מהדורה 97: ביטקוין ובלוקצ׳יין, כמה שווה ביטקוין, פרדוקס האמון, חורף הקריפטו 2022, מאגר לאומי, דיסראפשן ומהפיכות טכנולוגיות
״זה דבר אחד לראות את העתיד מגיע, וזה דבר אחר לגמרי לדעת את התזמון.״
שוב יום שישי. הנושא היום יהיה חלק ראשון בסדרה על מטבעות קריפטוגרפיים (אני עדיין לא בטוח מתי יתפרסמו שאר החלקים).
אם אתם קוראים את זה במייל, שמגיע חתוך בהרבה מקרים - מומלץ ללחוץ על הכותרת למעלה, כדי לפתוח טאב חדש ולקרוא את המהדורה במלואה.
קדימה למהדורה מספר 97 -
דאטהבייסים
״החיים המודרניים במידה רבה מורכבים מרשומות בבסיסי נתונים״. ככה מאט לוין פתח גיליון מיוחד של מגזין בלומברג באוקטובר 2022, שהוקדש כולו לענות על השאלה, מה זה קריפטו. אם יש לכם כסף בבנק, למעשה יש רשומה בדאטהבייס של הבנק. אם השקעתם בסטארטאפ, יש רשומה בקאפ טייבל שמצביעה על הבעלות שלכם. אם אתם מחזיקים מניות של חברה ציבורית, יש רשומה בדאטהבייס של איזשהו מתווך שממש מחזיק את המניות. בעלות על דירה רשומה ב״טאבו״, או מרשם המקרקעין.
מה שמאפשר את כל זה הוא, שאנחנו, בעיקרון, סומכים על מנהלי הדאטהבייסים. על הבנקים, הברוקרים, מרשם המקרקעין. כשקניתי רכב יד-שניה, הבאתי איתי ״צ׳ק בנקאי״, שהוא בעצם הבטחה לבצע טרנזאקציה בדאטהבייס שתזיז כסף בין חשבונות, ואז העברנו את הבעלות על הרכב בבנק הדואר – פעולה שהיא בעצמה עדכון של דאטהבייס במרשם הרכב. אחר כך המוכר פשוט נתן לי את המפתחות לרכב, והלך שמח לדרכו להפקיד את הצ׳ק בחשבון הבנק שלו. כלומר, לעדכן את הרשומה שלו בדאטהבייס שלהם.
מאט לוין מסכם:
זהו הישג נשגב ובלתי מוערך מספיק של העולם המודרני, שאנחנו לרוב נותנים אמון בשומרי-הדאטהבייסים, ושהם לרוב ראויים לאמון.
אבל זה לא *תמיד* נכון. יש בנקים שאי אפשר לסמוך עליהם שיחזיקו את הכסף שלכם, מקומות שאתם לא יכולים לסמוך על שלטון החוק שיפקח עליהם. יש ממשלות שאתם לא יכולים לסמוך על זה שהם לא יחרימו את הכספים שלכם מהבנקים, או ישנו את מרשם הנכסים ויקחו את הבית שלכם. רוב האנשים בארה״ב, רוב הזמן, חיים בסביבה של אמון-גבוה, ויכולים לסמוך על זה שהמתווכים שמנהלים את הדאטהבייסים, שעליהם למעשה החיים שלהם מתבססים, יתנהגו בצורה שתצדיק את האמון בהם. אבל במקומות אחרים, זה לא תמיד ככה. ואפילו בארה״ב, האירועים שהובילו למשבר הפיננסי של 2008 פגעו באמון של האנשים במערכת הבנקאית האמריקאית.
ואפילו אם אתם סבבה עם שומרי-הדאטהבייסים המודרניים, יש בעיה טכנית איתם: הרבה מהמערכות הבנקאיות כתובות בשפת תכנות ישנה שנקראת קובול; הרבה אנשים עדיין משלמים לגן של הילדים או לבעלים של הדירה שלהם ע״י זה שהם ממלאים ערימה של צ׳קים מנייר (שבעלי הדירה או מנהלי הגן צריכים לשמור ולנהל ולהפקיד מדי חודש). אם אתם מוכרים מניה בארה״ב, לוקח יומיים עד שהעסקה נסגרת והכסף נהיה זמין; זה לא בגלל שברוקר אחד צריך לקחת איתו ערימה של תעודות מניה ולהיפגש עם ברוקר אחר שמביא איתו ערימה של דולרים, כדי ליישב את הטרנזאקציה. אבל זה בגלל שהמערכות האוטומטיות הן נגזרת שמחקה את המנגנון הזה.
ולא נתחיל לדבר בכלל על הנושא של משכנתא לרכישת דירה; כשעשיתי את זה בארה״ב, ביליתי שעות על גבי שעות באיסוף מסמכים – דרכונים, תלושי שכר, דו״חות מכל חשבון בנק / השקעות. נציג של הבנק התקשר למשל למקום העבודה שלי כדי לוודא שאני באמת מועסק שם. הם גם שלחו נציג למשרד רישום המקרקעין המקומי (Recorder's office), כדי לוודא את כל הפרטים לגבי הנכס. אם יש לכם איזושהי היכרות עם איך מערכות תוכנה עובדות, זה בטח כבר נשמע לכם מוזר. למה אין לכל הדברים האלה API, שמאפשר לבנק להריץ שאילתא שתברר את כל הדברים האלה? המנגנון הזה מסורבל, מתיש, וגם - שילמתי הרבה כסף על כל העמלות שהחיכוך הזה מייצר.
עסקנו בבלוג הזה בכמה סיפורים על שווקים ואפשרויות חדשות שנפתחים, כשחסמים מוסרים ומידע או טכנולוגיה נהיים זמינים או זולים יותר. אז אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם היינו כותבים מחדש את כל הדאטהבייסים האלה, מעל טכנולוגיות ושפות תכנות מודרניות, עם אינטגרציה מלאה בין כל מאגרי הנתונים האלה.
מאט לוין פירש את זה בתור דאטהבייס אחד שמייצג את כל החיים. אני יכול לשלוח לכם כסף בתמורה לבית שלכם, וזה, יחד עם המשכנתא שאקח, יתבצע באמצעות טרנזאקציה אחת של עדכון רשומות בדאטהבייס הזה. זה נשמע מבטיח. אבל גם קצת מפחיד. מי שינהל את הדאטהבייס הזה, בעצם, ינהל את העולם. על מי הייתם סומכים עם זה?
המפץ הגדול של סאטושי
בינואר 2009, סאטושי נאקמוטו המציא דרך שבה כולם ביחד מריצים דאטהבייס אחד, ובכך יצר את המפץ הגדול של תעשיית הקריפטו. למעשה, כל מה שהוא עשה היה לפרסם את המאמר ״ביטקוין: מערכת מזומן Peer-to-Peer אלקטרונית", הכותרת של ה whitepaper המפורסם שלו.
סאטושי הסביר שזוהי ״מערכת תשלומים אלקטרונית שמבוססת על הוכחה קריפטוגרפית במקום על אמון, מה שמאפשר לכל שני צדדים שמעוניינים בכך לבצע טרנזאקציות בצורה ישירה ללא צורך בגורם שלישי ששניהם סומכים עליו״. אם אני רוצה לקנות מכם משהו תמורת מזומן דיגיטלי -- ביטקוין -- אני יכול לשלוח לכם ביטקוין ואתם תשלחו לי את המשהו. לא צריך ״גורם שלישי ששנינו סומכים עליו״, כמו בנק למשל.
המציאות היא הרבה יותר מורכבת מזה; למרות שביליתי הרבה זמן בצד הטכני של ביטקוין, אני לא אכנס כאן ממש למכניקה של מנגנוני ההצפנה והפרוטוקול1. אני אגיד בקצרה שבכדי להשתתף במערכת, צריך רק להשיג מפתח הצפנה פומבי, ומפתח פרטי שמתאים לו. המפתח הפומבי משמש בתור ה״כתובת״ שלכם. זה נראה, למשל, ככה:
1A1zP1eP5QGefi2DMPTfTL5SLmv7DivfNaכולם יכולים לשלוח ביטקוין אל הכתובת שלכם, וכולם יכולים לדעת מה היתרה שמקושרת אליה. אבל רק מי שיודע מה המפתח הפרטי שמקושר אליה, יכול לשלוח כסף מהכתובת הזו לכתובות אחרות.
מכאן בעצם מגיעה השם ״קריפטו״ כדי לתאר את התחום הזה. הפרוטוקול מבוסס על מנגנון הצפנה, קריפטוגרפי. זה מאד קל לייצר מפתח פומבי – או, כתובת ביטקוין – ממפתח פרטי; אבל זה בלתי-אפשרי, לכאורה, ללכת בכיוון ההפוך, ו״לפצח״ את המפתח הפרטי שלכם על סמך כתובת הביטקוין שאתם משתמשים בה.
זה מה שמייתר את הצורך בלתת אמון בגורם שלישי. אבל זה לא שאין אמון מעורב בסיפור – צריך לתת אמון באלגוריתם החתימה הדיגיטלית באמצועת עקומות אליפטיות, שבו משתמשים כדי לייצר את המפתחות בביטקוין. ואלא אם אתם מחשבים את העקומות האליפטיות עם דף ועיפרון, צריך לסמוך על האתר או התוכנה שהרצתם כדי לייצר את המפתחות. אז כן נדרשת מידה מסויימת של אמון, ואם אתם לא מרגישים בנח עם שומרי דאטהבייסים כמו בנק אוף אמריקה או ג׳יי פי מורגן צ׳ייס, האם אתם סומכים על החוזק של אלגוריתם החתימה של עקומות אליפטיות? ועל זה שאתר אינטרנט כמו bitaddress.org, או סקריפט פייתון ליצירת מפתחות שהורדתם למחשב, לא ישמרו איפשהו עותק של המפתח הפרטי שלכם? זו שאלה מעניינת להרהר בה.
בכל מקרה, אני יכול לשלוח לכם ביטקוין ע״י חתימה על הודעה באמצעות מפתח ההצפנה הפרטי. אתם יכולים לוודא את הנכונות של החתימה רק באמצעות המפתח הפומבי. הכתובת שלי. אני לא צריך להגיד לכם את המפתח הפרטי שלי בשביל זה, ואני גם לא אעשה את זה – כי אז תגנבו לי את כל הביטקוין. שימוש די מגניב בהצפנה.
בלוקצ׳יין
לחתום על הודעה באמצעות המפתח הפרטי זה לא מספיק; צריך שהיא תיכנס לבלוק הטרנזאקציות הבא. מדי 10 דקות מתווסף בלוק חדש לשרשרת הבלוקים. Blockchain. הבלוקצ׳יין מכילה רצף של טרנזאקציות, כשכל אחת מצביעה לאחת קודמת. כמו איך שדואר עובד – כל סניף דואר שמטפל במכתב, חותם עליו ומעביר אותו הלאה. ביטקוין הוא למעשה רצף של חתימות.
זה לא מאד שונה מאיך שהמערכת הבנקאית המסורתית עובדת; זה לא שסניף הבנק שלכם מוציא שליח עם שטר בכל פעם שאתם שולחים למישהו 20 ש״ח בהעברה בנקאית. במקום זה, הם שולחים הודעה לבנק של מי ששלחתם אליו את הכסף, ואומרים להם לעדכן את ספר החשבונות, Ledger. באופן דומה, הבלוקצ׳יין מאפשר לעקוב אחרי ספר החשבונות של ביטקוין. מי מחזיק כמה.
אבל אם אין בנקים בסיפור, אז מי מתחזק את זה?
התשובה הקצרה היא, שכולם מתחזקים את זה. כלומר, לא כולם. אבל יש רשת מחשבים שהיא permissionless. וכולם רשאים להצטרף אליה. בלי שום רשיונות או תנאי קבלה של גוף מרכזי. כל חבר ברשת – node – שומר עותק של כל ה ledger, מעדכן את האחרים, עוקב אחרי טרנזאקציות חדשות, ומוודא את התקינות שלהן.
אז זה נחמד! במקום לסמוך על בנק שיעקוב אחרי הטרנזאקציות שלכם, אתם סומכים על המוני אנשים זרים באינטרנט. אבל לא לגמרי – יש את החתימה הקריפטוגרפית שמוודאת את התקינות של הטרנזאקציה. האנשים הזרים לא יכולים לזייף טרנזאקציות, כי אין להם את המפתח הפרטי שלכם. וזה גם התמריץ שלהם לפעול כראוי ולשמור על הטרנזאקציות והבלוקים תקינים. זה מעין שיווי משקל מתורת המשחקים – אם הם יזייפו וינסו לגנוב ביטקוין, אז אנשים יאבדו את האמון והעניין בביטקוין. ואז השווי שלו יהיה אפס. ומה הטעם בכלל לגנוב משהו חסר ערך.
אז זה נחמד. אבל זה עדיין מותיר את השאלה – מאיפה בכלל מגיעים מטבעות ביטקוין? התשובה הקצרה היא שהחברים ברשת מתחרים אחד בשני על הזכות ״לכרות״ את הבלוק הבא. פעם בעשר דקות, כאמור, כל הטרנזאקציות האחרונות נארזות יחד למה שנקרא ״בלוק״, והוא מתווסף באופן רשמי לספר החשבונות. כלומר לשרשרת הבלוקים. הבלוקצ׳יין. למה זו זכות? בגלל ה״פרס״, כמות ביטקוין חדשה שמגיעה עם כל בלוק, והולכת למי ש״כרה״ אותו2
התגמול הזה נחתך בחצי מדי תקופה, כדי לוודא שלעולם לא יהיו יותר מ-21 מיליון ביטקוין.
אבל איך מחליטים מי יכרה את הבלוק הבא ויזכה בתגמול? לזה אני לא אכנס כאן. יש מנגנון קריפטוגרפי מאד מעניין, שאפשר לדמות אותו לכך שכל הכורים הפוטנציאליים מגרדים עוד ועוד כרטיסי לוטו. ככל שיש לכם יותר כח חישוב מהאחרים, כך תקבלו יותר כרטיסי לוטו ויגדל הסיכוי שלכם לזכות3. הראשון שמוצא כרטיס לוטו מנצח, זוכה לכרות את הבלוק.
עוד פרט מעניין: מסתבר שמעבדים גרפיים של אנבידיה, מלבד הרלוונטיות שלהם בחישוב של אימון רשתות נוירונים ומודלי שפה גדולים, הם גם אפקטיביים במיוחד לחישוב של פונקציות האש, שזה למעשה מה שהכורים עושים כשהם מגרדים כרטיסי לוטו4.
למה אנחנו מדברים על זה?
עכשיו זה זמן טוב לעצור רגע ולענות על השאלה, למה בעצם אני מקדיש עכשיו מהדורה שלמה לביטקוין ומטבעות קריפטוגרפיים? קוראים ותיקים של הבלוג אולי זוכרים שהבעתי פה (ובטוויטר לינקים) ספקנות וביקורת כלפי התחום. אבל זה לא אומר שאני חושב שנכון להתעלם ולבטל את כל מה שקורה שם.
גם אני הייתי נלהב-קריפטו; ב-2015 לקחתי בסטנפורד את הקורס ״ביטקוין וחברים״, כנראה הקורס האקדמי הראשון שאי פעם הוצע על מטבעות קריפטוגרפיים. מי שהעביר אותו היה הפרופסור שניהל את קבוצת הקריפטוגרפיה במחלקה למדעי המחשב, אז הוא היה מאד מאד טכני. ופשוט מצאתי את עצמי נשאב לתחכום וליכולות של הפרוטוקול. לא הפסקתי לדבר על זה. קהילת הקריפטו גם הייתה קטנה אז, בראיין ארמסטרונג למשל, הפאונדר של קוינבייס, הגיע לדבר איתנו באחד המפגשים. די נדהמתי מכמות האנשים החכמים והחרוצים שהצטרפו לבנות דברים בקריפטו.
מעולם לא רכשתי נכסים קריפטוגרפיים (כלומר, לא על הרשת הציבורית. יצרתי טרנזאקציות ב testnet, אבל זה כמו ״סביבת בדיקות״). עבדתי אז בגוגל בקבוצה שעבדה על מוצרי תשלומים, והדירקטור, שראה את ההתלהבות שלי, ניסה לעודד אותי להציע דרכים לשלב קריפטו. התחברתי גם לנלהבי-ביטקוין אחרים ברחבי חברה, ויחד בילינו ימים שלמים כדי לחשוב על איך לשלב את הטכנולוגיה במוצרים של גוגל. ביליתי גם הרבה לילות בשיחות עם יזמים ומשקיעים מחוץ לגוגל כדי לחשוב על סטארטאפים שיהיה אפשר להקים בתחום.
אגיע בהמשך למה שהוביל אותי להתרחק מהתחום הזה ולפתח ספקנות כלפיו. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאין שום שימוש אמיתי לביטקוין וקריפטו, מלבד מזימות התעשרות מהירה.
אבל, כפי שלמדנו מצ׳ארלי מאנגר, שנה שבה לא שינינו את אחת האמונות העמוקות שלנו היא שנה מבוזבזת.
הזכרתי במהדורה 9 את מטאפורת החשמל של ג׳ף בזוס; במקור הוא השתמש בה כדי לתאר את מצב ההאינטרנט ב-2003, וכתבתי אז שהיא גם אולי מתאימה כדי לתאר את מצב הקריפטו ב-2022. טכנולוגיות מהפכניות הן, תמיד, בלאגן נוראי של בעיות בשלבים הראשונים שלהן. וזה תמיד מוביל אנשים לבטל אותן. לפעמים, כמו עם האינטרנט, או עם מכשירי החשמל, מתברר שהסקפטיים טועים. בסופו של דבר. אז זה שלא מצאתי שום ערך אמיתי למטבעות קריפטוגרפיים ב-15 השנים הראשונות לקיומם, לא אומר שזה בהכרח יהיה המצב לנצח.
כמה דברים שכולם מדברים עליהם לאחרונה הם הניצחון של דונלד טראמפ, שתייג את עצמו בתור המועמד הפרו-קריפטו לנשיאות בארה״ב, והדיבורים על דברים כמו החלפת ראש ה SEC ביו״ר שיהיה יותר ידידותי לקריפטו, ועל בניית רזרבת ביטקוין לאומית בארה״ב. מחיר הביטקוין הגיע לשיא-כל-הזמנים חדש, כמעט פי 5 השפל שנפל אליו בסוף 2022.
אז, עם סיומו של חורף הקריפטו האחרון, החלטתי לפתוח בסדרה של פוסטים שתנסה להבין, קצת יותר לעומק, מה קורה עם קריפטו. עוד לא החלטתי אם לפרסם את הפוסטים האלה ברצף, או שאכתוב גם על דברים אחרים בין לבין. נגלה את זה בשבועות הקרובים.
אנשים אולי נוטים להחליף בין המונחים ביטקוין או קריפטו, ובעצם להתכוון לאותו דבר. אבל יש המון דברים שקורים בקריפטו מעבר לביטקוין. הם יישמרו לפרקים הבאים.
המהדורה הזו, הראשונה בסדרה, תהיה בעיקר סקירה של דברים שקרו ב-15 השנים הראשונות בביטקוין (אזהרה מראש: אני לא אתקרב אפילו ללכסות פה את הכל), וניסיון להבין כמה מהתופעות האחרונות.
דבר אחרון שאגיד הוא, שאני יודע שזה יכול להיות נושא די טעון. להרבה אנשים יש רגשות די חזקים כלפי התחום. משני הכיוונים. בין שאתם ספקני-קריפטו, או נלהבי-קריפטו, אני בטוח שתהיה לכם ביקורת על חלק מהדברים. אני מקווה שבכל זאת הצלחתי לכתוב בצורה שתעניין את כולכם. ואני אשמח לשמוע את המחשבות שלכם, גם (ואולי בעיקר) אם אתם לא מסכימים איתי.
כמה שווה ביטקוין
דיברנו בבלוג הזה די הרבה על המאפיינים הייחודים של האינטרנט. דברים כמו ביטים, abundance, עלות שולית אפסית, והיצע אינסופי. זה נכון למוזיקה, תוכנה, סרטים, תוכן. כל פוסט בבלוג הזה דורש ממני המון עבודה כדי לכתוב, אבל לשכפל עותק נוסף כדי שעוד מישהו יקרא אותו – אפקטיבית לא עולה שום דבר. וגם אין מגבלה על כמות העותקים, אז אם יש לכם חברים שגם יתעניינו – אל תחשבו פעמיים ושתפו איתם את המהדורה!
בניגוד לכל הדברים האלה, מה שכל כך מיוחד במנגנון שסאטושי פיתח הוא, שזה מאפשר מחסור, scarcity, בצורה דיגיטלית, על גבי האינטרנט. ביטקוין הוא וירטואלי – הוא לא מייצג שום דבר בעולם הפיזי של האטומים – ובכל זאת, אי אפשר לשכפל אותו בעלות שולית אפסית. ההיצע הוא מוגבל.
אבל אפילו פריצת הדרך הטכנולוגית הזו היא לא כל מה שמדהים לגבי ביטקוין; מה שסאטושי המציא היא דרך בשביל אנשים לשלוח אחד לשני את הנכס הדיגיטלי הזה, בעל ההיצע המוגבל, בלי שיצטרכו לסמוך אחד על השני או על צד שלישי. מה שמדהים הוא שאנשים הסכימו להתייחס לטרנזאקציות הדיגיטליות האלה בתור ״תשלומים״. אין שום דבר אינהרנטי בטכנולוגיה שגרם לזה לקרות. אנשים קראו את המאמר של סאטושי ואמרו לעצמם, ״אה, יש פה דרך מגניבה לשלוח תשלומים, אבל הבעיה היא שלא שולחים דולרים, שולחים את הדבר המוזר הזה שסאטושי המציא, ולמה שמישהו ירצה את זה?״. או לפחות ככה זה היה בהתחלה. עם הזמן, יותר ויותר אנשים החליטו שלביטקוין עצמו יש ערך. זה עוד צד מטורף של הסיפור, שמיליוני אנשים מסכימים לזה שלביטקוין יש ערך. זה אולי אפילו יותר מרשים מפרוטוקול ההצפנה המתוחכם שעומד מאחוריו. נכון לזמן שאני כותב את זה, סך השווי של כל מטבעות הביטקוין הקיימים הוא מעל 1.7 טריליון דולר. 1.7 טריליון!
בקהילת הקריפטו נוהגים להשתמש במונח market cap, שווי שוק, כדי לציין ״סך השווי של כל המטבעות הקיימים״. סוכמים את כמות המטבעות הקיימים, כפול המחיר למטבע. כמו שעושים, אתם יודעים, עם חברות. סוכמים את כמות המניות המחזור, כפול המחיר למניה, ומקבלים את שווי השוק. אחלה, לא?
וכאילו, זה לא לגמרי הגיוני. כי בעלות על ביטקוין, לא מייצגת בעלות על מערכת התשלומים הזו או על שום דבר מהטכנולוגיה, מבריקה ככל שתהיה. בדיוק כמו שבעלות על פנקס צ׳קים לא נותנת לכם חלק מהבעלות על מערכת הסליקה של הצ׳קים. או שלהחזיק בכרטיס אשראי לא נותן לכם בעלות על רשת התשלומים באשראי. אף אחד לא חישב אף פעם את כמות כרטיסי האשראי הפעילים, ואמר שכל כרטיס אשראי צריך להיות שווה השווי הכולל של זהב בעולם חלקי המספר הזה. איכשהו כולנו מסכימים על זה שהבעלות על רשתות הסליקה הן של ויזה ומאסטרקארד, הן גובות את העמלות ושומרות את הרווחים. החזקה בכרטיס אשראי לא מייצגת בעלות על זה, ואף אחד לא מנסה לטעון שלכרטיס עצמו יש ערך.
אבל איכשהו, עם קריפטו, זה לא עובד ככה.
וורן באפט וצ׳ארלי מאנגר הם מבקרים קולניים ידועים של תופעת הקריפטו. הם התעקשו שוב ושוב שזה נכס ספקולטיבי שמשמש להימורים בלבד. מאנגר כינה את זה ״רעל עכברים בריבוע״, ופרסם מאמר שקרא לממשלת ארה״ב לאסור את השימוש בקריפטו (מהדורה 15). באפט ניסה להסביר את זה ככה ב-2022:
אם האנשים שיושבים פה היו מחזיקים בכל האדמה החקלאית בארה״ב, והייתם מציעים לי 1% בעלות על כל הקרקע החקלאית בארה״ב, תמורת 1% מהרווחים שהיא מייצרת, והייתם מבקשים על זה, נניח, מה יהיה מחיר מציאה? - 25 מיליארד דולר -- הייתי כותב לכם צ׳ק היום אחר הצהריים.
25 מיליארד דולר, ועכשיו אני מחזיק 1% מהקרקע.
אם הייתם מחזיקים בכל בנייני המגורים בארה״ב, והייתם מציעים לי 1%, תמורת עוד 25 מיליארד, הייתי כותב לכם צ׳ק. פשוט מאד.
עכשיו, אם הייתם אומרים לי שאתם מחזיקים את כל הביטקוין בעולם, והייתם מציעים לי את זה תמורת $25 - לא הייתי לוקח את זה. כי מה יש לי לעשות עם זה. אני חייב למכור לכם את זה בחזרה, בדרך כזו או אחרת. זה לא עושה כלום.
הדירות ייצרו דמי שכירות, החוות ייצרו מזון, אבל אם אני מחזיק את כל הביטקוין בעולם, ואני אנסה להיפטר ממנו – אנשים יגידו ׳למה שאקנה ממך ביטקוין? … אני לא הולך לתת לך שום דבר תמורת זה׳. והם יהיו צודקים.
אבל הטכנולוגיה. הפוטנציאל. זה יכול להיות הבסיס למערכת פיננסית חדשה. אלה נימוקים שקהילת הקריפטו לפעמים מציגה כדי להצדיק את זה שלביטקוין כן יש ערך. באפט הוא פשוט זקן מדי כדי לראות את זה.
הם צודקים שסאטושי באמת בנה פרוטוקול תשלומים מבריק. המון אנשים חכמים השקיעו ב-15 השנים האחרונות המון עבודה כדי לבנות טכנולוגיות אפילו יותר חדשניות ומבריקות מעל זה, ועוד יותר אנשים נוהרים כל הזמן לרכוש ביטקוין, גם בתקופות של פסימיות, ומנעו ממנו לרדת לאפס ולהיעלם.
ובכל זאת, להתייחס להחזקה בביטקוין כמו להחזקה במניה, שעולה ויורדת בתגובה לדיווחים בנוגע לפעילות העסקית שעומדת מאחוריה, נראה שגוי. עסק מייצר רווחים ומזומנים. ביטקוין לא מייצר עבורך שום דבר.
אולי הגיוני להסתכל על ביטקוין בתור סחורה, כמו זהב. אבל זהב הוא מתכת. יש לו שימושים אמיתיים בעולם הפיזי. אפשר למשל להכין ממנו תכשיטים. עם ביטקוין, כמו שבאפט ניסה להסביר, אי אפשר לעשות שום דבר. אי אפשר אפילו להציג אותו לראווה, כמו ציור או פסל. פריטי אומנות הם עוד דוגמא לסוג נכסים שיש להם ערך רק כי אנשים החליטו שיש להם ערך. אבל אותם גם אפשר להציג לראווה למשל, ויש אנשים שנהנים להתבונן באומנות, או להראות לאנשים אחרים שיש בבעלותם אומנות. אפשר לעשות איתם משהו. אבל ביטקוין פשוט קיים בבלוקצ׳יין, בתור רשומה בדאטהבייס מבוזר וציבורי. ללא שום תועלת. אי אפשר לעשות עם זה כלום.
אבל אולי זה יתרון?
ההשוואות האלה ממחישות עוד חידוש עיקרי לגבי ביטקוין - הוא מנותק מהעולם האמיתי; גם מניה היא קונספט וירטואלי, וגם היא נכס במחסור שאפשר לסחור בו, אבל היא גם מייצגת בעלות בעסק שלרוב יש לו נוכחות ממשית בעולם האטומים הפיזי: מוצרים, עובדים, משרדים, ציוד, מלאי, מחסנים, לקוחות. יש פעילות עסקית שמייצרת הכנסות ומשלמת הוצאות. למטבע קריפטוגרפי אין שום דבר מאילוצים האלה.
אבל אולי זה דווקא טוב, שביטקוין וקריפטו משוחררים מהכבלים האלה.
זה מאפשר את זה שהתשובה לשאלה כמה ביטקוין שווה, היא, בעצם - כמה שהאנשים באינטרנט רוצים שהוא יהיה שווה.
אתם יכולים אולי להסתכל על הראלי האחרון ולהגיד משהו כמו, זה לא הגיוני שביטקוין אחד יהיה שווה $100,000. וזה אולי יהיה נכון. אבל באותה מידה זה גם לא הגיוני שביטקוין אחד יהיה שווה $1. או $100. או מיליארד דולר. כל שווי הוא בעצם לא הגיוני כשחושבים על זה. אבל אם מקבלים את זה שלביטקוין יש שווי גדול ממש מאפס, אז מהנקודה הזו – אולי בעצם כל שווי יהיה הגיוני?
להחזיק ביטקוין
אמרנו שבשביל להחזיק ביטקוין אתם צריכים לייצר מפתח פרטי וכתובת ציבורית, אבל איך יגיע לשם ביטקוין? דרך אחת היא, כאמור, לכרות ביטקוין. אבל הרוב המוחלט של האנשים לא משיגים ככה ביטקוין. הדרך הסטנדרטית יותר היא, ובכן, לקנות ביטקוין, ב exchange, תמורת דולרים (או שקלים, או יורו, או פאונד – מטבעות מדינתיים שאנשי הקריפטו מכנים, לרוב בזלזול, ״פיאט״).
הבורסות האלה – למשל קוינבייס, או ביינאנס, או FTX עד שפשטה רגל– הן, כמובן, גופים פיננסים ריכוזיים. אתם תצטרכו להעביר לבורסה, נניח, 50 דולר, ובתמורה תוכלו לקבל 0.00055 ביטקוין. בשביל זה תצטרכו לתת בהן אמון. בגוף פיננסי ריכוזי.
הבעיה היא שלשלוח ביטקוין לכתובת הפומבית שלכם, זה לא אופטימלי עבור הבורסה. בתור התחלה, יש סיכון שנובע מהבדלים בין משך הזמן שלוקח ליישב טרנזאקציות בדולרים לעומת ביטקוין. אתם עושים העברה בנקאית שייקח לה יומיים להגיע, ובינתיים שלחו לכם ביטקוין בטרנזאקציה שמופיעה בבלוק הבא תוך עד 10 דקות. ואז אם ההעברה הבנקאית נכשלת, הטרנזאקציה בביטקוין היא סופית ולא ניתנת לביטול.
עוד בעיה היא שאתם עלולים לאבד את המפתח הפרטי שלכם. ואם תתקשרו לבורסה ותבקשו לאפס את הסיסמא, הם יגידו לכם שהם מצטערים אבל הם לא יכולים לעשות את זה. ובאמת אין להם שום דרך לשחזר את המפתח הפרטי שלכם. זה היופי של מנגנון החתימה שמתבסס על העקומות האליפטיות. אבל כנראה שבאותו רגע, האלגנטיות הזו של הפרוטוקול לא תרשים אותכם. אתם תכעסו ששלחתם 50 דולר אבל אין לכם ביטקוין. ואולי אפילו תגישו תלונה, או לכל הפחות תכתבו פוסט תוקפני ברשתות החברתיות, שממליץ להתרחק מהבורסה הזו.
פיתרון אחד הוא שבמקום לשלוח לכתובת הפומבית שלכם 0.00055 ביטקוין, הבורסה תקנה עבורכם 0.00055 ביטקוין, ופשוט תשמור את זה באחת הכתובות הפומביות שהיא משתמשת בהן. בתור בורסת קריפטו מקצועית ורצינית, היא תדע איך להתנהל ככה שהמפתחות לא יאבדו והביטקוין לא ייגנב. ואז במקום לשלוח לכם 0.00055 ביטקוין, הבורסה פשוט תחזיק, אתם יודעים, דאטהבייס. תהיה שם רשימה של כל הלקוחות, מספרי חשבון, תעודות זהות, כתובת, קוד זיהוי טלפוני. בשדה היתרה של הרשומה שלכם יהיה כתוב 0.00055 ביטקוין. כשתיכנסו לחשבון שלכם או תפתחו את האפליקציה, יהיה כתוב שם ״יתרה: 0.00055 ביטקוין״.
זה אולי ירגיש לכם כאילו יש לכם 0.00055, ואתם לא תהיו לגמרי טועים, אבל נכון יותר יהיה להגיד שיש לכם התחייבות של הבורסה לשלם לכם 0.00055 ביטקוין. אתם לא מחזיקים בהם ישירות, אין לכם את המפתח הפרטי. יש לכם רק רשומה בדאטהבייס הפנימי של הבורסה.
כמו, נו, אתם יודעים.
בנק.
פרדוקס האמון
אם אתם מחזיקים 50 דולר בחשבון עו״ש של בנק אוף אמריקה, הבנק חייב לכם 50 דולר, ואתם סומכים עליו שיעקוב אחרי זה וייתן לכם אותם כל אימת שתרצו. בתחילת 2009 נוצרה מערכת שנועדה להוות אלטרנטיבה למנגנון הזה, עבור אנשים שלא מוכנים לסמוך על הבנק. והמערכת הזו התפתחה ככה שכדי להשתתף באלטרנטיבה הזו, עדיין צריך לסמוך על בנק.
הכרתי לא מעט אנשים שמשכו כספים מתיקי השקעות וחשבונות בנק, בנימוק שהם ״לא סומכים על ג׳נט יילן״ או שהם ״לא מוכנים לתת את הכסף שלהם לוול סטריט״, והעבירו אותו לקויןבייס. ו, מפעם לפעם, שהצבעתי על הפרדוקס בזה שהם לא מרגישים בנח להחזיק כסף בבנק אוף אמריקה, אבל אין להם בעיה להעביר סכומי כסף גבוהים לקויןבייס5.
לא עשיתי את זה כדי להקניט אף אחד (או אותכם, אם יש לכם חשבון בקויןבייס!); באמת התלהבתי מהאידיאולוגיה המוקדמת סביב ביטקוין, של לבנות מערכת פיננסית decentralized שבה לא צריך לסמוך על אף אחד. ולא הבנתי איך זה מתיישב עם בנק ריכוזי, רק שמאפשר להחזיק קריפטו ולא רק עם דולרים. אני עדיין לא מבין את זה למען האמת. אבל לרוב כשאני אומר את זה, התגובות הן די נסערות, ומבטלים אותי בתור בומר-מעריץ-באפט שפשוט לא מבין.
במידה רבה אני חושב שזה דומה למה שקרה עם האינטרנט. הרבה early adapters התלהבו מהחופש והיעדר הצנזורה והגופים הריכוזיים. סטיב ג׳ובס התלהב ב-1995 מזה שהאינטרנט הוא הזדמנות עבור מפתחי תוכנה להשתחרר מהעריצות של מיקרוסופט. וזה באמת התברר כנכון, מיקרוסופט כבר לא דומיננטית כמו שהיא הייתה בשנות ה-1990. אבל העריצות שלה פשוט התחלפה בעריצות ריכוזית אחרת. של אפל למשל, החברה של סטיב ג׳ובס, שממררת את חייהם של הרבה מפתחי אפליקציות. או בעריצות של חברות אחרות כמו מטא או גוגל, שאפקטיבית שולטות באינטרנט.
קהילת הקריפטו החלה מחזון דומה של מערכת פיננסית חופשית, של ההמונים, למען ההמונים. אבל עם הזמן הם נתקלים שוב ושוב באיזה אתגר או טרייד-אוף שהמערכת הפיננסית המסורתית כבר מזמן התמודדה איתו. הדוגמא למעלה – בנק, אבל לקריפטו – היא רק מקרה אחד. יש עוד המון. הרבה מקרים כאלה מובילים את תעשיית הקריפטו לבנות פתרונות ומנגנונים דומים לאיך שהתעשיה המסורתית עובדת. עם גופים ריכוזיים, עם אמון, עם שימוש בחוב. מאט לוין מסביר שזו חלק מהסיבה שהוא כל כך אוהב לכתוב על קריפטו. זה מאפשר להבין את העקרונות הבסיסיים של איך דברים עובדים במערכת הפיננסית, ולמה. וזה גם קצת חמוד ומקסים בעיניו. כמו להסתכל על ילד שגדל ומבין בהדרגה למה המבוגרים המוזרים מסביבו בעצם מתנהלים כפי שהם מתנהלים.
חורף 2022
דבר אחד שעמד מאחורי האימוץ של ביטקוין, שהומצא ב-2008, היה חוסר האמון בבנקים ומתווכים אחרים במערכת הפיננסית. אפשר להבין את זה. זה היה רגע השפל של המערכת הפיננסית. בנקים לקחו סיכונים אדירים והפסידו המון כסף על מה שכביכול נחשב כהשקעות בטוחות. כסף שהם לוו ביחס מינוף גבוה. מי ששילם את המחיר לא היה הבנקים. כמויות אדירות של כסף הוזרמו במטרה להציל אותם. המנהלים לא שילמו את המחיר, הם שמרו לעצמם את משכורות העתק והבונוסים. מי ששילם את המחיר על הטעויות שלהם היו המוני אנשים שאיבדו את העבודה שלהם, הבית שלהם, החסכונות שלהם. סאטושי לא אהב את זה. ובצדק.
בלוק הביטקוין הראשון אי פעם – הג׳נסיס – ציטט כותרת בעיתון על הזרמת כספי חילוץ נוספים לבנקים.
הבלוק הזה, כאמור, היה ראשיתה של מערכת תשלומים שעקפה את הצורך לסמוך על הבנקים. כל אחד אחראי לדאוג לעצמו. הרבה אנשים נמשכו לרעיון הזה, במיוחד בשלבים המוקדמים. בעיני הרבה מהם, חוב ומינוף ובנקים מרכזיים היו החטא הקדמון של המערכת המסורתית. ביטקוין סימל מערכת פיננסית חדשה, decentralized, עם טרנזאקציות שקופות, שלא ניתנות לחסימה או ביטול; בלי יכולת להסתיר חובות, וללא כח מיוחד לממשלות או לבנקים גדולים. זה קסם להרבה אנשים שכעסו על אי-הצדק של משבר 2008.
והיה עוד משהו שקסם להרבה אנשים בקשר לביטקוין: הערך שלו המשיך לעלות ולעלות. לצד ההתלהבות הטכנולוגית, או הפילוסופית, או המוניטרית – זה פשוט מגניב לקנות משהו ב-100 דולר ולמכור אותו ב-500 דולר קצת אחר כך. זה היה נראה קול גם להרבה אנשים שהגיעו מהמערכת הפיננסית המסורתית, הנתונה-לרגולציה, וראו כמה כיף בקריפטו, ואיך כולם מתעשרים. לא הייתה להם בהכרח מחוייבות פילוסופית לעקרונות של סאטושי לגבי בנקים ומינוף. חלקם הגיעו מבנקים, ורצו לעשות כסף. אז הם חיפשו טריידים טובים, דרכים זולות ללוות או לגייס כסף, ואז לקחו כמה כסף שהם רק יכלו כדי לשים על הטריידים האלה.
זה מה שגרם לי להתרחק מהתחום אחרי הראלי של 2017. הדיסוננס שבין ההבטחה והסיבות שמשכו אותי לקריפטו מלכתחילה, לבין מה שהרגשתי שכולם בעצם מתרכזים בו: איך להתעשר. אבל בלי לספק ערך אמיתי, כל ראלי כזה בסוף מתרסק. ב-2018 היה חורף קריפטו שאולי קשה לזהות בגרף, כי הפסגה שמחיר הביטקוין הגיעה אליו אז הייתה כל כך הרבה יותר נמוכה מהמחיר שלו היום, אבל הרגישה משמעותית, והרחיקה הרבה אנשים שהגיעו רק כי חשבו שאפשר לעשות פה כסף.
במהלך המגיפה התנפחה בועה הרבה יותר גדולה. לא רק בביטקוין, בכלל בנכסי הקריפטו. בעצם, בכלל הנכסים בעולם. אנחנו נתעמק בשאר תעשיית הקריפטו בפוסט הבא בסדרה. מה שמעניין הוא שבעקבות הגיאות של 2020-21, איכשהו, תעשיית הקריפטו בעצמה חוותה את 2008! רק שזה קרה ב-2022.
מקרה אחד היה TerraUSD, מטבע קריפטוגרפי שהיה אמור להיות צמוד לדולר. הרבה נמשכו ליציבות המובטחת, כמו גם להבטחה של 20% תשואה בשנה. אבל במאי 2022, המטבע קרס. בעיקר בגלל ירידה חדה במחיר של LUNA, מטבע קריפטו ששימש בתור עירבון ברשת של טרה (במקום דולרים אמיתיים). אם היה לכם טרה, או לונה, כנראה שהפסדתם את הכסף שלכם.
ב-2022, העלאות הריבית החדות של הפדרל ריזרב הובילו לירידות מחירים של נכסים ספקולטיביים, ו, ובכן - גם קריפטו התברר כנכס ספקולטיבי. בניגוד להשערות שהיו נפוצות לפני כן, מטבעות קריפטוגרפיים לא שימשו כגידור יעיל במיוחד כנגד אינפלציה או כנגד ירידות בשוק ההון. כל שוק הקריפטו קרס. ביטקוין ירד ב-70%, והשווי הכולל של כל שוק הקריפטו ירד ביותר משני שליש. שני טריליון דולר של עושר קריפטו פשוט התאדו.
עוד מקרים היו הקריסה של רשת התשלומים צלסיוס, פשיטת הרגל של בורסת FTX בעקבות מה שהתברר כהונאה הגדולה בהיסטוריה, ועוד שורה ארוכה של חברות קריפטו, שבדיעבד התנהלו בצורה רשלנית או לקחו הימורים אגרסיביים מדי.
בסוף 2022, תעשיית הקריפטו סבלה, בצדק, מאותו חוסר האמון שהמערכת הבנקאית סבלה ממנו, בצדק, בסוף 2008.
אבל, כמו אחרי כל הסבבים הקודמים, היא התאוששה.
ביטקוין ודיסראפשן
אחד הדברים שעזרו לעניין המחודש בביטקוין ב-2023 היה האישור שנתנה ה-SEC למוסדות פיננסים להציע ETF על ביטקוין. כן, מה ששמעתם. נייר ערך שכולם יכולים לרכוש, בחשבון הברוקר או ה IRA שלהם, כמו תעודת סל על ה S&P 500 או כל תעודת סל אחרת. אלא שהנכס שעומד מאחוריו, הוא, ביטקוין.
אית צ׳יבשנסקי תפס טוב את האירוניה הזו בטוויט הומוריסטי שכתב בזמנו. כדאי לקרוא אם לא יצא לכם.
אבל, לצד הסרקזם, אפשר גם לנסות להצדיק את זה שזה ידחוף למעלה את המחיר לביטקוין. יש הרבה יותר אנשים שמרגישים בנח עם תעודת סל שהם יכולים לקנות בחשבון שלהם בפידליטי, מאשר לפתוח חשבון בבורסת קריפטו. אלה מוסדות ותיקים יותר, שכפופים ליותר רגולציה. ומה קורה כשהביקוש גדל לסחורה עם היצע מוגבל? המחיר שלה עולה. אז זה מה שקרה לביטקוין אחרי שיצאו תעודות סל. והבדיחה עליכם אם לעגתם לזה.
וחוץ מהנוחות הזו, עוד גורם שהגדיל את הביקוש הוא שהעמלות נהיו הרבה יותר נמוכות. מנכס לא נזיל עם מעט רגולציה – מטבע קריפטוגרפי – שבורסות קריפטו נהגו לגבות 2% או יותר תמורת הרכישה שלו, זה הפך לנכס נזיל עם יותר רגולציה –תעודת סל – שמוסדות פיננסים מסורתיים גובים 0.2% תמורתו.
הנקודה האחרונה הוא כמובן לא חדשות טובות במיוחד לבורסות הקריפטו6, שיאבדו חלק מההכנסות שלהן לטובות המוסדות המסורתיים. גם כאן אפשר אולי למצוא אירוניה. מהחזון של דיסראפשן למערכת הפיננסית המסורתית, ביטקוין הופך להיות חלק אינטגרלי ממנה, ואפילו מיטיב איתה!
התחלתי את הפוסט הזה מהדאטהבייסים שמרכיבים את החיים המודרניים, והבעיות שנובעות מהאמון שצריך לתת באנשים ששומרים עליהם, והעובדה שהם propiatery ומנותקים אחד מהשני. ביטקוין וקריפטו היו אמורים להיות הפיתרון. הזדמנות לבנות דאטהבייס אחד, שהכל ירוץ מעליו, ובלי מתווכים. כמו האינטרנט, או HTTP, בשביל המערכת הפיננסית. אבל, ובכן, האופן שבו תעודת הסל עובדת הוא, שהביטקוין הוא בעצמו רשומה בדאטהבייס מסורתי ומיושן של מוסדות פיננסיים ריכוזיים.
החלום של לבנות דאטהבייס חדש שיחליף המוסדות המסורתיים, התחלף בעוד רשומה בתוך הדאטהבייסים המסורתיים האלה.
אז אני מבין את השמחה של מי שמחזיק ביטקוין מתוך תקווה להתעשר. זה באמת נחמד. אבל מנקודת המבט האידיאליסטי שהקימה את התעשיה הזו, קשה לי לראות את ההתלהבות. המכניקה שמאחורי תעודות הסל האלה מתבססת על גופים ריכוזיים, שצריך לסמוך עליהם, מתנהלים בצורה לא-שקופה, ויש עליהם פיקוח.
זה באמת דומה לאיך שהאינטרנט התפתח במובן הזה. הרבה אידיאליסטים התאכזבו מההשקה של חנות אפליקציות באייפון, ובהמשך באנדרואיד. הם קיוו שהטלפונים פשוט יהיו דפדפני web ניידים, ויאפשרו למנף את כל הסטנדרטים הפתוחים של האינטרנט. אבל זה לא עבד ככה, ולצד הביקורת על העמלות הגבוהות ותהליכי הביקורת השרירותיים, יש גם הרבה יתרונות שהפיקוח בחנויות האפליקציות מביא איתו.
במונחי התיאוריה של פרופסור כריסטנסן, אפשר להגיד ש, נכון לעכשיו, ביטקוין לא עשה דיסראפשן למערכת הפיננסית המסורתית. להיפך, הוא מספק לה הזדמנויות לבנות עוד מוצרי השקעה ולעשות עוד כסף. בינתיים, ביחס לתעשיה הזו, זה מתברר כ sustaining innovation.
מאגר לאומי
תיהנו עם הביטקוין שלכם והקריפטו שלכם וכל שאר הדברים שאתם משחקים איתם.
במילים האלה דונלד טראמפ סיים את הנאום שלו בכנס הביטקוין בקיץ האחרון. הוא הופיע שם כדי להשיג את התמיכה של קהילת הקריפטו, ולסמן שהוא יפעל למען התעשיה. ומאז שהוא ניצח בבחירות, מחזיקי הביטקוין והקריפטו באמת נהנים! מחיר המטבע זינק במעל 30%.
והנה עוד משהו שהוא אמר שם:
לממשלה הפדרלית יש כמעט 210,000 ביטקוין או 1% מכלל ההיצע שאי פעם יהיה. אבל במשך יותר מדי זמן הממשלה שלנו הפרה את הכלל ההכרחי שכל חובב ביטקוין יודע בעל פה. אף פעם אל תמכרו את הביטקוין שלכם.
זה התחבר להצעת חוק שמקדמת סנאטורית במפלגה הרפובליקנית, לגבי מאגר ביטקוין לאומי. לפי התכנית שלה, מ 200,000 ביטקוין שהממשלה מחזיקה והוחרמה במסגרת פעולות אכיפת חוק, ארה״ב תרכוש ביטקוין נוסף כדי להביא את היתרה למיליון ביטקוין, במשך חמש שנים. ארה״ב תחזיק במאגר הביטקוין הלאומי הזה במשך לפחות עשרים שנה, ותעשה בו שימוש רק למטרה של הורדת החוב הלאומי. הניצחון של טראמפ, וההצלחה של המפלגה הרפובליקנית להשיג רוב בסנאט ובקונגרס, הציתו מחדש את השיח על רזרבת ביטקוין לאומית. זה הוביל גם להשערות שמדינות נוספות יילכו בדרך הזו ויקימו מאגרים דומים.
וזה מעלה כמה שאלות!
למשל - איך? יידרשו עשרות מיליארדי דולרים בשביל לממן את זה. טוויט של ג׳ורג׳ סלגין הרחיב לגבי התכנית: האוצר הפדרלי יתקן את השווי החשבונאי של הזהב בפורט נוקס, שהיום מוערך בשישית משווי השוק שלו. זה יגדיל את השווי המאזני של נכסי הממשלה במאות מיליארדי דולרים, הרבה יותר ממה שדרוש כדי לקנות מיליון ביטקוין. קלי קלות.
אלא ש, יש עם זה כמה בעיות. בעיקר סביב הקשיים שזה ייצור למימון הפעילות של הבנק הפדרלי, שיצטרך לספק לממשלה את הדולרים לרכישת הביטקוין. סלגין מרחיב לגבי זה בטוויט שלו.
אה, ועוד שאלה - למה לעשות את זה, בעצם? מאמר דעה בקוינדסק ניסה לנתח:
כשחושבים על ״מאגר של ממשלת ארה״ב״, חושבים על ״רזרבת הפטרוליום האסטרטגית״ (SPR), שזה מאגר חירום של דלק שמתוחזק על ידי משרד האנרגיה, ומשוחרר לשוק בזמנים של מחסור בנפט, או שמחירי הדלק גבוהים מסיבה כלשהי. ומשרד האנרגיה מתחזק את ה SPR מסיבה טובה: אם כל הדלק בעולם ייעלם ברגע זה, כל העולם יתפרק. עכשיו רק תחשבו, אם הביטקוין ייעלם, האם העולם יתפרק?
כאילו, כן, אאבד את העבודה שלי ובטח אפסיד המון כסף, אבל כל העולם? ואני אוהב ביטקוין, באמת, אבל האם זה נחוץ? מה הטעם?
למען ההגינות, לממשלת ארה״ב יש רזרבה ענקית של זהב, בערך 20% מכל הזהב בעולם, אם מאמינים למועמד לנשיאות רוברט פ. קנדי ג׳וניור, שבנאום שלו בכנס ביטקוין יום לפני טראמפ קרא ליצור רזרבה של ארבעה מיליון ביטקוין (פי 4 מהצעת החוק של לומיס!) כדי להשוות את החלק העצום מהיצע הביטקוין לזו שהממשלה מחזיקה בזהב. ומאחר שביטקוין אמור להיות זהב דיגיטלי, מה ההבדל?
ההבדל נובע מזה שזהב שימש בתור כסף במשך הרבה יותר זמן מביטקוין (ואפילו מהדולר) ו, אי שם בעבר, הדולר גובה על ידי זהב, אז ממשלת ארה״ב הייתה מחוייבת להחזיק זהב. ועדיין מחזיקה הרבה זהב.
ברמה הפילוסופית, יש משהו מאד רומנטי ברעיון שביטקוין, שנוצר מתוך כעס על הגדלת החוב הלאומי והדפסות הכסף לצורך חילוץ הבנקים ב-2008, יהיה מה שיפתור את בעיית החוב הלאומי של ארה״ב. כאילו, אם זה באמת יעבוד. אני מרגיש קצת לא בנח עם הרעיון של פיתרון בעיית החוב הלאומי על ידי רכישה של נכסים ספקולטיביים, ותקווה לעשות 10x עליהם.
מצד שני, כמו שאמרנו קודם - זה היופי בביטקוין. אין שום מספרים או אילוצים שיכתיבו את השווי שלו. הוא יכול להיות שווה כמה שכולנו ביחד נרצה. ואם נרצה — לאחר שהממשלה תסיים לרכוש את המאגר הלאומי — שמחיר הביטקוין יעלה לכמה מיליוני דולרים ליחידה, החוב הלאומי כולו יוכל להיסגר. תיהנו, כמו שטראמפ סיכם את זה.
אפשר גם להצביע על האירוניה בכך שמה שהתחיל בתור החזון לבנות דאטהבייס חדש שיעקוף את הבנקים המרכזיים והצורך לתת בהם אמון, יסיים בתור עוד רשומה בדאטהבייסים של הפדרל ריזרב.
קריפטו ומהפיכות טכנולוגיות
אבל, רגע, מה עם כל הדברים שאתה מדבר עליהם? חשיבת חוף מערבי? יכולת לשנות את דעתך? זה שלוקח הרבה זמן ל disruptive technologies להבשיל, ובינתיים קל לזלזל בהן?
אלה תגובות שאני לפעמים מקבל. ובצדק. באחד הפוסטים הראשונים בבלוג הזכרתי את המצאת ספינות הקיטור; במשך שנים הביצועים היו נחותים יותר לעומת ספינות המפרש, וסירות הקיטור גם היו הרבה יותר מסוכנות ויקרות יותר לתפעול. עד שכל הבעיות האלה נפתרו, ובסופו של דבר ספינות הקיטור החליפו את ספינות המפרש, ופתחו נתיבי שיט ואפשרויות שלא היו קיימות קודם לכן. יכול מאד להיות שזה יתאר את הסיפור של ביטקוין. רגע ההבשלה פשוט עדיין לא הגיע.
האם אני חושב שצריך לקנות ביטקוין? באופן כללי אני לא נותן עצות השקעה, ובטח שלא במקרה הזה. יש ויכוחים מאד סוערים שמתפתחים באינטרנט סביב שאלת השווי של ביטקוין (והאם יש לו שווי בכלל), אבל אני לא מתכוון לקחת בהם חלק. בעיקר כי, גם אחרי 5,000 מילים שכתבתי על הנושא - אני לא יודע מה התשובה.
אבל האם אני חושב שצריך לעקוב אחרי מה שקורה עם ביטקוין? בהחלט. בגלל התכונות הייחודיות האלה - נכס דיגיטלי במחסור, על גבי האינטרנט. הנכונות (או, אפילו - התעקשות) של המוני אנשים לייחס ערך לנכס הזה. הטכנולוגיה שנבנית מעליו. ו, כן - גם הנורמות החברתיות שנוצרות סביבו. אני לא חושב שאפשר לבטל או להתעלם מזה.
כמו שאמר הציטוט מהספר של קרלוטה פרז, שהזכרתי בפרק הקודם – זה בלתי אפשרי לתזמן באיזה קצב כל טכנולוגיה תתפתח, ואיך האינטגרציה הטכנולוגית-כלכלית-חברתית תיראה בסופו של דבר. גם אם עד עכשיו, השימוש העיקרי שנמצא עבור ביטקוין וקריפטו הוא הונאות והימורים ספקולטיביים.
אני חושב הרבה על מטאפורת החשמל של ג׳ף בזוס מ-2003. כתבתי כבר לפני שנתיים שהיא נראית מאד רלוונטית גם לקריפטו. בן תומפסון הצביע על זה שמהמצאת המיקרו-פרוססור של אינטל ב-1971 ועד התפוצצות בועת הדוט-קום — הנקודה שבה ג׳ף בזוס העביר את ההרצאה הזו — עברו 30 שנים. לאורך הדרך הזו היו הרבה בועות מקומיות קטנות יותר. מאז בלוק הג׳נסיס של סאטושי ועד היום עברו כמעט 16 שנים; 16 שנים אחרי 1971 זה 1987, השנה שבה אפל השיקה את המקינטוש II ומיקרוסופט את מערכת ההפעלה ווינדוס 2.0; המצאת הדפדפן הייתה במרחק של עוד שש שנים.
אולי בסוף עוד נבנה את הדאטהבייס החדש. זה דבר אחד לראות את העתיד מגיע, וזה דבר אחר לגמרי לדעת את התזמון.
האם ביטקוין יהיה חלק מהפלטפורמה הזו, או שייזנח מאחור כמו המקינטוש II או ווינדוס 2.0, שהושקו ב-1987? בפוסט אחר נבחן עוד כמה התפתחויות סביב את׳ריום וסטייבלקויינס כדי לנסות להבין את זה.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
המהדורה תהיה זמינה בתור פרק באופטיקאסט בתחילת השבוע הבא.
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.
המסמך של סאטושי הוא די קצר, ויש אינספור פוסטים וניתוחים באינטרנט. נקודה טובה להתחיל איתה היא המדריך למפתחים של ביטקוין: https://developer.bitcoin.org/devguide/index.html
בנוסף לפרס, יש גם עמלות הטרנזאקציה שהכורה הזוכה יכול לנכות.
זו הסיבה שרשת הביטקוין מאד בזבזנית בחשמל.
זו הסיבה שקריפטו הגביר מאד את הביקוש למעבדים של אנבידיה, לצד זרם הביקוש שהגיע מההתפתחויות ב AI. זה רלוונטי למטבע כמו ביטקוין שמבוסס על Proof of Work, לא למטבעות שמתבססים על Proof of Stake, ונכסה אותם במהדורות עתידיות.
אפשר כמובן להוציא את הכסף ממקוינבייס ולשלוח אותו לארנק קר, עם מפתח פרטי שרשמתם על דף. הרבה אנשים שלוקחים את עצמם ברצינות באמת עושים את זה. אבל, גם - הרבה מאד אנשים לא עושים את זה, לפחות עם חלק מהביטקוין שלהם.
מלבד אולי קוינבייס, שמוכרת שירותים של רכישה והחזקת ביטקוין עבור המוסדות האלה.
תודה על המחקר עומק והנתונים שאתה אוסף מנתח ומנגיש.
מאוד אוהב לקרוא את מה שאתה כותב!
כתוב היטב ומנגיש את הנושא לכולם.
כל הכבוד.