מהדורה 86: ליטל טק ומספר 2 של טראמפ, סקויה וסטרייפ, בינה מלאכותית בחשיבת חוף מזרחית, פרדוקס ההצלחה של בלקברי, האנליסט של בועת הדוט-קום
״בניגוד להרבה בועות מפורסמות, מניות האינטרנט רוכבת על נתונים פונדמנטליים יציבים כמו אבן, חזקים יותר משהשוק אי פעם ראה ... רק בגלל שתופעת מניות האינטרנט נראית כמו בועה, זה לא אומר בהכרח שהיא תתפוצץ.״
שוב יום שישי. הפרק של השבוע באופטיקאסט עסק בסיפור של וויקס, וכיסה הרבה ממה שכתבתי עליה בבלוג. אפשר להאזין כאן, או בספוטיפיי | אפל פודקאסט.
השבוע דווח שגוגל מנהלת מגעים לרכישה של וויז ב-23 מיליארד דולר. כתבתי בטוויטר כמה מחשבות לגבי זה.
בשבוע שעבר בן תומפסון פרסם מאמר תחת הכותרת האיחוד האירופי הלך רחוק מדי. דיברנו במהדורות הקודמות על מה שיותר ויותר נראה כמו מסע נקמה כנגד חברות הביג טק האמריקאיות. השבוע הנציבות האירופית גם הכריזה שהוי הכחול בטוויטר מפר את חוק השירותים הדיגיטליים (DSA) האירופי. אני לא חושב שזה נושא שאפשר להתעלם ממנו, וממליץ לקרוא את המאמר של בן תומפסון.
קדימה למהדורה מספר 86 -
דברים שנתקלתי בהם השבוע
מספר שתיים של טראמפ, ליטל טק נגד ביג טק
כשהתחלתי את הבלוג הזה, אמרתי לעצמי שלא אכתוב על פוליטיקה, כי, ובכן, זה נושא שמרוקן אותי מאנרגיות, ובמקום זה אתמקד בנושאים שמעניינים ומלהיבים אותי והעיסוק בהם ממלא אותי באנרגיות.
אבל, כמאמר הבדיחה הסובייטית שמארק אנדריסן ובן הורוביץ׳ הזכירו במניפסט שפרסמו לאחרונה, לכם אולי אין עניין בפוליטיקה, אבל לפוליטיקה יש עניין בכם.
באותו מניפסט הם הסבירו שהם יהיו מעורבים פוליטית כדי לעמוד לצד של Little Tech. זה המונח שהם אימצו עבור סטארטאפים של טק, בניגוד לביג טק — חברות הטק הגדולות.
המניפסט טוען שעתידה של אמריקה לפניה ולא מאחוריה, ומפרט מה צריך לעשות כדי להחזיר אותה לגדולתה. Greatness. זה היה הרמז הראשון להצטרפות של אנדריסן והורוביץ לתנועת ה Make America Great Again. הם טוענים שהדרך להגיע לשם היא באמצעות סטארטאפים וחדשנות טכנולוגית. עשרה ימים לאחר מכן, הם הודיעו על תרומה גדולה לקמפיין של טראמפ. יום קודם לכן, אילון מאסק הודיע על תמיכה פיננסית בקמפיין של טראמפ.
כמו שבן תומפסון מפרט, למאסק יש שורה של סיבות אישיות ועסקיות מאד טובות לתמוך בכל מועמד שירוץ מול הנשיא ביידן, למשל העובדה (התמוהה) שטסלה לא נכללה ביוזמת הרכבים החשמליים של הממשל, או שורה של חקירות פדרליות כנגד טסלה, SpaceX, וטוויטר. בן תומפסון כתב על זה:
אני לא מגיב לגבי הנכונות של הטיעונים האלה, רק מציין שזה לא מאד מפתיע שמאסק תומך ביריב של הנשיא ביידן.
אפשר לבצע ניתוח דומה של אנדריסן הורוביץ; לאחר שהם מבססים את הטיעון (הנכון!) שמקור העוצמה של אמריקה מבוסס על הובלה טכנולוגית, מה שמביא לעוצמה כלכלית וצבאית, ואז טוענים שסטארטאפים מספקים את ההובלה הטכנולוגית, אנדריסן והורוביץ מציגים איזורים שבהם הם לא מסכימים עם הממשל של ביידן:
- קריפטו, שהם טוענים שהוא הכרחי כדי להתחמק מהשליטה של אגרגטורים, ושהם אומרים שה SEC וה FDIC מתמקדים בו באופן מרושע, בעוד שטראמפ באופן מפורש תומך.
- AI, שם הם טוענים שהצו הנשיאותי של ביידן מצביע על עתיד שנועל את ה incumbents בתור מונופולים קבועים, ואותו טראמפ מבטיח לבטל.
- תסכול כללי מהממשל באיזורים שנעים בין פינטק, ביוטק, ואנרגיה.
- ההצעה של הנשיא ביידן להטיל מס על רווחים לא ממומשים, שהם טוענים שיהרוס באופן מוחלט את תעשיית ההון סיכון, שמבוססת על הערכות שווי הולכות ועולות שאולי ואולי לא יתממשו בסופו של דבר.
מה שמעניין הוא לא בהכרח אם אתם מסכימים עם אנדריסן והורוביץ (כמו שבן תומפסון בהחלט נוטה לעשות בנוגע ל AI ומס רווחי הון), אלא העובדה שהם תומכים ביריב של ביידן.
קלסי פייפר מווקס כינה את זה ״שבירת העסקה״:
אני חושב ש״הייתה עסקה והיא נשברה״ הוא סנטימנט חזק שצובר פופולריות בטק, לא רק בקרב תומכי טראמפ אלא גם בקרב ליברלים אמיתיים.
מה הייתה העסקה? קשה להגיד בדיוק אבל משהו כמו — אנחנו נבנה דברים שאפתניים ונשלם מיסים גבוהים ונתרום הרבה כסף ובעיקר לא נשחק בפוליטיקה, ואתם תתייחסו אלינו בתור חלק מוערך מהקהילה, תעשו שיהיה אפשר לחיות בערים שלנו, ובעיקר לא תתערבו לנו.
ההטיה הפתאומית כלפי כיסוי שלילי חזק של טק גרמה לתחושה שהעסקה קורסת. ההתקפות על האוטובוסים שמסיעים עובדי טק? קריסה של העסקה. המצב של סן פרנסיסקו? קריסה של העסקה.
כמו כל נרטיב, גם זה צודק בחלק מהדברים ומפספס אחרים. ואני לא חושב שלתת את השלטון לנייטיביסטים ימנים מושחתים יפתור את הכעס המוצדק כאן. אבל יש פה כעס מוצדק. פוליטיקאים בקליפורניה אכזבו בצורה מזעזעת את התושבים שאותם הם מייצגים.
בן תומפסון הזכיר שפייסבוק ״נבחרה״ בתור השעיר לעזאזל שהואשמה בניצחון של טראמפ ב-2016. לא הקמפיין של הילארי, או ההתמקדות של הניו יורק טיימס בפרשת האימיילים שלה סמוך לבחירות. זה הוביל לסנטימנט כללי כלפי תעשיית הטק בעיתונות, ובסופו של דבר, לכך שבכירים בתעשיה כמו אילון מאסק ומארק אנדריסן לראשונה ״החליפו צד״, באופן פומבי.
בתזמון מעניין, השבוע הכריז הנשיא לשעבר והמועמד לנשיאות דונלד טראמפ על המועמד שלו לסגן-הנשיא: ג'יי די ואנס. ואנס היה בעבר שותף בקרן הון סיכון, ועזר לארגן את ערב ההתרמה שדייויד סאקס וצ'מאת׳ פאליהפיטיה ערכו עבור דונלד טראמפ בסן פרנסיסקו. אז האם ואנס הוא הנציג של תעשיית הטק? לא בדיוק.
ואנס, אם לשפוט על פי האג׳נדה שלו, יכול להיחשב בתור המועמד של ליטק טק. בן תומפסון סיכם כמה נקודות מהדברים שאמר ואנס בכנס בנושא הגבלים עסקיים:
- הניסיון שלו בהון סיכון לימד אותו שמטא וגוגל עמידות לתחרות, ולכן חונקות חדשנות.
- האמונה שלו שיש דברים שמשנים מעבר למחיר, ושעריצות פרטית היא רעה בדיוק כמו עריצות ממשלתית.
- הדאגה שלו לגבי השליטה במידע של מטא ובייחוד של גוגל, וההשפעה של זה על הדמוקרטיה.
- למה הוא חושב שהגישה של גארי גנסלר ב SEC בנוגע לקריפטו היא שגויה ורעה לבניה של מתחרים בחברות הטק הגדולות.
- הסגל יהיה מה שיקבע את המדיניות של הנשיא טראמפ בנוגע להגבלים עסקיים, והוא מקווה שחלק מהאנשים מממשל ביידן יישארו.
למעט הנקודה האחרונה, נראה כאילו האג׳נדה של ואנס מתלכדת עם אג׳נדת הליטל טק של אנדריסן. הם הסכימו כבר בפברואר לגבי הסכנה שבחברות הביג טק.
המקום שבו האג׳נדות של ואנס וליטל טק מתנגשות, הוא הנקודה היחידה שבה אג׳נדת הליטל טק חופפת לביג טק. רכישות. ביג טק רוצים להיות מסוגלים לקנות חברות חדשות מעניינות, והמשקיעים שלהן רוצים להיות מסוגלים לקבל החזר על ההשקעה. אבל ואנס הקפיד לציין שהוא אחד הרפובליקאים היחידים שחושבים שלינה קאהן עושה עבודה טובה ב FTC, בניסיון לחסום רכישות, ורמז שהוא מקווה שהיא תישאר בתפקיד גם תחת ממשל טראמפ.
הנקודה המעניינת פה היא הפיצול בין ביג טק וליטל טק. סיליקון ואלי הוא כבר לא יחידה הומוגנית אחת של טק. והשאלה היא מי בעצם נשאר בצד של ביג טק? זה לא שהממשל של ביידן ממהר לעמוד לצידם כשהאיחוד האירופי יוצא למסע נקמה נגדם. או שהעיתונים שתומכים בביידן נמנעים מלהציג אותם באור שלילי. אולי בעצם אף אחד לא נשאר בצד של ביג טק. אולי השנאה כלפי ביג טק יהיה מה שיאחד את השסעים בחברה.
זה כנראה בלתי נמנע, כשכל כך הרבה מאות של מיליארדי דולרים מונחים על הכף, שתעשיית הטק תתערבב בפוליטיקה האמריקאית. מצד שני, קשה שלא לחשוב על איך שביל גורלי סיים את ההרצאה המעולה שלו לפני כמה חודשים, באמירה שלדעתו כל כך הרבה חדשנות וקידמה יצאה דווקא מסיליקון ואלי, בגלל שזה כל כך פאקינג רחוק מוושינגטון. ובכן, נראה שהמרחק הזה בהחלט מתקצר.
לינק למאמר על ג׳יי די ואנס וטק על התמיכה של טק בטראמפ
סקויה וסטרייפ
מתוך כתבה בבלומברג, ששותפה בטוויטר על ידי ג׳ון קוליסון, קו-פאונדר של סטרייפ:
הערכת השווי של סטרייפ טיפסה ל-70 מיליארד דולר עם ההצעה של סקויה קפיטל לקנות מניות ממשקיעים שמעוניינים למכור את האחזקה בחברת הפינטק שעוזרת לעסקים לסלוק תשלומים מלקוחות.
סקויה מציעה לקנות מניות של סטרייפ ב $27.51 … קרן ההון סיכון הציעה את המחיר הזה לשותפים מוגבלים בקרנות שגויסו בין 2009 ל-2012, שאולי יהיו מעוניינים להנזיל מניות ... סקויה תקנה מניות עד שווי של 861 מיליון דולר, אמר אחד האנשים.
נציגים מסטרייפ וסקויה סירבו להגיב.
סטרייפ, אחת מחברות הטק הפרטיות בעלות השווי הגבוה היותר, הוערכה לאחרונה בשווי של 65 מיליארד דולר לאחר עסקה שאיפשרה לעובדים למכור חלק מהמניות שלהם … זה היה מעל הערכת השווי של 50 מיליארד דולר במרץ האחרון אבל מתחת ל-95 מיליארד דולר שהחברה הייתה שווה בגיוס של 2021.
ובכן.
דיברנו פה על כך שחלון ההנפקות לטק די נסגר ב-2022, ועל הדברים המוזרים שקורים בעקבות הנתק שנוצר בין השוק הפרטי לציבורי.
מאט לוין כותב שעבור פירמת הון סיכון כמו סקויה, צעד כזה הוא הגיוני:
השותפים המוגבלים בקרן של 2009 (!) חסרי סבלנות לקבל בחזרה את הכסף שלהם, אבל סטרייפ עדיין לא ציבורית; בינתיים הרבה אנשים מעוניינים להחזיק בסטרייפ, אז מפתה להציע למשקיעים חדשים את האפשרות להשקיע בסטרייפ. יש לזה את האתגרים הסטנדרטיים של כל קרן המשך — בעיקר, יש ניגוד עניינים חסר תקנה בקביעת המחיר של העסקה, מאחר וכל דולר נוסף שמשלמת הקרן החדשה מיטיב עם הקרן הישנה — אבל אני לא מניח שמנהלים אותם בדרכים סטנדרטיות. (תנו למשקיעים את הבחירה, אל תהיו חמדנים עם העמלות, נסו לבחור הערכת שווי שאפשר לתמוך בה, השתמשו בהערכת שווי חיצונית — הנה, הערכת שווי 409A.)
עבדאללה אל-רזואן העיר בטוויטר שאדיין, שגייסה בערך 300 מיליון דולר בלבד, מוערכת בשוק הציבורי בשווי של 30 מיליארד דולר, בעוד שסטרייפ גייסה בערך 10 מיליארד דולר כדי להגיע לשווי של 70 מיליארד דולר בשוק הפרטי. שתי החברות מעבדות ווליום דומה של תשלומים, ובעוד שסטרייפ בקושי רווחית, לאדיין יש שולי EBITDA של בערך 50% (עוד על ההשוואה בין החברות במהדורה 43).
אז אולי זו גם הסיבה שסטרייפ מעדיפים להישאר פרטיים? בשוק הציבורי הם יידרשו לפרסם דו״חות, ואנליסטים עלולים לבצע את ההשוואה לאדיין, מה שעלול להוביל להערכת שווי הרבה יותר נמוכה.
היעילות של השוק הציבורי היא עדיין חיסרון במקרה של סטרייפ והמשקיעים שלהם. מדווחים שם נתונים פיננסיים, יש אנליסטים שמנתחים אותם, יש מנגנון יעיל של price discovery, המחיר נקבע בהתאם להיצע ולביקוש של קונים ומוכרים. איזו חברה תעדיף את זה על פני המנגנון בשוק הפרטי, שבו עסקאות מתבצעות רק במחיר שמאושר על ידי סטרייפ.
מאט לוין מסכם בתהייה, מה בעצם ימנע מהם להמשיך לעשות את זה לנצח.
זה נראה יותר אטרקטיבי עבור סטרייפ מאשר הנפקה, ואם זה מספיק טוב עבור המשקיעים אז אולי סטרייפ אף פעם לא תצטרך להנפיק בשוק הציבורי.
AI’s $600B Question
נכון לעכשיו, AI נראה הכי מבטיח בלהפוך תהליכים קיימים — כמו כתיבת קוד — ליעילים יותר, למרות שאפילו ההערכות לגבי שיפורי היעילות האלה ירדו, והעלות של שימוש בטכנולוגיה לפתרון משימות היא הרבה יותר גבוהה מאשר שיטות קיימות. למשל, מצאנו שבינה מלאכותית יכולה לעדכן נתונים היסטוריים במודלים של החברה שלנו יותר מהר מאשר עדכון באופן ידני, אבל בעלות גבוהה פי שש.
- ג׳ים קובלו, ראש מחלקת מחקר המניות העולמית של גולדמן סאקס.
דייוויד קאהן מסקויה פרסם לאחרונה מאמר תחת הכותרת ״שאלת 600 מיליארד הדולר של הבינה המלאכותית״:
בספטמבר 2023, פרסמתי את שאלת 200 מיליארד הדולר של AI. המטרה הייתה לשאול את השאלה ״איפה כל ההכנסות?״
בזמנו, שמתי לב לפער גדול בין ציפיות ההכנסות שמגולמות בבניית תשתיות ה AI, לבין הצמיחה בפועל של ההכנסות באקוסיסטם של הבינה המלאכותית, שהוא גם פרוקסי עבור הערך למשתמש הקצה. תיארתי את זה בתור ״בור של 125 מיליארד דולר בהשקעות הון (CapEx) שצריך להתמלא כל שנה״.
השבוע, אנבידיה השלימה את עלייתה להפוך לחברה בעלת השווי הכי גבוה בעולם. בשבועות שהובילו לזה, קיבלתי מספר בקשות לעדכן את החישוב שלי. האם שאלת 200 מיליארד הדולר נפתרה, או החמירה?
אם תריצו שוב את הניתוח היום, הנה התוצאות שתקבלו: שאלת 200 מיליארד הדולר של AI היא עכשיו שאלה של 600 מיליארד דולר.
חישובים מהסוג הזה הם מה שאני קורא לו כאן, חשיבת חוף מזרחי. קשה להצדיק באקסל את ההשקעה האדירה והערכות השווי סביב הבינה המלאכותית. טיעוני החוף המערבי, לפי קאהן, אומרים משהו כמו ״השקעות במעבדים גרפיים זה כמו לבנות את מסילות הרכבת, ובסוף יגיעו הקרונות והתחנות והיעדים והנוסעים״, אבל קאהן לא מסכים עם ההשוואה הזו, מטיעונים של קושי לייצר ייחודיות, כח תמחור, או יתרונות תחרותיים.
הטוויט המצחיק הזה מסכם טוב את המצב בנקודת הזמן הנוכחית:
זה קצת מזכיר את מטאפורת החשמל של ג׳ף בזוס מ-2003: הטכנולוגיה המהפכנית הגיעה, אבל בינתיים רק ניסינו לתקוע אותה לתוך התשתיות הקיימות שלנו, יש לנו עוד עבודה לעשות בלבנות מסביבה אקוסיסטם ומוצרים כמו שצריך.
אני חושב שאם היינו מריצים חישוב דומה בתקופה של בועת הטלקום, שבה החברות השקיעו יחד טריליון דולר (!) בבניית התשתיות של האינטרנט המודרני, היה קשה לדמיין את האייפון ורשתות חברתיות ואת גוגל ואמזון, שייצרו את ההחזר על ההשקעה הזו. זה בדיוק העניין בחשיבת חוף מערבי. צריך להשלים עם מגבלות הדמיון שלנו, ולקבל את זה שהשוק שיווצר לטכנולוגיה חדשה עשוי להיות הרבה יותר גדול ממה שאנחנו מסוגלים להעריך. העניין הוא שגישה אופטימית כזו אולי עבדה עם אפל והאייפון, אבל לא בהכרח תעבוד בכל מצב. מה גם שהתשואה האדירה לא זרמה אל חברות הטלקום שעשו את השקעות העתק האלה, והרבה מהן פשטו רגל.
קאהן מסכם:
כמות עצומה של ערך כלכלי הולכת להיווצר ע״י AI. אנשים שבונים חברות שמתמקדים בלייצר ערך למשתמשי קצה ירוויחו בענק. אנחנו חווים את מה שיש לו הפוטנציאל להפוך לגל טכנולוגי שיעצב דור שלם. לחברות כמו אנבידיה מגיעה המון קרדיט על התפקיד שהן שיחקו בלאפשר את המעבר הזה, וסביר שישחקו תפקיד מפתח באקוסיסטם למשך זמן רב.
תקופות של היסטריה ספוקליטיבית הן חלק בלתי נפרד מטכנולוגיה, ולכן לא משהו שצריך לפחד ממנו. לאלו שנותרים מחושבים במהלך הרגע הזה יש סיכוי לבנות חברות חשובות בצורה יוצאת דופן. אבל אנחנו צריכים לוודא שלא נאמין באשליה שכעת התפשטה מסיליקון ואלי לשאר המדינה, ואכן לעולם כולו. האשליה אומרת שכולנו הולכים להתעשר במהירות, כי AGI מגיע מחר, וכולנו צריכים לאגור את המשאב יקר הערך היחיד, שהוא מעבדים גרפיים.
במציאות, הדרך קדימה הולכת להיות ארוכה. יהיו לה עליות ומורדות. אבל כמעט בוודאות זה יהיה שווה את זה.
בחלק הבא נראה מקרה שבו טייק חוף מערבי של אנליסט מתקופת הדוט-קום, דווקא לא פגע כל כך טוב.
המלצות מהעבר
הנרי בלודג׳ט אנליסט האינטרנט
מניות האינטרנט המובילות, שעלו בממוצע בין פי 3 לפי 7 מאז ספטמבר, תמיד נראו יקרות בצורה שערורייתית, ועכשיו אפשר לטעון שהן המניות הכי יקרות בהיסטוריה. למרות כל הדיבורים על ״נסיגה לממוצע״ ו״התרוממות רוח לא רציונלית״ המניות האלה רק ממשיכות לעלות.
זה די מצמרר לקרוא במבט לאחור את המילים שכתב הנרי בלודג׳ט בינואר 1999. הוא היה אנליסט מחקר מניות בכיר שכיסה מניות אינטרנט באופנהיימר במהלך תקופת הדוט-קום, ובהמשך ניהל את צוות מחקר האינטרנט העולמי במריל לינץ׳. הוא התפרסם בעקבות התחזיות הסופר אופטימיות שלו לגבי אמזון ומניות אינטרנט אחרות באותה תקופה. אנחנו קוראים לזה פה חשיבת חוף מערבי. אשאיר לכם הקוראים למתוח קווי דמיון בינו לבין דמויות מפורסמות של משקיעות או משקיעים הייפר אופטימיים מהתקופה הנוכחית.
בעקבות חוזק המסלול כלפי מעלה, אני מרגיש בנח לתייג את תופעת מניות האינטרנט הנוכחית בתור ״בועה״, בהנחה שהמונח מציין עליה עצומה ואופורית במחיר בלי שינויים מתאימים בתחזית הפונדמנטלית. אבל בגלל שבועות נוטות להתפוצץ, אני ממשיך לחשוב שמשקיעים צריכים לנהל בצורה אקטיבית את הסיכון הטמון בפורטפוליו האינטרנט שלהם — לקחת רווחים עד שחשיפה ישירה לסקטור מגיעה לרמה נאותה יותר.
אבל בניגוד להרבה בועות מפורסמות — אפשר לחשוב על חברת הים הדרומי, שיגעון הצבעונים, ומניות הביוטק של תחילת שנות ה-90 — בועת האינטרנט רוכבת על גבי נתונים פונדמנטליים יציבים כמו אבן, אולי חזקים יותר משהשוק אי פעם ראה בעבר. מתחת לעליות המשוגעות במחיר נמצאים היסודות של מי שיכולות להפוך לחברות הצמיחה המובילות של תחילת המאה ה-21, קבוצה שלדעתי תכלול את אמריקה אונליין, יאהו, ואמזון.קום.
אז בעוד הריצה של אוקטובר-עד-ינואר הייתה משוגעת, הדחף להשקיע בחברות שראו את הזינוק הכי גדול במניה הוא לא משוגע. רק בגלל שתופעת מניות האינטרנט נראית כמו בועה, זה לא אומר בהכרח שהבועה תתפוצץ.
ובכן, הבועה כן התפוצצה. מעניין לציין שבלודג׳ט כן פגע באחת מתוך שלוש — אמזון היא עדיין חברת צמיחה מובילה, 25 שנים אחרי שהמילים האלה נכתבו. תיק השקעות שהיה כולל באופן שווה את AOL, יאהו ואמזון בינואר 1999 היה מייצר עד היום תשואה של 18x. כלומר, כל עוד הייתם מחזיקים אותו דרך הקריסות של הדוט-קום, במהלכן התיק הדימיוני הזה ירד ביותר מ-90%.
אבל אני חושב שזה היוצא מהכלל שממחיש את הכלל: AOL ויאהו נראו בתחילת 1999 כמו חברות שבאופן ודאי ישלטו בעידן האינטרנט, אפילו יותר מאשר משקיעים חושבים כך על OpenAI ואנבידיה היום בהקשר של AI. אבל גם אם צדקתם לגבי גודל הטרנד, עדיין אפשר לטעות לגבי מי יהיו החברות שירוויחו ממנו. גוגל הוקמה רק כמה חודשים קודם לכן, ומארק צוקרברג רק התחיל ללמוד בתיכון.
ב CIBC אופנהיימר, אני ממשיך להמליץ שמשקיעים יפתחו אסטרטגיית השקעות אינטרנט קוהרנטית, בין שהיא אופנסיבית או דפנסיבית, ישירה או עקיפה. האינטרנט הוא הרבה יותר מטרנד טכנולוגי. ייתכן שאפשר לתאר אותו כמגה-טרנד עולמי, אחד שישפיע — בצורה חיובית או שלילית — על עשרות תעשיות ברחבי הכלכלה העולמית.
המשפט האחרון דווקא צדק מאד. זו נקודה שגם היום אני מרגיש שאנשים לא מפנימים עד הסוף, וזה אחד הנושאים המרכזיים של הבלוג הזה. בהמשך בלודג׳ט ממליץ להשקיע זמן בלנתח, תעשיה-אחר-תעשיה, מה יהיה ״אפקט האינטרנט״ עליה. אני לא חושב שאף אחד היה מצליח לעשות את התרגיל הזה בהצלחה ב-1999. מדי פעם אני נוהג להראות פה, בחיבה כמובן, איך אפילו וורן באפט וצ׳ארלי מאנגר נכשלו בתחזיות כאלה. תיאוריית האגרגציה של בן תומפסון הגיעה רק ב-2015, ועדיין, גם ב-2024 אנשים (כולל כותב שורות אלה) מתקשים להבין עד הסוף את ההשפעות של האינטרנט בהרבה תעשיות.
אז זה יכול לשמש כאזהרה למי שמנסה לנתח איך הבינה המלאכותית תשפיע על תעשיות שונות בעתיד, ולבסס תיזות השקעה על גבי זה. גם אם זו תהיה מהפיכה בסדר גודל של האינטרנט, קשה לדעת מראש — והרבה פעמים אפילו תוך כדי — מי יהיו המנצחים.
ומה קרה עם הנרי בלודג׳ט, שכתב את הדברים האלה? ימים ספורים לפני פקיעת הבועה, הוא השקיע מאות אלפי דולרים במניות אינטרנט, מה שהסתיים בהפסד כבד. בהמשך הוא הואשם על ידי הרשות לניירות ערך בהונאה, בעקבות דו״חות מחקר שפרסם כאנליסט במריל לינץ׳, שכללו לכאורה מידע מטעה ותחזיות מוגזמות וחסרות-בסיס לגבי חברות אינטרנט. הוא יישב את האישומים בתשלום קנס של 4 מיליון דולר, בלי להודות באשמה, והושעה מהתעשיה הפיננסית. חבל שהניוזלטר של מאט לוין לא פעל עדיין באותן שנים, ולא זכינו לקבל כמה טורים משעשעים שמנתחים את כתב התביעה.
פרדוקס ההצלחה של בלקברי
השבוע לפני 31 שנים, ביולי 1993, באירוע שנערך על מדשאת הבית הלבן, הנשיא ביל קלינטון השתמש בטאבלט שהוצג על ידי סטארטאפ מהסיליקון ואלי כדי לשלוח הודעה לסגן הנשיא אל גור. קלינטון הזכיר את ההודעה הזו בנאום שנשא לאחר מכן, כשלצידו ראשי רשות התקשורת הפדרלית (FCC) ובכירים מתעשיית הטק, והכריז שההודעה האלחוטית מסמלת את תחילתו של ״עידן חדש בתקשורת האנושית״. הספר ״לאבד את הסיגנל״, שמתאר על עלייתו ונפילתו של הבלקברי, מזכיר את הנאום הזה:
האינטרנט התחיל לתפוס תאוצה, חוקי הטכנולוגיה הפדרליים התעדכנו, וספקטרום של ערוצי רדיו יועד למכרז עבור חברות פרטיות שרצו לבנות נתיבים אלחוטיים לתקשורת דיגיטלית ניידת. ״נתיבי המידע בשמיים״ האלה, הבטיח קלינטון, היו ״דרך חדשה לשלוח רעיונות וכמויות של מידע למקומות מרוחקים בדרכים שרובנו מעולם לא יכולנו לדמיין … מחשבי יד וטלפוניים אלחוטיים יביאו את העולם כולו לקצות האצבעות שלנו״.
קלינטון צדק לגבי תחילתו של עידן חדש במידע אלחוטי. התזמון שלו אבל, פספס בכמה שנים. סטארטאפים של מובייל דאטה מכל הגדלים שקעו בגלל שמכשירי תקשורת ניידים היו יקרים, איטיים, או מסובכים מדי. בשנות ה-1990 המוקדמות, פחות מ-5% מאוכלוסיית צפון אמריקה החזיקו בטלפון סלולרי. הודעות מובייל נשארו פנטזיית מדע בדיוני.
אפל נכנסה למשחק האלחוטי ב-1993 עם מכשיר הניוטון, שנזנח לאחר מספר שנים. IBM השיקו באותה שנה טלפון מהפכני בשם סיימון, שהופסק לאחר שנתיים. המוצר שביל קלינטון השתמש בו כדי לשלוח את ההודעה לאל גור, שנקרא EO Personal Communicator, פשט רגל לאחר שנה. מי שייצר את המודם והתוכנה שניתבה את ההודעות האלחוטיות שלו, הייתה לא אחרת מאשר חברת רים, שכמה שנים לאחר מכן ייצרה את מכשיר הבלקברי.
המוצרים האלחוטיים היחידים שהצליחו בשנים שלאחר מכן היו פייג׳רים. רופאים או אנשי חירום היו נושאים אותם כדי להיות תמיד זמינים לקבלת הודעות. הדגמים הראשונים היו חד-כיווניים; מייק לזרידיס, הפאונדר והאיש הטכני של רים טען שלמרות שהרשת והמודמים של רים כבר אפשרו תקשורת דו כיוונית, שלושת היצרניות הגדולות הסתכלו בצורה שגויה על הבעיה הזו.
למוטורולה היה את הטנגו, מוצר מגושם שאיפשר בחירה מתוך כמה תגובות גנריות כמו ״running late״ או ״call you later״. לנוקיה היה את הקומיוניקייטור 9000, שהיה בגודל של ספר, ונראה כמו טלפון סלולרי שחיברו לו מקלדת — הם שילבו שם אימייל וטלפון וגם אפליקציות אינטרנט, הוא עלה 800 דולר (מחיר עתק בשנות ה-90), ורשתות טלפון גבו הון על להעביר טראפיק של דאטה על גבי רשת שיועדה לשיחות קוליות. המוצר השלישי היה הפאלם פיילוט, מוצר שהוגדר בתור עוזר דיגיטלי עם עיצוב די מוצלח שקל לחבר ולסנכרן עם המחשב, והיו שם דברים כמו אימייל וקלנדר, אבל לא היה לו חיבור אלחוטי!
לזרידיס דחף את המהנדסים של רים לבנות פייג׳ר דו-כיווני משלהם, וב-1996, לאחר חודשים של איחורים, והרבה מכשולים טכניים שגרמו למהנדסים של רים לאבד אמונה בפרוייקט, רים השיקה את מכשיר האינטראקטיב 900. התגובה מהשוק הייתה די פושרת. לקוחות אהבו את זה שהם יכולים לענות להודעות שנשלחות אליהם, אבל הרגישו שזה עדיין מכשיר קצת מגושם.
לאור כמות ההכנסות המוגבלת, בל סאות׳, ספקית התקשורת שעל גבי רשת המוביטקס האלחוטית שלה רים עשתה את כל ההכנסות שלה, הודיעה על הכוונה שלה לכבות את הרשת. המשמעות הייתה עלולה להיות מכת מוות בשביל רים. ואז, על סף התהום, ההשראה הגיעה למייק לזרידיס.
באותו לילה, אחרי שיחת האזהרה מבל סאות׳, ואחרי שלזרידיס השכיב את הילד בן השנתיים שלו לישון, הוא פתאום התמלא באנרגיה והתחיל לתקתק על המחשב שלו. שלוש שעות לאחר מכן יצא מזה roadmap לאיך הודעות מובייל צריכות לעבוד, תחת הכותרת ״ההצלחה טמונה בפרדוקס״. Success Lies in Paradox.
לזרידיס טען שם שהמוצרים האלחוטיים המוקדמים נכשלו כי הם ניסו לעשות יותר מדי דברים. זה הוביל למוצרים גדולים ומגושמים מדי, שצרכו יותר מדי סוללה ורוחב פס, לא היו אמינים, והיה קשה לתפעל אותם. התיזה שלו הייתה שלעבודה ארגונית כבר יש די הרבה טכנולוגיה - מחשבים, פקסים, טלפון סלולרי, פייג׳רים, מחשב כף יד. האנשים האלה לא חיפשו עוד טכנולוגיה. הם חיפשו נוחות. כל מה שהיה חסר זה גישה נוחה לכל שטף ההודעות הארגוניות האלה, שתעשה את העובדים זמינים ויעילים יותר.
הפרדוקס, כמו שלזרידיס הגדיר אותו, הוא שהפיתרון יהיה מכשיר שיוכל לעשות פחות דברים.
הוא הסביר שכדי למקסם את האימוץ, חייבים להביא למינימום את המורכבות.
שסוד ההצלחה טמון במכשיר פשוט, עוצמתי, אמין, שרק יסגור את הפער שיש בהודעות דו כיווניות.
המכשיר החדש שרים פיתחו נקרא האינטראקטיב 950, הוא היה חצי מהגודל של הדור הקודם, ועם מעבד פי 2 יותר חזק. סוללה אחת החזיקה מעמד חודש. היה קל לנווט בתפריטים שלו דרך גלגלת, רעיון שלזרידיס לקח מהשלט של הוידיאו שלו. והמקלדת, במקום לנסות להתאים אותה להקלדה של 10 אצבעות, ביססה קונספט חדש - הקלדה עם שני אגודלים. המכשיר היה מספיק קטן שאפשר לחבק אותו עם שתי כפות ידיים, ולפנות את האגודלים לעבוד עם המקלדת שעוצבה בדיוק בשבילם. הרבה מחשבה הושקעה במקשים, שעוצבו בצורה מעוגלת ככה שגם אם רציתם, זה היה קשה לעשות שגיאות הקלדה.
״אנחנו חייבים למרוד במסגרת האילוצים״ לזרידיס כתב.
המכשיר החדש ניצל במלואה את רשת המוביטקס שרים שיפרה ושדרגה לאורך השנים. הרשת כבר הגיעה ל 50% מהערים באמריקה, ואם בל סאות׳ יסכימו להרחיב אותה, המכשיר החדש, שכונה Leapfrog, יוכל לקבל ולשלוח הודעות מכל מקום בארצות הברית.
לא רק הודעות טקסט פשוטות, אלא גם אימיילים! אף אחד אחר לא פתר את בעיית המובייל אי מייל. החזון של לזרידיס היה שרים יהיו הראשונים לעשות את זה, עם מכשיר ייעודי לאי מייל, וינצחו את כל השחקנים הגדולים!
ממש התלהבתי מהסיפור והתובנה הזו, כי היא בדיוק מתאימה לתיאוריית הדיסראפשן. מובייל אימייל, ב-1997, היה דיסראפטיב טכנולוג׳י. אבל יצרניות התקשורת והמחשבים המובילות באותה תקופה, כמו מוטורולה או נוקיה או IBM, התייחסו לזה כמו סאסטיינינג אינוביישן. הם ניסו לשלב את זה בתוך המכשירים הקיימים שלהם, וזה נכשל.
ההברקה של לזרידיס, שכנראה התאפשרה כי רים לא נשאה את המטענים של מוצר קיים ומצליח, הוא שצריך להתחיל מאפס. מלפתור את הבעיה הזו ממש ממש טוב, ולספק מוצר שזה כל מה שהוא עושה. לא שום דבר אחר. ולהתחיל וקטור של התקדמות משם. המכשיר הבא של רים כבר זכה לכינוי בלקברי, וכבש את העולם בסערה. זה הפתיע אותי ללמוד שהדגם הראשון של בלקברי בכלל לא היה טלפון! כל מה שהיה אפשר לעשות איתו זה אימייל. וכמה שנים אחר כך, כשהתשתיות היו בשלות מספיק בשביל רים להוסיף את היכולת לעשות שיחות טלפון, הבלקברי כבר עקף את נוקיה ומוטורולה, שלא הצליחו להוסיף אי מייל לטלפונים שלהן באופן שישתווה לחוויית המשתמש והיכולות של הבלקברי.
זו הדרך לאמץ דיסראפטיב אינוביישן, וזו הסיבה שחברת רים הקטנה הצליחה לעקוף את השחקניות המובילות. מה שחבל זה שלזרידיס לא זכר את התובנה הזו, שההצלחה טמונה בפרדוקס, עשר שנים אחר כך ב-2007, לאחר ההכרזה על האייפון. אבל נגיע לזה בפעם אחרת.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
איך הייתה מהדורה מספר 86? אשמח לפידבק שלכם - אפשר לענות על האימייל או להשאיר הערה כאן. אני מבטיח לקרוא הכל (גם אם אני לא תמיד מספיק לענות).
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.
אשמח לקרוא את הספר פרי עטך ^_^
כמו תמיד, מעולה מחכים מלמד מעורר מחשבה.
תודה לך!
חסר לי הדיון על התוכן, יש מעט תגובות, חבל.
כל מהדורה מקיפה כמה נושאים, אני לא בהכרח זוכר בסופה את כלל המחשבות והשאלות שהתרוצצו בי למקרא הדברים, צריך אולי איזשהו חלון קופץ שיאפשר במהלך הקריאה להגיב/לשמור את המחשבות.