה-סיד המנופחים שראינו לקראת סוף 2021. בסופו של דבר זה הוביל לסיפור הגיוסים של ״30 מיליון דולר אפילו בלי מצגת״.
מה יקרה עכשיו?
כאמור המידע החדש על כך שהשמש כבתה התחיל לעשות את דרכו לשוק הפרטי, והוא מחלחל באיטיות גם בדרך למטה. בדרך למעלה, חלחול המידע הזה הביא להתלהבות רבה של יזמים ומשקיעים לאורך השרשרת שעבורם זו הייתה הזדמנות להתעשר, בעוד שבדרך למטה המידע נתקל בתגובות של הלם, הכחשה, כעס, חיפוש אשמים ומיקוח - כמו שהיה ניתן לצפות.
זה מה שיכול להסביר חלק מהנתונים של הסיליקון ואלי בנק.
החממה שמייצרת אי היעילות הרבה של השוק הפרטי מאפשרת ליזמים ולמשקיעים לקחת את הזמן ולעבור את כל ״שלבי האבל״ - פריבילגיה שלא מתאפשרת למנכ״לים בשוק הציבורי. כל עוד לא מתבצע סבב גיוס נוסף, הערכת השווי של החברה לא מתעדכנת, וגם לא מתבצע עדכון בפורטפוליו ובספרים של הקרנות. בינתיים אפשר לגייס notes ולקחת bridge כדי להמשיך הלאה, בלי לעדכן את שווי החברה. כמובן שיש גם חברות מוצלחות שממשיכות לצמוח בקצב מהיר גם בסביבה הנוכחית, ולגדול לתוך הערכת השווי שלהן, אבל הרף שמשקיעים מחזיקים כרגע כדי להשקיע בחברה הוא גבוה יותר והערכות השווי נמוכות יותר.
הסברתי מספר פעמים למה במכפילי מכירות (או כל מכפיל) הם דרך עצלנית וטיפשית בעיניי כדי להעריך שווי של עסק בודד, אבל באגרגציה זה כלי סביר כדי לעקוב אחרי מגמות בשוק. ובבירור קיים עדיין ארביטראז׳ בין חברות צמיחה שנסחרות לפי 2-6 פעמים המכירות בשוק הציבורי, לבין חברות פרטיות שעדיין מתומחרות 10-20 פעמים המכירות או אפילו יותר.
בסופו של דבר הארביטראז׳ הזה יצטרך להצטמצם. השאלה הגדולה היא לאיזה כיוון וכמה זמן זה ייקח.
בתרחיש האופטימי שבו לחצי האינפלציה יפחתו בתחילת 2023 מבלי שחווה מיתון משמעותי, מניות הצמיחה צפויות לנסוק בחדות ו״להחזיר את הצבע ללחיים״ של החברות הפרטיות והמשקיעים בהם. וכנראה שלרוב החברות יש מספיק מזומן כדי להחזיק עד אז.
אבל יש תרחישים פסימיים הרבה יותר, עם הערכות על כך שהשקעות הון סיכון משמעותיות לא יחזרו לפני 2024-2025, ומשקיעים שדורשים מהחברות שלהם להפחית את קצב שריפת המזומן כדי לוודא שיש להם עוד לפחות שלוש שנים(!) של runway לפני שיצטרכו לגייס שוב. אם זה יהיה המצב, אנחנו עלולים לראות את המידע מחלחל באיטיות במשך מספר שנים, עד שמספיק יזמים ישלימו עם המציאות הקשה וירימו ידיים, ואולי גם עד שחלק מקרנות ההון סיכון שקפצו על העגלה בשנות האופוריה האחרונות יוותרו ויחזירו חלק מהכסף שנותר להן.
לצערי אין לי תשובה או ניחוש, אני חושב שנאלץ להמתין ולגלות מה יקרה. אבל יש נקודה אחרת שמסקרנת אותי.
מתי תהיה ההנפקה הישראלית הבאה?
הסטארטאפים הישראליים הצטרפו גם הם לחגיגה. חברות ה SaaS הישראליות נהנו גם הן מצמיחה מוגברת מאז הקוביד, ורכבו על על סיבובי הצמיחה עם הערכות השווי המנופחות והמכפילים הגבוהים. אלה מתוכן שהיו בשלב מספיק מתקדם הצטרפו לגל ההנפקות וה SPAC-ים, והרבה אף זכו לשווי של מעל ל-10 מיליארד דולר (ב-2021 יוניקורן הפך לסטטוס זול ונפוץ מדי, והדקה-קורן הפך למטרה החדשה).
התוצאה הייתה כמה עשרות מנכ״לים ישראליים שהפכו למנכ״לים של חברה ציבורית והחלו להתמודד עם דיווחים רבעוניים ושיחות אנליסטים. אה כן וגם עם מניות נזילות. כל עוד החגיגה נמשכה, הנזילות הזו הייתה משמעותית עבור עובדים רבים בחברות האלה שהפכו למיליונרים על הנייר עם הזדמנות לממש את הרווחים האלה בתום תקופת הנעילה. הרבה שמועות ותיאוריות נפוצו גם על האופן שבו זה השפיעה על מחירי הנדל״ן בתל אביב, אחרי שהרבה מהם מיהרו לרכוש פנטהאוזים בתל אביב, בלי רגישות רבה למחיר (כמו שתיאר בגרוטסקיות המערכון של ארץ נהדרת).
כאמור, השמש כבתה בשוק הטק הציבורי בסוף נובמבר 2021, והמניות של החברות האלה קרסו מאז ב-60% לפחות, ובמקרים מסויימים גם ב-95%. כיניתי אותן ״יתומות הקוביד הישראליות״, ולדעתי מסקרן להתעמק בסיפור של חלק מהן מעבר לסטטיסטיקות שהעיתונים הכלכליים נוהגים לפרסם מפעם לפעם:
להיות מנכ״ל של חברה ציבורית כזו היום זו כנראה חוויה הרבה פחות מהנה מאשר לפני שנה. אמנם יש מנכ״לים ישראליים מאד מרשימים בקרב הרשימה הזו, אבל הם צריך להתמודד עם אנליסטים שלא מתרשמים מסיפורי הצמיחה והחזון הטכנולוגי, ודורשים לראות רווחיות ושולי רווח גדלים. המורל של הרבה מהעובדים בחברות האלה נפגע, אחרי שבעיני רוחם כבר הפכו לעשירים, והיו צריכים להתמודד עם רגרסיה מאד גדולה בשווי האישי. ההצלחה וההנפקה הראשונה שסימנה את תור הזהב הנוכחי - וויקס ב-2013 - מתמודדת עם קרן אקטיביסטית.
אני לא מנסה להעצים את הדרמה, הרבה מהחברות מצליחות להתמודד יפה עם הקשיים וחלקן גם כנראה יצליחו מאד מכאן. הנקודה היא שיש להם הרבה קשיים ואתגרים לא נעימים להתמודד איתם בתקופה כזו בשוק. קשיים שמנכ״לים בשוק הפרטי בינתיים לא צריכים להתמודד איתם בצורה כזו חריפה. לאור כל זה אני לא יודע אם הרבה מנכ״לים של חברות פרטיות מחכים כרגע בקוצר רוח להנפקה.
חלון ההנפקות סגור כרגע באמריקה, אבל בשלב מסויים הוא ייפתח ונראה חברות טק חוזרות לשוק הציבורי. אולי כבר ב-2023 ואולי רק כמה שנים אחרי כן. השאלה שמסקרנת אותי היא מתי חברות ישראליות יהיו מעוניינות להצטרף לחגיגה הזו, ומה הן יעשו בינתיים. יש לא מעט חברות צמיחה ישראליות פרטיות מרשימות, שאולי ביקום מקביל יציב יותר היו נערכות להנפקה בשלב הזה. במילים אחרות, מה תהיה עכשיו תחנת היעד של קטר הצמיחה של המשק, כשהוא כבר לא בדרך לתחנת נאסד״ק דרום?
האם נראה יותר M&A? בשנים האחרונות חזרו על הביטוי ״סקייל אפ ניישן״, והרבה מההנפקות לוו בהצהרות שהמטרה שלהן היא לבנות חברות ענק שיפעלו מישראל. האם לאור הקשיים השוק הציבורי נראה יותר חברות שמוותרות על החלומות האלה, וחזרה לשאיפות האקזיט הצנועות יותר שהיו נהוגות בארצנו - מכירה נאה במאות מיליוני דולרים לחברה גדולה אמריקאית?
יעד אחר עשוי להיות קרנות כמו Insight שרכשה כבר כמה חברות ישראליות - ייתכן שמתוך כוונה להנפיק אותן בשלב מאוחר יותר, לעשות roll up בין כמה חברות, או להמשיך להפעיל אותן בתור Private Equity מתוך אמונה בעתיד החברות. יכול להיות שנראה יותר עסקאות Private Equity כתחליף להנפקות - במקרה האופטימי שכנראה ייבנו בצורה שישמרו על התמריצים של הפאונדרים והעובדים להמשיך לבנות את החברה, או במקרה הפסימי - ע״י קרנות שיצמצמו את העובדים בחברה וישתמשו בחוב כדי למקסם את המזומן שאפשר לסחוט מהעסקים האלה.
האופציה השלישית היא כמובן המשך הפעילות. חברות מוצלחות עם מודל עסקי שהוא אכן רווחי על בסיס הלקוחות הקיימים, יוכלו לווסת את ההשקעה שלהן בצמיחה וכנראה גם להמשיך לגייס כספים לפי הערכות שווי גבוהות. תכניות הנפקה אולי יידחו, אבל החברות האלה יוכלו אולי להמשיך לפעול עם קצב שריפת מזומן נמוך יותר וסיבובי גיוס מאוחרים בשוויים נמוכים יותר ממה שראינו בתקופת המירוץ לאינדקס של טייגר גלובל.
סיכום
המידע זז לאט בשוק הפרטי. הרבה מאד קרנות הון סיכון ביצעו גיוסי ענק ב-2021 עם אופק של עשר שנים, ובנוסף הרבה משקיעים שנכוו מהתנודתיות בשוק הציבורי מעדיפים לפנות לשוק הפרטי עם חוסר היעילות שלו (כמו למשל קרן ההון סיכון שקאת׳י ווד הכריזה עליה). זה הרבה מאד כסף והרבה מאד אנשים מוכשרים ואופטימיים שבאנלוגיה למעגל חשמלי - מייצרים התנגדות, ומעכבים את קצב זרימת המידע.
למרות כל הבדיחות על כך ששנת 2022 נמשכת כבר עשור, עברו רק חמישה מספר חודשים מאז המצגת של סקויה. ייתכן שייקח מספר שנים למידע לחלחל ולארביטראז׳ מול השוק הציבורי להיסגר, או שיהיו כמה אירועים שיאיצו את זה בחודשים הקרובים. אני חושב שזה יהיה מרתק לראות איך זה יתפתח.
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין כאן המלצה לבצע השקעות. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.
יש כמובן עוד הרבה גורמים של אי יעילות, כמו למשל חיכוך גבוה בכל טרנזאקציה (כמו למשל עלויות רבות לעורכי דין), או העובדה שמשקיעים יכולים לקחת את הזמן ולבצע מחקר על החברה בלי חשש שהמחיר ינסוק כמו שעלול לקרות בשוק הציבורי (למעט תקופה קיצונית כמו 2021 בה סיבובים נסגרו בתוך ימים ספורים).
קארטה מנסים לבנות שוק נזיל ויעיל יותר, אבל המוצר הזה עדיין בתחילת הדרך.
המרחק מהשמש הוא לא 7 שנות אור אלא 8 דקות …