מהדורה 87: מיקרוסופט וסייבר סקיוריטי, ספוטיפיי ורווחיות, צוקרברג ולאמה 3.1, אירופה וקאמלה האריס, סטיב ג׳ובס וחדשנות, באפט וסקנדל שמן הסלט

״חייבים להתחיל עם חוויית הלקוח, ואז לעבוד אחורה לטכנולוגיה. אי אפשר להתחיל מהטכנולוגיה ואז לנסות להבין איפה למכור אותה.״

שוב יום שישי. הפרק השבוע באופטיקאסט עסק בסיפור ההצלחה המדהים של חברת רים, יצרנית מכשירי הבלקברי. אני חושב שזה אחד מסיפורי הדיסראפשן הכי מרתקים שנתקלתי בהם. בפרק הבא נדבר על איך קרתה הקריסה המהירה שלה תוך שנים ספורות, ומה אפשר ללמוד משם שרלוונטי לגבי AI (אפשר להאזין לפרק גם בספוטיפיי | אפל פודקאסט | אפליקציות נוספות).

התארחתי השבוע גם בפודקאסט מאני טוקס כדי לדבר על התקלה בקראודסטרייק, שמתבררת ככל הנראה כבעיית ה IT החמורה ביותר בהיסטוריה.

בשבוע שעבר קיבלתי הרבה בקשות לכתוב או להקליט פרק על העסקה המסתמנת של גוגל לרכישת וויז. הסתפקתי אז בלכתוב על כמה דברים שלא מסתדרים בעיניי עם הסיפור הזה, והמתנתי לראות הכרזה רשמית על עסקה לפני שאעסוק בזה עוד. הסקפטיות שלי התבררה כנכונה השבוע, כשדווח שוויז נסוגו מהמגעים לרכישה. כנראה שלעולם לא נדע אם היו באמת מגעים כאלו, או שסתם מדובר ב(עוד) תרגיל יחסי ציבור מוצלח.

קדימה למהדורה מספר 87 -

דברים שנתקלתי בהם השבוע

מיקרוסופט, תחרות, וקריסות

סמל הכישלון שלך מרוח בכל מקום, וזה אפילו לא באשמתך. זה קשה.

מיקרוסופט המסכנה, כתב בן תומפסון בטוויטר בזמן שהתקלה בקראודסטרייק השביתה מיליוני מחשבים ברחבי העולם. היא מסכנה בגלל שהבעיה, שכלל לא קרתה באשמתה, באה לידי ביטוי בהצגת מסך המוות הכחול, הסמל המפורסם לבעיות היציבות בווינדוס, בשדות תעופה, כספומטים, בתי חולים וכו׳ ברחבי העולם; זה לא קרה עם מחשבי לינוקס או מק, מה שיצר נרטיב שמערכת ההפעלה של מיקרוסופט היא חלק מהגורם לבעיה.

יש מאחורי זה הקשר מעניין לרגולציה שלא הייתי מודע אליו; ג׳ון גרובר ובן תומפסון דיברו עליה בפודקאסט דית׳רינג.

לב הבעיה פה הוא, קראודסטרייק מוציאה עדכון. הקוד שלהם רץ בתוך מה שנקרא ״kernel space”, שזו הליבה של המחשב. אם מתרסקים בתוך kernel space, המחשב כולו מתרסק. אם מתרסקים בתוך user space, רק התכנית הספציפית קורסת, המחשב נשאר בסדר.

אגב, יש רמה אחת מעל זה, זה בעולם של iOS, שנקרא sandboxing. שם אתם רצים ב user space אבל לא יכולים לגשת לדברים אחרים שרצים ב user space. זה הדבר הכי מאובטח, והכי שנוי במחלוקת מבחינת תחרות. אם אתם ב sandbox, אתם לא יכולים להתחרות בדברים שמערכת ההפעלה יכולה לעשות. אם אתם ב user space, יש הרבה כלים שימושיים שאתם יכולים לבנות, אבל יש דברים שאתם מנועים מלעשות, כמו למשל לרגל אחרי מה שכל אפליקציה אחרת במערכת עושה, כי אתם הבחור הטוב ואתם מודאגים לגבי אנשים רעים.

במקרה הזה, הבחור הטוב היה האיש הרע. בזדון או שבמקרה, זה עדיין קרה. והדבר המשוגע הוא שכל המחשבים האלה, בגלל שהם לא הצליחו לעלות, לא ניתן לעדכן אותם מרחוק; צריך להשיג גישה פיזית, אם הדיסק מוצפן אז צריך להכניס את הקוד, להעביר אותם למצב בטוח, ואז ידנית למחוק את הקובץ … זה ייקח שבועות במקרה הטוב.

על קראודסטרייק והתקלה שקרתה ביום שישי האחרון דיברתי בפודקאסט מאני טוקס השבוע; דבר שאני רוצה להתעכב עליו הוא הסיבה שדווקא בווינדוס תוכנות אבטחה יכולות לקבל גישה ל kernel space — ויחד עם ההרשאות האלה — את הסיכון שהמחשב יושבת לחלוטין בגלל באג בתוכנת האבטחה.

מתברר שמיקרוסופט ניסתה לחסום את האפשרות הזו בווינדוס ויסטה כבר ב-2006, עם PatchGuard שנועד למנוע תוספות ל kernel ע״י מפתחי צד שלישי, לצורך הגברת האבטחה. שתי חברות שזעמו על כך היו סימנטק ומק׳אפי, יצרניות מובילות של אנטי וירוס באותה תקופה. זה איים על האפקטיביות של המוצרים שלהם. ג׳ורג׳ אמנוק, המנכ״ל של מק׳אפי בזמנו, הסביר את זה במכתב פתוח שפרסם:

[…] מחשבים יותר מאובטחים היום, הודות לחדשנות נמרצת של ספקי האבטחה. מיקרוסופט גם סייעה בכך שאיפשרה למוצרים של החברות הללו גישה מלאה למשאבי מערכת - זה איפשר למוצרי אבטחה ״לראות״ איומים טוב יותר ולספק הגנות כנגד וירוסים ומתקפות אחרות.

עם הגעת מערכת ההפעלה ויסטה, מיקרוסופט מאמצת את הלוגיקה הפגומה שמחשבים יהיו מאובטחים יותר אם הם יפסיקו לשתף פעולה עם חברות אבטחה עצמאיות. לראשונה, מיקרוסופט משתקת את הגישה של ספקי אבטחה לליבת מערכת ההפעלה — מה שידוע בתור ״kernel״.

באותו הזמן, מיקרוסופט הטמיעה בתוך ויסטה את מוצר ה Windows Security Center שלה — שאי אפשר לכבות כשהמשתמש רוכש פתרון אבטחה אחר. הגישה הזו יוצרת בלבול בקרב לקוחות ומונעת חופש בחירה אמיתי. נראה שמיקרוסופט מדמיינת עולם שבו חברה ענקית אחת לא רק שולטת במערכות שמניעות את רוב המחשבים ברחבי העולם, אלא גם באבטחה שמגינה על המחשבים האלה מפני וירוסים ואיומים אחרים. רק גישה אחת תגן על כולנו: כשהיא תיכשל, זה ייכשל בשביל 97% מהמחשבים בעולם.

לצד המכתב הפומבי של מנכ״ל מק׳אפי, סימנטק פנו ישירות לרגולטורים האירופיים. האיחוד האירופי הסכים איתם שבאמצעות הצעד הזה מיקרוסופט מונעת תחרות, ומיקרוסופט נסוגה מהתכנית. עשרים שנה לאחר מכן, קראודסטרייק היא חברת הגנת נקודות הקצה המובילה, ה agent שלה רץ על 1% ממחשבי הווינדוס בעולם, עם גישה ל kernel space. ואז, באג של קראודסטרייק יכול להוביל לאסון מהסדר גודל שראינו בשבוע שעבר.

גרובר ותומפסון דיברו על כמה זוויות מעניינות לסיפור הזה. הרצון לאפשר תחרות בקרב ספקי האבטחה, למעשה הלביש עוד שכבה של נקודות כשל בנוסף ליצרנית של מערכת ההפעלה. הסכנה שמיקרוסופט תדחוף עדכון שיגרום לווינדוס לקרוס עבור כל המשתמשים קיימת בכל מקרה. ועובדה שזה מעולם לא קרה, אולי כי גם מבחינת היכולת הטכנית, וגם מבחינת התמריצים, הם בעמדה הכי טובה לוודא שדבר כזה לא יקרה.

זה מוביל לתרחיש שמתיו פרינס, מנכ״ל קלאודפלייר, חושש שיקרה. הוא כתב שמיקרוסופט עלולה לנצל את האירוע הזה כדי לנעול ספקי אבטחה מחוץ למערכת ההפעלה שלהם. הוא למעשה חוזר על אותם טיעונים של מנכ״ל מק׳אפי בזמנו. ואפשר להבין את זה, בתור מנכ״ל של חברה שמספקת יכולות אבטחה בעצמו, שכנראה גם חושש מדומיננטיות של מיקרוסופט בתחום הסייבר סקיוריטי.

בן תומפסון ניתח טוב את ה trade-off במקרה הזה, אבל לא הסכים עם הטיעון של מתיו פרינס. רגולציה שתמנע ממיקרוסופט לנעול את מערכת ההפעלה שלה ולשמור עליה בטוחה יותר, עלולה להקפיא טכנולוגיה בנקודה מסויימת בזמן, במקום לאפשר לה להתקדם ולהתפתח. לג׳ון גרובר היו כמה דוגמאות היסטוריות שהמחישו את זה טוב. אני ממליץ להאזין לשיחה שלהם, או לפחות לקרוא את המאמר שבן תומפסון כתב על זה.

לינק לפודקאסט (דורש מנוי לסטרטקרי)

---

---

ספוטיפיי ורווחיות

מתוך חשבון הטוויטר compound100x:

ספוטיפיי עם תחזית לשולי רווח לפני מס של 10%….

עוד מקרה של מובילה בקטגוריה, עם הרבה פוטנציאל מרג׳ין חבוי, בסגנון אמזון.

הם לעולם לא היו אמורים להרוויח, עד שהם כן.

כתבתי על ספוטיפיי במהדורה 40, בדיוק לפני ארבעה רבעונים, לאחר פרסום הדו״ח השני של 2023 וההכרזה על העלאות המחירים:

יש שתי שאלות מעניינות בהקשר של העלאת המחירים. הראשונה היא, כמו שבאפט תיאר בציטוט למעלה, האם ספוטיפיי יאבדו כמות משמעותית של משתמשים? זה יכול להיות דרך ביטול של המנוי לפרימיום, ומעבר למנוי החינמי עם הפרסומות. בתרחיש הזה ספוטיפיי עדיין ירוויחו מהמשתמשים האלה. או שזה יכול להיות דרך מעבר המוני לשירותי סטרימינג של אפל או אמזון או גוגל. מה שיהפוך את ספוטיפיי, לפי הציטוט של באפט, לעסק נוראי. […]

הביקורת שנשמעת לגבי ספוטיפיי היא שהם לעולם לא יצליחו לעשות כסף כי הם משלמים חלק ניכר מההכנסות שלהם (כ-70%) לחברות התקליטים. שולי הרווח הגולמי שלהם נמוכים. זה שונה מאד מהפרופיל של חברת טק טיפוסית, שמשקיעה עלות התחלתית מאד גבוהה בבניה של טכנולוגיה ורכישת לקוחות, אבל תהיה רווחית עם בסיס לקוחות מספיק גדול, כי יש לה עלות שולית מזערית.

אז האם ספוטיפיי יכולים לשפר את שולי הרווח שלהם? בשיחת המשקיעים של הרבעון השלישי של 22׳, המנכ״ל דניאל אק אמר כמה דברים שפורשו כאילו ספוטיפיי תוכל לשמור לעצמה נתח גדול יותר מהתוספת למחיר שהיא תגבה מהמשתמשים […]

כנראה שנצטרך להמתין ולראות מה יקרה.

התוצאות שספוטיפיי דיווחו השבוע הצביעו ככל הנראה על תשובות חיוביות לשתי השאלות שהעליתי לפני שנה. מספר מנויי הפרימיום ממשיך לעלות בקצב מרשים — וככל הנראה מהיר יותר משל אפל מיוזיק — ובנוסף, שולי הרווח הגולמי שספוטיפיי עושה מהפעילות הזו עולים גם הם.

רק לפני שנה עוד היו תהיות לגבי האם מודל הסטרימינג במוזיקה הוא בכלל בר-קיימא, והאם ספוטיפיי תוכל אי פעם להרוויח כסף; מסתבר שהתשובה היא, ובכן, כן. באותו זמן כתבתי גם את Keep On Rockin’ in the Free World, ושם ניסיתי לטעון למה האקוסיסטם כולו מרוויח מספוטיפיי ופלטפורמות הסטרימינג. הדו״ח Loud & Clear האחרון של ספוטיפיי מראה שיותר אומנים מצליחים להתפרנס ממוזיקה מאשר אי פעם.

בהתאמה לשיפור בביצועים, גם המניה עצמה עלתה כמעט פי 2.4 בשנה האחרונה. הציפיות שמשקף שווי השוק הנוכחי הן הרבה יותר תובעניות מהציפיות שהיו בשוק לפני שנה לגבי ספוטיפיי. והן כנראה מתבססות על היכולת להמשיך לקחת נתח שוק מהמתחרות, ולבצע העלאות מחירים נוספות.

מספר אנליסטים שאלו לגבי העלאות המחירים; הנה התשובה שנתן סמנכ״ל הכספים בן קונג:

באופן עקרוני אנחנו לא מדברים על תכניות עתידיות. אני חושב שמה שהיינו רוצים לומר הוא שמאד מעודד אותנו מה שאנחנו רואים בשלושת השווקים העיקריים שלנו, שבהם העלינו מחירים. למעשה פעמיים ב-12 החודשים האחרונים. אני חושב שאנחנו רואים את זה בתור נקודת מידע לגבי מה יהיה אפשרי בשאר הטריטוריות שלנו.

בינתיים, זה כמובן רק הימים המוקדמים. רק התחלנו לפעול ואנחנו כמובן מנטרים את זה מאד מקרוב. אבל אנחנו מאד מעודדים מכל הסיגנלים הנכונים שהיה אפשר לצפות לראות כאן, לדוגמא ששיעורי ביטול המנויים הם למעשה טובים ממה שציפינו. אני חושב שזה מה שנמשיך לנטר עם הזמן.

לינק לדו״ח

גילוי נאות: לונג ספוטיפיי

צוקרברג ולאמה 3.1; קאמלה האריס והאיחוד האירופי

עד היום, מודלי שפה גדולים בקוד פתוח בעיקר עקבו מאחורי המקבילים הסגורים שלהם ככל שזה נוגע לביצועים ויכולות. עכשיו, אנחנו פותחים עידן חדש שבו קוד-פתוח מוביל את הדרך. אנחנו משחררים באופן פומבי את לאמה 3.1 405B, שאנחנו מאמינים שהוא המודל התשתיתי הפתוח הגדול והעוצמתי ביותר בעולם. עם יותר מ-300 מיליון הורדות של כל גרסאות לאמה עד היום, אנחנו רק מתחילים.

מתוך: ההכרזה על לאמה 3.1

לפי הבנצ׳מארקים שסופקו בהכרזה, המודל הגדול בעל 405 מיליארד הפרמטרים הוא state of the art:

וגם המודלים הקטנים יותר מובילים בקטגוריות שלהם:

לצד המודלים, מטא שחררה אוסף של כלים ואפליקציות לדוגמא, והכל זמין להורדה באופן מיידי. מפתחים יכולים להוריד את המשקולות של המודל באופן ישיר, או לגשת אליהם דרך מבחר רחב של שירותי ענן:

עברו רק 15 חודשים מאז האירוע בו דלפו המשקולות של לאמה-1, שהמחיש את גודל הפוטנציאל של מודל שפה גדול בקוד פתוח (מהדורה 21). ההחלטה לשחרר את לאמה-2 בקוד פתוח (מהדורה 39) מתבררת כצעד מבריק. והטבלה למעלה ממחישה חלק מהסיבה שמטא מבצעת את המהלך האלטרואיסטי-לכאורה הזה, של לשחרר באופן פתוח את המשקולות של מודל שנדרשה השקעה אדירה כדי לאמן.

דיברנו במהדורה 57 על היתרונות של אסטרטגיית קוד-פתוח, וספציפית במהדורה 77 על העיקרון החשוב של להפוך את המשלים לקומודיטי, ואיך הוא משתלב באסטרטגיית הבינה המלאכותית של מטא.

ועד כמה שהאסטרטגיה הזו מיטיבה עם מטא, מארק צוקרברג כתב פוסט שניסה להצביע גם על זה שהגישה הזו מיטיבה גם עם מפתחים, והעולם כולו:

בימים המוקדמים של מחשוב בביצועים-גבוהים, כל אחת מחברות הטק הגדולות של התקופה השקיעה סכומי עתק בפיתוח גרסא סגורה משלה של יוניקס. היה קשה לדמיין יום שבו גישה אחרת תוכל לפתח תוכנה כה מתקדמת. אבל בסופו של דבר, לינוקס בקוד פתוח צברה פופולריות — בהתחלה בגלל שזה איפשר למפתחים לשנות את הקוד של מערכת ההפעלה איך שרצו והייתה יותר זולה, ועם הזמן בגלל שלינוקס נהייתה מתקדמת יותר, מאובטחת יותר, והיה לה אקוסיסטם נרחב יותר שתמך ביותר יכולות מאשר כל גרסה סגורה של יוניקס. היום, לינוקס היא הסטנדרט בתעשיה גם למחשוב ענן וגם למערכות ההפעלה שמריצות את רוב המכשירים הניידים — וכולנו מרוויחים ממוצרים טובים יותר הודות לזה.

אני מאמין שהבינה המלאכותית תתפתח באופן דומה. היום, מספר חברות טק מפתחות מודלים מובילים סגורים. אבל open source סוגר מהר את הפער. בשנה שעברה, לאמה 2 היה רק בר השוואה למודלים מהדור הישן, שמאחורי החזית. השנה, לאמה 3 תחרותי עם המודלים המתקדמים ביותר ומוביל באיזורים מסויימים. החל משנה הבאה, אנחנו מצפים שמודלי לאמה עתידיים יהפכו להכי מתקדמים בתעשיה. אבל אפילו לפני כן, לאמה כבר מובילה בפתיחות, יכולת לערוך שינויים, ויעילות במחיר.

בן תומפסון סיכם את היתרונות שצוקרברג ציין במודל קוד פתוח, שתומפסון הסתייג וקרא לזה משקלים-פתוחים (שכן המידע עצמו ששימש לאמן את המודל לא משוחרר יחד איתו).

מפתחים יוכלו להתחיל מלאמה כדי לאמן מודלים משל עצמם, להימנע מלהיות נעולים לספק מודלים מסויים, ליהנות מעלויות נמוכות יותר, ומהאפשרות לבנות אקוסיסטם שיהפוך לסטנדרט בתעשיה.

עבור העולם כולו, קוד-פתוח מאפשר דמוקרטיזציה של היתרונות ב AI, מוגן יותר מטעויות מעצם העובדה שהוא פתוח ושקוף לכולם, ויגן יותר טוב משחקנים רעים.

לגבי הנקודה האחרונה, הנה מה שצוקרברג כתב לגבי מדינות עם כוונות זדון:

השאלה הבאה היא איך ארה״ב ומדינות דמוקרטיות צריכות להתמודד עם איומים של מדינות עם משאבים עצומים כמו סין. היתרון של ארה״ב הוא חדשנות פתוחה ומבוזרת. חלק מהאנשים יטענו שאנחנו חייבים לסגור את המודלים שלנו כדי למנוע מסין להשיג גישה אליהם, אבל ההשקפה שלי היא שזה לא יעבוד ורק יפגע בארה״ב ובעלות בריתה. האויבים שלנו טובים בריגול, לגנוב מודלים שנכנסים בדיסק-און-קי זה די קל, ורוב חברות הטק לא פועלות בצורה שתקשה על זה. זה נראה מאד סביר שעולם של מודלים סגורים בלבד יביא לכך שרק מספר קטן של חברות גדולות, לצד האויבים הגיאופוליטיים שלנו, ייהנו מגישה למודלים המובילים, בעוד שסטארטאפים, אוניברסיטאות ועסקים קטנים יחמיצו הזדמנויות. בנוסף, הגבלת החדשנות האמריקאית לפיתוח סגור תגביר את הסיכוי שאנחנו לא נוביל בכלל. במקום זה, אני חושב שהאסטרטגיה הכי טובה היא לבנות אקוסיסטם פתוח וחזק, ולעודד את החברות המובילות שלנו לעבוד מקרוב עם הממשלה ובעלי הברית שלנו כדי להבטיח שהם יכולים לנצל בצורה הכי טובה את ההתקדמויות האחרונות ולהשיג יתרון first-mover יציב בטווח הארוך.

תומפסון ציין שהוא מסכים לחלוטין עם הפסקה הזו של צוקרברג. innovation שמושג באמצעות התקדמות פתוחה בבניה של אקוסיסטם זה כנראה הדבר היחיד שהמערכת הריכוזית של סין לא תוכל לעמוד בקצב שלו. לדעתי זו הדרך האולטימטיבית למנף את היתרונות של חשיבת חוף-מערבי.

זה הביא את תומפסון לנקודה הבאה בעדכון שלו:

מאחר והתעמקתי בהשקפות של המועמד הרפובליקאי לסגן-הנשיא ג׳יי די ואנס על הגבלים עסקיים, אני מרגיש מחויב להציע פרשנות על הפיכתה דה פקטו של קאמלה האריס למועמדת הדמוקרטית. בקצרה, אני חושב שיש לה הזדמנות בנוגע לטק: כמובן זה שהיא מסן פרנסיסקו, אבל יותר לעניין, ההשקפות של ואנס על הגבלים עסקיים, עד כמה שהם משקפים את האופן שבו ממשל של טראמפ ייגש לנושא, משאירים להאריס הרבה מרחב תמרון.

בניתוח של האג׳נדה של אנדריסן הורוביץ וההבחנה בין ״ביג טק״ לבין ״ליטל טק״, יש נקודה אחת שבה האינטרסים מתלכדים: רכישות. ביג טק רוצים לקנות חברות מעניינות חדשות, והמשקיעים של ליטל טק רוצים החזר על ההשקעה שלהם. ואנס, מצד שני, שיבח את עבודתה של לינה קאהן ב FTC, ורמז שהוא היה רוצה שהיא תישאר בתפקיד גם תחת ממשל של טראמפ.

כתוצאה מזה, להאריס יש זווית ברורה שתאפשר לה לצבור תמיכה משמעותית בתעשיית הטק: התחייבות לפתוח את ברז הרכישות שנסגר על ידי המינויים של ביידן ל FTC ומשרד המשפטים, כך ש״ביג טק״ תוכל לקנות פיצ׳רים ו״ליטל טק״ תוכל לייצר נזילות למשקיעים שלהם. כפי שציינתי בשבוע שעבר, הדמוקרטים לא הפכו כמה משפיעני טק להיות מעריצים של טראמפ, כמו שהם בעיקר שחררו אותם לרדוף אחר האינטרסים הפרטיים שלהם; המינוי של ואנס, עם זאת, פותח את האפשרות למלא את האינטרסים [של דמויות כמו אילון מאסק, מארק אנדריסן, ובן הורוביץ] בדרך מאד קונקרטית.

עם כל זאת, אני סקפטי; האספקט הכי מדאיג במינוי של האריס הוא ש (1) היא הייתה המובילה של ממשל ביידן בנוגע ל AI, ו (2) הנשיא ביידן הוציא צו נשיאותי לגבי AI שלדעתי היה שגוי לחלוטין, הקריב חדשנות תמורת שליטה, וכפועל יוצא, נעל את ההובלה של השחקנים הסגורים. אני חוזר למלל של צוקרברג שהוזכר למעלה: ארה״ב לא תוביל את העולם באמצעות רגולציה על חדשנות; זה המתכון הודאי ביותר כדי להפסיד לסין; היתרון המתמשך של ארה״ב הוא חופש, שמעודד חדשנות, וזה מתסכל שהאריס הייתה האחראית על גישה שכבר הספיקה לטעות בצורה מהותית.

ומה לגבי האיחוד האירופי, שהמשבר המתפתח בינם לבין חברות הטק האמריקאיות סוקר פה במהדורות קודמות?

כמובן, יכול להיות גרוע יותר; לפני שבוע התפרסם שהמודלים החדשים של מטא לא יהיו זמינים באיחוד האירופי; עכשיו אנחנו יודעים למה. ספציפית, לאמה 3.1 אומן על כח מחשוב שווה ערך ל 3.8 X 10²⁵ FLOPS; חוק הבינה המלאכותית של האיחוד האירופי קובע שכל אימון שנעשה עם כח מחשוב של יותר מ 10²⁵ מהווה סיכון מערכתי, ולכן דורש ביקורת מקדימה של הנציבות האירופית. במילים אחרות, כן, האיחוד האירופי מוביל את העולם; ספציפית, במונחים של לא לקבל גישה לחדשנות. ברכותיי?

לינק למאמר

---

המלצות מהעבר

סטיב ג׳ובס וחדשנות

אורח בקהל: מר ג׳ובס, אתה בחור מבריק ובעל השפעה.

סטיב ג׳ובס: הנה זה מגיע…

אורח בקהל: זה עצוב וברור שעל כמה מהנושאים שדנת בהם אין לך מושג על מה אתה מדבר. הייתי רוצה למשל שתסביר בצורה ברורה איך ג׳אווה נניח, באיזה מהגלגולים שלה, נוגעת לרעיונות שבאים לידי ביטוי ב Open Doc. וכשתסיים עם זה, אולי תוכל להגיד לנו מה אתה באופן אישי עשית בשבע השנים האחרונות.

כנס המפתחים השנתי של אפל (WWDC) ב-1997 נערך קצת אחרי שסטיב ג׳ובס חזר לחברה בתור יועץ, והוביל שינוי נרחב בחברה, שעמדה אז על סף פשיטת רגל. OpenDoc היה סטנדרט פתוח למסמכים שאפל פיתחה בתחילת שנות ה-90׳, בתור אלטרנטיבה לסטנדרט הסגור של מיקרוסופט אופיס, ואחד הפרוייקטים שסטיב ג׳ובס סגר לאחר שחזר לאפל ב-1997.

זו לא סיטואציה קלה להתמודד איתה, כשג׳ובס, לאחר שגורש מהחברה ובילה 12 שנים בגלות, מנסה לחזור להנהיג את החברה וקהילת המפתחים שלה. האופן שבו הוא הגיב לשאלה התוקפנית הזו ממחיש את הגאונות הייחודית של ג׳ובס, ואת הגישה שעליה בנויה אפל עד היום:

אחד הדברים הכי קשים כשמנסים להוביל שינוי הוא שאנשים כמו הבחור הזה צודקים.

באיזורים מסויימים.

אני בטוח שיש דברים ש OpenDoc עושה, אולי אפילו כאלה שאני לא מכיר, ששום מוצר אחר לא עושה.

ואני בטוח שאפשר ליצור דמו, אולי אפליקציה מסחרית קטנה, שתדגים את הדברים האלה.

הדבר הכי קשה הוא, איך זה מתאים לתוך חזון נרחב עקבי וברור, שיאפשר לך למכור מוצרים ב-8 או 10 מיליארד דולר בשנה.

ואחד הדברים שתמיד למדתי הוא שאתם חייבים להתחיל עם חוויית הלקוח, ואז לעבוד אחורה לטכנולוגיה. אי אפשר להתחיל מהטכנולוגיה ואז לנסות להבין איפה למכור אותה. ואני כנראה עשיתי את הטעות הזו יותר מכל אחד אחר […]

כשניסינו לבנות אסטרטגיה וחזון בשביל אפל, זה התחיל עם, אילו יתרונות מדהימים נוכל לתת ללקוח? לאן נוכל לקחת את הלקוח? לא להתחיל עם, בואו נשב עם המהנדסים ונבין איזו טכנולוגיה מדהימה יש לנו ואיך אנחנו הולכים לשווק אותה.

מה שמעניין הוא שהגישה השניה — להבין איזה טכנולוגיה מדהימה יש לנו ואיך אפשר להביא אותה לשוק — שלטענת ג׳ובס היא לא הגישה הנכונה, מתארת מצויין חברה שקמה שנה לאחר הכנס הזה. זה מתאר את גוגל. וההבחנה הזו בעצם מסכמת את ההבדל העיקרי בינה לבין אפל. אבל עוד על גוגל בפעם אחרת. חזרה להסבר של ג׳ובס:

אנחנו בנינו את מדפסת הלייזר הקטנה הראשונה בעולם, והייתה טכנולוגיה מדהימה בקופסא הזו. היה לנו מנוע ההדפסה בלייזר הזול הראשון בארה״ב, כאן באפל. היה לנו בקר הדפסה נפלא שאנחנו פיתחנו, הייתה לנו תוכנת PostScript של אדובי שם, היה לנו AppleTalk שם בפנים. פשוט טכנולוגיה נפלאה בקופסא.

ואני זוכר שראיתי את ההדפסה הראשונה יוצאת משם, ורק מלהרים ולהסתכל על [הדף] הזה ידעתי, אנחנו נוכל למכור את זה. כי לא צריך לדעת שום דבר על מה שיש בקופסא. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להחזיק את [הנייר] ולשאול, אתם רוצים את זה?

ואם תיזכרו, לפני 1984, לפני מדפסות הלייזר, זה היה מלהיב לראות את זה. אנשים אמרו וואו.

לשם אפל צריכה לחזור.

ובכן, לשם אפל אכן חזרה די מהר לאחר מכן.

ואת אותו הלקח — החשיבות של להתחיל מחוויית המשתמש ולא מהטכנולוגיה — למדו על בשרם גם מייק לזרידיס וחברת רים, יצרנית הבלקברי, שעליהם דיברנו במהדורה הקודמת ובפרק האחרון של אופטיקאסט.

וורן באפט וסקנדל שמן הסלט

16 ביוני 1964

מר הווארד ל. קלארק, נשיא
חברת אמריקן אקספרס
65 ברודוויי
ניו יורק, ניו יורק, 10006

מר קלארק היקר,

השותפות שלנו רכשה לאחרונה בערך 70,000 מניות של אמריקן אקספרס. הרכישה נעשתה לאחר מחקר נרחב בקרב משתמשים של המחאות נוסעים, פקידים ומנהלים בבנקים, מוסדות ולקוחות של כרטיסי אשראי, ומתחרים בכל קווי הפעילויות הללו. כולם אישרו שהעמדה המובילה והכח התחרותי של אמריקן אקספרס לא נפגעו מבעיות שמן הסלט.
בעוד שאני בטוח שההנהלה מרגישה לפעמים כאילו שהיא באמצע בור ללא תחתית בקשר לפעילויות המחסנים, התחושה שלנו היא שבעוד שלוש או ארבע שנים מהיום הבעיה הזו רק תוסיף למעמדה של החברה בבניית סטנדרטים לאמינות ואחריות פיננסית שנדרשים הרבה מעבר לאלו של חברה מסחרית רגילה.

בתחילת שנות ה-1960, נוכל בשם אנטוני ״טינו״ דאנג׳ליס מצא שהוא יכול לקבל הלוואות שמתבססות על מלאי שמן הסויה של החברה שלו — Allied Crude Vegetable Oil — בתור עירבון. התכנית שלו הייתה לנפח את המלאי הזה, כדי לקבל מספיק הלוואות שיאפשרו לו לקנות חוזים עתידיים על פולי סויה, ובכך לנסות להשתלט על השוק ולגרוף רווחי עתק.

ההונאה עבדה ככה שספינות טעונות בחביות שכביכול הכילו שמן לסלט עגנו בנמל, קיבלו את אישור הפקחים, ויכלו לשמש בתור עירבון להלוואות בשווי עשרות מיליוני דולרים. במציאות, החביות הכילו בעיקר מי ים, עם מעט שמן בשכבה העליונה כדי להערים על הפקחים. כשהפקחים היו מגיעים לביקורת במחסנים, החברה הייתה מעבירה את אותו שמן מחבית לחבית כדי להערים על הפקחים, שזכו גם לארוחת צהריים מפוארת שהסיחה את דעתם מהתרמית.

התרמית נחשפה לאחר שמלשין אנונימי פנה לאמריקן אקספרס, שחברה-בת שלה סיפקה את המסמכים שאיפשרו לקבל הלוואות על בסיס הנכס הזה, והציע לבדוק היטב את אחד ממאגרי שמן הסלט הגדולים של חברת Allied. זה חשף את התרמית, ובנובמבר 1963 Allied הגישה בקשה לפשיטת רגל. המחירים קרסו בשוק פולי הסויה, ואיתם גם קרסה המניה של אמריקן אקספרס. למרות שהחברה האם לא נשאה באחריות כלפי המחדל, שלא היה קשור לפעילות המרכזית שלה באותם ימים, הסנטימנט השלילי בשוק התבסס על חשש כללי מעוד בעיות ואי סדרים לגבי החברה.

כמו הרבה משקיעים שנמשכו לירידות במחיר המניה של קראודסטרייק השבוע (אין דעה או המלצה מצידי!), הירידה הדרסטית במחיר המניה של אמריקן אקספרס בזמנו משכה את תשומת ליבו של משקיע צעיר בשם וורן א. באפט. הוא היה משוכנע ששאר העסק של אמריקן אקספרס, שהיה מורכב בעיקר מהמחאות נוסעים שמגובות במזומן, היה יציב ולא נשקפה לו סכנה. הוא מיהר לרכוש 5% מהחברה, במה שהייתה אחת ההצלחות הגדולות שלו בשנים המוקדמות. היום, אגב, ברקשייר האת׳אוויי מחזיקה בקרוב ל-21% מאמריקן אקספרס, הודות לרכישה-חוזרת של מניות שאמריקן אקספרס ביצעה לאורך השנים.

הציטוט למעלה הוא מתוך מכתב שבאפט שלח להווארד קלארק, מנכ״ל החברה באותם ימים, ומוזכר בספר Dear Chairman. בעלי המניות דחפו את קלארק להתעלם מהמחדל והנזקים, שאליהם אמריקן אקספרס לא נשאה באחריות ישירה, אבל באפט הציג עמדה אחרת:

[...] אני לא חושב שבעלי מניות לטווח-ארוך מודאגים יותר מדי לגבי הסכום המדויק של ההסדר בתביעות שמן הסלט, או לצורך העניין, משיעור הרווח המדויק בששת החודשים הראשונים של השנה [...], אבל הם מתעניינים מאד בהאם מכירות המחאות הנוסעים, מחזיקי הכרטיסים, הפקדות חוץ, וכו׳ כולם שומרים על הצמיחה של הימים שלפני שמן הסלט.

קראנו שישנם בעלי מניות שמתכננים תביעה למנוע מהחברה-האם להתנדב לקחת על עצמה את המחויבויות של החברה-הבת בבעיית שמן הסלט [...] אני אשמח להעיד, על חשבוני, שלא היינו רוכשים את 70,000 המניות שלנו אם חשבנו שהחברה האם תתעלם מהתביעות כנגד החברה-הבת בגלל התחושה שלנו שהערך בטווח-הארוך של החברה יופחת משמעותית.

במילים אחרות, הניתוח שלנו הוא שאמריקן אקספרס, מעצם זה שהיא מגישה הצעה הוגנת ואולי אפילו נדיבה, היא חברה ששווה משמעותית יותר מאשר אמריקן אקספרס שמסרבת להכיר באחריות על מעשים של חברות-הבת שלה [...]

מכתב מוורן באפט לנשיא אמריקן אקספרס הווארד קלארק בנוגע לסקנדל שמן הסלט

אלו בוודאי ימי מבחן עבורך ועבור ההנהלה. תן לי להבטיח לך שמרבית בעלי המניות (אם כי לא הקולניים מבינם) חושבים שעשיתם עבודה מצויינת בשמירה על הספינה מאוזנת ונעה בכח מלא קדימה, בזמן שפוגע בה טייפון שבעיקר משתייך לקטגוריה של ״כח עליון״. הטייפון יחלוף, ואני חושב שההיסטוריה תראה שהספינה המשיכה לעשות התקדמות אמיתית.

בהוקרה,
וורן א. באפט

בסופו של דבר, אמריקן אקספרס נענתה להצעה של באפט. היא בחרה מרצונה לספוג את העלויות ולפצות את הנפגעים מההונאה, על מנת לשמור על המוניטין שלה. ממבט לאחור של 60 שנה אחר כך, זו בוודאי הייתה ההחלטה הנכונה.

אני לא יודע מה באפט היה חושב אם אמריקן אקספרס הייתה מסתפקת בשוברים של $10 ל Uber Eats, כפי שפורסם שקראודסטרייק הציעה ללקוחות שנפגעו מהתקלה. הם כנראה יצטרכו לעשות הרבה יותר מזה כדי לבסס סטנדרטים של אמינות ויציבות של מערכות סייבר סקיוריטי, שנדרשים להיות מעבר לאלו של כל חברת תוכנה אחרת, ולבנות את המוניטין שלהם לטווח הארוך.

לינק לספר

גילוי נאות: לונג ברקשייר

---

תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!

איך הייתה מהדורה מספר 87? אשמח לפידבק שלכם - אפשר לענות על האימייל או להשאיר הערה כאן. אני מבטיח לקרוא הכל (גם אם אני לא תמיד מספיק לענות).

אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:

תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.