מהדורה 119: מסיבת הגיוס של צוקרברג, סטארטאפים בשוק הציבורי, מניות על הבלוקצ׳יין, סוהאם פארק, עקומת הסמיילי של מתכנתים
״בשנות ה-1920, הדרך הכי טובה לגייס הרבה כסף לעסק הייתה למכור מניות באופן נרחב, בשוק ההון, לאלפי משקיעים אינדיבידואליים. בשנות ה-2020, הדרך הכי טובה לגייס הרבה כסף לעסק היא להתקשר למאסה סאן.״
שוב יום שישי. פרסמתי פוסט השבוע שבו הסברתי לאן הבלוג נעלם בשבועות האחרונים, לצד כמה מחשבות על בייס44 והרכישה על ידי וויקס. אפשר למצוא אותו כאן.
אלו מכם שעוקבים אחריי בטוויטר או בלינדקאין בוודאי הסיקו מהנסיעה שלי בוויימו השבוע, שאני נמצא בארה״ב. זה מסביר גם את השעה המאוחרת בה המהדורה הזו מתפרסמת. אני מתכנן להיות די פרודוקטיבי בהמשך החודש, ומקווה לפרסם את המהדורות הבאות בשעה הרגילה של שישי בבוקר לפי שעון ישראל. באוגוסט אני מתכנן להתנתק שוב לטובת טיול עם הילדים.
קדימה למהדורה מספר 119 -
מסיבת הגיוס של צוקרברג 🎉
מהדורה 116 הסתיימה עם מארק צוקרברג, שבחודש מאי האחרון יצא לסבב ראיונות בו תיאר איך מטא crushing it בבינה מלאכותית עם לאמה 4, בדיוק לפני שהתברר גודל הכישלון של המודל, ועד כמה החברה נותרה מאחור לעומת מעבדות ה-AI המובילות. כתבתי אז שאנחנו כנראה ניצבים בפתחו של עוד אחד מאותם רגעים בהם בעלי המניות של מטא נדרשים פשוט לסמוך על צוקרברג, בעודו לוקח הימור גדול כדי לצאת מתקופה מאתגרת. ו, אממ, ובכן, הרגע הזה הגיע די מהר!
במהלך חודש יוני, מטא:
- שילמה 15 מיליארד דולר תמורת 49% מ Scale.ai. בתמורה היא קיבלה בעיקר את המנכ״ל, אלכסנדר וואנג, בעוד שרוב הלקוחות של Scale.ai – מתחרות של מטא, כמו גוגל או מיקרוסופט – כנראה ינטשו.
- גייסה בהצלחה את נאט פרידמן, לשעבר מנכ״ל גיטהאב, וככל הנראה גם את דניאל גרוס, שותפו של איליה סוצקבר בחברת Safe Superintelligence, ורכשה את קרן ההשקעות ב-AI שהם מנהלים יחד (מהדורה 84)
מארק צוקרברג מבלה את ימיו בשיגור אימיילים והודעות וואטסאפ למוחות החדים ביותר בבינה מלאכותית, מתוך ניסיון נמרץ לסגור פערים. הוא פנה באופן אישי למאות חוקרים, מדענים, מהנדסי תשתית, כוכבי מוצר ויזמים כדי לשכנע אותם להצטרף למעבדת Superintelligence חדשה שהוא בונה.
חלק מהאנשים שקיבלו הודעות היו כל כך מופתעים שהם לא האמינו שזה באמת היה צוקרברג. אדם אחד הניח שמדובר בתרמית ולא הגיב במשך מספר ימים.
[...] צוקרברג נמצא בקבוצת וואטסאפ בשם “Recruiting Party 🎉” עם רוטה סינג, האחראי על גיוס במטא, וג׳אנל גייל, head of people בחברה.
צוקרברג גם צולל לעומק של מאמרי מחקר ב-AI, משחק עם הטכנולוגיה ומנסה למצוא מי באמת בונה אותה. הוא גם מאמין שיש אפקט flywheel לגיוס: דרך זה שידבר עם האדם הכי חכם שהוא יכול למצוא, הם יכירו אותו לאנשים הכי חכמים בנטוורק שלהם.
כשקבוצת ״מסיבת הגיוס 🎉״ מוצאת אנשים ששווה לכוון אליהם, צוקרברג רוצה לדעת מהי דרך התקשורת המועדפת עליהם ומשיג את תשומת הלב שלהם ע״י שליחת הודעה ראשונה בעצמו.
ליתר ביטחון בדקתי את תיבת ה DM שלי (כולל תיקיית הספאם), אך למרבה הצער לא מצאתי שם הצעה מצוקרברג לרכוש את אופטיקאי מדופלם ב-100 מיליון דולר (למקרה שתהיתם אם זו הסיבה שהבלוג נעלם בחודש שעבר!). אולי כדאי לכם לבדוק גם את התיבה שלכם.
בכל מקרה, חלק מהחוקרים ברשימה של צוקרברג קיבלו את ההודעה, וחלקם גם השיבו בחיוב להצעה, כפי שמארק צוקרברג הודיע לעובדי החברה ביום שני שעבר. הוא הכריז על הקמה של ארגון חדש – Meta Superintelligence Labs – בהובלה של אלכסנדר וואנג ונאט פרידמן. ההכרזה פירטה 11 חוקרים שיצטרפו לארגון החדש, 7 מתוכם מגיעים מ OpenAI.
וזה בטח מרגיש קצת מוזר לעבוד במטא בתקופה כזו. אם אני הייתי עובד של החברה שמקבל אימייל כזה מצוקרברג, הייתי בטח מרגיש מצד אחד התלהבות וגאווה על המנכ״ל שמסרב להשלים עם הכישלון, מתעקש עדיין ללכת בכח מלא על AI, ומצליח לגייס צוות מוביל שיבנה superintelligence (מה שהמושג הזה לא אומר). אבל מצד שני, קשה להתעלם מהדיווחים על כך שכל אחד מאחד עשר המופלאים מקבל שכר של מאות מיליוני דולרים, ואני אמור להמשיך לעשות את העבודה שלי בשביל 300 אלף דולר בשנה? האם התרומה שלהם לחברה היא באמת פי 300 (!) יותר גדולה משלי? מה בכלל המשמעות של הפרוייקט שאני עובד עליו בכלל. אלה בטח כמה מחשבות שהיו חולפות לי בראש.
והם כנראה באמת חלפו בראש של כמה עובדים בחברה! ההנהלה נאלצה להתייחס לזה - מתוך דיווח בוויירד:
אנדרו בוסוורת, chief technology officer במטא, אמר שאף אחד לא מקבל 100 מיליון דולר במהלך סשן שאלות ותשובות עם עובדים בשבוע שעבר. ״תראו, חבר׳ה, השוק חם. הוא לא עד כדי כך חם. אוקיי? אז זה פשוט שקר,״ הוא אמר. ״יש לנו מספר קטן של תפקידי הובלה שאנחנו מגייסים אליהם, והאנשים האלה כן מקבלים פרמיה״. הוא הוסיף שה-100 מיליון דולר הוא לא בונוס חתימה, אלא ״כל הדברים השונים האלה ביחד״ וציין ש-OpenAI מגישה הצעות נגדיות.
רגע, אז מטא לא באמת שילמה 1.1 מיליארד דולר של מענקי חתימה בשבוע שעבר? הנה דרך אפשרית ליישב את הסתירות: לפי אותה כתבה בוויירד, מספר חוקרים מובילים אכן זכו להצעות בגובה 100 מיליון דולר לשנה הראשונה, כחלק מחבילת שכר של 300 מיליון דולר על פני ארבע שנים; החוקרים האלה יועדו לתפקידים בכירים כמו chief scientist – תפקיד שלא הוזכר במייל של צוקרברג. זה לא תפקיד שנאט פרידמן או אלכסנדר וונג יכולים למלא – הם כנראה מנהלים מצויינים שהוכיחו את היכולת שלהם לגייס טאלנט ולבנות מוצרי AI מצליחים, אבל לא עסקו במחקר ובניה של מודלים מתקדמים בעצמם. ככל הנראה אף אחד מהחוקרים שכן סומנו כמועמדים לתפקיד הזה, לא הסכים להצעות של צוקרברג. אחד עשר החוקרים שצוקרברג כן הכריז עליהם היו שותפים למחקר ופיתוח של המודלים המובילים כיום, והם כנראה מאד מוכשרים, אבל לא מספיק בשביל לקבל את התפקיד הבכיר במטא. או בשביל 100 מיליון דולר בשנה. אז אולי רק 30 מיליון לראש? 20 מיליון? זה עדיין המון כסף!
לא מדובר כאן על acquihire, רכישה של סטארטאפ כדי לגייס את היזם והצוות. וויקס שילמו לפי הדיווחים 80 מיליון דולר על בייס44, וקיבלו את מאור שלמה. אבל וויקס קיבלו גם את המוצר, הלקוחות, המומנטום. צוקרברג משלם לפי הדיווחים עשרות או מאות מיליוני דולרים לכל חוקר AI רק כדי שיקבל הצעת עבודה במטא.
כמו שהכתבה הזכירה, מדובר בסכומים גבוהים יותר מאשר המשכורת של סאטיה נאדלה במיקרוסופט, או מנכ״ל אובר דארה קוסרשאהי. מדובר בחבילות שכר שמתקרבות לרמה של כוכבי כדורגל או NBA. בן תומפסון הסביר למה זה הגיוני, באותו אופן שזה הגיוני עבור קבוצות NBA לשלם סכומי עתק לשחקנים מסויימים שעושים את ההבדל. עד לאחרונה, זה לא היה המצב בטק. אבל כמו הרבה דברים אחרים, גם זה משתנה בעקבות AI.
האם זה יעבוד בשביל מטא? המודל גרוק 4 של xAI ששוחרר השבוע, וכבש את ראש טבלאות הבנצ׳מארק, אולי מספק אינדיקציה; אילון מאסק הקים את xAI, מאפס, רק לפני כשנתיים – מה שמוכיח שעם מספיק כסף, טאלנט, מעבדים גרפיים, וניהול פנאטי - אפשר לסגור פערים ולהגיע לחזית המודלים די מהר. למה שזה לא יעבוד גם למארק צוקרברג? סאם אלטמן טען בתגובה שמטא תקבל את שכירי החרב, אלו שהולכים בעקבות הכסף הגדול, לא אלו שהמשימה בוערת בליבם. Missionaries versus mercenaries. בשביל פריצות הדרך הגדולות באמת, צריך חוקרים שמחוייבים למשימה בכל ליבם, וחושבים עליה 24/7. לא כאלו שעוקבים אחרי חשבון הבנק שלהם. יש ציטוט אחד בכתבה שהוא אמנם אנקדוטלי, אבל ממחיש את הנקודה הזו:
״זה בערך כמה שיידרש כדי לשכנע אותי ללכת לעבוד במטא,״ אמר עובד אחד של OpenAI שדיבר עם וויירד תחת תנאי של אנונימיות מאחר והם אינם מורשים לדבר בפומבי על החברה. עובדים אחרים אמרו שהם שוקלים את כסף מול האימפקט הפוטנציאלי שיוכל להיות להם במטא לעומת OpenAI. חלקם מאמינים שהאימפקט יהיה רב יותר ב-OpenAI.
מצד שני, שמעתי השבוע בסן פרנסיסקו את ראשי התיבות MOGA כדי לתאר את חברות ה-AI המובילות. האות הראשונה מייצגת את מטא (לצד OpenAI, גוגל, ואנת׳רופיק). אז נראה שבסיליקון ואלי היא עדיין נחשבת למקום עבודה נחשק בתחום ה-AI. יהיה מעניין לעקוב איך הדברים יתפתחו מכאן, ובעיקר מתי נראה את לאמה 5 ואיך יהיו הביצועים שלו.
סטארטאפים חמים בשוק הציבורי
עוד תופעה של ההתלהבות מ AI: הרבה אנשים רוצים מניות של חברות כמו OpenAI, אבל – למעט אלו שיכולים לעבוד שם ולקבל מניות במסגרת חבילת השכר, או להשיג גישה לקרנות ההון סיכון שהשקיעו בחברה – לא יכולים לקנות אותן. זה בגלל ש-OpenAI עדיין איננה חברה ציבורית. הזכרנו פה כמה נסיונות להשביע את הביקוש הזה. לפני שנדבר על ההתפתחות האחרונה עם רוביןהוד, יש רקע נהדר שמאט לוין כתב על הנושא.
הוא מתחיל מלהסביר שבימים עברו, כל אחד היה יכול לגייס כסף לפרוייקט על ידי מכירת מניות לציבור. הרבה אנשים עשו זאת באמצעות הבטחות שקריות, תופעה שהתנפחה במהלך שנות ה-1920. אחר כך הגיעה הקריסה והשפל הגדול, מה שהוביל לחוק ניירות הערך של 1933 וחוק הבורסה של 1934, שנועדו לפקח על שווקי המניות. מרגע זה, חברה שתרצה למכור מניות לציבור הרחב תצטרך להסביר את העסק שלה ולפרסם דו״חות פיננסיים מבוקרים ולדווח על אירועים חשובים, ככה שהמשקיעים בשוק הציבורי יידעו מה קורה.
כמובן, לוין מסביר, זה תקף רק לחברות ציבוריות. והיו גם החרגות בשביל חברות שלא גייסו כסף מהציבור הרחב - אם אבא של אשתך נתן לך כסף כדי להקים חנות לציוד בניה, הממשלה כמובן לא תדרוש שתיתן לו דו״חות פיננסיים מבוקרים. החשיבות של ההחרגות האלה גדלה עם הזמן:
בשנות ה-1920, הדרך הכי טובה לגייס הרבה כסף בשביל להקים עסק הייתה למכור מניות באופן נרחב, בשוק ההון, לאלפי משקיעים אינדיבידואליים. בשנות ה-2020, הדרך הכי טובה לגייס הרבה כסף בשביל עסק היא להתקשר לבחור אחד, מאסאיושי סאן בסופטבנק, ולבקש ממנו 10 מיליארד דולר. הוא בוודאי יגיד כן, ואז יהיו לכם 10 מיליארד דולר, ולא תצטרכו למכור מניות לציבור הרחב או להגיש דו״חות פיננסיים או שום דבר מהסוג הזה.
דיברנו במהדורה 75 על דסטיני טק 100, קרן ציבורית שנסחרת תחת הסמל DXYZ שמחזיקה במניות2 של חברות פרטיות מבוקשות, כמו סטרייפ או OpenAI או SpaceX, ונסחרה בפרמיה של יותר מפי 10 על שווי הנכסים. ככה שגם אם כל הסטארטאפים האלה יעלו ב-1000%, משקיע ב-DXYZ היה עלול להפסיד כסף. ״אני לא מוצא את המילים להסביר עד כמה הסיפור הזה מופרע״, כתבתי אז. ההסבר הוא, כמובן, פוטנציאל ה meme. הרבה מניות התנתקו בשנים האחרונות מהפעילות העסקית והכלכלית שעומדת מאחוריהן.
למה שחברות כמו OpenAI או SpaceX לא ייהנו גם מהתופעה הזו? התשובה היא שהן לא צריכות. הן ספציפית מספיק חמות ומבוקשות, ככה שהן יכולות לגייס מיליארדי דולרים, לפי שווי של מאות מיליארדים, בלי למכור מניות לציבור הרחב. מה שחוסך את הצורך להגיש דו״חות פיננסיים, לדווח על עדכונים בעסק, להתמודד עם תביעות בנוגע להונאת משקיעים, עם זה שהמניה יורדת לפעמים. מה הלחץ עבורן להנפיק.
עבור הציבור הכללי, לעומת זאת, מאט לוין מסביר שזה לא מצב טוב במיוחד: החברות טק הפרטיות החמות הן, ובכן - מאד חמות. משקיעים פרטיים מאד רוצים לקנות אותן – עד כדי כך שמוכנים לשלם פרמיה עצומה כדי לקנות קרן כמו DXYZ – אבל הם לא יכולים לקנות מניות באופן ישיר. ונניח שהייתם רוצים לתקן את המצב הזה, ככה שמשקיעים פרטיים יוכלו לקבל גישה לחברות המצליחות האלה? מאט לוין – שהדגיש עד כמה הבעיה הזו היא קשה ומורכבת – מציג כמה דרכים אפשריות:
1. לעשות שיהיה קל יותר להנפיק. לקצץ בחובת הדיווח היקרה. להקשות על בעלי מניות לתבוע חברות, על אקטיביסטים לנצח במלחמות פרוקסי, ועל מוכרי שורט להעביר ביקורת על חברות. ברור שיש כאן טרייד-אוף, אבל אולי זה יהיה שווה את זה. אם להיות חברה ציבורית יהפוך להיות פחות מעצבן או יקר מאשר להיות פרטית, אולי SpaceX או סטרייפ או OpenAI ירימו כתפיים ויגידו, ״יאללה, תכניסו אותנו״. היסטורית זה היה הדבר הסטנדרטי שאנשים אמרו כשדיברו על לתקן את הבעיה הזו.
2. לעשות שיהיה קשה יותר להיות פרטיים. להגדיל את חובת הדיווח היקרה על חברות פרטיות. להעביר חוק שאומר ״אם יש לכם יותר מעל X דולרים של הכנסות, אתם חייבים לפרסם דו״חות פיננסיים מבוקרים, ואם מישהו ימצא טעות בהם, הם יכולים לתבוע אותכם״. יש לפעמים מאמצים בכיוון הזה; ב-2022 ה SEC האמריקאי החל ״לעבוד על תכנית לדרוש מיותר חברות פרטיות לדווח מידע על הפיננסים והפעילות שלהן על בסיס קבוע״.
3. לבנות מחדש את הכלכלה והתפלגות ההון ככה שיש פחות מאגרים גדולים של הון מוסדי, והדרך היחידה להשיג גישה להרבה הון היא למכור מניות לציבור הרחב. הדרך הזו נראית קשה.
מאט לוין מתאר גם גישה קיצונית יותר: להיפטר לחלוטין מכל החוקים של חברות ציבוריות. כל אחד יוכל למכור מניות לציבור, ללא דיווחים או דו״חות. מי שירצה יקנה. אם תרצו דו״חות פיננסיים, תוכלו לבקש, והחברה תחליט האם לספק אותם או לא. ועדיין תוכלו לבחור האם לקנות את המניה, גם בלי דו״חות. חברות יוכלו לבחור למלא את החובות הנדרשות היום מחברה ציבורית, אבל הן לא יהיו מחוייבות לעשות את זה. הונאה עדיין תהיה לא חוקית – יהיה אסור לחברות לשקר או לספק דו״חות מזוייפים – אבל הן יוכלו לבחור להימנע מדיווח, ועדיין למכור מניות למי שמעוניין בכך. לא נתקלים בהרבה אנשים שמטיפים באופן ספציפי לגישה הזו. יש תחושה רווחת שמאה שנים של רגולציה בשוק ההון האמריקאי הייתה דבר טוב. שווקי ההון האמריקאיים הם עמוקים ונזילים יותר, הערכות השווי גבוהות יותר, ויש פחות הונאות. דיברנו על זה במהדורה מספר 60.
מניות על הבלוקצ׳יין
ובכל זאת - מאט לוין ממשיך:
דיברנו על התגלית של תעשיית מטבעות הקריפטו, שהיא שניתן לגייס כסף לרעיון עסקי ע״י מכירת קוואזי-מניות בצמיחה הכלכלית של העסק – ״טוקנים״ – בלי לציית לחוקי ניירות הערך. לתיאוריה הזו היו תוצאות מעורבות, למרות בשבימים אלו נראה שהיא צוברת תאוצה.
מרבית העסקים הגדולים מוכרים מניות, לא טוקנים. אבל גישת הטוקנים מציעה דרך להתקדם. קחו מניה של חברה פרטית, תקראו לה טוקן, ואז תמכרו אותה לציבור הרחב. ״Tokenized stock״, אתם קוראים לזה. אתם שמים את זה על בלוקצ׳יין. ״רק בגלל שאתם ממלמלים את המילה ׳בלוקצ׳יין׳ לא הופך דברים לא-חוקיים לחוקיים״ [לוין] כתב ב-2015, כשזה היה נראה נכון, אבל כפי שראינו השבוע, זה כבר לא מובן מאליו.
רוביןהוד מצטרפת לתנועה הצומחת למסחר בניירות ערך אמריקאיים על גבי הבלוקצ׳יין, ומאפשרת מסחר בטוקנים על ניירות ערך אמריקאיים ל-150,000 לקוחות ב-30 מדינות, 24 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע.
מנכ״ל רוביןהוד ולאד טנב תיאר עוד כמה יתרונות של מודל הטוקנים, כשהתארח בפודקאסט של בלומברג בשבוע שעבר. אתם יכולים להחזיק במניות שלכם בעצמכם, הודות לבלוקצ׳יין, בלי בורסה או ברוקר או לסמוך על צד שלישי, למשל. יהיה קל יותר ככה לסחור 24 שעות ביום. אבל, כפי שמאט לוין מסביר, אלו הסחות דעת מהפרס האמיתי: העובדה שמילת הקסם “tokenized״ מאפשרת למכור מניות פרטיות לציבור הרחב. חברות יכולות למכור מניות לציבור הרחב בלי לציית לחוקי ניירות הערך האמריקאיים. זה מה שזה אומר. ״זה אומר שחוקי ניירות הערך שנוצרו בשנות ה-1930, שדורשים מחברות דיווח ציבורי בנוגע לעסקים שלהם כדי לגייס כסף מהציבור הרחב, כבר לא יהיו תקפים״, מאט לוין מסכם.
אנחנו כמובן עדיין לא שם, אבל זו כנראה המטרה. בינתיים רוביןהוד מציעה טוקנים בעיקר על מניות של חברות ציבוריות אמריקאיות, ואינה מציעה אותם לאמריקאיים. 30 המדינות בהן הושקה ההצעה לא כוללות את ארה״ב. (עוד פרטים ניתן למצוא כאן).
כדי לציין את ההשקה, רוביןהוד נותנת טוקנים של OpenAI וספייס אקס בשווי 5 יורו לכל משתמש בעל זכאות באיחוד האירופי שמצטרף למסחר בטוקנים על מניות עד 7.7. החברה הקצתה מניות OpenAI בשווי מיליון דולר ומניות SpaceX בשווי חצי מיליון דולר לטובת הקמפיין.
״רצינו לוודא שאנחנו נותנים גישה,״ אמר ג׳ונה קרבראט, סגן נשיא בכיר ומנהל כללי של קריפטו ברוביןהוד. ״מה שדיברנו על הבמה היה איך לטפל בחוסר השוויון בין אנשים שבאופן היסטורי הייתה להם גישה לחברות מהסוג הזה לבין כל השאר. זה החלק הבאמת מרגש: עכשיו כולם יכולים להשיג את זה.״
כולם באירופה, בינתיים. אבל בכל זאת - מאט לוין מדגיש שאפשר לראות כאן את הכוונה להציע מניות OpenAI וספייס אקס לציבור הרחב מבלי לציית לחוקי הדיווח. למעשה OpenAI וספייס אקס ״יונפקו״, במובן שכולם יוכלו לקנות מניות שלהן באפליקציית המסחר שלהם, בלי באמת ״להנפיק״, במובן של לפרסם תשקיף עם מידע על העסק והנתונים הפיננסיים שלו.
מנכ״ל רוביןהוד ולאד טנב אמר בדיוק את זה בפודקאסט של בלומברג:
אני חושב שחברות פרטיות… קשה לדמיין טיעון למה שמשקיעי ריטייל לא יקבלו גישה לזה, טיעון שאינו חסר היגיון. יש לכם גישה לכל כך הרבה דברים. אתם יכולים לבזבז את הכסף שלכם באמזון ולקנות כל מיני שטויות שמיד מאבדות ערך. אתם יכולים לקנות meme coins. אז הרעיון שהדרכים האלה לבזבז את הכסף שלכם הן בסדר, אבל לקנות מניה של OpenAI או ספייס איקס - אני חושב שזה חסר היגיון.
אני מודה שזה נשמע די משכנע. במהדורה 111 הצגתי את רוביןהוד בתור אגרגציה להימורים: אנשים ״מהמרים״ באמצעותה על אופציות קצרות-מועד, על מטבעות קריפטוגרפיים, או על אירועי ספורט. האם חברות פרטיות כמו OpenAI או ספייס אקס באמת מציעות פרופיל סיכון גרוע יותר מהדברים האלה? זו אולי אפילו השקעה עדיפה, לעומת חלק מאפיקי הסיכון הטיפשיים שכן פתוחים לכל משקיע ריטייל.
מצד שני - מאט לוין ממשיך:
אני רק רוצה להיות ברור לגבי מה שהוא אומר, לגבי מה שקורה פה. ״השוק הציבורי צריך להיות מסוגל לקנות מניות של חברות פרטיות״ הוא אוקסימורון. מה שהופך חברה לפרטית הוא (1) היא לא זמינה לציבור הכללי ו (2) היא לא נדרשת לעקוב אחרי תקנות הדיווח של חברות ציבוריות. לכן, ״הציבור הכללי צריך להיות מסוגל לקנות מניות של חברות פרטיות״ בעצם אומר ״חברות צריכות להיות מסוגלות למכור מניות לציבור הכללי מבלי לעקוב אחרי תקנות הדיווח״. זה לא דבר משוגע לחשוב: אולי אתם חושבים שחוקי הדיווח הם ארכאיים ויקרים, שהם מעכבים חדשנות והשקעות הון, ושלא ניתן לבצע בהם רפורמה ולכן אנחנו פשוט צריכים להיפטר מהם לחלוטין. אבל זה מה שאנחנו עושים כאן.
[...] שוב, הפיתרון לא עובד, עדיין, בארה״ב. אתם לא יכולים פשוט למכור ״טוקנים״ על מניות של חברות פרטיות (או הלוואות פרייבט קרדיט, או קרנות פרייבט אקוויטי, וכו׳) לציבור הרחב, בארה״ב, מבלי דיווח, עדיין. אבל הרבה שחקנים גדולים בתעשיה הפיננסית מצדדים בזה, הסביבה הרגולטורית נראית פתוחה לזה, ואפשר להבין למה. הציבור הכללי רוצה לקנות השקעות פרטיות, מתווכים רוצים למכור אותן, וחוקי הדיווח עומדים בדרך. להגיד ״אנחנו צריכים להיפטר מחוקי הדיווח״ נשמע רע, חזרה-אחורה, תאבת בצע. להגיד ״טוקניזציה״ נשמע טוב, מודרני, קול.
מאט לוין מציע עוד הסתכלות היסטורית לסיום: בשנות ה-2020, הרבה פרוייקטי קריפטו גייסו הרבה כסף מהציבור הכללי, לרוב באמצעות הבטחות שקריות. אנשים מיהרו לקנות קריפטו, ולוו כסף כדי לנפח את ההימורים הספקולטיביים שלהם. לאחר מכן הייתה קריסה ו״חורף קריפטו״. יכולתם, בסוף 2022, לדמיין כמה תרחישים אפשריים. אחד מהם היה חורף קריפטו קבוע: צרובים מהקריסה, אנשים פשוט יאבדו עניין בקריפטו. או שהיה אפשר לדמיין משהו דומה למה שקרה למניות בשנות ה-1930: צרובים מהקריסה, הקונגרס היה יכול לתקן חוקים כדי להשיב את הביטחון בשווקי הקריפטו, לדרוש חובות גילוי ורגולציה על ניגודי עניינים והחלה של דרישות הון. זה מה שצ׳ארלי מאנגר המנוח קרא לעשות בזמנו (מהדורה 15).
אבל – מאט לוין מסכם – היה קשה לצפות את העתיד הזה. במקום שהרגולטורים יחילו תקנות מסחר וחובות דיווח כדי לגרום לקריפטו להיראות יותר כמו שוק ההון, התעשיה הפיננסית מחפשת דרך להיפטר מתקנות המסחר וחובות הדיווח בשוק ההון, כדי לגרום לשוק ההון להיות דומה יותר לקריפטו.
סוהאם פארק
הודעה לציבור: יש בחור בשם סוהאם פארק (בהודו) שעובד ב 3-4 סטארטאפים באותו זמן. הוא מכוון בעיקר לחברות Y Combinator ואחרות. היזהרו.
פיטרתי את הבחור הזה בשבוע הראשון ואמרתי לו להפסיק לשקר / להונות אנשים. הוא לא עצר שנה לאחר מכן. אין יותר תירוצים.
כתבתי כאן במהדורה 16 – כבר לפני שנתיים וחצי – על התופעה המדהימה שמכונה Overemployment. עבודה במספר משרות מלאות במקביל. לרוב מדובר במשרות remote, עבודה מרחוק, מה שמאפשר להחזיק את התרמית ולגרום לכל מעסיק לחשוב שאתם עובדים אצלם במשרה מלאה. קהילת הרדיט שמוקדשת לנושא המשיכה להתרחב מאז, ובשבוע שעבר הנושא עלה שוב לכותרות בעקבות הטוויט הויראלי על סוהאם פארק.
"הולי שיט, גייסנו את הבחור הזה לפני שבוע. פיטרתי אותו הבוקר. הוא היה כל כך מעולה בריאיונות, בטח התאמן הרבה. תיזהרו שם בחוץ״. כתב בתגובה פלו קריוולו, מנכ״ל של סטארטאפ AI בשם לינדי. ״סוהאם היה המהנדס הראשון שגייסנו ב-2022,״ כתב מאט פארקהורסט, מנכ״ל של סטארטאפ בשם אנטימטאל ״מאד חכם וחביב; נהנינו לעבוד איתו. הבנו די מהר שהוא עבד במספר חברות ונפרדנו ממנו.״
רוהאן פאנדיי, אחד העובדים הראשונים בסטארטאפ בוגר YC בשם Reworkd, סיפר שהוא ריאיין את פארק והתרשם ממנו בתור אחד המועמדים הכי חזקים שנתקל בהם. אבל הצוות הבחין בדברים שנראו מוזר – פארק אמר להם שהוא נמצא בארה״ב (דרישה של התפקיד), אבל החברה חשדה והריצה בדיקה של כתובות IP על לינק הזום שלו. המיקום היה בהודו.
ואפשר אולי להבין את פארק? לא כולם יכולים להשיג הצעות של 100 מיליון דולר כדי להתחייב לעבוד רק בחברה אחת. מצד שני, זה די מוזר – בתור מועמד כל כך חזק, הוא היה יכול להתמקד בסטארטאפ אחד, להתמיד בו, להתקדם, ובסיכוי לא רע – ליהנות מהמניות שלו. עוד מעבר לעניין המוסרי של לשקר ולרמות. האם האסטרטגיה של להשיג כמה שיותר עבודות במקביל, ולקבל משכורת עד שעולים עליו ומפטרים אותו, עדיפה על זה?
זו השאלה שעליה פארק ניסה לענות בפודקאסט שבו התארח לאחרונה על הנושא. מעניין לצפות בכל השיחה, אבל אני רוצה להתמקד בנקודה אחת שעלתה שם.
עקומת הסמיילי של המתכנתים
חלק מהחברות שעבדתי בהן היו לפני ההתפוצצות של קו-פיילוט. לא היה בהן תכנות שמשלב AI.
[...] לא עשיתי שום דבר מלבד לכתוב קוד. זה באמת נכון … אני רוצה להאמין שהייתי הגון מספיק, מהנדס טוב מספיק כדי להיות מסוגל באמת לעבוד בשלוש מקומות כי זה הדבר היחיד שעשיתי כל היום.
קו ההגנה של פארק הוא שהוא לא באמת רימה אף אחד, כי הוא באמת היה מסוגל לספק תפוקה של מהנדס תוכנה במשרה מלאה עבור מספר חברות במקביל. ע״י שילוב של שעות עבודה ארוכות, ושל, ובכן - שימוש אפקטיבי ב-AI.
וזו הסיבה שבחרתי לסיים עם הסיפור של פארק, את המהדורה שנפתחה עם המלחמה על גיוס חוקרי AI מובילים וסכומי הכסף שנשפכים אליהם. זה ממחיש את שני הצדדים השונים של עקומת הסמיילי של פיתוח התוכנה. זו שהזכרתי בפוסט על בייס44 השבוע.
בקצה אחד של העקומה, אלו שמחזיקים במומחיות ובכישורים וביכולת שנדרשת כדי לבנות את המערכות המורכבות ביותר. את מודלי ה AI עצמם למשל. לא נראה שהם צריכים לדאוג לגבי היכולת שלהם להתפרנס. בקצה השני נמצאים ה hustlers. אלו שמבינים ראשונים איך למנף AI כדי להיות מאד פרודוקטיביים. אמנם בפוסט של יום שלישי תיארתי דרך אחרת לעשות את זה – חשבתי על פרילנסר שיכול לשרת המון לקוחות במקביל באמצעות כלי כמו בייס44 – אבל גם הגישה של פארק – להצטרף למספר חברות במקביל, ולהשתמש ב-AI כדי לייצר תפוקה של מהנדס תוכנה סביר בכל אחת מהן – למעשה מתארת את אותו קצה של העקומה.
אלו שבמרכז העקומה, מתכנתים מסורתיים יותר, שלא מתמחים בבניה של AI, או בבניה סופר-אפקטיבית של המון תוכנה באמצעות AI, יכולים לפחות להתנחם באפשרות החדשה של למכור טוקנים על האופציות והמניות שקיבלו בסטארטאפים שעבדו בהם.
תודה שקראתם את הרהורי יום שישי שלי השבוע!
אתם מוזמנים גם לעקוב אחריי בלינקדאין, וואטסאפ, טוויטר או פייסבוק. ואם עדיין לא נרשמתם לבלוג - אפשר לעשות את זה כאן כדי לקבל את הניוזלטר בכל יום שישי בבוקר ישירות למייל:
תזכורת: הבלוג הזה הוא למטרות לימודיות בלבד. אין לראות באמור לעיל ייעוץ השקעות. מסחר במניות מלווה בסיכונים רבים. אנא קראו את הדיסקליימר המלא כאן.
מענין מאוד!!
אני יודע שהוא כותב בלוג שלו אבל היי אם סוהיל יכול לעשות שני דברים במקביל אני בטוח שגם אמיל