שוב יום שישי. השבוע באופטיקאסט ניסיתי לענות על השאלה: מה הופך חברה לחברת טק. אפשר להאזין כאן, או בספוטיפיי | אפל פודקאסט | גוגל פודקאסט.
מדי פעם אני גם מבקש את עזרתכם להגיע לעוד אנשים שאולי יתעניינו בבלוג. אני פעיל בעיקר בטוויטר, אז באופן טבעי הרבה מהקוראים הגיעו משם. אם אתם משתמשים הרבה בלינקדאין או וואטסאפ או פייסבוק, אשמח אם תעקבו גם אחרי הפרופילים שלי שם. ומדי פעם, אם יש מהדורה או פוסט בבלוג או פרק בפודקאסט שאהבתם, אעריך את זה אם תעשו לייק ושיתוף.
קדימה למהדורה מספר 72 -
דברים שנתקלתי בהם השבוע
המופע של אנבידיה
כמו שחוקר בכיר באנבידיה סיכם את הדברים שג׳נסן הואנג נשא השבוע בפתיחת הכנס של אנבידיה:
כנראה שהדברים של הואנג מספיקים כדי למלא מהדורה שלמה של הרהורי יום שישי, אבל בינתיים בחרתי לציין רק כמה נקודות מעניינות.
ג׳נסן: הופעתו של Generative AI יצרה תעשיה חדשה. למה תעשיה חדשה? אנחנו עכשיו מייצרים תוכנה באמצעות מחשבים שכותבים תוכנה שמעולם לא הייתה קיימת. זה לא גוזל נתח שוק משום דבר. זו קטגוריה חדשה לגמרי.
ג׳נסן הישווה את הבינה המלאכותית למהפיכה התעשייתית כשתחנות כח נבנו לראשונה. כשמפעילים אותן, הדבר יקר הערך — אבל בלתי נראה — הזה יוצא החוצה: חשמל!
האנלוגיה של הטוקנים שמיוצרים על ידי המודלים ותשתית המחשוב היא, לאלקטרונים.
אנבידיה הכריזה על Blackwell, דור המחשוב הבא שלה. הנה תמונה של ג׳נסן מחזיק אותו ביד ימין, לעומת Hopper, הדור הקודם. Blackwell כל כך הרבה יותר גדול. והוא גם מספק כח חישוב חזק יותר בכמה סדרי גודל.
סיפור ה״Blackwell הוא גדול יותר״ הוא נכון גם למערכות שאנבידיה בונה מסביבו. פלטפורמת ה GB200 בנויה על שני שבבי Blackwell עם שבב מעבד Grace אחד, בניגוד לארכיטקטורת האחד-לאחד של ה Hopper. הואנג גם חשף את GB200 NVL72, מערכת בגודל שרת שלם שכוללת 72 מעבדים גרפיים מחוברים עם דור חדש של רכיב התקשורת NVLink, שהחברה טוענת שמספק שיפור של פי 30 בביצועים לעומת אותה כמות של מעבדי H100 בשימוש inference של מודל שפה גדול (הודות חלקית לחומרה הייעודית ל inference מבוסס-טרנספורמר), עם הפחתה של פי 25 בעלויות וצריכת האנרגיה.
מה שמעניין לציין [בנוגע לשקפים האלה] הוא שהרצת אימון בשני הדורות לוקח בדיוק אותה כמות זמן - 90 ימים. זה בכלל שמהירות החישוב האמיתית היא למעשה אותו דבר; זה הגיוני בגלל ש Blackwell, כמו Hopper, מיוצר בתהליך ה-4 ננומטר של TSMC.
החישוב עצמו הוא די סדרתי מטבעו (ולכן בעיקר נקבע ע״י המהירות של השבב עצמו). עיקרון ה״חישוב מואץ״ [שג׳נסן מציג] לא נוגע למהירות הסדרתית, אלא למקבול. כל דור חדש של שבבים, בשילוב עם networking חדש, מאפשרים יעילות גדולה יותר של מקבול שמחזיקים את המעבדים הגרפיים מלאים; זוהי הסיבה שהשיפור הגדול הוא במספר המעבדים הגרפיים הדרושים ולכן הירידה בסך צריכת החשמל.
עוד דבר ראוי לציון הוא עד כמה אנבידיה ממוקדת בהעמקת החפיר שלה. לאנבידיה יש כמות אדירה של שותפים. כל ספקיות הענק הגדולות, מעבדות הבינה המלאכותית, וכמעט כל חברה גדולה שאפשר לחשוב עליה. כולל קראודסטרייק, עוד עליהם בהמשך המהדורה. זה מחזק את הדומיננטיות של אקוסיסטם החומרה של אנבידיה, בשילוב עם CUDA, חבילת התוכנה שרצה מעליו.
ככל שהמניה של אנבידיה ממשיכה לעלות (בערך פי 8 ב-17 החודשים האחרונים), כך נשמעים יותר ויותר קולות שצופים לקריסה הבלתי נמנעת. אחד התסריטים שיובילו לזה הוא, חברות נוספות שיצליחו לייצר מעבדים גרפיים למשימות AI, וייקחו נתח מהשוק של אנבידיה.
הכרזה שכנראה נועדה כדי למנוע את התרחיש הזה, ולחזק את החפיר של אנבידיה היא Nvidia Inference Microservices. או בקצרה NIM. אלו קונטיינרים שמכילים כל מה שארגון צריך כדי להתחיל לעבוד עם מודל. הואנג תיאר תרחיש מעניין שבו חברות יחברו יחד מספר NIM’s לביצוע משימות מורכבות:
תחשבו מהו AI API: ממשק לבינה מלאכותית הוא interface שאפשר פשוט לדבר איתו. זו חתיכת תוכנה שבעתיד יהיה לה API מאד פשוט, והממשק הזה נקרא אדם. החבילות האלה, גופי תוכנה מדהימים, יעברו אופטימיזציות וייארזו כך שנשים אותם באינטרנט, ויהיה אפשר להוריד אותן, אפשר לקחת אותן איתך, אפשר להריץ אותן על כל ענן, תוכלו להריץ אותן ב datacenter שלך, אפשר להריץ אותן על תחנות עבודה, וכל מה שאתם צריכים לעשות זה לגשת ל ai.nvidia.com. אנחנו קוראים לזה Nvidia Inference Microservices, אבל בתוך החברה אנחנו קוראים להם NIMs.
רק דמיינו, יום אחד אחד הצ׳אטבוטים האלה פשוט הולך להיות NIM כלשהו. אתם תרכיבו יחד אוסף של צ׳אט-בוטים, וזה האופן שבו תוכנה הולכת להיבנות יום אחד. איך נבנה תוכנה בעתיד? זה לא סביר שתכתבו אותה מאפס, או תכתבו הרבה קוד בפייתון או משהו מהסוג הזה. זה מאד סביר שתרכיבו יחד צוות של סוכני AI.
בוודאי תשתמשו בסופר-AI כדי לקחת את המשימה שתתנו לזה ולפרק אותה לתכנית ביצוע. חלק מהתכנית תוכל להיות מטופלת ע״י NIM אחר, אולי ה-NIM הזה מבין SAP. השפה של SAP היא ABAP. אולי זה מבין את ServiceNow וייגש להביא מידע מהפלטפורמות שלהם. ואולי אח״כ זה יעביר את התוצאה ל-NIM אחר, שיעשה איזשהו חישוב על המידע. אולי זו תוכנת אופטימיזציה. אולי מחשבון בסיסי. אולי זה ניתוח כמותי כלשהו. ואז זה חוזר עם תשובה, וזה משתלב עם התשובות של כל האחרים, ובגלל שזה הוצג בתור ״זה האופן שבו צריכה להיראות התשובה הנכונה״, זה יודע איזה תשובות נכונות לייצר, וזה מציג לכם אותה. אנחנו יכולים לקבל דו״ח בכל יום, בכל שעה, שמתבסס על לבנות תכנית או תחזית או התרעה על לקוח או מאגר באגים או מה שזה לא יהיה, ואפשר להרכיב את זה באמצעות אותם NIMs.
נשמע כמו חזון פנטסטי, לא? ושימו לב, עכשיו מגיע הקאטץ׳:
ובגלל שכל ה-NIMs האלה ארוזים ומוכנים לעבוד במערכת שלכם, כל עוד יש לכם מעבדים גרפיים של אנבידיה ב-datacenter שלכם או בקלאוד, ה-NIMs האלה יעבדו יחד בתור צוות ויעשו דברים מדהימים.
NIMs — שאותם אנבידיה הולכת ליצור בעצמה, וגם לעודד את האקוסיסטם ליצור, במטרה שיהיו זמינים בחינם — ירוצו רק על מעבדים גרפיים של אנבידיה.
בן תומפסון מצביע על כך שזו אותה אסטרטגיה מהתקופה שלפני ChatGPT; אנבידיה בנתה אז חפיר באמצעות תוכנה שהיא סיפקה בחינם סביב המעבדים הגרפיים שלה, CUDA. האתגר היה שזה לא היה לחלוטין ברור מי ישתמש בכל התוכנה הזו.
היום, לעומת זאת, מקרי השימוש עבור כל המעבדים הגרפיים הוא מאד ברור, והשימושים האלה מתרחשים ברמה הרבה יותר גבוהה מאשר CUDA. הם נעשים מעל מודלים; זה, בשילוב עם התמריץ העצום למצוא אלטרנטיבות זולות יותר לאנבידיה, אומר שגם הלחץ לנסות לברוח מ-CUDA, וגם הסיכוי שזה באמת יקרה, הם גבוהים יותר מאשר אי פעם.
אנבידיה כבר התחילה להגיב: אני חושב שדרך אחת להבין את DGX Cloud היא שזה הניסיון של אנבידיה לתפוס את אותו שוק שעדיין קונה מעבדים של אינטל לשרתים בעולם שבו השבבים של AMD טובים יותר (בגלל שזה הפך לסטנדרט עבורים); NIM’s הם ניסיון נוסף ליצור נעילה.
בינתיים, עם זאת, יש לציין שזה נראה שאנבידיה לא לוקחת מרג׳ין גבוה עם Blackwell כמו שרבים ציפו; השאלה לגבי האם הם יצטרכו להחזיר עוד [מרג׳ין] בדורות עתידיים תהיה תלויה לא רק בביצועים של השבבים, אלא גם בהעמקה מחדש של חפיר תוכנה שמאויים יותר ויותר על ידי אותו גל שהפך את הכנס של אנבידיה לכזו הופעה מרהיבה.
האחים פטריק וג׳ון קוליסון פרסמו את המכתב השנתי שלהם. הנה כמה קטעים מעניינים:
עסקים שרצים מעל סטרייפ חצו רף של טריליון דולר בווליום תשלומים ב-2023, צמיחה של 25% מהשנה שעברה. (אי-קומרס בארה״ב, השוואה לא מושלמת אבל מועילה, צמחה 7.6% בשנה שעברה.)
בטריליון דולר, התוצר של עסקים שרצים על סטרייפ מסתכם בערך ב-1% מכלל התוצר הגולמי העולמי. (רוב המשתמשים בסטרייפ מוכרים מה שנקרא מוצר ״סופי״, ואלו הסחורות שנספרות בחישוב התוצר הכללי).
סטרייפ הציגה תזרים מזומנים חיובי יציב ב-2023 ומצפה לעשות זאת שוב ב-2024.
אנשים נוטים לחשוב על תשלומים בתור קומודיטי. דרך להעביר כסף מחשבון א׳ לחשבון ב׳. אבל המכתב מנסה להסביר מה הצעת הערך של סטרייפ:
תשלומים באינטרנט זה, בין השאר, בעיית אופטימיזציה של conversion.
זה מאד שונה מתשלומים בנוכחות פיזית. דמיינו שאתם אוכלים במסעדה: קודם אתם צורכים את השירות, ואאחרי זה אתם כבר תבינו איך לשלם לא משנה כמה קשה או קל זה יהיה. אפילו דרך התשלום המסובכת ביותר היא קלה יותר מאשר לשטוף כלים במשך שאר הערב, או לברוח ברחוב ממלצר שרודף אחריכם עם מערוך.
באינטרנט, הדברים הם אחרת. אנשים יותר ויותר מרחפים ברחבי האינטרנט בשברירי זמן שיש להם בין משימות, ונדיר מאד שהם חייבים להשלים רכישה. כשנתקלים במכשול — טפסים עם שדות מיותרים, תהליכי הזדהות מבלבלים, חוויית משתמש שבורה במובייל — המתחרים שלכם או סתם סרטוני טיקטוק מצחיקים נמצאים במרחק של תנועת אצבע.
לפי מכון ביימרד, בערך 70% מעגלות הקניות באינטרנט ננטשות.
[…] אנחנו אובססיביים להסרת מחסומים בפני רכישות באינטרנט.
והנה נתון די מעניין:
למרות שמימון הון סיכון ב-2023 הגיע לרמה הכי נמוכה מאז 2018, דווקא ראינו שיא בהקמת סטארטאפים מעל סטרייפ. (מלבד ארה״ב, הצמיחה הכי גדולה הגיעה מהולנד, שבדיה וקנדה).
אולי כתוצאה מסביבת המימון המאתגרת יותר, יזמים מתמקדים במונטיזציה מהירה יותר שמאפשרת צמיחה רווחית מוקדם ככל האפשר. לסטארטאפים שהוקמו ב-2022 … היה 60% יותר סיכוי לגבות הכנסות בשנה הראשונה שלהם, ו-57% יותר סיכוי לסלוק מיליון דולר בשנה הראשונה שלהם, מאשר כאלו שהוקמו ב-2019.
[…] היום, אחד מתוך שישה תאגידים חדשים במדינת דלאוור מתאגד באמצעות סטרייפ אטלס [המוצר של סטרייפ לרישום חברות - א.מ.], ו, עד היום, מעל 50,000 החברות שהוקמו עם אטלס בדרך לגבות יחד 5 מיליארד דולר של הכנסות שנתיות … אנחנו גם רואים יותר צוותי הקמה בינלאומיים בעסקים שנבנים עם אטלס: השנה, לשיא של 21% מהחברות החדשות עם מספר פאונדרים יש פאונדרים שגרים במדינות שונות.
[…] ב-2023, השטף של חברות AI אל סטרייפ גדל אפילו יותר. מספר כפול של חברות AI קמו מעל סטרייפ בהשוואה ל-2022, כולל חלוצות חדשות כמו Perplexity ומיסטרל. הן מצטרפות למובילים כמו OpenAI, אנת׳רופיק ומידג׳ורני שממשיכים להרחיב את ההצעות שלהם ולהשיק מוצרים חדשים עם סטרייפ. ההכנסה הכוללת מחברות AI צמחה ב-249% ב-2023, ו, כמובן, AI היה רוח גבית משמעותית לאינספור חברות שלא מזדהות בתור ״חברות AI״ בעצמן.
בעוד שכותרות באופן בלתי נמנע מדגישות את המספרים הזמינים ביותר, כמו למשל ירידה בדולרים של VC, ההערכה שלנו היא שהאקוסיסטם של הסטארטאפים שוקק יותר מאשר אי פעם.
חלק ארוך מהמכתב הוקדש לתהליכי הבדיקות וכל העבודה שהם עושים כדי לשמור על האמינות של המערכת ולמנוע שגיאות ותקלות. ״סטרייפ משתמשת בחצי מיליון מעבדים כדי להריץ יותר משש מיליארד בדיקות בכל יום״. זה די מרשים. כשעבדתי על Google Pay, היינו מסבירים למצטרפים חדשים לצוות שבשאר החברה אפשר להשלים עם מידה מסויימת של תקלות ורכיבים שקורסים פה ושם, בגלל הסקייל האדיר של המערכות בגוגל, ושזה לפעמים לא נורא כי ״בכל זאת לא מדובר בכסף״. אבל בצוות הזה, כן מדובר בכסף, וזה אומר אפס סובלנות לשגיאות או פספוסים.
צ׳ארטר פרסמו לאחרונה גרף שעוקב אחרי השווי של סטרייפ. ההסתייגות היא שהיעילות של התמחור בשוק הפרטי רחוקה שנות אור מהשוק הציבורי. בכל זאת מעניין לראות.
זה מאד צמוד! ההבדל הגדול הוא בשולי הרווח, באדיין הם די גבוהים. סטרייפ, כאמור, עדיין לא חברה ציבורית, אבל לפי השמועות, השורה התחתונה שלה הרבה יותר נמוכה מאדיין.
בפרקיםעלאבטחתסייבר התמקדתי בעיקר בחברות הישראליות בתחום. קראודסטרייק הוזכרה שם, אבל חשבתי שראוי גם להתעכב עליהם. לאחר פרסום דו״ח הרבעון הרביעי, שדווח יחד עם הרכישה של פלואו הישראלית (לטענתם, ״הפיתרון הראשון והיחיד לאבטחת מידע בקלאוד בזמן אמת״), המניה זינקה ב-20%.
הנה כמה נקודות שליברטי הדגיש לגבי התוצאות האחרונות:
מפת האיומים מעולם לא הייתה גבוהה יותר:
ראשית, ההתקפות הן מהירות מאי פעם. מה שלקח לשחקנים שליליים שעות התכווץ לדקות ושניות, מהירות ההתקפות רק תאיץ.
שנית, הקלאוד נמצא יותר ויותר תחת מתקפה. עקבנו אחרי עליה של 75% בניסיונות פריצה בענן. הענן הוא שדה הקרב הנוכחי למתקפות סייבר.
ושלישית, generative AI הוא מכפיל כח עבור שחקנים רעים. Gen AI מביא מיומנות פשעי סייבר מתקדמת אל הידיים של תוקפים מכל הרמות. Gen AI יגדיל בצורה דרמטית את אוכלוסיית התוקפים.
ליברטי מצביע על זה שהנקודה האחרונה היא די מעניינת. גם מתגוננים יכולים להשתמש ב-AI, אבל הדינמיקה נותנת יתרון לתוקפים שרק צריכים להצליח מול מטרה אחת פעם אחת, בעוד שמיליוני מתגוננים צריכים להצליח בכל פעם אל מול אינספור תוקפים שמשתמשים בטכניקות שונות.
קראודסטרייק מנסה למנף את הסקייל הזה ולהפוך אותו ליתרון:
מחזור דאטה חיובי מוטמע בפלטפורמת פלקון, כך שאנחנו אוספים את המודיעין הטוב ביותר לגבי איומי אבטחת סייבר, בונים ומאמנים מודלים מונעים ויצרניים ומגנים על לקוחות קראודסטרייק באמצעות חסינות קהילתית.
ליברטי מסביר שהמילה ״קראוד״ — קהל — בשם של החברה מתייחס לעיקרון החסינות הקהילתית:
בכך שהם בוחנים איומים על פני כל הלקוחות שלהם ומגיבים אליהם על פני כל הקבוצה, הם גם יוצרים רשת חיישנים רגישה יותר לזיהוי מוקדם של בעיות וסוגי תקיפה חדשים, אבל הם גם מסוגלים להגיב מהר יותר — כאילו שהקבוצה כולה היא יישות אחת, ולא אלפים רבים של חברות שונות שכולן צריכות להתקין בנפרד את ההגנות הכי עדכניות כדי להגן על עצמן מאיומי היום.
קראודסטרייק גם ציינו שהרגולציה החדשה של ה-SEC בנוגע לדיווח על פריצות רק מגדילה את הלחץ על חברות והדירקטוריונים שלהם. ליברטי הרחיב על זה בפוסט אחר.
ההגנה על נכסים בענן זה תחום שצומח מאד מהר בשביל קראודסטרייק:
המומנטום שלנו באבטחת קלאוד האיץ במהלך הרבעון. עם net new ARR צומח כמעט 200% שנה-על-שנה ו-ARR שהגיע ליותר מ-400 מיליון דולר בסיום התקופה […]
התחלנו קודם עם החלק הכי קשה, שהוא הגנה על workload בקלאוד. […] אז זה לקח למעלה מ-5 שנים כדי לבנות משהו שיהיה חזק ועמיד כמו מה שאנחנו בנינו.
אנחנו מאבטחים כמה מהעננים הגדולים ביותר בעולם. אנחנו מגנים על כמה מפלטפורמות ה-SaaS הגדולות ביותר בעולם. אז זה באמת … מחסום גבוה לכניסה לשוק, להכניס agent להגנת workload בקלאוד לתוך workload קריטי.
באופן כללי הצמיחה ממשיכה בקצב מרשים, גם מבסיס הכנסות של מיליארד דולרים, ונראה שאסטרטגיית הפלטפורמה — באנדלינג או cross-sell של מוצרים נוספים ללקוחות קיימים — הולכת די טוב:
מספר העסקאות עם 8 או יותר מודולים יותר מהכפילה את עצמה שנה-על-שנה ברבעון 4.
לקוחות מנוי עם 5 או יותר, 6 או יותר, ו-7 או יותר מודולים צמחו ל 64%, 43% ו-27% מלקוחות המנוי, בהתאמה.
ליברטי מציין שכשהם התחילו לעקוב אחרי לקוחות עם מספר מודולים, הם הסתכלו על לקוחות עם 3 או יותר, 4 או יותר, 5 או יותר. עכשיו 5 מודולים או יותר זה הרף התחתון…
ליברטי גם הצביע על זה ש-68% מההכנסות של קראודסטרייק הן עדיין בארה״ב, וכנראה יש להם עדיין הזדמנות גדולה להתרחב בשאר העולם. התקפות סייבר לא עוצרות בגבול.
ונקודה אחרונה: בניגוד להרבה חברות תוכנה עם צמיחה גבוהה, קראודסטרייק היו רווחיים על בסיס GAAP ב-2023, חמש שנים אחרי ההנפקה, ושולי הרווח משתפרים ככל שהם צומחים.
בורט ואני, סמנכ״ל הכספים, באמת מתרכזים רק בשני דברים. אחד הוא ARR ושני הוא מזומן. וזה די איך שאנחנו מנהלים את העסק.
והנה ליברטי:
בתיאוריה, תוכנה נותנת לך מינוף תפעולי חזק, אבל בפועל, הרבה חברות מהדור האחרון אף פעם לא מגיעות ליהנות ממנו כי הן צריכות להמשיך להוציא כסף כדי לא ליפול מהצוק…
קראודסטרייק מתחילה להיראות כאחד מהמקרים יוצאי הדופן.
נקודה מעניינת אחרונה, שרלוונטית גם לאסטרטגיית הפלטפורמה של פאלו אלטו נטוורקס וההאשמות שהם ״פלטפורמת פאוור פוינט עם מוצרים נקודתיים שנתפרו יחד״: המנכ״ל התעכב כדי לספר איך הם רכשו את Preempt — חברה להגנה על identity — ב-2020, ואז בילו 18 חודשים בלכתוב אותה מחדש ולחבר אותה לשאר המערכת לפני שהתחילו למכור אותה. היום, identity זה עסק של 300 מיליון דולר בהכנסות עבורם (לעומת ARR של 7 מיליון דולר בזמן הרכישה).
המסר שהם ניסו להעביר הוא שהם לוקחים את הזמן כדי לעשות את הדברים בצורה הנכונה. ליברטי טוען שעם הזמן גישת השקעה כזו תישא דיבידנדים לעומת הגישה של להדביק יחד מערכות בצורה פאטצ׳ית בלי אינטגרציה אמיתית.
אני רק אסתייג ואומר ש, בסייבר סקיוריטי, משתמשים בהרבה נפנופי ידיים בעיקר בגלל שקשה להוכיח את האימפקט של החלטות והשקעות. כל המטרה היא להפחית סיכון שמשהו רע יקרה. אבל אם עושים השקעה מאד גדולה, ואז לא קרה שום דבר רע — איך יודעים אם זה כי ההשקעה בלבנות דברים נכון ולשפר את התוכנה באמת הפחיתה את הסיכון, או שהוא היה מאד נמוך מלכתחילה?
חוויתי את זה בעצמי כשעבדתי בתחום, והייתי צריך לשכנע להקצות משאבים לכל מיני פרוייקטים, או לנמק מה האימפקט של פרוייקטים שהשלמנו. וזה כנראה חלק מהסיבה שג'ורג' קורץ, מנכ״ל קראודסטרייק, מתעכב על ההסברים האלה.
ביל גייטס הלך לאחד מבתי הספר התיכון היחידים בעולם שהיה בהם מחשב.
הסיפור של איך בי״ס לייקסייד, שנמצא ליד סיאטל, בכלל השיג מחשב, הוא מדהים.
ביל דוגאל היה טייס במלחמת העולם השניה שעבד לאחר מכן בתור מורה למתמטיקה ומדעים בתיכון. ״הוא האמין שלמידה עם ספרים זה לא מספיק בלי ניסיון בעולם האמיתי. הוא גם הבין שנצטרך לדעת משהו על מחשבים כשנגיע לקולג׳״, מספר פול אלן, הקו-פאונדר המנוח של מיקרוסופט.
ב-1968 דוגאל שכנע את מועדון האמהות של ביה״ס לייקסייד להשתמש בהכנסות ממכירת הציוד המשומש השנתית — בערך $3,000 — כדי לשכור מחשב Teletype Model 30 שהיה מחובר למיינפריים של ג׳נרל אלקטריק בשביל חלוקת זמן מחשב. ״כל הרעיון של חלוקת זמן מחשב רק הומצא ב-1965״, גייטס סיפר לאחר מכן. ״מישהו חשב קדימה״. לרוב האוניברסיטאות לא היה מחשב שהתקרב בכלל למחשב המתקדם שהיה זמין לביל גייטס בכיתה ח׳. ואף פעם לא נמאס לו ממנו.
גייטס היה בן 13 כשפגש את חברו ללימודים פול אלן ב-1968. אלן גם היה אובססיבי למחשב של ביה״ס, והשניים מיד התחברו. המחשב של לייקסייד לא היה חלק מתכנית הלימודים הכללית. זו הייתה תכנית לימודים עצמאית. ביל ופול יכלו לשחק עם הדבר הזה בקצב שלהם, ולתת ליצירתיות שלהם להשתולל — אחרי ביה״ס, מאוחר בלילה, בסופי שבוע. די מהר הם הפכו למומחים במחשבים.
במהלך אחד מהסשנים שלהם אל תוך הלילה, אלן מספר שגייטס הראה לו את מגזין פורצ׳ן ואמר, ״איך אתה חושב שזה מרגיש לנהל חברת פורצ׳ן 500?״ אלן אמר שאין לו מושג. ״אולי תהיה לנו חברת מחשבים משלנו יום אחד״, אמר גייטס.
ואכן הייתה להם, דיברנו על זה בחלק הקודם.
הקטע הזה פותח את פרק 2 בספר ״הפסיכולוגיה של הכסף״ של מורגן האוסל, שעוסק במזל וסיכון.
קצת מתמטיקה זריזה.
ב-1968 היו בערך 303 מיליון אנשים בגיל תיכון בעולם, לפי נתונים של האו״ם.
בערך 18 מיליון מתוכם חיו בארה״ב.
בערך 270,000 מהם גרו במדינת וושינגטון.
קצת יותר מ 100,000 מהם גרו באיזור סיאטל.
ורק בערך 300 מהם למדו בבית ספר לייקסייד.
מתחילים עם 303 מיליון, גומרים עם 300.
אחד מתוך מיליון תלמידי תיכון למדו בבית ספר שהיה לו השילוב של הכסף והחזון לקנות מחשב.
ביל גייטס במקרה היה אחד מהם.
גייטס לא מתבייש להגיד מה זה אומר. ״אם לא היה לייקסייד, לא הייתה מיקרוסופט״, הוא אמר למחזור הסיום של ביה״ס ב-2005.
מורגן האוסל משתמש בסיפור הזה כדי להמחיש את התפקיד שמזל משחק. ביל גייטס הוא חכם בצורה מדהימה, חרוץ בצורה יוצאת דופן, ובתור נער היה לו חזון לגבי מחשבים שאפילו מנהלים בכירים בחברות מחשבים לא יכלו להבין. אבל, היה לו גם יתרון פתיחה של אחד למיליון מעצם זה שלמד בלייקסייד.
הצד השני של המטבע הזה הוא הסיפור על קנט אוונס. הוא היה החבר השלישי בכנופיה של ילדי המחשבים בתיכון לייקסייד, לצד ביל גייטס ופול אלן.
קנט אוונס וביל גייטס הפכו לחברים הכי טובים בכיתה ח׳. אוונס היה, לדברי גייטס, התלמיד הכי טוב בכיתה. השניים היו משוחחים ״בטלפון כמויות הזויות של זמן״, גייטס מספר בדוקומנטרי שנעשה עליו. ״אני עדיין יודע את מספר הטלפון של קנט״, הוא אמר שם. ״525-7851״.
אוונס היה טוב במחשבים כמו גייטס ואלן. כשביה״ס הסתבך עם בניית מערכת השעות — משימה מורכבת שדורשת לשבץ מאות תלמידים לשיעורים שהם צריכים בשעות שלא יתנגשו אחת עם השניה — הם פנו לביל וקנט. שני ילדים בנו תכנית מחשב שפתרה את הבעיה. זה עבד.
ביל גייטס מספר גם שקנט חלק את השאפתנות האינסופית שהייתה לביל. בשיחות שלהם הם היו מתכננים מה הם יעשו בעתיד. ״האם נהיה מנכ״לים? איזו השפעה תהיה לנו? אולי גנרלים? אולי שגרירים?״ מה שזה לא יהיה, ביל וקנט ידעו שהם יעשו את זה יחד.
לאחר שהעלה זכרונות על החברות שלו עם קנט, גייטס משנה נושא.
״היינו ממשיכים לעבוד יחד. אני בטוח שהיינו הולכים לקולג׳ יחד״. קנט היה יכול להיות שותף מייסד של מיקרוסופט עם גייטס ואלן.
אבל זה לא קרה. קנט מת בתאונת טיפוס הרים לפני שסיים את התיכון.
בכל שנה יש בערך 30 מקרי מוות של מטפסי הרים בארה״ב. הסיכוי למות במהלך טיפוס על הר בזמן הלימודים בתיכון הוא בערך אחד למיליון.
ביל גייטס חווה מזל של אחד למיליון בזה שלמד בלייקסייד. קנט אוונס חווה סיכון של אחד למיליון בכך שמעולם לא זכה לסיים את מה שהוא וגייטס תכננו להשיג. אותו הכח, באותה העוצמה, עובד בכיוונים מנוגדים.
פרק מספר שתיים ב״פסיכולוגיה של הכסף״ ממשיך לסקור עוד הרבה דוגמאות, בפיננסים ובכלל בחיים, שבהן לאקראיות יש הרבה יותר משקל ממה שאנשים נוטים להעריך.
האוסל מזכיר גם קטע ממכתב שכתב לבן שלו לאחר שנולד:
יש כאלה שנולדים למשפחות שמעודדות חינוך; משפחות אחרות הן נגד. יש כאלה שנולדים לתוך כלכלה פורחת שמעודדת יזמות; אחרים נולדים לתוך מלחמה ומחסור. אני רוצה שתהיה מצליח, ואני רוצה שתרוויח את ההצלחה שלך. אבל תבין שלא כל הצלחה היא בזכות עבודה קשה, ולא כל עוני הוא בגלל עצלנות. תזכור את זה כשתשפוט אנשים, כולל את עצמך.
בגלל זה, תתמקד פחות באנשים ומקרים ספציפיים, ויותר בתבניות רחבות.
ככה הפרק מסתיים:
ביל גייטס אמר פעם, ״הצלחה היא מורה גרוע. היא מפתה אנשים חכמים לחשוב שהם לא יכולים להפסיד״.
כשדברים הולכים ממש טוב, תבינו שזה לא טוב כמו שאתם חושבים. אתם לא בלתי מנוצחים, ואם תכירו בכך שמזל הביא לכם הצלחה אז תהיו חייבים להכיר גם בבן דוד של המזל, הסיכון, שיכול להפוך את כל הסיפור שלכם די מהר.
ואותו דבר נכון גם בכיוון השני.
כישלון יכול להיות מורה גרוע, כי הוא מפתה אנשים חכמים לחשוב שההחלטות שלהן היו איומות כשלפעמים הן פשוט משקפות את המציאות הבלתי סלחנית של סיכון.
הטריק כשמתמודדים עם כישלון הוא לארגן את החיים הפיננסיים שלכם באופן שהשקעה רעה פה ופספוס של יעד פיננסי שם לא ימחקו אותכם. כדי שתוכלו להמשיך לשחק עד שהסיכויים יהיו לטובתכם.
אבל חשוב יותר: עד כמה שאנחנו מכירים בתפקיד שמזל משחק בהצלחה, התפקיד של הסיכון אומר שאנחנו צריכים לסלוח לעצמנו ולהשאיר מקום להבנה כששופטים אחרים.
הפרק של אופטיקאסט השבוע הזכיר את הטעות האיומה שאיי בי אם עשתה כשמסרה למיקרוסופט בלעדיות על מערכת ההפעלה של המחשב האישי. הזדמנות טובה להרחיב על הסיפור מהצד של מיקרוסופט.
החברה הוקמה אחרי שפול אלן זיהה את ההזדמנות ליצור ״סביבת פיתוח״ למיקרוקומפיוטר. באופן אירוני, שרתי מחשב גדולים נקראו מיני-מחשבים, כי הם היו יותר קטנים מהמיינפריים, ומחשבים קצת יותר קטנים מהם נקראו מיקרו-מחשבים. למרות שהיו עדיין הרבה יותר גדולים ממה שהיום היה נחשב למחשב די גדול.
פול אלן וביל גייטס בילו כנראה אלפי שעות בלשחק עם המיינפריים בשנות התיכון שלהם. הם זיהו מהר את הערך האדיר שייווצר מלאפשר להמוני מתכנתים-חובבנים — כמו שהם עצמם היו בשנות התיכון שלהם — לכתוב בקלות יותר תוכנה למיקרו-מחשב החדש: Altair 8800.
פול אלן וביל גייטס פיתחו אינטרפרטר לשפת BASIC עבור המיני קומפיוטר בתחילת 1975. מכאן שם החברה: מיקרו-סופט. תוכנה (סופטוור) עבור המיקרו-קומפיוטר.
האינסטינקט של אלן פגע בול. האינטרפרטר של מיקרו-סופט למחשב ה-8800 מיד צבר פופולריות בקרב נלהבי תכנות וחובבי מחשבים. עד סוף 1976, ההכנסות של מיקרו-סופט עלו על $16,000 (בערך 71 אלף במונחי 2018). רק שנתיים לאחר מכן ב-1978, ההכנסות של מיקרוסופט (כברללא המקף) כבר היו מעל מיליון דולר בשנה הודות לפופולריות של ה-8800.
[…] מיקרוסופט מינפה הזדמנות עסקית אדירה כדי ליצור למעשה קטגוריה חדשה לגמרי בתוך תעשיית המחשבים המתהווה. עם זאת, ההזדמנות הגדולה של החברה לא הייתה ההסכם הראשוני לפתח את האינטרפרטר עבור ה-8800, אלא, הסכם דומה עם IBM ב-1980 — שותפות שתדחוף את מיקרוסופט מחברת פיתוח תוכנה נישתית לשם מוכר בכל בית.
למיקרו-קומפיוטר היו ביצועים יותר חלשים מהמיינפריים בהתחלה, אבל הוא היה הרבה יותר זול ולא דרש חדר שלם שיוקדש לו. ולכן נמכרו הרבה יותר מיקרו-קומפיוטר מאשר שרתי מיינפריים. פול אלן זיהה נכון מה יהיה צריך כדי לאפשר להמוני מפתחים לנצל את המהפיכה הזו.
חברת תוכנה עצמאית היה קונספט יחסית חדש באותן שנים, וההצלחה של התוכנה למיקרו-קומפיוטר לימדה את פול אלן וביל גייטס בשלב מוקדם, כמה כסף אפשר לעשות מלמכור רשיונות למוצר שיש לו עלות שולית אפסית. זה דרש הרבה עבודה לבנות את העותק הראשון של האינטרפרטר ל-8800, אבל אחרי שהם מכרו 100 רשיונות, הרשיון ה-101 לא עלה להם שום דבר. הכסף שהם קיבלו עבורו היה רווח טהור.
המחשב האישי, שהגיע כמה שנים אחר כך, היה חלש יותר מהמיקרו-קומפיוטר מבחינת הביצועים שלו, אבל גם היה זול יותר והיה אפשר להציב אותו על כל שולחן. ולכן בדיעבד נמכרו כל כך הרבה יותר יחידות שלו מאשר המיקרו-קומפיוטר.
לפול אלן וביל גייטס היה ברור מה הם צריכים לעשות. סתם, לא באמת. זה היה יכול להיות סיפור מעולה אם הם צפו מראש בדיוק איך הכל יתפתח, אבל לפי כל הגרסאות, גם מזל שיחק שם תפקיד. בדיוק כמו שלמזל, לצד הגאונות והעבודה הקשה, היה תפקיד חשוב בתחילת הדרך מעצם זה שגייטס ואלן בכלל הלכו לתיכון לייקסייד.
לפי המאמר ב PCMag, איי בי אם פנו למיקרוסופט בנוגע למחשב האישי. הם היו מעוניינים ברישיון לאינטרפרטר למספר שפות תכנות עבור המחשב האישי. מיקרוסופט כבר התחילה לעבוד על התאמת השפות האלה למעבד ה-8086, שעליו המחשב האישי של איי בי אם נועד להיות מבוסס. אז זה היה נראה כמו חיבור הגיוני.
לפי כמעט כל הגרסאות לגבי הפגישה, איי בי אם שאלה את מיקרוסופט לגבי מערכות הפעלה, וביל גייטס הפנה אותם ל Digital Research, ואפילו השיג בטלפון את מייסד DRI גארי קילדל כדי לארגן פגישה. יש מספר סיפורים סותרים לגבי מה קרה כשאיי בי אם הלכה להיפגש עם DRI […]
איי בי אם ועורכי הדין שלהם נפגשו עם אשתו של קילדל והציגו הסכם חשאיות חד צדדי, שהחברה סירבה לחתום עליו. לפי הספר Hard Drive, איי בי אם לא הצליחו לשכנע את קילדל להסכים להוציא את הכסף שנדרש לפתח גירסת 16-ביט למערכת ההפעלה שלהם, CP/M, בלו״ז הצפוף שאיי בי אם דרשה. מה שלא תהיה הסיבה, ברור שאיי בי אם עזבה את Digital Research בלי להגיע להסכם על מערכת הפעלה.
כשאיי בי אם סיפרה על הבעיות האלה למיקרוסופט, ביל גייטס, פול אלן וקיי נישי [השותף של מיקרוסופט ביפן] ככל הנראה דנו מה לעשות לגבי התכנית. אלן ידע על אלטרנטיבה: טים פטרסון מחברת Seattle Computer Products (SCP) בנה אבטיפוס של מחשב מבוסס על מעבד 8086, ובזמן שחיכה למערכת ההפעלה של DRI שתהיה זמינה ל-8086, הוא יצר מערכת הפעלה בסיסית שמבוססת על 16-ביט. פטרסון קרא לה QDOS, ראשי תיבות של Quick and Dirty Operating System, מערכת הפעלה מהירה ומלוכלכת. אלן טען שיהיה אפשר להכניס אותה ב-6K, הנפח שאיי בי אם תכננה להציע במחשב הביתי שלה.
לפי הסיפורים, גייטס לא התלהב מהרעיון בהתחלה, בעוד שנישי לחץ שמיקרוסופט תיכנס לעולם מערכות ההפעלה. אלן התקשר לבעלים של SCP והשיג רישיון ל QDOS תמורת $10,000, ותמלוגים של $15,000 מכל חברה שתרכוש רישיון לתוכנה.
לפי הספר Big Blues: The Unmaking of IBM, כשגייטס סיפר לאיי בי אם על QDOS, הם שאלו ״האם אתה רוצה לקנות את זה או שאתה רוצה שאנחנו נקנה את זה?״. מאחר שאיי בי אם כבר החליטו ללכת עם ארכיטקטורה פתוחה, הם רצו שמיקרוסופט תקנה את QDOS. ״וחוץ מזה, אם אנחנו נקנה את התוכנה, בטח נפשל עם זה״.
מה שקרה בהמשך הפך לאחד המהלכים היותר שנויים במחלוקת בתעשיית התוכנה, ויש כאלה שרואים כאן את הניצנים של התרבות והמוניטין של מיקרוסופט בתור חברה דורסנית.
גייטס ובכירים נוספים ממיקרוספט נפגשו עם איי בי אם בבוקה ראטון, פלורידה והסכימו שמיקרוסופט תהיה אחראית על תהליך פיתוח התוכנה עבור המחשב האישי. לפי פול אלן, החוזה קבע תשלום של $430,000 למיקרוסופט, כולל $45,000 עבור מה שבסופו של דבר יכונה DOS, עוד $310,000 עבור התאמת שפות תכנות שונות ל 16-ביט, ו $75,000 להתאמות, בדיקות, וייעוץ.
מה שראוי לציון הוא שאיי בי אם ככל הנראה ציפתה שמיקרוסופט תבקש כסף נוסף מראש או לפחות דמי תמלוגים עבור כל עותק. במקום זה, מיקרוסופט רצתה את היכולת למכור את DOS לחברות אחרות. אכן, הם יבינו די מהר שתחת השם MS-DOS, מערכת ההפעלה החדשה תהיה קריטית להצלחה של מיקרוסופט.
במאי 1981, פטרסון עזב את SCP והצטרף למיקרוסופט. ב-27 ביולי 1981, אלן וברוק חתמו על חוזה למכירת DOS למיקרוסופט עבור $50,000 […]
דון אסטרידג׳, שניהל את פרוייקט המחשב האישי של איי בי אם, אמר שאחת הסיבות שהחברה הלכה למיקרוסופט מלכתחילה הייתה שלמיקרוסופט היו מאות אלפי משתמשים בגרסה שלה לשפת BASIC, בעוד שלגירסת BASIC של איי בי אם, שהייתה מצויינת, היו מעט משתמשים.
לפי Fire in the Valley, הוא גם אמר לגייטס שכשמנכ״ל איי בי אם ג׳ון אופל שמע שמיקרוסופט תקבל את החוזה, הוא אמר ״הו, זו החברה של הילד של מארי גייטס?״ אופל ישב יחד עם אמו של ביל גייטס בדירקטוריון של United Way.
חלק מהמחלוקת נובעת מהטענה של קילדל, שמערכת ההפעלה QDOS הייתה העתקה של מערכת ההפעלה של DRI. ״תשאלו את ביל [גייטס] למה קוד פונקציה 6 [של QDOS ולאחר מכן MS-DOS] מסתיים בסימן של דולר. אף אחד בעולם לא יודע חוץ ממני״. וגם אם הוא צודק, זה לא היה לא-חוקי. זה עוד תפקיד חשוב שהמזל שיחק פה לביל גייטס ומיקרוסופט.
בשלב ההוא, עדיין לא היה אפשר לטעון לזכויות יוצרים על תוכנה.
התוכנה של מיקרוסופט למיקרו-קומפיוטר נמכרה ביחד עם המחשב עצמו. והיא קיבלה דמי תמלוגים מיצרנית המיקרו-קומפיוטר, שכללה את התוכנה של מיקרוסופט שם. אם מיקרוסופט הייתה מנסה להפיץ את התוכנה שלה באופן עצמאי, שום דבר לא היה מונע ממישהו אחר לשכפל אותה ולמכור אותה בעצמו. תוכנת מחשב לא נחשבה לדבר שמוגן בפטנט או זכויות יוצרים.
זה כנראה מסביר גם את הטעות של איי בי אם. הם התרגלו להניח שתוכנה נמכרת יחד עם החומרה שעליה היא רצה. אם מיקרוסופט הייתה מנסה למכור את מערכת ההפעלה שלה באופן עצמאי, מישהו היה משכפל אותה.
הודות להסכם ללא הבלעדיות, למיקרוסופט היו הזכויות למכור את DOS על מכונות אחרות, וזה הכין את הקרקע עבור מיקרוסופט לשלוט בתעשיית מערכת ההפעלה למחשב האישי במשך עשורים.
ב-1983 ההכנסות של מיקרוסופט כבר היו מעל 55 מיליון דולר. העסקה עם IBM למעשה יצרה את החברה הענקית ששלטה בשוק במהלך שנות ה-90. וכמו הרבה דברים, כל זה קרה בזכות שילוב של נחישות, גאונות, עבודה קשה, וגם, ובכן, קצת מזל.
ממש אשמח גם לשמוע מה בדיוק חשבת על המהדורה. אפשר לענות על האימייל או להשאיר הערה כאן. אני מבטיח לקרוא הכל.
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.
היי אופטיקאי!
מאז הפודקסט יש זינוק נהדר בהנאה שלי מהתכנים.
ובשבועות האחרונים זה נהייה סופר מרתק ומחבר אותי לעבר הרחוק שלי כגיק מחשבים אי-שם בסוף שנות השמונים העליזות.
תודה רבה על התכנים המרתקים וההפניות המשובחות!
נהנה מאוד מאוד
מעניין ומשכיל כהרגלך.