מהדורה 84: בועה בבינה מלאכותית?, אפל והאיחוד האירופי, קומפאונדינג שקט, ציפורי שיר ודו״חות רבעוניים, סופטבנק והדיסראפשן של הכל

״הטבע לא ממהר, ובכל זאת הכל קורה ... התקדמות שכמעט לא ניתן להבחין בה כרגע אבל היא מדהימה על פני פרקי זמן ארוכים. זה קומפאונדינג שקט, וזה נפלא לראות״

שוב יום שישי. הרהורים חזרו מהפסקה של שבוע, ואני מתכנן עוד כמה ״העדרויות״ כאלה במהלך הקיץ; זה משאיר לי מספיק זמן ואנרגיה להשקיע כמו שהייתי רוצה במהדורות שאני כן מפרסם, ואני מקווה שזה גם מאפשר לכם להשלים מהדורות שרציתם אבל לא הספקתם לקרוא (או סתם ללכת לים ולקחת מהפסקה מ״אופטיקאי מדופלם״).

הפרק בשבוע שעבר באופטיקאסט עסק בוורן באפט, מותגים והתנהגות צרכנים. הוא התעמק בסיפור הרכישה של סי׳ז קנדי, בהשקעה בקוקה קולה, ואיך כל זה הוביל להשקעה של ברקשייר באפל. הפרק של השבוע עסק בתופעת הדיסראפשן של הכל, ומה קרה להרבה מהסיפורים האלה. בשבוע הבא נתעמק באחת החברות מאותה תקופה, דווקא בגלל הדברים שהיו ייחודיים ושונים בסיפור שלה.

אחרי 21 פרקים בפודקאסט, אני מתכנן להפסיק לשלוח לכם מייל עם כל פרק חדש. אני מניח שאתם כבר יודעים על קיומו, ומוזמנים פשוט לעקוב אחריו בספוטיפיי או אפל פודקאסט או כל מקום שאתם נוהגים להאזין בו, כדי לא לפספס פרקים חדשים.

קדימה למהדורה מספר 84 -

דברים שנתקלתי בהם השבוע

בועה בבינה מלאכותית?

פרידמן: אנחנו בבועה, לדעתי, אין שום שאלה. דומה לבועת האינטרנט המוקדמת בהרבה מובנים, לא דומה לה במובנים אחרים … רק תסתכל על סבבי הגיוס והשקעות ההון, זה משוגע.

אבל בועות הן לא רעות לצרכנים; הן רעות למשקיעים שמפסידים בהן כסף, אבל נהדרות לצרכנים, בגלל שמבצעים את החיפוש הענקי המבוזר הזה על פני מה עובד ומגלים מה כן, ואפילו החברות שנכשלות משאירות שכבת משקעים של התקדמות בשביל כל האחרות.

הדוגמא שאני אוהב לתת היא Webvan, שירות משלוח מזון מבועת האינטרנט. בגלל שלא היה להם מובייל, הם נאלצו לבנות מחסנים משלהם כי הם לא יכלו לשלוח לקטים אל חנויות מצרכים, והם ניסו לעשות אוטומציה למחסנים האלה. אבל בגלל שהאינטרנט גם היה כל כך קטן, לא היה להם הרבה ביקוש. לא היו הרבה אנשים שמזמינים מצרכים באינטרנט והם נכשלו ושרפו כמויות אדירות של כסף. אפשר להתייחס לזה בתור כישלון, חוץ מזה שהאנשים ב-Webvan שעבדו על המחסנים האלה, המשיכו והקימו את Kiva Systems, חברה שעשתה אוטומציה למחסנים, שאמזון רכשה, ואז בנתה אלפי מחסנים כאלה. אז על גבי המורשת של Webvan נבנו המחסנים של אמזון וחלק מהמנהלים שם הגיעו לנהל את אמזון פרש והם בסוף קנו את הול פודס, וכל זה בעצם יצר הרבה קידמה בשביל אנשים אחרים.

[…] AI הוא מהפיכה ענקית ותהיה התקדמות מדהימה, ואנחנו צריכים להיות אסירי תודה להון סיכון שמממנים בצורה פילנתרופית הרבה מהקידמה שכולנו נהנה ממנה במשך עשורים.

זה חלק מהשיחה האחרונה של בן תומפסון עם נאט פרידמן ודניאל גרוס; הריאיון הרבעוני איתם בסטרטקרי הוא הרגל שהתחיל ממש לפני ההשקה של ChatGPT, בעקבות פעילות ההשקעות של פרידמן וגרוס בתחום. מאז הריאיון, גרוס גם היה שותף להכרזה עם איליה סוצקבר על הקמה של חברה חדשה, Safe SuperIntelligence, שמשכה הרבה תשומת לב במחוזותינו בגלל שהיא כללה הודעה על פתיחת משרד בתל אביב¹.

את הדיון לגבי בועת AI העלה בן תומפסון, לאור אמירה של ג׳נסן הואנג בשיחת האנליסטים האחרונה של אנבידיה. הואנג הסביר שכל חברה רוצה להיות זו שתכריז על פריצת הדרך הבאה ב AI, ולא זו שתגיע אחריה ותכריז על שיפור של 0.3% לעומת הקודמת. זה חלק משמעותי ממה שמניע את המירוץ להצטיידות בכמה שיותר מעבדים גרפיים, כדי להיות הראשונים שיאמנו את המודל שיביא לקפיצת המדרגה הבאה.

זה מרתק בגלל שזה גם נשמע הגיוני, וגם גרם לבן תומפסון להבין מה קרה בדוט-קום.

קל להסתכל אחורה ולהגיד, ״איך לא ראיתם את זה מגיע?״, והתשובה היא: ״היה אפשר לראות את זה מגיע, אבל עדיין לא היה אפשר לעשות שום דבר חוץ מלהשקיע״. וכשמסתכלים על מיקרוסופט וגוגל ומטא, זה נראה כמו מצב דומה. דיברתי עם הרבה אנשים ב-Computex, וזו הייתה רוח הדברים. ״כן, זו כנראה בועה, אבל אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לדחוף קדימה, אחרת אני אאבד את העבודה שלי״ … עדכנתי את המודל המנטלי שלי שזה לא משנה אם אנחנו בבועה או לא, אותן החלטות הולכות להתקבל.

דיברנו פה על בועות פיננסיות ובינה מלאכותית שוב ושוב, ואני חושב שזו תובנה מעניינת. יש מבנה של תמריצים שמייצר את התוצאה הבלתי נמנעת הזו. דניאל פרידמן העריך שזה אולי עלול להוביל להאטה ו״חורף קטן״ ב-2026, אבל בן תומפסון הציג את האפשרות לתרחיש חריף יותר:

תומפסון: ההשלכות של בועה הן שהתיקון הוא, בהרבה מקרים, אפילו יותר גדול בכיוון ההפוך. 2001-2002 הייתה תקופה חשוכה בטק, וכשמסתכלים אחורה אומרים ״כן, זה הזמן שבו נבנו כל החברות הגדולות״ — הן נבנו בגלל שמהנדסים לא יכלו למצוא עבודה והיו מאד זולים, והיה אפשר לקנות את כל הסיבים שלא-בשימוש כמו שגוגל עשתה. זה מעניין … הסיבים שלא-בשימוש היו נכס כזה נהדר בגלל שהיה אפשר לשפר את הסיב אופטי רק ע״י עדכון של המערכות בקצוות.

השאלה הגדולה היא האם תהיה בועה ואז הכל יתרסק [בצורה קיצונית עד כדי כך ש] כולם יפשטו רגל, ואני אצטרך להתחיל לשלם לכם כדי להופיע בריאיונות שלי כי תצטרכו עבודה.

פרידמן: אנחנו נהיה בסדר בן, אל תדאג.

הריאיון הזה הוקלט לפני ההכרזה על SSI, ולכן לא התייחס לחברה החדשה (שבטח תוזכר בריאיון הרבעוני הבא). הם כן התייחסו הרבה להכרזות של אפל סביב Apple Intelligence (מהדורה 83). זה היה מעניין לשמוע את דניאל גרוס, שהוביל את מאמצי הבינה המלאכותית באפל בעבר.

תומפסון: כנס המפתחים של אפל הרגיש כאילו … ״אף אחד לא עבד על שום דבר אחר חוץ מ Apple Intelligence כל השנה״.

גרוס: אני חושב שאפל היא חברה מאד גמישה. בשנה הראשונה שעבדתי שם, עבדנו על פרוייקט דגל, ואז דחו אותנו קצת לפני ההצגה, כי מה שבנינו לא היה טוב מספיק. זה היה רגע מאד כואב בקריירה עבורי. קרייג [פדריגי, סגן נשיא בכיר להנדסה באפל] בא למשרד שלי להרגיע אותי קצת. אני יודע שזה היה רגע כואב כי אני זוכר כל שניה מהיום הזה, אבל הם עושים את הדברים האלה לטוב ולרע בצורה מאד גמישה במהלך השנה. אם זה לא מספיק טוב, הם ידחו אותך לשנה הבאה, ואם זה נראה מספיק חשוב, הם יארגנו מחדש את החברה די מהר.

[…] אני חושב שגם מהפרספקטיבה של אפל, להחזיק מעבד דומה בענן ובקליינט זה די הגיוני. כלומר, אפשר לדמיין פרוטוקול שבו הקליינט מנסה להזרים טוקנים ובגלל שיש שם אותה ארכיטקטורה ומודל כמו בקלאוד, ממש עד לרמת הביטים והסיליקון, ישנה גמישות מבחינת אילו טוקנים נוצרים לוקאלית ואילו נוצרים בענן. […]

מבחינה כלכלית זה מאד מסתדר עם המודל העסקי שלהם, ואולי יעזור להם להיות בחזית בדברים שהם עושים, אפילו עם פחות קיבולת של data center וחשמל וכו׳ [מהחברות האחרות].

זה מביא את גרוס לכמה מחשבות מאד מעניינות:

עוד דבר שאוסיף, בהקשר לדיון הקודם - אפשר לצאת מהמצגת [של אפל] ולעשות קצת תחזיות עתידיות ולהבין למה Vertiv עלתה פי 4 השנה ואנבידיה היא איפה שהיא נמצאת. משהו שאני תוהה לגביו הוא, מה המקבילה ללהסתכל על בועת הטלקום ולדמיין רשתות חברתיות. אני חושב שמאד קשה לעשות את הדברים האלה. קל לנו להסתכל על בועת הטלקום ולחשוב על pets.com או Webvan. קשה לדמיין רשתות חברתיות.

ב-AI, אני חושב שדבר דומה הוא שאפשר לדמיין קפיצה קלה, ״פשוט לעשות את כל הפעילויות הנוכחיות הכי טוב שאפשר״, ואז השאלה היא, ״מהו הדבר שקשה לדמיין, ברמה של רשתות חברתיות [בזמן בועת הטלקום]״. אני חושב שזה מעין גילוי מחדש של מדעים ופיזיקה. צוואר הבקבוק לקידמה האנושית היום בהרבה מהתחומים האלה הוא פשוט קצב האינטליגנציה. אפשר למדיין, איך שוק ה AI מתפתח? מסתבר שהרבה יכול להתבצע לוקאלית, ואז הפלא האמיתי של דינמיקת נוזל חדשה, אוזמפיק חדש, סוגי אנרגיה חדשים, זו תעשיה עצומה, ואולי זה מתבצע בענן וזה סוג של מה שפספסנו. זו הייתה המרכבה-ללא-סוס שלנו. היינו כל כך ממוקדים בכלים שלא הבנו שיש פה סוגים חדשים של מדע שהם סופר מבטיחים ורווחיים. ״Eli Lilly החדשה״ זו אולי המקבילה של הרשתות החברתיות כאן.

מחשבה מעניינת להרהר בה, שקצת מתחברת לספר שגרוס השתתף בכתיבה שלו, על מחסור בכישרון אנושי ודרכים להתמודד עם זה (מהדורה 12).

לינק לריאיון

---

---

אפל והאיחוד האירופאי

לפני למעלה מעשור, עבדתי במחלקת החיפוש של גוגל, ואני זוכר שבאופן אישי הייתי מאד נסער מקונספט ״הזכות להישכח״. תקנות שחוקקו במדינות מסויימות ואירופה ואיפשרו לאנשים לבקש ממנועי חיפוש באינטרנט להסיר דפי אינטרנט שמזכירים אותם. זה היה שנוי במחלוקת; האם הזכות לפרטיות, שעליה שמים דגש רב יותר באירופה, גוברת על חופש המידע והזכות לדעת - עיקרון שעליו שמים דגש באמריקה. אבל לא זו הנקודה שעניינה אותי.

מה שהפריע לי הוא שהתקנות נגעו למנועי החיפוש. לא לעמודי האינטרנט עצמם. האתוס הבסיסי במחלקת החיפוש של גוגל — לפחות באותן שנים! — היה שתפקידו של מנוע החיפוש הוא לשקף בצורה הטובה ביותר את האינטרנט. לא לעשות מניפולציות לאינטרנט. זה היה עיקרון שהחברה דבקה בו בפנאטיות דתית, גם במחיר של פגיעה בעסקים שלה עצמה.

בעיניי, זה מה שגרם לחיפוש של גוגל להיות כל כך טוב, עד לרמה שבה הרבה מאד אנשים בלבלו באותם שנים את הקונספט של ״גוגל״ עם ״האינטרנט״. כשלא היה להם חיבור לאינטרנט בבית, הם אמרו ש״יש בעיה עם הגוגל״. גוגל הייתה האינטרנט. האינטרנט היה גוגל. וכל זה קרה בזכות העובדה שמנוע החיפוש נבנה בצורה שתשקף בצורה הכי טובה שאפשר את האינטרנט.

חשבתי אז שגם אם יש זכות להישכח, את האזכור צריך להסיר מאתר האינטרנט עצמו, לא ממנוע החיפוש. לא שמורכב לממש את זה במנוע החיפוש עצמו, אבל חשבתי שתקנה כזו חותרת תחת העיקרון הבסיסי שבזכותו אנשים נתנו את האמון שלהם בגוגל, וסמכו מלכתחילה על מנוע החיפוש שישקף את האינטרנט. ואם יגיעו עוד ועוד תקנות כאלה, שיאלצו את מנוע החיפוש לעשות מניפולציות לאינטרנט ולא לשקף אותו בצורה מהימנה - כל העיקרון הזה, שהתבסס על שנים של דבקות ועבודה עיקשת, יאבד.

בהזדמנות אחת אפילו שאלתי, אם במקום לממש את היכולת הזו, אפשר פשוט לחסום חיפושים בגוגל שמגיעים מכתובות איי פי באירופה. שהמשתמשים שם יילכו למנועי החיפוש האירופאיים. המנהלים באותה ישיבה לא התלהבו מההצעה שלי.

בכל מקרה, נזכרתי בכל זה השבוע בעקבות התפתחות די רצינית בסכסוך בין אפל והאיחוד האירופי. הנה מתוך שיחה מעניינת בפודקאסט דיטרינג, בין ג׳ון גרובר ובן תומפסון:

בן תומפסון: אז אירופה פותחת בחקירה נגד אפל על הפרה של ה DMA. הנציבות האירופית קצת מרגישים כמו השופט, חבר המושבעים והתליין במידה מסויימת. הם פותחים בחקירה, אפל יכולים להגן על עצמם, ואני מאמין שבכל זאת הם יימצאו אשמים, זה הניחוש שלי. ואז זה יילך לבית המשפט האירופי. זה תהליך ארוך […]

ג׳ון גרובר: ובכל מקרה עמדנו לדבר על הנושא הזה, עוד לפני ההכרזה של הנציבות האירופית, כי ביום שישי אפל הכריזה ששלושה מתוך הפיצ׳רים הגדולים החדשים שהוכרזו בכנס המפתחים האחרון, הולכים להידחות לפרק זמן בלתי מוגבל באיחוד האירופי.

זה כל מה שקשור ל Apple intelligence, ובנוסף iPhone mirroring, והיכולת לשתף מסך באמצעות FaceTime, למשל כדי להתחבר למחשב של ההורים או הילד שלכם ולצייר משהו על המסך או להדריך אותם … כל הפיצ׳רים האלה נדחו [באירופה].

זה סיפור די גדול. חוק השווקים הדיגיטליים (Digital Markets Act, או בקיצור DMA) מכוון לחברות הטק הגדולות, והרבה מהתקנות מגבילות באנדלינג, כלומר כריכה של שירותים יחד. החקיקה דורשת אינטראופרביליות, יכולת לנייד מידע בין שירותים, ממשקים פתוחים.

הרבה מזה חותר תחת האתוס הבסיסי שהופך את אפל לאפל: האינטגרציה. דיברנו על זה במהדורה 73. העובדה שבתוך אפל אין מבנה ארגוני קשיח, ומהנדסים מרמות שונות של המערכת משתפים פעולה יחד, לא דרך ממשקים מוגדרים היטב, היא הסיבה שחוויית המשתמש היא כל כך מדהימה. זו הסיבה שאף אנדרואיד לעולם לא יוכל להשתוות לאייפון.

תומפסון: זה יהיה חסר זהירות מצד אפל להשיק את הדברים האלה תחת החקיקה שדורשת שהכל יהיה אינטראופרבילי, ושצריך לאפשר למוצרים שונים להתחבר. אז האם צריך לאפשר לשקף את האייפון גם לווינדוס, זה מה שהם חושבים? או אנדרואיד למחשב מק? … מי יודע?

מה עם שיתוף המסך, או Apple Intelligence? זה יעשה את האפליקציות של אפל טובות יותר. סירי תהיה טובה יותר. זה חלק מהפריבילגיה של לבנות מערכת אינטגרטיבית. הסיבה שאנשים אוהבים את אפל היא שהם דואגים שכל המוצרים שלהם יעבדו טוב יחד.

גרובר: התגובה של הרבה אנשים שכועסים שהפיצ׳רים של אפל לא מגיעים היא שזה מהלך ״דווקא״ של אפל כדי … להעניש אזרחים של האיחוד האירופי, כנראה כדי לדחוף אותם לכתוב לנציגים הפרלמנטריים שלהם ולשכנע אותם לבטל את ה DMA.

זה משהו שאפל לא אומרת לאף אחד לעשות, אני לא חושב שזה יקרה, אני לא חושב שאפל מקווה שזה יקרה … DMA עבר בפרלמנט האירופי ברוב של 588 מול 11, עם 31 נמנעים. זה לא משהו שנוי במחלוקת באיחוד האירופי.

… התיאוריה שלי היא שהרבה אנשים כועסים על אפל במשך שנים, ואולי בצדק, על דברים שקשורים למדיניות של חנות האפליקציות. והצעד הראשון בכיוון הזה הוא סליקת תשלומים - העובדה שאפל דורשת שכל התוכנות יגיעו דרך חנות האפליקציות שלה, וכל האפליקציות שם צריכות להשתמש בשירותי התשלומים של אפל. וזה שומר סף ששומר 30% מכל טרנזאקציה … והצעד הבא בכיוון הזה הוא, כל הרעיון שחנות האפליקציות של אפל זו הדרך היחידה להפיץ תוכנה, נכון?

אלו שני נושאים שמאד מסעירים אנשים. ה DMA בהחלט נוגע בהם. והתיאוריה שלי היא, שהרבה אנשים חושבים שהם פרו-DMA … שחושבים שכל הרעיון של ה DMA בהקשר של אפל הוא לשבור את ה״מונופול״ של חנות האפליקציות … לאנשים אין מושג כמה מרחיק לכת ה DMA, ועד כמה שחנות האפליקציות היא רק אספקט קטן שלו.

זה מאד מעניין. גרובר טוען שלדעתו, אם ה DMA היה עובר עשור קודם לכן, אפל בכלל לא הייתה משיקה את האפל וואטש או האייר פודס באירופה. זו גם אינטגרציה, אין ממשקים פתוחים שמאפשרים ליצרן אוזניות אחר לבנות חוויית משתמש כל כך טובה וחלקה עם חיבור אלחוטי של אוזניות לאייפון.

הבעיה עם ממשקים פתוחים היא שזה דבר מחייב. מערכת אינטגרטיבית סגורה מאפשרת הרבה יותר מרחב תמרון כדי להגיע לחוויות משתמש מדהימות. מעבר להשלכות עסקיות, אני חושב שאני יכול לנחש איך מרגיש התסכול של המהנדסים באפל מהתקנות האלה, כי הרגשתי באופן דומה כשתקנות אירופאיות חתרו תחת עקרונות הנדסיים שהיו מקודשים בגוגל.

יש גם ביקורת על אפל כמובן. במשך שנים היא מנהלת מעין קרב חפירות כדי להגן על העמלות המנופחות בחנות האפליקציות, מה שבמידה מסויימת לא השאיר לרגולטורים ברירה אלא לתקוף את הגרעין של החברה. ועכשיו אפל נמנעת מלהשיק דברים חדשים באירופה. זה יהיה מעניין לראות איך הדברים יתגלגלו.

לינק לפודקאסט

קומפאונדינג שקט

״הטבע לא ממהר, ובכל זאת הכל קורה״, אומר הפילוסוף הסיני לאו טְצֵה.

סאקויה ענקיים, אורגניזמים מתקדמים, הרים נישאים - הטבע בונה את החלקים הכי מעוררי השתאות ביקום. והוא עושה את זה בשקט, עם התקדמות שכמעט לא ניתן להבחין בה כרגע אבל היא מדהימה על פני פרקי זמן ארוכים.

זה קומפאונדינג שקט, וזה נפלא לראות את זה.

ככה נפתח עוד פוסט נפלא של מורגן האוסל. ההקבלה לתהליכי הקומפאונדינג השקט בטבע, היא, כמובן, הרעיון של קומפאונדינג שקט לכסף שלכם. תהליך ריבית דריבית שקורה ברקע בלי שאף אחד מבחין בו. כמו בטבע, ככה מוצאים את התוצאות הכי מרשימות.

מדי כמה שנים שומעים סיפור על אדם פשוט מהכפר, ללא חינוך ועבודה בשכר נמוך שהצליח לחסוך ולצבור עשרות מיליוני דולרים. הסיפור תמיד אותו דבר: הם פשוט חסכו בשקט והשקיעו במשך עשורים. הם מעולם לא התרברבו, מעולם לא התהדרו, מעולם לא השוו את עצמם לאחרים או דאגו מזה שהם היו מאחורי המדד ברבעון האחרון.

הם פשוט עשו קומפאונדינג שקט.

כל היקום הפיננסי שלהם הסתכם בקירות ביתם, מה שאיפשר להם לשחק את המשחק של עצמם ולא להתחשב בשום דבר חוץ מהמטרות שלהם. זה היה כח-העל שלהם. זו בעצם הייתה היכולת הפיננסית היחידה שלהם, אבל ההכי עוצמתית מכולן.

דמיינו שאם, אחרי הדייט הראשון שלכם עם הפרטנר שלכם, הייתם צריכים לפרסם כל שיחת טלפון, כל הודעת טקסט, כל שיחה עם האדם הזה ברשתות החברתיות. או אפילו רק עם קבוצה קטנה של חברים ומשפחה. אתם יודעים מה היה קורה: אנשים היו אומרים לכם שאתם עושים את זה לא נכון, אתם עושים יותר מדי את זה, צריכים להגיד יותר מהזה ופחות מההוא, וכו׳ וכו׳. אתם תהיו כל כך נבוכים, לחוצים, ומושפעים ממטרות ומאישיות שונה של אנשים אחרים עד כדי כך שלא תהיו עצמכם. אף מערכת יחסים כזו לא תעבוד.

זה דומה עם כסף. אנשים נהיים כל כך לחוצים לגבי מה אחרים יחשבו על אורח החיים וההשקעות שלהם שזה מוביל אותם לשני דברים: להתנהל בשביל אחרים, ולהעתיק אסטרטגיה שאולי תעבוד למישהו אחר אבל לא נכונה עבורכם.

מורגן האוסל מזכיר שיש שתי דרכים להתייחס לכסף: בתור כלי לחיות חיים טובים יותר, או בתור מדד להצלחה לעומת אנשים אחרים. די ברור איזה מהשניים מוביל לחיים מאושרים יותר.

אחד מארבעת העקרונות שהאוסל תיאר בשביל קומפאונדינג שקט הוא התמדה לטווח ארוך, שדורשת סיבולת לתנודתיות בטווח הקצר:

הרבה אנשים רוצים להשקיע לטווח-ארוך אבל לא מצליחים באמת לעשות את זה. סיבה אחת היא שהם נתקעים בהשוואות - לעמיתים, למדדים, ובהרהורים על מה אנשים יחשבו אם יגלו שהפסדתם כסף בחודשים האחרונים.

השקעה לטווח ארוך דורשת סיבולת לנזקים סבירים; אם אתם לא יכולים לעשות את זה, אתם תמצאו את עצמכם מנסים את הטריק הקשה של להימנע מתנודתיות בטווח הקצר. אתם עמידים רק כשאכפת לכם יותר מלשרוד את התנודתיות, מאשר האם תיראו טיפשים בגלל שנפגעתם ממנה מלכתחילה.

במקום לנסות להיראות חכמים יותר מהאחרים, אתם עושים הימור שקט על זה שהדברים ישתפרו לאט לאט עם הזמן.

אתם לא ממהרים, ובכל זאת הכל קורה.

לינק לפוסט

והנה סיפור שאולי יכול לעזור עם זה -

---

המלצות מהעבר

שרשרת אספקה וציפורי שיר

מראיינת: בוא נדבר על אפל […] עם ההאטה של וירוס הקורונה. אפל היא אחת החברות שאמרו שתהיה להן השפעה, לא רק בחנויות שהם סגרו וההתנהגות של הלקוחות הסיניים, אלא גם עם מה שקורה בשרשרת האספקה.

וורן באפט: שרשרת אספקה, בטח.

מראיינת: איך אתה מפרש את כל זה, מה אתה שומע, האם אתה יודע משהו שאנחנו לא יודעים כרגע?

וורן באפט: לא, אני לא יודע דבר אחד יותר מכם. אני רואה את טים קוק באסיפה השנתית ופעם בשנה בסאן ואלי. אני לא חושב שעשיתי אליו שיחת טלפון בשנתיים-שלוש האחרונות.

כל מיני דברים הולכים לקרות לאפל במהלך עשר השנים הקרובות. השאלה האמיתית היא עד כמה המוצר יהיה נפוץ וכמה חזק המוצר יהיה בעוד חמש או עשר שנים מהיום.

וורן באפט בריאיון לבקי קוויק (CNBC), פברואר 2020

צפיתי בקטע הזה עשרות פעמים. האופן חסר האכפתיות שבו באפט אומר ״שרשרת אספקה, בטח״. איך הוא יכול להיות כל כך בטוח בעצמו ולא להתעניין בפרטים של ההשקעה הכי גדולה שלו, בתחילתה של מגיפה עולמית.

מה שעזר לי להבין את המודל המנטלי מאחורי פרספקטיבה כזו הוא הספר הנהדר של פולאק פרסאד, מה למדתי על השקעות מדארווין. אני מאד נהנה מהספר (תודה לאמיל גולדפרב על ההמלצה החמה), ואנסה לשתף פה מדי פעם תובנות ממנו.

הסיפור על ציפורי השיר באי דפני מייג׳ור אולי יעזור להבין את גישת ה״שרשרת אספקה, בטח״: זוג חוקרים בריטי בשם פיטר ורוזמרי גרנט נהגו לבלות באי הזה שישה חודשים מתוך כל שנה, במשך שלושה עשורים; זה בכלל לא פסטורלי כמו שזה אולי נשמע — ההגעה לאי הנידח והחיים שם באוהל דרשו התמודדות עם תנאים מאד קשים.

תוצאות המחקר שלהם הוכיחו שמתקיים יחס הפוך בין אורך התקופה שבה מודדים, וכמות השינוי האבולוציוני שמבחינים בו; ככל שמודדים בפרקי זמן קצרים יותר, מבחינים בשינוי אבולוציוני גדול יותר. איך זה יכול להיות? ובכן:

למה שאדם שפוי כלשהו יבלה כל כך הרבה זמן על אי מהסוג הזה? כי הוא הציע יתרונות שרק מקומות אחרים מעטים היו יכולים.

דפני מייג׳ור היה כל כך מרוחק משאר האיים שהיה סיכוי מזערי שציפורי השיר או שאר המינים באי יוכלו להימלט או שאחרים יוכלו להגיע. זו הייתה צלחת הפטרי המושלמת למחקרים אבולוציוניים כי היא לא ״תזדהם״.

בנוסף, הזוג גרנט הבין שאיי הגלאפגוס היו מכרה זהב לבחינה וטיוב של התיאוריה של דארווין. איי הגלאפגוס חוו שינויי אקלים קיצוניים — מבצורת קשה לגשם בלתי פוסק — ולכן סיפקו שפע של הזדמנויות לברירה טבעית.

לבסוף, דפני מייג׳ור היה קטן מספיק כדי לעקוב אחר כל ציפור שחיה שם במשך הרבה שנים, מה שהם אכן עשו. מ-1973 ועד 2012, הזוג גרנט תייג בערך עשרים אלף ציפורים על פני שמונה דורות, ועקבו אחרי כמעט כל זוג מזדווגים והצאצאים שלהם.

[…] ב-1977 דפני מייג׳ור סבל מבצורת חריפה. כמעט כל הצמחיה נעלמה מהאי […] הזרעים הקטנים והבינוניים נעלמו די מהר, ונותרו לציפורי השיר רק זרעים גדולים וקשים. רק אלו שהיה להם מקור גדול וחזק הצליחו לשבור ולפתוח את הזרעים הגדולים האלה; ציפורי שיר עם מקור קטן או בינוני לא יכלו לפצח אותם, אז הם גוועו ברעב ונספו.

[…] המידע של הזוג גרנט הראה שהשורדים היו, בממוצע, מעל 5% יותר גדולים מאלו שמתו. אורך המקור הממוצע של השורדים היה 11.07 מילימטר לעומת 10.68 מילימטר לפני הבצורת; עומק המקור הממוצע גדל מ-9.42 מילימטר ל-9.96 מילימטר. ההבדלים האלה נראים לנו קטנים, אבל המשמעות שלהם יכולה להבדיל בין חיים ומוות בטבע הפראי. למשל, ציפור עם מקור באורך 11 מילימטר יכול לפצח זרעון מצמח קוצני, בעוד שציפור עם מקור באורך 10.5 מילימטר אפילו לא תנסה. רק חצי מילימטר עושה את כל ההבדל.

מעניין לדמיין מה היה קורה אם במקום מין בטבע, היה מדובר בתעשיה כלשהי. משקיעים היו ממתינים דרוכים כדי לקרוא את תוצאות המדידה של הציפורים באי, שהזוג גרנט היה מפרסם פעם ברבעון. העיתונות הכלכלית, הפיד בטוויטר, פודקאסטים, בלוגים - כולם היו עוסקים בניחושים, ניתוחים, סיפורים על מי שהתעשר כי צפה את ״מיתון הזרעים״ של 1977, תחזיות על ציפורי שיר עם מקור שיגיע לאורך של 14 מילימטר עד 1980 (וההשלכות על שאר התעשיות), ומאמרים שמזהירים מ״בועת המקור הארוך״.

ובכן, זה מה שקרה אחר כך -

[…] הזוג גרנט היו צריכים לחכות עוד שנה נוספת כדי למדוד את הגודל והצורה של המקור בקרב הצאצאים של שורדי הבצורת של 1977. ואז הם ראו אבולוציה בפעולה — הדור החדש היה 4-5 אחוזים גדול יותר מאשר האוכלוסיה שלפני הבצורת.

הם מהר הבינו שהתובנה של 1977 לא הייתה פוקס. ב-1983, היו גשמים כבדים בגלל אל ניניו, והאי התכסה בירוק. גפנים ירוקים כיסו אפילו את שיחי הקטטוס. לצמחייה השונה הזו הייתה השפעה גדולה שנתיים אחר כך כשבצורת הכתה שוב. הפעם, היו שפע של זרעים קטנים (מהצמחיה של 1983), וזרעים גדולים הפכו לנדירים. כתוצאה מזה, ציפורי השיר עם המקור הגדול התקשו להרים את הזרעים, והפעם אחוז גדול מהשורדים של הבצורת היו הציפורים בעלי המקור הקטן. לצאצאים שלהם, כתוצאה מזה, גם היה מקור קטן יותר. שוב נמצאו עדויות לברירה טבעית ואבולוציה, אלא ש, בניגוד ל-1977, המקור התפתח להיות קטן יותר.

לסיכום, בתוך פחות מעשור, אורך המקור של ציפורי השיר גדל ואז קטן בעקבות ברירה טבעית. כשצופים בו על פני עשור, לא נראה שאורך המקור השתנה בהרבה, אבל הוא היה מאד תנודתי במהלך התקופה בעקבות שתי תקופות של מזג אוויר קיצוני.

זה מעניין ששינויים אבולוציוניים מזכירים את שוק ההון, שבו יש יותר תנודתיות ככל שבוחנים את הביצועים בקבועי זמן קצרים יותר. המאמר שהזוג גרנט פירסמו ב-2002 הראה קצב האבולוציה הוא מהיר יותר על פני תקופות זמן קצרות, בניגוד להשערה המקורית של דארווין.

על בסיס הסיפור הזה, פרסאד מספר על עיקרון שמנחה אותם בהשקעות, והזכיר לי את הקומפאונדינג השקט של מורגן האוסל:

כשאנחנו מוצאים עסקים באיכות גבוהה שהטבע שלהם לא משתנה באופן מהותי על פני הטווח הארוך, אנחנו מנצלים את התנודתיות הבלתי נמנעת בטווח הקצר כדי לקנות ולא למכור.

כמובן, זה עובד רק אם אתם בטוחים שהעסק הוא באיכות גבוהה, ושטבעו לא ישתנה בטווח הארוך.

לינק לספר

Brandless

מתוך טק קראנץ׳, פברואר 2020:

ברנדלס (Brandless), חברת אי-קומרס מסן פרנסיסקו שייצרה ומכרה מגוון של מוצרים ״נטולי-אכזריות״ בקטגוריות של בית, יופי, טיפוח אישי, תינוקות ובעלי חיים, סגרה את שעריה פחות משלוש שנים לאחר שפתחה אותם באופן רשמי ביולי 2017.

בהצהרה שניתנה לאתר החדשות פרוטוקול, החברה ציינה תנאי שוק של ״תחרות פראית״ […]

הריצה הקצרה של החברה לא מגיעה בהפתעה מוחלטת לעוקבים אחר התעשיה. ביולי 2018, ברנדלס הכריזה שקרן המאה מיליארד דולר של סופטבנק, Vision Fund, השקיעה 240 מיליון דולר בחברה בעסקה שהעריכה את ברנדלס בשווי של קצת מעל 500 מיליון דולר. זו הייתה התפתחות מפתיעה, בהתחשב שהעסק של החברה עוד היה בשלבי התהוות.

הכישלון של ברנדלס הוא עוד דוגמא, מיני רבות, לניסוי שנכשל מתקופת הדיסראפשן של הכל. התערערות החפיר של חברות מותג הביאה גל של יזמים מלאי תקווה לבנות את המותגים של דור המילניאלס, ויהיו, למשל, ״נטולי-אכזריות״ (מהדורה 82); אבל התקווה נגוזה כשבשרשרת הערך החדשה שנוצרה, פייסבוק הייתה זו שלכדה את רוב הרווחים, ולמעשה הפכה את המותגים עצמם לקומודיטי (מהדורה 83).

ברנדלס היא עוד מקרה מבחן מעניין, שמתקשר לנקודה שהזכרתי בסוף הפרק של אופטיקאסט השבוע: מודל DTC, חברה שמוכרת ישירות לצרכנים באינטרנט, היא כנראה משהו שמתאים יותר לנישות מוגבלות, ששם אפשר למצוא לקוחות שיהיה להם fit טוב עם המוצר, ויספקו lifetime value גבוה שיצדיק את עלות הרכישה של הלקוחות האלה. הבעיה מתחילה כשחברות כאלה לוקחות השקעות הון סיכון, ואז הצורך ליצור החזר על ההשקעה דוחף את החברות האלה להתרחב מחוץ לנישות שלהן, עם עלות רכישת לקוחות הולכת וגדלה, תמורת lifetime value הולך ופוחת.

במקרה של ברנדלס זה נגמר בפשיטת רגל² מנימוקים של ״תנאי שוק תחרותיים בצורה פראית״. זה מסתדר עם העובדה שסופטבנק השקיעה בחברה בהערכת שווי מנופחת; בסוף שנות ה-2010, סופטבנק חזרה שוב ושוב על התבנית של שפיכת סכומי כסף עצומים על עסקים עם unit economics בעייתיים ומודל עסקי מוטל בספק, מתוך אמונה שהשקעות העתק יובילו לדומיננטיות בשוק, וכתוצאה מכך, לחפיר.

דיברנו כבר על WeWork, נער הפוסטר של ההשקעות-חסרות-ההיגיון-הכלכלי של סופטבנק; הסיפור של ברנדלס למעשה עקב אחרי אותו playbook. יותר מדי כסף, יותר מדי מהר, שיוצר ציפיות בלתי אפשריות, לחברה שאין לה מודל עסקי של חברת טק. כלומר, יש לה עלויות שוליות אמיתיות לרכישה של לקוחות חדשים וביצוע של טרנזאקציות נוספות.

לינק לכתבה

---

תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!

איך הייתה מהדורה מספר 84? אשמח לפידבק שלכם - אפשר לענות על האימייל או להשאיר הערה כאן. אני מבטיח לקרוא הכל (גם אם אני לא תמיד מספיק לענות).

אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:

תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.

1. החברה הכריזה על ״משרדים בפאלו אלטו ובתל אביב״, ואני דווקא הרמתי גבה לגבי המשרד בפאלו אלטו. חברות ה AI המובילות מתרכזת בכמה שכונות בסן פרנסיסקו, ופאלו אלטו היא די מרוחקת משם. מצד שני, OpenAI הייתה חלק ממה שיצר את סצינת ה AI בסן פרנסיסקו, וייתכן שהמשרד בפאלו אלטו הוא דרך למצב את SSI בתור האנטיתזה של OpenAI.

2. כמה חודשים לאחר מכן פורסם שברנדלס שבה לחיים, בגיבוי של פרייבק אקוויטי, במודל צנוע יותר.