שישי שמח! השבוע באופטיקאסט התפרסם החלק החמישי — ושיאה של סדרת הפרקים על סטיב ג׳ובס ואפל — שעסק בנאום מפורסם של סטיב ג׳ובס, בהשקת האייפון, ואיך כל הנקודות התחברו במבט לאחור. אפשר להאזין לו כאן.
קדימה למהדורה מספר 129 -
קיבולת האנרגיה של אמזון
במהדורה 123 התעכבתי על הסיכון ש״אמזון מפספסת את AI״:
השאלה שמרחפת לגבי אמזון היא ההשקעה הנמוכה – יחסית – במעבדים גרפיים של אנבידיה; לפי הגרף הזה שהסתובב בטוויטר, אמזון מחזיקה ב-44% משוק הקלאוד, אבל קונה רק 20% מהמעבדים הגרפיים שאנבידיה מוכרת. בעוד מיקרוסופט וגוגל קונות בהתאמה לגודל השוק שלהם בקלאוד [...] אמזון גם, באופן בולט, קונה פחות מהבלקוול, השבב המתקדם ביותר של אנבידיה.
[...] רוח הדברים היא: מודלי שפה גדולים הם דבר שימושי, אבל יהפכו לקומודיטי, ויהיו זמינים בכל ענן. מה שהכי שימושי לחברות, עם זאת, הוא AI שיכול להשתמש בדאטה הארגוני שלכם בתור קונטקסט, ויותר ארגונים פועלים על AWS מאשר על כל מקום אחר. אנחנו נספק AI עם מידע של החברה בתור קונטקסט, בסקייל, ובעלות נמוכה – גם במונחי CapEx וגם OpEx – בעיקר על ידי כך שנריץ inference על שבבי ה-AI שלנו, לא שבבי אנבידיה.
[...] הסיכון .. הוא ההנחה המוסווית ש-AI אינו מעבר פרדיגמה כפי שמובייל [וקלאוד] היו [...] במקרה של AWS, הם מניחים ש-AI הוא עוד primitive כמו compute או storage שארגונים ידחפו לחשבון ה-AWS שלהם.
מנכ״ל אנדי ג׳אסי התייחס לספקנות הזו בשיחת הועידה שלאחר הדו״ח הרבעוני בשבוע שעבר. הנה משהו שאמר בתגובה לשאלה של אנליסט על טירניום, מעבד ה AI הייעודי שאמזון מפתחת:
אנחנו תמיד מתכננים להציע מספר אופציות של מעבדים ללקוחות שלנו. זה היה נכון בכל רכיב או אבן בניה טכנולוגית שאי פעם היה לנו ב AWS. בהיסטוריה של AWS, מעולם לא היה שחקן אחד שבמשך פרק זמן ארוך החזיק בסגמנט שלם של השוק והיה יכול לספק את הצרכים של כולם בכל מימד. אז יש לנו מערכת יחסים עמוקה מאד עם אנבידיה. מזה זמן רב מאד. ותמשיך להיות לנו עד כמה שאני יכול לצפות בעתיד. אנחנו קונים הרבה אנבידיה. אנחנו לא מגבילים בשום אופן קניה של אנבידיה, ואני מצפה שנמשיך לקנות עוד אנבידיה גם בשנה הבאה וגם בעתיד.
משהו אחר שג׳אסי אמר, עוזר לשים בפרספקטיבה הנכונה את ההשקעה הנמוכה לכאורה במעבדי אנבידיה:
בצד הקיבולת, הוספנו די הרבה קיבולת, כפי שציינתי בהערות הפתיחה שלי, 3.8 ג׳יגהוואט של קיבולת בשנה האחרונה, ועוד ג׳יגהוואט או יותר שיגיעו ברבעון הרביעי ואנחנו מצפים להכפיל את הקיבולת הכוללת שלנו עד סוף 2027. אז אנחנו מביאים די הרבה קיבולת היום, באופן כללי בתעשיה, אולי צוואר הבקבוק הוא חשמל. אני חושב שבנקודה מסויימת, זה אולי יעבור למעבדים, אבל אנחנו מביאים די הרבה קיבולת. ובמהירות שבה אנחנו מביאים קיבולת, אנחנו עושים לה מונטיזציה.
מה שבעיקר היה מעניין הוא שצוואר הבקבוק הנוכחי הוא אנרגיה חשמלית; העובדה שהגיאות ב AI הביאה למחסור באנרגיה חשמלית היא לא דבר חדש. הרחבנו לגבי על זה כבר לפני שנה, במהדורה 96 שעסקה ברנסנס אפשרי באנרגיה גרעינית. ״אם קיבולת חשמל זמינה תצוץ איפשהו, דאטה סנטר מיד ייווצר סביבה״, אם ג׳י סיגלר ניסח את זה לאחרונה. במהדורה 127 הזכרתי את מצוקת האנרגיה לדאטה סנטרים בתור מה שעשוי להוביל לשיתוף פעולה משמעותי בין חברות כמו OpenAI לאוליגרכיות נפט במזרח התיכון.
בן תומפסון ניסח טוב את מה שכן היה מפתיע כאן: ההנחה הקודמת שלו הייתה שהמחסור המיידי הוא במעבדים, ומחסור בחשמל היה משהו שמרחף באופק; אנדי ג׳אסי אומר שזה בדיוק ההיפך. ואם ככה, אז ייתכן שלא מדובר בעיוורון אסטרטגי מצד אמזון, שמבצעת השקעת-חסר במעבדי אנבידיה, אלא בתיעדוף בריא של פיתרון צוואר הבקבוק המיידי יותר. בדברי הפתיחה שלו, אנדי ג׳אסי ציין שהקיבולת של AWS היום היא פי 2 ממה שהייתה ב-2022, ובדרך להכפיל את עצמה שוב עד סוף 2027. פי 4 תוך חמש שנים!
הכרזה אחרת של אמזון שהגיעה השבוע, אולי סיפקה עוד ריאיות לכך שאין להם מחסור בגישה לשבבי אנבידיה:
AWS ו OpenAI מכריזים על שותפות אסטרטגית רב-שנתית. השותפות תאפשר ל OpenAI להריץ את מערכות ה AI המתקדמות שלה על התשתית של AWS באופן מיידי.
ההכרזה ציינה התחייבות בגובה 38 מיליארד דולר; זה סכום די נמוך בהשוואה להסכם בגובה 300 מיליארד של OpenAI עם אורקל (מהדורה 123); אלא שבניגוד להסכם עם אורקל, ההכרזה הזו ציינה ש OpenAI תתחיל להשתמש בקיבולת הזו באופן מיידי, מה שכנראה מעיד על כך שהמעבדים הגרפיים, והדאטה סנטרים שבהם הם שוכנים, והאנרגיה שמריצה אותם – כולם כבר קיימים. עם אורקל, לעומת זאת, מרחפים סימני שאלה לגבי היכולת שלה לבנות את הקיבולת הדרושה. המניה של אמזון, באופן טבעי, זינקה ב-5% לאחר ההכרזה הזו. כתבתי על האפקט הזה לאחרונה.
אבל חזרה לסוגיית החשמל - משהו מעניין שבן תומפסון כתב בעדכון שלו:
… זה דבר טוב לאפקטים ארוכי הטווח של בועת ה AI. אחת השאלות הגדולות שהיו לי היא מהם נכסי ההון ארוכי הטווח שנבנים כעת, ולא היו נבנים אחרת, בסגנון הרכבות או הפייבר? התקווה שלי הייתה שהתשובה תהיה ייצור חשמל – מעבדים לא נחשבים, בהינתן אורך החיים המוגבל שלהם – ואם אנחנו כבר בשלב שבו קיבולת ותכניות התרחבות נמדדים בשיחות רבעוניות בג׳יגהוואטים אז זה מעיד על התמריץ הכי חזק שאפשר לבנות משהו שיהיה באמת מתמשך וחיוני לעתיד.
ואמזון היא, כמובן, לא החברה היחידה שמתמקדת בהגדלת קיבולת האנרגיה שלה -
ברכות לסטארקלאוד על שיגור הלווין הראשון שלהם, רק 21 חודשים מהקמת החברה.
זהו מעבד האנבידיה H100 הראשון בחלל וסולל את הדרך לדאטה סנטרים ענקיים, מופעלים על ידי אנרגיה סולארית, שינועו סביב כדור הארץ.
כן, AI בחלל החיצון!
מנכ״ל החברה פיליפ ג׳ונסון הסביר בסרטון לפני חודשיים:
הסיבה שאנחנו בונים דאטה סנטרים בחלל היא בעיקר בגלל האנרגיה שאנחנו יכולים למשוך מהאנרגיה הסולארית בחלל. יש גישה כמעט בלתי מוגבלת לשפע של אנרגיה סולארית בחלל.
הבעיה על כדור הארץ היא שבמהירות נגמר לנו המקום, ולמעשה, האנרגיה על פני כדור הארץ, כדי לבנות דאטה סנטרים גדולים. בחלל יכולים להיות לנו פאנלים סולריים עצומים, שיכולים לספק חשמל לדאטה סנטרים האלה. יתרון נוסף הוא שנוכל להריץ רדיאטורים ענקיים שיפזרו את החום אל הריק שבחלל, במקום שנצטרך להרתיח כמויות אדירות של מים נקיים, שזה האופן שבו מקררים דאטה סנטרים ארציים.
וזה לא רק סטארטאפים; יום אחד לאחר מכן, מנכ״ל גוגל סונדאר פיצ׳אי הכריז בטוויט משלו:
ה TPUs שלנו בדרך לחלל!
בהשראת היסטוריית ה moonshots שלנו, ממחשוב קוואנטי לנהיגה אוטונומית, פרוייקט Suncatcher בוחן איך נוכל יום אחד לבנות מערכות מחשוב למידת מכונה סקילביליות בחלל, ולנצל יותר מכוחה של השמש (שפולטת כח יותר מפי 100 טריליון פעמים תפוקת החשמל האנושית).
כמו כל moonshot, זה הולך לדרוש מאיתנו לפתור שורה של אתגרים הנדסיים מורכבים. מחקר מוקדם מראה שמעבדי TPU מדור הטריליום שלנו (היחידות לעיבוד טנסורים שלנו, שנבנו באופן ייעודי עבור AI) שרדו ללא נזק כשנבדקו במאיץ חלקיקים כדי לדמות רמות קרינה של סיבוב בגובה נמוך סביב כדור הארץ. עם זאת, נותרו עוד אתגרים משמעותיים כמו ניהול תרמי ואמינות מערכת.
עוד בדיקות ופריצות דרך יידרשו בעודנו סופרים אחורה לשיגור שני אבות טיפוס של לווינים בשיתוף עם Planet עד תחילת 2027, נקודת הציון הבאה שלנו מתוך רבות. אני נרגש לקחת חלק בכל החדשנות שמתרחשת בחלל (הזה)!
כן, אני מבין אתכם. אני מתאר לעצמי שאולי בדקתם לרגע איזה בלוג אתם קוראים בעצם. אלה לא סוג הדברים שאני מתעכב עליהם כאן. מי יודע אם היוזמות להריץ מעבדים גרפיים בחלל בכלל יצליחו, וגם אם כן - האם יהיה כלכלי לעשות את זה, וכמה זמן כל זה ייקח. פיצ׳אי הציג את זה בתור moonshot, כמו שנהיגה אוטומית הייתה כשהפרוייקט התחיל בגוגל ב-2009, אבל זה היוצא מהכלל שמעיד על הכלל; הרוב המוחלט של moonshots בגוגל – כמו אינטרנט בכדורים פורחים או עפיפונים להפקת אנרגיה – נכשלו. ככה ההתפלגות אמורה לעבוד.
אבל זה חלק מטרנד כללי יותר: בועת ה AI דוחפת המון אנשים מוכשרים להשקיע את הזמן והמרץ שלהם ברעיונות שנראים מופרכים, ורובם כנראה ייכשלו. אפשר להגיב בציניות (כפי שאני נוהג לעשות מפעם לפעם), אבל אי אפשר להתעלם מכך שבתור מגמה כללית – זה דבר טוב וחשוב לקידמה האנושית.
זה מתקשר לתהיה של בן תומפסון שהזכרתי למעלה, מהם הנכסים ארוכי-הטווח שבועת ה-AI תשאיר אחריה, כמו מסילות הרכבת או כבלי הפייבר מבועות קודמות. תנו לי רגע לקחת צעד אחורה ולהסביר.
בועות כמנגנון תיאום
מי שקידמה את ההבנה שבועות פיננסיות יכולות להיות דבר טוב, אם הן מובילות לבניה מהירה של תשתית, שנשארת ותורמת לצמיחה כלכלית בטווח הארוך, היא קרלוטה פרז. כתבתי על הספר שלה במהדורה 88. מה שהיה מדהים הוא התזמון שבו היא פרסמה את הספר שלה: 2002, שיא השפל שאחרי קריסת בועת הדוט קום. היא הסבירה שם ש-frenzy לא רציונלי, כפי שבועת הדוט-קום, ובעיקר בועת הטלקום (מהדורה 63) בהחלט היו, הוא חלק טבעי מהמחזור של מהפיכה טכנולוגית. היא צפתה ש, כמו עם מהפיכות טכנולוגיות קודמות, לאחר השבר תגיע נקודת המפנה שתביא לשלב הסינרגיה. תור הזהב של הטכנולוגיה החדשה. כפי שבמידה רבה שנות ה-2010 היו עבור האינטרנט.
במהדורה 96 תיארתי רנסנס אפשרי באנרגיה גרעינית, שאולי יוביל לצמיחה בקיבולת החשמל באמריקה אחרי עשורים של קיפאון, בתור אפקט חיובי ארוך טווח אפשרי של בועת ה AI. ציטטתי שם קטע מהספר של פרז, שמראה כמה זה יתאים לתבניות שהיא תיארה כבר ב-2002.
אבל מסתבר שיש סוג נוסף של דברים שבועות משאירות אחריהן, מעבר לתשתיות פיזיות כמו כבלי פייבר (מהדורה 63) או מסילות רכבת (מהדורה 89) או רשת החשמל (מהדורה 46) או תעלות (מהדורה 68)
ברן הובארט וטוביאס הובר פרסמו בשנה שעברה ספר בשם ״Boom: Bubbles and the End of Stagnation״, שמוסיף לניתוח של פרז. פרז התמקדה בספקולציה הפיננסית בבניה של תשתיות, בעוד שהובארט והובר זיהו שיש עוד אפקט חשוב שנוצר בזכות מה שהם כינו ״בועות נקודת-מפנה״. Inflection Bubbles. אלה בועות מהסוג הטוב, בניגוד ל״בועות נסיגה-לממוצע״, שלהן יש רק אפקטים שליליים. דברים כמו משבר הסאב-פריים של 2008, או אפילו חברת הים הדרומי של המאה ה-19 (מהדורה 126).
לפני שנדבר על האפקט הזה, ואיך הוא קשור לבינה מלאכותית בחלל - ככה הספר מבחין בין סוגי הבועות:
לבועות שמונעות מנקודת מפנה יש פחות תופעות לוואי מזיקות ויותר אפקטים חיוביים ארוכי טווח. בבועה שמונעת מנקודת מפנה משקיעים מחליטים שהעתיד יהיה שונה משמעותית מהעבר וסוחרים בהתאם: אמזון לא הייתה בארנס אנד נובל טוב יותר; זו הייתה חנות עם שטח מדף בלתי מוגבל והדאטה הנחוץ כדי לתת המלצות מותאמות אישית לכל קורא. יאהו לא הייתה ספריה גדולה יותר; היא הייתה מדריך ומנוע חיפוש שאיפשרו למידע אונליין להיות נגיש לכולם. פרייסליין לא רצתה להיות סוכן נסיעות; היא שאפה לשנות את האופן שבו אנשים קנו הכל, החל מכרטיסי טיסה.
אם בועת נסיגה-לממוצע היא סביב המספרים שאחרי הנקודה העשרונית, בועת מפנה היא סביב סדרי גודל. אתר אינטרנט, מחשב אישי, מכונית, סמארטפון – הדברים האלה הם לא 5% טובים יותר מהאלטרנטיבה הכי קרובה. במימדים מסויימים, הם טובים יותר בצורה שלא ניתן להשוות. סמארטפון הוא כלי קצת יותר נח מאשר מחשב בשביל לצלם תמונה ומהר להעלות אותה לאינטרנט, אבל הוא אינסוף טוב יותר בניווט. מכונית היא לא רק מהירה ואמינה יותר מסוס (למרות שבימים המוקדמים של תעשיית הרכב, מסתבר שהיה נפוץ להולכי רגל לצעוק ״קחו סוס!״ על נהגים חולפים); מכוניות שינו לחלוטין את הערים באמריקה. אי אפשר לדמיין את לוס אנג׳לס הנוכחית על גבי סוסים. בעיית זבל הסוסים לבדה מפריכה את הרעיון הזה.
אבל למה בועות-מפנה הן כל כך חשובות?
התועלת הבסיסית של בועות מפנה נובעת מהתפקיד שלהן כמנגנוני תיאום. כשקבוצה אחת עושה השקעות שמתבססות על חזון מסוים של העתיד, זה מפחית מהסיכון של אחרים ששוקלים לבנות חלקים של החזון הזה. למשל, קיומם של ספקי אינטרנט ומנועי חיפוש הפכו אתרי אי-קומרס לרעיון טוב יותר; אתרי אי-קומרס בהמשך עודדו יותר מודלים עסקיים מבוססי פרסום שיכלו להרוויח מלהפנות אליהם לקוחות. מודלים עסקיים מבוססי פרסום בהמשך יצרו עוד תוכן חינם, מה שנתן לספק האינטרנט מוצר טוב יותר למכור. כל סקטור צמח כתוצאה ממעגל הקסם הזה.
הובארט הסביר בריאיון לסטרטקרי בשנה שעברה שבשלבים המוקדמים של טכנולוגיה חדשה יש כל כך הרבה דברים בסיסיים לפתור, שתלויים אחד בשני, ככה שאי אפשר להתקדם בצורה סדרתית. חייבים לעבוד על כל הדברים האלה באותו הזמן:
זה חייב להתבצע במקביל. דרך אחת שבה אנחנו מדברים על זה היא שקלאסטרים תעשייתים הם תופעה מעניינת שבה, אם אתם רוצים לעבוד בפיננסים, אתם עושים כמוני ומגיעים לניו-יורק בכל דרך אפשרית. אם אתם רוצים להיות בסרטים, אתם הולכים ללוס אנג׳לס. אם אתם רוצים להיות בטק, אתם מגיעים לאיזור המפרץ של סן פרנסיסקו.
מה שבועות עושות הוא שהן יוצרות אחד מאותם קלאסטרים בזמן במקום במקום פיזי, ככה שזה הזמן שבו כולם עושים את הדבר הזה, ככה שזה הזמן לעשות את זה. אם אתם יודעים שאנשים אחרים בונים את שאר הרכיבים של התשתית שהדבר שלכם צריך להיבנות עליה, אז זה בעצם דבר פחות מסוכן לבנות. אז אמזון הייתה עסק פחות מסוכן כי AOL שלחה את הדיסקים שלה בכמויות אדירות בדואר ואמרה לכולם, ״תיכנסו לאינטרנט״, ואז AOL הפכה לעסק פחות מסוכן כי יאהו נתנה לכם דברים למצוא באינטרנט. איביי ואמזון נתנו לכם דברים לקנות באינטרנט. כולם יוצרים אתרי אינטרנט ככה שיש את מנגנוני הפידבק האלה בשני הכיוונים.
קיבולת קוגניטיבית בדוט-קום
קצת התבאסתי כשבן תומפסון פרסם השבוע מאמר שבו הוא סקר את הרקע הזה, ועבר לתאר את התשתיות הלא-מוחשיות שבועת הדוט-קום הותירה אחריה. לצד תשתיות הטלקום המוחשיות. המאמר היה מצוין; התבאסתי כי שקסט דומה יושב אצלי ברשימת הטיוטות כבר זמן מה, והתמהמתי לסיים ולפרסם אותו. והשבוע תומפסון תיאר את זה בצורה כל כך נהדרת, שכנראה לעולם כבר לא אפרסם את הטיוטה ההיא. פשוט אתרגם מתוך המאמר שלו, את מה שכתב ביחס לתובנה של הובארט והובר:
מה שאני אוהב בניסוח הזה מנקודת מבט של טק הוא שזה תופס את הצד השני של עידן הדוט-קום: לא, סיליקון ואלי לא ייצר תשתית ארוכת טווח (אלא אם אתם מחשיבים עודף בכיסאות Aeron), אבל מה שהמאניה כן ייצרה היה מספר גדול של innovations, שהומצאו במקביל, ואיפשרו את שני העשורים הבאים של הצמיחה.
ראשית, הדוט-קום חיברה כמעט את כל אוכלוסיית ארה״ב לאינטרנט, הודות למעגל הקסמים שהובארט והובר תיארו בקטע שלמעלה. זה לא רק סיפק את השוק עבור ענקי האינטרנט הצרכני שהגיעו בהמשך, אלא גם הכינו דור שלם של עובדים עתידיים לעבוד בווב, מה שאיפשר את שוק האנטרפרייז SaaS.
שנית, התחרות העזה של עידן הדוט-קום הובילה לאחת ההמצאות החביבות עליי בכל הזמנים [...] מיקרוסופט באופן מפורסם ראתה בנטסקייפ, ה-OpenAI של עידן הדוט-קום, כאיום ענקי; החברה הגיבה עם אינטרנט אקספלורר, ואוסף של טקטיקות ספק-חוקיות כדי לעודד את האימוץ שלו. מה שנשכח, עם זאת, הוא שמיקרוסופט הייתה די חדשנית בזמנו מבחינת לדחוף קדימה טכנולוגיית דפדפן, מונעת מהצורך להביס את נטסקייפ, ואחת ההמצאות האלה הייתה XMLHttpRequest. XMLHttpRequest, שהושקה יחד עם אינטרנט אקספלורר 5 בשנת 1999, איפשרה לג׳אווהסקריפט לעשות קריאות HTTP א-סינכרוניות בלי לטעון מחדש את הדף; עד אז כדי לשנות משהו בעמוד ווב היה צריך לטעון מחדש את הכל. עכשיו, עם זאת, יכולתם לבצע אינטראקציה עם דף ושהוא יתעדכן במקום, בלי טעינה מחדש.
מה שהופך את ההמצאה הזו לאירונית הוא שזו הייתה היכולת המרכזית שהפכה את הדפדפן מאפליקציה לצריכת מדיה לאפליקציה פרודוקטיבית, ואלו היו יכולות הפרודוקטיביות שהחלו את הקריסה הממושכת של חפיר האפליקציות של מיקרוסופט. ברגע שעבודה יכלה להתבצע בדפדפן, היא יכלה להתבצע בכל מקום, לא רק בווינדוס; זה, בטווח הארוך, יצר את התנאים למהפיכת הסמארטפון וסוף הדומיננטיות של ווינדוס. זה היה, רק להבהיר, רק אחד מתוך אוסף גדול של פרוטוקולים חדשים וחדשנות שאיפשרו את ה stack הטכנולוגי של היום; מה שחשוב הוא כמה מהם הומצאו בבת אחת הודות לבועה.
דבר שלישי, העלות והמורכבות של לשרת את כל מקרי השימוש החדשים האלה הובילה לחדשנות עצומה ב backend. אפשר לטעון שהאנבידיה של עידן הדוט-קום לא הייתה סיסקו, אלא סאן: אחוז עצום של הון סיכון שימש לקניית שרתי סאן SPARC/Solaris כדי להריץ את החברות החדישות ההן. סולאריס הייתה מערכת ההפעלה המתקדמת ביותר להרצה של אתרי אינטרנט גדולים, עם יכולות ה TCP/IP המתקדמות ביותר, multithreading, multiprocessing, וכו׳. יותר מזה, הדומיננטיות של סולאריס הובילה לזה שהיה לה אוסף המפתחים הגדול ביותר, מה שאמר שהיה קל יותר לגייס אם הרצתם סולאריס.
הבעיה, עם זאת, .היא ששרתי ספארק היו יקרים להחריד, לנקודה שבה הם היו לא פרקטיים מבחינה פיננסית לאפליקציות הווב בסקייל הגדול ביותר כמו הוטמייל או יאהו. זו הסיבה שהראשונה (בתקופת הסטארטאפ שלה) הריצה את ה front-end שלה על תוכנה חינמית (FreeBSD) על חומרת קומודיטי x86 מלכתחילה, ולמה האחרונה עשתה את אותו מעבר כשהפופולריות שלה התפוצצה. לשתיהן, עם זאת, היה back-end שנבנה על תשתית יקרה; הייתה זו גוגל, שהוקמה ב-1998, שבנתה את כל ה stack שלה על חומרת קומודיטי x86 ולינוקס, מה שאיפשר את הסקלביליות שהייתה קריטית לצמיחה העצומה באינטרנט שהגיעה בהמשך.
ה stack כולו היה התוצר של כמות ענקית של תיאום בלתי-מתואם: אנשים הגיעו אונליין בשביל אפליקציות טובות יותר שרצו על חומרה ותוכנה שנבנתה על ידי צבא מאסיבי של חברות ויחידים; העובדה שכל החדשנות וההמצאות האלה קרו באותו זמן הייתה בזכות הבועה.
אה, וחזרה לפרז: כל זה רץ על פייבר שהונח על ידי חברות שפשטו רגל. מה שפרז צדקה לגביו הוא שבועות מביאות להתקנה של קיבולת פיזית; מה שהובארט והובר הוסיפו זה שהן גם יוצרות קיבולת קוגניטיבית, הודות לזה שכולם מושכים לאותו כיוון בדיוק באותו הזמן, לא בגלל ציווי ממשלתי, אלא בעקבות אמונה משותפת שהפעם זה שונה.
זו תובנה מרתקת!
דמיינו בלוג כמו ״אופטיקאי מדופלם״ בתקופת הדוט-קום, מבקר בסרקזם את היעדר המודל העסקי, והערכות השווי המנופחות של הרבה מהדוט-קומים. התמלאתי בציניות אפילו ממרחק של 25 שנים לאחר מכן, כשכתבתי לאחרונה על חברות כמו Individual Investor Online או drugstore.com (מהדורה 126). הביקורת הייתה מתבררת כצודקת לחלוטין כמה שנים לאחר מכן, לאחר שהשעון היכה חצות בשנת 2000, והדוט-קומים הפכו לדלעת ועכברים. אבל הדוט-קום אכן התבררה כאחת מאותן ״בועות נקודת-מפנה״. בועה מהסוג הטוב.
״אופטיקאי מדופלם״ של הניינטיז היה כנראה מפספס את פיצוץ ה innovation שהתרחש בזכות צבא של מפתחים שנהרו להקים או לעבוד בחברות האלה, מונעים מהחלום להתעשר. בניגוד לזלנוגרד, שתוכננה להיות הגרסה הסובייטית של סיליקון ואלי, זה לא בגלל ששליט כמו חרושצ’וב ציווה לעשות את זה (מהדורה 92); הבועה היוותה מנגנון תיאום בלתי-מתואם, שגרם לכולם לנהור בחיפוש אחר זהב בווב, ומינף דחפים אנושיים עמוקים — כמו FOMO, הרצון להתעשר, ואולי אפילו חוויה רוחנית (עוד על זה בהמשך) — כדי לגרום לכולם להקדיש כמות אדירה של קיבולת קוגניטיבית, ולעבוד קשה בפיתוח stack הטכנולוגיה של האינטרנט המודרני. איזה תוצר לוואי מדהים של הקפיטליזם.
בועות והסוף לסטגנציה
סביב AI בהחלט התפתחה בועה, בשלב הזה כבר אפשר לקבוע בוודאות. מה שמצריך כמובן להזכיר את האפקטים השליליים - ברן הובארט הסביר את זה בריאיון לסטרטקרי בשנה שעברה:
בועות הן התופעה הפיננסית המוזרה הזו שבה מחירי נכסים זזים באופן שלא נראה מוצדק על סמך הנתונים הכלכליים. הרבה כסף נשפך לתעשיה מסויימת, הרבה דברים נבנים, ובדרך כלל יותר מדי נבנה והרבה אנשים מפסידים את החולצה שלהם.
הרבה אנשים חכמים ומתוחכמים מאד מעורבים בהתחלה, הרבה מהאנשים האלה מוכרים בשיא, והרבה אנשים שקונים בשיא הם הרבה פחות חכמים, פחות מתוחכמים, אבל הם סוג של זרמו עם הווייב והם קונים בתזמון הלא-נכון ומפסידים את החולצות שלהם, וזה רע מאד.
ועם זאת, האלטרנטיבה גרועה הרבה יותר: סטגנציה. הספר של הובארט והובר מסביר:
את הסימפטומים של סטגנציה טכנולוגית, כלכלית, ותרבותית אפשר למצוא בכל מקום. קשה לכמת חלק מהריאיות, אבל אפשר אולי לסכם את זה הכי טוב בניסוי מחשבתי פשוט: האם ילדים שנולדים היום יחוו אותה כמות של שינוי כמו ילדים שנולדו לפני מאה שנה–זמן שבו מכוניות, מכשירי חשמל, חומרים סינתטיים, וטלפונים עדיין היו בינקותם? עתידנים וסופרי מדע-בדיוני פעם חזו עידן של שפע אנרגטי הודות להיתוך גרעיני, ההגעה של אוטומציה מלאה, היישוב של מערכת השמש, הסוף של העוני, והשגה של חיי אלמות. בניגוד לזה, עתידנים היום שואלים שאלות לגבי כמה בקרוב הציביליזציה תקרוס וכמה גדולה תהיה הקטסטרופה.
[...] כמובן, הגורמים לסטגנציה הם מורכבים. אבל מה שמשותף לסימפטומים האלה של סטגנציה ודעיכה הוא שהם תוצאה של נטיה חברתית להימנע מסיכון, שנמצאת במגמת עליה בעשורים האחרונים. חוסר הסיבולת החברתי לסיכון מבטא את עצמו כמעט בכל מקום – התעשיה הפיננסית, התרבות, פוליטיקה, חינוך, מדע, וטכנולוגיה. באופן כללי, נראה שיש תשוקה קולקטיבית לדכא ולשלוט בכל הסיכונים ולשמר את מה שיש במחיר של שבירת האופק הסופי של ההווה והאצה לקראת מה שיכול להיות.
הגרף הזה של קיבולת החשמל בארה״ב ממחיש את זה טוב: היא עומדת במקום כבר שני עשורים.
מגמת ההשקעות באנרגיה גרעינית, שהתחילה כבר לפני למעלה משנה (מהדורה 96), ומאיצה מאז (ראו את שיחת הועידה של אמזון), היא דוגמא שממחישה את היתרונות באופוריה הנוכחית סביב AI – כששוק ההון מריע לחברות שמכריזות על השקעות של עשרות מיליארדי דולרים בקיבולת אנרגיה – גם אם היא מופרזת. העובדה שסטארטאפים ב YCombinator משגרים מעבדים גרפיים של אנבידיה לחלל, בניסיון לפתור את מצוקת החשמל, היא דבר טוב; לא הייתי מהמר עדיין על סיכויי ההצלחה של סטארקלאוד – לחברה יש עוד הרבה אתגרים טכנולוגיים לפתור – הנקודה היא עצם העובדה שאנשים מוכשרים מתמלאים במוטיבציה לעבוד על הבעיות הללו בו זמנית, במקום להשיק עוד ועוד חברות SaaS במסגרת מה שבשנות ה-2010 המאוחרות כבר הפך לפס ייצור של סטארטאפים שבלוניים בסיכון נמוך (מהדורה 54).
הטפה לבועת בינה מלאכותית
מעבר לשאלת האנרגיה, הבועה הנוכחית גם יצרה תיאום לא-מתואם שמוביל הרבה אנשים מוכשרים להקדיש את הקיבולת הקוגנטיבית שלהם לבעיות בכל רחבי ה stack. הרבה ממנה, לפי הדיווחים על אימוץ תרבות ה-996 בסן פרנסיסקו (עבודה מתשע בבוקר עד תשע בערב, שישה ימים בשבוע). בשבוע שעבר בן תומפסון ריאיין את ג׳יימס פראוד, מייסד של חברה בשם סאבסטרייט שמנסה לבנות סוג חדש של מכונת ליתוגרפיה, שתעמוד במרכז של מפעל שבבים חדש באמריקה. בדומה לסטארקלאוד, קשה לדעת עד כמה ליוזמה הזו בכלל יש סיכוי להצליח, אבל מאות מיליארדי הדולרים שמופנים בכל שנה להשקעות הון בדאטה סנטרים, יוצרים את הסביבה שבה כדאי לנסות (וקל יותר להשיג מימון).
Webvan הפכה לאחד מנערי הפוסטר שמייצגים את אופוריית הדוט-קום, אבל הידע והטכנולוגיה שנוצרו שם בסופו של דבר התגלגלו לאוטומציה במרכזים הלוגיסטיים של אמזון (מהדורה 84). דבר דומה עשוי לקרות גם כאן. מרבית החברות לא יצליחו. למרות שהמשקיעים המוקדמים והפאונדרים בכל זאת יתעשרו. אנשים פחות מתוחכמים יהיו אלה שיפסידו כסף. חלק מהמקרים יהיו הונאה מוחלטת. אבל זה אולי עדיין יהיה שווה את זה. מה שמביא לטוויסט המעניין ביחס לספר – הקריאה לעזוב הכל ולהצטרף למאמצי הבועה. מתוך הריאיון בסטרטקרי:
בן תומפסון: מה שלקחתי מהספר שלך היה מעין מאמר סוציולוגי,כמעט רוחני אפילו, ואני לא צריך לומר כמעט כי אתה בעצם די מפורש לגבי זה. זה כאילו אתה מנסה – המטרה של הספר הזה, זה מרגיש כאילו היא לזמן את רוח הבועה, בניגוד ללתת מעין סקירה טכנוקרטית. אתה נותן לנו היסטוריה שימושית, אבל אין ממש תרשימים או מיקרו-כלכלה, זו הטפה. זה מה שכיוונת אליו?
ברן הובארט: כן, זו הטפה. אנחנו רוצים שאנשים יקנו את הספר ויתפטרו מהעבודה שלהם באמצע הקריאה או יעזבו את הלימודים ויקימו משהו משוגע. אני לא רוצה להיות אחראי מבחינה חוקית אם אתם עושים משהו משוגע מאד, ואני חושב שהאלמנט הרוחני הוא משהו שרצינו לדבר עליו בספר, כי אני חושב שאם אתם – אפשר גם לייחס מסגרת חילונית לזה, וזה יהיה תקין לחלוטין. כמובן, אם זה בעיקר נקודת מבט חומרנית, אז יש לזה הרבה יותר מידע מהעולם האמיתי כי זה הכל מתבסס על נתונים מהעולם האמיתי. אבל אם יש לכם אמונה או לפחות חשד שכולנו ייחודיים ומיוחדים, ויש משהו שאנחנו, אם לא נוצרנו בכדור הארץ כדי לעשות, לפחות יש דברים שאנחנו יכולים לעשות ושאנשים אחרים לא יעשו טוב כמונו, אז חלק מהעבודה שלנו הוא למצוא את הדברים האלה ולעשות אותם ממש טוב. בועות משתלבות בזה בצורה מעניינת כי הן אומרות לכם שעכשיו זה הזמן. רציתם לעשות משהו כזה…
בן תומפסון: נולדתם בשביל הסיבה הזו.
ברן הובארט: כן, ואני חושב שזה עוזר להציג מחדש הרבה מהדברים שאנשים באופן מסורתי חושבים עליהם כצדדים השליליים של בועות, כמו FOMO ואנשים תמיד מדברים על FOMO בדרך מזלזלת.
בן תומפסון: Fear Of Missing Out, הפחד להישאר בחוץ, רק להבהיר.
ברן הובארט: אתם רודפים אחרי משהו שקורה, כן. הפחד להישאר בחוץ. אם אתם בחברת טק גדולה, כמובן שאתם צריכים שתהיה לכם אסטרטגיית AI כי מה אם תפספסו ומה אם איזה סטארטאפ מבוסס AI קטן פשוט יאכל לגמרי את העסק שלכם? [...]
FOMO מרגיש כמו משהו מביך, וזה נשמע די מזלזל. מצד שני, אם יש הזדמנות אחת לבנות משהו וזה עלול לא להיבנות מספיק מהר, או לא להיבנות בכלל, אלא אם זה נעשה עכשיו ומיד כל עוד משקיעי ההון סיכון קנאים לרעיון ואנשים בחברות ביג טק מוכנים לקחת קיצוץ של 80% בשכר כדי לעבוד על הדבר שלכם כי הוא דבר מגניב, לפספס את זה הוא מה שאתם צריכים לחשוש לגביו, זה בדיוק הדבר הכי נכון לפחד ממנו.
לבועת ה AI יש את כל הסימנים של בועת נקודת-מפנה. הבועות מהסוג הטוב. היא אמנם עדיין בועה, מה שבאופן בלתי נמנע ייצר תופעות לוואי שליליות; אבל אולי הדבר הכי טוב שכל אחד מאיתנו יכול לעשות זה להקדיש לה את הקיבולת הקוגניטיבית שלנו, כדי לעזור לוודא שהיא תהיה שווה את זה.
גילוי נאות: לונג גוגל, אמזון
תודה שקראת את הרהורי יום שישי השבוע! למהדורה אפשר להאזין גם בתור פודקאסט.
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק, ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.
