מהדורה 103: התוצאות של נטפליקס, מחירי מנויים ועודף צרכן, משחק הקשים של וולט, עקומת הסמיילי של סרטים ומסעדות
"אם אתה הולך לבקש תוספת למחיר, כדאי שתהיה לך את הסחורה ואת האינגייג׳מנט כדי לגבות את זה."
שוב יום שישי. השבוע באופטיקאסט התפרסם החלק האחרון בסדרת הפרקים על נטפליקס, ובבלוג התפרסם פוסט שעסק במודל העסקי של וולט ובהכרזות שלהם מהשבוע האחרון. יש הרבה משותף בין שתי החברות האלה, והם גם יהיו הנושא המרכזי של המהדורה היום.
הערה אחרונה: הפוסט על וולט התפרסם בהתחלה ללא הקראה, בגלל בעיות הטכניות; ההקראה עכשיו זמינה שם, למקרה שאתם רוצים להאזין גם לו.
קדימה למהדורה מספר 103 -
התוצאות של נטפליקס
מתוך פורבס השבוע:
נטפליקס אישרה שהיא תבצע ״התאמת מחירים״ בתכניות המנוי שלה במכתב למשקיעים שפורסם ביום שלישי, עם ההסבר שהחברה ״מפעם לפעם תבקש מהמנויים לשלם מעט יותר כדי שיהיה אפשר להשקיע מחדש בשיפור של נטפליקס״.
מחיר המנוי הכולל פרסומות יעלה בדולר אחד מ-$6.99 ל-$7.99, מחיר המנוי הסטנדרטי יעלה מ-$15.49 ל-$17.99, ומנוי הפרימיום יעלה ב-$2 מ-$22.99 ל-$24.99 ….
הפעם האחרונה שנטפליקס העלתה מחירים בארה״ב הייתה באוקטובר 2023, כשכמה תכניות ראו עליה שנעה בין $2 ל-$3.
המכתב למשקיעים ציין שההשקות של הרבעון הרביעי עברו את הציפיות, ובייחוד ציין את העונה השניה של ״משחקי הדיונון״, שבדרך להיות העונה הנצפית ביותר של תוכן מקורי בנטפליקס, ואת הכניסה לספורט ואירועים חיים, והצגת הקרב בין ג׳יי פול למייק טייסון בתור ״אירוע הספורט עם מספר צופי הסטרימינג הגדול אי פעם״, ושני משחקי ה NFL בחג המולד בתור משחקי הפוטבול עם מספר צופי הסטרימינג הגדולים בהיסטוריה.
מחיר המניה של נטפליקס עלה יותר מ-14% במסחר המאוחר, והגיע ל $995.30, לאחר שנסגר במחיר $869.68 [טרם פרסום הדו״ח].
בתזמון מוצלח, השבוע גם פורסם החלק האחרון בסדרת הפרקים על נטפליקס באופטיקאסט, והרבה מכם כתבו לי שזה עזר להם להבין את התוצאות האלה טוב יותר: נטפליקס למעשה ניצחו במלחמת הסטרימינג; בסיום הפרק האחרון, אמיל הסביר למה התוצאה הבלתי נמנעת היא שנטפליקס תהיה שירות הסטרימינג המרכזי, לצד שירותי סטרימינג של הביג טק – כמו אפל טי וי ואמזון פריים וידאו – שימשיכו להפעיל אותם גם מבלי להרוויח מהם ישירות. זה משאיר רשתות לגאסי כמו HBO, או דיסני, שקשה לראות עתיד ורוד מדי עבורן.
כתבתי לפני כמעט שנתיים שהדינמיקה בתעשייה קצת מזכירה את ״משחק הצ׳יקן״ שנטפליקס שיחקו מול בלוקבאסטר:
זה אולי למתוח את זה יותר מדי, אבל הנה עוד נקודה למחשבה בהקשר למצב הנוכחי של נטפליקס -מלחמות הסטרימינג הגיעו לשיאם במהלך קוביד, וכל חברת תוכן השיקה שירות משלה בעלות נמוכה, ומשכה כמות גדולה של משתמשים בעוד שעלויות הפקת התוכן זינקו לשמיים (כמו שסאות׳פארק היטיבו להציג בצורה מושלמת). עכשיו כשהשוק כולו התפכח, וחברות שוב נדרשות לדאוג לדברים כמו רווחיות ו unit economics, מתברר שהרבה משירותי הסטרימינג מתקשים להצדיק את הקיום הכלכלי שלהם.
באפט הסביר רק בשבוע שעבר שזה עסק גרוע (בהקשר להשקעה הגדולה שברקשייר עשתה בפאראמאונט). כשהמראיינת היקשתה למה בכל זאת הוא השקיעה בפאראמאונט, הוא ענה ״נראה מה יקרה״, וצחק.
האם באפט משער שבסופו של דבר פאראמאונט ייצאו מעסקי הסטרימינג, יכבו את השירות הזה, ויחזרו להתמקד בעשיית כסף מעסקי התוכן שלהם?
במובן מסויים זה קצת מזכיר את התקופה שבה נטפליקס שיחקו משחק של ״צ׳יקן״ מול בלוקבאסטר, כי הם ידעו שבסופו של דבר זה בלתי נמנע שבלוקבאסטר יפשטו רגל ונטפליקס יישארו עם השוק לעצמם. אני לא חושב ששחקניות הסטרימינג החדשות והקטנות יותר יפשטו רגל, רק בסופו של דבר המציאות הכלכלית תיאלץ אותם לכבות את שירותי הסטרימינג שלהם. אין להם תשתיות מספיק מבוססות ובסיס משתמשים רחב מספיק ויכולת להעלות את מחירי המנוי, כדי להצדיק שירות סטרימינג. אבל לנטפליקס יש. ואולי כמו אז עם בלוקבאסטר - הם פשוט ממתינים עד שהמציאות הכלכלית תגרום לתוצאה הבלתי נמנעת לקרות. כשהנתונים הפיננסיים יכריעו חברות כמו פאראמאונט, והם יסגרו את שירותי הסטרימינג שלהם - התוכן שלהם יחזור להיות מוצג בנטפליקס. וה economics שוב ייראו הגיוניים.
כמו שבאפט אמר בסוף הוידיאו הזה - ״ובכן, נראה מה יקרה״.
בינתיים, נראה שניחשתי בכיוון הנכון, אבל זה לוקח הרבה זמן. חברות המדיה בהדרגה מוכרות עוד ועוד תוכן לנטפליקס, שמצידה כנראה לא מציעה סכומים גבוהים מדי, כי היא יודעת שהיא לא צריכה. יש תוצאה בלתי נמנעת לתהליך הזה, והיא מוכנה להמתין. כמו בתחרות מול בלוקבאסטר לפני 15 שנים.
גם שוק ההון מבין בהדרגה את המציאות הזו, מה שהביא את המניה להשלים זינוק של פי 5 (!) מאז השפל של מאי 2022. דיברנו בפרק האחרון גם על השפל הזה, מה השוק פספס שם, ובעיקר - את הקדמת הביקושים מהעתיד, בנוגע לגידול במנויים בזמן המגיפה. הגרף שאלכס מוריס פרסם השבוע ממש ממחיש את זה: אפשר לצייר קו מגמה די עקבי, אבל שימו לב לזינוק במהלך 2020, מ-167 מיליון מנויים ל-204 מיליון, ואז – הסטגנציה במהלך 2022, סביב 222 מיליון מנויים. קל לראות במבט לאחור איך הכל מתאזן, אבל באותה נקודת זמן, אנליסטים ומשקיעים חששו שנטפליקס פגעה בתקרה.

מחירי מנויים ועודף צרכן
עוד נקודה מעניינת מהתוצאות של נטפליקס היא בקשר להעלאת המחירים – הנה מה שאמרו המנכ״לים המשותפים כשנשאלו על זה בשיחת הועידה:
… השאלה הבאה … עוסקת בתכניות ומחירים. מה הגישה שאתם מתכננים לגבי הקצב והמידה של העלאות המחירים בעתיד, בייחוד בשווקים הגדולים שלכם? מה הסיגנלים שעליהם מתבססות ההחלטות באיזורים ובתכניות שונות?
גרג פיטרס, נטפליקס - מנכ״ל-שותף, נשיא ודירקטור:
… פילוסופיית התמחור שלנו לא השתנתה … כמובן, אנחנו רוצים להמשיך לספק יותר ערך למנויים שלנו, להשקיע בחוכמה כדי להגדיל את המגוון והאיכות של הצעת הבידור שלנו. ואנחנו מקשיבים למנויים האלה. אנחנו מקשיבים לסיגנלים כמו engagement, retention, acquisition. יש גם סיגנלים משניים, וכולם אומרים לנו האם הצלחנו להגדיל את הערך. ולאחר שעשינו את זה, אנחנו מבקשים מהם לשלם קצת יותר כדי להמשיך את מעגל הקסמים הזה …
טד סרנדוס, נטפליקס - מנכ״ל-שותף, נשיא ודירקטור:
אם אני רק יכול להוסיף, גרג – אם אתה הולך לבקש תוספת למחיר, כדאי שתהיה לך את הסחורה וה-engagement כדי לגבות את זה. ואני מרגיש שמה שיש לנו בתחילת 2025 זה בדיוק את זה.
יש לנו עונות חדשות של התכניות הכי גדולות שלנו אי פעם, ונסדיי, משחקי הדיונון, Stranger Things [...] בצד הסרטים יש זוכי אוסקר כמו גיירמו דל טורו, קת׳רין ביגלואו, נוח באומבך, הסרט החדש של האחים רוסו האפי גילמור 2, סרט Knives Out חדש.
ובשידורים החיים, כמובן, יש לנו את טקס פרסי גילדת השחקנים בחודש הבא, פוטבול חג המולד, קרבות WWE בכל יום שני, ועוד כמה הפתעות בדרך.
אז אני מרגיש שהחוזק של היסודות מעולם לא היה טוב יותר.
זה מה שמסביר איך נטפליקס יכולה להעלות מחירים באופן עקבי, מבלי לפגוע בצמיחה העקבית בכמות המנויים: היא דואגת שהערך שהחברה מציעה למנויים שלה, גדל בקצב מהיר יותר.
במהדורה 78 הזכרתי את מודל שלושת הקשים, שממחיש בצורה מעולה את מושג ״עודף הצרכן״ שהזכרתי גם בפוסט על וולט השבוע:
צריך לעקוב אחרי העלות של המוצר, המחיר שלו, והערך שהוא נותן ללקוח. במצב האידיאלי, הערך יהיה גבוה מהמחיר, והמחיר יהיה גבוה מהעלות. את ההפרש בין המחיר לעלות נהוג למדוד, וזה כמובן הרווח שהחברה תדווח. את ההפרש בין הערך למחיר קשה יותר לזהות.
במיקרו כלכלה מכנים את ההפרש בין הערך למחיר בתור ״עודף הצרכן״ [...]
כמובן שזה לא תמיד המצב. המצב הכי גרוע הוא כשהערך ללקוח נמוך מהעלות. במקרה כזה החברה תצטרך לסבסד את המוצר בהפסד, ו/או להפעיל ״תרגילים״ שיגרמו ללקוח לחשוב שהוא מקבל יותר ערך ממה שבאמת יקרה בפועל.
המודל הזה שימושי כדי לשמור על פוקוס. ההשקעות וההוצאות של כל עסק צריכות להוביל לזה שמחוג העלות נדחף למטה, או לזה שמחוג הערך נדחף למעלה. כשהפער ביניהם גדל, החברה כבר תמצא את הדרך לחלוק את הגידול בין עודף צרכן גדול יותר ובין רווחים גדולים יותר עבורה, בצורה שכולם יהיו מרוצים. זה המצב עם העלאות המחיר של המנוי לנטפליקס, או לספוטיפיי, או לאמזון פריים […]
כשהפער בין הערך והעלות לא גדל, או אפילו קטן, זה כבר מצב מורכב ובעייתי יותר. החברה צריכה לבחור בין להקטין את עודף הצרכן — לגבות את אותו מחיר על משהו שעכשיו מספק ערך נמוך יותר ללקוח — לבין להקטין את שולי הרווח שלה — דרך הורדת מחירים, שלא תגדיל את ווליום המכירות [...]
בעסק המושלם, הפער בין המחוגים האלה גדל בלי שזה ידרוש השקעה מצד העסק. בן תומפסון הסביר שזה מה שקורה במודל הסופר-אגרגטור. העסקים היחידים האלה הם מטא וגוגל. הם לא מוציאים עוד כסף כדי להביא ולשרת עוד משתמשים במוצרים שלהם, אין עלות שולית כדי להביא עוד ספקים (אתרי אינטרנט במקרה של גוגל, משתמשים שמעלים תוכן לפייסבוק/אינסטגרם במקרה של מטא), ואין עלות שולית כדי להביא ולשרת מפרסם נוסף. ובכל זאת, בכל פעם שזה קורה, הפער בין המחוגים הולך וגדל. והחברות האלה תופסות חלק גדול יותר שלו.
מעניין להתעכב על מודל הקשים בהקשר של נטפליקס: דרך צינית לחשוב עליה היא שהיא החליפה את חברות הכבלים, ועכשיו הולכת בעקבות הצעדים שהן עשו בשנות ה-90, כשהוסיפו עמלות שונות והעלו מחירים הרבה יותר מהר מהאינפלציה: הן למעשה הזיזו את הקש האמצעי (המחיר) עוד ועוד ימינה (לכיוון הערך), והגדילו את הרווחים שלהן על חשבון ״עודף הצרכן״ שהלך וקטן. זה, אבל, לא מתאר נכון את מה שנטפליקס עושה.
שימו לב למה שאמרו שני המנכ״לים - ״אנחנו מקפידים להגדיל את הערך שאנחנו מספקים, ואז מבקשים מהלקוחות לשלם קצת יותר״. כלומר - נטפליקס, קודם מזיזה עוד ועוד ימינה את הקש של ״הערך״: זה מתבצע בצד של סרנדוס, שאחראי על התוכן. בהמשך, נטפליקס מוודאת שהקש אכן זז עוד ימינה, באמצעות – וזה נופל לאחריות של פיטרס, שאחראי על האופרציה, וכל מה שקשור לטק ואלגוריתמים וניתוח נתונים. אחרי שהיא יודעת שהקש אכן נמצא ימינה יותר, נטפליקס יכולה להזיז ימינה גם את הקש האמצעי – המחיר – ולהגדיל את הרווחים שלה.
עוד אפקט מעניין במודל של נטפליקס הוא שהקש השמאלי – העלות – הולך שמאלה! זה קורה הודות לעובדה שעלויות התוכן – אמנם עצומות, 18 מיליארד דולר ב-2025 – אבל לא תלויות בכמות המנויים. ככל שמספר המנויים צומח, ההוצאה על תוכן פר מנוי הולכת וקטנה. ההוצאה השולית עבור מנוי נוסף – בעיקר, סטרימינג של ביטים על גבי האינטרנט לעוד יעד – היא אפסית. זה עוד משהו שמסביר את הצמיחה הפנומנלית ברווח התפעולי של נטפליקס, שכמעט הכפיל את עצמו בתוך שנתיים.

שלושת הקשים של וולט
מודל שלושת הקשים גם ממחיש כמה קשה יותר העסק של וולט לעומת נטפליקס: הרבה יותר קשה לדחוק שמאלה את קש העלות. יש עלויות שוליות ממשיות שקשורות לכל לקוח נוסף ולכל טרנזאקציה. טוני צ׳ו, המנכ״ל והפאונדר של DoorDash (שמחזיקה בבעלות על וולט) מספר שהוא התייחס לזה מהיום הראשון בתור בעיה מתמטית: איך להגיע לסקייל שיאפשר, בעלות מספיק נמוכה, להשאיר מספיק רווח למסעדה, לשלם לשליח, ועדיין להרוויח כסף.
זה לא מאפשר את המותרות שיש לנטפליקס, לוודא בקפידה שקש הערך זז מספיק ימינה לפני שהיא מזיזה גם את הקש האמצעי ומעלה מחירים; וולט צריכים להזיז את הקש האמצעי כמה שיותר מהר, וכמה שיותר רחוק עבור כל לקוח. ״אפליית מחירים״ זה נקרא. לא כל לקוח ממקם את הקש הימני בדיוק באותו מקום - יש כאלה שמייחסים ערך אדיר לשירות של וולט, ויש כאלה שנלהבים פחות. המאמץ ההרקוליאני שכרוך בדחיקת הקש השמאלי שמאלה, דוחף את וולט גם להתאמץ יותר בדחיקת הקש האמצעי ימינה, במידה שונה עבור לקוחות שונים.
זו הדרך להבין מודל כמו ״דמי תפעול דינמיים״: תומר כהן, מנכ״ל וולט ישראל, הסביר השבוע לעיתונאים איך מודל התמחור החדש ״פוגש את החברים שלנו״, כלומר ישפיע על פרסונות עם הרגלי צריכה שונים. רונית הסטודנטית בת ה-23, שעושה הזמנה קטנה מדי פעם, תשלם רק שקל חדש בודד בתור דמי תפעול, בעוד שעידית, בת 46 ואמא לשלושה ילדים, שמזמינה משלוחים גדולים על בסיס קבוע, תשלם 4 ש״ח.
זה לא בהכרח כי עולה יותר לתפעל את ההזמנות של עידית מאשר של רונית – הקש השמאלי של שתיהן כנראה ממוקם באותה נקודה – אלא כי לעידית יש יותר נכונות לשלם. הקש הימני שלה ממוקם ימינה יותר, ואפשר לקרב אליו את קש המחיר:
במיוחד אם לעידית יש סיכוי גבוה יותר לעשות מנוי וולט+, מה ש – כפי שהרבה מכם כתבתם לי אחרי הפוסט האחרון – ידחוף אותה גם לעשות יותר הזמנות: כשאין דמי משלוח, לא צריך לחשוב פעמיים לפני שמזמינים, וגם - רוצים לנצל את המנוי עד הסוף. עם וולט+, עידית ממודיעין כנראה תעשה הרבה יותר מ-15 הזמנות בחודש, ותשלם דמי תפעול של 4 ש״ח על כל אחת מהן.
באחד השיעורים הראשונים במבוא לכלכלה מלמדים על כך שעקומת הביקוש – מספר היחידות שיהיה ניתן למכור – יורדת ככל שהמחיר עולה. אם יש חמישה לקוחות שיהיו מוכנים לשלם 10 ש״ח, אבל רק שניים מתוכם היו מסכימים לשלם גם 20 ש״ח, הפירמה צריכה לבחור האם לתמחר ב-10 (ולהרוויח 50 ש״ח) או ב-20 (ולהרוויח 40 ש״ח). אבל מה אם הייתה דרך לגבות 20 ש״ח משני הלקוחות שמוכנים לשלם את זה, ו-10 ש״ח מהשאר (או: 70 ש״ח סך הכל)?
זה נקרא אפליית מחירים, וזה גם כנראה הרעיון מאחורי הכרזות נוספות של וולט השבוע, שקצת נבלעו ברעש המחאה על דמי התפעול. דברים כמו Wolt Value, שיכללו הנחות, קופונים, ומבצעי משלוח חינם. זה יכול לאפשר למסעדות לגבות מחיר שונה מלקוחות שונים: מחיר גבוה בתפריט הרשמי בוולט (כפי שחלקן כבר עושות), והנחות למי שלא מוכן לשלם אותו. זה לא טריק חדש (קוקה קולה המציאה את הקופונים כבר במאה ה-19), אבל כל כך הרבה יותר אפקטיבי לשחק עם הקש האמצעי בצורה דיגיטלית כשמדובר באפליקציית מובייל, שאוספת מידע על הרגלים והעדפות משתמשים.
שום דבר מזה לא נועד להעביר ביקורת על וולט, או על הפרסונות של רונית או עידית. זה בעיקר ממחיש עד כמה קשה הרבה יותר לבנות עסק כמו וולט ולהביא אותו לרווחיות, מאשר עסק כמו נטפליקס. אין כזה דבר אפילו ״מנכ״ל נטפליקס ישראל״! וזה כי הפעילות של נטפליקס בישראל לא כזו מורכבת, שהיא תדרוש צוות ייעודי שינהל אותה על הקרקע.
מצד שני, לאופרציה מקומית יש גם הזדמנות להתרחב לעוד פעילויות: וולט הכריזו גם על השקה של שירות השליחים Wolt Package, והתרחבות לעוד תחומי פעילות מעבר למסעדות. הם כבר עכשיו מאפשרים משלוחי מצרכים ותרופות, ומתכננים להתרחב להלבשה והנעלה. אדם בשם יותם בלום אפילו סיפר בטוויטר שמייבש הכביסה שלו התקלקל בזמן שהוא עם ילד חולה בבית, ומייבש חדש הגיע דרך וולט בתוך שעתיים. במהדורה 93 סיפרתי על געגועיי לאמזון פריים, והתלוננתי על כך שאין בישראל אי-קומרס אמיתי; אמנם וולט רחוקים שנות אור מלבנות בישראל משהו שיזכיר את הרשת הלוגיסטית של אמזון בארה״ב, אבל אני שמח על כל התקדמות בכיוון הזה.
ואם כבר הזכרתי את מהדורה 93 על אמזון – כנראה שההזדמנות היותר גדולה עבור וולט בישראל, מעבר ל״משחקי קשים״ ומיקסום רווח פר הזמנה, היא המקבילה לעסק הפרסום של אמזון. שליטה בגילוי, Discovery – העובדה שיותר ויותר משתמשים יפתחו את ההרגל של לפתוח את האפליקציה של וולט כשהם רוצים לקנות משהו – יכולה לאפשר הזדמנות מאד אטרקטיבית למונטיזציה. מסעדות וחנויות ישלמו – דרך מכרז – כדי להתמקם גבוה יותר בתוצאות החיפוש, מה שאפקטיבית יאפשר לוולט מנגנון תמחור דינמי שימקסם את העודף שנשאר בצד הזה של הפלטפורמה.
הזכרתי במהדורה 47, בהקשר של אינסטהקארט, למה עסק הליבה של משלוחי מצרכים הוא לא מוצלח במיוחד מבחינה כלכלית, אבל עסק הפרסום שהחברה יכלה לבנות מעליו הוא מאד אטרקטיבי. לוולט יש הזדמנות לבנות משהו דומה בישראל, וזה יהיה מעניין לראות איך זה יתפתח.
העדכון האישי שלי הוא שבחנתי את היסטוריית ההזמנות שלי בוולט, ולמרות שהמקרה שלי גבולי (3-4 הזמנות בחודש), החלטתי לנסות את המנוי החדש. עד כמה שזה לא מדגם מייצג, 90% מתוך המסעדות האחרונות שהזמנתי מהן, זמינות עבור W+. בינתיים לפחות. אני כן מתכנן לעקוב מקרוב אחרי המיקום של הקשים שלי, ועלול לבטל את המנוי בכל רגע.
עקומת הסמיילי של סדרות ומסעדות
לצד סדרות המופת שסרנדוס, המנכ״ל-שותף של נטפליקס, ציין, יש כמובן גם הרבה סדרות זבל בנטפליקס. הסברנו גם את זה בפרק של השבוע, והסברנו שנטפליקס הפכו את ה Filler TV – כינוי לסדרות שנועדו לסגור חורים בלוח השידורים בעידן הטלוויזיה הלינארית – לקומודיטי. כפי שוורנר בראדרס גילו כשהורידו את ״חברים״ מנטפליקס כדי לנסות למשוך מנויים לשירות הסטרימינג שלהם – שידורים חוזרים של סיטקום מצליח משנות ה-1990, הם, קומודיטי. וזה טוב כמו כל Filler Content אחר שיש בנטפליקס.
מאמר מרתק סקר לאחרונה את התהליך הזה מהצד של אולפני ההפקות: בהתחלה, הוצאות התוכן המסיביות של נטפליקס (ובעקבותיה, של אמזון פריים וידאו ואחרות) היו ברכה ליוצרי האינדי. זה הקל על השגת מימון לסרטים (כי נטפליקס קנתה כמעט הכל), ואיפשר הפצה ברמה גלובלית. אבל, עם הזמן, המעמד של האולפנים האלה הידרדר, ובכן – למעמד של נהגים באובר. או שליחים של וולט. עם הזמן, הסדרות והסרטים נוצרו לפי תבניות וסטנדרטים ברורים:
״הם רצו לשקף נכון את הציפיות: ׳אה, תראו את הזוג הזה מתנשק. אחד מהם לובש כפכפי בריכה. זו בטח קומדיה רומנטית. הבנתי, אנחנו רוצים לראות קומדיה רומנטית הערב?׳ הכל רודד לרמה הזו. כל עוד אנשים קיבלו מה שהם ציפו, הם המשיכו לצפות.
בסרטים דוקומנטריים, גם, המפיקים עברו לפיד קונבנציונלי. ״זה לא מספיק לעשות משהו שכמה מיליוני אנשים אולי באמת יאהבו כשאתם מנסים להגיע ל-25 מיליון אנשים או 50 מיליון אנשים״, אמר מנהל לשעבר בנטפליקס [...] ״הרבה דוקומנטריים – הייתי אומר רובם – לא הגיעו לרף הזה״. אז מה כן? סיפורי פשע מזעזעים, חשיפות רועשות של כת, סיפורי סלבריטים, מיני-סדרות על ספורט ואוכל, מדע פופולרי, ובעלי חיים. היצע הדוקומנטריים של נטפליקס מהר הפך למעבר בסופרמרקט של מגזיני צהובונים.
[...] ב-2021 נטפליקס הכריזה שהיא תשחרר סרט מקורי בכל שבוע. סגנון מסויים החל להתעצב, אנטי-סינמה מרדימת-מח שכל מי שמנוי לנטפליקס מיד מזהה. אקרא לזה סרט נטפליקס טיפוסי (סנ״ט). מבחוץ, סנ״ט נראה כאילו נבנה ע״י אלגוריתם, כאילו הוא מכוון לאחד מתוך אלפיים ״קבוצות הטעם״ של נטפליקס, מעין קבוצות-ז׳אנר שנטפליקס משתמשת בהן כדי לפלח את הקהל שלה, לאשר תכניות, ולהמליץ על סרטים וסדרות למנויים.
הסנ״ט מכסה כל נישת עניין וקטגוריית זהות שקיימת, כמו סרט על נערה גבוהה, Tall Girl, אבל גם Horse Girl, Skater Girl, Sweet Girl, Lost Girls, ו- Nice Girls. כאילו בתור אופטימיזציה למנועי חיפוש, הכותרת של סנ״ט מכריזה בדיוק מהו – לכן קומדיה רומנטית על יצרן יין תיקרא A Perfect Pairing, ותעלומת רצח תיקרא Murder Mystery … סצינה טיפוסית מכילה שתי דמויות, מהמותניים ומעלה, מהצד בעוד שהמצלמה נעה באיטיות ביניהן, זמזום איטי ומתמיד שנועד להזריק תנועה לתוך סצינה כבויה. יש כמות מופרזת של צילומי רחפן. הדיאלוג בין הדמויות הוא מאולץ, מלא בהסברי-יתר, קלישאות, ולינגו שאף אדם אמיתי לא משתמש בו, כמו שני בוטים שתקועים בלופ. ״רוצה לשתות בירה?״, חבר שואל את אדם סנדלר בתעלומת רצח:
ניק (אדם סנדלר): אני לא יכול. יש לי כמה סידורים.
ג׳ימי: מה? אתה לא רוצה בירה? מה קרה?
ניק: קיבלתי תוצאות של המיונים שעשיתי לתפקיד בלש.
ג׳ימי: נכשלת שוב. זה למה אף פעם לא עשיתי את המבחן הזה. כל המתח והאכזבה.
בשלב מסויים אתה צריך להשלים עם זה שהגעת לתקרה ופשוט לוותר.
- נראה שגם העורכים של הסרטים האלה פשוט ויתרו.
אני מת על התשוקה של וויל טאבין, שכתב את המאמר הזה! ממש אפשר להרגיש את התסכול שלו זועק דרך הטקסט, לגבי האיכות הירודה של ז׳אנר הסרטים והסדרות שהוא מכנה צפיית קאז׳ואל. דברים שחצי-צופים בהם ברקע בזמן שמקפלים כביסה או נוסעים באוטובוס לעבודה, ובגלל זה צריך צילומי רחפן והסברי-יתר מאולצים, שיאפשרו לעקוב אחרי העלילה גם בלי להתרכז יותר מדי.
זה ממש הזכיר לי את הטרוניה שלי לגבי שרשורי-ספאם בטוויטר (מהדורה 101). גם הסדרות האלה הן, במובן מסויים, סדרות-ספאם. ונטפליקס צריכה, לצד סדרות זוכות-אמי, גם הרבה מסדרות ה-trash האלה, שיפנו לכל אחד מאלפי המיקרו-ז׳אנרים שלה.
וזה מייצר – תגידו ביחד איתי – עקומת סמיילי. כל מה שבאמצע הטווח – סדרות שדורשות מידה של השקעה ויצירתיות, אבל לא הופכות ללהיטים – לא מצליח להשתלב במודל הסטרימינג ותתי-הנישות.
גם כאן יש אנלוגיה מעניינת לוולט - הרבה מסעדות הן, לא נעים להגיד, המקבילה של filler content: לא חוויה קולינרית ייחודית, אבל ממלאות חורים של ביקוש מקומי. תחשבו על האסיאתית ליד העבודה שלכם, או האיטלקית באיזו שכונה פרברית. זה קצת כמו שידור חוזר של תכנית חצי-כח בערוץ טלוויזיה: לא מלהיב, אבל לא ציפיתם לעונה החדשה של סדרה זוכת פרס אמי כשאתם בחדר המתנה לרופא שיניים ב-9 בבוקר. כמו הסלט או הפסטה שאתם חוטפים כדי להספיק לחזור בזמן לפגישה שיש לכם ב 13:30. לא ציפיתם לארוחת מישלן.
ובכן, נטפליקס מאפשרת לצפות גם בסדרות מופת בחדר המתנה לרופא ב-9 בבוקר, כמו גם במה שהכי מתאים לכם מתוך מגוון עצום של סדרות trash. באופן דומה, וולט מאפשרת להזמין מהמסעדות הכי טובות בעיר, כמו גם מתוך מגוון הרבה יותר גדול של מסעדות אסיאתיות ואיטלקיות.
בדומה לסרט-הנטפליקס-הטיפוסי, הזכרתי בפוסט השבוע שכבר מתפתחת בתל אביב תופעה של ״מסעדות-וולט״: סניף שלא מרגיש כאילו נועד שמישהו יישב לאכול בו, אלא בעיקר לשרת הזמנות מהשכונות הסמוכות. אחד הקוראים הציע שזה, בשילוב עם ההפיכה של מסעדות לקומודיטי, יוביל לתוצאה של ״מטבחי ענן״ (Cloud Kitchen): מטבח אחד שפועל תחת כמה מותגים שונים, וממלא את הביקוש של האסיאתיות והאיטלקיות השכונתיות בצורה הרבה יותר אפקטיבית. כמו היתרונות הכלכליים של להריץ את התוכנות שלכם בענן לעומת on-premise, מטבחי ענן יוכלו להציע מחירים יותר תחרותיים, ולהגיב בצורה גמישה יותר לשינויים בביקוש.
זה כמובן ייצור, שוב, אממ, ובכן - עקומת סמיילי! מסעדות ייחודיות ואיכותיות בצד אחד, שתהיו מוכנים להתאמץ כדי לבקר בהן, וכנראה יצלחו גם את הלחצים שוולט מפעילה על השוק. ומצד שני – יותר ויותר ״מסעדות-וולט״, המקבילה של casual vieweing: אוכל קצת מהונדס ואלגוריתמי, לא מתוחכם מדי, לא יקר מדי. Casual Eating. משהו לאכול תוך כדי שאתם צופים באיזה סרט נטפליקס טיפוסי.
דברים קורים בטק
מודל הקוד הפתוח הסיני DeepSeek-R1 מציג רמת ביצועים דומה למודל o1 של OpenAI, בעלות 95% נמוכה יותר. (לניתוח של בן תומפסון). טיילר קוון כותב בבלומברג שזו אולי הוכחה שהסנקציות על סין לא עבדו: המגבלות על סין הובילו למצב שבו מערכת AI מתקדמות ואפקטיביות, שלא נשענות על גישה לכמויות של מעבדים גרפיים מתקדמים, פותחה לראשונה דווקא בסין ולא בארה״ב, ותוכל להגיע משם למדינות כמו פקיסטן, איראן ורוסיה.
בסופ״ש שלפני השבעתו כנשיא, דונלד טראמפ השיק מטבע קריפטוגרפי – TRUMP Meme Coin – שנסחר במחירים ששיקפו שווי של עשרות מיליארדי דולרים (אם קראתם את מהדורה 98, אתם בוודאי לא מופתעים). המטבע של טראמפ איבד חצי מערכו לאחר ההשקה של MELANIA$, מטבע ה-meme של מלאניה טראמפ. הווארד לינדזן קורא לדיוויד סאקס, המינוי של טראמפ לתפקיד צאר הקריפטו, לקחת אחריות ולהתפטר. Trump ETF.
אפליקציית טיקטוק חזרה לפעול בארה״ב, לאחר הבטחה מהנשיא טראמפ שלא יאכוף את החוק שמחייב את הפסקת הפעילות שלה. אורקל (ספקית הענן) ואקאמאי (ספקית ה-CDN) חזרו להפעיל את השירות, בעוד שהאפליקציה עדיין לא זמינה להורדה בחנויות האפליקציות של גוגל ואפל. ספקות לגבי החוקיות של צו נשיאותי למנוע את אכיפת החוק. טראמפ פתוח לרעיון שמאסק או אליסון יקנו את טיקטוק.
טראמפ מארח בבית הלבן את אורקל, OpenAI, וסופטבנק, שמכריזות על תכנית סטארגייט: יוזמה משותפת להשקעה של עד 500 מיליארד דולר בבניית תשתיות AI. אילון מאסק טוען שאין להם את הכסף. אילון מאסק וסאם אלטמן מתקוטטים בטוויטר על סטארגייט.
"הגענו לשלב ה-Fartcoin של הסייקל״.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.
אגב מטבחי הענן יוכלו לפתוח עוד שווקים שכרגע הם אנדרסרווד:
1. אנשים שרוצים להזמין שהמסעדה סגורה. משטחים כאלה יהיו פתוחים 24 *7
2. במצב מתקדם יותר יהיה אפשר להזמין כל מה שבא לנו ולא מתפריט קשיח. ראיתי משהו בטיקטוק אני יכול לבקש שיכינו לי אותו וכו
כרגיל, עונג שבת...
אבחנות והבחנות יפות ומעניינות.